משוט בלב פרובאנס. טיול בין כפרים בלי באגט

טעימה נפלאה מפרק שלם 45, מהספר "50 התענוגות של פרובאנס", מאת אביטל ענבר

הקדמה

"50 התענוגות של פרובאנס" רואה אור שש-עשרה שנה אחרי "התענוגות של פרובאנס", שזכה להצלחה גדולה ושלח לפרובאנס עשרות אלפי תיירים ישראלים.

סיורי בפרובאנס לצורך הספר הנוכחי היו נפלאים. הם הוכיחו לי שוב עד כמה נהדר האזור. הם גם הפכו לי את הסדר: מרכז הכובד של היופי עבר, בעיני, לריביירה. היא יפה מכל השאר. ריכוז האמנות בה, ברבדים תקופתיים שונים – פרהיסטוריה, ימי-הביניים, המאה ה-20 – פנומנלי.

הסקרנות היא שמניעה אותי לצאת למסעות. הסקרנות לגלות, לראות, לשמוע, לטעום, להבין. כמו כל ספרי, גם לספר זה ממד של "רפורטז'ה". הפעם, מצולמת. זה ספרי הראשון המעוטר כולו בתמונות. ברובן snapshots ללא יומרה אמנותית, שנועדו לתעד, לעטר ולהמחיש יומן-מסע. הוספתי תמונות מקצועיות רבות. הספר הוא מדריך נוח, יפה, עדכני וגדוש מידע ותובנות למטיילות ולמטיילים בפרובאנס.

הדגשים הם על אמנות, גסטרונומיה, כפרים יפים וטבע, ואנשים. "50 התענוגות" סובייקטיבי ככל ספרי. ה"מסלול" עובר דרך מאות אתרים: ישוב וכמה שכיות-חמדה שבתוכו, כפר "תלוי", שוק, מוזיאון יוצא-דופן, בית-אמן, יצירות-ענק, קאפלות שצוירו בשלהי המאה ה-15 או במאה ה-20, נופים מרהיבים, יינות, וכמובן, מסעדות. משיא הצמרת ועד כמה בתי-אוכל עממיים מאוד.

מתוך המכלול שאני פורס בספר, בחרתי בפנינים. האייקון הבולט מציין את 50 המומלצים ביותר. לטעמי, ה-Must. היא האות מ' באלפבית העברי העתיק.

זהו ספרי השמיני על צרפת. קדמו לו שישה "ספרי תענוגות": צרפת, פרובאנס,  פאריס, דרום-מערב ויינות בורדו. וכן, "אלזאס – מדריך טיולים ליין, אוכל, תרבות ומורשת יהודית" ו"תמונות פאריסאיות", מסע בחיי הרוח וההיסטוריה (אלקטרוני), שניהם ב-2015.

לחץ כאן > לרכישת ספר דיגיטלי איכותי במחירים מצוינים

טיול בין כפרים בלי באגט

הסיור יכול להתחיל ביציאה מ-A8, בריניול או סן-מאקסימן. המרחקים קצרים, אבל אם מבקרים בכמה מהכפרים, מדובר בטיול של כמעט יום שלם. רק אל תסעו בלי צידה לדרך!

בבית-קפה-מסעדה בקוטיניאק A&I INBAR) ©)

בבית-קפה-מסעדה בקוטיניאק A&I INBAR) ©)

ואראז' (Varages), כפר מוקף חומה, הוא מרכז של אמנות הפורצלאן, ויש בו מוזיאון המוקדש לאמנות זו. צפונית-מערבית לו, על גבעה, הכפר הנאה לה ורדייר (La Verdière). מהטירה שבראשו נשקף נוף רחב-ידיים. רעבים? תיאלצו להתאים את עצמכם לשעת-רצון של הסוחרים. בין 15.00 ל-18.00, אפילו כריך לא תקבלו. בעלי הברים והמסעדות עסוקים בבילוי – משחק קלפים עם החבר'ה, שיחות בטלות או צפייה בטלוויזיה. פרנסה? עכשיו? את מי זה מעניין?… מה הם יודעים על החיים, שאנחנו לא?

ממשיכים 12 ק"מ מזרחה וצפונה למונמייאן (Monmeyan), כפר ביניימי מבוצר על צוק. משם דרומה ב-D13 החיננית אל הכפר היפה פוקס-אמפו (Fox-Amphoux). יישוב ביניימי על ראש גבעה, בראשו טירה ולצידו אתר ארכיאולוגי מתקופת הרומאים.

קוטיניאק, ושני הצריחים המסתוריים שמעל הכפר (ADT Var Tourisme ©)

קוטיניאק, ושני הצריחים המסתוריים שמעל הכפר (ADT Var Tourisme ©)

לקוטיניאק (Cotignac) נוסעים ב-D32. הכפר המרשים ניצב לרגלי מצוק, ועליו שני צריחים עתיקים שאין יודעים מי הקימם. בצוק שעליו נשען הכפר, מערות-מגורים עתיקות. הקורסו (כיכר) המרכזי נאה ומלא במסעדות. כדאי לשוטט בכפר בכלל ובסמטאות הרובע העתיק בפרט.

מקוטיניאק חזרנו בכיוון פוקס-אמפו ב- D22היפה. מהדרך מתגלה קוטניאק במלוא הודו בצל הצוק. יש קסם מיוחד בכפרים שחלק מבתיהם נחצב בתוך צלע הר. ההתמזגות עם האדמה? החיבור לאיתני הטבע? גזעי עצים שנכרתו נחים לצידי הדרך, ממתינים להיאסף לקראת הקמין של החורף. ואנחנו רק בסוף מאי! כך נכון לתכנן את החיים, אמרה הנמלה לצרצר…

מיד פנינו צפונית-מערבית לסיאן-לה-קאסקאד (Sillans-la-Cascade), סיאן-המפל. ליד הכפר מפל שגובהו 44 מטר, הניזון ממי נחל בשם Bresque. המפל הוא אתר התיירות הראשי של הכפר, אבל השביל אליו מסוכן. הבריכה הטבעית שלתוכה נקווים המים מסוכנת עוד יותר עקב אבנים מידרדרות – נתבקשתי להדגיש שהרחצה אסורה. ב-2014 נחנך מצפור המאפשר לצפות במפל. בכפר רובע עתיק, טירה וחומות ששוקמו ב-2007.

מסיאן מזרחה לסאלרן (Salernes), מרכז הקרמיקה העתיק ביותר במערב אירופה ובירת ה"טומֶט" (tomette) – האריח האדמדם המשושה המזוהה עם פרובאנס. מוזיאון Terra Rossa, השוכן במה-שהיה מפעל טומט, עוצב מחדש בידי ז'אן-מישל וילמוט, מבכירי האדריכלים בצרפת. לצד תהליך ייצור הטומט, מציג המוזיאון אוסף של 2,000 אריחים מקושטים מימי-הביניים והלאה. כל יום פרט לשלישי בשעות משתנות. שוק בראשון ורביעי.

המפל של סיאן, 44 מטרים, ואגן ההיקוות: לצפייה בלבד (ADT Var Tourisme ©)

המפל של סיאן, 44 מטרים, ואגן ההיקוות: לצפייה בלבד (ADT Var Tourisme ©)

משם, בכיוון צפון-מזרח, לוילקרוז (Villecroze), כפר ביניימי מרשים ושמור היטב לרגלי צוק. מפל משקה גן שלרגליו. בסלע התלול חצובות מערות-מגורים, חלקן מימי-קדם, שבוצרו בימי-הביניים. הגן פתוח כל השנה. המערות מאי-ספטמבר בימים ושעות משתנים. הגישה לאתר קשה.

ברנאר בופה – לא נביא בארץ-מולדתו

עוד כמה קילומטרים באותו כיוון, טורטור (Tourtour), אחד הכפרים היפים ביותר בצרפת. גם הדרכים אליו יפות. רחוב הכניסה העתיק מטופח: אפילו פחי הזבל שודרגו בציפוי אסתטי. כיכר מרכזית רחבת-ידיים ובה בתי קפה ושחקני פטאנק. מים בשפע משמונה מזרקות ציבוריות, וגלגל מסתובב במים בבית הבד העתיק, שאפשר לבקר בו כשהוא פתוח. נעים לשוטט בסמטאות הכפר וכיכרותיו.

האמן האקספרסיוניסטי ברנאר בופה (Buffet) חי באחוזתו, Domaine de la Baume שליד טורטור, מ-1986 ועד ששלח יד בנפשו ב-4 באוקטובר 1999 כי חלה בפרקינסון – וכנראה מסיבות נוספות המובהרות בהמשך. אלמנתו, הסופרת אנאבל בופה, מכרה את האחוזה (היום היא מלון יוקרתי) ותרמה לכפר שני פסלי ברונזה בגובה 3 מטרים – האחד של פרפר והשני של חיפושית. מועצת הכפר רכשה שטח, ומן-הסתם גם ביטוח נגד סיכוני השחתה, והפסלים הוצבו על רחבה מול נוף יפה. הפסלים מציבים את טורטור על מפת התיירות שוחרת האמנות.

הניסיון להשיג היתר לפרסם כאן צילום שצילמתי של יצירתו של ביפה בטורטור הוביל אותי, דרך לחצן contact באתר האינטרנט של "העמותה לשימור יצירתו של ברנאר בופה ולהפצתה", אל נשיא העמותה, הוג-אלכסנדר טארטו ((Hugues Alexandre Tartaut, האיש שכנראה הכיר את ברנאר ואנאבל בופה טוב יותר מכל אדם אחר ב-12 השנים האחרונות לחיי האמן, והעריץ אותו באמת ובתמים. טארטו ענה לי ממנזר בהודו. הוא ייסד עמותה בשםBuddhist children orphans foundation , שעוזרת ליתומים ממדינות ההימאליה, ונוסע בצפון הודו, נפאל, בהוטן, טיבט, בורמה. לאורך שבועות ארוכים של נדודים בין מנזרים וכפרים ללא חשמל הוא מנותק מקשר עם העולם החיצון, "אבל הנוף האנושי והנופים הם תענוג גדול לעיניים וללב".

עדותו הכאובה של מעריץ

טארטו הודה לי מאוד על התעניינותי בבופה, והיה נותן לי היתר בשמחה, אך הזכויות אינן בידיו, יש פרוצדורה, איטית במיוחד, ולפיכך, הצילום שצילמתי אינו מופיע כן. אבל הרווחתי סיפור, שאיני שומר אותו לעצמי:

"אני שמח לשמוע שבישראל מתעניינים ביצירתו של ברנאר בופה. אני יודע עד כמה היו ברנאר בופה ורעייתו איזבל בופה-שווב (Schwob) מוחמאים מהתעניינות זו. אנאבל בופה באה ממשפחה יהודית-ספרדית מאלכסנדריה ויוון. לעיתים קרובות שוחחנו על ישראל ועל העם היהודי, ההיסטוריה שלו, כישוריו האינטלקטואליים העצומים ופיקחותו,  נדודיו ברחבי תבל – ואף תכננו, עוד בחייו של בופה, לערוך בישראל רטרוספקטיבה של יצירתו. למרבה הצער הדבר לא נסתייע, וזו הייתה אכזבה עצומה לברנאר בופה ולאנאבל, שהייתה כל-כך שמחה לגלות את ישראל, אדמתם של אבות-אבותיה.

"על ברנאר בופה ויצירתו עדיין יש לעיתים קרובות מדי טאבו בעולם האמנות. אגלה לך שזמן קצר מאוד לפני מותו, אמר לי בופה: 'וכשחושבים שבמולדתי שלי אני נאלץ לחוש תמיד כמהגר…' חוזר בכך על המשפט שאמר ארנסט ברלך [צייר גרמני]. ובופה הוסיף: "אז מה הטעם להמשיך לחיות!" אלה היו מילותיו האחרונות של ברנאר בופה [באוזני], ואתה יכול לצטט אותן. איני אלא האוצר הצנוע של דבריו.

"מאז שעסקתי בארגון רטרוספקטיבות שלו ברחבי העולם, נוצר בינינו קשר עמוק של חיבה. הרטרוספקטיבות במוזיאון פושקין במוסקבה ובמוזיאון ארמיטאז' בסנקט-פטרבורג ב-1989-90 זכו להצלחה אדירה, עם יותר מחצי מיליון מבקרים בארבעה חודשים. ברנאר בופה התרגש מאוד מהאומאז' הנלהב של העם הרוסי.

"ברנאר בופה, שליוויתי אותו כל שנת 1999, סבל מ'כאב רוח'. הביטוי יכול לעורר חיוך, אבל זו האמת ואיני מוצא כל מילה אחרת כדי לאפיין את מצבי הרוח שלו. במהלך כל השנה חזר ואמר לי שהחליט ש'כפות רגליו לא ידרכו במאה הבאה'. הוא חדל להבין את האדם בכלל, שאיכזב אותו עמוקות. הוא סבר שהוא "בדרך לא טובה", זאת בשעה שפיתח יכולות יוצאות-דופן שיכלו להיטיב עם האנושות. יתרה מזו, הוא נלאה מלשמוע את הניגונים הישנים החוזרים-ונשנים על הציור שלו ועל עבודתו, בין היתר בצרפת, מצד ממסדי-תרבות רשמיים ומבקרי אמנות – שלא הכירו את עבודתו, כי התערוכה הרטרוספקטיבית היחידה של ברנאר בופה התקיימה ב-1958 בגלריה שרפאנטייה – ומאז, לא-כלום!

"כן, ברנאר בופה היה מאוכזב מרות מצרפת. הוא סבל מההחרמה הרשמית, מהשנאה שהרעילה את חייו ואת עבודתו. לעיתים קרובות חזר ואמר שצרפת לוקחת ממנו בשמחה את המסים הגבוהים שהוא משלם, ועם זאת אף לא מוזיאון אחד בארצו לא רכש ממנו ולוא יצירה אחת. כל הפניות לקיים תערוכה רטרוספקטיבית שלו נדחו – בשעה שמחוץ לצרפת הוא היה מוערך, ואפילו נערץ, כמו ביפאן, שם קיים מוזיאון המוקדש לו ובו כ-800 ציורי שמן וכל עבודות הנייר שלו.

"ביומן שלו, בתאריך 1 בינואר 1999, כתב: "למות? כן? לא?". הוא ערך את צוואתו וכונן אותי כמבצע הצוואה. הוא ציווה שאפזר את האפר שלו בגני ,suruga-daîra המוזיאון שלו ביפאן, שם פוזר אפרו של חברו הנכבד קישירו אוקאנו, מייסד המוזיאון, שכה אהב את עבודתו והוא, ברנאר בופה, אהב כל כך… במרוצת שתים-עשרה השנים שחייתי לצד אנאבל וברנאר בופה, הם סיפרו לי הכול, ולבקשת ברנאר רשמתי את דבריהם. אפשר ויום אחד אחשוף את האמת שלו…"

הסיפור נגע ללבי, ומיד ניסיתי לברר את הסיכוי לארגן לו כאן תערוכה גדולה. מסתבר שגם בממסד האמנותי בישראל לא מוכנים להציג את עבודותיו. מדוע?

רעבים. בבית קפה בכיכר, בעלי-הבית שיחקו בקלפים וטענו שנגמר הלחם. בשני אמרו שאין לחם לכריכים, אבל יש לסועדים. אז סעדנו: סלט ירקות וגבינת עזים עם טוסטים של טאפנאד ב-11.50€, ובירה פלפורת בלונד טעימה.

צפונית-מערבית לטורטור, בדרך אל אגם סנט-קרואה, אופס (Aups), כפר כמהין, ובו שוק כמהין כל יום חמישי דצמבר-פברואר. שוק רביעי ושבת. בקאפלה של מנזר מהמאה ה-11 שוכן מוזיאון סימון סגל. הצייר, יהודי מביאלסטוק, קיבל מקלט בכפר בזמן הכיבוש, והעניק לו כ-50 מיצירותיו. עוד כ-150 עבודות של ציירי האקול דה פארי תרם האספן ברונו באסאנו. ב-2015 נערכה במוזיאון תערוכה של יצירות ברנאר בופה. פתוח יוני-ספטמבר בוקר ואחה"צ. 0497700195. ניסיתי לתאם ביקור באוקטובר: הממונה נסע… בכפר כנסייה מהמאה ה-14, סן-פאנקראס, שמתנוססת עליה סיסמת המהפכה הצרפתית, חירות, שוויון, אחווה. על כנסייה! לא התאפקתי: יצאתי במבול שירד וצילמתי את השילוב המוזר. במאי חוגג הכפר את חגו של פאנקראס. הכול שותים מכד גדול בליל של יינות ואלכוהול שהביאו מהבית. מי שציירו את הסיסמה על הכנסייה היו מן-הסתם שיכורים.

המליצו בפני על מסעדת La Truffe. לטבח יש Truffière, חורש אלונים המצמיח כמהין, שמאתר אותן כלבו. תכננו לאכול שם. נסענו בסמטה ראשית של רובע עתיק מוקף חומה, ראינו את המסעדה ולא מצאנו חניה קרובה. הגשם היה עז כל כך שלא בא בחשבון ללכת ברגל. בלית בררה נכנסנו למסעדה צמודת-חניה של מלון קטן, גראנד אוטל, שהייתה מלאה תושבים ופליטי-גשם. הטבח ראה את הנולד והכין מרק ירקות טעים. הזמנו. המלצרית עברה והציעה עוד. האסקרגו היו לוהטים ועתירי שום. נהנינו ושילמנו פרוטות. חדרים זולים. 33494701082. אופס בסיס טוב לתור ממנו את הורדון.

 אסקארגו במתכון קלאסי עם הרבה שום, חמאה ופטרוזיליה A&I INBAR) ©)


אסקארגו במתכון קלאסי עם הרבה שום, חמאה ופטרוזיליה A&I INBAR) ©)

המקהלה העליזה והצוקים המוארים

בדראגיניאן, עיר של 35,000 תושבים, שיעור הפשיעה הוא כמחצית הממוצע הארצי, ושישית מנתוניהם הקשים של פרברי פאריס. ב-Rue de la Juiverie שברובע העתיק ניכרת חזית של בית כנסת מהמאה ה-13. המוזיאון למסורות פרובאנסאליות – הווי הכפרים, האומנים, התלבושות –בכיכר ז'ורז' בראסנס שליד השוק, נחשב לאחד המוזיאונים האתנוגרפיים המעניינים ביותר בצרפת.[email protected] . שוק ברביעי ושבת. שוק הזית ביולי. פסטיבל ג'אז בסוף נובמבר, כבר 30 שנה.

ממזרח לדראגיניאן נמצאים קניון פנאפור (Les Gorges de Pennafort), ואכסניה בעלת אותו השם. לא להתחשב בכתובת הרשמית שלה, Callas. כשבאים מדראגיניאן ב-D562 ומגיעים לצומת "קאלאס שמאלה", פונים בכביש  D25ימינה. הבאים באוטוסטרדה יגיעו לפנאפור מדרום, באותה D25, דרך לה מואי (Le Muy). הכביש שבא מצפון מתפתל ביער עבות.

האכסניה נמצאת לא הרחק הכביש, די מבודדת בטבע. בית ורוד, פארק עם בריכה, מגרש טניס, שביל טיולים ונחל. למסעדת השף פיליפ דה סילבה כוכב במישלן. בעבר נהניתי. המסעדה שמרה על הכוכב, אני מניח ששמרה גם על האיכות.

תיאור כה מפורט מרמז שכדאי לבקר. מלון סביר, מסעדה טובה – מה הרבותא? האתר, בעיקר בלילה. יצאתי לשבת בחוץ, מול נוף כביר של צוקים מוארים באור-יקרות. זו הכניסה לקניון, שבעלי האכסניה מאירים אותה עד אחת בלילה, בקירוב. המראה המקסים הוא מופע אור-קולי. את הקול מספקת מקהלה של "כל אשר חי בטבע סביב", כהגדרתה המלבבת של בעלת-הבית: צפרדעים, צרצרים, ציפורים ושלל יצורים קטנים. הקולות בוקעים מפתח הקניון, שם נקווים מי הנחל לבריכה. המקהלה נשמעה לי כה מושלמת, שלרגע-קט סברתי שזו הקלטה. הלכתי אל הרחבה החשוכה, ומיד הרגשתי שאני במרכז הבמה: הצלילים בקעו מכל עבר, וזה היה מופלא. התענגתי על החיזיון וצליליו, עד שלבסוף כבו האורות, והמקהלה נשתתקה כבמטה קסם. ניסיתי לשוב ב-2015. לא נסתייע. הובטח לי שעדיין מאירים את הצוקים, אבל אין אחריות על השתתפות עולם החי במופע.

צהריים 52€ ערב 75-90€ טעימות 150€. 12 חדרים 220-250€. המסעדה סגורה שני כל היום, רביעי צהריים וראשון ערב. סגור אמצע ינואר-אמצע מארס. 33494766651.

עוד תחנה על מפת האמנות

אחרי קאלאס, אם ממשיכים ב-D562 מזרחה בכיוון גראס, ופונים צפונה ב-D563, מגיעים אל ריכוז כפרים יפים סביב הכפר פאיאנס. תשעה מהם "תלויים". הראשון והמומלץ הוא סיאן (Seillans), אחד הכפרים היפים בצרפת, עתיק, מלבב וגדוש פנינים ארכיטקטוניות קטנות. בכפר נמצא הפונדאסיון על-שם מקס ארנסט, אמן הדאדא והסוריאליזם, שבזמן הכיבוש הנאצי נרדף בשל אמנותו ה"מנוונת". במוזיאון הצנוע מוצגים כמאה ליתוגראפיות ותחריטים של האמן ושל רעייתו דורותיאה טאנינג, שצוירו בכפר במהלך 12 השנים האחרונות בחייו. לפעמים מציגים תערוכות זמניות של חלוצי הדאדא. בכיכר הכפר מתנוסס פסל נודע שפיסל ארנסט ותרמה אלמנתו. כן מוצגים ציורים של אמן ממוצא פולני, סטן אפנצלר, שאלמנתו הורישה לכפר מאות מעבודותיו. 15.6-15.9 פתוח כל יום. 15.9-14.6 למעט ראשון וחגים. [email protected]. 0494768591.

חיפוש מלונות

אטרקציות מומלצות בעלי ענין בעולם מסלול טיול ליום שלם מסלול מעל 30 קמ מסלולי טבע נוף ועיר מסלולי טיול בדרגת קושי קלה מסלולי טיול ברכב פרטי מסלולי טיול למבוגרים מסלולי טיול לצעירים מסלולי טיול מומלצים באביב מסלולי טיול מומלצים בסתיו מסלולי טיול מומלצים בקיץ מסלולי טיול קווי מסלולים ויומני טיול מומלצים, מהעולם מקומות ואזורי טיול מומלצים בחו"ל ספרי ומדריכי טיולים מומלצים צרפת אביטל ענבר, פרובאנס

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים