רות דיין ותנועת ה Arts and Crafts בישראל

רות דיין בת 99

רות דיין אישה יפה להלל בונה עולמות מכורסת ביתה

לרגל יום הולדתה ה-99 מוקדש לה ממני באהבה כל על מה שנתנה לי

– 

כורסא , טלפון וחפצי מזכרת אישיים

אני עומדת בדלת הכניסה לביתה של רות דיין. היה לי ברור שרק איתה אני יכולה לפתוח את המדור שלי "חלון לאומן" רק אחרי מפגש עם האישה אשר מלווה אותי כאימא רוחנית הרבה מאד שנים אוכל לצאת לדרכי הטובה. 

רות יושבת בכורסא ממנה היא מנהלת את חיי הסובבים אותה ואת חייה. בדיוק בסדר הזה. כולם קשורים לרות וכל מי שנמצא בקשר איתה יש לו חלק ממנה. הטלפון לא מספיק לצלצל ולה יש סבלנות לכל אחד. זוכרת תאריך יום הולדת, ביקור אצל רופא, הבטחה מתעכבת לעזרה. הכול נרשם בפנקס הקטן אך בעיקר בזיכרונה ובליבה. רות היא אישה של נתינה אין סופית. מסעות חייה הביאו אותה למפגשים עם אנשים משפיעים בכל תחומי החיים. כל אחד מהם מתויק אצלה בזיכרון האישי כחלק מהמערכת הגדולה שהיא מפעילה לעזור לאחרים. היא יודעת מי יכול לעזור למי, מתי ואיך.

רות אישה יפה להלל. השנה מלאו לה 95 שנים. מספר שנות חייה חסר כל משמעות בסדר היום שלה. כן, היא עדיין ממשיכה לנהוג. כן, היא עדיין מגיעה לכל הפעילויות בהן היא מערובת .כן, המשפחה ממשיכה להתכנס בביתה ביום שישי וכן היא זאת שאמונה על שמירת בריאותם וסדרי חייהם של ילדיה. אני מסתכלת עליה ורואה את ההיסטוריה התרבותית חומרית של ארץ- ישראל ומדינת-ישראל.

ביתה חמים, אישי. מהקירות מביטים עליה האנשים החשובים של חייה. ילדיה. ציור שמן נפלא של יעל איילה שלוחה בסנדלים, אודי, אסי הנכדים  ומשה דיין האיש אשר היה חלק חשוב ממסלול חייה האישיים והמקצועיים. כל כך הרבה מילים נכתבו על מערכת היחסים ובעיקר על תהליך הפרדה שאין צורך או עניין לחזור אליהם. לאחר שנים רבות של רגשות מורכבים נדמה כי רות מאזכרת אותו ברכות  ובסליחה. 

מכל נקודת זמן בחייה קמה רות ויצרה את עצמה מחדש. לאורך כל השנים מלווה אותה האהבה הגדולה לבעלי המלאכה  משמרי התרבות החומרית המסורתית. האורגים, הצורפים, הרוקמים . רות בנתה קבלת פנים מיוחדת לקיבוץ הגלויות אשר הגיע למדינה.

 

חיפה,לונדון, ירושלים, נהלל, ירושלים

רות נולדה בחיפה בשנת הגעתם  של הבריטים לארץ-ישראל. להורים משכילים אבא עורך דין ואימא אשת חינוך. בגיל שנתיים נסעו הוריה לאנגליה ללימודי האב. המשפחה שהתה באנגליה 8 שנים אשר הקנו לנערה הצעירה אנגלית משובחת . עם שובם גרו  בירושלים בשכונת מוסררה אשר נבנתה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה כחלק מתהליך ה"יציאה מהחומות" על ידי משפחות ערביות מהמעמד הגבוהה כמו משפחת חוסייני. השכונה כללה בתי מידות והתגוררו בהם משפחות ערביות ויהודיות אשר פיתחו יחסי כבוד הדדי. המשפחה עברה לרחביה רות למדה בגימנסיה העברית ובגיל 17 עברה לנהלל ללמוד בבית הספר החקלאי לבנות. בית הספר הוקם בשנת 1923 על ידי חנה מיזל שוחט . מיזל אגרונומית במקצועה אישה משכילה בעלת תובנה רחבה של צורך בהכשרה חקלאית שוויונית לבנים ולבנות. מיזל הייתה ממקימי נהלל אשר מתיישביה הראשונים אנשי העלייה השנייה והשלישית דגלו בערכים סוציאליסטים ,על קרקע השייכת למוסדות הלאומיים. הגרעין המייסד קבע לעצמו מספר כללי יסוד  במטרה לבנות חברת עובדים מוסרית, החיה מעמל כפיה תוך ערבות ואחריות הדדית.  הקפדה על עבודה עצמאית ,איסור העסקת גורמי עבודה חיצוניים, גידולי משק מעורב וערבות הדדית. הקמת בית הספר להכשרת בנות לחקלאות השלימה את הרעיון השיוויוני. רות הגיעה לבית הספר ספגה את ערכיו ופגשה את בן נהלל משה למשפחת דיין. המפגש בין השניים חיבר את רות למשפחה אשר הייתה חלק מההתיישבות הציונית. משה נולד בדגניה הוריו שמואל דיין ודבורה לבית זטולובסקי היו אנשי העלייה השנייה. משה ניקרא על שמו של משה ברסקי אשר נירצח על ידי שודדים בדואים אשר רכב למנחמיה להביא תרופה לאביו שהיה חולה. בהיותו בן שש הצטרפו הוריו לגרעין הראשון אשר הקים את מושב העובדים הראשון נהלל. ולמד בבית הספר החקלאי. בבית הספר פגש ברות השניים נישאו ונשארו לעבד את אדמת שימרון. מכאן השתלבו חיי בני הזוג בעבודת האדמה והביטחון. משה התקדם בתפקידים צבאיים ובשנת 1948 נתמנה על ידי חיים לסקוב למפקד ירושלים והמשפחה עברה לגור בוילה לאה. בשכונת רחביה.

בין "אשת חיל " למשכית

רוח התקופה הביא את נשות המנהיגים למעורבות בקליטת עליה. רות מתחברת למשרד העבודה נשלחת ללמד חקלאות את העולים ביישובי סובב ירושלים. הבנתה כי לא חקלאות אלא שימור המסורות התרבותיות אשר הביאו איתם ברקמה, צורפות ואריגה יתנו להם כוד עצמי ופרנסה הביא בתהליך ייחודי וחריג לתקופתו ולתפישת העולם של מנהיגי ההתיישבות להקים את ,אשת חיל" אשר הפכה לימים ל"משכית".

ככל שחולפות השנים המחקר וההכרה בחשיבות הגדולה של המעשה הולכת ומוטמעת בהיסטוריה התרבותית והחברתית של הקמת המדינה. ההכרה בעובדה כי "משכית , היית הניסיון הראשון אחרי הקמת המדינה לבנות מערל דימויים חזותיים מקומיים כבר הפך לחלק מלימודי יסוד בבתי ספר לעיצוב , אופנה ואמנות.

עשייתה של רות משפיעה על מעצבים רבים המחפשים את דרכים כמעצבי חפצי מזכרת, בדים ואופנה.

 

שיר אהבה לרות ה"אימא הגדולה"

ככל שחולפות השנים חשיבותה בבניית ערכים תרבותיים כמכנה משותף בין ערבים ויהודים מכל התפוצות הולכת ומוטמעת. בראיונות האחרונים אשר נערכו עימה היא צופה בדאגה במתרחש במדינה. ומקווה שמנהיגיה יבינו את הצורך במציאת פתרונות של תובנה מתוך כבוד הדדי

רות היא אישה מיוחדת. אישה לעצמה. מקורית, חכמה, משכילה מאד, בעלת חוש יוצא מהכלל לקלוט איכויות בעבודות יד כריזמטית.מוסד של אישה אחת.  אשר בנתה לעצמה המהלך השנים מאות מעריצים ותלמידים ההולכים אחרי תפיסת עולמה האישית והמקצועית. רות מייצגת את דור המייסדים. את עידן ה"התחלות הגדולות" את השנים הראשונות של הקמת המדינה.

והיא אימא לשלושה ילדים מיוחדים. אשר כל אחד בדרכו בנה את עולמו. בשנת 2006 אחרי רגע טלוויזיוני כתב אסי שיר אהבה ל"אימא". היא הייתה בת 89 שנים.

 

אסי דיין

6.3.06

לאימא

עכשיו תשעים שנה פחות אחת

תמיד תהיי, בעיני, פחות שנים

מהאחת, הנוראה הזאת

שבה איבדתי שנים ועשתונות

ואת סלחת ממרומי חייך

לבנך המתחנן לקראת סופו

כי תמחלי לחיים שנתת בו

בהן הוא מירר את חייך

כי תזכרי את אהבתך אליו

כשהוא חוזר אלייך

כשהוא מלקט את שפיותו

לזר שיעטוף את צווארך

באהבתו

ולא פליטת הטיפשות שלי

שנושאת אותך

שוברת קרח וגילים…

זאת רק הדאגה קמוטת הנצח

שבקצה ממתינים דמעות, או חיוכים

לא שנה יותר…

ולא שנייה פחות

מאותה האהבה

שקושרת את כולנו

לחייך, לחיינו, ולאחרינו.

אסי

 

מפגש של אהבה עם רות ה"מנערת את שנותייך… שולחת את הזמן לגמלאות".

לפני כשנה התקיים בביתי מפגש מיוחד. רות הגיעה ולכבודה הזמנתי נשים אשר היו חלק מחייה בתקופות שונות. הכנתי לרות כורסא. ישבנו סביבה. במשך כשלוש וחצי שעות סיפרה רות את מסעות חייה לפרטי פרטים, ללא הפסקה. כל הנשים הסובבות אותה כמהות היו לכל מילה היוצאת מפיה. האירוע המיוחד צולם על ידי חברתי תמר מגדל. 94 שנות חיים בשלוש וחצי שעות. זיכרון חד ,לא מאבדת אך פרט. וכמו בחוט השני חוזרים הצורפים התימנים, האורגות, הרוקמות, פיני לייטנסדורף , וילה לאה, הילדים, משה ורות.

 

מדף שלם בספרייה שלי עוסק באומנות ואמנות הישראלית. חלק גדול ממנו מוקדש ל"משכית" וממשיכיה, תנועת הArts&Crafts  של מדינת-ישראל בתהליך התהוותה. בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת ההכרה בחשיבותה הגדולה של רות בהעלאת המודעות החברתית והאומנותית ובצורך בשילוב האומנויות המסורתיות של העולים עם מתן תעסוקה המכבדת את מורשתם התרבותית. יכולת החיבור בין השניים הביאה לפיתוח שפה מקומית של צבעים ומרקמים. לשמחתי הרבה מתפרסמים אחת לתקופה מחקרים חדשים הבוחנים את השפעתן של "אשת חיל" ו"משכית" בבניית שיוך והגדרה של ה"מקומי". בשנים האחרונות חברות כמו "קום איל פו" מעודדות שילובי רקמה מסורתית בבגדים מודרניים. קבוצות חברתיות בנו את "אחותי" מרכז לסחר הוגן של נשים יוצרות. עבודתן של הנשים האתיופיות בחומר, רקמה ואריגה עברו כברת דרך ארוכה מחצרות יסף עד לחנויות הדגל החברתיות המרחיבות את פרישתן לערים המרכזיות במדינה. 

על שולחני מונח דרך קבע ספרה ואולי. ולידו הספרRuth Dayan with Wilburt Feinberg ,Crafts of Israel,Macmillan publishing co,NY,1974 הספר  מחולק לפי תחומי האומנויות השונים קרמיקה, צורפות, טקסטיל,אריגה. מלווה בצילומי היוצרים ומחזיר אותנו לעידן ההתחלות הגדולות אשר לרות היה חלק מרכזי בהם.

 ובקצה המדף ספרו של האיש אשר קבע במובנים רבים את מסעות חייה משה דיין, רות שלי מכתבי משה מכלא עכו 1939-1941.

רות תודה על כל הטוב אשר זכיתי לקבל ממך במהלך השנים. ועל היותך מורת הדרך הגדולה שלי להבנת החשיבות של חיבור בין יכולת עשייה למקור פרנסה ומתן כבוד עצמי לעוסק בה.

 

מטרת המאמרים : לעודד אמנים ואנשים מיוחדים שאני פוגשת בדרכים המבורכות, כחלק מעבודתי בקידום אומנויות במדינת-ישראל דרך טיולים
 
לאה פופר, מורת דרך, מרצה וחוקרת תרבויות ואומנויות נעלמות, בונה ומדריכת טיולי אתנוגרפיה ואמנות בארץ ובעולם
 
טלפון:048377899 נייד:0505287437

                                            

© כל הזכויות שמורות ללאה פופר

אין לעשות שימוש מכל סוג שהוא במסמך זה ללא קבלת אישור בכתב

 

כתבות ורשמים לאה פופר, רות דיין

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים