ביקור חטוף בוולנסיה ספרד – לא על הריח לבדו!

גרפיטי בוולנסיה - "חוות החיות", ביקורתי, איכותי ופופולארי . עידו ענבר

טייל, צילם, כתב וערך: עידו ענבר

המאמר פורסם באתר ב-13 ביולי 2016

הביקור החטוף בוולנסיה הותיר בי טעם של עוד, אבל ריח של לא-עוד, בעיר הריחנית ביותר בה ביקרתי עד כה בחיי. נכון, ישנן ערים רבות המתעטפות בניחוחות ייחודיים, טובים או טובים יותר, ואחרות שמציעות ריח אחיד של זיהום אוויר או פריחה אביבית, אך לא כך הדבר בוולנסיה.

העיר הזו, או לפחות הרובע העתיק והמרכזי בה, עטור הכנסיות והמבצרים העתיקים, מצליחה להפתיע עם ריח חדש בכל רחוב ובכל סמטה, אפילו הקטנה ביותר, ולעיתים משלבת ריחות משונים שהיו גורמים לעוויתות קשות לז'אן-בפטיסט גרונויי (Jean-Baptiste Grenouille), גיבור הספר "הבושם", שאני ממליץ עליו בחום, לפני שאני ממליץ על ביקור בוולנסיה.

אווירת טרום קריסמס בוולנסיה - הרחובות מעוטרים, לא רק בגראפיטי יפה. עידו ענבר

אווירת טרום קריסמס בוולנסיה – הרחובות מעוטרים, לא רק בגראפיטי יפה. עידו ענבר

הריחות היו כה עזים עד כי תהינו האם זה בטוח לרדת למטרו, ושמחנו מאוד כי ניתן להגיע לכל מקום בו רצינו לבקר גם בהליכה, אם לא מרעננת, אז לפחות קצרה.

ובכל זאת, מעבר לריח יש עוד דברים בעיר הזו, וממש כמו לאכסניה בה שהינו כשני לילות, Hostel Pension Universal, גם העיר עצמה דורשת קצת זמן הסתגלות, שלאחריו ניתן להבין מעט מהקסם שלה, ואכן יש לה קסם.

סמטאות קטנות וגדולות, אינספור כיכרות מקסימות, עצי חושחש מעוטרי קלמנטינות, ושתי-וערב של בתים עתיקים וחדשים שדבוקים זה לזה כמו בטעות משונה, כמו פאזל שמי שהרכיב אותו איבד את הסבלנות, והחליט לדחוף ולחבר בכוח חלקים שלא בהכרח מתאימים זה לזה, מה שעורר את תשומת ליבי ויצר בי תחושה מעורבת שהחלה בשאת נפש, עברה דרך השתאות משונה, והמשיכה עד לחמלה והבנה, תוצר לוואי של הכרה במציאות ארכיטקטונית שלא ניתן, או לא כדאי כבר לשנות.

הסתיו הממוזג והנעים לא מרתיע את תושבי העיר, כך שהרחובות מלאים, והאווירה של לפני חג המולד מורגשת, עם עיטורי רחוב ושלטי הנחות לכל החנויות. הוולנסיאנים הגדילו ראש ובפלאזה דל איוטאמיינטו (Plaza del Ayuntamiento) מצאנו זירת החלקה על הקרח, מוסיקת פופ ותחושת פסטיבל, ולעת ערב, כשחזרנו, המקום התמלא באנשים ובאווירה.

הפרצופים ברחוב חביבים ושמחים לעזור, כמו בברצלונה ובכל מקום אחר בו ביקרנו בספרד, סליחה, בקטלוניה. גם השיכורים והמוזרים האקראיים נחמדים ולא מציקים. פה ושם קבצן שמגזים בניג'וס, אך מעבר לכך, העיר שקטה ונעימה, ולפחות המרכז בו טיילנו מרגיש כמקום בטוח לשוטט בו, גם בערב.

הקירות של וולנסיה יכולים לדבר

מעבר למבנים המיוחדים והערבוביה הלא-אלגנטית שהם מציעים, העיר מלאה אומנות – פסלים, מזרקות, ואין-ספור יצירות רחוב, שבעיקרן אומנות הגרפיטי.

שלא כמו בברצלונה, משהו באופי של וולנסיה מזמין גרפיטי, והוא מרגיש כמו תוצר טבעי של החיים ברחובות הצרים בהם רוב הציורים נמצאים. נדמה כי בכל פנייה שנייה במבוך הסמטאות של העיר ישנו מבנה בשיפוץ, ואמני הגרפיטי ממהרים למלא את הקירות המקיפים את אתר הבנייה בציורי קיר מרשימים למדי.

כאן לא תמצאו גרפיטי ילדותי שמוכיח את יכולתו של האמן לכתוב את שמו בצורה יפה ותלת-ממדית, אלא יצירות עם אמירה, לרוב אנטי-ממסדית, ובעיקר אנטי-קפיטליסטית, שחלקן נפרשות על קירות של עשר או עשרים מטרים.

גרפיטי בוולנסיה - "חוות החיות", ביקורתי, איכותי ופופולארי . עידו ענבר

גרפיטי בוולנסיה – "חוות החיות", ביקורתי, איכותי ופופולארי . עידו ענבר

שערים ודלתות של עסקים ובתים נמצאים בבעלות ובאחריות בעל הבית, ולא הממסד. בברצלונה הרוב המוחלט של הגרפיטי נעשה על חלקים אלו בעיר, ובכך האמן לא מסתכן במיוחד במעצר כשהוא עסוק במלאכתו.

נדמה שהממסד המקומי אימץ את המנהג, ולא ראיתי מקומות בהם נדמה שהיה ציור קיר שכזה שנמחק עם שכבת צבע גסה כמו שקורה לרוב במקומות אחרים, בארץ ובאירופה. כאן בוולנסיה רוב הגרפיטי מעטר דווקא את קירות הרחובות, ואלו נמצאים בבעלות ובאחריות המדינה, ונדמה שרוב היצירות דרשו לא מעט זמן עבודה – כך שהאמן לא נעצר באמצע על-ידי המשטרה, למרות ש"השחית" רכוש ציבורי.

יותר מזה, כבר 9 שנים שמתנהלת בוולנסיה, שאימצה את אמני הרחוב לחיקה, תצוגת גרפיטי – Exhibición de Graffiti Valencia. עם השראה הדדית עם הכפר פנזרה (Fanzara) הקטנטן, ביתם של פחות מ-400 תושבים השוכן כ-80 קילומטרים מצפון לוולנסיה.

הכפר הפך בשנים האחרונות לבירת אמנות הרחוב של ספרד, אשר הגיעו לכסות את קירותיו האפורים בגרפיטי צבעוני, ואחד מתושבי הכפר אף פתח מוזיאון לאומנות אורבאנית בשם M.I.A.O – המוזיאון הבלתי-גמור לאומנות אורבאנית (Museo Inacabado de Arte Urbano). מיהרנו, ולא ביקרנו, אבל בפעם הבאה עוד אגיע לשם, ואני מציע גם לכם. בטוח יהיה מעניין.

מעבר לגרפיטי ומחאה שקטה, הקירות של וולנסיה מספרים על היסטוריה, ולעיר יש לא מעט לספר. אודות ההיסטוריה של העיר ושל המבנים שלה אני משאיר לכם את האחריות על הקריאה בזמנכם החופשי. כאן אני מתאר את ההתרשמות שלי, ואמשיך בשלי.

קניות בוולנסיה ספרד – לא ברצלונה, ובכל זאת!

הקו המחבר בין קירות לקניות הוא כמובן הכספומט, הקיר שנותן לנו כסף מזומן. בוולנסיה נתקלתי לראשונה באפשרות בחירת השפות בכספומט הכוללת, לצד אנגלית, קטלאנית וספרדית, גם את הוולנסית, הניב הקטלאני המקומי כפי שמדובר באזור וולנסיה, כשפה רשמית, מספיק בשביל הבנק.

בנוסף נתקלתי לראשונה גם בשפה הגליסית – גלגו (Galego ) ובשפה הבאסקית – אוסקרה (Euskara – שפה שבלשנים עד היום לא יודעים את מקורה), ואלו לצד הדגלים שמייצגים את הלאומים שלהם, כולם גרים על השטח שרובנו מכנים כ"ספרד", כולם תחת אותו משטר, אותה כלכלה, אך בלב – ככל הנראה – כל עם וקבוצה בשלהם.

כספומט וולנסיאני מבולבל - רב-לשוני, רב-לאומי. מזל שהם (כרגע) לא ממש רבים זה עם זה. עידו ענבר

כספומט וולנסיאני מבולבל – רב-לשוני, רב-לאומי. מזל שהם (כרגע) לא ממש רבים זה עם זה. עידו ענבר

נכון, כשחושבים ברצלונה, חושבים שופינג, אומנות, ארכיטקטורה, כדורגל. אם לברצלונה יש את "לה בוקריה", אז לוולנסיה יש את השוק המרכזי (Mercado Central) – פחות מרשים ומעט יקר, אך גם כן מזמין ומעניין, ועם לא מעט דברים טעימים לגלות.

מעבר לביקור בשוק, דבר שאני עושה בכל עיר אליה אני מגיע, ויפה שעה אחת קודם, רחובות העיר מעוטרים בהמון חנויות בגדים ואופנה, ואני לא מדבר על הרשתות הגדולות שגם, כמובן, הגיעו לעיר, אלא על חנויות בוטיק שונות ומשונות במחירים מגוונים, כולל מחירים מפתים במיוחד שעלולים לגרום לחובבי האופנה והביגוד לקנות תיק חדש.

אני לא בקיא בעולם האופנה, ואין לי מושג קלוש האם וולנסיה נחשבת לאיזה יהלום במרחב האופנה העולמי, עיר אחות למילאנו שבאיטליה, והאמת היא שאני בספק, אבל בכל זאת, מגוון, לא יקר, ולא מאוד זול, רוב החנויות מציעות משהו באמצע, עם מבצעים באמת שווים על ביגוד מכל הסוגים.

בוולנסיה תמצאו גם לא מעט חנויות יד-שנייה, ואפשר למצוא בגדים מכל סוג, מחליפות ושמלות ערב ועד לאופנת רחוב בכל המידות במחירים שמתחילים מכמה יורו בודדים לפריט. בקישור זה תמצאו רשימה של חנויות בגדים יד שנייה בוולנסיה.

רשת CASH CONVERTERS, שיש לה כמה סניפים בעיר (וגם בברצלונה) מחזיקה סניף בכתובת Avenida Burjasot 5 46009 Valencia , לא רחוק מתחנת הרכבת ומציעה הכול מציוד מטבח, דרך מכשירי חשמל וכלי נגינה, ועד לציוד ספורט. תוכלו למצוא שם סנואו-בורד בעשרים יורו, או מזוודה ב-15 יורו, ואהבתי את המגוון המשונה בחנות שהיא די מכוערת, ושם בדיוק החן שלה.

סוף כל סוף – רובע סיני!

הידיעה הזו, שבכל עיר גדולה ומבוקשת בעולם אני תמיד יכול למצוא רובע סיני השרתה בי מאז ומעולם תחושת ביטחון. התדהמה שהכתה בי שלא מצאתי רובע סיני בברצלונה, לא משנה כמה התעקשתי, וחרף העובדה שיש כמה מיליארדים של סינים בעולם, חלקם הגדול בספרד, מהדהדת בי עד רגע זה ממש.

וולנסיה הצילה את המצב, והציעה לי מנוחה בצורת רובע סיני. נכון, לא המרשים ביותר, ובטח שלא הגדול ביותר, ובטח-ובטח שלא הסיני ביותר, לא בעיצוב ולא בכמות האנשים או המסעדות, ואפילו המחירים, אך בכל זאת, רובע סיני, עם מוצרים סינים, ואני לא מדבר על המוצרים שכתוב עליהם "מייד אין צ'יינה".

אם אתם מחפשים עסקאות זולות, הרי שלוולנסיה יש הרבה מה להציע. שופינג ברובע הסיני שלצד תחנת הרכבת המרכזית "Estacio del Nord" יפגיש אתכם עם מחירים זולים במיוחד, אבל פחות עם אופנה מרגשת. שם תמצאו, למשל, את אותו התיק הנוסף שאתם מחפשים בשביל לאכסן את כל הקניות שעשיתם בבוטיקים הקטנים שבעיר, ובחנויות היד-שנייה הנדיבות.

בקרו בצ'יינה טאון ליד תחנת הרכבת, ברחובות החוצים זה את זה, ותגלו את הרובע החביב והטעים הזה, לא כמו בניו-יורק, אפילו לא כמו בתחנה המרכזית בתל-אביב, אבל בכל זאת. הייתה לי הזדמנות לקנות פרי שלא הכרתי, לטעום אותו, להתעקש כמה דקות, ולזרוק, כי מה לעשות, זה לא ממש טעים.

הכיכר היפה ביותר בוולנסיה – או לפחות הנעימה ביותר

לא ספרתי, אבל משיטוטים רבים לאורכו ולרוחבו של הרובע המרכזי והעתיק של וולנסיה נדמה שעל כל חמישה רחובות יש כיכר, ולעיתים אפילו סדרת כיכרות שביניהם מעבר צר ואפילו לא רחוב.

זה כיף להסתובב ביניהן, לגלות אותן, לספוג את האווירה של חלק שקט במיוחד בעיר הגדולה.

שלא כמו בערים תיירותיות רבות בעולם, בתי הקפה והמסעדות התיירותיים (מלכודות התיירים) לא השתלטו על כיכרות החמד שבמרכז, והחנויות שתמצאו בחלק מהכיכרות הן פסיפס לא צפוי, מחנויות אופנה לצד בתי קפה, דרך חנות ספרים משומשים עם אווירה ואמירה, ומסעדות טאפאס ופאייה עם מקומיים (מה שלא בהכרח מעיד על איכות!).

אהבתי במיוחד את הפלאזה הקטנטנה והנעימה, Carrer del Cobertis de Santo Tomas, שבעת ביקורי בעיר כל המרפסות בבניינים שמבצרים את הכיכר הזעירה מארחות פסלים צבעוניים וגדולים של גיבורי ספרי ילדים, חלקם מוכרים וחלקם מוכרים יותר. בכיכר יש מסעדה בשם Mercado de Tapineria, שעל טיבה אני לא יכול להעיד, אך בהחלט על האווירה שבה, שכן השולחנות גולשים לתוך המרחב הנעים, ופשוט כיף להיות שם.

כיכר Carrer del Cobertis de Santo Tomas - מבוך סימטאות וקומיקס בחלונות

כיכר Carrer del Cobertis de Santo Tomas – מבוך סימטאות וקומיקס בחלונות

הכיכר הסמוכה, Plaza Lope de Vega הרבה פחות אינטימית, אבל עדיין חביבה למדי, ונחמד לבלות בה שעה קלה למנוחה, טעימה של איזו מנה, או סתם רביצה בשמש של צהרי היום.

אגב, כמו בכל רחבי העיר גם בפלאזות הקטנות הכול מת בסיאסטה, אז אל תופתעו, ואל תצפו למצוא משהו פתוח (למרות שיש חריגות).

עם הגב לוולנסיה והפנים לברצלונה –

שעון בגבי על מסעד מושב הרכבת הנוח בדרכי חזרה לברצלונה לתפוס טיסה חטופה לכמה ימים בברלין, אני יכול לזכור ולומר שטוב שהיה, ולהמליץ, אם אתם באזור, ללכת לאיבוד בסמטאות היפות והמשונות, ולהתרשם מהאווירה של העיר תוך שאתם מביטים מעלה מעת לעת ומגלים את הערבוב הארכיטקטוני הלא-כל-כך יפה, את מנורות הרחוב המרהיבות המשתנות אחת לכמה סמטאות, את המבנים העתיקים המרשימים, את הפארק והשדרות, וכמובן, את הכיכרות המזמינות, כי למרות הריחות וההמולה העירונית, הרי שוולנסיה היא עוד נקודה חביבה במדינה נעימה ומזמינה, שנדמה שהדבר הקדוש היחיד בה הוא הסיאסטה.

גראפיטי עירוני: היה שלום, וולנסיה. נעמת לי מאוד! עידו ענבר

גראפיטי עירוני: היה שלום, וולנסיה. נעמת לי מאוד! עידו ענבר

יומן מסע אישי של עידו ענבר באירופה ספרד גרפיטי, וולנסיה, ולנסיה, ספרד, עידו ענבר

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים