מערות בגן לאומי בית גוברין

הגן הלאומי משתרע על פני 5,000 דונם, ובתחומיו נמצאות הערים העתיקות מרשה ובית גוברין על מערותיהן הרבות.
האתר ממוקם באגן נחל גוברין, במעבר מהשפלה הנמוכה אל השפלה הגבוהה, ברום של 350-250 מ’ מעל פני הים.

בעמקים שבין הגבעות משתרעים השטחים החקלאיים ומצויים מקורות המים. כאן היה צומת דרכים חשוב, ששימש למעבר מהצפון לדרום לאורך השפלה, וממערב למזרח – ממישור החוף להרי חברון וירושלים.

הסלע כאן הוא גיר רך (קירטון) ועוביו עשרות מטרים. מעליו נוצר קרום קשה יותר (נארי), שעוביו 3-1.5 מ’. כדי להגיע אל הקירטון צריך היה לחצוב בנארי. הסלע הטבעי הרך איפשר חציבת מערות רבות ומגוונות. מהמערות הופקה אבן בנייה, ואילו החללים של חלק מהן נוצלו כמתקני תעשייה, לאגירת מים, לאחסון, לאחזקת בהמות ולקבורה.

בגן מצויים אתרי הביקור הבאים:

תל מרשה והעיר התחתית – בתיה ומערותיה (מס’ 7-2, 12-10)

מערות הקבורה הצידוניות (מס’ 9-8)

בית הקברות והכנסייה (מס’ 13,1)

מערות הפעמון בבית גוברין (מס’ 14)

תולדות מרשה

מרשה מופיעה בין הרי יהודה המוזכרות ביהושע ט”ו, 44 (“ומארשה”) וכאחת הערים שביצר רחבעם בעקבות מסע שישק בממלכתו: “… ויבן ערים למצור ביהודה… ואת גת ואת מרשה ואת זיף…” (דברי-הימים ב’ י”א, 8). בראשית המאה ה-ט’ לפנה”ס תקף זרח הכושי את יהודה וניגף מפני אסא המלך באזור מרשה: “…ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה…” (דברי-הימים ב’ י”ד, 10-8).

בתקופה הפרסית, לאחר חורבן בית ראשון, התיישבו במרשה – כמו גם בכל דרום יהודה – אדומים שהגיעו מדרום-מזרח. בשלהי תקופה זו (במאה ה-ד’ לפנה”ס) הגיעו למרשה צידונים ואף יוונים, שהביאו עמם את התרבות ההלניסטית. בנוסף להם התגוררו במקום מצרים בודדים ויהודים מעטים – חלקם נותרו לאחר חורבן בית ראשון וחלקם הגיעו ממישור החוף. כך נוצר מרקם חברתי מיוחד בעיר ההלניסטית, שהייתה למרכז כלכלי חשוב. באותה תקופה נבנתה גם העיר התחתית ונחצבו בה מערות רבות.

ממקורות היסטוריים ומהחפירות במקום עולה, כי בשנים 112/3 לפנה”ס כבש יוחנן הורקנוס לבית חשמונאי את מרשה וגייר את תושבי העיר וסביבותיה. העיר העליונה והתחתונה הפכו עיי חורבות. מרשה אמנם שבה ונושבה מחדש, אך היישוב בה היה דליל, ולדברי יוסף בן מתתיהו הוא נכחד בידי הצבא הפרתי בשנת 49 לפנה”ס.

תולדות בית גוברין

בית גוברין תפסה את מקומה של מרשה כיישוב החשוב באזור. היא נזכרת לראשונה אצל יוסף בן מתתיהו בשנת 68 לספירה, כאחד הכפרים שנכבשו בידי אספסיאנוס הרומי. לאחר חורבן בית שני המשיך להתקיים במקום יישוב יהודי צפוף עד למרד בר-כוכבא (135-132).

בשנת 200 העניק הקיסר ספטימיוס סוורוס לעיר את שמה – “אליותרופוליס”, שמשמעה ‘עיר בני החורין’. תחומה השתרע ממישור החוף עד לים המלח ומאזור בית שמש עד לבקעת באר-שבע. שתי אמות מים הובילו מים ממרחקים ויחד עם מפעלי מים מקומיים סיפקו את צורכי התושבים. חמישה כבישים, שלאורכם נמצאו אבני מיל, הובילו אל העיר מכיוונים שונים. לצד בתי מגורים נבנו בעיר אמפיתיאטרון ומבני ציבור.

היישוב היהודי שוקם, ובמאות ה-ג’-ד’ בית גוברין מוזכרת בתלמוד ובמדרשים, לצד חכמים שיצאו ממנה כר’ יונתן ור’ יהודה בן-יעקב. מהתקופה הרומית והביזנטינית נתגלו בית קברות יהודי גדול ושרידים ארכיטקטוניים וכן כתובת של בית-כנסת. בתקופה הביזנטית הייתה בית גוברין מרכז נוצרי חשוב ונבנו בה כנסיות. בתקופה הערבית הקדומה נחצבו בה רוב מערות הפעמון ומהתקופה הצלבנית נחשפו שרידיה של עיר קטנה ומבוצרת, שבטבורה כנסיה שנחנכה בשנת 1136.

סביב העיר היו כפרים צלבניים ונראה שכנסית “סנדחנה” (סנט אנה) שוקמה באותה תקופה. עד מלחמת העצמאות התקיים במקום כפר ערבי. ביוני 1948 תפס הצבא המצרי את מבנה המשטרה הבריטית, שנבנה כאן בתחילת מלחמת-העולם השנייה. האזור נכבש בידי כוחותינו ב-27 באוקטובר 1948, ובמאי 1949 עלה על הקרקע קיבוץ בית גוברין.

המחקר הארכיאולוגי

בשנת 1900 נערכו במרשה חפירות נרחבות על-ידי הארכיאולוגים בליס ומקאליסטר, מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. ב-1902 חקרו תירש ופיטרס את שתי מערות הקבורה הצידוניות הדרומית-מזרחית לתל. בשנות הששים והשבעים נערכו במקום סקרים בידי הגיאוגרף בן-אריה והארכיאולוגים אורן, דגן, קלונר ואחרים. פעולות חפירה ומחקר רחבות היקף מתקיימות מטעם רשות העתיקות בראשות פרופ’ עמוס קלונר למן שנת 1989 ועד היום.

מסלול הסיור

המסלול הארוך (4-3 שעות)

ניסע ברכב מקופת הגן 1.3 ק”מ בכביש העולה לכיוון דרום וממשיך בעיקול שמאלה עד למגרש חניה א’. מכאן נצא לסיור רגלי בן 1.5 ק”מ למערות 9-2.

* את הרכב יש להעביר לחניה ג’, או לחזור אליו בגמר הסיור. אם לרשותכם שני כלי רכב, ניתן להשאיר אחד

מהם בחניה א’ ואת האחר בחניה ג’.

ממערה 9 יש לחזור לרכב באותו שביל הליכה ולהמשיך בנסיעה למערות הפעמון (14).

קצר וקולע (כשעתיים)

נגיע ברכב לחניה א’. מכאן נצא לסיור רגלי למערה הפולנית והקולומבריום (3-2). ניסע 800 מ’ בכביש העולה לעבר תל מרשה ונקיף אותו עד לחניה ב’. נבקר במערכת מערות (7). נמשיך בנסיעה כ-500 מ’ במורד ההר לחניה ג’. נבקר במערה הצידונית המצוירת (8). ניסע כ-1.5 ק”מ עד לחניה ד’, ונבקר במערות הפעמון (14).

האתרים בגן

1. בית הקברות הצפוני של מרשה הוא מן המאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס. נחשפו בו שתי מערות כוכים, שהוכשרו לביקורי קהל. בסמוך להן נמצא חלקן האחורי של שתי מערות נוספות. בור הפעמון, שנחצב אחר כך, פגע במערות אלו.

2. “המערה הפולנית” היא בור מים, שנחצב במאות ה-ד’-ג’ לפנה”ס. בתקופה מאוחרת יותר נהפך הבור למיתקן לגידול יונים. בעת מלחמת העולם השנייה ביקרו במקום חיילים פולנים מצבא אנדרס וחרתו על עמוד התמך (ממנו נותר רק החלק התחתון) את שנת ביקורם – 1943, את הכתובת “ורשה, פולין” ודמות נשר – סמל הצבא הפולני.

3. מערת הקולומבריום (מיתקן לגידול יונים) בנויה בצורת צלב כפול והיא הגדולה והיפה בארץ. נמצאו בה למעלה מ-2,000 כוכים ונראה שבמקורה היו בה רבים יותר. בכוכים גידלו יונים לפולחן ולמאכל, וזבלן נוצל לדישון. הקולומבריום חדל לשמש בסוף המאה ה-ג’ לפנה”ס, והכוכים הוסבו למחסנים. באזור נתגלו 84 מיתקנים כאלו ובהם עשרות אלפי כוכים.

4. מערת האמבטיות מורכבת מגרם מדרגות ושני חדרונים קטנים, שבהם הותקנו מושבים לשימוש המתרחצים. אל היושב בחדרון התת-קרקעי הוזרמו מים בתעלות הזנה וממשפכים שהותקנו בדפנות הסלע. שופך המים לא ראה ממקום עומדו את המתרחץ, וכך נשמרה צניעותו. ייתכן מאוד, שרחצת הגוף השתלבה בפעילות פולחנית.

במרשה אותרו עד כה למעלה מעשרים מיתקנים חצובים בסלע, ששימשו כאמבטיות במאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס.

5. בית הבד הזה הוא אחד מ-22 בתי בד תת-קרקעיים מן המאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס, שנתגלו עד כה במרשה. לרוב, יש בהם מיתקן ריסוק אחד ו-3-2 מתקני קורה לסחיטת השמן. גידול זיתים והפקת שמן היו ענף כלכלי חשוב בשפלה בעת העתיקה. כרמי הזיתים השתרעו על פני אלפי דונמים מסביב לעיר. מסיק הזיתים נערך בסתיו, ובמשך חודשיים – שלושה פעלו בתי הבד במשך רוב שעות היממה כדי להגיע לתפוקה מרבית. ריסוק הזיתים במפרכות ארך כחצי שעה, והשמן נסחט שעות אחדות. השמן מילא צרכים רבים: מאור, בישול, מאכל, שימור מזון, פולחן, סיכת הגוף, ותמרוקים. פסולת הזיתים – הגפת – נוצלה להסקה ולבנייה (שולבה בחומרי מילוט).

6. בית המגורים – הבית המשוחזר בחלקו שימש למגורים ולמסחר בתקופה ההלניסטית (המאות ה-ג’-ב’) לפנה”ס). קומת הקרקע משתרעת על פני 150 מ”ר, וחדריה ערוכים סביב חצר מרכזית קטנה. בגרם מדרגות מרובע עלו לקומה השנייה. קירות הבית השתמרו לגובה 1.5 מ’ מעל לרצפה וטויחו זה מכבר כדי להגן על אבני הגיר הרכות.

בחלקי הקירות המשוחזרים נותרו האבנים חשופות. מתחת לרצפת אחד החדרים נתגלה מטמון של 25 מטבעות, שהמאוחר בהם נטבע בשנת 113 לפנה”ס. מכאן, שהבית חרב בסביבות אותה שנה, בעת כיבוש מרשה בידי יוחנן הורקנוס ה-1. מתחת לבית המגורים נמצאים בורות המים, לתוכם נאספו מי הגשמים מהסמטאות, הגגות והחצרות. המים הוזרמו בצינורות חרס ותעלות לאורך המדרגות. אל הבורות ירדו בגרם מדרגות בעל מעקה.  במעבר מבעד לקיר שבור של אחד הבורות נמצאה מחצבה רחבת ידיים, עם עמודים לתמיכת התקרה, ממנה יש כיום מעבר אל בורות מים של בית מגורים נוסף.

7. בתי מגורים ומערכת תת-קרקעית מהתקופה ההלניסטית – בתי המגורים בנויים, כאמור, במתכונת של חצר מרכזית מוקפת בחדרים, עם חדרי מדרגות שהובילו לקומה השנייה ומתקני רחצה ובישול. מתחתיהם, מצויה מערכת תת-קרקעית מגוונת בשימושיה.

דרך הבית הצפוני ניתן לרדת אל חדר רחצה מדהים בעיצובו ובמצב השתמרותו. בסמוך אליו נמצאים בורות מים. מכאן ישנו מעבר אל קולומבריום מרובע ובור גדל מידות, ולידם בור מים נוסף. המסלול התת-קרקעי מוביל אל קבוצת בורות מים ונמשך לקולומבריום ולחדרים לבורות נוספים. בית הבד והחדרים הסמוכים לו נמצאים מתחת לבית המגורים הרביעי, האחרון בשורה. החדרים התת-קרקעיים הרבים שימשו בעבר בנפרד, ולא היה מעבר ביניהם.

* לאחר הביקור, ניתן להמשיך (בהליכה או בנסיעה) אל מערות הקבורה הצידוניות (9-8).

8-9. מערות הקבורה הצידוניות – במאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס נהגו אנשי מרשה לקבור את מתיהם במערות – כוכים בעלי חזית גמלונית (משולש בראש הכוך). במערה 8, שבה שוחזרו הציורים המקוריים, נמצאה גם כתובת המזכירה את אפולופאנס בן ססמאיוס, ראש קהילת הצידונים במרשה. הכתובות והציורים שופכים אור על האמנות, המיתולוגיה והידע הזואולוגי של התקופה, וכן על השתייכותם האתנית של הקברים (אדומית, צידונית ויוונית), קשרי משפחה, מנהגי קבורה ועוד. 80 מ’ דרומית למערה זו שוכנת מערה נוספת ובה ציור משוחזר של נגנים. המערות נתגלו בשנת 1902 ופורסמו על-ידי הארכיאולוגים תירש ופיטרס בשנת 1905. על סמך ציוריהם שוחזרו בשנת 1993 הציורים המקוריים.

* מכאן אפשר לנסוע הישר למערות הפעמון (14), או להגיע אליהן בהליכה דרך כנסיית סנט אנה (13). ניתן

גם לחזור למגרש חניה א’ דרך התצפית הדרום-מזרחית (10), המגדל הצפוני (11) במרומי התל ורובע

המגונים (12).

10. התצפית הדרום-מזרחית – מפינת התל ניתן לצפות לעבר מזרח השפלה והר חברון.

11. המגדל הצפוני-מערבי – בפינת העיר העליונה נתגלה מגדל מרובע גדל-מידות. המגדל נבנה בשני שלבים:

חלקו התחתון מהמאה ה-ג’ לפנה”ס והעליון מהמאה ה-ב’ לפנה”ס.

קדמה למגדל חומה תחתונה מתקופת מלכי יהודה, המקיפה אותו ממערב ומצפון, ואשר שימשה גם כקיר

תמך ליסודות המגדל בתקופה ההלניסטית.

12. חנויות ובתי מגורים – מצפון למגדל נמצאו מבנים משוכללים – חצרות, חדרי מדרגות וחדרים, ששימשו כנראה למסחר ולמגורים בתקופה ההלניסטית. בקומה התחתונה של בתי מגורים נמצאו שש חנויות או בתי-מלאכה, ערוכים זה לצד זה. בתים אלה נסמכו לחומה מתקופת הברזל, שהקיפה את המגדל.

13. כנסיית “סנדחנה” (סנט אנה), ששטחה 56X52 מ’, נבנתה בתקופה הביזנטית וחודשה – אם כי בהיקף קטן יותר – בתקופה הצלבנית. שמה “סנט אנה” שובש ל”סנדחנה” – שמו הערבי של תל מרשה.

14. מערות הפעמון מצויות בתחומי בית גוברין והן מהתקופות הביזנטית והערבית הקדומה. במקור היו כ-80 בורות פעמון, שחוברו על-ידי מעברים והפכו למערכות גדולות. בכל האזור ישנן כ-800 מערות פעמון, שעומקן המרבי 25 מ’ (רובן בעומק 15-12 מ’).

תחילה סברו, כי מערות אלה שימשו לאגירת מים, איסום, מגורים ומקלט. אך כיום ברור, כי היו אלה בעיקר מחצבות, שסיפקו חומרי בנייה לערי מישור החוף ולבית גוברין עצמה. על כך כתב אלמוקדסי, ההיסטוריון הערבי הנודע בן המאה ה-י’:

“היא [בית גוברין] ארץ העושר והשפע, ויש בה הרבה מחצבות שיש…”.

החציבה נעשתה דרך פתח צר, כשהיקף הבור גדל תוך כדי חציבה, מכמה טעמים: להבטיח את המערה מפני התמוטטות, למנוע התייבשות הגיר, להגן על החוצבים מפגעי האקלים, להעניק לחוצבים מיתאר התקדמות עגול וברור, בטוח ונוח לחציבה. גושי הסלע המלבניים הועלו והוצאו מן המערה בעזרת חבלים.

מן הכתובות בערבית, הצלבים והציורים, שחרתו הפועלים במהלך עבודתם, עולה כי היו אלה נוצרים, שהלשון הערבית הייתה שגורה בפיהם. רוב החציבות נעשו במאות ה-ז’-י’ לספירה.

 גלרית צילומים מהגן הלאומי בית גוברין

לתשומת לבכם

• זהירות! באתר מאות מערות, בורות וחורבות. יש להקפיד ללכת אך ורק בשבילים המסומנים ולהישמע להוראות הפקחים.

• הכניסה למערות, שטרם נפתחו לקהל, אסורה בהחלט.

• אין לפגוע בעתיקות.

• אין לפגוע בכל צורה שהיא בחי ובצומח.

• לנוחיותכם הוכשרו מקומות חנייה, אזורי פיקניק ושירותים. אנא, שמרו על הניקיון.

• במקרה של תאונה או תקלה יש להזעיק את פקחי האתר.

כתב, צילם : רון פלד http://allaboutjerusalem.com

אטרקציות בחינם בישראל אטרקציות בתשלום בישראל אטרקציות מומלצות בישראל אטרקציות מומלצות לגיל הזהב אטרקציות מומלצות לילדים אטרקציות מומלצות למבוגרים אטרקציות מומלצות למשפחה אטרקציות מומלצות לנוער אטרקציות מומלצות לצעירים ארכיאולוגיה בישראל גנים ופארקים בישראל מסלולי טיול לנוער מסלולי טיול לצעירים מערות בישראל , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים