מסלול טיול ברחוב הנביאים בירושלים

תחקיר למאמר זה נעשה עלי-ידי פייטוש ובאדיבות אתר מלון

 יש מקום לציין את מקור שמו של רחוב הקסום הזה. השם "רחוב הנביאים" ניתן לרחוב בתקופת המנדט הבריטי, והוא מופיע לראשונה במפת סקר משנת 1924. לפני כן, ניתנו לרחוב שמות וכינויים שונים:
"רחוב בתי החולים" – עקב ריבוי בתי החולים שבו: בית החולים הגרמני, היהודי (רוטשילד), האיטלקי וכדומה.
"רחוב הקונסולים" או "רחוב הקונסוליות" – עקב ריבוי הקונסוליות שבו.
"הרחוב האחורי" – מכיוון שהרחוב שוכן בצדו הצפוני של עורק התנועה הראשי – רחוב יפו.
"רחוב האצולה" – מכיוון שנחשב לאזור היוקרתי ביותר בירושלים של תחילת המאה ה-20.
"הרחוב הסוציאליסטי" – בזכות בתי החולים ומבני הציבור הרבים השוכנים בו.
השם "רחוב הנביאים" נבחר בוועדה בחסות בריטית, בה נכחו נציגים נוצרים, יהודים ומוסלמים. השם נבחר כדי לאפשר לבני שלושת הדתות להזדהות אתו, שכן לכל דת הנביאים שלה. האגדה הירושלמית מספרת כי מקור השם הוא בקברו של נבי עוכשא, השוכן ברחוב שטראוס הסמוך, ואשר על פי המסורת המקומית כולל בתוכו את קבריהם של שלושה נביאים – מוסלמי, יהודי ונוצרי.

תחילת רחוב הנביאים בהיווצרותו כפי שהיה בסוף המאה ה 18-19, כאשר החלו לצאת מתחום חומות העיר העתיקה בואך מקבילה של רחוב יפו והדרך מירושלים לכוון נמל העיר יפו תושבים בני עדות שונות לרחוב הנביאים. יתרונו של הרחוב היה היותו שקט ולא ממוסחר בתחילה. ברחוב הוקמו כשלוש עשר בתי חולים ובקרבתו. חלקם של בתי החולים החלו את דרכם בין חומות העיר העתיקה, אך יצאו מחומות העיר העתיקה. עקב צפיפות והתנאים הסניטריים הבלתי אפשריים בעיר העתיקה.

כאשר אנו  מתבוננים כיום בתחילת רחוב הנביאים שהחל בקרבה לשער שכם במה שנקרא כיום "כביש דרך ההנדסה". מתקבל שטח שאורכו מעט מעל לשלוש מאות מטר שכלל בתחילת המאה ה 19 את השכונות קריה נאמנה ובה היו ממוקמים בתי ניסן בק. בחלקו הדרומי של הקטע ושכונת הגורגים הלא היא שכונת אשל אברהם, שכונות אלו שגרו בהם יהודים שיצאו מתחום חומות העיר העתיקה. ננטשו בעת הפרעות של תרפט וקטע זה עבר לשליטת המוסלמים למעשה ולהלכה, במיוחד לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948

הבתים של השכונות הללו נחרבו בקטע הצפוני של תחילת הרחוב נותרו הבתים במספרים 2 עד מספר 20. בתים אלו אוכלסו בידי מוסלמים שפתחו בהם בתי מלאכה ומאפיות ושתי אכסניות לצליינים, אכסניית פייסל ואכסניית רעמסס. חלקם של המבנים בחלק הצפוני נבנו בידי מוסלמים אמידים שיצאו מבין החומות . למרות שחיקת הזמן והטבע ניתן להבחין בהם בפרטים מסוגננים של בתי מידות, ולדוגמא ניתן לספר על ביסודות שני בתי דוזדאר במספרים 16-18 שנבנו גם כן בידי מוסלמים, נתגלתה בזמנו רצפת פסיפס של כנסייה מהמאות 6- 4 לספירה ועליה הייתה כתובת בארמנית .

ברחוב נבנו בתי מידות בתחילה של אנשי השלטון העותומאניים וערבים עשירים ובעלי שררה, שאליהם הצטרפו בני הקהילה האירופית האמידים ואמריקניים, קונסוליות לשגרירי ארצות שונות. את בתי החולים החלו לבנות בשנת 1861-2 באזור רחוב הנביאים של היום מספר 82. עם הקמת בית ההבראה של המיסיון האנגלי, שלאחריו נבנה עליו בסוף המאה ה 18 בית החולים של המיסיון האנגלי. תחילתו בעיר העתיקה בשנים 1943-1862 כאגודה מיסיונרית שמטרתה להמיר את דתם של יהודים לנצרות.

בתים מפורסמים ברחוב הנביאים מהמאה ה18 – תחילת ה 19

בית הינדייה רחוב הנביאים מספר 2, מבנה בן שלוש קומות, בקומת הקרקע כיום בית מסחר ומעליו אכסניה לצליינים.

אכסניית פייסל רחוב הנביאים 4 משמש למגורים נבנה בתחילת המאה העשרים .

בית מחנים 2 ברחוב הנביאים 13. ראה פרוט בהמשך.

בית הספר הסאלזיאני, נבנה בשנת 1925 ברחוב הנביאים 15 כיום שייך למשרד החינוך. ראה פרוט בהמשך.

בתי דוזדאר  רחוב הנביאים מספר    16-18, שני מבנים שנבנו גם כן בידי מוסלמים, נתגלתה בזמנו רצפת פסיפס של כנסייה מהמאות 6- 4 לספירה מעבר לקישוט ברצפה הייתה כתובת בארמנית, המבנים בני שתי קומות וגג רעפים, נבנה בסוף המאה ה 19 משמש כיום כקופת חולים .

אכסניית רעמסס רחוב הנביאים 20, מבנה אבן בן שתי קומות.

בית משפחת ברמן  רחוב הנביאים 19-21-23 מבנים בבעלותם של בעלי מאפיית ברמן  נבנה בשנות השלושים מאה ה 19, מבנים  נטוש לשימור. ראה פרוט בהמשך.

בית הבישוף – בית קלק – בית המיסיון – בית פניציה, המבנה נבנה בשנת 1876, ממול לקונסוליה האתיופית, בית החברה המיסיונרית האנגלית  רחוב הנביאים מספר 25, מבנה בן שתי קומות מוקף חומה גבוהה ובתוכה חצר שאורוות סוסים הייתה ממוקמת בה, בית מלאכה לתיקון כרכרות ועגלות, ביתן שמירה קטן וגינה שניטעו בה עצי ברוש שחלקם יבשו מחוסר טיפול, כאשר עולים לבית בחזיתו במערכת מדרגות למרפסת הקדמית.  ראה פרוט בהמשך.

בית החולים לילדים מרינשטיפטברחוב הנביאים 29 הוקם בשנת 1872. ראה פרוט בהמשך.

בית ביי תורגמן  ברחוב הנביאים 32, המשמש כיום  סדנת הדפס של משרד החינוך, מבנה מאבן בן שתי קומות ומדרגות ומעקה ברגל מוליכים לקומה השנייה מחזית הבית הפינתי לרחוב שבטי ישראל, ראה מאמר

בית החינוך לעוורים ברחוב הנביאים 33  מבנה ששופץ בשנת 2007, מבנה מאבן בן שתי קומות ושני אגפים

בית החולים האיטלקי הנביאים 34, כיום משרד החינוך הוקם בשנת 1919. ראה פרוט בהמשך.

בית מחניים 1 נבנה בשנת 1885 רחוב הנביאים מספר  34, בית מחניים הראשון נקרא גם בית נבון ביי, או בית שפיטלר או  בית פרוטיגר. ראה פרוט בהמשך.

בית החולים מאיר רוטשילד ברחוב הנביאים 37 הוקם בשנת 1854. ראה פרוט בהמשך.

בית הרב קוק מאחור רחוב הנביאים מספר  39. ראה פרוט בהמשך.

הקונסוליה האתיופית הנביאים 38-40, מבנתה בשנת 1928. ראה פרוט בהמשך.

בית הכמורה הגרמני – בית הפרובסט ברחוב הנביאים מספר 42 שימש גם כבית המושל האנגלי רונלד סטורס, לאחר מכן בית ספר אורט המקצועי, מאחוריו ברחוב שאול אדלר, בשנת 1906 בית הקיסרית טיטו  בית אכסניה לצליינים אתיופיים, בית הספר בצלאל הראשון של פרופסור בוריס כץ. ראה פרוט בהמשך.

אכסניית בנימין ששרתה את עולי הרגל הרוסיים ברחוב הנביאים מספר  43 שריד לאותה תקופה הוא השער קשתי מאבן ושער ברזל למעל לשער מוטבע על שלט שיש ועליו סמל החברה הארץ ישראלית רוסית הפרבוסלבית הקיסרית, השער ממוקם מצידו השמאלי של המבנה, המבנה שימש ומשמש את הארגון יד שרה, מבנה אבן מלבני ומאורך וחצר בן שתי קומות. ראה פרוט בהמשך.

הקונסוליה האמריקנית לשעבר ברחוב הנביאים 48 כיום מרכז הפלאפל התימני ממוקם במבנה. ראה פרוט בהמשך.

בית החולים הגרמני בנביאים 49, הוקם בשנת 1894. ראה פרוט בהמשך.

בית הארכימנדריט ניקיטה ברחוב הנביאים 50. ראה פרוט בהמשך.

בית החולים בקור חולים ברחוב הנביאים 53 הוקם בשנת 1910. ראה פרוט בהמשך.

בית הכנסייה האנגוולית  רחוב הנביאים מספר  55. ראה פרוט בהמשך.

בית הקונסוליה הגרמנית רחוב הנביאים 57, על שטח המבנה שנהרס, נסלל כביש רחוב ולנברג כחיבור לרחוב יפו.

בית תבור רחוב הנביאים 58 נבנה בשנת 1882, כביתו הפרטי של האדריכל קונרד שיק, המבנה הוקם בסגנון טירה גרמנית הכוללת גם שער שעליו מקועקע תאריך ההקמה ומגדל אבטחה לידו, המבנה המרכזי נבנה עם קירות עבים במיוחד בעובי של מטר וחדר מחיה מרכזי שממנו יוצאים חדרי השינה, המבנה כולל שתי חצרות מכוון השער עד המבנה וחצר נוספת פנימית, בחצר הפנימית נבנה מזרקת מים שמימיה מגיעים מבאר המים של המבנה שניזונה מגשמים שמתנקזים לבאר ממרזבי המבנה כיוון שבחצר נטועים עצי לימון היא נקראת גינת הלימון., כיום משמש המבנה כמכון תיאולוגי שוודי. ראה פרוט בהמשך.

בית דר צנצינגר ברחוב הנביאים 60 כיום בית מגורים .

בית הפחה רחוב הנביאים מספר 61, מבנה בן שתי קומות מלבני מאורך אשר שימש את הפחה התורכי חזיתו מופנית כלפי רחוב הנביאים, מול בית החולים האנגלי, בחלקו הפונה לכוון רחוב יפו במרתף למבנה הייתה אורווה מחופה בקמרונות, האכסדרה עם הקשתות של חזית האורוות בתקופת הפחה נסתמו במרווחים בבטון בתקופה הבריטית להגנה משמשים כבית מלאכה לנגרות, והחלק מאחורי האכסדרה האורוות עצמם בחלל אחד של כחמישים מטר כיום משמש כדירת מגורים המחולקת לשני חללים, חלק מגורים וחלק לאירוח. ראה פרוט בהמשך.

בית הרופא  עמנואל פרופר ברחוב הנביאים 62, אשר ייחוסו בהיותו האב המאמץ של הרועה משדה בוקר, אשר נרצחה בעת רעיית הצאן.

  

1. סיור בתי חולים ברחוב הנביאים בירושלים

בית החולים מאיר רוטשילד

בשנת 1854 נפתח בית החולים היהודי בתרומת הברון רוטשילד בעיר העתיקה בירושלים.

לאחר שהצפיפות והמחלות הרבות גרמו להעתקתו לרחוב הנביאים 37 ופתיחתו מחדש כבית החולים על שם מאיר רוטשילד בשנת 1888 כבית חולים יהודי, את הכספים לבנייתו הזרים מפריס רוטשילד דרך הבנק של ולירו, המבנה כלל בית אבן בן שלוש קומות בסגנון אדריכלי אירופאי, בית החולים כלל בתחילה  שני אגפים סימטריים ופתח שמעליו גמלון עם כתובת חרוטה, על הכניסה הראשית מעל לשער נחקק שמו של בית החולים בשלוש שפות תורכית באותיות ערביות, עברית וצרפתית, בית החולים שירת את הקהילה היהודית בעיקר אך גם את יתר האוכלוסיות, בית החולים צמח והגיע לתפוסה של 190 מיטות בשנת 1935, מצב זה איפשר טיפול בפצועים הרבים שהגיעו אליו בשנת 1936 בעת המאורעות.

ניהול בית החולים הועבר ליד העמותה כיח בשנת  1904  ונוהל על ידה עד מלחמת העולם הראשונה. בתקופת המלחמה אוחסנו במחסניו האוהל של קיסר גרמניה שגר בו כאשר ביקר בארץ. שימוש חדש נוצר לאוהל, כאשר היה מחסור  בבדים בתקופת המלחמה השתמשו בבד האוהל ליצור תחבושות, סדינים ומדים לחולים ולעובדים, מוטות האוהלים שימשו כחומר הסקה בתקופת החורף.

לאחר המלחמה, עקב נזקי המלחמה למבנה, הועבר ניהולו של בית החולים לידי נשות הדסה. בשנת 1918 ושמו הפך להיות רוטשילד הדסה. מהיכן הגיע השם הדסה לשמו, כיוון שבית החולים נפתח בפורים נקרא שמו על שם הדסה ממגילת אסתר, ולאחר מכן יצרו נשות הדסה את שם ארגונם והטמיעו מראשי התיבות את שם הארגון, לימים ליד המבנה הראשי עקב צפיפות הוקם מבנה חדש מודרני יותר. כאשר בית החולים רוטשילד הדסה נאלץ לחפש מקום חדש עקב הצפיפות במבנה רחוב הנביאים 37, שוב עבר למתחם החדש בהר הצופים בשנת 1942 . 

לכשפונה המבנה בחצרו השתכן גן החיות התנכי הראשון של פרופסור שולוב, שהכיל בתחילת דרכו את הצבועה עזה שיללותיה בלילות העבירו את שכני גן החיות על דעתם. כמו כן, הקופה בינה על פי אגדות של ירושלים והתל אביבים מייחסים סיפור זה גם להם, ידעה לפתוח את סוגר כלובה, לטפס על עצי הסביבה ומשם דרך החלונות והמרפסות לבילגון דירות השכנים וגנבת האוכל. סיבות אלו הביאו לנדידת גן החיות למקומו החדש ברחוב שמואל הנביא עד שהגיע לאחר חמש חניות למקומו הקבוע במלחה.

לאחר פינוי גן החיות בשנת 1942, התאכלס המתחם גם כן תחת חסות נשות הדסה לטובת הכשרה מקצועית לנערות כבית-הספר סליסברג ובתחילה גם נערים כבית-הספר ברנדייס באותה תקופה שימש חלק מהמבנה ליצור תחמושת למדינה שבדרך.

והחל משנת 1970 הפך המתחם לטובת מכללת הדסה להכשרת מקצועות בעיקר פרה רפואיים. החלק המקברי של בית החולים טמון בקומת המרתף של המבנה המרכזי שבו עמדו מקררי חדר המתים ואשר כיום משמש כחדר האוכל של המוסד .

 

בית החולים לעיניים של דר טיכו ומוזיאון אנה טיכו

מוזיאון טיכו הינו שילוב של מוזיאון קטן, מסעדה בית קפה וגינה  .

כניסה אינה בתשלום,  נגישות לנכים .

איך להגיע המוזיאון ממוקם במרכז העיר, ברחוב הרב קוק העולה מכיכר ציון במחצית הרחוב.

כתובת המוזיאון : הרב קוק מספר 7 ירושלים.

טלפון לתאום : 02-6245068

המוזיאון פתוח בימים א – ה בשעות 10:00-17:00 ביום שלישי עד השעה 22:00, בימי שישי בשעות 10:00-14:00  ביום שבת סגור 

המסעדה ובית הקפה פתוחים בימי השבוע עד 22:00 ובמוצאי שבת.

מבנה המוזיאון מסעדה מרפאה, בן אבן בן שתי קומות בסגנון מערבי ומזרחי שחברו לאחד. בחזית הבית  שטח של שלושה דונם נטועים עצי אורן וגינה נפלאה הממוקמים בחזיתו שהשתרעה לכוון רחוב יפו. נבנה בשנת 1868 בידי ערבי עשיר בשם אגא רשיד כבית ערבי טיפוסי עם חלל מרכזי הדיוואן, עם חדרי משנה בצדדים.

לאחר מכן, רכש את המבנה המומר משה וילהלם שפירא סוחר וזיפן העתיקות, ויליאם מוזס שפירא היהודי הגיע לארץ ביחד עם דודו לחפש את אביו שעלה לפניו לארץ. כאשר הגיע לישראל המיר את דתו לדת הנוצרית, במבנה חיי שפירא עם אשתו שתי בנותיו.

למחייתו פתח חנות לממכר עתיקות עם שותף בעיר העתיקה. כאשר החלו לטפח את התרבות המואבית, הסתבר שלמוזס שפירא הי מלאי עצום של צלמיות ועליהם כתב מואבי. לאחר שמכר אלפים מצלמיות אלו בחלקם למוזיאון הבריטי בלונדון, התברר כי הצלמיות והעתיקות מזויפות הוא הטיל את האשמה בזיוף על שותפו. עוד פרשיה נקשרה לשמו היא מגילת דברים שלטענתו נמצאה על ידו במדבר, לכשנתגלה גם היא כמזויפת זאת הייתה הסאה שגרמה לו להימלט לרוטרדם ושם קץ לחייו בשנת 1884. בביתו נשארו אשתו ובנותיו בחוסר כול ונאלצו למכור את הרכוש ולהגר לצרפת. בפריז אחת מבנותיו כתבה ספר על ירושלים בצרפתית בשם בת ירושלים הקטנה שבו היא מספרת את זיכרונותיה מהזמן שגרה בירושלים. כיום חלק מזיופיו של העתיקות מוצג במקום ותלוי על הקירות בבית טיכו .

לאחר הסתלקות משפחת שפירא מהמבנה, נכנס להתגורר במבנה עד שנת 1906 גנרל רוסי בצבא הצאר, שעל פי האגדות הפסיד את ביתו במשחק קלפים. עד שנת 1924, כאשר רכשו את המבנה והמתחם דר טיכו ואשתו, התגוררו בו מעשירי העיר בני משפחת ולירו, בני משפחת קוקיה, משפחת אדוני ואחות נשיא מדינת ישראל הראשון רופאת השיניים הרופאה וייצמן ובעלה.

  

בית החולים הרוסי

במתחם מגרש הרוסים בכיכר ספרא 13, בשנת 1862 נבנה בית החולים הרוסי הראשון מחוץ לחומות,. בית החולים ששימש את עולי הרגל הרוסיים הנוצריים בעיקר את האורתודוכסיים בעת ביקורם בירושלים ואף סיפק את הקהילה. לצורך הצליינות צורף אוהל רפואה נייד שנע עם הצליינים הרוסים ברחבי ישראל, במקומות הקדושים לנוצרים. כיום נקרא המבנה "בית אביחיל" והמשמש כאחד ממבני העירייה בירושלים, לאחר שיפוץ מתחם כיכר ספרא. המבנה בנוי מאבן וכלל שתי קומות עם מרתף, בחזיתו של המבנה, גמלון שעליו נקבע סמל החברה הישראלית רוסית האורתודוכסית הקיסרית ברוסית, שבו נכתב פסוק מספר ישעיהו למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט.

 

לאחר מהפכת אוקטובר בשנת 1917 כנגד הקיסרות ברוסיה, חדלה העלייה לרגל לירושלים מרוסיה ובית החולים בעת מלחמת העולם הראשונה הפך להיות בית חולים צבאי ולאחר מכן אזרחי. בעת מלחמת העצמאות הפך בית החולים לצבאי שוב ונקרא אביחיל, לאחר המלחמה הפך בית החולים ושירת את מעבדות ובית הספר לרוקחות כשלוחה של בית החולים הדסה עד שנמסר לצרכיי העירייה למחלקת אגף החניה הירושלמי. הוא ממוקם במעבר הראשי לכיכר ספרא לפני המבנה הראשי של העירייה .

 

בית החולים בקור חולים

בשנת 1910 הוקם בית החולים בקור חולים ברחוב הנביאים 53, תחילתו בעיר העתיקה בשנת 1867 כאשר היה שייך לעדה החרדית, למקומו החדש ברחוב הנביאים הגיע כמשקל נגד לבתי החולים הנוצריים ברחוב, חזית הכניסה לבית החולים פנתה לרחוב שטראוס והורכבה משלושה קשתות מעוטרות ובהם דלתות עץ גדולות מחופות ריקועי נחושת, עם מוטיבים יהודיים וחרוטים עליו פסוקים מהתנ"ך.

ממול לבית החולים בקור חולים ברחוב שטראוס פינת הנביאים, שכן בית חולים זיו משנת 1948 לשעבר בית החולים הגרמני, בשנת 1962 נמסר המתחם לידי בית החולים בקור חולים לשימושו. כאשר עברו מחלקות של בית החולים הדסה למקומם החדש בהדסה עין כרם, מתחם בית החולים בקור חולים התרחב ובלע לתוכו מעבר לכביש גם את בית החולים הגרמני והמבנים שלידו שהתווספו בהמשך.

  

בית החולים הגרמני – בית החולים של האחיות הדיאקוניסות

בשנת 1894 נפתח בית החולים הגרמני של מסדר האחיות הדיאקוניסות, ברחוב הנביאים 49, תחילתו של בית החולים בעיר העתיקה, במבנה מול מגדל דוד, המבנה שימש גם כמקום אירוח לעולי רגל עניים בעיקר ובית ספר נוצרי לבנות, בשנת 1891 הוגשה בקשה למעבר ופתיחת בית חולים חדש ברחוב הנביאים עקב הצפיפות .

 המבנה ברחוב הנביאים כלל מבנה בן שני אגפים מלבני של שתי קומות ומרתף, שבמרכזם של האגפים הכניסה למבנה, בסגנון חזית כנסייה טיפוסי גרמני עם מוטיבים תנכיים ועיטורים, בקומת הקרקע היה בית החולים ובעליונה אגף ההנהלה והקפלה, מעל לקפלה נבנה מגדל פעמונים בסגנון גרמני, בחצר נבנו מספר מבנים ומרפאות, את המבנה הקיפה חומה מבנה נוסף להנהלה במתחם נהרס ונותר ממנו שער הכניסה, בעת פעילותו ברחוב הנביאים כונה בית החולים בידי הערבים מוסתאשפה מגידה – בית חולים בגרוש בזכות שמו של מטבע הגרוש התורכי  הסכום שנגבה מהחולים בעת הביקור לצורך הטיפולים .

 בעת הכיבוש של ירושלים במלחמת העולם הראשונה פסק המקום לשמש את הגרמנים, ובעת עליית הנצים בגרמניה נקנה המבנה בידי יהודים ולתוכו הועברו חלק ממחלקות הדסה הר הצופים כאשר פונה ההר מבית החולים בעת מלחמת העצמאות, אגף אחד ממנו שימש כבית חולים צבאי זמני, שמו נקבע לבית חולים זיו, כאשר עברו מחלקות אלו להדסה עין כרם בשנת 1962,  נמסר המתחם לידי בית החולים בקור חולים לשימושו.

  

בית החולים האיטלקי

בשנת 1919 נפתח בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים 34. רוב לחומות העיר העתיקה. תחילתו  של בית החולים בעיר העתיקה אך הצפיפות גרמה לחפש מקום חדש. המבנה החדש שתוכנן בידי האדריכל אנטוניו ברלוצי שניתנה לו יד חופשית בתכנון . המבנה תוכנן ונבנה בסגנון איטלקי  גותי מפואר כמו שהיה נהוג במאה ה  12 באיטליה, הדומה לארמון בן שלוש קומות שכלל כנסייה מרכזית ושני אגפים מצדדיו גם מגדל וצריח פעמונים. הכנסייה קיימת עד היום אך הוסרו ממנה סממנים ופסלים נוצריים שהיו בה עד שנת 1963  .

 בעת מלחמת העולם השנייה הוחרם המבנה ושימש כבית חולים צבאי בריטי וכמפקדת חיל האוויר הבריטי עד אשר עזבו בשנת 1948, באותו יום השתלטו עליו כוחות צהל והוא שימש כנקודת תצפית צבאית לכוון העיר העתיקה הירדנית, המתחם הוחזר לידי המיסיון האיטלקי שמכר אותו בשנת 1963 לידי ממשלת ישראל שהפכה אותו לטובת משרד החינוך.

מסיפורי האגדות הירושלמיות מצטרפת אגדה אורבנית זאת: הסיפור שייך למיקומו האסטרטגי של בית החולים האיטלקי הן מבחינת שליטתו על השטח לכוון חומות העיר העתיקה והן משליטתו על צומת כבישים מרכזיים באזור, בירושלים גר האדריכל דן בן דוד אשר שרת בצבא האנגלי כמהנדס לאורך ארבע שנים.  לאדריכל היה כלב גדול שנדרש למזון רב עקב גודלו ובעת היי בירושלים היה מחסור במזון. מפקד הבסיס הכיר את האדריכל וכלבו ופקד על הטבח להגיש לכלב בכול יום בעת הטיול היומי מנת בדר בדרך כלל מקופסת שימורים. באחד הימים הודיע הטבח לאדריכל כי זהו היום האחרון להאכלה עקב עזיבתם את השטח בפינוי. האדריכל שחבר לאורך התקופה לטבח שאל באיזה שעה יעזבו וכשנאמר לו, העביר את הידיעה לצבא שבדך ומיד נערכו כוחות וכמו שאנו אומרים יצאו מלפנים נכנסנו מאחור ומיד שנתלה הדגל העברי נודע מיהם הבעלים החדשים.

  

בית החולים לילדים מרינשטיפט

בשנת 1872, ברחוב הנביאים 29 נפתח בית החולים לילדים בחינם ללא הבדלה בין לאום ודת. זהו מבנה שנשכר שהותאם אך ורק לאשפוז ילדים, מבנה האבן בן שתי הקומות כלל שלושה חדרי אשפוז לילדים ואפשרות לינה של האימהות, חלק מהמספרים טוענים שהילדים הופרדו מההורים והורשו לצפות מהחלונות ולנופף לשלום דרכם, בקומת הקרקע היו מחסנים ולמבנה הייתה גינה גדולה, כאשר המקום היה צר מלהכיל את כמות החולים שכר הרופא גם מבנה סמוך לבית החולים, כיום ניתן לראות שער ברזל המקובע בחומה את בית החולים לילדים ולמחלות העיניים הקים הרופא מקס סנדרצקי נוצרי שעלה מגרמניה שהתמחה בכירורגית ילדים .

 כיוון שהרופא נחרד מכמות הילדים שמתו, כתוצאה ממחלות שונות ושסבלו מעיוורון כתוצאה ממחלות עיניים, החליט לעשות מעשה ולפתוח את בית החולים במימון אחד מדוכסי גרמניה, להקמת בית החולים נתרם הכסף מאחת מנסיכויות בגרמניה ולכן נקרא בית החולים על שם אשתו של הדוכס מריה, אך גם אגודת כנסת ישראל תמכה במוסד למרות שרק כעשרה אחוז מחוליו היו יהודים עקב מחסור במטבח כשר, את בית החולים ניהל הרופא בעזרת אשתו ובנותיו .

 בית החולים פעל בשנים 1872 עד שנת 1899 כאשר מנהלו נתקל בבעיות כספיות לתחזוקתו וממכתב שכתב המושל העותומאני לסגירת המקום לאחר 28 שנות פעילות ושאינו מתיר לרופא לנהל בית חולים זה, כתוצאה מלחצים אלו התאבד הרופא ובית החולים נסגר .

 בשנות השלושים התגורר במבנה מתכנן העיר ירושלים קליפורד הולידיי, באגדות ירושלים מציינים כי במקום הוכנה תוכנית המתאר הראשונה לירושלים, לאחר מכן התגוררו במבנה האחים האדריכלים בן דור בתקופת המדינה שבדרך ולאחר מכן ועברו לווילת אמין בטלביה,

 לאחרונה פועלת בין קירותיו של המבנה עמותת שבת אחים המספקת שירותים רפואיים לילדים שאינם יהודיים, כיום המבנה הנו נכס פרטי המוגן כמבנה לשימור, למרות שבשנות השבעים היה היתר להרסו אך הלחץ מנע את הריסתו .

 

בית החולים האנגלי

תחילתו של המתחם בין חומות העיר העתיקה, בשנת 1843 – 1862, כאשר המוטו של בית החולים היה לספק טיפולים, תרופות ומזון שהוקפד עליו שיהיה כשר, כן סופקו בגדים לנצרכים בשם ההומניטאריות באשר היא, פעולות אלו סופקו לכול העדות והאמונות בחינם, .

 

בשנת 1894 החל תכנונו מחדש ברחוב הנביאים 82, לאחר שאת הקרקע קנו בשנת 1863, ומיד הוקם במקום בית החלמה לעובדי הכנסייה ולצליינים שנזקקו לעזרה רפואית בשעת הביקור בירושלים, בתקופת העלייה הראשונה של יהודים מרוסיה הם הועסקו בנטיעת עצים בתמורה לאוכל ולינה במקום.

המתחם כלל שבעה מבנים במבנה של חצי קשת, עם מעבר מקורה בין המבנים, לכול מבנה הוצמדו ברזי מים ושירותים נפרדים לכול אגף וחימום חדרי לכול חדר, כמו כן בכול מבנה היה מטבח ומחסני מזון נפרדים, בית החולים החדש אוכלס בשנת 1898 ופעל במתכונתו עד שנת 1948 הטיפול שניתן במקום היה בעבור כל הדתות .

מבנה נוסף שהיה שייך למיסיון היה בסמוך לבית החולים ברחוב הנביאים פינת רחוב פינס בית ספר המיסיונרי לבנות יהודיות או בשמו השני בית הדגל משום שעליו הונף דגל המדינה לאחר הקמתה כיוון ששימש כבסיס למשטרת ישראל, מבנה זה נחרב ובמקומו נבנה בית המלון מרכז .

כיוון שבתחומי בית החולים התקיימה פעילות מיסיונרית רבה מרגע שנפתח ברחוב הנביאים הוחרם בית החולים בידי היהודים אך חרמה זאת התמוססה לאורך השנים, בשנת 1948 אוכלסו המבנים  בידי בית החולים הדסה שירד מהר הצופים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה לקחו התורכים את המתחם והפכוהו לבית חולים לחולי הכולרה, כאשר כבשו האנגלים את ירושלים חזר בית החולים לתפקודו הרגיל כבית חולים כללי, עד מלחמת השחרור שאז עקב עזיבת בית החולים הדסה את המתחם בהר הצופים עברו חלק ממחלקותיו כולל בית הספר לרפואה, לבית החולים האנגלי ברחוב הנביאים 82 עד אשר נבנה ואוכלס בית החולים הדסה עין כרם בשנת 1962.

לאחר עזיבת מחלקות הדסה את המתחם, המבנים הועברו בחזרה לידי המיסיון האנגליקני שהפכו לבית הספר האנגליקני לילדי חוץ, ילדי כוחות האום ולנספחים זרים, נציגים של מסחר בין לאומי וכשלושים אחוז ערבים  עד עצם היום, במתחם בית הספר לומדים כשלוש מאות תלמידים, בבית הספר שפת הלימוד היא אנגלית, בסגל המורים עובדים גם מורים יהודיים דתיים וחילוניים. 

2.  סיור לאורך רחוב הנביאים 

בית הקונסולים

המבנה ממוקם ברחוב הנביאים מספר 5, הוא נבנה בשנת 1895 בידי המשפחה הערבית העשירה נשאשיבי, במבנה השתמשו מספר קונסוליות הן לשירותים הקונסולריים והן למגורים .

המבנה שימש את הקונסוליות הספרדיות שבראשה עמד הקונסול הספרדי דדביוור בעיקר בתקופת השלטון הבריטי, עוד השתמשו במבנה הקונסוליה האוסטרלית, בראשות גוסטף דלמן . 

 

בית מחניים השני

המבנה ממוקם ברחוב הנביאים מספר  13.

בית מחניים הראשון נקרא גם בית נבון ביי, או בית שפיטלר או  בית פרוטיגר

מבנה בן שתי קומות שנבנה בשנת 1885 כביתו הפרטי של הבנקאי הגרמני יליד שווצריה, יוהנס פרוטינגר. הבנקאי היה שייך לכת שנקראה בעלי מלאכה והייתה תחת השפעת של כומר הכת פרידיריך שפיטלר. שמו של המבנה נגזר מפסוק בספר בראשית.  הבית נחשב למפואר במבני העיר ירושלים. למבנה היתה חצר גדולה שניטעו בה עצים רבים כולל עצי ארז. 

יוהנס פרוטינגר עלה לירושלים בשליחות הכת בשנת 1862 על מנת לשמש כסגן מנהל הבנק המיסיונרי שעזר לעסקים בירושלים ללא כוונת רווח. אך כיוון שהוא ומנהלו לא הסתדרו נחלק הבנק לשתי מגמות, את מגמת המסחר המשיך לנהל מנהל הבנק אך את הבנקאות הרגילה ניהל סגנו יוהנס פרוטינגר. לאחר שראה חיל בעסקיו הצליח יוהנס לשלם את חובותיו לאגודה המיסיונרית של שפיטלר השווצרי ורכש את הבנק לעסקיו הפרטיים כבנק פרוטינגר. בשנת 1874 התקבל לעבודה בבנק היהודי יוסף נבון הירושלמי, בזמן קצר חבר נבון למנהל הבנק והפך לשותף בבנק ביחד עם שלום קונסטרום. שני השותפים החדשים החלו להשפיע על פרויטנגר להשקיע בקניית קרקעות בעבור גלי העלייה היהודית לישראל בתחומי ירושלים. כמו כן קנה נבון מהשלטון העותומאני את זיכיון הרכבת לירושלים מנמל יפו ובמימון הבנק סללו את המסילה לירושלים, אך קשיים כלכליים גרמו הפסדים בסלילת קו הרכבת והזיכיון נמכר לחברה צרפתית .

בנק פרויטנגר נקלע לקשיים ולסתימת הגולל השלטונות העותומאנים בשנת 1891 באוסרם על עליית יהודים לישראל ואף הגדילו את הנזק באוסרם למכור קרקע ליהודים בישראל. הבנק שרכש קרקעות רבות על מנת למכרם ברווח ליהודים העולים, נתקע עם מלאי קרקעות שלא היה יכול למוכרם. הבנק פשט רגל ואחד מנושיו הפטריארכיה הלטינית קבלה אותו בתמורה לחוב הבנק, אך הוא נקנה בידי אגודת חיים שמושבה היה בלונדון.

בית מחניים הצריך מקום מגורים לארבע עשר ילדיו  של פרויטנגר, למשרתים לעגלונים. המבנה כלל חלק מרכזי עם שני אגפים. מעל לכניסה הראשית התנוסס גמלון שבלוח הכתובת מעליו נחקק הפסוק מספר בראשית שכלולה בו המילה מחניים. שני האגפים עוטרו מבחוץ בגילופי אבן, כאשר הקומה הראשונה ואלו שמעלייה כללו חלל מרכזי שממנו יוצאים חדרי מגורים או משרדים. את השרותים הקימו בשני מגדלים שהיו מחוברים בגשרון מאחור ובסופם תאי השירותים. גשרונים מחופים אלו חוברו לחללים המרכזיים בכול קומה. כמו כן, בחצר המוקפת חומה הוקם ביתן לגנן, אורוות לסוסים ונחפרו בורות לאגירת מים והשקיית הגן.

 

בית הספר הסאלזיאני

ממוקם ברחוב הנביאים 15 פינת שבטי ישראל,

נבנה בשנת 1925 בתקופת השלטון הבריטי נבנה בית הספר לבנים של המסדר הסאלזיאני הקתולי, מיסד הכת יוחנן.

דון בוסקו שהיה כומר קתולי שהוכרז כקדוש נוצרי עקב פועלו בהקניית חינוך לבני נוער ואף הקים מסדר להקניית חינוך לצעירים, מאז נקרא המסדר בידי מאמיניו המסדר הסאלזיאני. בארץ קיימים כיום מוסדות בנצרת, מנזר בית גמל ומנזר כרמיזיאן.

כיום המבנה שייך לזרם החינוך הדתי במשרד החינוך

 

בתי דוזדאר 

ממוקמים ברחוב הנביאים מספר    16-18

שני מבנים שנבנו גם כן בידי מוסלמים. נתגלתה בזמנו רצפת פסיפס של כנסייה מהמאות 6- 4 לספירה מעבר לקישוט ברצפה הייתה כתובת בארמנית.המבנים בני שתי קומות וגג רעפים, נבנה בסוף המאה ה 19.

משמש כיום כקופת חולים .

 

בית משפחת ברמן 

ממוקם בבתים ברחוב הנביאים 19-21-23

בשנת 1875 עלו בני משפחת ברמן הלוי ואשתו קרישא יחד עם בניהם יהושוע ואליהו. לאחר שראתה את הצורך של הצליינים והיהודים שעלו מאירופה בעיקר הרוסיים ללחם, החליטו לאפות ולמכור לחם רוסי והם הקימו מאפייה  וחנות ברחוב היהודים בעיר העתיקה. הם עצמם באותה תקופה חיו בעיר העתיקה. הבן הבכור יהושוע כבר בגיל 15 נכנס לעבוד ולנהל את המאפייה תחת פיקוח הסבתא שכונתה בובא קרישא.

מאחר וברבות הימים המשפחה גדלה, נבנו שני בתים בשנת  1933 ברחוב הנביאים, כבית להורים ושני בתים נוספים לבניהם. הבתים לא היו מפוארים אך הכילו לידם גם מגרש טניס. כיום חצרות אלו משמשים לסוכנות מרצדס בירושלים. המבנה המרכזי בבית 23 מיועד לשימור בשאר השטח סככות לטיפולים ברכבים המוסכים הנטושים כיום.

 

בית הבישוף – בית קלק – בית המיסיון – בית פניציה

המבנה נבנה בשנת 1876, ממול לקונסוליה האתיופית, בית החברה המיסיונרית האנגלית רחוב הנביאים מספר 25. מבנה בן שתי קומות מוקף חומה גבוהה ובתוכה חצר שאורוות סוסים הייתה ממוקמת בה, בית מלאכה לתיקון כרכרות ועגלות, ביתן שמירה קטן וגינה שניטעו בה עצי ברוש שחלקם יבשו מחוסר טיפול. כאשר עולים לבית בחזיתו במערכת מדרגות למרפסת הקדמית מגיעים למרפסת הכניסה רואים הבאים חלונות בצורת כוכב בחזיתו, עולים על מדרגות נוספות למעין בימת כניסה ובסופה חזית כניסה מפוארת למבנה. הקומה השנייה מורכבת כמו במבנים האופיניים לתקופה מחדר אירוח גדול שמתוכו יוצאים חדרי מגורים. מתוך חלל האירוח מטפסים לקומת הגג שבו היה חדרו של הבישוף הממונה שכונה חדרו של הנביא, ולחדרו צמודה מרפסת נוף לכוון חומות העיר העתיקה .

במקור נבנה המבנה למגורי חברי הסגל של המיסיון האנגלי, כיוון שבשנים 1878-1902 התגורר בה הבישוף ארתור הייסטינגס קלק המבנה נקרא גם על שמו.

כתוצאה מהמחסור בכלי זכוכית לבתי החולים בתקופת המלחמה העולמית השנייה, נפתח במבנה בשנת 1944, מפעל הזכוכית פניציה לייצור כלים מזכוכית לתצרוכת מעבדות והאוניברסיטה העברית למעבדותיה. באותה תקופה אף נקרא המבנה בית פניציה. לאחר מלחמת העצמאות נטש המפעל את המקום ובמקומו נפתח גן ילדים בחסות אחיות מפינלנד. לאחר מכן, נאטם חלקו העליון של המבנה, ובקומת הקרקע התגוררה אמנית ירושלמית. בשנות השבעים נרכש המבנה בידי המיליונר הבריטי מאקסוול שלאחר מכן שם קץ לחיו.

בשנת 2003 נרכש המתחם בידי מיליונר אנגלי אחר שהגיש תכניות בנייה לגובה של 6 קומות והריסת חלקים מהמבנה והחומות אך מועצת השימור התנגדה והנושא נפל, כיום המבנה בסטטוס של מבנה לשימור .

המבנה הוקם בסגנון טירה גרמנית וערבוב של סגנונות ערביים, עירוב של סגנונות מזרח ומערב. המבנה כלל שער, שעליו מקועקע תאריך ההקמה ומגדל אבטחה לידו. לידו ממוקם בית התפילה הפרטי של האדריכל. המתחם כלל שלושה מבנים נפרדים, המבנה המרכזי, המבנה המערבי ששימש אורוות ומחסנים. החלק האחורי עם בורות המים שכיום מתנוססת מזרקה. בחלק האחורי של המבנה היו כניסות נוספות למבנה מכוון רחוב בני ברית על מנת להכניס את חיות המשא .

 

בית ביי תורגמן 

ממוקם ברחוב  הנביאים 32

משמש כיום  סדנת הדפס של משרד החינוך. מבנה מאבן בן שתי קומות ומדרגות ומעקה ברגל מוליכים לקומה השנייה מחזית הבית הפינתי לרחוב שבטי ישראל .

   

בית החינוך לעיוורים

ברחוב הנביאים 33  פינת רחוב מונבז

בית החינוך לעיוורים נוסד בשנת 1902 בעיר העתיקה בידי נחום נתנזון ומשה לונץ. עקב מחסור בשטח עקב הדרישה הגדלה, עבר למקומו החדש ברחוב הנביאים פינת מונבז  בשנת 1916.  בשנת 1932 הושלמה בניית המבנה החדש של בית היתומים והוא עבר לקריית משה. המבנה הישן בנביאים נהרס ועל חורבותיו נבנה מבנה מסוגנן  בשנת 2007, מבנה מאבן בן שתי קומות ושני אגפים.

אל הרעיון להקמת בית הספר לעיוורים הגיעו המייסדים לאחר שילד שנפגע בעיר העתיקה מגמל שהובא לחנותו של נחום נתנזון. משהבין כי לילד העיוור לא הייתה מסגרת לימודית הוא חבר לחבריו והקימו את בית הספר לעיוורים אשר בה לתת לילדים מסגרת לימודית ובו למדו גם מקצועות שיעזרו להם בפרנסתם. 

  

הקונסוליה האתיופית

ממוקמת ברחוב  הנביאים 38-40

המבנה פתוח וניתן לבקר בו חופשי

הקונסוליה נבנתה בשנים 1925- 1928.  את הבנייה יזמה קיסרית אתיופיה טאודיטו הנוצרית שקדמה במלוכתה לפני הקיסר היילה סילאסי שאנו מכירים אותו יותר. למעשה בית הקונסוליה היה אמור לשמש כביתה בעת ביקורה בארץ, אך היא לא הגיעה לעולם לישראל . 

המבנה הוקם עם שלוש קומות ושתי כניסות, מעל לכניסה גמלונים ובגמלון העליון דמות אריה שזה סמלה של בית המלוכה האתיופית, וחרוטות כתובות באמהרית עתיקה, למבנה חצר גדולה מאחוריו שההזנחה פשה בו, ציורי קיר של דמויות אמהריות . 

את הכספים לבניית בית הקונסוליה, החלו לאסוף עוד ב 1880. לאחר ביקור גברת מחצר הקיסרית בישראל והרעיון לרכוש חלקות לטובת בתי ציבור שישרתו את בני העדה הנוצרית האתיופית בירושלים. האיסוף נמשך זמן, עד אשר הועברו הכספים לישראל על מנת לבנות את בית הקונסוליה. הכספים שנאספו שימשו גם לבניית עוד מספר מבנים ברחובות הסמוכים לרחוב הנביאים כמו: הכנסייה ברחוב החבשים, בית רשות השידור ברחוב הלני המלכה הבית ברחוב שאול אדלר אשר הושכר לבית הספר בצלאל בשנים 1906-1908  ועוד.

לאחר שמדינת חבש-אתיופיה, נכבשה בידי הצבא האיטלקי בשנת 1936, חלק מבני המלוכה נמלטו והגיעו לירושלים. עבר זמן עד שהצליחו לשם יד על רכושם בעקבות תביעת בעלות של האיטלקים על שטחים אלו. המבנה נשאר בידי ממשלת אתיופיה והקונסוליה פעלה עד שנת 1973 שאז ניתקה חבש את קשריה עם ישראל.

כיום במבנה שחדריו הושכרו מתגוררים משפחות אתיופיות, ישראליות ומשרדים שונים.

שכונת בית דוד וביתו של הרב קוק

ממוקמת מאחורי רחוב הנביאים 39

שכונת בית דוד, הינה השכונה היהודית הרביעית שיצאה מחומות העיר העתיקה ,לאחר שכונת משכנות שאננים,מחנה ישראל,שכונת נחלת שבעה. הרביעית בית דוד ולאחריה מאה שערים.
השכונה נקראת על שם דוד רייז שתרם את הכסף לבנייתה. השכונה נבנתה בשנת 1873 כשתי חצרות ובכול אחת חמש דירות, המרוכזים סביב חצרות מרכזיות ובהם נחצבו בורות מים לאגירת מי גשמים.
בשנת 1902 בנו קומה שנייה בחלק המזרחי של הבתים על מנת לשכן את ועד כנסת ישראל אשר ריכזו את ניהול הישיבות, חלוקת כספים לגמ"חים חלוקת מזון ומים, בשנת 1921 נבנתה הקומה השנייה בחלק המערבי של הבתים ולשם נכנס לגור הרב קוק עד שנת מותו 1935. במבנה נבנו בית מדרש, בית כנסת, מקווה קטן, בדירתו קבל הרב את אורחיו וכאן אף התפלל ביחד עם הישיבה הקטנה שיצר.
המבנה ממוקם מאחורי מגרש החניה העירוני ברחוב הנביאים 39 ומרחוב הנביאים רואים את אחורי המבנה ומרפסת הסוכות של הרב בצבע כחול בקומה השניי
ביתו של הרב ממוקם בקומה השנייה של המבנה שעולים אליו במערכת מדרגות חיצונית, הכניסה למבנה דרך חצר אשר בו קיים חלק ממוזיאון לתיעוד מורשתו של הרב, הכניסה בתשלום, הרב קוק יסד את הרבנות הראשית והתמנה לרבנה של העיר ירושלים, בעת הביקור במוזיאון רואים את חדר הלימוד של הרב, את חדר האורחים והספרייה.

 

בית הכמורה הגרמני – בית הפרובסט – אורט ירושלים

ממוקם ברחוב הנביאים מספר 42

המבנה כלל כנסייה קטנה. השטח שהיה שומם נמסר לקיסרות הגרמנית בעת הביקור של קיסר גרמניה ויליאם השני בישראל בשנת 1898. המגרש הריק נוקה ושוטח על שטחו נבנה האוהל המלכותי לאירוח הקיסר בעת הביקור בעיר העתיקה, לאחר הביקור נתעוררה המחשבה מה יש לעשות בשטח שניתן לקיסרות הגרמנית.

בשנת 1903 נבנה על השטח מבנה בן שתי קומות מאבן, בסגנון גרמני טיפוסי בידי האדריכל פלמר . נוצר מעין מתחם הבא לייצג את גרמניה בזאר אנפין, בחזית המבנה נבנה גמלון שמעליו היה סמל השלטון הנשר הגרמני, שניהם נעלמו ברבות השנים. כמו כן, נחקקו שתי כתובות ממשנתו של מרתין לותר כמו המבצר הוא אלוהינו. הגרמנים חשבו להקים בית ספר מקצועי להכשרת תלמידים. לבסוף נבנה הבית לראש הקהילה הפרוטסטנטית הגרמנית בישראל שכונה הפרובסט, שמקום מושבו היה בתחום חומות העיר העתיקה והעתיקו  את מקום מגוריו למבנה ברחוב הנביאים

כאשר נכבשה ירושלים בידי הבריטיים נכנס להתגורר במבנה המושל הבריטי רונלד סטורס בשנים 1918-1926, המבנה שימש את הבריטים עד שעזבו. לאחר עזיבת הבריטים את ישראל עמד המבנה בשיממונו כשנתיים. 

בשנת 1950 הוחלט לפתוח במתחם בית ספר מקצועי ללימוד תלמידים עבודת כפים בעיקר נגרות, מסגרות וחריטה, לאחר שנים צומצם שטחו וכיום הוא משמש כבית ספר להנדסיים .

 

אכסניית בנימין

ברחוב הנביאים מספר 43

המבנה נבנה בידי האגודה הרוסית אורתודוקסית בישראל. האכסניה שימשה כמעון לצליינים הרוסיים שהגיעו לישראל בתחילת המאה ה-19, במיוחד בעבור מטרוניטות רוסיות שהגיעו כצליינות לישראל ונזקקו למקום מכובד ללינה ואירוח. מיקומה של האכסניה היה לא היה רחוק ממגרש הרוסים שבו התנקזו הצליינים מרוסייה. שלושה מבנים מחוברים היוו את אכסנית בנימין .במבנים בני  שתי קומות וחצר. למרות ממדיו בשלושה מבנים המקום הכיל בין 50-60 מקומות לינה לצלייניות. המבנה העיקרי מחכה לשימור או בניה עדיין לא ברור מתי ולמה. משמאל למבנה רואים שריד לאותה תקופה הוא השער קשתי מאבן ושער ברזל למעל לשער שעליו מוטבע סמל החברה הארץ ישראלית רוסית הפרבוסלאבית הקיסרית.

המבנה שימש בעבר ספק של פרחים, והיה בו מקרר לשמירה על הפרחים לפני חלוקתם. לאחר מכן המבנה שימש ב את הארגון יד שרה. כיום במבנה גרה משפחה אחת בכניסה מצד שמאל והדירה הימנית וגרם המדרגות חסום בבלוקים הכניסה השנייה חסומה.

 

הקונסוליה האמריקנית לשעבר

 ברחוב הנביאים 48

הקוסוליה האמריקאנית נפתחה בשנת 1842, ברובע בנוצרי בקרבה לשער יפו. הנציגים הראשונים היו אנשים בעלי זיקה דתית אשר התענינו גם בהיסטוריה וחלקם בארכאולוגיה. בשנת 1856 הועברו המשרדים ליד כנסיית המשיח, ובאותו זמן הכירו השלטונות העותומנאים באופן רשמי בקונסוליה האמריקאית.

למקומה החדש ברחוב הנביאים – רחוב הקונסוליות היא עברה בתחילת המאה ה  19 למבנה בן שתי קומות מאבן. בשנת 1912 עברה למקום החדש ליד בית הקברות של ממילא ברחוב אגרון שרכשה אותו מידי המיסיונר הגרמני פרדיננד וסטר. בעת מלחמת העולם הראשונה נסגר המקום ונפתח שוב לאחר כיבוש הבריטי של הירושלים.

כיום בקומת הקרקע מספר חנויות ובהם מרכז הפלאפל התימני, בקומה עליונה דירות מגורים. 

 

בית הארכימנדריט ניקיטה

ברחוב הנביאים 50

במבנה בן שתי קומות מאבן בו ישב ראש הכנסייה הרוסית, מאחורי הגדר  והשער היפה, כיום מבנה מוזנח חסר חלונות ודלתות השער סגור מחכה לשימור.

 

הכנסייה האוונגלית הבינלאומית

רחוב הנביאים מספר  55

הכנסייה הוקמה בשנת 1908, בעידודו של הכומר אלברט אדוארד תומפסון. עד סוף ימי המנדט הבריטי שימשה הכנסייה קהל המאמינים האנגוונגלית בירושלים ושימשה בעיקר נוצרים מוסלמים מהעיר העתיקה. כמו כן, שימשה כבית ספר לילדי המאמינים בעיקר לבנים. לאחר קום המדינה חדלה הכנסייה לשרת מאמינים אלו, והיא הועברה לידי ארגון נוצרי אמריקאי הנקרא הכנסייה המיסיונרית אליאנס. כיום משמשת הכנסייה כאכסניה לנוצרים, לשימוש בספרייה לצרכי מחקר, ואולם הכנסייה משמש הן לתפילות והם כמקום לקונצרטיים מוזיקאליים.

הכנסייה מרשימה עם קומת קרקע ויציע ומעל גג מצופה עץ מקומר עם נברשות לתאורה, בנוסף בשנות השבעים התווספו חלונות עם זכוכיות ויטראז לכנסייה מאוד מרשימים לכנסייה יש לעלות קומה אחת ופתחה מוצנע, כאשר נכנסים מתפעלים מגודלה של הכנסייה . 

 

הקונסוליה הגרמנית

רחוב הנביאים 57

על שטח המבנה שנהרס, נסלל כביש רחוב ולנברג כחיבור לרחוב יפו.

 

בית תבור

המבנה ממוקם ברחוב הנביאים 58 שכונה רחוב הקונסולים. ביתו נבנה בשנת 1882, כביתו הפרטי של האדריכל קונרד שיק.  כיוון שלא היו לו כספים לבניית ביתו הוא מכר מודל של המקדש של הורדוס שבנה ובאמצעות 800 לירות הזהב שקיבל החל לבנות את ביתו .

 

בית הפחה

ברחוב הנביאים מספר 61

מבנה בן שתי קומות מלבני מאורך, אשר שימש את הפחה התורכי חזיתו מופנית כלפי רחוב הנביאים, מול בית החולים האנגלי. בחלקו הפונה לכוון רחוב יפו במרתף למבנה הייתה אורווה מחופה בקמרונות כיום משמש כדירת מגורים המחולקת לשני חללים, חלק מגורים וחלק לאירוח .

 

בית הרופא  עמנואל פרופר

ברחוב הנביאים 62 .

המבנה משמש כבנין מגורים אשר ייחוסו בהיותו האב המאמץ של הרועה משדה בוקר, אשר נרצחה בעת רעיית הצאן. 

הצריף הלבן שרחל המשוררת גרה בו ברחוב הנביאים 64

בחלקה המזרחי של החצר ניצב צריף קטן בצבע לבן שהיה שייך לכנסייה הרוסית הלבנה כיום מבנה מצופה טיט לבן  בחוץ, בצריף התגוררה  רחל המשוררת בשנת 1925 לאורך שנה עקב מחלת השחפת, את הצריף עזבה רחל לאחר שנה כסבלה מהבדידות, בעת שגרה במקום נכתבו בידה שירים רבים בגוון עצבות .

 

בית הולמן האנט ודר הלנה כגן

נבנה ברחוב הנביאים מספר 64, מבנה בן שתי קומות שנבנה בידי הצייר אנט בשנת 1876. הצייר ביקר בישראל מספר פעמיים והושפע מהגוון האוריינטלי של הארץ והתושבים. כיוון שהיה נוצרי מאמין, המוטיבים ביצירותיו כללו סצנות דתיות ותנכיות ובמיוחד את ישו. באמונתו האמין כי כשיגיעו היהודים לישראל ויתיישבו בה, יגיע גם המשיח. יש הטוענים כי את שאסכולת הציור שלו הושפעה מהצייר רפאל האיטלקי תוך תשומת לב לפרטים בציור כמו הידיים.  אשתו של הצייר הולמן האנט, הציבה לאחר מותו ספסל יפה ומעוצב באבן על יד מנזר מר-אליאס בדרך לבית לחם  ובשנת 1997 הקימה אומנית ישראלית גן במקום שבמרכזו הספסל. 

את המבנה מקיפה חצר וגינה פנימית גדולה של שלושה דונם. בקומה העליונה של המבנה בנה את סטודיו הציור את הגג דלף והמיסיון האנגלי מימן את ציפוי הגג מחדש על מנת שציוריו לא ייפגעו. בביתו המשיך לעבוד עש שנפטר והוריש את הבית לעוזרתו אשר טיפלה בו במסירות בתקופת מחלתו.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה נכנסו התורכים למבנה וגרמו לו נזקים רבים. מיד לאחר כיבוש ירושלים בידי האנגלים בשנת 1916 נכסה לגור במבנה הראשי  ד"ר הלנה כגן  בת למשפחה עשירה מטשקנט שבאוזבקיסטאן  ובן זוגה המוזיקאי. בצעירותה החלה את לימודיה במוזיקה בשוויץ וזנחה אותם לטובת לימודי רפואת ילדים. בשנת 1913 עלתה לארץ ועבדה בבתי החולים ברחוב הנביאים, ואף נטעה את היסודות לרפואה הסוציאלית בישראל.  מונתה בו זמנית להיות מנהלת מחלקת הילדים של בית החולים הדסה ובקור חולים. כיוון שניגנה בכינור התכנסו נכבדי העיר המוזיקאליים וערכו קונצרטים של מוזיקה בביתה. בביתה התארחו גם נכבדי האומה שבדרך חיים וייצמן, ז'בוטינסקי, רופין, זלמן שזר, דוב יוסף הנרייטה סולד, מוריס שץ ואחרים.

כיום, כשנכנסים למתחם מאחורי הבית הראשי בקצה השטח ממוקם בית בן שתי קומות העובר שיפוץ מסביבו ההזנחה צועקת הצילו!!!. שני בתים נוספים בני קומה אחת נמצאים במתחם  וגג רעפים עם תוספות בנייה מעץ,.הגינה הקטנה מיד לאחר הכניסה בשער שמקובע בחומה המקיפה את המתחם. הגינה בת שני מפלסים סגורה בשער מטופחת עם כורסאות מנוחה אך היא קטנה יחסית בשאר השטח עשבים וצמח צבר גדול הצומח פרא. ליד שני הבתים הקטנים גינה זעירה והבית הלבן שרחל חייה בו שנה, מכיל כיום תושבים רוסיים שהכנסייה הרוסית השכירה להם למגורים. 

לאחר מותה של ד"ר הלנה כגן הושכר בייתה שנהפך לבית דירות לאנשים מן היישוב, הגן של המתחם שהיה מוקף חומה נשאר פתוח לכניסה חופשית למבקרים ברחוב בעבר.

בחלקה המזרחי של החצר ניצב צריף קטן בצבע לבן שהיה שייך לכנסייה הרוסית הלבנה כיום מבנה מצופה טית בחוץ, בצריף התגוררה רחל המשוררת בשנת 1925 לאורך שנה עקב מחלת השחפת.  את הצריף עזבה רחל לאחר שנה כסבלה מהבדידות. בעת שגרה במקום נכתבו בידה שירים רבים בגוון עצבות .

 

בית מלון קמיניץ

נבנה ברחוב הנביאים מספר 65, מבנה בן שתי קומות שנבנה עם חזית מפוארת. המבנה הועבר לרשות האגודה הדתית ווהלין, הוא הושכר למשפחת קמיניץ בשנת 1891 שפתחה בו בית מלון מפואר בשם הוטל גרוזלם או בית אשל ירושלים. לאחר שעזבו את המקום הפך המבנה לבית מגורים. ננטש בשנות החמישים של המאה ה 19 ומוגדר כמבנה לשימור .

 

מנזר סן גוזף

נבנה ברחוב הנביאים מספר  66

מנזר צרפתי קתולי על פי האמונה הנוצרית של ההתגלות.  על שם אביו של ישו שמקצועו היה נגר. המנזר השוכן במתחם והכולל גם בית יתומות ובית ספר צרפתי, המנזר החל לפעול בשטחי העיר העתיקה בשנת 1851 כסניף של המנזר שנוסד בעיר מרסיי בשנת 1843.

כאשר גדלו הצרכים, נרכש שטח ברחוב הנביאים בשנת 1884. בנייתו החלה בשנת  1887 הסתיימה 1893 ואז עבר המנזר למקומו החדש ברחוב הנביאים. מעל שער הכניסה חקוקות האותיות JMJ ראשי התיבות של ישו-מרייה-יוסף. לידו חקוק סמל העוגן המציין את מקור המנזר בעיר מרסיי כעיר נמל מעליו חקוק צלב.

בעת מלחמת השחרור שימש כבית חולים צבאי . ולאחר מכן שימש עד שנת 1961 כבית הספר לאחיות של הדסה רוטשילד. תחילה הוקם כמבנה בן שתי קומות ובהמשך נוספה לו קומה שלישית (רואים את ההבדל במיקום החלונות).

 

מלון סן-רמו לשעבר 

ברחוב הנביאים 70 פינת רחוב שטראוס נבנה בשנת  1936 בידי אמינה אל חלדי מעשירות ירושלים וקרובת ראש העיר הערבי של אז.  יועד לדירות למגורים אך ייעודו שונה

בית פינתי, מבנה אבן בן ארבע קומות שקומת הקרקע משמשת למסחר וחנויות, כדאי לשם לב לחלונותיו המיוחדים .

האגף הנוסף נהפך לבית מלון סן רמו, שמו של המלון נגזר מהעיר סן רמו באיטליה. את שמו העניקו למלון בידי משפחת נוימרק ששכרו את האגף מידי משפחת אל חלדי. לבית הדירות בן הארבע קומות הוסיפה האישה שבנתה אותו אגף שפנה לרחוב שטראוס ושיועד לבית מלון. בית מלון זה איכסן צליינים מאירופה בעיקר ממוצא גרמני אוסטרי. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש חיילים אמריקנים שנשלחו לחופשה בירושלים. פרשיה של לכידת מפקד האצל בירושלים דב אפרת בידי הבריטים, כתוצאה מהלשנה קשורה גם היא למלון.

בשנת 1956 הפסיק המלון לפעול. השטח הושכר לסוכנות ובו העבירה קורסי הדרכה לנוער שהגיע לארץ להכשרה כמדריכי נוער בחול, אחרי שהסוכנות עזבה את האגף, שונה ייעודו לדירות שהושכרו.

 

 מיידע ניתן על ידי פייטוש מאתר מלון

 מידע על שמות הרחובות, ניתן על-ידי יוסי טל

 

מפה אינטרקטיבית של אזור רחוב הנביאים בירושלים


מילות חיפוש האחרונות שהשתמשו כדי להגיע לדף זה

אדריכלות בישראל אטרקציות מומלצות לגיל הזהב אטרקציות מומלצות למבוגרים אטרקציות מומלצות למשפחה אטרקציות מומלצות לנוער אטרקציות מומלצות לצעירים היסטוריה בישראל מסלול עד 3 קמ מסלולי היסטוריה וארכיולוגיה מסלולי טיול בדרגת קושי קלה מסלולי טיול ביום מסלולי טיול למבוגרים מסלולי טיול למשפחות מסלולי טיול לנוער מסלולי טיול לצעירים מסלולי טיול מומלצים באביב מסלולי טיול מומלצים בחורף מסלולי טיול מומלצים בסתיו מסלולי טיול עירוני מסלולי טיול קווי ירושלים, רחוב הנביאים

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים