הטיפשונים כחולי הרגליים באיי גלפגוס. סולה כחולת רגל

סולה כחולת רגל

 

המאמר באדיבות : גילי חסקין

 

אחד העופות המפורסמים ביותר באיי הגלפגוס הוא הסולה כחולת הרגל, המכונה "בובי". הם בולטים ברגליהם הצבעוניות ובהילוכם המסורבל. כמו כן, קיימים באיי הגלפגוס גם סולה אדומת רגל, סולת המסיכה וסולת המסכה. כאשר הגיע לאיים הבישוף תומאס דה ברלאנגה, כנראה האדם הלבן הראשון שכף רגלו דרכה בהם, האדם הראשון שראה את האיים, הבחין שהעופות הללו אינם פוחדים מבני אדם ונתן להם את הכינוי "Booby", שהוא שיבוש של המילה הספרדית bobo , שהוראתה "טיפש" או ליצן. ייתכן שתנועתן המגושמת על הקרקע היתה סיבה נוספת לכינוי זה. זהו עוף מים בעל ביצועי ציד מרשימים.

 

סולה

הסוג "סולה" היא אחד משני הסוגים הכלולים במשפחת הסולתיים (Sulidae), השייכת לסדרת שקנאים. במשפחה זו תשעה מינים שתפוצתם בימים הממוזגים והחמים הצפוניים נודדים בחורף דרומה. בחופיה ארץ שני מינים: סולה לבנת בטן[2] וסולה צפונית. בטיול באיי הגלפגוס אנו נתקלים בסולה אדומת רגליים, בסולת המסיכה ובסולה כחולת רגליים.

מכייון שסביר להניח שהמטייל באיי הגלפגוס נתקל קודם לכן, בטיוליו באירופה או בארץ, בסולה הצפונית. לפיכך, נקדיש לה מספר שורות:

סולה צפונית (שם מדעי: Morus bassanus, בעבר Sula bassana) היא עוף מים גדול-ממדים, בו אמטייל נתקל פעמיםרבות באירלנד, סקנדינביה וסקטולנד . צבען של נוצותיהם של פרטים צעירים הוא חום כהה בשנתם הראשונה, ומשתנה בהדרגתיות ללבן בשנה שלאחר מכן, עד שרוב הנוצות הופכות ללבנות עם כתמים שחורים בקצה הכנפיים עם הגיעם לבגרות, בסביבות גיל חמש שנים. אורכם של פרטים בוגרים בין 85 סנטימטרים למטר אחד, ומוטת כנפיהם נעה בין 165 ל-180 סנטימטרים. שלא כסמינים אחרים, אין הבדל בגודל בין הזכר לנקבה. צבע העיניים תכלת והן מוקפות בעור שחור חסר-נוצות. בתקופת הרבייה, מקבלים הראש והצוואר צבע צהוב בהיר.  ההזדווגות והרבייה מתרחשת בצפון האוקיינוס האטלנטי. על פי רוב, מקננת הסולה הצפונית במושבות גדולות מאוד, על-גבי צוקים המתנשאים מעל האוקיינוס או על-גבי איים מסולעים קטנים. המושבה הגדולה ביותר של הסולה הצפונית, שמכילה כ-60,000 פרטים, ממוקמת באי הקטן בונאונטור שבקוויבק, אך 68% מכלל האוכלוסייה העולמית מתרבה לחופי בריטניה ואירלנד.

 זוגות של סולות צפוניות יכולים להשאר יחדיו למשך מספר שנים. קיים קשר חזק יחסית בין בני הזוג, והם מבצעים טקס "ברכת שלום" משוכלל בקן, הכולל את מתיחת החרטום והצוואר אל-על וטפיחה בעדינות זה על מקור זו. הסולה הצפונית היא מין נודד, ובחורף היא עפה לכיוון דרום.

 הסולה הצפונית מגושמת בהילוכה ומדדה בכבדות על הקרקע. בשל רגליה הקצרות וקרומי השחייה שעל גבי כפות הרגליים  אבל  היא צוללת מוכשרת ונוסקת אל מי האוקיינוס במהירות גבוה כדי לצוד את מזונה – דגים; מזונה העיקרי הוא דגים קטנים המקובצים בלהקות קרוב אל פני המים על פני האדמה היא מגושמת מאוד ומדדה בכבדות. הסולה הצפונית מסוגלת לשייט שעות ארוכות על גבי זרמי אוויר, כמעט מבלי לנפנף בכנפיה, ובכך היא חוסכת אנרגיה.

 למרות שהמין אינו קרוב לסכנת הכחדה ומונה כ-530,000 פרטים, מספרם כיום נמוך ממספריהם בימים עברו, זאת בשל אובדן אזורי מחייה, לקיחת ביצים והריגת פרטים בוגרים.

ככלל הסולות הם עופות ים בגודל בינוני עד גדול: אורך גופן 91-70 ס"מ הכנפיים ארוכות וחדות ומוטת כנפיהם 173-97 מ'. זנבן ארוך וחד. גופן מאורך, צווארן עבה ואורכו בינוני. ראשן גדול ומקורן חזק. ארוך וצורתו חרוטית. וחוד ושוליו משוננים שינון דק. פתחי הנחיריים של הבוגרים סגורים לגמרי. צבעם לבן או חום. אין הבדל בניצוי בין זכר לנקבה.

הם שוכני ימים וטרפם על דגים, שאותם הם צדים תוך כדי צלילה. הם מקננים במשבות גדולות וצפופות, באיים סלעיים. בתטולה ביצה אחת או שתים. שני ההורים דוגרים ומטפלים. הגוזלים עירומים וחיוורים. משך הדגירה כששה שבועות. הטיפול בגוזלים נמשך 2-3 חודשים ולאחר מכן הם נעזבים ללא מזון, שבועות אחדים, עד שם מפתחים את הכנפיים ומסוגלים לדוג בכוחות עצמם. הסולות הן עופות ים – אך לא של מרחבי הים הפתוח; לרוב אינן חורגות מעבר למדף היבשתי. מרבית המינים דוגרים בחצי הכדור הדרומי. מינים אחדים ישנים בים מחוץ לעונת הקינון; אחרים, כמו סולה לבנת בטן, שבים מדי ערב לישון בים. רוב מיני הסולה ניזונים בעיקר מדגים. כדי לדוג בעומק הים נוהגת הסולה לצלול לגובה רב בכנפיים אסופות. היא צדה ביירוט אלכסוני בעיקר דגים השוחים סמוך לפני המים.

 

סולה כחולת רגל

הסולה כחולת הרגל (Sula nebouxii) ,היא מסוג סולה, שכולל שישה זנים של Boobies. קל לזהותה בשל צבע התכלת של רגליה.

אזור הגידול הטבעי של הסולה כחולת הרגל הוא איים טרופיים וסובטרופיים לחוף הפסיפי של דרום אמריקה, מפרו למקסיקו, כולל איי גלאפגוס, אזור התפוצה הנודע ביותר שלהם, שם אוכלוסייתם שופעת. אוכלוסייתם מרובה גם בחלקים מקליפורניה. המין אינו בסכנה מבחינת מצב השימור, ואוכלוסייתו צפופה מאוד באזורים מסוימים.

גודלה של הסולה כחולת הרגל הוא בינוני עד גדול: אורכה הוא 81 ס"מ בממוצע ומשקלה הוא 1.5 ק"ג בממוצע, כאשר הנקבות גדולות במקצת מהזכרים. הסולה יכולה להגיע לגובה של בין 70 – 90 ס"מ ואורך כנפיה הפרושות יכול להגיע למטר וחצי. היא בעלת כנפיים ארוכות ומחודדות וזנב דמוי משולש. צווארה עבה וחזק. הצוואר והראש בצבע חום עם פסים לבנים ובטנה וצידה התחתון הם לבנים.

עיניה ממוקמות בשני צדי מקורה ופונות קדימה, ולהן ראייה בינוקולרית חדה; עיני הציפור צהובות, כאשר קשתיות הזכר צהובות יותר. לסולה כחולת הרגל יש נחיריים מותאמים לצלילה הסגורים במשך כל חייה. הנשימה נעשית דרך קצות הפה. יש נחיריים מותאמים לצלילה הסגורים במשך כל חייה. צבע הרגליים נע בין צבע טורקיז חיוור לבין צבע תרשיש כהה; צבע הרגליים אצל זכרים ופרטים צעירים בהיר יותר מאשר זה של הנקבות.

השם Booby מגיע מספרדית מהמילה bobo (שפירושה הוא טיפש או ליצן) מאחר שהסולה כחולת הרגל, כציפורי-ים אחרות, היא מגושמת על האדמה. הם נחשבים גם כטיפשים בשל חוסר הפחד שלהם מבני אדם.

 

הצבע הכחול ותפקידו

הצבע הכחול של הרגליים מגיע מפיגמנטים קרוטנואידים שמקורם בתזונה של הסולות כחולות הרגל. הפיגמנטים הם נוגדי-חמצון שגם ממריצים את מערכת החיסון. כך שיש קשר ניגודי בין היכולת החיסונית ויכולת התקשור-איתות. שכן פיגמנטים שמשולבים ברגליים באים על חשבון פיגמנטים שיכלו להמריץ את המערכת החיסונית ואת ההיפטרות מרעלים.

הדבר מתקשר על רעיון ההכבדה של אמוץ זהבי. ככול שהרגליים כחולות יותר, הוהו אומר שהעוף יכול לוותר על הפיגמנטים הנחוצים.

ההרגליים הכחולות הן סממן מיני, שכן הן מעידות על מצבו של הזכר, הבחירה המינית מעדיפה את הזכר בעל הרגליים הבהירות יותר. בהירות הרגליים מתכהה עם הגיל, כך שהנקבות נוטות לבחור זכרים צעירים יותר בעלי רגליים בהירות יותר. הנקבות מעדיפות את הצעירים, מאחר שהם יותר פוריים וגם משום שהם בעלי יכולת הורית גבוהה יותר בהשוואה לזכרים מבוגרים יותר. במחקר שהתבסס על "אומנה" הוכח כי יש אכן קשר בין צבע הרגליים לבין התרומה ההורית בשעת גידול הגוזלים, מאחר שגוזלים שגדלו אצל אבות מאמצים בעלי רגליים בהירות, גדלו מהר יותר בהשוואה לגוזלים שגדלו אצל אבות מאמצים בעלי רגליים כהות יותר. הרגליים הכחולות גם מצביעות על מצבו הנוכחי של הזכר. במחקר שבו נמנע אוכל מפי הזכרים למשך 48 שעות נראה כי שהצבע התעמעם. ככל הנראה זה קורה מאחר שהמחסור באוכל מוביל להפחתה ברמת השומן והליפופרוטיאינים בגוף שעוזרים לגוף לספוג והעביר את הקרוטנואידים. כך, שהרגליים אכן מצביעות במהירות ונכונה על מצב התזונה הנוכחי של הסולה.

חוקרים מצאו כי הנקבות כל הזמן מעריכות מחדש את מצב בני הזוג שלהם בהתבסס על צבע הרגליים שלהם. בניסוי, זכרים שבנות זוגם הטילו את הביצה הראשונה של בקן, עומעם צבע רגליהם על ידי שימוש באיפור. כתוצאה מכך, הנקבות הטילו ביצים שניות קטנות יותר לאחר מספר ימים. מאחר שרגליים בעלות צבע מעומעם יותר מצביעות על בריאות פחות טובה ועל איכות גנטית ירודה, הנקבות הסתגלו על ידי הפחתת ההשקעה בביצים השניות. הביצה השנייה לא רק הכילה ריכוז חלמון קטן יותר, דבר שיכול להשפיע על התפתחות העובר, על סיכויי הבקיעה שלו ועל צמיחתו והישרדותו, אלא גם הכילה פחות אנדרוגנים בחלמון. לאנדרוגנים יש תפקיד משמעותי בסיכויי ההישרדות של הגוזלים, כך שזה מראה כי נקבות הסולה כחולת הרגל משתמשות ברמת המשיכה של בן הזוג שלהן גם כדי להחליט כמה משאבים להשקיע ולהקצות לביצה. האפשרות הזו תומכת ב"תיאורית ההקצאה הדיפרנציאלית", שצופה שהורים ישקיעו יותר בטיפול בצאצאיהם כאשר הוא מזווגים עם בני/בנות זוג מושכים.

לא רק הנקבות מעריכות את מידת המשיכה של בני זוגן. גם הזכרים מעריכים את הנקבות ומתאימים את מידת ההשקעה שלהם בדגירה ובבקיעה בהתאם למצב בנות הזוג שלהם. כמו הזכרים, גם הנקבות בעלות צבע הרגליים הבהיר יותר, הן מועמדות טובות יותר לרבייה. הנקבות בעלות הרגליים הבהירות יותר מייצרות למעשה יותר ביצים במהלך הדגירה וכן מטילות ביצים גדולות ובהירות יותר. נקבות אלה נמצאות במצב טוב יותר והן בעלות ערך רבייה גדול יותר.

לכן, זכרים נוטים להביע משיכה רבה יותר ודאגה הורית גדולה יותר לביצים גדולות יותר מאחר שביצים אלה הוטלו על ידי נקבה שנתפשת כבעלת איכות גנטית טובה יותר. ביצים קטנות וכהות יותר זוכות לפחות דאגה הורית. גם צבע רגליה של הנקבה מצביע על מצבה. במחקר, שבו עומעם צבע הביצה על ידי החוקרים, נראה כי הזכרים עדיין היו מוכנים להראות את אותה רמת דאגה לביצים גדולות וקטנות במידה ולבת הזוג היו רגליים בהירות יותר, בעוד שמחקר מצא כי זכרים שבנות הזוג שלהם הן בעלות רגליים כהות יותר, היו מוכנים לדגור ולדאוג רק לביצים הגדולות יותר. מעניין לציין כי החוקרים ראו כי הזכרים לא הגבירו את רמת הטיפול שלהם כאשר הנקבה הציגה גם רגליים בהירות וגם צאצא בעל איכות גבוהה.

המחקר הראשון שעסק בהרחבה בסולה כחולת הרגל נעשה על ידי צ'רלס דרווין בזמן מסעו לאיי הגלפאגוס. קיימת הבחנה בין שני תת-זנים Sula nebouxii excise ו –Sula nebouxii nebouxii. קרוב המשפחה הקרוב אליה ביותר הוא הבובי הפרואני (Peruvian Booby). ככל הנראה שני הזנים נפרדו בעבר הלא-רחוק מאחר שהם עדיין חולקים ביניהם מאפיינים אקולוגיים וביולוגיים רבים.

תזונה

התזונה של הסולה כחולת הרגל מבוססת בעיקר על דגים. הסולות כחולות הרגליים מתמחות באכילת דגים ומתמקדות בלהקות של דגים קטנים כסרדינים, אנשובים, מקרלים ודגים עפים. הם ניזונים גם מדיונונים ואשפה אורגנית (כחלקים פנימיים של בעלי חיים שונים). הסולה כחולת הרגל צוללת לתוך האוקיאנוס, לעיתים מגובה רב, ויכולה לשחות מתחת לפני המים במרדף אחרי הטרף שלה. היא טורפת לבד, בזוגות או בלהקות גדולות יותר. הסולות כחולות הרגליים נעות בקבוצות של תריסר בערך לאזורים שבהם יש מים עם להקות גדולות של דגים קטנים. כאשר הציפור המובילה רואה זרם של דגים במים, היא מאותת לשאר הקבוצה והם יצללו ביחד, כאשר הם מכוונים את גופיהם כחצים וצוללים ביחד.

צלילת ביזה יכולה להיעשות מגובה של 10– 30 מטרים ואף מגובה של עד 100 מטר. ציפורים אלה יכולות להגיע למים במהירות של קרוב למאה קמ"ש ויכולות להגיע לעומק של 25 מטרים מתחת לפני המים. הגולגולות כוללת כיסי אוויר מיוחדים שמגנים על המוח מהלחץ הגדול, הטרף נאכל בדרך כלל כאשר הציפורים עדיין נמצאות מתחת לפני המים. באופן מפתיע, הציפורים אוכלות לבד ולא כחלק מקבוצת התקיפה שלהן, בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהרים המאוחרות. הזכרים והנקבות "דגים" באופן שונה, דבר שאולי קשור לעובדה שכחולי הרגליים בשונה מציפורים אחרות ממשפחתן, מגדלים יותר מגוזל אחד בו-זמנית. הזכר הוא קטן יותר וזנבו הוא גדול יותר ביחס לגופו, דבר המאפשר לו לדוג במים רדודים ולא רק במים העמוקים. ניתן להשטיח את הזנב, דבר המאפשר לזכר לדוג ולשלוט בתנועתו במים רדודים. הנקבה היא גדולה יותר ויכולה לשאת יותר אוכל, שאחר כך מועבר לגוזלים בקן.

 רבייה

הסולה כחולת הרגל היא ציפור ימית מובהקת. היא זקוקה לקרקע אך ורק כדי להתרבות, דבר הנעשה לאורך חופים סלעיים.

החיזור אצל הסולה כחולת הרגל נעשה תוך שהזכר מציג לראווה את רגליו בטקס זיווג מפורט. הזכר מרים רגל אחד ואחר כך את רגלו השנייה בעודו מהדס לפני הנקבה. במהלך הריקוד הזכר פורש את כנפיו ורוקע ברגליו.

מחזור הרבייה של המין הוא בן שמונה עד תשעה חודשים, והוא אינו תלוי בעונה ובתאריך, אלא נעשה בספונטניות ובסתגלניות. בהזדווגות, הנקבה צועדת במפגן והזכר מפנה את ראשו ואת זנבו כלפי השמים ומפנה את כנפיו אחורנית בפעולת התרברבות בפני הנקבה. הזכר גם משמיע קול שריקה חזק וצווחני. הנקבות מתחילות לקנן בגילאים 1 – 6 שנים בעוד שהזכרים מתחילים לקנן בגילאים 2 – 6 שנים.

הנקבה מטילה שתיים או שלוש ביצים בכל תטולה, ומהן בוקעים אחד או שני גוזלים. הביצים מוטלות במרווחים של כחמישה ימים. הדגירה מבוצעת על ידי שני ההורים, לסירוגין, וכאשר אחד מהם לא דוגר – הוא משמש כמשגיח. מאחר שלסולה כחולת הרגל אין אזור שאינו מכוסה בנוצות (אזור המסייע לחימום הביצים בזמן הדגירה; Brooding patch), היא משתמשת ברגליה כדי לשמור על חום הביצים. הדגירה אורכת כ-41 – 45 ימים. הגוזלים לא מסוגלים לשמור על חום גופם עד גיל חודש בערך. הסולה כחולת הרגל היא אחת משני מינים בסוג סולה אשר מגדלים יותר מגוזל אחד. ייתכן שזה נובע מיכולות הצלילה ההתמחותיות במים רדודים של זכר המין. הגוזלים זקוקים להיזון תכוף, כך שעל הבוגרים לצוד קבועות אחר דגים. ההורים תופסים דגים, מעכלים אותם ואז מעלים אותה חזרה (מזכיר מעט העלאת גירה) ומכניסים את המזון המעוכל (שהוא קל לעיכול) לפיות של צאצאיהם. במקרה שלהורה אין מספיק מזון כדי להאכיל את כל גוזליו, הוא יאכיל רק את הגדול שבהם, כדי להבטיח שלפחות אחד מצאצאיו ישרוד. הסולות כחולות הרגל יכולות להגן על שניים או שלושה אתרי קינון, לפני החלטה על אתר קינון מועדף כמה שבועות לפני התטולה. הקנים נבנים על לבה שחורה וחשופה. הסולות בונות את קניהן במושבת קנים גדולה. הזכר והנקבה מתחלקים באחריות ההדדית לדאוג לצאצאים: הזכר דואג לאספקת המזון עבורם בשלב חייהם המוקדם בשל יכולות הצלילה המפותחות שלו, והנקבה נוטלת פיקוד כאשר התביעה למזון מצדם גוברת.

הצאצאים לא מתרחקים הרבה מהוריהם, כך שזוגות לא מתרחקים לאחר רבייתם מאזור מחייתם המקורי. דבר זה יכול להסביר את העובדה שלעיתים ניתן למצוא את הסולות כחולות הרגל חיות בקהילות הכוללות מאות זוגות החיים במושבות צפופות. היתרון בכך שהסולות לא מתרחקים ממקום מושבם המקורי הוא שהסולות מבטיחים לעצמם קן איכותי בשל הקרבה להוריהם. מאחר שההורים הצליחו לגדל גוזלים שהגיעו לגיל רבייה זה מצביע על כך שהקן שלהם היה אפקטיבי, בין אם מדובר בסיפוק הגנה מטפילים וטורפים, או בשל העובדה שהקן הותאם להמראה ונחיתה. מעניין לציין שיש מקרים של ביגמיה בזן זה. תועדו מקרים שבהם זכר אחד ושתי נקבות חיו בקן אחד.

נקבת כחולי הרגלים מטילה שתיים-שלוש ביצים. הזכרים והנקבות דוגרים שניהם על הביצים, כאשר הציפור שאינה דוגרת שומרת על הקן מפני טורפים/מזיקים. מאחר שלכחולי הרגל אין כתם דגירה (חלק של עור ערום על החלק התחתון של גופם), הם משתמשים ברגליהם כדי לשמור על חום הביצים. הגוזלים לא יכולים לפקח על טמפרטורת הגוף שלהם עד סביבות גיל חודש. הביצים מוטלות במרווחים של ארבעה-חמישה ימים זו מזו. כחולי הרגליים הם רק אחד משני הזנים של ה-Booby שמגדלים יותר מגוזל אחד בו-זמנית. ייתכן שזה קשור לכך שהזכרים מתמחים בצלילה במים רדודים. מאחר שהסולות כחולות הרגל חייבות להאכיל את הגוזלים לעיתים תכופות, המבוגרים חייבים לצוד דגים ולהאכיל את הגוזלים על ידי העלאת גירה לעיתים תכופות. במידה ולהורה אין מספיק אוכל בשביל כל הגוזלים, הוא יאכיל אך ורק את הגוזל הגדול ביותר, ובכך יבטיח שלפחות אחד ישרוד. הציפורים יכולות להשתמש ולהגן על שנים-שלושה אתרי קינון בו-זמנית עד שהם יפתחו העדפה לאחד מהם מספר שבועות לפני הטלת הביצים. בדרך כלל שתיים-שלוש ביצים מוטלות וגוזל אחד או שניים בוקעים מביצים אלה. תקופת הדגירה נמשכת 41 – 45 ימים. הם מקננים על לבה שחורה חשופה שעליה מוסיפים גושי דשא-צמחייה קטנים על האדמה. הנקבה תפנה על מנת לעמוד מול השמש במשך היום כך שמסביב לקן יש הפרשות. הקנים הם חלק ממושבות גדולות. הזכרים והנקבות חולקים באחריות ההורית. הזכר יספק אוכל לצעירים במשך התקופה הראשונה בחייהם בשל יכולות הצלילה המיוחדות שלו. לאחר מכן, כאשר הדרישה למזון תגבר, הנקבה תיקח זאת על עצמה.

כמו סוגים אחרים של ציפורים בעלות גודל לא-שווה, נקבות כחולי הרגליים בדרך כלל תיצורנה את המין הקטן יותר בזמנים של מחסור במזון. במהלך עונת הרבייה, הנקבה כבדה יותר מהזכר בכ-31%. גוזלי המין לא מראים שוני ברור בגודלם לאחר הלידה, אך הנקבות גדלות מהר יותר, מה שאומר שהן דורשות יותר טיפול והשקעה מהוריהן. נראה כי סוג זה של הציפורים מראה תימוכין להיפותזת ההשקעה הגמישה, שעל פיה הנקבה מסגלת את הקצאת המשאבים על מנת למקסם את הרבייה במהלך חייה. זה נראה בניסוי שבו מרטו מהנקבות את נוצות התעופה שלהן, כך שהן היו צריכות להוציא יותר משאבים ואנרגיה על מנת להשיג אוכל לגוזליהן. הגוזלים-נקבות הושפעו יותר מהמצב בהשוואה לגוזלים-זכרים בכך שהייתה להן מסה פחותה וכנפיהן היו קצרות יותר.

הירארכיית הגוזלים בשל הבקיעה הלא שווה

הסולה כחולת הרגל מטילה בין שתיים-לשלוש ביצים בקנה בכל פעם, למרות ש-80% מהקנים מכילים רק שתי ביצים. שתי הביצים מוטלות במרווח של חמישה ימים. לאחר שהביצה הראשונה מוטלת, מיד דוגרים עליה, דבר המוביל לזמני בקיעה שונים. הגוזל הראשון בוקע ארבעה ימים לפני הגוזל השני, כך שיש לו יתרון של ארבעה ימי גדילה על אחיו. לבקיעה הלא שווה יש מספר מטרות. ראשית זה מקל על ההאכלה מאחר שגוזלי בני יומם עדיין לא מסוגלים לקבל אוכל מועלה גרה מהוריהם. שנית, זה מפחית את הסיכויים שההורה יישכל את שני גוזליו כתוצאה ממזיקים/טורפים כנחש החלב.

מחקרים הראו כי חוסר השוויון בבקיעה יכול להפחית גם את היריבות בין האחים. כאשר זמני הבקיעה שונו בניסויים כך שהם יהיו באותו זמן, הגוזלים היו אגרסיביים יותר, בעוד שכאשר יש מרווח בין זמני הבקיעה, הגוזלים אלימים פחות. נטען כי זה קורה (התנהגות הגוזלים אלימה פחות) ככל שהירארכיה בין הגוזלים היא ברורה יותר. למרות שזמני בקיעה שונים הם לא הכרחיים ליצירה של הירארכיה בין אחאים (דבר שגם הוכח על ידי מחקרים), היא כן עוזרת בזמנים שבהם אין מספיק אוכל ולכן אין יכולת לגוזלים לגדול באופן רגיל. הגוזלים הצעירים יותר מתו מהר יותר, בכך שהם השאירו להוריהם את היכולת לדאוג טוב יותר לאחיהם הגדולים, מאחר שהם לא היו יכולים לדאוג לשני אחאים או יותר בו זמנית.

רצח-אח

גוזלי הסולה כחולת הרגליים מבצעים רצח-אח (Siblicide), או כפי שנקרא לעתים "רצח אח כפוי כלומר הם פועלים לגרום למותו של אחיהם בהתבסס על מצב הסביבה. הגוזל שיבקע ראשון, אליו מתייחסים בדרך כלל כגוזל A , יהרוג את הגוזל הקטן יותר (גוזל B), במידה ויש מחסור באוכל. גוזליA  גדלים מהר יותר מגוזלי B ויתרון הגודל נשמר במהלך החודשיים הראשונים לחייהם. במהלך תקופות שחונות, גוזל A יתקוף את גוזלי B על ידי ניקור מתמשך או על ידי גרירת הגוזל הקטן יותר אל מחוץ לקן. מחקרים שבהם גרונות הגוזלים הודבקו על מנת לפחית את כמות המזון אותם הם מקבלים הצביעו על גידול ענק בהתנהגות האלימה של הגוזלים, כאשר משקל גוזלי ה-A  ירד אל מתחת 20% – 25% ממשקלם הפוטנציאלי, הייתה עלייה גדולה בניקור לאחר שהגוזלים הגיעו מתחת לסף הזה, דבר שהצביע על כך שרצח-אח הוא דבר שנגרם לאחר שהגוזלים אבדו אחוז מסוים ממשקלם. כלומר, ההתנהגות נגרמה כתוצאה של אובדן משקל ולא כתוצאה מהבדלי הגודל של הגוזלים. נראה גם כי הגוזלים הצעירים יותר (בגיל של פחות משישה שבועות) סבלו יותר מדקירות של אחיהם הגדולים, וזאת מאחר שבגיל צעיר כל כך הם עדיין לא מסוגלים להגן על עצמם מהתקפות גוזלי A.

האחים הגדולים יכולים גם לפגוע באחיהם הצעירים על ידי שליטה על הגישה לאכול שמובא על ידי ההורים. גוזלי A תמיד מקבלים אוכל לפני גוזלי B. וזה לא בגלל שגוזלי ה-B  לא מנסים לשנות את המצב, הגוזל הקטן יותר מתחנן לאוכל בדיוק כמו שעושה אחיו הבכור. למרות זאת, הגוזלים הבכורים מסוגלים להסיט את תשומת לב הוריהם אליהם, מאחר שגודלם הגדול ונראותם העדיפה משמשים כיתרון שממריץ את ההורים להאכילם.

למרות זאת, מחקר נוסף הראה כי גוזלי הסולה כחולת הרגלים לא מואכלים תמיד בהתאם ל"היפותזת השאריות", על פיה הגוזלים הצעירים מואכלים אך ורק לאחר שאחיהם הגדולים שבעו. החוקרים זיהו רמה מסוימת של סובלנות כלפי האח הצעיר במהלך תקופות קצרות של מחסור באוכל. היפותזת הסובלנות הנ"ל טוענת כי האחים הגדולים יאכלו פחות באופן מתון, בדיוק במידה שמונעת את מותו של אחיהם כתוצאה מרעב. למרות שמערכת זו פועלת אך ורק במהלך תקופות קצרות של מחסור באוכל, היא לא פועלת בזמנים ארוכים של מחסור במזון. במקרה השני, של תקופה ממושכת של מחסור במזון האח הגדול יפעל באלימות נגד אחיו וינסה להורגו.

תפקיד ההורה ברצח-אח

ההורים של הסולות כחולות הרגל הם צופים פאסיביים של העימות בין האחים. הם לא מתערבים בסכסוך בין האחים, אפילו כאשר הם הולכים ומתקרבים לרצח-אח. נראה כי ההורים אפילו עוזרים לערער את מעמדו של האח הצעיר על ידי יצירת ושמירת ההירארכיה בין האחים. הם אוכפים ומחזקים את ההירארכיה על ידי האכלת הגוזל הבוגר יותר לעיתים תכופות יותר מאשר את הקטן יותר. בכך, הם מחזקים את ההירארכיה בכך שהם מגיבים להירארכיה עצמה ולא לרמת התחנונים של הגוזלים, זאת ניתן לראות מאחר ששני הגוזלים מראים אותה רמת תחנונים. רמת הפאסיביות הזו נשמרת גם כאשר יש סכנה ממשית לחייו של הגוזל הצעיר יותר, ייתכן שזה מצביע על כך שגם להורים יש יתרון במיעוט צאצאים. דבר זה מתקשר לתיאורית "ביצת הביטוח", היפותזה זו גורסת כי הביצה השנייה והגוזל השני הם בעצם ביטוח למצב שבו לא תבקע הביצה הראשונה, או אם מצפים לרמה גבוהה יותר של מזון זמין. התנהגות ההורים עלולה להצביע על כך שהם משתפים פעולה עם הגוזל הבכור והדומיננטי יותר, ונראה כי יש מעט מאוד עימותים אבולוציוניים בין ההורים לגוזל A.

למרות זאת, ייתכן וההורים הם פחות אדישים מאשר נראה. יתכן והתנהגות ההורה היא כיסוי לעימות בין ההורה-לצאצאים, כפי שהמחקר הבא מראה. קבוצת חוקרים גילתה כי הורי הסולות כחולות הרגלים מקימים קנים עם צד תלול דבר שמקשה על הרג הגוזל הצעיר על ידי הבכור. דבר זה עומד בסתירה גמורה לסוג אחר של בובי, "בובי המסכה" (Masked Booby). שבו הרג האח מאופשר בשל העובדה שקל מאוד לגוזל אחד להעיף את הגוזל השני מהקן, בגלל שהקנים הם שטוחים. במהלך הניסוי שוטחו קני כחולי-הרגליים וההורים מיהרו והפכו את הקנים לתלולים יותר. בניסוי אחר, גוזלי כחולי-רגליים הוחלפו עם גוזלים של סולת המסיכה. לגוזלים אלה היה סיכוי גדול יותר לחוות רצח-אח, דבר זה מצביע על כך שהתנהגות ההורים כן משפיעה ומפחיתה את הסיכוי לרצח אח. נראה גם כי הורים התייחסו לעיתים תכופות יותר לגוזלים שהיו במצב גופני ירוד במהלך תקופות של מחסור באוכל. ניתוח של מסת ביצה הראה שביצים שהחלו בתחילת עונת הרבייה, הביצה השנייה בקן הייתה בממוצע 1.5% כבדה יותר מהראשונה. ביצים כבדות יותר מובילות לגוזלים כבדים יותר שמצבם הבריאותי הוא טוב יותר, נתון זה מצביע על כך שההורים ניסו לאזן את נקודת הפתיחה של שני הגוזלים, ובעצם לתת לגוזל השני סיכוי טוב יותר לשרוד. ניתוח הורמונלי של הביצים מראה גם כי אין העדפה הורית בכל הקשור להקצאה אנדרוגנים, מאחר שרמת האנדרוגנים הייתה שווה בשתי הביצים פחות או יותר. עם זאת, החוקרים גם ציינו כי יכול להיות שהאיזון והשוויון בין שתי הביצים נובע מכך שזן זה של הציפורים פיתח במהלך האבולוציה דרכים אחרות של א-סימטריה וזאת על מנת למקסם את רביית ההורים. לכן, מחקרים אלה מראים כי מה שנראה בתחילה כשיתוף פעולה בין ההורים לאח המבוגר הוא בעצם הסוואה לעימות בין ההורה לצאצא.

ההשפעות ארוכות הטווח של ההירארכיה

תמיד יש מערכת יחסים של שליט-חלש בין הגוזלים בקן. למרות שגוזל A גדל מהר יותר והוא בעל סיכויי הישרדות טובים יותר מגוזל B החלש במהלך תקופת היותם גוזלים, אין כל הבדל מבחינת הצלחת הרבייה שלהם כאשר הם גדלים. במחקר ארכי אחד, נראה כי לא היו השפעות בטווח-הארוך של ההירארכיה, למעשה, לעיתים קרובות נראה כי האחים הצעירים עברו לקנן את הקן שלהם עוד לפני שהגוזלים הבוגרים יותר עזבו את הקן. עם זאת, יתכן שממצא זה קורה בגלל שגוזלי B חלשים יותר הם בעלי סיכוי מוות רבים יותר מאשר גוזלי B חזקים יותר, בזמן שהגוזלים עדיין נמצאים בקן הוריהם. דבר זה מוביל לכך שהמחקר התמקד בגוזלים חזקים יותר, ובעלי תושייה רבה יותר למרות שהם נחשבים החלשים יותר בקן הוריהם.

תקשורת

הסולה כחולת הרגל מפיקה קולות אנקה או צעקה קולניים ורב-הברתיים וקולות שריקה דקים. היא יכולה לקרוא או להפיק צלילים מסובכים על ידי צעקה, שריקה ונהימה. הזכרים של סוג זה ידועים בכך שהם מרימים את ראשם אחורה ושורקים לעבר נקבה שחולפת מולם במעופה. טקס החיזור שלהם הוא גם סוג של תקשורת. בני הזוג יכולים לזהות אחד את השני על ידי קריאותיהם. חוקרים אספו דוגמאות קריאה של הסולות תכולות הרגל וערכו מחקר על ידי שימוש בפלייבק. ניתן היה להבחין בחתימות שונות בקולות, למרות שהקריאות עצמן משתנות בין המינים. הזכרים והנקבות יכולים להבחין בקול הספציפי של בני הזוג שלהם. ייתכן והרמזים שעל פיהם הם מזהים אחד את השני משתנים בין הזכרים והנקבות.

 

תודה לאלית אהרון על הסיוע בתרגום.

 

אטרקציות מומלצות בטבע בעולם כתבות ורשמים צפרות בעולם גלפגוס, סולה כחולת רגל

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים