הדרך להודו וההגעה לארמבול (גואה) – יומן מסע

שלום יקרים ויקרות!

אנחנו ממשיכים במסע לעבר הודו הקסומה..אנחנו עדיין בלוגיסטיקה של ההגעה לכן נספר נתונים ופרטים טכניים (שלנו חסרו כשחיפשנו מידע באינטרנט למטייל בהודו), מתובל בקצת מחוויתנו..בהמשך המסע נוכל קצת יותר להעמיק בחוויות..כל דבר בזמנו. אז בואו נתחיל בכמה מילים על הטיסה..כפי שכתבתי, טסנו עם חברת אל על מתל אביב למומבאי ולאחר מכן המשכנו בטיסה פנימית ממובאי לגואה. חשוב לציין שהכרטיסים (כולל הטיסה הפנימית) והטיסות היו באחריות חברת אל על. כלומר אם יש בעיות הם לוקחים את האחריות.

בכל אופן, הטיסה של אל על מתל אביב למומבאי ערכה כשבע שעות וארבעים וחמש דקות. טיסה טובה מאוד שעברה חלק. צוות הטיסה היה אדיב מאוד מאוד ונתן שירות מעל ומעבר.. יש לציין רק שהמטוס עצמו מיושן קצת ולא הכי נוח (הגעתי לתנוחות שלא הכרתי בניסיון להירדם ואני מזכירה שאני מתרגלת יוגה.. :)..) כמו כן ערכת המולטימדיה די פשוטה, כמה מסכים קטנים היו פזורים במקומות שונים במטוס ולא באמת היה ניתן לצפות. מבחינת האוכל הוא היה פשוט, ברמה די נמוכה ולא כל כך ברור למה האוכל משומר ובטעם תפל כמו כן למה להשתמש באינסוף פלסטיקים וניילונים בתקופה שבה אחד הנושאים החמים הוא אקולוגיה ובריאות..לא ברור. ניתן לסכם את חווית הטיסה הראשונה כטובה, פשוטה יחסית לחברות מתחרות אבל עם שירות איכותי מאוד ויחס חם ומותאם לקהל הישראלי.

נחתנו בהודו וחיוך גדול נפרש על פנינו. לא שכחנו שעדיין יש לנו דרך ארוכה עד לשפת החוף בגואה לכן המשכנו בדרכנו והתחלנו בתהליך הקליטה. שדה התעופה החדש במומבאי מודרני מאוד, נוח וגדול. שרשרת הקליטה עברה במהירות ובפשטות. אספנו את התיקים הגדולים וניגשנו לדוכן של ג’ט אירוואיס, חברת התעופה המקומית (טיסת הקונקשן שלנו). עשינו בוקינג ומסרנו שוב את התיקים הגדולים. ישר פנה אלינו נהג וליווה אותנו לאוטובוס שנוסע משדה התעופה הבינלאומי לשדה תעופה של טיסות פנים. הנסיעה ערכה כרבע שעה. הגענו, עברנו בידוק בטחוני, קצת מישושים (בנים לבנים, בנות לבנות..) ונכנסנו לאולם הנוסעים לחכות לטיסה שאמורה לצאת עוד כשעתיים.

בשדה התעופה של הטיסות המקומיות, כדאי לדעת שאין הרבה אופציות מבחינת אוכל ובאולם הנוסעים אין המרת כסף לכן חשוב להצטייד מראש כל עוד אתם בשדה התעופה הבינלאומי. אנחנו לצערנו לא הצטיידנו ולכן גורלנו היה לנשנש קשיו שנשאר מהטיסה של אל על..הקונקשן היה אמור להיות עם המתנה של ארבע שעות. לדעתי זה מספיק זמן, אפילו יש שיאמרו זמן מושלם (מספיק זמן במקרה של התעכבויות ולא יותר מדיי זמן אם ממתינים!)

הגיעה השעה ועלינו לטיסת מומבאי לגואה. התיישבנו ליד הודית שהחזיקה ילד מתוק בן שבעה חודשים. התחלנו לשחק עם הקטן, ההודית חייכה והכל היה דבש. הזמן עבר, החמצן גם, שקענו בשינה טובה ורטובה (מזיעה..סגרו את המזגן..), כשהתעוררנו עברה שעה ורק אז הציג את עצמו הטייס הברזילאי וברוב טובו עידכן אותנו שהייתה התעכבות של שעה עקב בלבול של מגדל הפיקוח וכעת נוכל להמריא. ההמראה הייתה נוראית, רוחות וזעזועים וגם שאר הטיסה לא הייתה סימפטית..מזל שהילד הקטן העסיק אותנו בחיוכיו וצחוקו.. הופתענו לטובה מכך שהוגש אוכל, סמוסה (מאפה ממולא בירקות או עוף לבחירה) ובקבוק מים. היה טעים 🙂

נחתנו בגואה, בשדה התעופה ואסקו דה גמא. החלטנו שנוסעים לצפון גואה לכפר בשם ארמבול עקב המלצות שקיבלנו מחברים. סיפרו לנו שהחוף מאופיין באוכלוסייה החובבת אומנויות ויוגה. להבדיל יש גם חופים נוספים שלכל חוף ייחוד משלו. לדוגמא חוף פלולים, בדרום גואה, שמאופיין באוכלוסייה בורגנית ואמידה. חוף זה יחסית יקר ויוקרתי יותר. אופציה נוספת הוא החוף האגדי אנג’ונה, מקום לידתה של סצינת הטראנס (הרבה בלאגן וקרחנה). כל גואה מלאה בחופים רבים ומדהימים. יש לבדוק ולברר לפני ההגעה, מה מתאים לכם יותר. אנחנו כפי שנאמר, בחרנו בארמבול 🙂

לאחר שקיבלנו סופית החלטה יצאנו משדה התעופה. מיד בצאתנו התנפלו עלינו נהגי המוניות..אני אישית חושבת שאחרי הטיסות הארוכות סימפטי יותר לבחור במונית ולא להתחיל להסתבך באוטובוסים. למרות ההבדל הרציני במחיר (מונית לארמבול עולה כאלפיים רופי לעומת כמאה רופי לאדם בתחבורה ציבורית). אופציה נחמדה היא לחלוק מונית עם עוד אנשים שנוסעים ליעד ואז המחיר מתחלק..

אנחנו בחרנו כמובן באופציית המונית. מצאנו שלוש בנות צעירות ומקסימות מישראל (שבעתיד גם יהפכו לשותפות לדירה). מבחינת שעות ההגעה חשוב להגיע למקומות בשעות האור כי חשוך מאוד ברחובות הכפרים הקטנים, חוץ מזה שההודים מתכנסים בבתיהם ופחות מתקשרים בשעות הערב.

התחלנו לנסוע..הנסיעה הייתה מטורפת! נופי הודו שנפרשו לפנינו, הבנות הצוחקות, ההתרגשות שעולה ועולה, האוויר סמיך ורווי אינפורמציה, הנהג עם הברקסים הכי חייתיים שראיתי, הצפצופים והנהיגה. אלוהים (או ג’יזס במדינת גואה הנוצרית), הנהיגה!! כמו בנחיל נמלים. כל אחד מנסה להצטופף ולהידחף לדרך. ללא חשיבה על מרחב או שמירת מרחק. פלא שזה עובד ועם זאת זה עובד.

כל הזכויות שמורות לנועה הראל

בכניסה לארמבול התחיל גשם זלעפות, שארית מתקופת המונסונים..כמו מפל מים שזורם עליך..הנהג עצר מול כנסייה ליד גגון ופרק אותנו שם. גשם זלעפות, תרמילים וחמישה אנשים מסתכלים על הרחוב כנהר שצריך לחצותו. חלק נשארו עם התיקים וניסו לתקשר עם הודים שהתחילו להתקבץ מסביב בניסיון לעזור וחלק יצאו למשלחת חיפוש אחר גסט האוס או מקום מגורים ראוי. התרוצצנו בגשם ברחבי הכפר..מבירורים מצאנו שמחיר חדר בגסט האוס נע בין 350-550  רופי. כמובן שיש אופציות יוקרתיות כמו צימרים מעץ, ממוזגים עם מרפסת שצופה לים וטלוויזית LCD שעלותם 1,800 רופי לחדר.

בסופו של דבר נמצאה דירה מקסימה, ברחוב צדדי עם שלושה חדרים, מטבח גדול ומאובזר, מה שנתן אפשרות לבן זוגי להתעסק עם חומרי הגלם המקומיים ולשאר הדיירות להתפנק על אוכל מעולה בבית ובזול, ושתי מרפסות. מאחת המרפסות ניתן לצפות בנוף מהמם של ג’ונגל עם הים ברקע. כל הפינוק הזה באלף מאה רופי לכולנו 🙂 זוהי אופציה מוכרת מאוד בגואה. אם שוכרים מראש לתקופה ארוכה אז המחיר יורד. נחמד להתנסות לחיות פשוט לפי הקצב והאנרגיות המקומיות..

DSCN0123 (Custom)

נכנסנו לדירה שג’יזס ההודי מגולף על דלת הכניסה מעץ ומקדם את פנינו בחיוך. כך החלה שהותינו בארמבול. רטובים אך מרוצים. התקלחנו (וזכינו למים חמים :)! ), התארגנו וסיימנו את היום שותים חליטת טולסי במרפסת, צופים בים, מנסים להכיל את עשרים וארבע השעות האחרונות ומחייכים.

DSCN0079 (Custom)  כל הזכויות שמורות לנועה הראל

זהו יקרים ויקרות לפעם זו..נמשיך לשתף ולספר על שהותינו בארמבול בהמשך. לאחר שקצת נשתקע ונטמע. נגלה ונכיר. מצרפים קצת תמונות מהחוף בארמבול שיעשה חשק לפרק הבא..שולחים נשיקות רטובות (מזיעה והתרגשות) :*



כל הזכויות שמורות לנועה הראל

כל הזכויות שמורות לנועה הראל

כל הזכויות לכתבה ולתמונות שמורות לנועה הראל

הודו יומן מסע אישי של נועה הראל באסיה ואירופה , , ,

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים