ההמבורגר הכי פופולארי בתל-אביב – מהרו, יש תור… בויטרינה!

ביקר במסעדה, כתב ביקורת וצילם: עידו ענבר

בספרו "OUTLIERS" (בעברית: "מצוינים: ממה עשויה הצלחה") מתחקה הסופר והעיתונאי מלקולם גלדוול אחרי צעדיהם של אותם אנשים יוצאי-דופן, אנשים שסיפור חייהם הוא סיפור-הצלחה שלא ניתן לערער עליו. הוא מתבונן בביטלס ובביל גייטס, מנתח, מסביר, ואולי מוכיח כי מאחורי סיפורי הצלחה יוצאי-דופן יש לא רק כישרון ועבודה קשה – כפי שנהוג להאמין, אלא גם להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, פרט חשוב לא פחות, ואולי יותר.

אם כל בעל עסק היה יודע מה הופך עסק לפופולארי, היינו רואים רק סיפורי הצלחה. אני לא יודע אם נתי מנשה, הבעלים של הויטרינה קרא את הספר או שמע על אותו מלקולם גלאדוול, אבל הוא ככל הנראה יודע משהו, ויודע אותו טוב מאוד, כי נדמה לי שכיסא פנוי בהמבורגריה "ויטרינה" בתל אביב הוא פיסת הנדל"ן היקרה בארץ.

אחת לכמה שנים ישנה איזו הבלחה פתאומית בסצנת המסעדות התל-אביבית. איזה זיק של גאונות, יציאה בלתי-מוסברת מהשגרה, מהלך שגורם לעשרות אנשים לעמוד בתור 30 דקות בחורף הקר, לחכות עוד 30 דקות למנה, להתפלל למקום פנוי לשבת, ואז לטרוף בנעימות גרגורים בלתי-פוסקות את ההמבורגר והצ'יפס של ה"ויטרינה", מסעדת ההמבורגרים החמה ביותר בתל-אביב.

התור בויטרינה - חצי שעה לבניית ריר והזדמנות למחקר אנתרופולוגי דרך שיחות תל-אביביות

התור בויטרינה – חצי שעה לבניית ריר והזדמנות למחקר אנתרופולוגי דרך שיחות תל-אביביות

אני לא חובב בשרים גדול, ובכלל מוצרים מן החי, והסיכוי שתתפשו אותי אוכל אחד מהם, ובטח שהמבורגר – קלוש במיוחד. ובכל זאת, נעמדתי בגבי מתוח ובמבט איתן בתור ההולך ומתארך למזללה המקובלת בעיר, לפגוש פנים מול פנים את הצעקה האחרונה בעולם הבורגרים התל-אביבי, סצנה חיה ובועטת, ששיאה הקולינרי נמצא, ככל הנראה, על הגריל הרוחש שבקצה התור.

אז מה הסיפור עם הויטרינה הזו?

הויטרינה – חלון ראווה מזכוכית, שהציג לפני כמה שנים נקניקיות ייחודיות, כחלק מגל הנקניקיות שסחף את העיר. הצלחות כמו "פרנק" מול כשלונות כמו "זופה דוגז" צצו כנקניקיות אחרי הגשם לאורכו ולרוחבו של רחוב אבן-גבירול, והויטרינה הייתה רק אחת מיני רבות, ובכל זאת, אחת ויחידה.

הויטרינה - שוקקת חיים. התרחשות, ותנועה, לצד תור ארוך וחסר-שקט של רעבים ורעבות.

הויטרינה – שוקקת חיים. התרחשות, ותנועה, לצד תור ארוך וחסר-שקט של רעבים ורעבות.

הסוד הקולינארי הוא לא בנקניקיות שכיום ממוקמות בקדמת הבמה מבחינה וויזואלית (ויטרינה בה נתקלים בקצה קצהו של התור הארוך…) אך הרבה מאחור מבחינת הביקוש. ישבתי במקום חצי שעה, על הבר צמוד לקופה, והייתי עד להזמנה אחת של נקניקיה, וגם היא נבוכה למדי (ההזמנה, לא הנקניקיה).

להפתעתי הרבה גילית כי הדעות חלוקות מאוד לגבי ההמבורגר, וכעת, אחרי שטעמתי, אני יכול לומר בפה מלא מאוד כי ככל הנראה הסוד הקולינארי גם לא מתחבא בין פיסות הבשר הטחון של ההמבורגר המתובל, שהוא בהחלט טעים, אבל לא מספיק בשביל תור כה ארוך בימים כה גשומים וקרים.

הסוד הגדול? הצ'יפס 50-50, דק, פריך מבחוץ, רך מבפנים, ובעיקר – מטובל בצורה יוצאת דופן, צ'יפס שיגרום לכם לחשוב אחרת על כל הקונצפט של תפוח-אדמה מטוגן בשמן עמוק, ויוביל אתכם, כמו עוד עשרות לקוחות אחרים, לעמוד בתור לא קצר ולהמתין פרק זמן משמעותי בשביל לצלול לארוחה שלא לוקחת יותר מעשר דקות.

לא התעמקתי בתיבול הסודי, פרט לגרידת הלימון והמלח הבולטים שניהם, אבל הפה אוהב אותו, אין ספק, וסקר קצר שערכתי גילה שלפחות 80% מקולות הגרגור שנשמעים מכל עבר נובעים מנגיסות בתפוח-האדמה הפריך והמתובל, ולא מקציץ הבשר שעל הגריל.

אחד החוקים הראשונים של עולם המיתוג הוא הבידול – לדעת לבדל את עצמכם מהמתחרים, וליצור הבדל משמעותי מספיק ליצור אופי ייחודי למקום. נכון, צ'יפס עם גרידת לימון הוא ללא ספק צעד חזק בכיוון, אבל למה להסתפק בזה?

מישהו ממתג את הויטרינה, והוא בחר בקו ברור: צעיר, חצוף, כועס, כמעט רוקנרולי, ללא ספק יליד שנות השמונים. על החלון כתוב בגדול שדרושים עובדים חייכנים, אך הכותרת? "סקס, סמים וגרידת לימון". על מכונת המיצים האותיות S E X כותבות את המילה הבוטה, ועל חולצות העובדים השחורות מתנוסס הכיתוב "מריח כמו המבורגרים ונקניקיות", ככל הנראה פרפראזה ל"מריח כמו ריח נעורים" של להקת הגראנג' נירוונה, שאם את שמה לא שמעתם, כנראה שאתם מעשור אחר, שאולי לא יבין על מה המהומה במיתוג, אבל בהחלט יידע גם יידע ליהנות מהטעמים.

מיץ ושמו תשוקה - S E X אומרות האותיות על מכונת המיצים - והמקום? מוכר..

מיץ ושמו תשוקה – S E X אומרות האותיות על מכונת המיצים – והמקום? מוכר..

המיצים שלהם הם גם סיפור הצלחה, מושקעים פחות מהצ'יפס וההמבורגר, או לפחות למראית עין (תפסתי את הגריל-מן שופך גלון של מיץ תעשייתי רחמנא-לצלן לתערובת, ככה בריש-גלי), אך אולי זו תזכורת טובה כי בסופו של דבר – מדובר במזללה פשוטה שחטאה היחידי הוא שהיא עושה אוכל טוב.

ההמבורגר המדובר של הויטרינה, המכונה "The Butler", מגיע חתוך לשני חצאים, ואין ספק שמשהו במראה של הטחון האדמדם מעורר את בלוטות הריר של הקרניבורים ומוסיף אופי ואווירה למקום, מעבר למה שנדמה במבט ראשון. אני חושד שגם הגימיק הזה הוא לא מקרי, ויש מאחוריו מחשבה של מיתוג, ומוצלחת למדי. (אגב, אם אתם רוצים את שלכם לא חתוך – תבקשו. בכל זאת, המבורגר חתוך לשניים?!)

ראוי לשבח: המבורגר טרי, צ'יפס טרי, מקום טרי.

המונח "Fresh" באנגלית אומר הרבה יותר מ"טרי", וכשאומרים על משהו, או מישהו, שהם FRESH מתכוונים לעולם ומלואו – מגניבים, "קוליים", שווים, משהו רענן שגורם להתלהבות וכו'.

(כמעט!) הכול, מהעיצוב, דרך האוכל, ועד לרמת הבאזז סביב הויטרינה, הם "FRESH", והטריות של המנות ראויה לשבח. אני לא יודע אם זה בזכות לחץ הלקוחות הבלתי פוסק הזורם למקום ולא מאפשר את המנוחה הממושכת, אבל לא תמצאו בויטרינה צ'יפס עצל שישב וחיכה לפה המרייר שיגאל אותו מישיבה ממושכת בקערה.

כל מנה ומנה של צ'יפס "50-50" יוצאת חמה עד רותחת מהצ'יפסר שעובד בקצב ובהספק שלא היה מבייש מפעל פלסטיק סיני לקראת חג-המולד. טעים, טרי, ושוב טעים. אגב, למה "50-50"? שילוב שניכר היטב בצבע המנה – בין צ'יפס מתפוחי אדמה לצ'יפס מבטטה – זה עובד מעולה.

דבר נוסף הוא הטריות של הבשר, שככל הנראה באמת מגיע טרי מהיכן שלא יהיה. שמעתי הרבה מאוד וויכוחים האם מדובר בהמבורגר הכי טוב בתל-אביב או המקום עם השירות הכי גרוע בתל אביב, אבל עוד לא שמעתי על אף אחד שקיבל קלקול קיבה מההמבורגרים שלהם, וזה סימן טוב.

אמרו כן לבצל המקורמל, מעין ריבת בצל טעימה שתואמת את התיבול של ההמבורגר ומשלימה אותו למשהו טוב במיוחד. קשה לדמיין את ההמבורגר בלעדיה, אבל, כבר אמרתי שהעניין הוא הצ'יפס?!

המבורגר בויטרינה - ביקשתי את שלי שלם, אחרת? חותכים!

המבורגר בויטרינה – ביקשתי את שלי שלם, אחרת? חותכים!

קצב העבודה במקום תואם את קצב היווצרות הריר של הלקוחות, וכמישהו שעבד בלא פחות מקומות, כולל כמה סיפורי הצלחה דומים, אני חייב להוריד את הכובע – הם עובדים במהירות הגריל והצ'יפסר, והצוות הפרונטאלי מונה 4 אנשים בלבד.

גריל-מן, שעל הדרך עושה כמעט הכול, צ'יפס-מן שמוציא מנות ומסדר אותן ועל הדרך עושה כמעט הכול, וקופאית שלוקחת הזמנות ו… על הדרך עושה כמעט הכול. על הדרך יש גם מישהו שמנקה מסביב ומרענן מלאי שהולך ומתרוקן, אבל ההופעה מרהיבה, בייחוד ערבוב הצ'יפס בקערות המתכת שמתמלאות ומתרוקנות במהירות מרשימה בתנועה מעגלית וכמעט קרקסית.

לבוא או לא לבוא?

אם אתם מתכננים מסע קולינרי בתל-אביב ומחפשים מקום שווה לאוכל רחוב לא יקר אך מיוחד – אז כן, תגיעו לויטרינה, ולו בשביל לנסות את הצ'יפס או לצפות בתופעה הזו שהולכת והופכת עם השנים לחלק מהעיר, ונדמה כי היא לא מתכוונת להעלם.

המחירים של הויטרינה יכולים לקחת אתכם מחמישים שקלים צפונה, תלוי ברעב ובפינוק, אבל אם אתם עומדים בתור ומתלבטים – מיץ או לא מיץ, צ'יפס או בלי צ'יפס, אל תחשבו פעמיים, וקחו מה שמתחשק, פשוט כי לעמוד שוב בתור הזה ידרוש מכם רעב חדש, וזה לא דבר שעושים באמצע הארוחה.

הלוח של הויטרינה - מעל הגריל-מן והצ'יפסר. תפריט קצר - ולעניין.

הלוח של הוויטרינה – מעל הגריל-מן והצ'יפסר. תפריט קצר – ולעניין.

המבורגר ללא גבינה עולה 40 שקלים, ובארוחה הכוללת צ'יפס קטן ושתייה קלה זה 55 ש"ח. צ'יזבורגר (הפופולארי) עולה 45 ש"ח או בדיל הנ"ל ב-60 ש"ח. הנקניקיות עולות 28 ש"ח או בארוחה באותו הדיל ב-45 ש"ח. אפשר להתמוגג על הצ'יפס 50-50 בלבד – מנה קטנה ב-12 ש"ח וגדולה ב-18 ש"ח. שווה מאוד אם אתם עוברים באזור לא רעבים, אבל כן רוצים ליהנות ממשהו טוב ומיוחד.

יש בירה מהחבית (אלכסנדר בלונד), מהלך של חובה במקום שמוכר נקניקיות, אולי קצת נוסטלגי שכן אין ספק שעם כל הכבוד לעבר של הויטרינה, כיום זה מקום שמוכר המבורגרים, והנקניקיות אולי בצד.

טיפ חשוב: התפצלו – שמישהו יתפוס מקום בזמן שאתם ממתינים בתור. אגב, יתפוס מקום זה אומר בסופו של דבר לנהל יחסי חיוך גרגרני אוהד עם אחד מברי המזל שהגיעו קצת לפניכם וכעת בולסים את המנות שלהם בשקיקה תוך שהם תוהים האם עליהם להאט כדי להצדיק באכילה איטית וארוכה את פרק הזמן בו שהו בתור הפתלתל. אתם צריכים שיהיה לכם אליבי – שהמקום המבוקש שמור לכם.

אם אתם לבד או בזוג, תוכלו להתמקם בקלות רבה יותר על הבר, שכן התנועה ערה יותר, ואין הרבה מקום לוויכוחים על המושבים – עמדתם מאחורי מישהו שקם, תתחדשו, תפסתם מקום, וקל לראות מי נמצא באיזה שלב של הארוחה.

אם אתם רוצים את חווית ה"הייפ" הגדולה, תבואו מאוחר, 20:30-21:00, כדי לעמוד בתור הארוך ולטעום בעצמכם לא רק את ההמבורגר, הנקניקייה והצ'יפס של הויטרינה, אלא גם את האווירה שוקקת החיים ואת שיחות התור המגוונות שנדמה שהולכות ומתעצבות דרך צוואר הבקבוק ככל שמתקרבים לקופה, והופכות לשיח על המנות יותר מכל דבר אחר.

אם אתם רוצים פשוט לבוא ולאכול – בואו מוקדם, אולי אפילו לצהריים (12:00) או בשעות הביניים 16:00-18:00, ותוכלו לאכול בנחת, בלי הלחץ, בלי התור, ובלי התחושה שכדאי שתקומו כי כל רגע שאתם יושבים הוא רגע שמישהו אחר, רעב ומיוסר, מתבונן בכם בעיניים חצי-תובעניות חצי-מתחננות, כי גם הוא, בסה"כ, רוצה רגע של נחת מהחיים הסואנים של תל-אביב בירת ההמבורגרים של ישראל, אתנחתא קלה מול ויטרינה נקייה, תוך שהוא נוגס בצ'יפס 50-50 על גרידת הלימון שלו…

כתובת: רחוב אבן-גבירול 54, תל-אביב
טלפון: 03-6960304
שעות פתיחה: כל יום 12:00-23:00 (סגור שישי-שבת)

חוות דעת על מסעדות ישראל תל אביב המבורגר, צ'יפס


כתבות קשורות

מקם את הסקירה שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

שלח לחבר

אימות לשליחה

captcha image

שלח שאילתה

אימות לשליחה

captcha image

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים