קסם על המים: ונציה מן הזווית היהודית

Ghetto Venezia-G.dallorto

ונציה (Venice) היא, ללא כל ספק, אחד היעדים היותר קסומים על פני מפת אירופה ובמובנים רבים, מהווה סוג של יעד חובה לכל מטייל מתחיל. אוושת המים, קווי הארכיטקטורה האציליים, הקצב הנינוח משהו ומשק כנפי ההיסטוריה, החופף על כל פינה בעיר, שהייתה לאחת מהערים הדומיננטיות בימי הביניים, מספקים חוויה ייחודית לחובבי הנוף, ההיסטוריה והארכיטקטורה גם יחד והופכים את העיר ליעד תיירות אידיאלי. מן הזווית היהודית, קורות ימיה של העיר שזורים בחיי האומה היהודית מאז המאה החמישית וכמו בארצות אחרות ברחבי אירופה, ההיסטוריה היהודית של העיר מאופיינת בימי זוהר מאירים המשמשים בערבוביה עם שנות אימים, פרעות וחורבן המכתימים בדם את תולדותיה. כעיר שהניחה את היסוד למונחים "גטו" ו"טלאי צהוב", על הקונוטציות הכאובות העולות מהם, ומנגד, כעיר בה פעלו במהלך הדורות גדולי תורה וענקי רוח, מעניקה וונציה זווית ראייה ייחודית ובלתי נשכחת על כוח הישרדותו של העם רדוף התלאות והבלתי מנוצח שמעולם לא נכנע.

קווים לדמותה של העיר ונציה

העיר ונציה משמשת כבירת מחוז ונטו וכבירת נפת ונציה באותו המחוז בצפון מזרח איטליה. כמי ששוכנת בלגונה שלשפך נהר הפו לחוף הים האדריאטי, הייתה העיר בשנים עברו בירתה של רפובליקת ונציה אשר נחשבה למעצמת על ימית בתקופת ימי הביניים ואשר הטביעה חותמה על תרבות הרנסנס. בשל מיקומה האסטרטגי, שימשה העיר ונציה כמרכז סחר בעל חשיבות מרובה בין המערב למזרח ושימשה כתחנת מעבר משמעותית בסחר התבלינים האופייני לאותם ימים. העיר העתיקה והקסומה בנויה על קבוצה של מאה ושמונה עשר איים שביניהם מקשרים כארבעה מאות גשרים וביניהם עוברות כמאה ושבעים תעלות מים יפהפיות.

בשלהי ימי הביניים, היחלשותה של האימפריה הביזנטית הייתה למקור חוזקה של העיר, אשר הפכה למדינה עצמאית, החזיקה בצי עוצמתי, אשר שלט על חלק משמעותי בסחר שבין מדינות מזרח הים התיכון לאירופה ושלטה במושבות רבות לרבות האי כרתים ומרבית חופיו של הים האדריאטי. בתחילת המאה השש עשרה, עם התחזקותה של האימפריה העותמאנית, אשר כבשה חלק ניכר ממושבותיה של רפובליקת ונציה בים התיכון ונגסה בחלק ניכר ממוקדי השליטה שלה על הסחר בים התיכון, ובמקביל, עם האיום הגובר והולך מצד המעצמות האירופאיות מצפון, החלה קרנה של העיר לשקוע בהדרגה עד שנכבשה על ידי המצביא נפוליאון. חודשים ספורים לאחר מכן עברה העיר לידיים אוסטריות. לאחר מכן, בשנת 1805, שבה העיר לידי נפוליאון ולאחר כעשור שבה ונכבשה בידי האוסטרים. בשנת 1866, כחלק מתהליך איחוד איטליה, סופח חבל ונטו ועמו העיר ונציה לממלכת סרדיניה.

מאפיין בולט של העיר ונציה הוא הקרקע הרכה, אשר הציבה בפני תושבי העיר אתגר אדריכלי שהיווה את הבסיס לפיתוח שיטת בנייה ייחודית, כאשר בתי העיר נבנו על פני אסופות כלונסאות עץ צפופות אשר ננעצו בקרקע הרכה במנח אנכי והעניקו יציבות למבני הקבע שנבנו מעליהם. למרות יציבותן היחסית של קורת העץ שהתאבנו במעמקי האדמה, החלה העיר לשקוע בהדרגה, כאשר משקל הבתים גורם לקורות העץ הנעוצות תחתיהם לשקוע בקרקע הלגונה ובמהלך שלוש מאות השנים האחרונות ניכרת שקיעה איטית אך מתמדת של העיר העומדת על סנטימטרים ספורים בכל מאה שנים. תופעת השקיעה, אשר הוחמרה במהלך המאה העשרים, הואטה עם הכרזת האיסור על חפירת בארות לשאיבת מי האקוויפר בעיר. איום נוסף על שלוות החיים בעיר שעל המים מתבטא בגאות מן הים האדריאטי, הנחשבת לתופעה נפוצה במהלך עונת החורף ומכונה "אקווה אלטה". תשתיות העיר מתוכננות באופן שהצפות שבות ונשנות אלו לא יפגעו בהן, בין היתר באמצעות חריצים ייעודיים במדרכות העיר המאפשרים למים לעלות באמצעותם ומונעים הצטברויות מים שהיו עלולות להסיט מרצפות ממקומן. כאשר מפלס המים בעיר, הנמדד בשגרה, חורג מהמותר, מוכרז מצב חירום בעיר באמצעות אזעקה והעיר נכנסת לכוננות חירום שגרתית, אשר גורמת לתושבים להצטייד במגפי גומי גבוהים. בנוסף, במצב חירום יונחו במרכזי הרחובות שהוצפו במות מוגבהות המאפשרות לתושבים להמשיך בשגרת חייהם הרגילה עד יעבור זעם.

על שורשיה היהודיים של ונציה

ההתיישבות היהודית ההתחלתית בוונציה מתוארכת למאה ה – 13, אם כי מאז המאה העשירית היו סוחרים יהודים מבקרים בעיר לצרכי עסקים. בשלהי המאה ה – 13 הורשו סוחרים ומלווים בריבית יהודים לעבוד בוונציה תמורת מס בגובה חמישה אחוזים על כלל הסחורות המיובאות והמיוצאות ולאחר מכן, בשנת 1385, הותר למלווים להתגורר בעיר, כאשר שנה לאחר מכן כבר הוקצה להם שטח להקמת בית קברות יהודי. בית הקברות הוקם באי לידו, הסמוך לוונציה, והחלק החדש יותר שבו משמש לקבורה יהודית עד היום.

מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1394, הוחלט לגרש את היהודים מוונציה בשל החשש להשתלטותם על מספר ענפי כלכלה דומיננטיים ומלווי הריבית היהודים שנותרו להתגורר בה נאלצו להתמודד עם הגבלות קפדניות ולענוד תג מזהה המצביע על יהדותם. בשנת 1516 הוחלט להקצות ליהודים שכונה יהודית מוגדרת אשר טבעה את המונח "גטו" בתולדות ימי הגולה היהודית. את המונח "גטו", אגב, נהוג לייחס לסמיכותו של הגטו היהודי לבית יציקה המכונה באיטלקית "גטו". בשנת 1562 כינה האפיפיור פיוס הרביעי את הרובע היהודי הסגור בתואר "גטו", ומשם – הכל היסטוריה, כשמטבע לשון זו התאזרחה בשפה האיטלקית ככינוי רשמי לרובע יהודי ובהמשך שימשה לתיאור רובעי יהודים נוספים ברחבי אירופה כמו גם לתיאור רובעי מיעוטים באופן כללי.

במוצהר, כוונת הסנאט האיטלקי בהקמת הגטו היהודי הייתה לספק ליהודים הגנה מפני הכנסייה הקתולית הרומית והחיים בתוככי הגטו פרחו מכל הבחינות. במקביל, היו חיי הגטו כרוכים בהגבלות רבות. היציאה מהגטו לצרכי עסקים התאפשרה בשעות היום בלבד עד לנעילת השערים בחצות הליל. בנוסף, יציאתם של מלווים בריבית אל העיר הייתה מותנית בנשיאת טלאי צהוב מזהה ולשעות מסוימות בלבד. מעבר לכך, משלח היד המותר ליהודים הצטמצם למספר תחומים מועט והם יכלו לבחור ברפואה, במסחר, במכירת בגדים משומשים או בהלוואה בריבית. עם המגבלות שהוטלו על יהודי הגטו, חיי היהדות בגטו היו לימי זוהר. בגטו נוסדו שבעה בתי כנסיות שונים ופעלו בו רבנים גדולים וידועים לרבות רבי שמחה לוצאטו, רבי יהודה אריה ממודינה, רבי משה זכות ואחרים. הדפוס העברי הראשון נוסד אף הוא בוונציה והותיר את חותמו על דפי הספרות התורנית.

שטחו המצומצם של הגטו התרחב עם הגיעם של יהודים מהלבנט ועם הגירתם של יהודים רבים ממגורשי ספרד ופורטוגל כאשר הריכוז היהודי בוונציה גדל באופן משמעותי. המהגרים מהלבנט הורשו לעסוק בכל תחום עיסוק שיחפצו בו אך חויבו לענוד את סימני הזיהוי היהודיים. צפיפות האוכלוסין בגטו באה לידי ביטוי גם בהיבט הארכיטקטוני כאשר בנייני הגטו נבנו לגובה רב וחריג בנוף הוונציאני והם בולטים בקו הנוף של העיר עד היום. קווי ארכיטקטורה ייחודיים בולטים גם במבנה בתי הכנסת של הגטו אשר נבנו באופן בלתי סימטרי מתוך מטרה לנצל באופן אופטימלי את השטח שהוקצה לבניית בית הכנסת. גם עזרת הנשים מוקמה כגלריה בתוך מבנה בית הכנסת ולא מחוצה לו וארון הקודש נבנה כלפי חוץ, כאשר צורת בנייה זו אפשרה לבוני בתי הכנסת לחסוך במקום בתוך המבנה. חזית בתי הכנסת בגטו מחולקת לחמישה חלקים והבימה, אותה מקובל להציב במרכזם של בתי הכנסת, הוצבה בירכתי בית הכנסת וסיפקה יתרון אקוסטי ניכר. מתוך בתי הכנסיות של הקהילה שרדו חמישה ששניים מהם פעילים גם כיום.

עם כיבושו של נפוליאון בשנת 1797 ועם בשורת שוויון הזכויות שנשא עמו לכל יעד אותו כבש, שערי הגטו נפתחו וליהודים ניתנה האפשרות להתגורר בכל חלקי ונציה.

קהילת ונציה בצל השואה

בשנת 1938 התגוררו בוונציה אלף ומאתיים יהודים. עם הכיבוש הגרמני הצטוו יהודי הגטו להתייצב בתחנת המשטרה על מנת לשולחם למחנות ריכוז. מרבית מיהודי הגטו נמלטו והסתתרו בבתי ידידים לא יהודים שפרשו עליהם את חסותם וחלקם הארי של היהודים שנתפסו על ידי הגרמנים היו אלה אשר נותרו בבתיהם. בשנים 1944 – 1943 נשלחו להשמדה מאתים יהודים, רובם ישישים מתושבי בית האבות היהודי וחולים מבית החולים לחולי נפש. גם רבה של הקהילה, הרב אדולף אוטולונגי, נרצח. עם תום המלחמה נותרו בעיר חמש מאות ושישים יהודים בלבד.

הגטו היהודי כיום

הגטו מהווה כיום מרכז קהילתי ליהודי וונציה, אם כי חלקם הארי מתגורר מחוץ לתחומיו. הקהילה היהודית בוונציה מונה נכון להיום מעל חמש מאות חברים אשר מתגוררים ברובם מחוץ לגבולות הגטו. בתי הכנסת הפעילים כיום הם בית הכנסת הלבנטיני הפעיל בחורף ובית הכנסת הספרדי אשר פעיל בקיץ. בבית הכנסת האשכנזי ממוקם מוזיאון ובו אוסף של תשמישי קדושה. תפילות בבית הכנסת מתקיימות רק בימות השבת והחג ואילו במהלך ימות החול מתקיימים בהם סיורים מטעם המוזיאון היהודי הוונציאני. תפילות בימות החול מתקיימות בחנות הספרים של חב"ד הממוקמת בגטו. בבית האבות בגטו מקווה מי ים, ייחודי מסוגו בכל רחבי העולם. במתחם הגטו כיכר רחבה ובמרכזה באר שעליה מתנוסס תבליט אריה, המסמל את מלכות שבט יהודה. מוסדות הקהילה הקיימים בגטו כוללים מוזיאון, בית אבות יהודי, מוסדות חינוך קטנים לרבות גן חב"ד ומרכז קהילתי הממוקם במבנה מפואר שבו שכנו בעבר אכסניה ובית החולים של הגטו. בסמוך לבית האבות קיר שעליו תחריטי נחושת אשר מתעדים את גורלם המר של יהודי ונציה בשואה וכמו אינם מאפשרים לנוף הקסום החופף על הגטו למחות מזיכרונם של המבקרים את ימיה האפלים של ונציה. סיורים מודרכים בגטו היהודי של ונציה מתאפשרים רק באמצעות המוזיאון היהודי המקומי וכרוכים בתשלום. המוזיאון מציע תצוגה מרהיבה של כלי כסף ומוצרי יודאיקה מרשימים והסיור בגטו מציע חוויה תמציתית ואותנטית הנמשכת על פני כארבעים דקות וכוללת סיור בבתי כנסת.

המוזיאון פתוח מיוני לספטמבר בין השעות 10:00-19:00 ומאוקטובר למאי בין השעות 10:00-17:30.

למידע נוסף, בקרו באתר האינטרנט הרשמי של המוזיאון היהודי של ונציה (Jewish Museum of Venice).

הקסם שעל המים

ונציה מזוהה, יותר מכל, עם פכפוך המים החרישי השוטף את כל מבואותיה בקסם ייחודי שאין לו תחליף. כעיר על המים, התעלות והגשרים המרכיבים את פסיפס העיר הייחודי, הם, ללא כל ספק, הדרך האותנטית והקסומה ביותר לסיור מעמיק בעיר. הגראנד קאנאל המפורסמת, הלא היא תעלת המים המרכזית של העיר, חוצצת בין החלק המזרחי של ונציה לבין חלקה המערבי, מתפארת במבנים עתיקים ומרשימים לאורך שתי גדותיה ונחשבת למוקד ההתרחשויות הבולט בעיר. אם תרצו לחוות את הקסם מקרוב, תוכלו לעלות על אחד מקווי הוופורטו החוצים את התעלה ולספוג את גלויות הנוף שסביבכם בהתבוננות סביב. לחלופין, אם יש בידכם מזומנים מיותרים, תוכלו לעלות על גונדולה ציורית וליהנות משיט חווייתי במיוחד. וכמובן, תמיד תוכלו לבחור בדרך הבריאה והיעילה ביותר ובעזרת שתי רגליכם לסייר לאורך גדות התעלה כשאתם שואפים את הנוף העשיר בקצב משלכם.

אחד מגשריה המפורסמים של ונציה הוא "גשר האנחות" הידוע הממוקם מאחורי כיכר סן מרקו ומחבר בין הארמון לבית בית הכלא העתיק. גשר מרשים נוסף הוא גשר רילאטו הנחשב לאחד מהסמלים היותר בולטים של העיר וניצב על עמדו מאז שנת 1591, אז הוקם על חורבותיו של גשר ישן שקרס תחתיו. על הגשר, המצטיין ביופיו, ממוקמות חנויות רבות לממכר תכשיטים ומזכרות ובסמיכות אליו ממוקם שוק ריאלטו.

התניידות בעיר המים

מכוניות המגיעות לוונציה מורשות לחנות אך ורק בחניונים רחבי ידיים בכניסה לעיר אשר חלקם ממוקמים מתחת לפני הים. כעיר על המים, חלקה הארי של התחבורה בתוך העיר מתבצעת באמצעות שיט, כאשר במרכז העיר עוברת התעלה הגדולה וממנה יוצאות מאות תעלות נוספות המרשתות את העיר. הגונדולות המסורתיות, שיש שרואים בהן סמל ציורי לעיר הציורית לא פחות, מופעלות בידי חברי איגוד משיטי הגונדולות המשתייכים למשפחות המחזיקות באופן בלעדי בזכות הפעלת הגונדולות מזה דורות. צורתן הצרה והשטוחה של הגונדולות מתוכננת באופן זה במטרה לאפשר להן מעבר קל ונוח בתעלותיה הצרות של העיר והן מציעות, מעבר לתחבורה טכנית שמטרתה לשנע אתכם ממקום למקום, גם ממד עמוק הרבה יותר של חוויה היסטורית משהו המתמזגת עם אופייה של העיר ומעניקה לתייר את נקודת המבט הקסומה ביותר על גלויות הנוף הציוריות המרכיבות את העיר. בנוסף, בוונציה פועלת תחבורה ציבורית מגוונת הגובה מתיירים תעריפים מופרזים למדי במטרה לכסות את הוצאות התחזוקה של העיר המוצפת תדיר בתיירים.

=

אמצעי התחבורה הציבוריים בעיר כוללים:

– טרגטו (Traghetto): סירות פתוחות אשר מעבירות נוסעים מצד התעלה האחד לצדה השני בנקודות שהינן מרוחקות מהגשר.

– ואפורטו (Vaporetto): מעין אוטובוסים על המים אשר משייטים בתעלה הגדולה ובינות לאיים ועוצרים בתחנות קבועות מראש.

– מוניות: הגרסה הוונציאנית למונית המוכרת לכם – סירות סגורות אשר משייטות לפי הזמנת הלקוח ומספקות שירותי הסעה גם לשדה התעופה שבסמוך לעיר.

– אוטובוסים: באי לידו מתקיימת גם תחבורה ציבורית באמצעות אוטובוסים.

לרשות הולכי רגל ולרשות כלי רכב קלים עומדים, כאמור, ארבע מאות גשרים הנמתחים מעל התעלות.

מידע יעיל לשומרי מסורת:

בית חב"ד בעיר:

Chabad of Venice

Ghetto Nuovo

Cannaregio 2884

Venice, Italy

טלפון/פקס: 3941715284

[email protected]

תיהנו מכל רגע!

אטרקציות מומלצות לגיל הזהב אטרקציות מומלצות למבוגרים אטרקציות מומלצות למשפחה אטרקציות מומלצות לנוער איטליה ונציה ונציה, ונציה היהודית, טיול בונציה, יהודים בונציה

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים