שעור קצר בהיסטוריה: מבוא קצר לתולדות הדת הסיקית

כתב אלי רוזנר: מדריך טיולים בישראל ובחו”ל. מומחה לתולדות הדת הסיקית

אבי הסיקהיזם הוא אדם שמתוך הערצה וכבוד כלפיו מכנים אותו “גורו נאנאק”, מנהיג שפעל מתוך הרגשת שליחות ובחיוניות דינמית שנתנה לתנועה את הדחיפה הראשונה קדימה. הוא נולד באפריל 1496 בכפר טאלוואנדי, לא הרחק מלאהור  שכעת נקרא על שמו, “נאנקאנה סאהיב”. בספרי ג’אנאם’סאקהי הוא מתואר כילד גאון שהשיג את מוריו ברמת ידיעותיווהחל לפקפק באמות המידה ובעשיות הדתיות המסורתיות – הינדואיות ומוסלמיות, שנתקל בהן. בהיותו בן שלושים חווה נאנאק חוויה שהפכה אותו למורה דת. אירוע זה מתואר בספריג’אנאם-סאקהי, אולם הסיפור המוקדם ביותר מסופר באחד המזמורים שכתב, וכלול באדי גראנת:

הייתי פייטן נודר מובטל, האל נתן לי תעסוקה, הגרול והנפלא הורה לי, “זמר שבחי יום וליל.”

האל זימן את הפייטן לחצרו.

הוא העניק לי את התפקיד לכבדו ולזמר שבחו הוא העניק לי צוף בכוס, צוף שמו האמיתי והקדוש.

מי שבמצוות הגורו סועדים את לבם בקדושת האל משיגים שלווה ושמחה.

פייטנך מפיץ תהילתך.

בזימור מצוותך.

נאנאק, בהעריצנו את האמת, אנו מגיעים לנשגב הנשגבים.

אין יודעים כיצד התחוללה החוויה. בוקר אחד התרחץ נאנאק כדרכו בנהר ליד ביתו בסולטאנפור, ששם עבד בשירות דאוולאט חאן , המושל המוסלמי המקומי ונעלם לשלושה ימים. במהלכם נעשה אחריו חיפוש בנהר ועל גדותיו. אחרי ששב אל משפחתו שמר על שתיקה במשך יום, ואחר-כך הצהיר הצהרה סתומה זו:

אין הינדו ואין מוסלמי, אז באיזו דרך אלך? אלך בדרך אלוהים. האל אינו הינדו ולא מוסלמי, והדרך שבה אני הולך היא דרכו של האל.

מחקר חייו והוראתו אפשר להסיק שדברים אלה פירושם שאלוהים מצוי מעל לדתות. אם חשב גורו נאנאק שאפשר למצוא את אלוהים גם ברתות האלה – שאלה זו היא עניין לוויכוח. הוא היה חריף מאוד בביקורתו על ביטויי הדת שנתקל בהם, ויש אירוניה לא מעטה בעצם הדבר שפועלו הביא בסופו של דבר להתפתחותה של דת נוספת.

במשך עשרים שנה עבר גורו נאנאק במדינות רבות, ובכל מקום עודד גברים ונשים ללכת ב”דרכי האל”. ספרי ג’אנאם-סאקהי אף מספרים על ביקורים בטיבט, סרי לנקה, בגדד ואפילו במכה, וכן על מסעות למרכזי הדת החשובים ביותר בהודו. אחר-כך, בשנת 1520 או קצת לפני כן, הוא הקים את הכפר קארטארפור על נהר ראווי, ושם בילה את שארית חייו. אמנם יצא משם לכמה מסעות קצרים, אך את רוב זמנו הקדיש להקמתה של העדה הסיקהית וביסוסה. גורו נאנאק מת בקארטארפור בספטמבר 1539.

אישיותו המושכת והוראותיו של גורו נאנאק הביאו לו באורח טבעי תלמידים נאמנים רבים. הללו מכונים בפונג’אבית “סיקה”. הצרכים המידיים של סיקהים אלה מצאו סיפוק בדוגמה האישית שלו, במנהיגותו והוראתו. התפתח סדר תפילות יומי קבוע שכלל תפילת בוקר ותפילת ערב בתחילתו של היום ובסופו, סדר תפילות שכולו קודש לקיום האחריות כלפי משפחת הדת. היה מקום להתבוננות אישית, אך גם לפולחן קבוצתי שבו השתמשו המאמינים בכתביו של הגורו. בשלב מסוים במהלך התפתחותה של הארה החליט גורו נאנאק כי עליו לקבוע כללים שיאפשרו את קיום דרכו אחרי מותו.

הוא מינה אחד מתלמידיו, להנה  שמו, למנהיג ואחר-כך ליורשו, ושינה את שמו לאנגאד, שפירושו “בשר מבשרי”. השם נועד להבטיח המשכיות. בחירת יורש הוכיחה את עצמה כצעד בעל חשיבות גדולה, מאחר שהדבר הביא לכך שתנועת חסידות זו קיבלה קביעות והפכה בסופו של דבר לדת לעצמה.

בסך הכול היו עשרה גורו סיקהים אשר הנהיגו את העדה מימיו של גורו נאנאק ועד 1708. אלה הם:

גורו נאנאק  (גורו בין השנים1539-1496)

גורו אנגאד  (גורו בין השנים 1552-1539)

גורו אמר דאס  (גורו בין השנים 1574-1552 )

גורו רם דאס   (גורו בין השנים 1581-1574 )

גורו ארג’אן    (גורו בין השנים 1606-1581)

גורו הארגובינד   (גורו בין השנים 1644-1606 )

גורו הר ראי  (גורו בין השנים 1661-1644 )

גורו הר קרישהאן  (גורו בין השנים 1661-1644 )

גורו קג בהאדור   (גורו בין השנים 1708-1675 )

גורו גובינד סינג  (גורו בין השנים 1708-1675)

כל הגורו מוצאם מהקהרטי ג’אטי קאסטה של סוחרים שבעיני הסיקהים משתיכים לקשאטריה וארנה (ראה עמ’ 137  ). עם הגורו הרביעי החלה ראשות העדה לעבור בירושה לבנים הזכרים, וכל אחד מהם היה סודהי. הסיקהיזם מייחס לכל הגורו מעמד שווה. שני פייטנים סיקהים שיצירותיהם כלולות בגורו גראנת סאהיב מתארים את הקשר הרוחני הזה במלים אלו :

האור האלוהי הוא אותו אור, צורת החיים אותה הצורה. המלך רק עבר מגוף לגוף.

אותה תפישה מוצאת את ביטויה גם בשימוש בכינוי “מאהאלה”  בצירוף מספר (במקום שם).

כדי לייחס פיוט שנכללו באדי גראנת למחברו. השם מאהאלה הראשון הוא תוארו של גורו נאנאק, ומאהאלה החמישי הוא כינויו של גורו ארג’אן. לעתים משתמשים בקיצור MV,MI . לפעמים מכנים הסופרים הסיקהים אחד מיורשיו של גורו נאנאק “נאנאק השלישי” או “נאנאק החמישי”

בהתפתחות הפאנת, כך מכנים את העדה הסיקהית, מילאו גורו מסוימים תפקיד חשוב יותר מאחרים . משימתו של גורו אנגאד הייתה לבסס את הפאנת. הוא עשה זאת על-ידי העברתם לכתובים של מזמורי גורו נאנאק בכתיב שפיתח הוא או קודמו. כתיב זה, ששמו כעת גורמוקהי , נעשה הכתיב של השפה הפונג’אבית הכתובה. אפשר שראשון חיבורי הג’אנאם-סאקהי נכתב בעידודו של אנגאד. יצירות אלה סיפקו לקהילות המפוזרות, המכונות “סאנגאט” , דוגמה לחיקוי, חומר לימוד וקובץ טקסטים לשימוש בטקסים הדתיים.

גורו אמר דאס הרגיש צורך להבטיח שהפאנת הגדל והמתפשט יישאר תחת הנהגתו. הוא קבע את מרכזו בכפר גואינדוואל על נהר ביאס, והורה לסיקהים להתכנס אצלו שלוש פעמים בשנה במאגה  שיוואטרי, חג הנהוג בשאייוויזם (ראה עמ’143  ), בדיוואלי – חג מזוהה עם ראם צ’אנדרה ובבאיסאקהי (ראש השנה החדשה ומועד האסיף באביב בפונג’אב. הוא גם חילק את האוכלוסייה הסיקהית לעשרים ושלושה מחוזות, הקרויים מאנג’י ובראש כל אחד מהם מאסאני.

הגורו הרביעי, רם דאס, החל בבניית אמריטסר. כיום נמצאת העיר על העורק המפורסם המוביל מקאבול לקאלקאטה, אולם אז הוקמה כמה קילומטרים מצפון לדרך. גורו ראם ראס היה יכול להעתיק את המרכז לאמריטסר, משום שלמקום היה קשר גם לגורו נאנאק. אמנם, הוא עצמו לא עבר לשם, אבל עודד סוחרים ואנשי עסקים להתיישב בעיר החדשה, ואפשר לשער שמניעיו היו לא רק דתיים, אלא גם כלכליים ואולי פוליטיים. מכל מקום, תקופת כהונתו הייתה קצרה מכדי לאפשר לחוקרים לברר את כוונותיו.

עם גורו ארג’אן התבררו הכוונות, הוא הקים עוד ערים במחוז טאראן טאראן, סרי הארגובינדפור  (על שמו של בנו היחיר) וקארטארפור (אין לבלבלו עם הכפר שהקים גורו נאנאק). יישובים אלה העניקו לו בסיס מדיני וכלכלי בחבל הפונג’אב, שהיה מאוכלס בעיקר בג’אטים ( JAT), קבוצת עובדי אדמה שנודעה במסורתה הצבאית וברוחה הדמוקרטית. גורו ארג’אן גם החל בבניית מקדש באמריטסר, ונתן אור ירוק לחיבור האדי גראנת שהונח בבניין החדש, אשר כונה “הארימאנדיר”  או “רארבאר סאהיב” (במקומו מתנשא היום מקדש הזהב).

בשלהי המאה השש-עשרה היו הסיקהים ביחסים טובים עם השליט המוגהלי אכבר הגדול הידוע בסובלנותו הדתית (מלך בין השנים 1605-1556) (ראה תרשים 6.2). אכן, אפשר שהעניין שהראה

השליט בתנועה (וכן בכל ביטוי אחר של דת) הוא שעודד את הסיקהים לקוות להיות גורם מפייס בין ההינרואיזם והאיסלם, אותו פיוס שנראה היה שהקיסר מעוניין בו. עם הולדת בנו, שנקרא בשם הארגובינר, כתב גורו ארג’אן ():

הגורו סאט (אלוהים) שלח את הילד, הילר שיאריך ימים הוא מתנת הגורל.

כאשר בא והשתכןברחם, שמח לב אמו.

הבן, קדוש אלוהים, נולד.

נבואות האבות התגשמו לעיני כול.

בחודש העשירי, בצו אלוהים התינוק נולד.

אולם שנתיים אחרי הכנסתו של ה-אדי גראנת למקרש הארימאנדיר, כלא יורשו של אכבר, ג’האנגיר , את הגורו בחשד שהוא מעורב בהתארגנות התומכת ביריבו המובס. גורו ארג’אן מת בכלא, והדבר נתן לסיקהיזם את המרטיר הראשון שלו.

גורו הארגובינר, כך מספרים, בנה כוח חמוש על-פי מצוות אביו בימיו האחרונים. הוא חי ומשל כמנהיג חילוני ורוחני. הוא חבב ציד וקיים אורחות חצר, ועם זאת נשאר הגורו של הסיקהים, אך שלא כקודמיו, לא חיבר פיוטים דתיים. אין ספק, ששינוי זה באורח חייו של המנהיג הסיט את הדגש מהגורו החי לאדי גראנת כמדריך רוחני. אף שיחסיו עם ג’האנגיר, הקיסר המוגהלי, היו לפעמים מתוחים, הצטרף מדי פעם למסעי הצייד שארגן השליט. הגורו השביעי והגורו השמיני לא תרמו תרומות בולטות להתפתחות הדת. בתקופתו של הגורו התשיעי, טג בהאדור, בנו היחיד של הארגובינד אשר נשאר בחיים, חזר, כנראה, סגנון המנהיגות, לצורה המסורתית יותר. גורו זה היה משורר אדוק וגם אדם בעל אופי חזק. הוא עלה לגאדי , כס השלטון, בזמן שהחלה מדיניות האיסלמיזציה של הקיסר אוראנגזב ). (בשנת 1669 הורה לסגור בתי ספר הינדואיים ולהרוס מקדשים. עשר שנים לאחר מכן הונהג מחדש מס הגולגולת (ג’יזיה – ) המוטל על לא מוסלמים). גורו טג בהאדור היה ממתנגדי הקיסר. בשנת 1675 הוצא להורג בדלהי, ומאז מכברים את זכרו כמרטיר שמת לא רק על קידוש האמונה הסיקהית, אלא גם למען עקרון חופש הדת.

 גם לבנו, הגורו העשירי, היו יחסים בלתי יציבים עם הקיסר המוגהלי. מבחינת התפתחות, הסיקהיזם, חשיבותו נעוצה בשני צעדים מכריעים: בשנת 1669 , בכינוס באיסאקהי באנאנרפור , יסד את אגודת הקהאלסא . המלה קהאלסא אפשר לתרגמה “טהור”, אולם גם אדמותיו הפרטיות של השליט מכונות “קהאלסא”. המונח פירושו אפוא “עדתו של הגורו”. מי שנענו לקריאת הצהרת נאמנות לגורו באנאנדפור עברו טקס קבלה שידוע כ”חנדה קא אמריט”  או “אמריט פאחול”  . טקס שבו השתמשו בתערובת של סוכר ומים שעורבבו בחרב חדה משני צדיה (קהאנדא) – בשעת אמירת מזמורים סיקהיים. מי שעברו את טקס הקבלה קיבלו עליהם כמה התחייבויות ואימצו את חמש ה”קוּפים” . חמישה סמלים שבשפה הפונג’אבית מתחילים באות “ק”  והם: קֶש -שיער בלתי גזוז, קאנגהא  – מסרק, קירפאן  – חרב, קארא  – צמיד פלדה, וקאצ’ – מכנסיים קצרים. החברים הגברים של הקהאלסא מוסיפים לסמלים האלה את התרבוש המסורתי של הגורו הסיקהים. התוצאה הייתה הופעה חיצונית שמאז מבדילה את הסיקהי מן האחרים.

הגברים שבחברי הקהאלסא המירו את הגוטרא , כלומר, את הכינוי שזיהה את הקאסטה שלהם, בכינוי סינג , והנשים שינו את כינויין לקאור . משמעותו התיאורטית של השימוש בשמות האלה, שפרושם “אריה” ו”נסיכה”, היא ביטול הזיהוי המסורתי לפי קאסטה, מכיוון שמכאן ואילך כל החברים מועלים למעמד של קשאטריה , הוא מעמד הלוחם. אבל, למעשה כינויהגוטרא לא בטל לגמרי כדי להקל על זיהויו של אדם.

גורו גובינד סינג נפצע בידי מתנקש, ובעת שנטה למות הצביע על כתבי אדי גראנת כ”יורש”. מאז נקראת יצירה זו “גורו גראנת סאהיב”, אך הסיקהים עדיין משתמשים בשם “ארי גראנת”. הענקת מעמד של גורו לקובץ של כתבים קדושים נועדה למנוע מאבקי ירושה, משום שכל ארבעת בניו של הגורו מתו לפניו . עם זאת, צעד זה מקובל כעולה בקנה אחד עם תורתו של גורו גובינד סינג, שהקהאלסא היתה ה”אני” האחר שלו. הספר הקדוש היה המדריך הרוחני, ואילו העניינים המדיניים והגשמיים היו באחריות הקהאלסא פאנת (העדה).

הקהאלסא היה אמצעי לקדש את השימוש בכוח ולהטיל משמעת על ידי כפיפת העדה למרות הגורו. אין ספק שהיו יחידות לוחמות סיקהיות מאז ימי גורו הארגובינד, אשר החזיק צבא קטן .לרוב אלה היו כנופיות לוחמות בלתי סדירות, בפיקודם של מפקדים מקומיים. עתה סרו למרותו של הגורו, שהיה רשאי לגייסם למלחמת דהארם יוד , מאבק למען הצדק ולמען הגנה על חופש הדת .הסיקהים לא ראו בקידוש ההתנגדות המזוינת דבר הסותר את רוח הוראתו של גורו נאנאק. אין הוכחות שהיה שוחר שלום, או ששם לו למטרה לפשר בין ההינדו למוסלמי. במקביל, אפשר להצביע על מקרים רבים שבהם דיבר נגד שקר וניצול .

השימוש בכוח לאחר מיצוי כל שאר הדרכים היה מקובל באווירת חוסר היציבות הפוליטית ששררה בשלהי המאה שבע-עשרה.

עד כה הסברנו את התפתחותו של הסיקהיזם לאור המדיניות שנקטו הגורו. עתה יש לציין גורם אחר, והוא טבעה והרכבה של העדה הסיקהית עצמה. הסיקהיזם היה תמיד תנועה שנאחזה בעוז בגישותיה הרמוקרטיות. הגורו משכו אליהם גברים ונשים מקבוצות רבות, אולם בזמנו של גורו ארג’אן ניכרה הצטרפות המונית של ג’אטים .הג’אטים היו עדה של עובדי אדמה מילטנטים, שוחרי שוויון. הם ישבו בצפון הורו והתנגרו באורח מסורתי לבראהמניזם (ראה עמ’146 ואילך). עם הצטרפותם החלו הג’אטים להשפיע על התנועה העממית הזאת, ואכן, הסיקהיזם עממי באופיו. אפשר לראות את פועלם של גורו הארגובינר וגור גובינד סינג ואת מדיניות בניית הערים של גורו ארג’אן כניסיונות להכפיף את הג’אטים למרותם.

השנה 1708 מציינת את סגירתו של עידן שאפשר להגדירו כ”תקופה הקנונית של הסיקהיזם”.

במאה השמונה-עשרה התנהלו מאבקים ממושכים ומרים בין הסיקהים למוגהאלים, עד שבסוף המאה הצליח אחד ממנהיגי ההתנגדות הסיקהים לייסר, לבסס ולהרחיב מרינה עצמאית בפונג’אב. האיש היה מהראג’ה ראנג ‘יט סינג . הממלכה שהקים עם כיבוש לאהור ב-1799, התקיימה עד 1849, כאשר בנו, מהארג.ה דאליפ סינג העביר, את ממלכתו ואת היהלום קוה-אי-נור לבריטים, אחרי מלחמת פונג’אב השנייה.

יש לציין עוד ארבעה אירועים בתולדות הסיקהיזם כדי להבין היטב דת זו, כפי שהיא קיימת כיום.

האירוע הראשון הופעתה של תנועה חזקה, תנועת סינג סאבהה, בשלהי המאה התשע-עשרה. . זו הייתה תגובה להתפשטותה המוצלחת של הנצרות בפונג’אב, אך יותר מכך לפעילותה של האריא סאמאג’ בלאהור (ראה עמ’162 ), בשנת 1877 בא דאיאנאנדהסאראסוואטי  לפונג’אב ופתח סניף של האריא סאמאג’ בלאהור. בתחילה נתקבלה תנועתו בחיוב אצל הסיקהים, אולם עד מהרה התברר כי הוא זלזל בגורו של הסיקהיזם.

הסיקהים הגיבו בהגברת תמיכתם בסינג סאבהה (חברת הסיקהים) שהוקמה באמריטסר ב-1873, ובמהירות הרחיבו את פעילויותיה ללאהור ולערים אחרות. מטרתה העיקרית הייתה לחדש את הסיקהיזם באמצעות פעילות ספרותית וחינוכית, בעיקר באמצעות הקמת מוסדות דוגמת קהאלסא קולג’ באמריטסר (1892). התעוררות זו לבשה גם צורה של תסיסה פוליטית, שהביאה לחקיקת חוק נישואים  שהעניק הכרה משפטית לטקס הנישואים המקובל אצל הסיקהים, וחוק המקדשים, בשנת 1925 . החוק השני הביא למאבק ממושך ומר להשתלטות על הגורדווארה  – מקומות תפילה לסיקהים שרובם היו בבעלות ההינדואים או בפיקוחם.

סיקהים שלחמו לצד הודים אחרים במאבק לעצמאות, ראו את מולדתם מתפלגת בין הודו ופקיסטאן ב-1947 . המהומות הבינעדתיות שבאו בעקבות הפילוג היו חמורות, בייחוד בפונג’אב. במהלכן עזבו כ-2 מיליון סיקהים את האזור המזרחי, ומספר דומה של מוסלמים נדדו מהאזור המערבי. דור אחרי הפילוג האיבה בין הסיקהים והמוסלמים עדיין חזקה. האירוע החשוב השני בתולדות הסיקהיזם הוליד את האירוע השלישי. התביעה למדינה סיקהית נפרדת נדחתה ב-1947, אולם ב – 1966 נוסדה הסובה  הפונג’אבית, כמין מדינה פונג’אבית בעלת גבולות חדשים, המכילה כ-85 אחוז מאוכלוסיית הסיקהים בהודו ושפתה פונג’אבית.  אכן, אין זו עצמאות ממש, אך הדבר נתן לפונג’אבים מידה מסויימת של אוטונומיה.

הארוע הרביעי הוא ההגירה. מ-1870 ועד 1947 שירתו הסיקהים בצבא הבריטי מחוץ לגבולות הודו. מקצת החיילים המשוחררים התיישבו במקומות כגון הונג קונג וסינגפור. סיקהים וגם פונג’אבים רבים שלא היו בצבא, הצטרפו לזרם ההגירה אך שמרו על השורשים בפונג’אב. כיום חיים סיקהים במדינות רבות דוברות אנגלית, בעיקר במדינות חבר העמים הבריטי, אולם גם בארצות-הברית.

מוקדם מדי לקבוע את ההשפעה שתהיה לקבוצה זו של מהגרים – כמיליון נפש, 8  אחוזים מכלל האוכלוסייה הסיקהית בעולם – על הפאנת, אולם השפעה זו עשויה להיות גדולה. הסיקהיזם כבר רואה את עצמו דת בקנה מידה עולמי. אולם השקפה זו מבוססת על פזורתו הגדולה ועל מודעות עצמית יותר משהיא מבוססת על כוח משיכה ועשיית נפשות. למעשה, כל הקהילות הסיקהיות עדיין

פונג’אביות, ואפשר לסווג את דתן כאמונה אתנית, אולם ככל שהשורשים בבריטניה, קנדה ומקומות אחרים מתחזקים, הקשר התרבותי בין הסיקהים לפונג’אבים עשוי להתרופף ולהישאר רק קשר של דת משותפת.

העשייה הדתית

מוקד החיים והפולחן הסיקהיים הוא הגורו גראנת סאהיב. הטקסים הדתיים הסיקהיים מתקיימים בנוכחותו, ועיקרם שירה בצוותא של מזמורים מתוך הספרים הקדושים בליווי נגינה, והקראת קטעים מכתבי הקודש והסברתם בידי חברי הקהילה. המקום שבו מתקיימים הטקסים נקרא “גורדווארא” (. בתרגום מילולי “הדלת נדווארא) של הגורו” . ראה תרשים 6.3), משכן הגורו .

למעשה, כינוי זה מוסב הן על חדר בבית פרטי והן על מקום תפילה ציבורי ששייך לקהילה, בתנאי שמצוי בו עותק של הספר הקדוש. משפחה שבבעלותה עותק של הגורו גראנת סאהיב חייבת לפנות אליו, כלומר לקרוא מתוכו מדי יום, לרוב בערב. תפילה בצוותא (דיוואן -) ניתן לקיים בכל יום. הסיקהים אינם מקיימים יום קדוש שבועי, אולם מאחר שאקאדאסי , היום האחד-עשר בחודש ירחי, חשוב להינדואים ואישנאוויים (), וסאנגראנד  הוא יום בעל משמעות מסורתית בצפון הודו, משמשים לרוב ימים אלה הזדמנויות מיוחדות לטקסי גורדווארא. עם זה, יחירים ומשפחות יכולים לקיים גורדווארא בכל שעה ובכל יום בשבוע, להקריב קרבן ולהאזין לקריאה בקול מתוך הגורו גראנת סאהיב. במקדש הזהב באמריטסר, המקדש הסיקהי העיקרי אשר נבנה במקום שבו עמד הבניין המקורי, אותו בניין שנבנה במצוות גורו ארג’אן, הקריאה היומית מתחילה לפני הזריחה ונמשכת עד אחרי השקיעה.

בחגים ציבוריים מסוימים האדי גראנת נקרא מתחילתו ועד סופו בלא הפסקה. קריאות בציבור כאלו, מתקיימות בימי השנה לזכר יום הולדתם ויום פטירתם של הגורו. אלה החגים המיוחדים היחירים של הסיקהיזם. החגים האחרים . מאגהא , דיוואלי והולה מוהאלא . הינדואיים במקור, לפעמים, כמעשה של הודייה ותפילה לפני חתונה, אחרי לוויה או בחנוכת עסק חדש, משפחות מארגנות קריאות מן הסוג הזה.

קריאת הספר הקדוש מתחילתו ועד סופו היא אירוע מתוכנן היטב, האורך כארבעים ושמונה שעות ומכונה “אקהאנד פאת ” . הגורו גראנת סאהיב משתרע על פני 1430 עמודים בפורמט המודפס המצוי בשימוש כללי. כיום לא תמיד יכולות משפחות לארגן אקהאנד פאת, ובמקרים כאלה מארגנים קריאות רגילות (סידהאראן פאת -) שנמשכות שבוע או שבועיים. בני המשפחה וידידים מתאספים מדי יום להשתתף באירוע רוחני זה.

משתמשים בספר הקדוש גם בטקס מתן שם לילד ובחתונה . בטקס מתן השם אחד הנוכחים פותח את האדי גראנת בצורה מקרית לגמרי וקורא בקול את המלה הראשונה של המזמור הראשון בעמוד השמאלי. האות הראשונה של המלה תהיה האות הראשונה של שם הרך הנולד. כאשר בני זוג מחליטים להינשא הם מקיפים את הספר בארבע הקפות בכיוון השעון. במהלך ההקפות מושרים ארבעת הבתים של מזמור הנישואים (לבאן -) של גורו רם דאס. בעיני הסיקהים, כל מה שדרוש לאישור הנישואים הוא הבעת הסכמה וחתונה בנוכחות הגורו גראנת סאהיב. טקס הלוויה פשוט: קריאה מתוך הספר הקדוש בלבד, אך גופת המת אינה באה במחיצתו ברוב הטקסים האלה מתקיים בשלב מסוים שני אירועי סיום: האחד הוא אמירת תפילה פורמלית (ארדאס  )  מפי אחד הנוכחים והקהל עומד על רגליו ופונה לגורו גראנת סאהיב. האירוע האחר הוא חלוקת הקאראה פראסאד . זוהי דייסה חמה מקמח, סולת, מים, סוכר וחמאה שמחלקים בין כל הנוכחים. ארוחה פשוטה זו מסמלת שוויון ושלילת ההפרדה לקאסטות שתמיד מנעה קיום ארוחה קבוצתית בחברה ההודית.

הגורו גראנת סאהיב עומד גם במוקד הטקס הסיקהי המיוחד של הצטרפות לעדה, אמריט פאחול או קהאנרא קא אמריט . הטקס צריך להתקיים במחיצת הספר. הטקס הוא חזרה על הטקס שהתקיים בעת ייסוד הקהאלסא ב-1699. חמישה גברים חברי הקהאלסא, הלובשים את חמשת ה”ק” והתרבוש, ממיסים גבישי סוכר במים בעזרת קהאנדא, בתוך שירת מזמורים מיוחדים לטקס זה מתוך האדי גארנת ופיוטים שכתב גורו גובינד סינג. מורחים את הנוזל המתוק, על עיניו ושערותיו של החבר החדש, גבר או אישה, ונותנים לו לשתות ממנו. אחר-כך מביע החבר החדש כמה התחייבויות וחוזר על מלות המול מאנטרא, הצהרת אני מאמין קצרה ועניינית, פרי עטו של גורו נאנאק. ההצהרה אומרת:

אלוהים הוא אחד, שמו אמת לנצח.

הוא בוראו של כל דבר, והרוח הקיימת בכול.

בלא יראה ובלא שנאה, מעל הזמן ובלא צורה.

הוא לא נולד ולא מת, הארתו מתוך עצמו,

הוא נורע בחסר הגורו.

במול מאנטרא הגורו הוא התגלות האל.

הסיקהיזם מעולם לא הצליח להפריד את עצמו לגמרי מקרובו, ההינדואיזם. למעשה, ההינדואים רואים בסיקהים הינדואים כופרים. פלא שהצליח להמשיך ולהתקיים כמסורת מיעוט בתוך מסורת גדולה כל-כך, ועל אחת כמה וכמה למרות נוכחותו החזקה של האיסלם. את ההצלחה הזאת יש לתלות במידה לא קטנה במרכזיותו של הגורו גראנת סאהיב, המשמש בסיס לדת ומוקד הפולחן, וכן בהתפתחותה של הרגשת גאווה גדולה במורשת הסיקהית. עם זה, למעשה לא השתחררו הסיקהים כליל מהשפעת משטר הקאסטות ההודי בעיקר בנישואים. השיוויון התיאורטי של האישה אינו שלם בעדה הסיקהית יותר משהוא שלם בחברות אחרות המטפחות תיאורטית את אותה האידיאולוגיה. מושג הטומאה ההינדואי לא נמחק כליל מחיי הסיקהים למרות הוראות הגורו. הדאגה לסילוק הטומאה בולטת בשימוש באקהאנד פאת (למשל, לטיהור בניין, ובנטייה בקרב סיקהים מסוימים לצמחונות. הניסיון של המאה השמונה-עשרה – מותם של שני גורו על קידוש אמונתם וזיכרונות המתח בין מוסלמים וסיקהים במאה זו ובזמן הלוקת הודו בתום שלטון הראג’ הבריטי עדיין מעיבים על היחסים בין שתי הדתות, למרות הדגש שהסיקהים שמים על סובלנות ועל חיים בצוותא על בסיס כבוד הדדי.

 

הודו כתבות ורשמים

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים