שיעור קצר בהיסטוריה: האימפריה המוגולית

כתב אלי רוזנר: מדריך טיולים בישראל ובחו"ל. מומחה בתחום האימפריה המוגולית

הראשון הי באבור – צאצא של ג'נג'ס ח'אן ושל טימור לאנ. ממוצא אוזבקי. הוא נכשל במאבק השלטון במולדתו, ולכן נדחף ע"י בן דודו לברוח ולהתיישב בהודו – שנת 1526! בימיו של נכדו אכבאר הם כבר שלטו על רוב צפון הודו וחלקים ניכרים מדרומה. הוקמו גם רוב המוסדות של האימפריה המוגולית. אכבאר החל למשול החל מגיל 17! חלק ניכר מכוחו הוא השיג ע"י נשואים עם נסיכות ראג'פוטיות. מערכת השלטון הייתה כפופה לגמרי לצבא! כל הפקידים קיבלו משכורת מטעם הצבא, וכן דרגות צבאיות לצורך מילוי תפקידם.

מערכת המסים: השדות חולקו ל- 4 קבוצות ולפי דירוג השדה כך המס ששולם. לסוחרים ערכו ממוצע הכנסות עד 10 שנים אחורנית, ולפי הממוצע הסוחר שילם מס! אכבר עצמו היה אנאלפבית!! אך הייתה לו פתיחות גדולה לבני דתות שונות. הוא דאג להזמין משלחות של אנשי דת שונים לחצרו. דאג שמומחים יאספו חומר היסטורי, והוא אף פורסם בקובץ שנקרא "הספר של אקבר" – אכבאר נאמה. בנה מבני ציבור מרשימים בפאטיפור סיקארי ובאגרה, אותה הפך לבירתו. בסגנון הארכיטקטוני, יש שילוב של מוטיבים אסלאמים עם הינדים. הן אכבאר והן אלה שהמשיכו אחריו, היו משוררים. חלקם העסיקו את עצמם בבעיות מטאפיסיות שונות. אחרים השאירו אחריהם ספרי זיכרונות. ג'הנג'יר, שגם הוא השאיר ספר זיכרונות, היה פטרון האומנות והאומנים.

אוראנגאזאב, לעומתם היה דמות דתית שרצה להשליט איסלאם מחמיר ביותר. הוא היה הבן השלישי של שאה ג'האן. בעוד אביו חי, הוא כלא אותו במבצר אגרה לשבע שנים, ובאותו הזמן דאג לחסל את אחיו אחד אחרי השני.

אוראנגאזאב, התנגד לכל האומנויות: מסופר שנגני תזמורת הארמון, שיותר לא הזמינו אותם לנגן לפני השליט, ערכו קבורה ולוויה סימלית. כאשר אוראנגזאב שואל אותם את מי\מה הם קוברים, הם ענו לו: "אדוננו השליט, אנחנו המוזיקאים, אנו קוברים פה את המוזיקה כי אין לה ביקוש יותר".. והסולטן השיב להם:" קיברו אותה כה עמוק עד שלא תצוף שוב על פני האדמה.. אוראנגזאב מת בשנת 1707 אחרי 50 שנות שלטון!

הבעיה של המוגולים: העושר לא חולק באופן שווה כלשהי: חוץ מהסולטן, בידי 73 אצילים, שהיוו 0.9% מהאצולה, היו 37.6% מההכנסות בממלכה!

בחמש מאות שנה של שלטונם היה רק ארוע אחד בן מוסלמים להינדים. כיום אנחנו מדברים על כארבע מאות ארועים לא רצויים בן הינדים למוסלמים בשנה.

  • ההרמון: היה נהוג לומר שלהרמון "נכנסים בכרכרה מכוסה וילון ויוצאים בארון".. המילה הרמון באה מערבית – משהוא אסור "חראם". הנשים חיות לפי חוקי בידוד נוקשים מאוד הנקראים בשם "פורדה"
  • בתוך ההרמון הייתה למלכה – באגון, דירה נפרדת, עם חצר פנימית, חדרים בשתי קומות, מרחץ ושירותים. אחר לכל שאר הנשים לפי סדר חשיבותן אצל המלך.
  • ההרמון באגרה הכיל חלק תת קרקעי שעל גגו המושטח נבנה ההרמון. דרך מעברים תת קרקעים אלו המלך היה עובר בדרכו לפתחים הסודיים של כל אחת מנשותיו או פלגשיו ,בלי שהאחרות ידעו מזה. בחלק התת קרקעי היו מענישים את מי שנתפס\ה במשהו. וכאן גם היה עמוד התליה לאלה שעונשם נגזר למות.
  • בערך חמישה אחוז מנשות ההרמון זכו להנעים את משכבו של המלך. הרוב היו משרתות.
  • ידוע לנו כמה היתה ההקצבה החודשית לנשות ההרמון, המועדפות, בימי אכבאר. המלכה קיבל בימיו בין 1028 ועד 1600 רופיות לחודש. להבנה: משפחה רגילה הייתה יכולה להתקיים על 5 רופי לחודש. או במחיר של זהב, זה שווה לקילו עד קילו וחצי זהב לחודש!
  • אם משפחה הודית הייתה חיה על 5 רופי לחודש, הרי משרתת בהרמון קיבלה 20-50 רופי. הכל היה נרשם במדויק והספרים שרד.
  • ההרמון הי נשמר בתחילה מבפנים על ידי נשים טארטאריות קשוחות. או אפגניות לא פחות קשוחות. הסריסים – מוקאניס, בתחילת השלטון המוגולי היו שומרים מבחוץ, ולבסוף היוו חלק מצוות ההרמון ומנהליו.
  • המוגולים בילו זמן ניכר בנסיעות: ג'הנג'יר למשל, היה נודד באופן קבוע כמעט בין אגרה לדלהי ללהור ולקאבול וחוזר חלילה. בערוב ימיו הוא היה נוסע בין לאהור לקאשמיר. נשותיו היו נוסעות עימו. להקל על נסיעתן, הוא המציא להן עגלת ענק סגורה, רתומה לפילים שהיו בה חדרים ואף חדרי רחצה לשימוש הנשים.
  • משורר חצר מוגולי כתב פעם שלגבר צריכות להיות ארבע נשים:" פרסית לעשות אתה אהבה, הינדית, שתפנק אותו ותגדל את ילדיו, מכוראזיה שתעשה את עבודות הבית, ואחת מאווארית, להצליף בה בכדי שהשאר יחששו מפניו.
  • המוגולים היו סונים. הראשון שהיה לו הרמון קבוע היה אכבאר. הוא הראשון שהנהיג שאם אישה מובאת להרמון, והוא נושא אותה, היא תישאר בהרמון לכל חייה.
  • אקבר הנהיג חוקים לגבי חתונה: אסר על מוהר גבוה מדי – הוא קבע את גובה המוהר המקסימאלי שמותר לקחת מכל מעמד כלכלי. הוא אפילו מינה פקידי נישואין, שהיו בודקים את גובה המוהר ועורכים את החתונות, תמורת מס למדינה.
  • ג'הנג'יר האב נשים ויין!. כבר בגיל עשרים היו לו עשרים נשים. בהמשך חייו כבר היו לו 300! איזה הולנדי שהיה במאה ה- 17 בחצרו של ג'הנג'יר, מוסר עדות ראיה. לכל אישה היו 10-100 עבדים, לפי מעמדה. המטבח בהרמון היה אחד, אך כל אישה אחלה בחדריה.
  • כאשר הי השליט בא לבקר אחת מנשותיו, היו המשרתות מפשיטות אותו, ורוחצות אותו במי ורדים ועץ הסאנדל ווד. אחר היו מעסות את גופו בשמנים מיוחדים, ומשקים אותו במשקה מעורר תשוקה שהיו עושים מאבקת זהב, פינים כתושות והרבה אופיום. הם היו אוכלים כל יום כמעט מהדבר הזה.. בחדר היו משרתות רוקדות ומזמרות להם, ואחרות היו מפעילות את כפות התמרים המאווררים.
  • הנשים היו עושות כל דבר כמעט בכדי לרצות את העבדים מבנגל, שלמעשה ניהלו את חייהן. ההולנדי עצמו אומר שהן חיו בטוב, אבל לדעתו כל אחת מהן הייתה מעדיפה לחיות עם קבצן עני אך בעלת חופש מאשר כלוא בהרמון.
  • בימים הקרים הם נהגו לשתות כמות גדולה של יין!! גם הנשים למדו מבעליהן לשתות הרבה יין. – מוסלמים!

ערי בירה: אגרה, פטהפור סיקרי, לאהור

תאריך הקמה: 1526
תאריך פירוק: 1857
מטבע: רופי
העיר הכי גדולה: מומבאי
ממשל: פדרציה, מונרכיה אבסולוטית, רפובליקה אוניטרית

נור ג'יהן באגון:

 ביתו של אציל פרסי שנמלט ומצא מפלט בחצר המלכותית המוגולית. נולדה בשנת 1577 תחת השם מיהר – אונ – ניסה.  כאשר גדלה הפכה נערה יפיפייה מדהימה וכשרונית. הנסיך סאלים (ג'הנג'יר) התאהב בה וחפץ להתחתן איתה. אך אביו אכבאר סירב לנישואין כיוון שהיא באה ממשפחת שיעית. אכבאר דאג שהיא תתחתן עם עלי קולי באג אחד, כאשר הייתה בת 22 – גיל מבוגר מאוד לנישואין באותם הימים. בשנת 1605, עם עלייתו לשלטון, דואג ג'האנג'יר לשלוח את בעלה לשדה הקרב, תוך וידוא שהבעל חוזר כאוריה החיטי…ב- 1611 ג'האנג'יר התחתן איתה כשהיא בת 34. תחילה כינה אותה  "נור מאהל" – אור הארמון ואחרי שנים מספר שונה שמה ל"נור ג'יהן" – אור העולם. כיון שג'הנג'יר היה דמות חלשה שהתעסקה ביין, נשים ואומנות, ניהל אשתו – נור ג'הן את עניני הממלכה למעשה במשך 11 שנים. (1616-1627). היא הייתה יושבת לצידו על כס מלכותי משלה, והאצילים היו באים לדבר איתו, ובעצם דיברו אליה. היא אף טבעה מטבעות בשמה והציאה פירמנים חתומים על ידה !!   – ג'הנג'יר נהג לומר שהיא מנהלת את המדינה כל כך טוב שכל מה שהוא זקוק לו: שש כוסות יין ביום ומעט בשר בכדי היות מרוצה. ידוע עליה שגם עיצבה תכשיטים, בגדים ושטיחים, והייתה עושה בשמים.

האגדה על אנארקלי:

  • היא נולדה בשם נידרה ואת השם אנארקלי נתן לה אכבאר כאשר הייתה נערה משרתת. היא הייתה יפיפייה מדהימה עד שאכבאר נתן לה את התואר מלכה – באגום. פעם אכבאר ראה אותה יושבת בחדר המראות כשהיא מחזירה חיוך לבנו ג'הנג'יר שעבר במסדרון. הקנאה הרסה אותו והוא ציווה להרוג אותה על ידי יציקת קיר על גופה, קיר שנבנה במיוחד למטרה זאת. בנו סאלים (ג'הנג'יר) לא הצליח להניא אותו מעניין איום זה. כאשר ג'הנגי'יר עלה לשלטון הוא כתב לה מצבה, בה הצהיר על אהבתו אליה, וציווה לקבור אותה מחדש בעירו לאהור. יותר מאוחר הנסיך ג'הנג'יר התמרד גד אביו שחיתן אהובה אחת שלו, והרג אחרת..

ארג'ומאד – באנו -בגום "האשה מהטאג'"

  • ג'הנג'יר, עד כמה שלא אהב נשים רבות, (היו לו 300 כאלו), לא התחתן אף פעם עם יותר מארבע המותרות בבת אחת. החשובה מכולן הייתה ארג'ומאנד.( יתכן אריומיאנד).
  • היא הייתה נכדתו של אבי "נור ג'הן" ואחייניתה.
  • ג'הנג'יר נשא אותה בשנת 1612, ונתן לה את התואר "מומטאז מאהל". הייתה יפיפייה מדהימה והחשובה ביותר עבורו מקרב נשותיו.
  • מומטז ילדה לו 8 בנים ו- 6 בנות. מהם נשארו חיים אחרי מותה ארבעה בנים ושתי בנות. היא ילדה אותם בפרק זמן של 18 שנה!
  • נפטרה בשנת 1631, באוהל, כשהיא יולדת את ילדם ה14.
  • לפי בעלה היא סבלה כל כך בלידה שלקחה אופיום גד הכאבים, בכמות שהרגה אותה. הוא הפסיק לאכול ולשתות ארבעה ימים, וזקנו הפך לבן בין לילה.
  • לכבודה נבנה הטאג' בין השנים 1631-48.

אוראגאזאב, שהיה אדם דתי מאוד, ניסה לצמצם מאוד את מיימדי כל העניין הזה שנקרא הרמון, אך לא ביטלו לגמרי. כמו כל המוגולים הוא הבין שהדרך לשלוט היא להתחתן עם נסיכות ראג'פוטיות.

 – 

 

הודו כתבות ורשמים האימפריה המוגולית

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים