מסע של אלי רוזנר בטנזניה

כתב וערך: אלי רוזנר, מדריך טיולים

בטנזניה נוהגים בצד שמאל של הכביש, מסורת שהשאירו להם האנגלים, וכולם מדברים אנגלית טובה. האנשים ידידותיים מאוד, אבל צריך לעמוד על המשמר כל הזמן כי הם מנסים לסדר תיירים ולהציע להם דברים שאינם קיימים, או לא משתלמים בהחלט. עמידה על המקח מקובלת בהחלט, והם בעצם מקבלים כל מה שתציעו, וכל כשלון בחיים בשלוות נפש כשהם מפטירים: “אקונמטאטה”….הטנזאנים אינם עומדים בהבטחותיהם, רצוי לבדוק שקיבלתם את כל מה שהובטח בחבילת הטיול.

ליטר דלק עולה דולר אחד. בכסף מקומי הנקרא שילינג וערכו כרגע 22.60 שילינג לדולר. חינוך בבית ספר יסודי ממשלתי הוא בחינם, אבל כל מי שיכול להרשות לעצמו שולח לבתי ספר פרטיים, לרוב של הכנסיה, בעלות של 1000 שילנג לחודש, שעבורם זה יקר. מורה מוסמך בבית ספר יסודי מרוויח 200 דולר לחודש, בתיכון מרוויח 200 דולר לחודש, ובעל השכלה אקדמית מרוויח 400 דולר לחודש.

לטנזניה היום יש שגרירות בתל אביב.

השחיתות לדברי המקומיים רבה מאוד.

טפטפות ישראליות מצאתי רק ליד ארושה.

הכבישים במצב טוב מאוד, ויש נקודות ביקורת מרובות מאוד של המשטרה.

משפחה מקומית בת 5 נפשות (סבא זוג הורים ותינוק) צריכה 500 דולר לחודש למחיה.

היום המצב משתפר ורואים שאנשים מחליפים א גגות הברזל החלודים בגגות ברזל מגולוון.

סין משקיעה הרבה כסף באפריקה, וכך גם בטנזניה ובזנזיבר. ( סוללת את כל הכבישים בזנזיבר ).

טנזניה עשירה באבני חן ומכרות של אבן יקרה הנראית בשפתם Tanzanit נמצאים לא רחוק משדה התעופה של קלימנג’ארו.

ההנהגה של טנזניה הייתה בקשרים טובים בשנות השישים, כשותפה סוציאליסטית. לאחר מכן הפכה למאאויסטית קיצונית, אין סחר חופשי, כל התעשייה והחקלאות הולאמו.

בכל הפארקים אסור לרדת מהג’יפים, אם יש בעלי חיים בסביבה, אסור להאכיל את החיות, אסור לרדת עם הרכבים לשטח ללא היתר מוקדם, ואסור לצלם למטרות מסחריות.

עליה להר הקילימנג’רו – רק עם מדריך מחשש למחלת גבהים, יש להצטייד בבגדים חמים להחלפה, כי אם מזיעים הזעה קופאת ואפשר למות מהיפותרמיה.

אפליקציה: אם רוצים לצפות בנדידת בעלי החיים מטנזניה לקניה וחזרה יש להוריד  את היישומון Herd Tracker.

רשימת מלונות מומלצים בארושה, טנזניה

ארוחה במלון 3 כוכבים: סלט דולר וחצי סטייק 2 דולר.

ספארי: לי עלה ל 4 ימים 700 דולר.

לודג’: 299-250 דולר, חדר יחיד 175 דולר.

טיפים 1-2 דולר.

ליטר בנזין 2099 שילנג טנזני – כדולר.

נחתתי בשדה התעופה יוליוס נרארה בדאר א סלאם – בירת טנזניה. את הויזה מקבלים בשדה התעופה אחרי מילוי טופס, צילום, לקיחת טביעת אצבעות ותשלום 50 דולר במוזמן או בכרטיס אשראי מסוג ויזה. בשום מקום בטנזניה לא מקבלים שטרות של 100 דולר ישנים! מי שנוסע לאזור הספארי סביב העיר אורושה לא צריך כדורים נגד מלריה כי בשל הגובה והאוויר הקריר אין יתושים. אבל כמובן יש להתיעץ עם רופא או בלשכת הבריאות המחוזית של משרד התיירות. העיר ארושה בגובה 1500 מטר מעל פני הים ואזור הפארק נוגורונגורו Nogorongoro  גבוהה יותר וקר יותר.

הטיסות הפנימיות נעשות משדה תעופה אחר מאשר השדה הבינ”ל, מרחק נסיעה של כחצי שעה. הטיסה שלי הייתה לשדה התעופה של העיר אורושה ועלתה, כולל העברה לשדה התעופה הפנימי 150$. ניתן לטוס גם לשדה התעופה של קלימנג’ארו, שסימנו  JRO. מחיר הטיסה 200 דולר

מזג האוויר: באוגוסט 2018 בזמן הביקור שלי בדאר א סלאם חם מאוד 35-40 מעלות. בארושה הנמצאת בגובה 1500 מטר מעל פני הים 20-15 מעלות ובשמורת Nogorongoro  שמונה מעלות בלילה.

המרחק מארושה Nogorongoro  הוא 154 ק”מ.

תחילת המסלול היה ליד העיר ארושה Arusa ליד ה”מוזיאון התרבות המסאית” Maasai cultural museum ולידו יש חוות נחשים reptile park. כאן פגשנו את שאר הקבוצה בת 2 ג’יפים עם 6 נוסעים בכל אחד. נסענו 154 ק”מ עד לפתח הפארק הלאומי Norongoro. במקום שירותים, קפה, חנות ספרים, תמונות ומפות תשתית של הפארק. בפארקים כולם: חייבים ג’יפים, אסור לצאת מהג’יפ ליד בעלי חיים, אסור להאכיל את בעלי החיים, אסור לצלם למטרות מסחריות – אלה באישור, וכן אסור לרדת מדרכי העפר אלה אם מקבלים אישור בתשלום לנסיעה בשטח. לינה רק בחניון המסודר אחד לכל פארק. בחניון שירותים, מקלחת קרה, מקום לאוכילה ומטבח לצוות הטבחים המגיע עם הג’יפים. מרגע הכניסה לפארק, אין יותר דרכי אספלט, אלה דרכי עפר עם כמויות לא מבוטלות של אבק הממלאות את הרכב. עצרנו לתצפית ליד אגם גורומגורום, חלק מהשקע הסורי אפריקאי, לצפות בבעלי החיים הבאים לנקודת המים היחידה הזאת. פרוש שם האגם: החגורה על צוואר הפרות. יש לתאם את הירידה למכתש המוגבלת במספר הרכבים ומספר השעות לשהיה במקום.

אחרי לינה בקמפינג בפארק נאגורנו, (במקום לודג’ מפואר עם נוף מרהיב לאגם וספא חם פנימי). סדר גודל של 200 דולר לזוג 175 דולר ליחיד. המשכנו עם הג’יפים למכתש לראות את בעלי החיים יורדים למים. מומלץ לוותר על “הכפר המסאי” שהוא אינו אותנטי אלה “מלכודת תיירים” בלבד.

כל האזור מיושב על ידי שבט המסאי, שהגיעו במקורם ממצריים התיישבו באזור סרנגטי Serengeti. פרוש השם בשפה המקומית הוא “אזור פתוח”. מאזור זה של השקע הסורי אפריקאי הגיע האדם הקדמון, שהשלד העתיק ביותר שלו נמצא באתיופיה ונקרא “לוסי”.

האדם הקדמון ביותר מתועד לפני 5 מיליוני שנים, שאם נשים את כל ציר יצירת העולם בתור שנה, האדם הופיע לפני שניה אחת מתוך שנה…

אחרי התצפית על האגם ב Mobilerogo  נמצא הקמפינג ללינת הלילה. צפיתי כאן בקופים המחפשים אוכל מהזבל של הקמפינג

ובציפור מקומית שאינה עפה, ואינה חוששת להתקרב לבני אדם, המכונה “הציפור המכוערת” – מריבו לפי המדריך שלנו.

ירדנו עם הג’יפים לאגם הנמצא בלב שמורת  Norongoro. הסיור בשמורה החל בשעה 10:00 בבוקר. לאחר האגם הייתה נסיעה ארוכה עם הרבה אבק, ולא הרבה מה לראות והגענו בשעה 15:30 לכניסה לשמורת ה Serengeti. בדרך התקרבו לג’יפים ילדי שבט המסאי, שתמורת חטיפים שקיבלו מאיתנו, שרו והציגו לראווה את עיטורי המצח הלבנים, שמסמלים שהם עברו ברית מילה.

לאחר שער הכניסה ראינו אריות, ובעיקר מצא חן בעני אריה שוכב על סלע ו “תופס שמש”. האריות, יותר נכון הלביאות יוצאות לצוד רק בלילה. האריה שהוא “מלך החיות” מגיע לקבל את חלקו בשלל.

בהמשך ראינו היפופוטם עם ציפור על גבו, הציפור מנקה את הטפילים וזה יוצר סימביוזה מעולה בין שניהם. ההיפופוטם חי רוב היום במים, והוא אוכל כל הזמן. לעומתו הקרוקודיל שחי לידו יכול לאכול פעם או פעמיים בשנה! ההיפופוטם אוכל אבנים העוזרים לו בעיכול המזון וכך גם בת היענה. דרך אגב, מבחינת הסכנה לבני אדם – ההיפופוטם הוא המסוכן ביותר והכי הרבה אנשים מתים מתקיפת היפופוטמים.

ראינו הרבה פרפרים לבנים מעופפים מעל ערימות של גללי חיות, המדריך הסביר לנו שהפרפרים שומרים על היגיינה בטבע.

זברות: לעינינו כל הפסים השחורים לבנים נראים אותו הדבר, אבל אין שתי זברות זהות בטבע.

במרכז פארק ה Serengeti  שדה תעופה מאפשר להגיע לשמורה מכל שדה תעופה בטנזניה.

בסופו של יום לקראת שקיעה הגענו לחניון הלילה, שם הקמנו את האוהלים. נהניינו מאוכל טוב שהכינו הטבחים ששייכים לחברת הספארי. וכן נהניינו מבירה הנקראית שם השמורה Serengeti המחיר היה מופקע. אך לא הייתה אפשרות אחרת. המים במקלחת, כמו גם בחניון השני, היו קרים.

יום שני: פארק הסרנגטי. ראינו כדורים פורחים, הממריאים עם הזריחה לצלם את השמורה ואת בעלי החיים. עולה 600$ לטיסה בת שעה, שבסופה מקבלים המשתתפים יין ותעודה.

ראינו עדרי פילים מלחכים עלים מהעצים. וכן ג’ירף אוכל את קוצי עץ השיטה, שהם קשים כמו ברזל, כאילו זה קורנפלקס רך וטעים.

צלם גרמני שבילה בשמורה שנתיים.

בשמורות נוסעים עם ג’יפים כאשר הגג נפתח ומורם למעלה, כך שניתן לעמוד, לצלם, כאשר החיות התרגלו לג’יפים ועוברים ממש לידים. אסור לרדת מהג’יפ, ואזור להאכיל את החיות! מותר לצלם למטרות לא מסחריות בלבד. ירידה משבילי העפר הרגילים לשטח מחייבות אישור מיוחד בתשלום וכך גם צילום מסחרי. חובה לציין שרק ג’יפים יכולים להיכנס לשמורה. עדיף עם חברת טיולי ספארי מקומית.

צילמתי אריה עם רצועה על הצוואר, סימן שהוא היה מעורב בקרב עם בעל חיים אחר. מחברים לו ניווט לווני כדי לעקוב אחרי מיקומו ומצבו.

כן צילמתי ציפור נפוצה מאוד עם כנפיים כחולות ששמנה המדעי הוא Lilach Brestef Rollrr. ראינו להקת נשרים על עץ, ונהנייתי לצלם אותם:

בצהריים הגענו למרכז המבקרים של הארק, ובו סרט על הפארק, מסלול הליכה קצר עם תמונות המציגות את תהליכי הנדידה של בעלי החיים ופרטים על מי שגילה את הפארק, חברו של נשיא טנזניה וטרגדיה משותפת קרתה להם: הם נהרגו בטיסה של מטוס צבוע בצבעי זברה.

 

אחד משיאי הביקור היה צפיה על נמר נח על עץ – האחד והיחיד בכל השמורה. הנמר חי עם בת זוגו עד שהצאצאים לומדים לצוד. ואז הוא מתנתק ממשפחתו וחי לבדו, מה שעושה אותו לטורף עצמאי מוצלח וקטלני ביותר.

צפינו בחיות המקומיות בשם גנו שמספרם גדול מאוד:

 

בת יענה אוכלת אבנים לסיוע בעיכול. ביצת בת היענה קשה מאוד לשבירה בשל הרכב הסידן הרב בה. אפשר להכין חביתה לחמישה אנשים מביצה אחת. רק נשר יכול  לשבור את הביצה הקשה או פטיש!

 

צפינו בצבועים הרובצים בבוץ הקריר כי הבטן שלהם חמה מאוד ובחזירי בר מרובים

ציפור מרהיבה עם ציצת נוצות צבעונית ה Secretary bird

במקום נמצאים גם פלמנקוס רבים. באגם יש מינרל לבן Alkaline  שמזין את הפלמנקוס.

 

בנסיעה חזרה לכיוון ארושב עברנו בעיירה בשם Aruka  שם לדברי המדריך שלנו “גר השטן”, בשל מסיבות מין וריקודי נשים עירומות.

יום רביעי: פארק Manyara Lake – חסר עניין לחלוטין ומומלץ לוותר עליו. אין כאן אף בעל חיים שלא ראינו כבר. בדרך גדולים אופייניים לטנזניה: בננות ותירס.

יום חמישי: קיבלתי פיצוי על אי ההתאמה במה שהובטח לי במסגרת הספארי, כאומר אף סוכן אינו עומד במילתו ויש להתייחס בחשדנות למה שהם מבטיחים, לעומת מה שהם נותנים. יום שלם עם נהג פרטי מקסים בשם עמנואל, לנסיעה למעיינות החמים Kikuletwa לא רחוק מהר הקלימנג’ארו. שנות טבע מקסימה עם מים נעימים בצבעים יפים והמון צעירים במקום. דומה לעין הנציב בארץ

בהמשך נסעתי לבקר במפלי מנאמבה ליד הכפר מטארוני. מחיר כניסה למפלים 5 דולר ואם רוצים תצוגת קליית פולי קפה משלמים 10 דולר. ההליכה היא 45 דקות לכל כיוון. לאורך הדרך ראינו עצי קפה, בננות ענקיות אבוקדו ואקליפטוסים. הם שורפים את עלי האקליפטוס והעשן מבריח יתושים. עברנו ליד מעין פאב מקומי בו הם מכינים משקה מותסס בשם Mbenge העשוי בננות וחיטה. נראה כמו דיסה אלכוהולית. היה טקס חוויה וכל המשפחה ישבה לשתות את ה Mbenge.

 



בדרך כלל המודעות מופיעות בדף אחרי כמה דקות, אבל מדי פעם ישנו עיכוב של עד שעה. מידע נוסף זמין במדריך להטמעת קוד.

מסלולים ויומני טיול מומלצים, מהעולם ,

רוצים לעזור לאתר טיולים שיהיו בו הרבה מסלולי טיולים?

לחץ כאן

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים