מה זה תיירות חברתית? לפי חזונו של איקא צ'יפמן

 

הרעיון הזה נולד בוואדי א-ריחא, סמוך למצפה רמון, אצל סלמן סדאן על כוס קפה. כמובן, לא הקפה הראשון לאותו ערב. שעת לילה מדברית בלי חשמל, כשהראש, הלב וגם הפה נפתחים מעט. באותם הימים הגעתי פעם בשבוע לוואדי א-ריחא כדי ללמד קבוצה של בדואים תושבי הכפר כיצד להדריך. במחשבה ראשונה המשימה נשמעת פשוטה: מדובר על קבוצה של אנשים בעלי ידע עצום בכל הנוגע לחיים במדבר, וצריך "רק" ללמד אותם לדבר על זה. במבט שני – מדובר על משהו מורכב הרבה יותר: המשימה היא לקחת קבוצה של אנשים שרגילים לשתוק, וללמד אותם ליזום שיחה בלי ששואלים אותם שאלות מכוונות. יתרה מזו – מדובר על קבוצה של אנשים שהתרגלו לכך שהשיוך שלהם כבדואים הוא נטל, ולפתע הם נדרשים לספר למבקרים, שהם כלל לא מכירים, על אותו "נטל".

למזלי, סלמן סדאן ליווה את התהליך. סלמן גדל בכפר ועזב אותו כדי לעשות קצת כסף. קנה אוהל לאירוח ומכר קפה בדואי-בערך באווירה בדואית-בערך בכמה נקודות שונות בסביבות ים המלח לאורך השנים. "בשלב כלשהו נמאס לי לעשות הצגה" הוא אומר. "ראיתי שאני לא מדבר על התרבות הבדואית אלא רק על כמה סימנים שהישראלים רוצים לראות, והחלטתי לחזור לכפר. לפחות להיות קרוב לבית." סלמן ארז את האוהל, חזר לכפר שלו והתחיל לארח אנשים אצלו באוהל שבכפר. "כאן ראיתי שאני יכול לספר ולדבר הרבה יותר. ישנים אצלי בכפר אז אני יכול לספר על האנשים שנכנסים ויוצאים לאורך הערב, על הקשיים שלנו, על מה שמשמח אותנו". השיחות שהוא מנהל עם אורחיו הולכות ונעשות אינטימיות ומרתקות יותר ויותר עם השנים. הן הולכות ונוגעות ברבדים עמוקים יותר ויותר של חיי הבדואים כיום.

העסק של סלמן גדל. התחילו להגיע כמויות של מטיילים שאילצו אותו להשיג מדריכים נוספים. אבל מדריכים בנושא שכזה אי אפשר למצוא ולכן היה הכרח להכשיר מדריכים מתוך הכפר, וכאן נכנסתי לתמונה. במהלך שלשה חודשים נסעתי להנאתי לכפר של סלמן סדאן, כדי להכשיר מדריכים, ובמקביל ראיתי אל מול עיני תופעה מרתקת. אותו בחור צעיר, למשל, שהציג את עצמו בבושה רבה בתחילת התהליך, הציג את עצמו ואת מורשתו בגאווה רבה בסוף התהליך. כלומר – הוא לא רק למד איך להדריך ולספר על התרבות שלו אלא הוא גם למד שזה מעניין מישהו. נוצרה מעין גאוות יחידה של יחידה מובחרת שכל הכפר מעודד אותה ומעוניין לתמוך בה, במקום שבעבר היו הצעירים מסתירים את זהותם.

כשרואים תהליך בריא כל כך וברור כל כך, התגובה המתבקשת היא לשאול איפה עוד ניתן לייצר את אותו תהליך. מבט מהיר על החברה הישראלית של שנת 2012 גילה שיש קבוצות אוכלוסייה אחרות שיש להן סיפור מרתק, מורשת ייחודית, ובה בעת הסיפור איננו מסופר כראוי. בחרתי להתמקד בשלב ראשון בסיפורם של יוצאי אתיופיה בארץ. זהו סיפור שיש בו כל מה שצריך כדי ליצור חווייה מרתקת. תעלומה, הרבה צבע, סתירות בין גרסאות שונות, ולבסוף – רלוונטיות לחיי יומיום של האדם ששומע את הסיפור. כן – לחוואי מטקסס, ברוקר יהודי מניו יורק, גמלאית מנתניה או תלמיד תיכון מבאר שבע – לכל אחד מאלה יש נקודה למחשבה שהוא יכול לקחת מהסיפור של יוצאי אתיופיה, ולנסות ליישם בבית את אותה נקודה. הזיהוי של הנקודה למחשבה היה מה שגרם למדריכים שלנו בוואדי א-ריחא להיות כל כך גאים בעצמם, ואת אותה גישה התכוונתי להעתיק אל אחת מקהילות יוצאי אתיופיה בארץ. לקח כשנתיים מאז ועד שהוקם "בית אמבוסה", המיזם התיירותי של קהילת יוצאי אתיופיה בגדרה.

אבל אני חייב להודות שלמרות שהרעיון קיבל צורה ברורה, לפחות בדמיוני, אצל סלמן על כוס קפה, הוא כנאה נזרע הרבה שנים קודם לכן, בתחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע. התחנה היא אתר טבע עירוני מרתק, והיא המקום הכי טוב בעולם אם אתם מעוניינים לראות ציפורים מסויימות, אבל לא זאת הנקודה.

באביב 1994 המקום שימש כמזבלה. שני צפרים משוגעים-במקצת, עמיר בלבן וגדעון פרלמן לכדו שם, בשבת אביבית אחת, ציפור בשם סיבכי טוחנים שנשאה על הרגל טבעת משבדיה. כשהם ניסו לשכנע את מקבלי ההחלטות למיניהם בחשיבות השמירה על המקום כאתר טבע, הם נתקלו בסירוב מוחלט. המונח "טבע עירוני" לא היה מוכר אז בארץ, והשטח היה אמור להפוך, ביום מן הימים, לחניה, למשרד ממשלתי או למרכז קניות לרווחת עובדי גבעת רם כולה. אלא שאז החלו להגיע (בטפטוף בהתחלה) תלמידי בתי ספר לחזות בפלא של נדידת הציפורים. בעקבות התלמידים באו המבוגרים, ובעקבותיהם התיירים מחו"ל. כיום מגיעים לאתר עשרות אלפי אנשים מכל רחבי העולם, והעובדה שהם מגיעים היא השומר הכי חזק ויעיל שפנינת הטבע הזאת יכלה לבקש. הרי אין באמת צורך במאבק סביבתי כאשר עשרות אלפי אנשים מבקרים באתר וקוראים לו אתר טבע. במילים אחרות – התיירות משרתת את הרצון לשמור על הטבע שבתוך העיר.

אז ראינו שבמקום אחד התיירות השפיעה לחיוב ברמה התרבותית, ובמקום אחר היא שירתה צורך סביבתי, אבל מה מושך לשם את התיירים? מבט מהיר במפת התיירות של השנים האחרונות מגלה שיש לא-מעט מיזמים שמפגינים את ההבנה שהתייר כיום מחפש גם חווייה ייחודית עם אנשים מקומיים, ולא רק אתרים מעניינים. בשנים האחרונות נפתחו לפחות עשרה מרכזים תיירותיים שונים שמצהירים שמטרתם היא לשמר, באמצעות התיירות, את המורשת הייחודית שלהם; מרכז "נא לגעת" בנמל יפו ומרכז ספיבק (ספורט נכים) הופכים מבוקשים יותר ויותר בקרב תיירות פנים ונכנסת וגופים העוסקים באקולוגיה וקיימות פונים יותר מאי פעם לשוק התיירות ומציעים חווייה מקומית. מיזמים ועסקים כגון "נשים מבשלות" בירוחם, נשים חרדיות בירושלים ועוד רבים אחרים, כולם הולכים ותופסים נפח ותאוצה.

העולם, ובוודאי עולם התיירות, משתנה בקצב גובר והולך. זכורה לי פגישת עבודה לפני כ-7 או 8 שנים. נכחו בפגישה מספר אנשים בדרגי ניהול שונים, רובם דרגי ביניים בתחום התיירות. אנשים שעדיין מכירים היטב את השטח. במהלך הפגישה טענתי ששוק מחנה יהודה הוא בעיני אתר תיירות פר-אקסלנס – התגובה שקיבלתי מאוד הפתיעה אותי: שניים או שלשה אנשים התייחסו לאמירה שלי כמובנת מאליה, אבל רוב הנוכחים בחדר סברו שזו מחשבה שנעה בין חשיבה מקורית לטירוף. בתקופה ההיא סיורי שווקים לא היו נפוצים כמו היום. כתוצאה מאותה פגישה, נכנס שוק מחנה יהודה לתכנית של קבוצות תגלית רבות, ובעקבות כך גם לתכניות של משפחות רבות. כיום ישנם לפחות יומיים בשבוע שבהם האנגלית היא שפה נפוצה מאוד ואולי אפילו שולטת בשוק.

למה כל זה קורה?

לאורך העשור האחרון מתגברת בעולם כולו התופעה הידועה של הפיכה לכפר גלובלי. כניסתם של מחשבים וטלפונים חכמים לכל בית ולכל כיס, גורמת לכך שיותר מאי פעם, קל היום ליצור קשר אישי ולהכיר אדם שנמצא בצדו השני של העולם. התייר מבין כיום, שאם רק ירצה הוא יוכל להוסיף לאטרקציות ה"רגילות" וה"חשובות" במדינת היעד, גם מפגשים מרתקים עם אנשים שאורח חייהם שונה מאוד משלו. עבור מטיילים רבים זהו מפגש מעניין הרבה יותר מכל מרכיבי הטיול האחרים.

אז לאן כל זה הולך? החזון שלי הוא רשת תיירות חברתית. רשת של אתרים וגופים שיכולים להשתלב בכל מסלול של כל טיול. הגופים הללו יגוונו מאוד את המוצר התיירותי מחד, ומאידך יהיו בעלי השפעה חיובית בסביבתם. אז כשאתם מתכננים טיול – חפשו בפייסבוק את "המרכז לתיירות חברתית", תמצאו שם מגוון רעיונות כיצד לשלב בסיור רגיל גם צדדים חברתיים, ובכך להפוך את הסיור למרתק ובה בעת גם תורם.

איקא צ'יפמן,              054-5366101,                     [email protected]

כתבות ורשמים תיירות חברתית

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים