מסע בעקבותיו של רבי נחמן מברסלב

רבי נחמן מברסלב 200 שנה להסתלקותו מדליה רשמית, תשעא, 2011

כתבה וערכה, פייגי ויסנשטרן, כתבת לעניני תיירות חרדית

חסידות ברסלב, מהחסידיות הוותיקות בעולם החסידות, מזוהה, יותר מכל, עם רבי נחמן מברסלב ועם המורשת העשירה אותה הותיר מאחוריו לדורות. העקרונות המנחים של חסידות ברסלב, כמו ההתבודדות, השמחה, האמונה התמימה, הכיסופים והתפילה מאפשרים לכל יהודי באשר הוא לסלול את דרכו הפנימית אל בורא עולם והם, אולי, אלה שהופכים את חסידות ברסלב לחסידות שיהודים מאמינים מכל קצוות הקשת חשים אליה שייכות מוצהרת ויונקים ממנה את האש היוקדת, את תעצומות הנפש ואת הקשר הבלתי אמצעי לתורה ולמצוותיה. מפת דרכו של רבי נחמן מברסלב, הרביעי בשושלת החסידות ואבי חסידות ברסלב, ידעה טלטלות ותמורות שמעולם לא ריפו את ידיו ואת אמונתו השלמה בצדקת הדרך. בכתבה הבאה מסע בעקבות שורשי חסידות ברסלב ומעט מזעיר על עוצמתה הממשיכה לפכות בכל עוז עד לימינו אנו.

שורשיה של ממלכת חסידות ברסלב

רבי נחמן מברסלב נולד ביום א’ בניסן ה’תקל”ב בעיירה מז’יבוז’ שבפלך פודוליה אשר באיחוד הפולני – ליטאי דאז. אביו, רבי שמחה, היה בנו של אחד מתלמידיו המקורבים של הבעש”ט, רבי נחמן מהורדנקא, והעניק לבנו הנולד את שמו. אמו, מרת פיגה, הייתה בתה של הרבנית אדל, בתו היחידה של הבעש”ט. כילד וכנער החל מעצב את דרכו האישית בחסידות כשהוא מרבה להתבודד עם אלוקיו, להתפלל באריכות מרובה ולהרבות בתעניות. לעיתים קרובות היה רבי נחמן נוהג להתבודד בעליית הגג, בהרים הסמוכים למקום מגוריו או בנהר בוג, על סירה. לימים שח למקורביו כי זכה להעפיל למדרגתו הנשגבה הודות להתבודדויות ולתפילות הארוכות שהיו לחם חוקו. התמדתו המרובה של רבי נחמן ניכרה מגיל צעיר, כאשר בגיל שש שנים בלבד כתב את חיבורו התורני הראשון, “ספר המידות”, אשר מבוסס על מקוות רבים מהתנ”ך, מהש”ס, מהמדרש ומהזוהר. בנוסף, רבי נחמן היה מרבה בסיגופים ועמל קשות לשבר את כל תאוותיו.

רבי נתן שטרנהארץ, תלמידו המובהק של רבי נחמן, מגולל בספרו “שבחי הר”ן” מעט מזעיר מגדולתו של הרב, אשר מגיל צעיר ביותר סיגף את גופו ככל יכולתו:

“ורצה לשבר תאוות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכול…על כן ישב עצמו שיהא בולע כל מה שיאכל דהיינו שלא יהיה לועס מה שיאכל…כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו…שהיה אז בן שישה שנים”.

בבגרותו, היה לעיתים מתענה רבי נחמן במשך שבועות ארוכים להוציא ביום השבת כשהוא מזכך את גופו הטהור לעבודת הבורא ומשבר כל תאווה החוצצת בינו לבין קונו.

עוד מציין רבי נתן כי רבי נחמן שאף לעבוד את בוראו ולסלול את דרכו בקדושה בהסתר וללא פרסום: “וכל עבודתו היה בהסתר ובהצנע גדול, ועיקר עבודתו בתחילה היה בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל רק בפשיטות גמור, וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכח גדול ובמסירות נפש… והיה לו כמה עליות וירידות אלפים ורבבות עד אין שיעור וערך”.

לאחר שחגג את בר המצווה שלו, נישא לסשיה בת רבי אפרים מהכפר אוסאטין (סטרה אוסוטה כיום). מיד לאחר נישואיו עבר להתגורר בבית חותנו ולמרות גילו הצעיר, הפכה אישיותו הכובשת לאבן שואבת לחסידים רבים.

בשנת 1790 עבר להתגורר במדבדיבקה הממוקמת בפלך קייב בעקבות מות חותנו או חותנתו. במדבדיבקה התפרסם רבי נחמן כאישיות חסידית בולטת ובה התגורר עד לשנת ה’תקנ”ח.

המסע לארץ ישראל

מסעו הפתאומי של רבי נחמן לארץ ישראל התרחש בשנת ה’תקנ”ח והפך לאירוע מכונן בחייו של רבי נחמן ובדרכה של חסידות ברסלב. לאחר עיכוב קצר בקושטא, הגיע רבי נחמן בספינה אל העיר חיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ”ט. את החג עשה רבי נחמן בחיפה ולאחר מכן המשיך לטבריה שהיוותה כבר אז משכן של כבוד לתמידי הבעש”ט ולתורת החסידות. בהמשך דרכו ביקר בעיר צפת ואף בבית הכנסת העתיק שבמירון אך לא המשיך לירושלים. כאשר סיים רבי נחמן את הביקור בארץ ישראל ושם פעמיו לשוב לאירופה, נתקל במצור שהטיל נפוליאון בונפרטה על עכו ולאחר מהמורות כאלה ואחרות עשה את דרכו לביתו באמצעות אניית קרב תורכית. אל ביתו שב לאחר שהות של כחצי שנה בארץ ישראל, אשר הותירה עליו רושם עז כשעל פיו הפכה שגורה האמרה: “כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל”.

לאחר ששב רבי נחמן לעירו העתיק את מגוריו לעיר זלטופוליה, בה שהה בה כשנתיים. בעקבות חילוקי דעות עם מנהיגים אחרים מעולם החסידות אודות הגדרת הדרך המומלצת בחסידות, החליט רבי נחמן להעתיק בשנית את משכן חסידותו ועבר לעיר ברסלב אשר הונצחה בשמה של חסידותו. בדרכו לעיר ברסלב, עבר רבי נחמן בעיר אומן. בעברו בעיר נודע לו מקרה הטבח המחריד שנערך על ידי פורעים היידמקים בעיר כשלושים שנה קודם לכן ואשר הוביל למותם של כ – 30,000 יהודים מתושבי המקום. זעזועו הרב של רבי נחמן בעקבות המקרה הניע אותו לצוות על חסידיו כי בבוא היום יקברו אותו לצד חללי הפרעות. בשנת 1802, בהסכמת דודו, רבי ברוך ממז’יבוז, התקבל רבי נחמן כאדמו”ר בברסלב, כאשר מרבית חסידיו הדומיננטיים מצטרפים אליו.

רבי נחמן מצא בשם העיר ברסלב רמז לפסוק המתאר את בשורת הגאולה: “והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר”. על פסוק זה מובא במדרש: “אל תקרי לב בשר, אלא לב בסר”. לב בסר = אותיות “ברסלב”. מיום שקבע את מושבו בברסלב, נהגו תלמידי רבי נחמן לעלות אליו לרגל בשלושה מועדים בשנה: בראש השנה, בשבת חנוכה ובחג השבועות.

בשנות חייו האחרונות סבל ממחלת השחפת אשר הפילה חללים רבים באותם ימים. בכתביו מעיד רבי נתן כי רבי נחמן ידע כי זהו חוליו האחרון וכי הכין את חסידיו לקראת פטירתו. למרות מחלתו הקשה לא חדל רבי נחמן מעבודת קודשו והמשיך לנסוע על פני עיירות וכפרים כשהוא מנחיל את תורת חסידותו להמונים ומקרב את נפשות בניו לבורא עולם.

במהלך החיפוש אחר מזור למחלתו הגיע עד לעיר לבוב (1808(. אך, למרבה הצער, הרופאים נואשו ממצבו. אסון נוסף התרגש על החסידות בשנת 1810, כאשר ביתו ובית מדרשו של הרב בעיר ברסלב נכחדו בשריפה. מיד לאחר האסון קיבל רבי נחמן הודעה כי אושרה לו חכירת בית באומן והוא העתיק את משכנו לעיר אומן, בה נפטר לאחר כמחצית השנה (16 באוקטובר) ממחלת השחפת כשהוא בן 38 שנים בלבד.

על קבורתו של רבי נחמן מתועדת עדות מפי בן הקברן, יהודי תושב אומן, כי לאחר הסתלקותו של רבי נחמן טפלו בגופו הטהור אנשי החברה קדישא המקומית ועל אביו הוטל התפקיד להניח את גופו בקבר. אביו, הקברן, סיפר כי בעת שאחז בגופו הקדוש של הרב על מנת להטמינו בקבר, כאשר הגיע סמוך אל הקרקע, התגלה אליו לפתע אור גדול ורבי נחמן נלקח מידו. הוא המשיך והעיד כי אינו יודע מי הניח את רבי נחמן בקברו, אך הוא, לא עשה זאת.

הרב הותיר אחריו ארבע בנות, את תלמידיו המובהקים ואת חסידיו האבלים. בין חסידיו הבולטים ניתן למנות את רבי נתן שטרנהארץ אשר העלה על הכתב את תורת רבו ולאחר פטירתו הוציא את ספריו לאור, את רבי אהרון, רבה של העיר ברסלב, את רבי יודל, את רבי נפתלי הערץ, את רבי יקותיאל (המגיד מטרוהויצא), את רבי שמואל אייזיק ואת רבי שמעון.

שלושת בניו של רבי נחמן ובתו פיגה נפטרו בחייו ואילו בנותיו, אדל, שרה, מרים וחיה היו צעירות לימים ובהגיען לפרקן לא נישאו לחסידים מחסידות ברסלב. היות וחסידי הרב לא מינו לו יורש, לא נמשכה שושלת הפאר של חסידות ברסלב. עם זאת, חסידיו רואים בספריו הקדושים אותם הותיר מאחוריו מדריכים רוחניים רבי עוצמה המנחים אותם בדרכם הרוחנית בכל שלב במהלך חייהם. בין ספריו הבולטים: ליקוטי מוהר”ן, שיחות הר”ן, ספר המידות, סיפורי מעשיות ותיקון הכללי.

תלמידו הגדול, רבי נתן שטרנהארץ, הוציא לאור את ספרי רבי נחמן לאחר פטירתו למעט את הספר לקוטי מוהר”ן, אשר חלקו הארי יצא לאור בימי חייו של רבי נחמן. לאחר פטירתו של רבי נחמן נטל רבי נתן על עצמו את שליחות הפצת תורתו של רבי נחמן, כשהוא נוסע בכל רחבי אוקראינה, מבקר את חסידי ברסלב הפזורים בכפרים ובעיירות ומפיץ את שלהבת ברסלב בכל מקום אליו הגיע. בשנת תק”צ, כאשר מספר החסידים העולים לאומן לראש השנה גדל באופן משמעותי, פעל רבי  נתן להקמתו של בית כנסת גדול לחסידי ברסלב.

ציונו של רבי נחמן בעיר אומן מהווה מוקד עליה לרגל של חסידי ברסלב ושל יהודים רבים אחרים הפוקדים את הקבר לאורך השנה תוך התמקדות בראש השנה שעליו העיד רבי נחמן: “כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי”. הנהירה אל קברו של רבי נחמן בראש השנה התקיימה באופן רציף מאז פטירתו של רבי נחמן ועד לשנת ת”ש, אז נאסרה העלייה לקברו על ידי השלטונות. עם נפילת מסך הברזל שבה עטרה ליושנה והחסידים שבו לעלות אל קברו של הרבי, שואבים ממנו תעצומות קדושה וחיוניות רוחנית המלווה אותם לאורך השנה כולה.

קבר האחים באומן

כמוזכר לעיל, רבי נחמן מברסלב ציווה כי יטמנו אותו לאחר פטירתו לצד קדושי אומן אשר נטבחו בשנת תקכ”ח במהלך “פרעות גונטה”.

כעיר אשר ממוקמת בין אודסה לבין העיר קייב, בירת אוקראינה, נחשבה אומן במהלך ההיסטוריה לעיר דומיננטית מבחינה כלכלית וצבאית כאחד. במהלך המחצית השנייה של המאה ה – 18 מרדו התושבים האוקראינים באזור בשלטון הפולני שנכפה עליהם וחתרו להשגת עצמאות, כאשר יהודי האזור, בריטואל המוכר משחר ההיסטוריה, הופכים באופן מידי לשעיר לעזאזל ומואשמים בזיקה לשלטון הכובש.

החל משנת תצ”ד, התחוללו באזור שלושה גלי מרידה על ידי כנופיות ההיידמקים. הגל השלישי התחולל בשנת תקכ”ח, כאשר הכנופיות האלימות פורעות ברחבי אוקראינה ומכלות את זעמן ביהודי קייב. עובדת היותה של העיר אומן עיר מבצר הפכה אותה לעיר מקלט ליהודי האזור, אשר נמלטו אליה בתקווה למצוא מחסה מפני הפורעים. נציג השלטון הפולני באזור היה איוון גונטה, מפקד צבא שונא יהודים שהופקד על האזור ותפקידו היה לדכא את רוחות המרד ששלהבו את האזור כולו. למרבה החרדה, נטש גונטה את משמרתו והצטרף למורדים, כשהוא מסייע בידם לטבוח ביהודים ואחראי לפוגרומים מחרידים ביהודי האזור. יהודים רבים נמלטו, כאמור, אל העיר אומן, אולם מקצתם לא הצליחו להיכנס אליה מבעוד מועד ונאלצו להישאר מחוץ לשעריה. כאשר הגיעו גדודי הפורעים לשערי העיר אומן ניסו היהודים שמחוץ לה להילחם בהם בכל כוחם אך נחלו כישלון חרוץ. לאחר מכן, פרצו הפורעים את דרכם לעיר וטבחו ביהודים המסתתרים בה ללא רחם. בית הכנסת הגדול בעיר התמלא ביהודים מתפללים אשר קרעו את השמים בתפילה להצלתם והיו נכונים בכל מאודם למסור את נפשם על קדושת השם. כאשר התקרבו הפורעים לבית הכנסת, הציבו חופה שגובהה היה נמוך מקומת אדם ולצדה הציבו צלב, במטרה לגרום לעוברים תחת החופה להתכופף קלות כשהם משתחווים לצלב. לאחר מכן הוציאו הפורעים כרוז בו הציעו ליהודים לעבור תחת החופה ולקבל את חייהם לשלל. אלפי היהודים סרבו כולם כאיש אחד להצעה ומסרו נפשם על קדושת השם יתברך. חיות הטרף הנזעמות פרצו לבית הכנסת כשהם מצוידות בכלי משחית ובמשך שלושה ימים ברצף טבחו בכל יהודי העיר. מספר היהודים ההרוגים באומן ומחוצה לה הגיע לכשלושים אלף חללים אשר לא נכנעו ובחרו לקדש במותם שם שמים. יהודים בודדים הסתתרו במערה סמוכה לעיר ונצלו מהתופת. בין הניצולים היה הצדיק רבי דוד חזן, מתלמידי הבעש”ט, ומתי מעט נוספים אשר סייעו בידו לקבור את עשרות אלפי הגופות שהתגוללו על פני האדמה. את הגופות ערמו לשתי ערימות גבוהות וכיסו אותן בעפר. בבית חיים זה, בית החיים העתיק של אומן, ביקש רבי נחמן להיקבר ואכן נטמן לצדם לאחר כארבעים שנה, עם פטירתו.

רבי דוד חזן, שריד האימה, חיבר קינה מרטיטת לב בה הוא מגולל את הזוועות שהתחוללו באומן ומעלה על נס את כוחה של הגבורה היהודית שיכלה לפורעים, כמו בכל דור ודור. ימי הזיכרון לחללי העיר נקבעו בתאריכים ה’ – ז’ בתמוז, הימים בהם התחוללו פרעות האימה.

קינתו של רבי דוד:

ויקונן דוד את הקינה הזאת על עם ד’ ועל בית ישראל שנפלו בחרב בכי נהי מספד שבר היהודים זכרון לדורות הימים הבאים, ומי האיש הירא ורך הלבב יקונן מר ודמעותיו על לחייו בפרט ביום היארצייט.

אל מלא רחמים שוכן במרומים, שומע לשועת עגומים, המצא מנוחה נכונה, בצל אל שוכן מעונה.

במעלות קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, את נשמת אחינו בני ישראל המה אנשי השם הגבורים, עם ד’ קהלה קדושה פה אומאן אשר נפלו בידי זדים הארורים, הגדולים עם הקטנים זקנים עם נערים.

גדולי ישראל יראים ושלמים גודרים גדר ועומדים בפרץ, נגזרה עליהם משוכן שמי ערץ, אוי ואבוי שוד ושבר כליון וחרץ, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחייתו ארץ.

דמע תדמע עינינו, אוי לנו על גודל שברינו, הלוא למשמע אוזן דאבה נפשינו, כצאן לטבח נחשבנו, הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו.

הסכימו יחד זקנים וקטנים, לקבל דין שוכן מעונים, מהם נדקרו בכדונים, מהם נשחטו בחלפות וסכינים, ונגעו דמי אבות ובנים, שומע זאת יבכה וירבה נהי וקינים.

וי וי צווחו כולם בקול מרה, בראותם יחד כי נגזרה גזירה, נדיבי עמים נאספו לבית הכנסת הקדושה במהרה, ותעל שוועתם אל האלהים בלב נדכה ונשברה, כי ראו גוים באו מקדשה בלב אכזרה.

זאת בשמעי יחרד לבי בחלחלה, גנוחי גנח וילולי יללה, על כי ערב לב הפוחזים לגשת לפגוע בעם הקדוש שם בבית התפילה, סדרו לפניו אערכה גדולה, בית ד’ מלא חללים נופלים לפני בני עולה, יודע כמביא למעלה למעלה.

חמדת ישראל כל הקודש נזר ועטרה, עומדים צפופים בטליתם מעוטפים בהיכל הקודש והעזרה, מחזיקים בספרי תורת ד’ והמשכילים יזהירו לאחיהם באימה יתירה, שלא להחליף ולהמיר דת אלהינו בציווי ובמורא, וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה ומסרו נפשם לאל אשר ברא, בספריהם נכרכים ולטבח נמשכים מר צווחו כולם שמע ישראל ד’ אלהינו ויצאתה נשמתם באחד בקדושה ובטהרה, הן אראלים צעקו מרה.

טורפים כזאבים ברחובות העיר מחזרים, שוחטין וזורקין דגורים דגורים, בערבוביא עם פריצים אדונים ושרים, עד אשר מלאו העיר פה אל פה טבוחים ומדוקרים, ודמים בדמים נגעו עד כי יצאו חוץ לעיר כמים הנגרים, ולימים נרדי נתן ריחו וחוסמת היא את העוברים, וצוה השר לבוערים בעם להשליכם חוץ על פני השדה נשמטים ונגזרים, יעזבו יחד לעיט הרים ולבהמת ארץ וחיות יערים.

יום ההוא חושך וצלמות ולא סדרים, בהקבץ עם שרידי חרב מכל פנה ועברים, ומצאו והנה הבקעה מלאה עצמות וכמה אלפים ראשי הגלגולת מנוקרים, לא מצאו ידיהם ורגליהם כי אם ראשי אברים, ויצברו אותם חמרים חמרים, ותקרבו העצמות עצם אל עצמו יחד כולם בקבר אחד נקברים, העל אלה תתאפק יוצר הרים.

כלו עיני מיחל לאלוה, עד מתי תהיה כגבור לא יוכל להושיע, לעינינו נקמת דם עבדיך תודיע, אל נקמות ד’ אל נקמות הופיע.

למה אלהים לנצח זנחתנו, עמל וכעס תביט ולא תצא בצבאותינו, ראה צאן ההרוגה ונקום נקמתינו, הביטה נא וראה ואל תחרש לדמעותינו, אל תעלם אזניך לרוחתינו ולשועתינו.

מלאכי מעלה יבכיון על דאבוני, אך דעו נא וראו אם יש מכאוב כמכאובי ויגוני, בהעלותי על לבי יבהלוני רעיוני, כמה וכמה אלפים הגיבורים אשר נפלו לפני, עד מתי רשעים אדני.

נשים צדקניות ובנות היקרות העגונים והרכים, הרותיהם בקעו מבין רגליהם שליא ולדות מפריחים, בחורים ובתולות היפות ערומים מוטלים ומושלכים, הקרב והכרעים בפי הכלבים נמשכים, לעיניהם יובלו לטבח כטלאים וגדיים יונקים ועוללי טיפוחים, על חיק אמותם יזובו מדוקרים ונקורי מוחים, ירצו לקרבן אשה לד’ ריח ניחוחים.

ספרי תורות הטהורים והקדושים, קרעו וגזרו לגזרים בבזה וביושים, כמה וכמה מאות קצוצי תפילין סביב למקום הקדושה נזרקים ונדרסים, ראה ד’ והביטה חרפת תורתינו הנתונה בסיני בלהבת אשים.

על אלה אני בוכיה, אזכרה אלהים ואהמיה, בהעלותי על לבבי אבדת הצדיקים אשר בקרבם בני עליה, וירב בבת יהודה תאניה ואניה.

פלגי מים ירדו ועינינו מקלחים ונובעים, תכתב זאת לדור אחרון מספד מר קובעים, עת האסף המקנה צאן קדשים, כמה ילדים לפני הצר מכירים הפוחזים ויודעים, ומשתטחים ומתחננים לפניהם וחייהם בפיהם תובעים, והמה נהפכו לאכזר חוטפים הילדים וזורקים אותם כלפי מעלה וראשיהם נבקעים, ויז נצחם על לבושים נגאלים ובדמם נטבעים, רישומם נכרו על כותלי ההיכל אשר היו מדמם צבועים, דורש דמים אותם זכור עם עקידת יצחק והדמים מודיעים.

צרות זו לזו תוכפות וחוברות, יד ד’ נגעה גם בקהלות הקודש טוטיוב  הלטה בלטה טוטשין פאולויטש רשקוב מרקופקי פתאום יעלה עליהם הכורת, ואף בשאר קהלות קדושות וכפרים לא ידעתי ספורות, ובזמן קרוב הוסיף ד’ יגון על יגוני בעיר ליסנקא ובכפר מעדניטשקי מקובצים נדחי ישראל על מצות ברית מילה מכפרים ועירות, נפלו הפוחזים עליהם ונהרגו המה ונשיהם וטפם במיתות אכזריות משונות וחמורות, העל אלה לא תפקוד יוצר המאורות.

קדושים יהיו לאלהיהם כל עוברי אורח מערים הרחוקות מוליכי הסחורות, ומדלת העם מבקשים אוכל לנפשם המחזירים בעיירות, פתאום נקנסה עליהם מיתות קשות ומרות, בכל מדינת אוקריינא מטועני חרב מושלכים בשדות בשיחים ובמערות, ואף בפרשת דרכים מתגוללים בדם בתוך המסילות, ולא היה להם קבורות, ונשארו בניהם יתומים ונשיהם עגונות צרורות, ויקרא ד’ צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד לדורות.

רחם נא על פליטת צאן עמך, כי הורגנו כל היום עליך, מלטה נפשי מרשע חרבך, ותאמר למלאך הרף ידיך, וינוסו משנאיך מפניך.

שומרי ירושלים המופקדים על החומות, המזכירים את ד’ אל יהיו לכם דומות, תמיד לא יחשו מלהזכיר אותם הנשמות, כי שקולה מיתתם לשריפת בית אלהינו לדמות, ולכן בעל הרחמים המסתיר נשמות.

תסתירם בסתר כנפיך לעולמים, נשמתם בצרור החיים יהיו צרורים וחתומים, יעלו למעלה למעלה עד עתיק יומין בנעימים, ינוחו יעמדו לקץ הימין בין ישרים ותמימים, אמן אמן.

ביום א’ במר חשוון ה’תקנ”א הסתלק רבי דוד חזן לבית עולמו ואף הוא נטמן בעיר אומן.

כתובת בית העלמין העתיק באומן:רח’ BELINSKI 1, בסמיכות לציונו של רבי נחמן מברסלב.

אוקראינה מקומות קדושים ליהודים ‏בעולם

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים