מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.
זמן קריאה משוער: 43 דקות––
כתב וערך:צביקי זיידא, מומחה ומדריך טיולים במרכז אמריקה
טיול תרבות מאקובה ולהוואנה בירתה והעיר הגדולה ביותר בה, טומן בחובו הנאה, עניין ושמחה עד בלי די!
ביקור בהוואנה, כמו בקובה כולה, מבטיח לנו צעידה אחורה בזמן לתקופה תמימה יותר, מוסיקה סוחפת מכל עבר המושפעת מן המוסיקה האינדיאנית, ריקודים ברחובות, אמנות וארכיטקטורה ייחודית המשקפת היסטוריה ארוכת שנים והשפעות מתרבויות שונות ומתקופות שונות כמו התקופה הקולוניאלית. בכלל, תחושה כאילו הזמן עמד מלכת ואתם מצויים בשנות החמישים של המאה הקודמת..
האוירה המיוחדת באי הקובני כולו ובהוואנה בפרט, גורמת לכל תייר להיסחף לאוירה התוססת והשמחה ולחיי הלילה העשירים שבה, לבקר לרגע בתקופה אחרת, שלא תחזור יותר…
–
הקָפּיטוֹליוֹ נַסיוֹנַל (CAPITOLIO NACIONAL) ***
כתובת: Paseo de Martí Centro. טלפון: 8637861, 8626536
מועדי הפתיחה: ימים ג’ – שבת: 10:15–17:45. יום א’: 9:15–12:45. יש אפשרות לקבל הדרכה.
צילום מותר בתשלום. משך הביקור: כשעתיים.
“מי שלא ביקר בקפיטוליו, דומה שלא ביקר כלל בהוואנה“ (אִמרה קובנית)
בניין הקפיטוליו נסיונל נבנה כהעתק של הקפיטול בוושינגטון בהוראתו של הרודן חררדו מאצ’אדו. הוא נחנך ב-1929, אחרי תקופת בנייה של למעלה משלוש שנים. מבנה מרשים זה משתרע על שטח של יותר מ-47,000 מ”ר ותחום על-ידי פַסֶאוֹ דֶל מַארְטִי – הרחוב הראשי המפריד בין הוואנה העתיקה למרכז. אל המבנה מובילות 54 מדרגות רחבות ומפוארות עשויות גרניט, ומצִדֵיהן שני פסלים מרשימים מברונזה, פרי יצירתו של הפסל האיטלקי זַאנֶלִי, המסמלים את מוסר העבודה והיושר. תקרת טרקלין הכניסה נתמכת על-ידי 12 עמודים, שקוטרם 1.55 מטרים וגובהם 14.1 מטרים, המסודרים בשתי שורות. מערכת העמודים האחורית משמשת כמשקוף לשלוש דלתות ברונזה, רחבות בכניסה הראשית לבניין. על הדלתות 60 תבליטי ברונזה המתארים את האירועים החשובים בהיסטוריה של קובה. פניו של הרודן מאצ’אדו באחד התבליטים הושחתו על-ידי ההמון הסוער בהתקוממות של שנת 1933.
מול הכניסה למבואה הפנימית ניצב פסל ענק בדמות אישה אינדיאנית – “פסל הרפובליקה” שמו. הפסל, שגובהו 17 מטר ומשקלו 49 טון, נעשה ברומא על-ידי הפסל אנג’לו זאנלי. בשל מידותיו ומשקלו הרב הוא הובא להוואנה בשלושה חלקים. כאן חובר מחדש וצופה בעלי זהב 22 קראט (זהו הפסל השלישי בגודלו בעולם הנמצא במבנה סגור).
במבואה הפנימית מתנשאת לגובה 62 מטר כיפת הדוֹמוֹ המעוטרת. בדיוק מתחתיה מצויה רצפת פסיפס צבעוני משיש בצורת כוכב, שבמרכזו העתק יהלום של 25 קראט, המהווה את נקודת ה-0 בהוואנה, וממנו נמדדים המרחקים. היהלום המקורי היה שייך לצאר הרוסי האחרון ונמכר לקובה על-ידי סוחר תכשיטים טורקי. היהלום נעלם באופן מסתורי ונמצא מאוחר יותר על מדפי אחד השליטים. כיום הוא שמור בבנק הלאומי של קובה.
משני הצדדים של המבואה הפנימית יוצאים שני מסדרונות. אורכו של כל אחד מהם 120 מטר, רוחבו 14.5 מטר וגובהו 19.5 מטר. התקרה הקמורה והמקושטת ומרצפות השיש הצבעוניות משמשות תפאורה לריהוט היוקרתי, לפנסי התאורה ולספסלים העשויים ברונזה.
עד לשנת 1959 שימש המקום כמושב הפרלמנט, וכיום ממוקמים כאן האקדמיה למדעים והספרייה הלאומית למדעים וטכנולוגיה.
בסיור במבנה בקשו מהמדריך להיכנס אל חדר הנשיא מצ’אדו, שבו תקרה בעלת פיתוחים יפים מצופה זהב 22 קראט, רצפה עשויה שיש קררה ירקרק ולבן ומנורת מורנו איטלקית. רהיטי החדר דומים בסגנונם לרהיטי נפוליאון, ועליהם מרוקעת האות N. על הקיר תלויה תמונה של נפוליאון ואשתו ז’וזפין.
טיפ
כדי ליהנות היטב מן האווירה, מומלץ לאחר הכניסה לאתר לפנות ימינה ולהגיע לבית קפה שמרפסתו, המוצלת ברוב שעות היום, משקיפה על הכיכר הסואנת שלרגלי הקפיטוליו, על פארק סנטראל ועל בית הקולנוע PAYRET. בכיכר ניתן למצוא תמיד מוניות אמריקניות המחכות לנוסעים, קוֹקוֹטַקסִי (cocotaxi), שהוא מעין תלת-אפן ממונע, אופנֵי טקסי (bicitaxi) וכרכרות סוסים.
בית אפריקה (CASA DE AFRICA) *
כתובת: San Ignacio y Mercaderes Obrapia 157. טלפון: 8615798. מועדי הפתיחה: ימים ג’–שבת 10:30–18:00. יום א: 10:00–12:00. יש אפשרות לקבל הדרכה. עלות הכרטיס זולה. משך הביקור: כשעה.
זהו ביתו של בעל מטעים קובני עשיר, שנבנה ב-1731 ומסיבה בלתי ידועה נהרס ונבנה שוב בשנת 1830. המקום שופץ ב-2005 ומשמש כיום כמוזיאון לחקר המורשת האפריקנית.
בקומה העליונה התגורר האדון הלבן העשיר, והקומה התחתונה שימשה כמחסן לעלי הטבק, מוסך, אורוות סוסים ומגורי העבדים.
במוזיאון למעלה מ-3,000 חפצי אמנות שהובאו מאפריקה, פעמונים ומערכות תופים אפריקניות, תמונות מחיי העבדים בחווה, עגלה ששימשה את קוטפי קני הסוכר, מכשירי טחינה, מתקני עינוי והענשה, צלחות חרס המעוטרות במוטיבים דתיים ועוד. מרבית המוצגים הם מאוספו של האתנוגרף פֶרנַנדוֹ אוֹרטִיז (Fernando Ortíz). כן מוצגות במוזיאון מתנות שקיבל פידל קסטרו בעת ביקוריו באפריקה.
בית ערָב ( CASA DE LOS ARABE) **
כתובת: Oficios 16 % Obispo y Obrapia. טלפון: 8615868. מועדי הפתיחה:כל השבוע: 10:30–15:00 הכניסה חופשית. יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה.
מבנה יפה זה נבנה ב-1689 כסמינר קתולי על שם סן אַמבְּרוֹסיוֹ. כיום הוא משמש כמוזיאון לתרבות האיסלאם העשירה, שהובאה לקובה על-ידי המהגרים מדרום ספרד, לבנון וסוריה. כן הוא משמש כמקום הפולחן המוסלמי היחיד באי. בתחומו יש מסגד קטן הפונה למֶכָּה, ובכל יום שישי נערכת בו תפילה. מהמרפסת ניתן לראות את צריח המסגד הקטן בן שתי הקומות. מחוץ למבנה יש מסעדה מזרח-תיכונית טובה, אך יקרה מעט.
הבית בו נולד חוסה מארטי (CASA NATAL de JOSE MARTI) **
כתובת: Leonor Peréz 314 % Picota y Egido. טלפון: 8613778.
מועדי הפתיחה:ימים ג’–שבת 9:00–17:00. יום א’: 9:00–13:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-45 דקות.
חוֹסֶה מַארטִי – פטריוט, סופר וגיבור לאומי, הנחשב לאבי האומה הקובנית החופשית – נולד בבית צנוע זה ב- 28.1.1853 ונהרג בקרב במלחמת העצמאות השנייה נגד הספרדים ב-19.5.1895. הוא קבור בבית הקברות בסנטיאגו דה קובה.
לבית זה, המקפל היסטוריה של מאות שנים, עברו הוריו לאחר נישואיהם בפברואר 1852, וכאן נולדו שניים משבעת ילדיהם. בשנת 1856 עזבה המשפחה את הבית. רק לאחר מותו של מארטי שבה אמו, לֵאוֹנוֹר פֶּרֶז Leonor Perez, להתגורר בו כשהיא אלמנה, ענייה וכמעט עיוורת. לאחר מותה קראו לרחוב על שמה. בשנת 1964 הוכר המקום רשמית כמוסד תרבות, כדי לשמר את תולדותיו ואת פועלו של מבשר העצמאות. במוזיאון מוצג סיפור חייו של חוסה מארטי באמצעות עבודות מקוריות מעשה ידיו, ציורים, ספרים שכתב, אלבום תמונות אישי, וכן חפצים שהיו בשימושם של בני הבית. בחדר שבו התגורר מארטי ניצבת עדיין המִכתבה המקורית, ולצדה שולחן עבודה קטן. במוזיאון מתקיימות פעילויות תרבות רבות, ותלמידי בתי הספר מבקרים בו כחלק מתוכנית הלימודים.
בקרבת הבית, מעבר לשדירות בֶּלחִיקָה – מונסרטה (Ave. de Bélgica) (monserrate), נמצאים השרידים החשובים ביותר מחומת העיר העתיקה,la muralla de la habana, שנבנתה משנת 1674. על החומה נקבעה מפה מברונזה, המציגה את מסלול מעבר החומה. בסמוך ממוקמת תחנת הרכבת המרכזית, שבה אפשר עדיין לראות את רכבת הקיטור הראשונה בקובה, “לה חונטה” (“La Junta“), שהחלה לנסוע ב-1843.
הידעת ?
היהודים בהוואנה
בהוואנה כ-1,200 יהודים ושלושה בתי כנסת, שבהם מרוכזים החיים היהודיים. ניתן לקבל מידע טלפוני לגבי מועדי התפילות והאירועים בבתי הכנסת. עיקר הפעילות היהודית מתבסס על לימוד תורה בימי א’, תפילות בשבתות ובחגים, טקסי בר-מצווה משותפים ובריתות. בקובה יש כיום חופש דת. פידל קסטרו עצמו ביקר בבית הכנסת בוֶדָאדוֹ בעת הדלקת נרות בחנוכה בשנת 2001. בביקורכם בבית כנסת אנא השאירו תרומה לצדקה.
בית הכנסת עדת ישראל *
כתובת: Acosta y Picota. טלפון: 7613495.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות.
זהו בית כנסת אורתודוקסי קטן המתוחזק על-ידי כ-120 משפחות. בכל יום יש בו מניין לתפילה. שם האחראי במקום: לואיס רוּסוֹ (Luis Rousso).
טלפון: (537) 8613495, (537) 8608242.
בניין בָּקַרְדִי (EDIFICIO BACARDI) *
כתובת: San Juan de Dios y Ave. De las Misiones. מועדי הפתיחה: ימיםב’- ו’: 10:00–16:30. משך הביקור: כ-30 דקות.
בניין זה, בסגנון אַרט-דֶקוֹ, נבנה בשנת 1929 על-ידי משפחת בקרדי, בעלי חברה למשקאות חריפים. מנקודת התצפית שבבניין ניתן להשקיף על הים, על מרכז הוואנה, על המבצר ועל הנמל. ללא ספק זהו גם המבנה המיוחד ביותר בעיר. כיום הפך המקום לבניין משרדים, וכדי לעלות אל נקודת התצפית יש לבקש אישור מיוחד מהשומר בכניסה.
טיפ
תצפיות מצוינות ניתן לעשות מהבָּרים שבמרפסות הגג של מלונות “פלאזה” ו”פארק סנטראל”, רצוי בשעות אחר הצהריים המאוחרות. הנוף הנשקף הוא מהיפים בהוואנה.
בית החרושת לטבק פַּרטָגָס (FABRICA DE TABACOS PARTAGAS) **
כתובת: Industria 520 y Dragones y Barcelona מאחורי הקפיטוליו. טלפון: 338060.
מועדי הפתיחה: ימים ג’ – שבת: 9:30–11:00, 12:30–15:00. יקר.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור כשעה.
זהו המפעל הגדול ביותר לטבק בקובה. הביקור עובר בחדרי בית החרושת ומציג את תהליך האחסנה של עלי הטבק, גלגולם והפיכתם לסיגרים. חזית הבניין, בסגנון ניאו-קלאסי מהמאה ה-19 היא דוגמה לאדריכלות תעשייתית האופיינית למאה זו. המפעל נחנך בשנת 1845 על- ידי איש העסקים חַיימֶה פַּרטָאגָס (Jaime Partagas), שמעולם לא גילה את סודותיו המקצועיים. פרטאגס, שנרצח בנסיבות מסתוריות, היה הראשון שהשתמש בגלילי עץ להתססת העלים ובישומם כדי להגביר את איכות הארומה, שהפכה לשם דבר. הסיגרים מיוצרים בעבודת יד, ושכרו של כל עובד נקבע על פי תפוקתו. מספרים שכדי להפחית מהשעמום שבעבודה החדגונית, נהגו להקריא לעובדים סיפורים רומנטיים וקטעים מהספרות הסוציאליסטית. במָקום חנות לסיגרים, רום ומזכרות. החנות פתוחה בכל יום בין השעות 9:00–17:00.
אנדרטה לזכר מַקסימוֹ גוֹמֶז (Monumento a Maximo Gomez) *
כתובת: Ave. del Puerto % Calle Agramonte y Ave. de las Misiones.
פסל הברונזה, בדמות פרש הרוכב על סוסו, נוצר לזכר המנהיג הצבאי של קרבות מלחמת העצמאות במאה ה-19. הפסל הוצב בשנת 1935 במקום המרכזי ביותר בהוואנה המודרנית, בכיכר שבסמוך אליה עובר הכביש למנהרה המובילה לצדו השני של המפרץ.
מלון “אמבוס מונדוס” (HOTEL “AMBOS MUNDOS”) *
כתובת: Obispo 153. טלפון: 8609530.
מועדי פתיחה:ימים ג’-שבת: 10:00–16:30. יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור כ-30 דקות. יש גישה לנכים.
המלון שימש כמקום מגוריו של הסופר ארנסט המינגוויי, עד שעבר להתגורר בווילה פִינקָה וִיג’יָה (FINCA VIGIA). יש הטוענים כי פה החל את כתיבת ספרו “למי צלצלו הפעמונים”, המספר על מלחמת האזרחים בספרד. המינגוויי הגיע לראשונה לקובה באפריל 1928, ובילה בה לסירוגין 32 שנים. בכניסה למלון תלויות תמונותיו של הסופר. ניתן לבקר בחדר מס’ 511, שבו התגורר. החדר נשאר כפי שהיה – עם מכונת הכתיבה, פרטי לבוש, מגפיים, משקפיים, כובעים ובקבוק הוויסקי שממנו לגם. את הנוף הנשקף מחדרו תיאר בכתביו: “החלונות פונים לקתדרלה הישנה ולכניסה הצפונית לים ולנמל, ובמזרח פונים לחצי האי קסבלנקה ולגגות הבתים הנמוכים, המהווים מעין מסגרת לנוף הנמל והכניסה אליו“.
תרגום שמו של בית המלון הוא: “שני עולמות”. תחילה שימש בית מחסה לתושביה האינדיאנים של קובה ורק מאוחר יותר הורחב, שופץ והפך לבית מלון שהשהות בו נעימה.
כנסיית רוח הקודש (IGLESIA PARROQUIAL DEL ESPIRITU SANTO) **
כתובת: Acosta 161 y Cuba. טלפון: 8623140.
מועדי פתיחה:כל יום: 8:00–12:00, 15:00–18:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות. יש גישה לנכים. צילום
הכנסייה העתיקה ביותר בהוואנה. נבנתה בשנת 1638 על-ידי עבדים שחורים שיצאו לחופשי, ומעוצבת בהשפעת הסגנון המאורי-ספרדי. במָקום מגדל פעמונים, תקרה מצופה בעץ, גמלון מיוחד, קשתות אבן שנבנו בין השנים 1706–1729 ומערת קברים, שנבנתה על-ידי הבישוף חֶרוֹנימוֹ וַלדֶס (Jerónimo Valdés), שגם הוא קבור בה. ב-1772 קבע המלך קרלוס השלישי שהכנסייה תשמש מקלט לנרדפים על-ידי השלטונות.
סן פרנסיסקו דה פאולה (San Francisco de Paula) **
כתובת: Leonor Perez y Desamparados. טלפון: 415037.
מועדי פתיחה: כל יום: 9:00–12:30.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות. יש גישה לנכים. צילום
בזיליקה קטנה בסגנון ביזנטי מ-1664, שריד לבית חולים בעל אותו שם. כיום היא משמשת כאולם קונצרטים קטן בן 150 מקומות ישיבה. בחודשים פברואר עד אפריל מתקיים במקום פסטיבל של מוזיקה עתיקה ומוזיקה קלאסית. הוויטראז’ בחזית הוא של Nelson Dominguez ונוצר בשנת 2000, לאחר השיפוץ במקום.
כיכר סן פרנסיסקו דה אסיס (de Asis Plaza San Francisco)
כיכר ציורית הסמוכה לנמל ובנויה בסגנון אנדלוסי. מאז בנייתה שימשה כאזור סחר לסחורות שהגיעו מהספינות שעגנו בסמוך. כיום זהו מקום נקי, מאורגן ומסודר. יש כאן קונדיטוריות וכמה בתי קפה מצוינים. במקום נפגוש את נערות הקִינסָאנֶיֶירָה quinceañera – טקס הנחגג בגיל 15 – וגם חתנים וכלות, המגיעים לכאן בכרכרה רתומה לסוסים לצילום רומנטי.
במרכז הכיכר ניצבת מזרקת האריות, העשויה משיש קררה, פרי עבודתו של הפסל האיטלקי ג’וּסֶפֶּה גָאגִינִי (Giuseppe Gaggini). המזרקה, שסיפקה מים לספינות, נבנתה ב-1836 כחיקוי למזרקה בטירת אַלהַמבּרָה שבגרנדה (ספרד). הכסף נתרם על-ידי קְלָאוּדיוֹ מַרטינֶז דה פִּיניוֹס (Claudio Martínez de Pinillos), סגן הגזבר של הממשל הספרדי בקובה.
ביוני 2005 הוצב בכיכר פיסלו של הפסל הספרדי הוֹרֶסיוֹ אָגִיא המציג את הקדוש הנזיר חוּנִיפֶרוֹ סֶרָה שבידו צלב ולצידו נער אינדיאני. זהו העתק הפסל המקורי המוצב במיורקה.
בכיכר שני בניינים מסחריים חשובים: האחד, הנמצא מעבר לכביש, הוא בית המכס הישן, שנבנה ב-1914. לידו ניצב הטרמינל הבינלאומי לספינות, המגיעות להוואנה במסגרת הפלגות בים הקריבי. דרכו מגיעים תיירים מהספינות החונות כאן כדי לבקר בקובה.
הבנין השני הוא בית הבורסה הישן. בית זה נבנה ב-1909 ושופץ ב-1996. בראשו כיפה, המעוטרת בפסל ברונזה של מֶרקוּרי – אל הסוחרים והמסחר – והוא נראה מנקודות תצפית שונות בעיר. היום הוא משמש כבנין משרדים של חברות זרות הסוחרות בקובה. בקומת הקרקע יש סניף דואר עם אינטרנט (אִטי).
הכנסייה היוונית אורתודוקסית (Iglesia Ortodoxa Griega) ***
מיקום: כיכר סן פרנסיסקו, בצמוד לכנסיית סן פרנסיסקו מָאסִיסִי מכיוון מזרח.
כנסייה קטנה ונאה בסגנון רומנטי יווני. באולם מושמעים מזמורי תפילה, וריח קטורת נישא באוויר. מאחור גן קטן ונעים – מקום מצוין להירגע משאון העיר.
מוזיאון השוקולד (Museo del Chocolate) **
כתובת: Calle Mercaderes y Amargura
טלפון: 8664431.
מועדי הפתיחה:ימים ג’–שבת: 10:00–18:00.
יום א’: 10:00–14:00.
לכל אוהבי השוקולד – מוזיאון קטן זה מציג את תעשיית השוקולד באי. בימים ג’ ו-ה’, בשעה 11:00, ניתן לצפות בהכנת צורות משוקולד באופן ידני. ניתן גם לקנות במקום את התוצרת הטעימה. במקום פועל “בית קפה”, אך במקום קפה מגישים בו שוקו חם או קר, ולצדו דבש להמתקה.
כנסיית סן פרנסיסקו מָאסִיסִי (IGLESIA DE SAN FRANCISCO DE ASIS) **
כתובת: Plaza de San Francisco.
טלפון: 8623467.
מועדי הפתיחה:כל יום: 9:00–18:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. הצילום בתשלום. משך הביקור: כ-45 דקות. יש גישה לנכים.
במאה ה-19 נכתב על הכנסייה: “…ביטוי ומראה של עוצמה מול פשטות, גאווה מול צניעות. יפי עיצובה כה מושלם, עד שהביא את המתבוננים בה כבר לפני 200 שנה לתארה ככנסייה גותית, רומנטית ובארוקית, מבלי שתהיה באמת אחת מהן“. הכנסייה הוקמה ב-1608 על שרידיו של מנזר פרנציסקני, ועוצבה מחדש בתקופה מאוחרת יותר. מגדל הפעמונים, שממנו נשקף נוף יפה של העיר, גובהו 141 מטרים, ואל ראשו מובילות 117 מדרגות. בעבר היה מבנה זה הגבוה ביותר בעיר, וסייע לספינות המגיעות בזיהוי מיקומו של הנמל – מה שהקל עליהן גם למצוא מחסה מפני ספינות הפירטים. אגדות רבות נקשרו למגדל זה. אחת מהן מספרת על צעיר, שהפך לנזיר עקב התנגדות משפחתה של אהובתו ליחסים ביניהם. כששמע כי אהובתו גוססת מגעגועים אליו, עלה על מגדל הפעמונים והתחנן בפני הוריה כי ישַנו את דעתם; וכשהדבר לא עלה בידו, נפל אל מותו. (לא ידוע אם בשל ייאושו או בגלל הרוח).
הכניסה שופצה בשנת 1996 ומשמשת מאז כאולם קונצרטים למוזיקה קלאסית ועתיקה, וכן כמוזיאון היחיד באי לכלי קודש נוצריים.
מוזיאון הרום (Fundacion Havana Club Museo del Ron) **
כתובת: San Pedro 262.
טלפון: 8618051.
מועדי הפתיחה: כל יום: 9:00–18:00. הבָּר פתוח עד השעה 24:00.
הרוֹם הקובני “הוואנה קלאב” מוגש בכל בר בהוואנה ומשוּוָק כרוֹם יוקרתי ברחבי העולם. הוא מיוצר במזקקה ליד העיר סַנטָה קרוּז דל נוֹרטֶה (Santa Cruz del Norte), כ-50 ק”מ ממזרח להוואנה, בקרבת שדות קני הסוכר, המשמשים חומר גלם לייצור הרום.
במוזיאון ניתן להתרשם מתהליך ייצורו של המשקה, להביט בחביות ובדוודים הענקיים ששימשו ליישון הרום, לקבל סקירה היסטורית ולצפות במצגת המתארת את תהליך הייצור – החל באיסוף קני הסוכר וכלה בשיווק הרום. הסיור מסתיים בבר בטעימת רום. כאן ניתן לקנות מוצרים, שאחדים מהם משווקים בחנות המפעל בלבד.
בּוֹדֶגִיטָה דה מֶדיוֹ (LA BODEGUITA DEL MEDIO) **
כתובת: Empedrado 207 (לא רחוק מכיכר הקתדרלה). טלפון: 7338857.
מועדי הפתיחה:כל השבוע: 12:00–24:30. יש גישה לנכים.
בָּר מיוחד במינו, המוּכּר גם בשמו המקוצר B.D.M. פירוש השם: “החנות הקטנה באמצע”. עיצובו המיוחד ומלא הקסם של המקום משרה אווירה של חגיגה תמידית. המינגוויי הִרבָּה לבקר בבר זה, ועל הקיר ממוסגרת עדיין הכרזתו: “המוֹחִיטוֹ שלי בָבּודֶגִיטָה והַדָקִירִי בפְלוֹרִידִיטָה”. המבנה הוקם ב-1942 ושימש במקור כחנות מכולת. עם הזמן נוספו בר ומסעדה. באמצע המאה ה-20 המה המקום אינטלקטואלים, אמנים ופוליטיקאים. הקירות מקושטים בתצלומים, כתובות גרפיטי וחתימות של אישים נודעים: פֶליני, פידל קסטרו, נט קינג קוֹל, ארנסט המינגוויי ורבים אחרים.
מוזיאון כלי הרכב (MUSEO DEL AUTOMOVIL) *
כתובת: Oficios 12.
מועדי הפתיחה:ימים ג’- א’: 9:00–18:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות. יש גישה לנכים.
עם עלייתו של קסטרו לשלטון נמלטו מקובה רבים מעשיריה והשאירו מאחוריהם את מכוניותיהם. האמברגו של אמריקה, שאסר מסחר עם קובה, הפך את המכונית למצרך נדיר ויקר ערך באותה תקופה. עד היום ממשיכים חלק מכלי הרכב המפוארים של עשירי העם הנמלטים לפאר את כבישי העיר. במוזיאון הקטן והנעים אפשר גם לראות את מכוניותיהם של פידל קסטרו, צ’ה גווארה (שָברוֹלט בל-אייר) וסינפואגוס, וכן דגמים של כלי רכב מהקלאסיקה האמריקנית, מודלים מיוחדים של בּיואיק ופּוֹנטיאק, ואפילו קאדילָקים מיוחדים. המכונית העתיקה ביותר היא “רפובליק” מבית היוצר של רוֹלס-רוֹיס משנת 1914.
המוזיאון הלאומי למוזיקה (MUSEO NACIONAL DE LA MUSICA) ***
כתובת: % Habana y Aguiar Capdevila 1. טלפון: 8619846.
מועדי הפתיחה: ימים ג’-שבת: 10:00–17:45. א’: 9:00–12:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה וחצי. ניתן לצלם.
בניין מרשים זה, שנבנה ב-1905, הוא דוגמה לבנייה בסגנון מעורב של המאה ה-20. בעבר היה הבית שייך למשפחה חובבת מוזיקה, שנהגה לארח מוזיקאים מפורסמים. בשנת 1981 הוקם המוזיאון על-ידי הממשלה. במָקום מוצגים פריטים מתקופת הקולוניאליזם ועד היום, ובהם אוספים חשובים, כמו “אוסף חוֹסה אוֹרטיס” – אוסף כלי הקשה ותופים אפריקניים, חלקם עשויים מבולי-עץ אותנטיים, כפי שהובאו מאפריקה במאה ה-17; תצוגה של כ-40 גיטרות של דמויות מרכזיות במוזיקה הקובנית; אוסף של כלי מתכת ששימשו למתן קצב; אוסף של גרמופונים ופטיפונים; תמונות;3,000 כתבי יד מקוריים של מלחינים קובנים ומנגינות לא מעובדות; אוסף פסנתרים ואורגנים, וביניהם אורגן קטן דמוי תיבת נגינה שיוצר בצרפת ב-1881 והיה שייך לאשתו של חוסה מארטי.
במוזיאון נערכים קונצרטים ואירועים. זמני המופעים מתפרסמים על הקירות מחוץ למוזיאון. במקום יש חנות לדיסקים ולקלטות של מוזיקה קובנית.
מוזיאון המהפכה (MUSEO DE LA REVOLUCION) ***
כתובת: Refugio 1 טלפון: 8624091/2
מועדי הפתיחה: ימים: ג’-שבת: 13:00–18:00. א’: 10:00–13:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כחצי יום. ניתן לצלם.בינוני.
“מוזיאון המהפכה” שוכן בארמון הנשיאותי לשעבר – אחד הבניינים המפוארים ומעוררי ההתפעלות בהוואנה. בנייתו החלה ב-1913 והושלמה ב-1920. עד שנת 1959 שימש הארמון כמקום מגורים רשמי של 21 נשיאים. הבניין מעוצב בסגנון ניאו-קלאסי, ואת הדקורציה המרהיבה ביצעה חברת “טיפני” מניו-יורק, שהעניקה לבניין את השם “עוגת החתונה”.
המוצגים במוזיאון רבים מאוד ומקיפים את תולדות קובה, החל בתקופת המתיישבים הראשונים ועד ימינו, כך שקשה לראות את כולם בביקור אחד, אך כמה מהם אסור להחמיץ: כובע הברט של צ’ה גווארה; דמויות שעווה בגודל טבעי של גווארה וחברו המהפכן קמילו סינפואגוס על רקע הרי הסִיֶירָה מָאֶסטרָה; ותצוגת בגדים מוכתמים בדם של לוחמי המהפכה.
לאחר הכניסה למוזיאון והפקדת החפצים מגיעים לאגף קטן, המוקדש להנצחתו של צ’ה גווארה. במָקום מוצגים פוסטרים וחלק מחפציו האישיים, ומוקרן סרט המתעד את קבורתו.
גרם המדרגות המרכזי עשוי משיש קררה. על קירותיו ניתן לראות את סימני היריות, שנורו בעת הניסיון הכושל של קבוצת סטודנטים להרוג את בטיסטה ב-13 במרס 1957.
בקומה שנייה: נתרשם מסקירה כללית על המרד בקובה מהתקופה הקולוניאלית ועד המהפכה. כאן נמצא המשרד הנשיאותי המקורי. דרך הדלת הסמוכה למשרד הצליח בטיסטה להימלט ב-1 בינואר 1959.
SALON DE LOS ESPEJOS – אולם קבלת הפנים של הארמון הנשיאותי, שעוצב כחיקוי לאולם המראות בוורסאי. על התקרה ציורי פרסקו, שצוירו על-ידי הצייר הקובני ארמנדו מנוקל.
* החלונות הארוכים בחזית תוכננו על-ידי האדריכל הבלגי פול בלו, שעבודה דומה שלו נמצאת ב “גראן טאטרו”.
* THE TERRACE – המרפסת נמצאת בצדו האחורי של אולם קבלת הפנים הנשיאותי. ממנה ניתן להשקיף על הים של הוואנה.
קומה שלישית: בקומה זו נוכל לחוש את אווירת ההיסטוריה. המקום מכיל את התמונות הישנות ביותר ומזכרות מהאירועים החשובים ביותר. כאן מוצגים פסלי השעווה של צ’ה גווארה וחברו קמילו סִינְפוּאֶגוֹס בגודל טבעי, וכן מגפיו וחרבו של הגנרל מָסֶאוֹ. במקום ניתנת סקירה על תקופת הקולוניאליזם ועל תקופת האינדיאנים והעבדות, ובאחד החדרים ניתן הסבר לסיבותיה של המהפכה. בין המוצגים גם מכשירי קשר ותחנת רדיו שבהם נעזר צ‘ה גווארה, תרשימי קרבות, חפצים אישיים, תמונתו של פידל קסטרו כשהיה סטודנט וחליפת החלל של האסטרונאוט הקובני הראשון אַרנַלדוֹ טָמָאיוֹ מֶנדֶז (Arbaldo Tamayo Mendez), שנשלח לחלל ב-1980 במסגרת תכנית החלל הרוסית “סויוז”.
* הכיפה – הכיפה נהדרת ומקושטת בציפוי זהב 18 קראט. כדאי לטפס.
הספינה גְרַאנמָה MEMORIAL GRANMA הכניסה אפשרית רק דרך המוזיאון
הספינה “גראנמה” – אחד הסמלים החשובים של המהפכה והנחשבת לאוצר לאומי חשוב – מוצגת בתוך חלון זכוכית גדול בחלקו האחורי של המוזיאון. אורכה 18 מטרים. פירוש השם בספרדית: “סבתא” ומספרים שבעליה הראשונים קרא לה כך לזכר סבתו. בנובמבר 1956 הפליגו פידל קסטרו, אחיו רָאוּל, צ’ה גווארה ועוד 79 מהפכנים בספינה זו כדי לשוב לקובה ממקום גלותם במקסיקו. בשל מזג האוויר הסוער נחתו 82 המהפכנים שלא במקום המתוכנן ונתגלו על-ידי הצבא. 12 מורדים, ביניהם האחים קסטרו, צ‘ה גווארה וסינפואגוס, שרדו וברחו להרי הסיֶירה מָאֶסטרָה. שם החל מסעם להפלת משטרו של הרודן בטיסטה.
הספינה שופצה, ובפארק סביבה הונחו כלי נשק וכלי רכב שונים – מהם שהיו בשימוש במהלך המהפכה; טנק רוסי, שלקח חלק בהדיפת הפלישה במפרץ החזירים; טורבינה של מטוס ריגול מדגם U2, שהופל במהלך משבר הטילים ב-1962; וכן מכוניות ששימשו את המשלחות הצבאיות הקובניות באנגולה ובאתיופיה.
פארק סַנטרַאל (PARQUE CENTRAL) **
זהו מקום שחובה לעצור בו ולחוש את קובה. הפארק נמצא בגבול העובר בין העיר העתיקה לעיר המרכזית ובין הקפיטוליו לפראדו. הפארק הוקם ב-1877, לאחר שחומת העיר נהרסה. עד סיום המשטר הספרדי ניצב פסלה של המלכה איסאבּל השנייה במרכז הכיכר, וב-1905 הוחלף בפסלו של חוסֶה מארטי, הלוחם לשחרור קובה. מסביב לכיכר בניינים יפים מהמאה ה-19, המשמשים כיום כחנויות לממכר בדולרים.
מוזיאון בית המרקחת “סארה” (Museo de la Farmacia “Sarra”)
כתובת: Teniente Rey y Compostela.
מועדי הפתיחה: כל יום: 9:00–17:00.
המקום שופץ לאחרונה בצורה נהדרת. מוצגים בו אביזרים ישנים של רוקחות וטיפול רפואי, מחברות טיפול ותרופות. במָקום ניתן לקנות תרופות מקומיות וזרות וכן מוצרים מודרניים לנשים.
כיכר הידידות והאחווה (Parq ue de la Fraternidad) *
כתובת: Paseo de Martí y Dragones.
כיכר גדולה ונעימה במרכז העיר, סמוך לקפיטוליו. שמה של הכיכר ניתן מתוך כמיהה לידידות ולאחווה, שיאחדו את כל האנשים ביבשת אמריקה. בכיכר מוצבות אנדרטות לזכר גיבורי היבשת. עץ הידידות, עץ סייבה ענק שניטע בשנת 1920, הוא אנדרטה חיה לתקווה, לאחווה ולאהבה בין תושבי אמריקה. העץ מוקף מעקה ממתכת, שעליו חקוקים דבריו של חוסה מארטי: “זה הזמן לצעוד יחד. עלינו להתקדם כתף אל כתף כגוש מוצק, כמו מרבצי הכסף בהרי האנדים. רק התחייבות ודבקות בידידות, באחווה ואהבה מביאות את האנשים להיפגש ולהיות יחד“.
המזרקה “פּוֹאֶנטָה דה לה אִינדיָה” (Fuente de la India) היא אחד הפסלים היפים בעיר. היא עוצבה משיש קררה לבן על-ידי הפסל האיטלקי ג’וזפה גָאגיני (Giuseppe Gaggini) בשנת 1837. האנדרטה הגדולה, המתארת אישה בעלת תווי פנים מערביים יושבת על כן שסביבו ארבעה דולפינים (אחד מסמלי העיר), הפכה לסמל העיר בתקופת הקולוניאליזם הספרדי ומוקמה מול השער המערבי של הקַמפּוֹ דה מַרטָה (Campo de Marte) – מחנה אימונים של הצבא הספרדי. האנדרטה הועברה כמה פעמים והוצבה במקומה הנוכחי ב-1875. ב-1928, כאשר נבנה הקפיטוליו, שינו את כיוון הפסל, כך שפניו לא יהיו לכיוון הקפיטוליו. יש תושבים הטוענים שהפסל אינו יכול להביט בפרלמנט הלאומי השנוי במחלוקת…
טיילת מארטי (אֶל פְּרַאדוֹ) (PASEO DE MARTI (EL PRADO **
טיילת זו היא המרכזית, הסואנת והיפה ביותר בהוואנה. היא מתחילה במלקון, באזור מבצר לה פונטה, ומסתיימת בפארק פראטרנידד, כלומר חוצה את מרכז העיר מצפון לדרום ועוברת לאורך פארק סנטראל והקפיטוליו. המושל הספרדי של קובה, המרקיז דה לה טוֹרֶה (Marquiés de la Torre), החל את בנייתה בשנת 1774 במרחק 100 מטרים מחוץ לחומות ובמקביל להן תחת השם Alameda de Extramuros (הטיילת שמחוץ לחומות). בשנים המאוחרות של המאה ה-18 הפכה הטיילת למקום המועדף על האריסטוקרטים ועשירי העיר, והם היו נוסעים בה בכרכרותיהם. לאחר המהפכה שונה שם הטיילת ל”פאסאו דה מארטי”, אך רבים מתושבי הוואנה משתמשים עדיין בשם הישן “אל פראדו” או בשמותיה האחרים: “הטיילת שמחוץ לחומות” או “טיילת איסאבל השנייה”. בימי ראשון מתקיים בטיילת שוק אמנויות. וכאן עובר הקרנבל של הוואנה.
לקראת 1930 שופצה הטיילת ונבנו לאורכה מבנים ציבוריים, מלונות ותיאטראות:
בניין ניאו-מורי מפואר בפינת Calle Virtudes. שימו לב לקשתות (במספר 314).
Palacio de los Matrimonios – נפתח ב-1914 בתור קזינו. כיום יש בקומה התחתונה, אולם חתונות ומכאן שמו של הבניין. הבניין בנוי בסגנון ניאו-בארוק (במספר 268).
Hotel Sevilla – בית מלון היסטורי זה נפתח ב-22.3.1908. המגדל בן עשר הקומות נוסף ב-1918. ליד המלון פסאז’ חנויות, כולל חנות להחלפת כספים (במספר 255).
שמונת האריות, המסמלים את הוואנה, נוספו בשנת 1927 עם פסלי השיש.
Casa del Científico – ביתו של חוסֶה מיגל גוֹמֶז, הנשיא השני של הרפובליקה הקובנית. משמש כיום כבית מלון קטן וכמסעדה (במספר 212).
Teatro Faustoתיאטרון “פאוסטו” – נבנה ב-1938 על יסודות של תיאטרון ישן בעל אותו שם (במספר 203).
מנורות הברזל האלגנטיות הוצבו בטיילת ב-1834 עם מדרכת השיש הצבעונית.
ביתו של ד”ר קַרלוֹס פִינלֵי (Carlos Finlay), שגילה את היתוש המפיץ את הקדחת הצהובה (במספר 168).
גרַאן טֵאַטְרוֹ ( GRAN TEATRO) **
כתובת: 458 Prado y San Rafael. טלפון:8613077.
מועדי הפתיחה:כל יום 9:00–18:00
ישאפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם.
זהו התיאטרון הגדול של הוואנה ואולי העתיק ביבשת אמריקה. הוא נבנה בין השנים 1830–1837 על-ידי עבדים ואסירים במימונו של האמרגן הקטָלוני פרנסיסקו מארטי טורנס ונקרא במקור “גראן טאטרו דה טָקוֹן” (“Teatro de Tacón Gran“). התיאטרון הנוכחי נבנה על יסודות התיאטרון הישן ונחנך ב-8.12.1907 בקומפלקס הנקרא Centro Gallego (המרכז הגליסיאני). את התיאטרון תכנן האדריכל הבלגי פּוֹל בֶּלוֹ (Paul Belau). החלק המרשים ביותר הן ארבע קבוצות הפסלים שבחזית, מעשה ידיו של הפסל האיטלקי ג’וזפה מוֹרֶטי (Guiseppe Moretti), המסמלים נדיבות לב, חינוך, מוזיקה ותיאטרון. בבניין אלמנטים מסגנונות שונים: ניאו-ברוק, רנסנס צרפתי, ניאו-קלאסי ורוקוקו ספרדי. אבני הגרניט, ששימשו לבניית התיאטרון המפואר, הובאו מספרד.
במקום פועל בית-ספר למחול. זהו גם מקום הופעותיה של להקת הבלט והאופרה הלאומית הקובנית. על הקיר שמחוץ למבנה ניתן להתעדכן במועדי ההופעות.
מלון אינגלאטרה (Hotel Inglaterra) *
בסמוך לתיאטרון נמצא מלון “Inglaterra“, הקיים כבר כ-130 שנה (כתובת:San Paseo de Marti 416 esq. Rafael ). מושמעת בו מוזיקה קובנית חיה. המלון נבנה בהשפעה ערבית. בלובי ובחדר האוכל יש קישוטי תקרה נהדרים. עיטור יפה מברזל מפריד בין הלובי לחדר האוכל. במלון התארחו אמנים רבים. הגנרל מָסָאוֹ, גיבור מלחמת העצמאות הקובנית, גר כאן כמה חודשים.
טיפ
במרפסת המוצלת, מתחת למלון “אינגלאטרה”, ניתן לנוח מהסיור בעיר. לאורך המדרכה בתי קפה ומסעדות.
כיכר אַרמָאס הצבא (de Armas Plaza) ***
הכיכר העתיקה בהוואנה (1582). אלגנטית, רחבה, שופעת צמחייה טרופית, עצי תמר מלכותיים ומזרקות, ומקושטת בבניינים בסגנון הבארוק ובמונומנטים, המשרים במקום אווירה קולוניאלית. הכיכר נקראת כך משום שעד לאמצע המאה ה-18 היא שימשה לאימוני הצבא הספרדי, בעיקר לתרגילי סדר.
במאה ה-17 שופצה הכיכר והפכה למקום הבילוי המועדף על עשירי הוואנה, כפי שמצויר בתגליפים מאותה תקופה. בכיכר נמצא עץ Ceiba (עץ כתונת המשי), המציין את המקום שבו נערכה המיסה הראשונה בעת ייסוד העיר.
הפסל הלבן שבמרכז הכיכר, יצירתו של הפסל הקובני Sergio Lopéz Mesa (1955), הוא פסלו של קרלוס מנואל דה סספדס, שהוביל את מלחמת העצמאות הראשונה. הפסל הוצב בכיכר במקום פסלו של המלך פרדיננד השביעי, שהוצב שם במאה ה-19 כהתרפסות של העשירים המקומיים בפני הרשות הקולוניאלית. בכיכר נערך שוק ספרים “יד שנייה” בימי א’–ד’ בין השעות: 10:00–18:00.
מבנים מעניינים סביב הכיכר:
Palacio del Segundo Cabo – מקום מושבו של סגן המושל הספרדי באמצע המאה ה-18, וכיום מכון הספר הקובני. מבנה זה מופיע במרכז התמונה הראשונה שצולמה בקובה ב-1840. המבנה שימש גם כבית דואר ומקום מושבו של בית המשפט העליון.
ארמון המושלים (Palacio de Los Capitanes Generales Museo de la Ciudad) ***
כתובת: Obispo y O‘reilly. טלפון: 8615779.
מועדי פתיחה:כל יום: 9:30–18:30.
ישאפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעתיים. הצילום בתשלום.
המבנה היפהפה הזה נבנה בין השנים 1776-1791 על-ידי המהנדס אנטוניו פֶרנַנדז טְרֶבֶחוֹס (Antonio Fernandez Trevejos). הוא בנוי בסגנון הבארוק, עם מרפסות אלגנטיות ומקושטות. חצר המוזיאון מרשימה, ובמרכזה ניצב פסל של קולומבוס מתחת לעצי הדקל ובין צמחי הבוגנוויליאה והמטפסים.
בראשית ימיו שימש המקום כביתם של המושלים הספרדים באי ואחר כך – כביתו של המושל הצבאי האמריקני ומשכנם הראשון של נשיאי קובה. ב-1920, עם השלמת בנייתו של הארמון הנשיאותי, הפך לבית העירייה. כיום הוא משמש כמוזיאון העירוני, והביקור בו מומלץ מאוד.
במקום אוסף גדול ועשיר של ריהוט יקר של המשפחות העשירות בעיר; סכין המָצֶ’טָה (machete) של הגנרל אנטוניו מָסֶאוֹ; חדר אוכל עם תצוגה של כ-400 כלי אוכל, התלויים על הקיר ושמורים במשך שנים למלך ספרד (שטרם הגיע) – אם יחליט לבקר בהוואנה – וכן חדר מיוחד שנבנה עבורו ובו כס המלוכה. מוצגת כאן גם La Giraldilla – השבשבת המקורית ממבצר רִיאָל פוּאֶרְזָה.
הקומפלקס מציג את האירועים ההיסטוריים מהקמת הוואנה ועד ימינו:
אולם הגיבורים – בו מוצגים אובייקטים ממלחמת העצמאות, כולל הדגל המקורי של סֶסְפֶדֶס.
חדר כס המלוכה – החדר שיועד למלך ספרד. שימו לב לחלונות הצבעוניים.
אולם המראות – כאן נחתם ההסכם לסיום השליטה הספרדית באי, וכאן היה המשרד הראשון של נשיא הרפובליקה.
רחוב אופיסיוס (Calle Oficios) *** – רחוב משוחזר בצורה מושלמת. מאכלס בתוכו כמה חנויות ומוזיאונים, כולל מוזיאון המכוניות הישנות.
מלון “סנטה איסאבל” (Hotel Santa Isabel) – נבנה במאה ה-18 כארמונו של הרוזן מסַנטוֹבֶניָה (Conde de Santovenia). מאוחר יותר הפך לבית דירות, והיום משמש כמלון אקסקלוסיבי. במלון זה שהו מדינאים רבים, כמו ג’ימי קרטר והאפיפיור יוחנן פאולוס השני. בחפירות ארכיאולוגיות, שנערכו בעת השיפוץ באזור הגובל ברחוב Baratillo, נחשפו ממצאים מהמאות ה-17 וה-18. בחלק אחר של המבנה הגיעה החפירה העמוקה לאדמת הבוץ המקורית שהייתה במקום טרם הקמת הכיכר, ונתגלו ממצאים מתקופת הילידים האינדיאנים, מטבעות נחושת מהמאה ה-16, חוליה קטנה ונוצצת של דג (נראה שהובאה מאזור מכסיקו ושימשה את האינדיאנים המקומיים כתכשיט) ושריון של טִינגלָאדוֹ (tinglado) – סוג של צב שחי באזור (דבר המוכיח שכנראה היה במקום חוף ים לפני שנים רבות)
המקדש (El Templete) **
כתובת:הצד המערבי של כיכר ארמאס.
מועדי הפתיחה: כל יום: 8:30–18:00.
ישאפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
מקדש קטן, חיקוי של מקדש יווני בסגנון ניאו-קלאסי, שנחנך ב-1828 כדי להנציח את הקמת העיר. מספרים שהמיסה וישיבת מועצת העיר הראשונה התקיימו כאן ב-1519, מתחת לעץ הסֵייבָּה הסמוך, שניטע במקום העץ המקורי.
במקדש שלושה ציורי ענק נהדרים, פרי עבודתו של ז’אן בַּפּטיסט וֶרמָיי (Jean Baptiste Vermay) – אמן צרפתי שמת בגיל 47 ממחלת הכולרה. הציורים מתארים את המיסה הראשונה, ישיבת המועצה הראשונה וחנוכת המקדש. ורמיי, שאפרו ואפר אשתו שמורים במקדש בארון שיש לבן, היה תלמידו של הצייר ז’אק לואי דויד (Louis David Jacques), שהיה אחד מציירי הבית של נפוליאון הראשון בפריס. הוא הגיע לקובה מניו אורלינס עם ההגירה הצרפתית לאחר התמוטטות האימפריה של נפוליאון, ופתח את האקדמיה הראשונה לציור בקובה ב-1818 בחסותו של הבישוף חוּאַן חוסה דִיאָז (Juan José Diáz). הציורים כאן הם הראשונים שצוירו במסגרת האקדמיה.
רחוב אנה (Calle Enna) *
הרחוב הצר ביותר והקצר ביותר של הוואנה. נמצא מאחורי המקדש ונקרא על שמו של גנרל ספרדי שנפל בקרב.
המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע (Museo Nacional de Historia Natural) *
כתובת: Obispo 61. טלפון: 8639361.
מועדי פתיחה: ימים ג’–ו’: 9:30–18:30.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם.
בניין קלאסי מודרני, ששימש בעבר כמקום משכנה של השגרירות האמריקנית. המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע שוכן בו מ-1989. במוזיאון תצוגה נאה של צמחים ובעלי-חיים המצויים באי.
בית אוֹבּרָא פִּיָה (Casa de la Obrapia) **
כתובת: Mercaderes y San Ignacio Obrapia 158 %
מועדי הפתיחה: ימים ג’- שבת: 10:00–16:00. א’: 9:00–12:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם.
ארמון זה, שנבנה בשנת 1646 והורחב בסוף המאה, מפורסם בשל הכניסה המקושטת בסגנון הבארוק ובשל הגן היפה. המקום הוא דוגמה לאדריכלות קובנית של עשירי העיר. בעל המקום, מרטין קַלבוֹ (Martín Calvo), היה ידוע בנדיבותו, ונהג להעניק מדי שנה נדוניה לחמש יתומות.
הכיכר העתיקה (Plaza Vieja) **
כיכר ציורית ונעימה זו נבנתה במאה ה-16 ושימשה בעבר כמרכז למסחר, שוק פתוח, מלחמות שוורים, הוצאות להורג ופסטיבלים, עד שהפכה לאחת הכיכרות המרכזיות, היפות והציוריות בהוואנה. עד שנות השלושים הייתה במרכזה מזרקה מוקפת בארבעה דולפינים, אך זו נהרסה לצורך בניית מגרש חנייה. כיום הכיכר משופצת, כמו גם בניינים שמסביבה, ובמרכזה מזרקת שיש לבנה של האמן כִיאָף אֶנְטוֹניו. ניתן “לתפוס שלווה” באחת המסעדות או באחד מבתי הקפה והבירה הטובים המקיפים את הכיכר, או לשוטט בגלריות לאמנות, המציגות יצירות אפרו-קובניות ופסלים סביבתיים ממתכת.
החדר החשוך – תצפית (Camara Oscura) **
כתובת: בפינה הצפון-מערבית של הכיכר הישנה, בניין Gómez Vila.
Mercaderes y Teniente Rey **
טלפון: 8664461.
מועדי פתיחה: כל יום: 9:30–17:30.
במקום מעניין זה יש תצפית של 360 מעלות על העיר באמצעות מראות, המוצבות על מגדל בגובה 35 מטרים ומקרינות על לוח עגול במרכזו של חדר חשוך. המתקן מציג תמונות ומראות של העיר בזמן אמת, והצופים יכולים לראות את כלי הרכב והאנשים בתנועתם. המפעיל או המרצה יכול להתעכב על אתרים שונים ולהתקרב עליהם לפי העניין או רצונם של הצופים.
מלון “רחל” Hotel “Raquel” ***
כתובת: Amargura 103 esq. San Ignacio
טל: 8608280.
מלון יפהפה, ששופץ בשנת 2003. מלון מיוחד זה משופע בסמלים יהודיים, כמו מזוזות וחדרים הנושאים שמות תנ”כיים. בקבלה מוצגת אבן גדולה מירושלים, שעליה חרוטה מנורת שבעת הקנים. נברשות בצורת מגן-דוד משתלשלות מתקרת הלובי, ובחנות המלון נמכרים פריטי יודאיקה. כדאי לשים לב לאדריכלות הבארוק הנפלאה ולתקרת הוויטראז’ הצבעונית והמרשימה.
כיכר הקתדרלה (Plaza de la Catedral) ***
כיכר מרשימה, הנחשבת לאחד הסמלים של הוואנה העתיקה ולמקום הקולוניאלי ביותר בעיר. המטייל בה חש כאילו הוא נמצא עדיין במאה ה-18 ויכול ליהנות מהפאר וההדר העוטפים את האזור. הקתדרלה היא המבנה הדומיננטי והמיוחד בכיכר.
הכיכר הוקמה באזור של ביצות, סמוך לחוף הים. ציורים מראים שהמטיילים כאן יכלו לצפות מהכיכר בספינות. בראשיתה נקראה הכיכר “Plaza de la Ciénaga” (“כיכר הביצה”) בשל הביצות שבמקום.
במאה ה-16 היה פה שוק דגים קטן, ומאוחר יותר הובאו למקום מים מתוקים בתעלת המים, שנקראה “התעלה המלכותית” (“Zanja Real“) המים הועברו מנהר האַלמֶנדַארֶס (Almendares), במרחק תשעה ק”מ מהעיר עד למספנות שבנמל. לוח המוצב בקיר הכיכר מצביע על מיקומה של אמת המים הקדומה. במאה ה-18 התיישבו כאן עשירי העיר ונבנתה הקתדרלה.
הקתדרלה של סן קריסטוּבָּל (Catedral De san Cristobal) ***
כתובת: San Ignacio y Empedrado טלפון: 8617771.
מועדי הפתיחה: ימים ב’–שבת: 9:30–12:30. א’: 8:00–12:30.
מיסה: ימים ב’–ו’ 20:00. שבת: 17:00. א’: 10:30.
משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם.
האתר התפתח בסוף המאה ה-17 עוד כאשר שימש כביתו של נזיר ממסדר הישועים, ומאוחר יותר הפך למקום תפילה. הישועים החלו את בניית הכנסייה ב-1748, אך ב-1767 גורשו על-ידי מלך ספרד מכל תחומי ממלכתו, כולל קובה. בשנת 1777 הושלמה הכנסייה, ונקראה אז “כנסיית הבתולה מריה בעלת ההיריון הטהור” (“Catedral de la Virgen María de la Inmaculada Concepcion“).בשנת 1788 החל הבישוף המקומי להשתמש בה כמקום מושבו וב-1789 היא קודשה כקתדרלה של הוואנה.
על פי המסורת עגנה ב-15.1.1796 ספינה בנמל הוואנה, וממנה הורד לחוף ארון קבורה מכוסה קטיפה ובו שרידי גופתו של כריסטופר קולומבוס. הארון הועבר לקתדרלה, הונח מתחת ללוח שיש והפך להיות מוקד לטקסים רשמיים. מאז כונתה הקתדרלה “הקתדרלה של סן קריסטובל” או “הקתדרלה של קולומבוס” (“Catedral Colón“). לוח אבן מצד שמאל של דוכן המטיף מספר את הסיפור. לגבי גורלם של השרידים כיום קיימות שתי גרסאות. על-פי אחת מהן הוחזרו שרידי הגופה לספרד בשנת 1899, ונראה כי הם היו של דיֶיגו, בנו של קולומבוס. לפי גרסה אחרת הועברו העצמות לרפובליקה הדומיניקנית.
החזית בסגנון הבארוק מפוארת ויוצרת הרמוניה נדירה ביופייה, ונחשבת כיפה ביותר באמריקה הלטינית. הסופר הקובני אָלֶחוֹ קַרפֶּנטיֶיר (Alejo Carpentier) תיאר אותה במילים “מוזיקה שהפכה לאבן“. שני מגדלי הפעמונים אינם סימטריים – האחד גבוה ורחב יותר מחברו. החזית שופעת גומחות ועמודים.
לעומת החזית המפוארת מאכזב פנים הכנסייה הניאו-קלאסי. הכניסה היא בין שלוש דלתות עץ, ושתי שורות עמודים מפרידות בין מרכז הכנסייה לצדדים, שבהם בנויות שמונה קפלות פרטיות. רק המזבח מפואר ובנוי משיש קררה משובץ בכסף ובזהב. בסוף המאה ה-19 שיפץ הבישוף אֶספָאדָה (Espada) את הכניסה, והמזבח עוצב מאוחר יותר על-ידי האמן האיטלקי ג’וזפּה בְּיַאנקִינִי (Giuseppe Bianchini). מאחורי המזבח יש שלושה ציורי פרסקו שצוירו על-ידי הצייר האיטלקי ג’וזפה פֶּרוֹבָאנִי (Giuseppe Perovani).
מימין למזבח מוצב פסל עץ גדול של סנט כריסטופר, שפוסל על-ידי מרטין אַנדוּחָאר (Martín Andujar) ב-1632 בסביליה. רגלי הפסל אינן פרופורציונליות לגופו, כי הן נוסרו כדי להכניסו לכנסייה דרך הדלת. במקום מצויים כמה קברים מהימים שבהם נהגו לקבור אישים חשובים בתוך הכנסייה.
מיסת השתיקה – בכל שנה ב-16 בנובמבר, ביום שבו נערכה המיסה הראשונה בהוואנה, מתקיימת במקום מיסה. המאמינים מתפללים, מבקשים מסנט כריסטופר את ברכתו, ומאמינים כי ברכה זו ניתנת כל עוד אין מדברים מזמן התפילה ועד עזיבת הכנסייה.
מסביב לכיכר כמה בניינים מעניינים:
בית לוֹמבִּילוֹ (Casa de Lombillo) (1618) * – ארמון שנבנה במאה ה-17 לכבודו של הרוזן מלומבילו שהיה סוחר עבדים. בעבר שכן כאן מוזיאון המאבק באנאלפביתיות, המשמש כיום גלריה לתצוגה מתחלפת של אמנים קובניים. הבניין שירת בעבר את משרד הדואר הראשי, וקופסת המכתבים הישנה והמיוחדת עדיין ניצבת ליד הקיר החיצוני.
ארמון המרקיז דה אַרקוֹס (Palacio del Marqués de Arcos) (1741) – בעבר התגורר כאן הגזבר המלכותי. כיום זו היא גלריה לעבודות יד שנמכרות במקום.
המוזיאון לאמנות קולוניאלית (Museo de Arte Colonial) **
כתובת: San Ignacio 61 (מול הקתדרלה). טלפון: 8626440.
מועדי הפתיחה: ימים ב’–ו’: 9:00–18:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם.
מוזיאון מעניין השוכן בבניין בן שתי הקומות בסגנון קולוניאלי, שנבנה בשנת 1720 ושימש כמעונו של הגנרל לואיס צָ’קוֹן (Chacon), שהיה מושל קובה. ב-1963 הפך המקום למוזיאון לאומי. בקומת הקרקע 12 חדרים הכוללים ריהוט, נברשות, כלי חרסינה ועוד. המבקר יבחין בשילוב בין הסגנון האירופי-קולוניאלי, שבו מושם הדגש בריהוט העץ, לבין הסגנון של המעמד הבינוני והעשיר בהוואנה, שאותו ניתן לזהות על-פי סוגי הדקורציה מהמאות ה-18 וה-19. חלונות המטבח בעלי זכוכית צבעונית ומצוירת להגנה מפני השמש החזקה. בחדר האוכל דוגמאות יפות של “ממפרס”, דלתות פנימיות, קטנות היוצאות מן המשקוף ומאפשרות כניסת אוויר ואור אל החדר. ראויה לציון דלת פנימית ועליה תמונות של ונציה. כלי ההגשה והכיור עשויים מקריסטל וחרסינה. בחדר השינה נמצא מתקן רחצה מקרמיקה בצורת ארון, המאפשר שימוש חוזר במים על-ידי ניקוזם וסינונם והעברתם למכל חרס, הנמצא בתחתית המתקן; וכן פסנתר אנגלי עתיק מהמאה ה-19. במוזיאון מוצגת כרכרה יחידה מסוגה בקובה, ה”קִיטרִין” (QUITRIN) וכלי עבודה ואביזרים ששימשו את הסייסים. בשאר החדרים מוצגות תערוכות של פרטי ריהוט יוקרתיים וחפצי אמנות קולוניאלית.
ארמון המרקיזים דה אָגוּאַס קְלָארָס (המים הזכים) (Palacio de los Marqueses de Aguas Claras) – נבנה במחצית השנייה של המאה ה-16. עד תחילת המאה ה-20 שימש כמושבם של מוסדות שונים. כיום זהו בר-מסעדה בשם El Patio, ששולחנותיו פרוסים בחצר בצורה ציורית ונאה. המקום פתוח 24 שעות ביממה, ומוזיקה חיה מנוגנת בו דרך קבע.
מרכז וילפרֶדו לָאם (Centro Wilfredo Lam) *
כתובת: San Ignacio 22 y Empedrado. טלפון:8613419.
מועדי פתיחה: ימים ג’–שבת: 10:00–17:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם.
מבנה מן המאה ה-18. היה ביתו של הרוזן סֶן פרננדו דה פֶּנַאלְוור (San Fernando de Penalver) וכיום מוסד לקידום האמנות, המוקדש לזכרו של הצייר הקובני הידוע וילפרדו לָאם (Wilfredo Lam), שחי בקובה ובפריס. במקום תערוכות מתחלפות וחדרי הרצאות.
הסמינר על שם סן קרלוס וסן אַמבּרוסיוֹ (Seminario de San Carlos Y San Ambrosio) *
כתובת: San Ignacio 5. טלפון: 8626989.
מועדי הפתיחה:ימים ב’ – ו’: 9:00–16:00.
משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם.
הסמינר הוקם ב-1689 בבניין, שבו שוכן היום המוזיאון לתרבות האיסלאם, ועבר למקומו הנוכחי ב-1774. אחד המורים הידועים ביותר בסמינר היה פֶליקס וָארֶלָה (Félix Varela), שהנהיג סגנון לימודים המזמין את התלמידים לבטא את השקפותיהם באופן חופשי. השער הישן נמצא ברחוב סן איגנאסיו, מאחורי הקתדרלה. הכניסה החדשה, מהמאה ה-20 בסגנון ניאו-בארוק, נמצאת ברחוב Avenida del Puerto. ניתן לבקר רק בגן ובחצר. בגן הגדול שפע של צמחייה בערוגות ובמרכזו פסל של קופיק (En Ti Cofic). בסמינר לומדים כ-60 סטודנטים. הלימודים, שעיקרם לימודי דת, נמשכים כשמונה שנים.
גלריה ויקטור מָנוּאֵל (Galeriá Victor Manuel) **– במָקום מסעדה ובית קפה, מושמעת בו מוזיקה חיה, מתקיימות תערוכות ומכירת יצירות של אמנים קובנים. בעבר שכן כאן בית המרחץ העירוני.
הידעת?
ברחוב טאקון (Calle de Tacon) פועל בימים א’–ד’, בין השעות 9:00–17:00, שוק מזכרות, חפצי אמנות, שרשראות ותכשיטים, ספרים, חולצות ועוד. ניתן וכדאי להתמקח על המחיר.
מבצר רֵיאָל פוּאֶרזָה/ מוזיאון הקרמיקה (/ Museo de la Cerámica Artística Cubana Castillo de la Real Fuerza) **
כתובת: O‘reilly y Ave. del Puerto y Tacón. טלפון: 8616130.
מועדי הפתיחה:כל יום: 9:00–17:30.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם.
מבצר מרשים זה נחשב לעתיק באי ובין העתיקים ביבשת אמריקה. מנקודה זו ניתן לראות את כיכר אַרמָאס, ומנגד את מבצר אל מורו.
המבנה המקורי נבנה בשנת 1540, נהרס במתקפת שודד הים הצרפתי ז’אק דה סורה, נבנה מחדש בשנים 1558–1577, ושופץ ב-1582. מיקומו האסטרטגי, קירותיו העבים (שלושה מטרים) והתעלה המקיפה אותו נועדו לשמור על האזור מפני התקפותיהם של שודדי הים.
בשנת 1632 הוצבה בראש המגדל המערבי שבשבת בדמות אישה המחזיקה בידה צלב (La Giraldilla), שמאוחר יותר הפכה לסמל המזוהה ביותר עם הוואנה. פסל זה שצורת שבשבת לו והעשוי ברונזה, הוא העתק של פסל הנמצא בעיר סֶביליה שבספרד. השבשבת המתנוססת כיום בראש המגדל היא העתק של השבשבת המקורית, הנמצאת במוזיאון העירוני.
האגדות סביב פסל זה רבות. יש המאמינים כי זו דוניה אינס איסאבל דה בּוֹבָאדִיָה (Doña Inés Isabel de Bobadilla), אשתו האהובה של מושל קובה הֶרנַנדוֹ דה סוֹטוֹ (Hernando de Soto), מביטה אל האופק ומצפה לשובו של בעלה, שהפליג לפלורידה בחיפושיו אחר מעיין הנעורים; ומשלא שב (יש האומרים שהוא מת על גדת המיסיסיפי, ואחרים גורסים שנאכל על-ידי קניבלים), התאבנה מצער.
כיום משמש המבצר גלריה לעבודות קרמיקה מודרניות של אמנים קובנים. ניתן לרכוש במקום חפצי אמנות מקרמיקה, כלי כסף ותכשיטים, אך מחירם יקר.
מנזר סנטה קלָרָה (Convento de Santa Clara) *
כתובת: Calle Cuba 610 % Sol y Luz. טלפון: 8613335
מועדי הפתיחה:ימים ב’–ו’: 8:30–17:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם.
אחד המנזרים העתיקים באי. הבניין שימש בעבר כבית המטבחיים הראשון בהוואנה ובית מרחץ ציבורי. ב-1644 הקימו בו נזירות מקולומביה מנזר ובית מחסה לבנות יתומות ועניות, ובתפקיד זה שימש עד שנמכר ב-1919. מאז שימש מוסדות ציבור שונים. ב-1982 שופץ ביסודיות, ומאז שוכן בו המרכז לשימור אתרים. אחד מאגפיו משמש כמעון סטודנטים ואכסניה. בניגוד לחיצוניותו הפשוטה, מתאפיין פנים המנזר בעיצוב קולוניאלי, כולל תקרת עץ יפה וחצר נהדרת.
כנסיית גבירתנו רבת החסד (Iglesia de Nuestra Señora de la Merced) **
כתובת: Calle Cuba 806 טלפון: .8638873
מועדי הפתיחה: מדי יום: 8:00 – 12:00, 15:00 – 20:00.
מיסה מתקיימת בו בכל יום ב-9:00.
משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם.
בניית הכנסייה החלה באמצע המאה ה-17 והסתיימה באמצע המאה ה-19. סגנונה בארוק וניאו-קלאסי. המזבח מצופה זהב, ועל התקרה ציורי קיר של אמנים קובנים במוטיבים דתיים. המקום פופולרי בקרב אפרו-קובנים מאמיני הסנטריה – מעין דת המשלבת בין הנצרות הקתולית ופולחנים אפריקניים.
ב-24 בספטמבר – יום קדוש הן לקתולים והן למאמיני הסנטריה – מתכנסים אלו ואלו בכנסייה בבגדי לבן, ומביאים פרחים לבנים ומנחה ל”גבירתנו רבת החסד” ולאליל הסנטרי אובאטאלה.
רחוב אוֹבִּיספּוֹ (Calle Obispo) ***
זהו המדרחוב המרכזי של הוואנה העתיקה, החוצה את העיר לשניים ומחבר את אזור פארק סנטראל והפלורידיטָה עם כיכר אַרמָאס. רחוב אוביספו (בישוף) נקרא כך מאחר שמקום המגורים הרשמי של הבישוף של הוואנה היה בבניין הנמצא בקרן הרחוב, במקום שבו הוא מצטלב עם רחוב אוֹפִיצְיוֹס (Calle Oficios), מאחורי המוזיאון העירוני, והמטיילים בו נהנים מהאדריכלות העתיקה והבתים המשופצים.
לאורך הרחוב, מכיכר ארמאס לכיוון הפלורידיטה, יש כמה אתרים מעניינים: לאורך הרחוב חנויות יקרות ודוכני מזכרות (המכירה גם ב-c.u.c) שפע בתי קפה ובּרים שוקקי חיים, שבהם מופיעות להקות קובניות ומושמעת מוזיקה עד השעות הקטנות של הלילה.
במספר 113 – מוזיאון קטן לכלי כסף: Museo de Orfebreria. * בין המוצגים: שעונים, רהיטי מתכת ומקלות הליכה.
במספרים 117–119 – בית קולוניאלי מ-1556, הנחשב לבניין העתיק בעיר, ולו מרפסות תלויות. כיום משמש המקום כחנות ספרים. בתקרה אפשר להבחין בהשפעה המוֹרית (צפון-אפריקנית).
במספר 155 – בית המרקחת העתיק Taquechel **.
במספר 153 – מלון “אמבוס מונדוס” (“Ámbos Mundos“), שבו התגורר הסופר ארנסט המינגוויי. *
במספר 161 – San Jose– קונדיטוריה המוכרת מגוון רב של עוגות. פתוחה עד השעות הקטנות של הלילה.
במספר 211 – משרד האוצר: Ministerio de Finanzas y Precios. * בניין ניאו-קלאסי שנבנה עבור הבנק הלאומי של קובה. במרתף מוזיאון קטן, מוזיאון האוצר (Museo de las Finanzas), המציג שטרות כסף מהתקופה הקולוניאלית ועד היום, וכן תצוגת בולי מסים מ-1837. אספנים יכולים לרכוש במקום מוצגים. בכניסה, במורד המדרגות, יש כספת עגולה מ-1910. בקשו מהעובדים להפעיל את הכספת הכבדה בת 14 הטון, המופעלת באופן מכני, וראו את פעולת גלגלי השיניים הגדולים.
במספר 252 – מלון Florida. המקום נפתח ב-1885. במקום פטיו מרכזי, וכן מסעדה ובר הפעילים בערבים.
במספר 260 – Drogueria Johnson **– שני בתי מרקחת המתגאים במדפים הישנים, שעליהם תצוגה של כדים מזכוכית ומחרסינה איטלקית מהמאות ה-17 וה-18. ניתן לרכוש תרופות.
במספר 305 – museo numismairco * (טלפון 8615811).
מועדי הפתיחה: ימים ג’ – שבת 9:00–14:45. א’: 9:00–13:00.
מכיל אוסף מדליות, מטבעות ושטרות.
במספר 316 – הפאב ORO La Lluvia de. מנגנים בו מוזיקה חיה בכל השעות.
במספר 360 – Longina – חנות לכלי נגינה ומבחר גדול של דיסקים.
בפינת רח’ Compostela – פַּאב בו מושמעת מוזיקה עד השעות הקטנות של הלילה.
במספר 450 – גן קטן ונעים. בשעות היום מוכרים בו ציפורים. שימו לב לקיר שנחתך כדי לאפשר את הקמת הגן.
במספר 557 (בתחילת הרחוב, מול פארק סנטראל) – הפלוֹרִידִיטָה (Floridita), מסעדה הידועה גם בשם “ערש הדקירי”. זו מסעדה-בר שנוסדה במאה ה-19, ובתחילת המאה ה-20 קיבלה את שמה הנוכחי. ב-1918 נרכשה על-ידי הברמן קוֹנסטַנטֶה (Constante), שהיה מומחה בהכנת משקאות וקוקטיילים בסגנון הדקירי. המינגווי נהג להתארח במקום ולשתות דקירי (רום לבן, מיץ לימון, סוכר, כמה חתיכות של דובדבנים מסוכרים וקרח). היום זוהי מסעדה יקרה, המגישה ארוחות וקוקטיילים קלאסיים.
חדר הנציגים (Cámara de Representantes) **
כתובת: Churruca y Oficios.
מועדי הפתיחה: ימים ג’–ו’: 10:00–17:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם.
מבנה נאה בסגנון ניאו-קלאסי בעל שמונה עמודים קורינתיים יפים, המקפל בתוכו היסטוריה רבת-שנים. בין השנים 1902–1929 שימש כבניין הפרלמנט של קובה. כיום זהו מוזיאון.
קרון הרכבת – בפינת הרחוב ממוקם “קרון הרכבת המלכותי”. הקרון נבנה בארצות-הברית בשנת 1900, ובעולם יש רק עוד שניים כמותו – במכסיקו ובארצות-הברית.
הקרון הגיע לאי ב-1912 ושימש אח”מים לנסיעה ברחבי קובה. בשנת 2005 שופץ ושוחזר וכולל ריהוט מעץ, סלון, חדר מיטות, ארונות, שירותים ומקלחת, חדרי משחקים, חדר אוכל ומטבח.
הרובע הסיני (Barrio Chino) **
הסינים הובאו לקובה החל באמצע המאה ה-19 לשמש כפועלים במטעי הסוכר, כתחליף לעבדים השחורים ששוחררו. הרובע הסיני של הוואנה נוסד במחצית השנייה של המאה ה-19 באזור קטן בין הרחובות San Nicolas, Dragones, Zanja ו-Royo. האווירה ססגונית ושוקקת חיים, רוכלים מוכרים מוצרים מאסיה, והמבקרים בו רבים. מרכז הרובע מגודר וכולל מסעדות רבות, המציעות מזון טוב בסגנון סיני, איטלקי וקובני. השער של הרובע מרחוב Zanja הוא מעין פגודה בעלת גג רעפים, ועליה שילוט בסינית. שער אחר, גדול יותר, בסגנון סיני, הוקם בשנת 1998 בפינת הרחובות Dragones ו-Amistad. השער, שרוחבו 19 מטר, נתרם לקובה על-ידי הממשלה הסינית.
ברובע נמצאת הכנסייה Iglesia de la Caridad, שהוקדשה ל”בתולה הצדיקה מקוברה” – הקדושה הפורשת את חסותה על קובה. בכנסייה יש פסל מעניין בדמות בתולה בעלת תווי פנים סיניים, שהובא למקום באמצע שנות החמישים.
כנסית הלב הקדוש (corazon Iglesia del Sagrado) **
כתובת: Av. Simon Bolivar (reina) 463. טלפון: 8624979.
מועדי הפתיחה: כל יום: 8:00–12:00, 15:00–18:00.
מיסה מתקיימת בכל יום בשעות 8:00, 16:30.
משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם.
זאת אחת הכנסיות הקתוליות החשובות והנפלאות בקובה ובאמריקה הלטינית כולה. היא מדהימה בזכות האדריכלות הניאו-גותית שלה, קישוטי הפרחים ומגדל הפעמונים, המתנשא לגובה של 77 מטרים.
הכנסייה, המשתייכת למסדר הישועי, תוכננה על-ידי לואיס גוֹגוֹרסָה (Luis Gogorza) ונחנכה ב-1923. מחוצה לה ניצב פסל הלב הקדוש של ישו, מונח על גבי שלושה עמודים צמודים, המקושטים במוטיב הנוצרי של “הבן הסורר החוזר למוטב”.
פנים הכנסייה נאה, התקרה מקומרת, והוויטראז’ים מורכבים מציורים המתארים את חיי הנוצרים ואת הפועלים שעסקו בבנייתה. המזבח המרכזי, שעוצב על-ידי האב גרנדה, עשוי משיש וברונזה משובצת באבנים צבעוניות, ודומה כאילו נרקם בחוטי זהב. 12 עמודי שיש מפרידים בין האולם המרכזי לצדדים, ורצפת פסיפס מקשטת את המעבר המרכזי. בקומה השנייה, מאחור, יש עוגב ענק, שרוחבו כרוחב הכנסייה.
בית החרושת לסיגרים “לה קורונה” (Real Fabrica de Tabacos La Corona) **
כתובת: Calle Zulueta 106, % Paseo de Martí y Colón. טלפון: 8626173.
מועדי הפתיחה:ב’–שבת: 9:00–16:30, א’ 9:00–15:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם. יקר.
בית החרושת לסיגרים “לה קורונה” נפתח ב-1842, ומ-1902 שוּכן במקומו הנוכחי. המקום ידוע גם בכינוי “La dama de Hierro” (“גברת הברזל”) לזכר שלד הברזל, שעליו נבנה בית החרושת לראשונה. המבקרים יכולים לצפות בעיבוד הטבק ובעבודתם של מגלגלי הסיגרים, הידועים בשם Torcedores. במקום ניתן לקנות מוצרי עישון ומתנות.
המוזיאון הלאומי לאמנות (Museo Nacional de Bellas Artes) ***
המוזיאון הלאומי לאמנות הוקם ב-1913 ביוזמתו של האדריכל אמיליו הֶרֶדיָה (Emilio Heredia), שהיה גם מנהלו הראשון. משנת 1954 הוא פועל במקומו הנוכחי. ב-1996 נסגר המוזיאון לצורך שיפוצים, וב-2001 חנך אותו פידל קסטרו במתכונתו החדשה.
כיום ניתן לראות בו כ-50,000 תמונות ומוצגים מימי קדם ועד ימינו.
המוזיאון מחולק לשני אגפים: הביתן לאמנות קובנית ברחוב טרוקדרו (Trocadero), והביתן לאמנות בינלאומית.
הביתן לאמנות קובנית ***
כתובת: % Zulueta y Monserrate Trocadero. טלפון: 8613856/8.
מועדי הפתיחה: ג’–שבת: 10:00 – 18:00, א’: 10:00 – 14:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעתיים. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
קומה 1 –יצירות של אמנים ממקסיקו, פרו, בוליביה, ברזיל ופורטוריקו.
קומה 2 – בקומה זו יצירות של אמנים קובנים מהתקופה הקולוניאלית ומהמאה ה-20. בין התמונות מהתקופה הקולוניאלית ניתן לציין תמונת שמן של אַרמַנדוֹ מֶנוֹקָאל (Armando G. Menocal 1942–1863) בשם “העלאתו של קולומבוס על הספינה על-ידי בּוֹבָּדִיָה” (Embarque de Colon por Bobadilla). התמונה המפורסמת הוצגה שנים רבות בשיקגו, והקונסול הספרדי לא הסכים להציגה בקובה, עד שהציור יתוקן: השרשראות שעל רגלי קולומבוס יימחקו.
קומה 3 – קומה זו מוקדשת לציירים קובנים בני זמננו שלמדו בבתי ספר באירופה, ואשר על כן הסגנונות האירופיים משתקפים ביצירותיהם.
להלן כמה תמונות הראויות לתשומת לב מיוחדת:
* ציור של רֶנֶה פּוֹרטוֹקָרֶרוֹ (portocarrero rené, 1985–1912), המתאר את הוואנה העתיקה. במרכז התמונה נראה בניין הקפיטול. המתבונן בציור חש שהתמונה יוצאת אליו. ניתן לקבל הסבר לגבי הבתים המופיעים בציור.
* ציור של וילפרדו לָאם (Wifredo Lam, 1982–1902) בשם “La Silla” (“הכיסא”). לאם למד ציור בפריס וחי בעיר זו שנים רבות. סגנונו דומה מאוד לזה של פיקסו. הציור בולט בצבעיו הטרופיים, וצויר בסגנון שונה מזה המאפיין את מרבית ציוריו של לאם.
* ציור של אָמֶליָה פָּלַאס (Amelia Pelaez, 1968–1896), הנקרא “Interior con Columnas” (“פנים בית עם עמודים”). הציור, בסגנון הבארוק, מתאר פנים בית קולוניאלי עתיק.
* ציור של קַרלוֹס אֶנרִיקֶז (Carlos Enriquez, 1900–1957) בשם “El Rapto de las Mulatas” (“חטיפת המוֹלאטיות”). הצייר משתמש בצבעים אדום וחום, המשדרים מיניות, כדי לתת ביטוי לאכזריותם ואלימותם של החיילים האמריקנים כלפי הנשים הקובניות.
* ציור של פידֶליוֹ פּוֹנצֶ’ה דה לֵיאוֹן (Fidelio Ponce de León, 1949–1895) בשם “Tuberculosis” (“מחלת השחפת”). הציור מתאר מזווית ראייה אישית את חייו של הצייר החולה.
* ציור של ויקטור מנואל גַרסיָה (Victor Manuel Garciá, 1969–1897) בשם “Gitana Tropical” (“צועניה טרופית”). זהו ציור של אישה בעלת עיניים יפות ואף אפריקני. תוויה של האישה תואמים כמה תרבויות, ויש המכנים אותה “מונה ליזה הקובנית”.
הביתן לאמנות בינלאומית **
כתובת: San Rafael % Zulueta y Monserrate. טלפון: 8613858/6.
מועדי הפתיחה:ג’–שבת: 10:00 – 18:00, א’: 10:00 – 14:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעתיים. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
קניית כרטיס כניסה לשני המוזיאונים באותו יום מזכה את הקונה בהנחה.
בחלק זה של המוזיאון ניתן לראות מוצגים מהעת העתיקה ויצירות של אמנים אירופים מבריטניה, ספרד, איטליה, הולנד, גרמניה, צרפת וחבל פלנדריה, ובהם גִינסבּוֹרוֹ, טֶרנֶר, רוּבֶּנס, קנלטו ורבים אחרים.
ממצרים העתיקה: סרקופגים, גופה חנוטה מקושטת בציורים, ספר הכתוב על מגילת קלף בכתב החרטומים, ראש של פרעה מגולף באבן גרניט שחורה משנת 1190 לפני הספירה, אדם בדמות אל השמש, פסלי אבן רבים וציורים מגולפים באבן.
מיוון: פסיפסים נהדרים, כלי זכוכית, פסלים, כלי מטבח ועבודות מתכת.
מגרמניה: כדאי לשים לב לציורים על זכוכית עם אלמנטים נוצריים יפים של הצייר הֶרמַן זֶגֶר (Hermann Seger).
מהולנד: ציורים נפתחים (שתי כנפיים) של הצייר דִירק גָ’קוּבְּס (Dirck Jacobsz).
מאיטליה: ציור גדול של ג’וֹבָני אַנטוֹניוֹ קָנָל (“קָנָלִטוֹ”) Canale (Canaletto) Giovanni Antonio, משנת 1751 המתאר את נהר התמזה. התמונה נחתכה בשל גודלה. החלק השני נמצא במוזיאון באנגליה.
הכפר קָזַבּלַנקָה ופסל ישו (Casablanca El Cristo de la Habana) *
משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
התצפית מהכפר לעברה של הוואנה מרהיבה.
כפר הדייגים קָזַבּלַנקָהנבנה ב-1700 בצדו השני של מפרץ הוואנה. כיום הוא ידוע בעיקר בזכות פסלו של ישו, הניצב מעל הכפר ומביט על המפרץ. הפסל, העשוי משיש קררה לבן וגובהו 18 מטרים, הוא פרי עבודתה של הפסלת הקובנית ג’ילמָה מָדֶרָה (Jilma Madera) משנת 1958, ופוסל על-פי בקשתה של מרתה, אשתו של הנשיא הרודן בטיסטה. את הפסל ניתן לראות ממקומות שונים בהוואנה.
טיפ
הדרך הנוחה להגיע אל הפסל היא באמצעות מעבורת, היוצאת מדי כמה דקות מרציף Muelle de la Luz שבהוואנה העתיקה, מול מוזיאון הרום “הוואנה קלוב” (“Havana Club”), מעבר לרחוב סן פֶּדרוֹ (Calle San Pedro). יש להצטייד במעט כסף קובני עבור הכרטיס.
מתחם המבצרים מוֹרוֹ וקָבָּאנה ***
במחצית השנייה של המאה ה-16, בתקופת שלטונו של המלך פיליפ השני, החלו הספרדים לבנות ביצורים ומצודות בכניסה לנמל הוואנה, סביבו ולאורכו, כדי להגן על מה שהיה באותה תקופה הנמל החשוב ביותר בעולם החדש. ההגנה על הוואנה הייתה נחוצה לא רק כדי להגן על נתיבי השיט בים הקריבי, אלא גם כדי לשמור על פריטי העושר, שהאימפריה הספרדית הוציאה ובזזה מהעולם החדש, ואשר נשמרו בהוואנה עד העברתם לספרד.
כיום מהווים המבצרים מוֹרוֹ וקָבָּאנהפארק היסטורי צבאי גדול, ומשמשים כמוקדי תיירות. באותם הימים נחשבו שני המבצרים האלו לגדולים מסוגם בעולם, ועם המבצרים רֵיאַל פואֶרזָה (Real Fuerza) ולָה פּוּנְטָה (La Punta), שבעברו השני של המפרץ היוו את קו ההגנה של העיר. מכאן נשקפת הפנורמה היפה ביותר של הוואנה.
מבצר המוֹרוֹ (Castillo del Morro) **
טלפון: 8637941.
מועדי הפתיחה: כל יום 8:30 – 21:00.
משך הביקור: כ- 30 דקות. ניתן לצלם.
בנייתו של מבצר המורו החלה ב-1589, לאחר הגעתו להוואנה של המושל חוּאַן דה טָחֶדָה (Juan de Tejeda), ונמשכה כ-40 שנה. ב-1762 כבשו הבריטים את המבצר לאחר מצור של 40 יום. הלוחמים הספרדים שבמבצר נלחמו בחירוף נפש מול הבריטים, אבל המחסור בציוד, החום העז והמחלות לא הותירו להם סיכוי. כאשר נכנסו התוקפים למבצר, הם מצאו את גופותיהם של מפקדי המגינים – לואיס דה וָלֶסקו (Luis de Velasco) ווִינצֶנסוֹ גוֹנסָאלֶס (Gonzalez Vincenzo). הבריטים כבשו את המבצר, אך היללו ושיבחו את אומץ לבם ותעוזתם של המגינים. לוחות בכניסה למבצר מצביעים על המקום שדרכו פרצו אליו הבריטים.
בצד הצפוני גרם מדרגות המוביל למרפסת עליונה, המאפשרת תצפית מלאה על המצודה.
מבצר המורו שימש שנים רבות גם כבית-כלא. מספרים שהאסירים נזרקו דרך חור ברצפת המבצר לתוך הים שורץ הכרישים. ניתן למצוא חיזוק לסיפור איום זה בהיעדרו של בית קברות במבצר או בקרבתו, אף כי ברור שהיה צורך לקבור את חללי המלחמות ואת המתים מתאונות וממחלות.
במשך מאות שנים נחשבו מבצר המורו והמגדלור שבחזיתו לסמל של הוואנה וקובה. המגדלור נבנה על ה”מורִיוֹ” (“Morrillo“), הנקודה הגבוהה ביותר בגבעה, ב-1844, במקום מגדלור עתיק יותר. גובהו 25 מטרים (45 מטרים מעל פני הים). הוא מאיר כל 15 שניות בעוצמה של 200,000 נרות ונראה למרחק של כ-30 ק”מ. המנורה המקורית נמצאת בשימוש עד היום. במקום ניתן לראות מכלים גדולים שמולאו בשמן זית כחומר הסקה למגדלור. המגדלור שימש כנקודת ציון לסימון הנתיב עבור אוניות שנכנסו לנמל ויצאו ממנו. בזכותו יכלו הזקיפים להתריע על הגעתם של אוניות אויב או פירטים ולהיערך בהתאם.
מבצר סַן קַרלוֹס דה לה קָבָּאנָה (Fortaleza de San Carlos de la Cabaña) ***
טלפון: 8620617
מועדי הפתיחה:כל יום: 9:00 – 21:00.
משך הביקור: כשעתיים. ניתן לצלם. בינוני
אחרי שהבריטים כבשו את הוואנה ב-1762 והחזיקו בה במשך 11 חודשים, שוכנעו הספרדים בצורך לבצר את העיר וסביבתה בצורה אפקטיבית יותר.
ב-1763, לאחר עזיבתם של הבריטים, החלו העבודות לבניית המבצר החדש. למעלה מ-4,000 פועלים עבדו על הפרויקט, כולל אסירים מקסיקנים ואינדיאנים, שנשלחו לאי מפנסילבניה בתנאים קשים. עלות הביצורים החדשים הייתה למעלה מ-15 מיליון פסו, שהיו באותה תקופה סכום עתק. אורכה המצודה יותר מ-700 מטרים, ושטחה כ-10 דונם. בתכנון המבצר שולבו תורות צבאיות של מדינות כמו צרפת, הולנד, איטליה וספרד, שנחשבו למפותחות ביותר מבחינת הדוקטרינה הצבאית שלהן.
הדרך המרכזית במבצר מובילה לעלייה למרפסת הגדולה. ב-1871, בעיצומה של “מלחמת עשר השנים”, הוציאו כאן הספרדים להורג את המשורר ולוחם החירות חוּאַן קלֶמֶנְטֶה זֶנֶאָה (Juan Clemente Zenea).
יריית התותח (El Canonazo). בכל ערב, בשעה 21:00 בדיוק, מזדעזעת הוואנה מיריית תותח אחת ממבצר סן קרלוס דה לה קבּאנה. קבוצת חיילים, הלבושים מדים מסורתיים מהמאה ה-18, מפעילה את התותח. הסיבה ליריות התותח מחזירה אותנו לתקופה הקולוניאלית, שבה היה חיל המשמר הספרדי יורה בתותח בשעה 04:30 בכל בוקר, כאות להשכמה, ובשעה 21:00 בלילה, כסימן של האוניות להיכנס לנמל, כי השערים עומדים להיסגר. יריות אלו נשמעו בכל רחבי העיר. תחילה נהגו לירות מספינת משמר ספרדית, ורק לאחר מכן החלו לירות מהמבצר. שנים רבות נהגו תושבי הוואנה לכוון את שעוניהם לפי יריית התותח.
במצודה כמה מוזיאונים:
מוזיאון המציג את ההיסטוריה של המצודה במסמכים ובתמונות.
מוזיאון לנשק ולביצורים – מוזיאון צבאי ובו מוצגים פשוטים (לא כדאי להתעכב בו).
מוזיאון המפקדה של צ’ה (Comandancia del Che) – ב-3 בינואר 1959 נכנסו למבצר – שהוחזק על-ידי יחידות ארטילריה של צבא בטיסטה – כוחות גרילה בפיקודו של צ’ה גווארה. הם הקימו כאן את מפקדתם במבנה מהמאה ה-19, שלפנים שימש כמשרד ומגורי המפקד הצבאי של המבצר. כיום זהו מוזיאון, המציג חפצים של צ’ה גווארה.
כלא המבצר – במהלך התקופה הקולוניאלית היה במבצר בית כלא, שבו הוחזקו פושעים מקומיים עם פטריוטים ולוחמי חופש.
כן ניתן לראות במבצר טילי R-12 סובייטיים מתקופת משבר הטילים ב-1962.
המָלֶקוֹן (Malecon) ***
פירוש השם היא “מזח” או “שובר גלים”. המלקון תוכנן על-ידי המהנדס הקובני פרנסיסקו אֶלבֶּאֲר (Francisco Albear) במטרה לעצור את גלי האוקיינוס ולמנוע הצפות בהוואנה. בנייתו נמשכה מ-1857 ועד 1902. הטיילת שלאורכו נקראת באופן רשמי “שידרות אנטוניו מָסֶאוֹ” (“Avenida Antonio Maceo“), אך השם “מלקון” שגור בפי כול.
המלקון והטיילת ידועים בכל העולם. הם משתרעים לאורך למעלה משבעה קילומטרים, ממצודת לה פּוּנטָה (Castillo de La punta) שבפתח הנמל עד סמוך לנהר אַלמֶנדָארֶס (Almendares). לאורך המלקון כביש בעל שישה נתיבים, אך התנועה בו דלילה למדי ומאפשרת לצועדים ליהנות מרעש הגלים. מומלץ במיוחד לטייל באזור בשעות השקיעה המרהיבה בשלל צבעי הכתום.
המלקון הוא נתיב מלא פעילות, ולאורכו נפרשת העיר כולה – בניינים גבוהים ומלונות, פארקים, כיכרות ואנדרטאות. חזיתות הבניינים הפונות לים נהרסו במשך השנים על-ידי הגלים. לאחרונה מתנהלים כאן שיפוצים נרחבים בעזרת תרומות מאירופה ומאונסקו”.
בחודש יולי עובר כאן מדי שנה הקרנבל של הוואנה, ובו מצעדים מכל הסוגים.
הרחצה לאורך המלקון אינה מומלצת בשל האבנים והסלעים המצויים בו. הטבילה במים מסוכנת ולא נעימה, אך צבעו הכחול של הים נהדר והבריזה קבועה. בימי א’ בשעות אחר-הצהריים יוצאים רבים מבני הוואנה למלקון, והנערים מתחרים ביניהם בקפיצות למים בין האבנים והסלעים. זו הזדמנות טובה להתחכך עם המקומיים.
אתרים לאורך המלקון
פארק מָסֶאוֹ (Parque Maceo)
אנטוניו מָסֶאוֹ (Antonio Maceo Grajales), מולאטי שנולד וגדל בפרובינציה אוריינטה שבמזרח קובה, מייצג את הקובנים שנלחמו ונאבקו עד מוות למען העצמאות הלאומית במאה ה-19. הוא נולד למשפחת איכרים פטריוטית, ואמו דחפה אותו ואת אחיו להתנדב למלחמה נגד הכיבוש הספרדי. מָסֶאוֹ הצטיין בקרבות, קוּדם בסולם הדרגות, וסופו שנהיה גנרל. בצבא השחרור הקובני הוא כונה “ענק הברונזה”. בשנת 1896 הוא נפל בקרב. באנדרטה, שנבנתה על-ידי האיטלקי דומניקו בוֹנִי (Domenico Boni) בשנת 1916, נראה מאסאו מחזיק בידו סכין בעודו רוכב על סוסו הזוקף את רגליו הקדמיות. הפארק נמצא סמוך לבית החולים הגדול באי הרמנוֹס אָמִיחֶרָס (Hermanos Ameijeiras), ובו 24 קומות.
מלון נסיואל ( Hotel Nacional) **
המלון נחשב לאחד המלונות המהודרים באזור הקריבי. הוא נפתח ב-1930, ובין אורחיו ניתן לציין דמויות בולטות, כמו וינסטון צ’רצ’יל, שתמונותיו מביקורו הרשמי בקובה ב-1940 מקשטות את המסדרון, הדוכס מווינדזור, פרד אַסטֶר, המינגוויי, ווֹלט דיסני ורבים אחרים. בתקופת בטיסטה היה המלון בבעלותו של המאפיונר היהודי-אמריקני מאיר לַנסקִי. המלון ממוקם על הגבעה מעל המלקון ומשקיף לים. הוא בנוי בסגנון ערבי-ספרדי קולוניאלי עם אלמנטים בסגנון אַרט-דֶקוֹ וניאו-קלאסי ומהווה דוגמה לאדריכלות אמנותית מפוארת. ב-1982 הכתיר אונסקו את המקום כאתר מורשת עולמית.
במקום שבו עומד היום המלון הוצבה בעבר סוללת תותחים. התותח הגדול ביותר שירה אי-פעם בקובה בתקופה הקולוניאלית ניצב עד היום בגן המלון. הוא ירה רק פעם אחת – בלילה של 13 ביוני 1898 – לעבר ספינת הקרב האמריקנית “מונטגומרי”, שהייתה חלק מהצי האמריקני במלחמה בין ספרד, קובה וארצות-הברית. ב-1762, כשהבריטים כבשו את הוואנה, לחמו בהם כאן יחידות גרילה תחת פיקודו של חבר מועצת העיר לואי אָגִילָאר (Luis Aguilar), שעל שמו נקראת היום המסעדה במלון. בגני המלון היו במשך שנים שוחות להגנה מפני התקפות של מטוסי האויב.
האנדרטה לזכר האונייה “מיין” (“Maine”)
ב-1925 נחנכה בהוואנה האנדרטה לזכר חיילי ארצות-הברית – 266 מלחים ושני קצינים, שנספו בהתפוצצות מסתורית שאירעה בספינת המלחמה “מיין” ב- 15.2.1898. ארצות-הברית האשימה בהתפוצצות את הממשל הספרדי ששלט באי והכריזה מלחמה על ספרד. כתוצאה מהמלחמה הפסידה ספרד את השליטה בקובה.
סמל הנשר בראש שני העמודים המרכזיים של האנדרטה נפגע פעמיים: בפעם הראשונה ב-1926, בסערה טרופית, ובפעם השנייה ב-1959, בעת המהפכה הקובנית, כאשר ההמון הזועם הסיר את הנשר כסמל להסרת ה”רוֹעַ”.
בפארק הקטן שמעבר לכיכר היה מקום משכנה של השגרירות הישנה של ארצות-הברית בהוואנה. היום נמצא במקום המשרד לאינטרסים אמריקניים.
האנדרטה של קָלִיקסְטוֹ גַרסיָה (Calixto Garcia)
האנדרטה – פסל של פרש – נמצאת בכיכר בצומת רח’ G והמלקון. גנרל גרסיה נמנה עם הפטריוטים שנלחמו בקולוניאליזם הספרדי בשתי מלחמות העצמאות של המאה ה-19. הוא התפרסם בזכות הטקטיקה החדשה של שימוש בתותחים להתקפה ולריתוק, שבעזרתה הצליח לשים מצור על הצבא הספרדי.
האתר הוא פרי עבודתם של הפַּסלים האמריקנים פליקס ו’ דה וֶלדוֹן (Felix W..de Weldon) ואלברט פִּיטס (Elbert Peets).
שדרת G (Avenida G)
שדרה דו-נתיבית המובילה מכיכר המהפכה, למרכז העיר ולבית החולים של וֶדָאדוֹ ומסתיימת במלקון, באנדרטה של קליקסטו גרסיה.
לפני המהפכה נקרא הרחוב “שדירות הנשיאים” (“Avenida de los Presidentes“), ולאורכו הוצבו פסליהם של נשיאי קובה. לאחר המהפכה הוסרו הפסלים.
מהאנדרטה המרשימה של תוֹמַס אֶסטְרָאדָה פַּלמָה (Estrada Palma Tomás), הנשיא הראשון של הרפובליקה הקובנית, שניצבה בתחילת הרחוב, ניתן היום לראות רק את נעליו של הנשיא. בסוף הרחוב, על גבעה קטנה הסמוכה לבית החולים, ניצב פסלו של הנשיא השני, חוסֶה מיגל גוֹמֶז (José Miguel Goméz). את האנדרטה הקים ב-1926 האיטלקי Giovanni Nicolini. היא עשויה משיש קררה ובנויה מחצי עיגול עם טורי עמודים, בדומה לעבודות אחרות של האמן הנמצאות באיטליה.
כיום ניתן לראות בשדרה פסלי אישים שזכו לאישורו של השלטון הקומוניסטי: סימון בּוֹליבָר, המשחרר הנודע של דרום-אמריקה, וסלבָדוֹר אָיֶינדָה, נשיא צ’ילה המיתולוגי.
וֶדַאדוֹ (Vedado)
שמו של רובע זה בהוואנה יצא למרחקים בעיקר הודות לחיי הלילה שבו – המועדונים, הדיסקוטקים והבָּרים – הנחשבים לטובים בעיר. הרובע ידוע בשדרותיו הרחבות, האופייניות לאדריכלות של שנות החמישים. לצד בניינים רבי-קומות ניתן לראות בו גם בתים ניאו-קלאסיים מתפוררים.
נתחיל את סיורנו באזור המלקון, ונצא לדרך ממלון “נסיונל“.
רחוב 23 ידוע גם בשם La Rampa. *** זהו רחוב מודרני ומרכזי של משרדים, מסעדות וברים. האזור התפתח בשנות החמישים ומשמש כמשכנם של כמה ממשרדי הממשלה. ב-1956 נבנה כאן גורד השחקים Edificio Focsa (מצפון לרחוב).
בפינת רחוב 23 ורחוב L ממוקמת הגלידריה המפורסמת בעיר – “קופליה” (“Coppelia“), הנמצאת במבנה בגוון מתכתי שנבנה בשנת 1966. במקום צולם סרטו של תומס גוּטיֶירֶז אַלֵיאָה (Tomás Gutiérrez Alea) “תותים ושוקולד”.
בצדו השני של רחוב 23 נמצא מלון (49) “הוואנה ליבּרֶה” (“Habana Libre“) (כתובת: Calle L y Calle 23 e 25; טלפון: 554704). זהו מלון ענק, שנפתח בחודש מארס 1958 בשם “הילטון הוואנה”, אך עם פרוץ המהפכה ב-1959 הוחרם מידי האמריקנים והפך למטה והמפקדה של פידל קסטרו. במלון ניתן לראות ציורי קיר של האמנים אָמֶליָה פָּלַאס (Amelia Pelaez), רֵנֶה פּוֹרטוֹקָרֶרוֹ (René Portocarrero) ואַלפרֶדוֹ סוֹסַבְּרָאבוֹ (Alfredo Sosabravo). בקומה ה-25, שממנה נשקף נוף מדהים של העיר, יש מועדון לילה ידוע בשם “טורקינו” (“Turqúino“).
בהצטלבות של הרחובות 23 ו- J נמצא פארק קיחוטה (Quijote), ובו פסל של דון קישוט על גב סוס.
Calle Linéa (רחוב הקו) – הרחוב הראשון שתוכנן בוודאדו. השם ניתן לרחוב בשל מסלול הרכבת החשמלית, שחיברה את התחלת הרובע עם האזור ההיסטורי של העיר. רוב הבתים ברחוב בנויים בסגנון צרפתי וקולוניאלי, המתאפיין בחלונות צבעוניים וסורגי ברזל מעובדים.
מוזיאון הריקוד (Danza Museo de) **
כתובת: Linea 365 y Ave. de Los Presidentes. טלפון: 8312198.
מועדי הפתיחה: ימים ג’–שבת 11:00 – 18:30.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות.
זהו מוזיאון הריקוד היחיד באמריקה הלטינית. ניתן לראות בו מזכרות מרקדני בלט מפורסמים שביקרו בקובה, וכן ציורים, תלבושות, תרשימים של במות בלט, תמונות היסטוריות, כתבי עת ופרסומים תקופתיים ועבודות שבוצעו על-ידי אמנים בני זמננו. המקור העיקרי לתצוגה הוא אוסף שנתרם על-ידי הרקדנית אָליסיָה אָלוֹנסוֹ (Alicia Alonso).
Paseo Calle. רחוב לינֶאָה מצטלב עם רחוב פָּסָאוֹ, שפארק צר וארוך מלווה אותנו במרכזו לכל אורך הדרך עד לכיכר המהפכה. זהו המקום היקר ביותר בהוואנה.
בית הידידות (Amistad Casa de la) במספר 406, בין הרחובות 17 ו-19, הוא מרכז תרבות עם בָּר ומסעדה בבניין בסגנון אַרט-דֶקוֹ, שנבנה על-ידי עשיר בשם חוּאַן פֶּדרוֹ בָּארוֹ (Juan Pedro Baró) לאהובתו קָטָלינָה דה לָאסָה Catalina de Laza – אישה נשואה, אצילה ומכובדת מהחברה הגבוהה של הוואנה. זוג האוהבים נאלץ לברוח לאירופה עקב השערורייה שחולל הרומן, אך חזר ב-1917 אחרי שהנשיא מנוקאל אישר את חוק הגירושין בקובה, וקטלינה קיבלה גט מבעלה הראשון.
. המוזיאון לאמנות דקורטיבית (Museo de Artes decorativas) ***
כתובת: 17 # 502 y Calle E. טלפון: 8309848.
מועדי הפתיחה:ימים: ג’–שבת 11:00 – 18:00. א’: 9:00–13:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה וחצי. ניתן לצלם.
המוזיאון הנהדר הזה הוא המוזיאון הטוב ביותר מחוץ להוואנה העתיקה. עיצוב הפנים הנפלא נעשה על-ידי “בית ז’נסן” הפריסאי, ומרביתו עדיין מוצג במוזיאון: ריהוט מעוצב בסגנון רוקוקו צרפתי ולואי ה-15 וגנים פנימיים יפים. כדאי לשים לב לאמנות עץ המהגוני. בית מפואר זה נבנה ב-1926, ושימש כמקום מגוריה של אחת מנשות קובה העשירות – הרוזנת מַרוויָה דה קָמַארגוֹ (Revilla de Camargo Condesa de).
התצוגה במוזיאון כוללת פריטים וחפצי אמנות שהובאו מאירופה ומסין לקובה על-ידי שליטים שונים, עשירי הוואנה ואספנים מהמאות ה-16 עד המאה ה-20. בטרקלין שבקומה הראשונה ניצבים שני פסלי ברונזה מן המאה ה-17. החדר הראשי מעוצב בסגנון לואי ה-15 ומכיל שטיחים שנארגו בעבודת יד וכלי פורצלן מ-1722.
קומה שנייה: בקומה זו ממוקמים חדרים בסגנונות שונים:
בחדר הסיני מוצגות מחיצות סיניות יפהפיות ונדירות, הכוללות דמויות העשויות מסֵכות זהב, ברונזה, נחושת, במבוק ואבנים טובות. בחדר הרוזנת נמצאת מִכתבה שהייתה שייכת בעבר למרי אנטוּאָנט. אין להחמיץ את חדר האמבטיה, המעוצב בסגנון אַרט-דֶקוֹ.
בחדר האנגלי מוצג ריהוט אנגלי אותנטי, כלי פורצלן מתוצרת Wedgwood, שטיח אנגלי שנארג בעבודת יד ומנורת זכוכית מוונציה.
אוניברסיטת הוואנה (Universidad de la Habana) **
כתובת: Calle 27 de Noviembre y Ronda. טלפון: 8793488.
מועדי הפתיחה: ימים: ב’–ו’ 9:00–16:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעתיים. ניתן לצלם.
האוניברסיטה של הוואנה נחנכה ב-1728 במבנה ששימש כמנזר דומיניקני בשם “סן חוּאַן דה לַטרַאן” (“San Juan de Letrán“). לאחר ההכרזה על הקמת הרפובליקה היא הועברה לאזור וֶדָאדוֹ, ליד מלון “הוואנה ליבּרָה”. האוניברסיטה החדשה ממוקמת בכמה מבנים ונבנתה בין השנים 1906–1940. במוסד זה למד פידל קסטרו משפטים. בתקופת שלטונו של בטיסטה (1952–1958) נכלאו במקום סטודנטים רבים, וחלקם אף הוצאו להורג. באתר נבנתה אנדרטה לזכרם.
כיום לומדים כאן יותר מ-30,000 סטודנטים. סגל ההוראה מונה כ-1,700 מרצים, והלימודים נעשים במימון המדינה.
הכניסה לאוניברסיטה היא מרחוב סן לָזָארו (“San Lázaro“). ברחבת הכניסה טמון אפרו של ג’וּליוֹ אֶנטוֹניוֹ מֶלָה (Mella Julio Antonio), מנהיג סטודנטים שהיה ממקימי המפלגה הקומוניסטית הקובנית ב-1925, ונרצח במקסיקו סיטי ב-1929 בהוראתו של הנשיא מָאצָ’דוֹ.
פסל ה-“ALMA MATER” (“האם הטובה”), סמלה של אוניברסיטת הוואנה, ממוקם בראש המדרגות המובילות מרחבת הגרניט לכניסה לקמפוס. פסל הברונזה, פרי יצירתו של הפסל הצ’כי מריו קוֹרבֶּל (Mario Kprbel), הוצב במקום ב-1927. הוא משלב שני טיפוסים של נשים קובניות: הספרדייה והאפריקנית. לשם כך נעזר הפָּסל בדמויותיהן של שתי נשים: בתו בת ה-16 של פרופסור מהאוניברסיטה – לפיסול הראש, ומולאטית בריאת בשר שפגש באחד מרחובות הוואנה – לפיסולו של חלק הגוף. השמלה השקופה שלובשת האישה מעוצבת בסגנון יווני ונראית כרטובה.
האולם הראשי, Aula Magna, של האוניברסיטה נבנה ב-1911. מראהו החיצוני פשוט למדי, אך פנים האולם מעוטר בציורי קיר של ארמַנדוֹ מֶנוֹקַאל (Armando Menocal), והריהוט עתיק ויפהפה. כאן נמצא הפעמון של האוניברסיטה, שהובא לקובה ב-1911 מפלורידה ושימש על מנת לכנס את הסגל האקדמי.
בשנת 1899 הקימו הכוחות הקולוניאליים במקום זה בונקרים לתחמושת.
בבניין פֶליפֶּה פּואי (Edificio Felipe Poey) בקמפוס של הפקולטה למדעים יש שני מוזיאונים. מועדי הפתיחה: ימים ב’–ו’ 9:00 – 12:00, 13:00 – 16:00.
המוזיאון להיסטוריה של הטבע (Museo de Historia Natural). זהו המוזיאון העתיק ביותר באי (משנת 1874), ויש בו תצוגה גדולה של בעלי-חיים, ציפורים וחיות ים.
המוזיאון האנתרופולוגי (Museo Antropológico Montané). מוזיאון קטן הנמצא באגף המתמטיקה בקומה ב’. ניתן לראות כאן כלים עתיקים מהתקופה שלפני הגעת קולומבוס, שלדי אדם, מומיה, דמויות המשמשות לטקסי פולחן ועוד.
בית הכנסת “בית שלום” **
כתובת: I y 13 Vedado טלפון: 328953, 333778.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ- 30 דקות. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
בית כנסת קונסרבטיבי, הגדול והמפואר בין בתי הכנסת בקובה. נפתח ב-1953 ושופץ ב-1999. בדרך כלל משתתפים בתפילות כ-70 מתפללים. בימי א’ מתקיימים לימודי תורה במדרשה שמשמאל לכניסה הראשית. הילדים היהודים בהוואנה לומדים בבתי-ספר רגילים ונפגשים במקום לתפילה בימי שישי ושבת, וכן בחגיגות בר-מצווה, המתקיימות באופן מרוכז. כ-80% מהמתפללים משתייכים לעדה הספרדית.
בית הכנסת “המרכז הספרדי” Centro Sefaradi *
כתובת: 17 y E Vedado טלפון: 326623.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
בית כנסת הכובש בפשטותו ובצניעותו, שבו ארון קודש מעץ צבוע בשחור. כ-30 מתפללים מגיעים לכאן בשישי-שבת ובחגים. אין הפרדה בין נשים לגברים, וביום ו’ מתחילה התפילה בהדלקת נרות משותפת.
כיכר המהפכה (Plaza de la Revolucion) ***
כיכר ענקית, שכבר ב-1905 הוחלט כי האזור שבו היא נמצאת היום ישמש כמרכזה של הוואנה. באותם ימים הייתה במקום גבעה ועליה מנזר קטלוני, שהועבר לאחר מכן דרומה, לאזור נמל התעופה. הכיכר תוכננה על-ידי האדריכל אַקילֶס מָאסָה (Aquilés Maza) בשנת 1952, תחת שלטון בטיסטה, ונקראה בתחילה “Plaza Civica” ולאחר מכן – “כיכר הרפובליקה” (“Plaza de la republica“). ב-1959, לאחר המהפכה, שונה שמה לכיכר המהפכה. העיצוב והאדריכלות של הכיכר אינם מרשימים, אך חשוב לבקר בה בשל היותה סמל. פה נערכה עצרת ההמונים הראשונה לאחר נצחון המהפכה, וכאן נחוג המבצע נגד הבערות ב-1961. חשוב לציין כי הכיכר הענקית יכולה להכיל יותר ממיליון איש. בנוסף למצעדים משמשת הכיכר כמקום בו חולקים כבוד לחללים, לגיבורים לאומיים ולדמויות מרכזיות בקובה. אחד האירועים החשובים שנערכו בה היה המיסה, שערך האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 בעת ביקורו ההיסטורי בקובה ב- 25.1.1998
מסביב לכיכר יש כמה מבנים ציבוריים חשובים, המרכיבים את המרכז התרבותי, המנהלי והפוליטי של הרפובליקה הקובנית.
המבנים שסביב הכיכר
משרד הפנים. בחזית המבנה דיוקן ברונזה ענק של צ’ה גווארה, שנלקח מצילומו של צַלַם העיתונות אלברטו קורדה בשנת 1995. בבניין זה שכן משרדו של גווארה בעת ששימש כשר התעשייה. בחלקו התחתון של הפסל משורטט המשפט “תמיד לעבר הניצחון“, הלקוח מתוך מכתב הפרידה של צ’ה גווארה לפידל קסטרו, שבו תיאר את תוכניותיו להמשך המהפכה הבינלאומית טרם יציאתו לאמריקה הדרומית. מאז 8 באוקטובר 1967 מציינים במָקום את מותו של גווארה בקרב בבוליביה.
ההספרייה הלאומית ע”ש חוסֶה מארטי. נקראת כך בשל אישיותו הייחודית של מארטי, שנבחרה לייצג את תרבותה הלאומית של קובה. על מדפיה יותר משני מיליון ספרים, עלונים ופרסומים לאומיים ובינלאומיים, תמונות וקלטות.
התיאטרון הלאומי. נחנך ב-1960 על-ידי הסופר ז’אן פול סַארטֶר (Jean Paul Sartre) ונחשב כקומפלקס התרבותי החשוב ביותר בקובה. חזיתו מקומרת ובתוכו שני אולמות המשמשים להצגות, קונצרטים, מחול, הרצאות ועוד. במרתף התיאטרון נמצא מועדון הלילה הידוע Café Cantante.
מוזיאון הדואר הקובני. מוזיאון מקסים זה נמצא בבניין משרד התקשורת. במקום תצוגה המתארת את התפתחותה של מערכת הדואר הקובנית, וכוללת אוסף בולים ממלחמת העצמאות הקובנית ותצוגת בולים מכל העולם, ביניהם אף בולים מישראל. במקום גם אוסף של חותמות דואר שונות. המוצג המסקרן ביותר במקום הוא “טיל הדואר”: ב-15 לאוקטובר 1939 ניסתה קבוצה של קובנים לשגר דואר באמצעות טיל שבנתה, אך ה”טיל” התפוצץ כמה דקות לאחר שיגורו. בעקבות האירוע הונפק בול המתאר אותו, ויש הטוענים שזהו הבול הראשון בעולם בנושא החלל.
ארמון המהפכה. (Palacio de la Revolución). הארמון, ששערו נמצא מאחורי האנדרטה לזכרו של מארטי, מאכלס כיום את משרדיהם של מועצת המדינה, מועצת השרים והוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית. בעבר, בימי בטיסטה, שימש המקום כבית המשפט העליון. במרכז מתחם הארמון נמצאת כיכר הדגל, שבה נערכים מצעדים צבאיים וטקסי קבלות פנים. כאן קיבל פידל קסטרו את פניו של האפיפיור ב-1998.
המוזיאון להנצחת חוסה מַארטי ( Memorial josé Martí) ***
מועדי הפתיחה: ימים ג’–שבת: 10:00 – 18:00. א’: 10:00 – 14:00.
טל’: 592347
בכיכר ניצב אובליסק ענק, שנבנה ב-1959, שבבסיסו נמצא פסלו של חוסֶה מארטי העשוי משיש לבן, גובהו 18 מטרים, והוא מוקף בשישה חצאי עמודים – כמספר הפרובינציות של אותן שנים – ומשמש גם כאנדרטה. 89 משפטים של חוסֶה מארטי רשומים בזהב 22 קראט על קיר מקרמיקה שהובאה מוונציה. קירות האולם צבועים בזהב 10 קראט. האנדרטה כוללת מגדל בגובה 109 מטרים בצורת כוכב מחומש, ככוכב הדגל הקובני, העשויה מאבני שיש אפורות שהובאו מאי הנעורים (Isla de la Juventud). בבסיסה של האנדרטה נמצאים ארבעה חדרי תצוגה ואודיטוריום. רק בשנת 1996 הוכרז המקום כמוזיאון ונפתח לקהל הרחב.
בשניים מהחדרים יש תצוגה על חייו של מארטי, שכבר בגיל 16 נתפס ונכלא משום שעתר נגד המשטר. במקום תצוגת כתבי יד, דיוקנאות, חפצים אישיים, תעודות הסמכה שקיבל בלימודיו כעורך דין וכסטודנט לפילוסופיה מאוניברסיטת סָרָגוֹס בספרד, מדליות ועוד. בחדר השלישי מתוארת ההיסטוריה של האנדרטה ושל הכיכר בכלל, ובחדר הרביעי יש מוצגים שונים של אמנות עכשווית.
המעלית באנדרטה מגיעה לראש המגדל, בגובה 139 מטרים מעל פני הים (האנדרטה עצמה ממוקדמת בגובה של 30 מטרים מעל פני הים). זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בהוואנה, וביום בהיר ניתן לראות את כל העיר.
בית הקברות ע”ש קולומבוס (Necropolis de Colon – Cementerio de Colon) ***
כתובת: Zapata y 12. טלפון: 8334196.
מועדי הפתיחה: כל יום: 8:00 – 16:30.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעתיים. ניתן לצלם.
בית הקברות הקתולי על-שם קולומבוס הוא מיוחד במינו. כבר בכניסה אפשר לחוש את הפאר והיופי העוטפים את המקום. מומלץ לבקר במקום ולהסתייע באחד המדריכים הנמצאים בכניסה לאתר. בית הקברות הוא אחד הגדולים בעולם ומשתרע על פני שטח של כ-560 דונם. הוא תוכנן ב-1868 על-ידי האדריכל הספרדי קָליקְסְטוּ דה לוֹירָה (Calixto Arellano de Loira) ובנייתו החלה ב-1871. יש בו כשני מיליון קברים, פסלים רבים, מצבות מסוגננות עם קפלות ופנתיאונים מגוונים, והוא מהווה מעין מוזיאון מרשים של עבודות אמנות בנושא המוות. כבר ב-1868, שלוש שנים לפני תחילתן של עבודות ההקמה, נקברה כאן מָנוּאֵלָה בֶלִידוֹ, שפחה אפריקנית. מאז נקברים כאן מתי הוואנה. העשירים נקברים בשדירה הראשית, והעניים – בשוליים המרוחקים. ליהודים יש בית קברות נפרד באזור אחר של הוואנה, בגואַנָבָּאקוּאָה (Guanabacoa), וגם לסינים יש בית קברות משלהם.
בית הקברות הוכרז כאתר לאומי, ובשל אוצרות האמנות שבו הוא אחד החשובים בעולם.
הידעת?
הקובנים טוענים כי מספר המתים והחיים בהוואנה שווה: למעלה משני מיליון.
כמה מקומות שכדאי להתעכב בהם במהלך הביקור:
הכניסה הראשית. אחת מעבודות האמנות הראשונות נמצאת מעל שער הכניסה: זהו פסל עשוי שיש קררה המציג את שלוש המעלות התיאולוגיות: אמונה, תקווה וצדקה. הפסל עוצב ב-1901 על-ידי האמן הקובני חוסֶה וִילַאלטָה סָוֶדרָה (Jose Villalta Saavedra) בסגנון ניאו-רומנטי. שער הכניסה מזכיר כניסה לכנסייה: פתח מרכזי גדול ושני פתחים צדדיים, קטנים יותר.
Mártires del Asalto al Palacio Presidencial, קברם של הסטודנטים שנהרגו בהתקפה על הארמון הנשיאותי ב-13.3.1957. באנדרטה ניתן לראות מדליונים, ובהם תמונותיהם ושמותיהם של ההרוגים.
הפנתיאון של קָטֶלינָה לָאסָה. נחנך על-ידי בעלה השני, חוּאַן פדרו בָּארוֹ, שחנט את גופתה בפריס, שם מתה, והביאה לקבורה לכאן.
La Piedad. פסל שיש, פרי יצירתה של הפסלת ריטה לוֹנגָה (Rita Longa). הפסל מעטר את קברם העשוי שיש שחור של בני משפחת אָגילֶרָה (Aguilera), שנבנה ב-1958.
הפנתיאון של גיבורי צבא המהפכה ** (Fuerzas Armadas Revolucionarias). בתוך הפנתיאון, העשוי שיש, בנויים הקברים בצורת מגירות (נִישוֹת), ומעליהן מוטבע מספר סידורי, המשמש לזיהוי קברו של החייל.
Capilla Central. הקפלה המרכזית, שנבנתה ב-1886, מעוצבת בצורת מתומן, וגובהה 28 מטרים. היא ממוקמת במרכז בית הקברות, בשדרה המרכזית. במָקום עבודות אמנות מרשימות, ביניהן ציור קיר הנקרא “יום הדין”, פרי יצירתו של האמן הקובני מִיגֶל מֶלֶרוֹ (Miguel Melero). דלתות הקפלה מסותתות בשישה מוטיבים, המסמלים את המוות.
קברה של משפחת פָאלָה בּוֹנֶט (Falla Bonet). פירמידה קטומה בנויה שיש אפור, שמעליה פסל ברונזה של ישו, פרי יצירתו של האמן הספרדי מָרִיאָנוֹ בֶּנלִיוֹר (Mariano Benlliure).
Panteón de los Bomberos. אנדרטה לזכר הכבאים, שנספו בתאונה, שהתרחשה ב-1890 בחנות Isasi לחומרי בניין. תמונות שלושים הנספים מוצגות מסביב למצבה. האנדרטה נבנתה בין השנים 1892–1897 משיש קררה איטלקי. הפסל, המתאר עיניים קשורות המבקשות צדק, נקרא “סמל הצדק”.
קברו של הגנרל מַקסימוֹ גוֹמֶז, ממנהיגי מלחמת העצמאות, הוא אנדרטה צנועה הבנויה משיש חום ומעליה עמוד זיכרון המתנשא לגובה שבעה מטרים.
בשדרה המרכזית מצד ימין נמצא קברו של קוֹנסטַנטֶה (Costante), שעבד כבַּרמֶן ב”פלורידיטה”. בבָּר זה נהג להתארח באופן קבוע הסופר ארנסט המינגוויי. מספרים כי הסופר עצמו סייע לידידו להיקבר בשדרה המרכזית היוקרתית, אף שהיה חסר אמצעים ועני.
La Milagrosa *** (“המופלאה, בעלת הנס”). זהו קברה של אָמֶליָה גוֹרִי דה לה הוֹס (Amelia Goyri de la Hoz), בת למשפחה עשירה, שמתה במהלך לידה בגיל 23. התינוק, שנולד מת, נקבר לרגליה. לאחר כמה שנים, כשנפתח הארון לטקס קבורה משפחתי, ראתה המשפחה כי הגופה נשמרה בשלמותה, והאם מחזיקה את התינוק בזרועותיה. לאחר האסון החל בעלה הצעיר לפקוד את הקבר מדי יום. הוא נהג להקיש על הקבר באחת מהטבעות הצמודות אליו כדי לקרוא לה, ודיבר אליה מילות אהבה. מספרים שמעולם לא הפנה את גבו לקבר. ברבות הימים הפך הקבר למקום עלייה לרגל. רבים נוהרים אליו לבקש משאלות, בעיקר בעניני פוריות ולידה, ובעוזבם את הקבר הם מקפידים ללכת אחורה ולא להפנות אליו את גבם. באותה חלקה נמצא גם קברו של הבעל, שמת בשנת 1941. במרכז הקבר תמונות של בני הזוג בעת הנישואין, ומעליו פִּסלהּ של אמליה, אוחזת בתינוק בידה האחת וצלב בידה השנייה. בקרבת הקבר אפשר תמיד לראות אבנים, ועליהן שמות מבקשי הבקשות, פרחים, מתנות ומכתבי תודה.
בית האמריקאים (Casa De Las Americas) *
כתובת: % 3ra y 5ta G. טלפון: 552707, 552706.
מועדי הפתיחה:ימים: ג’–ו’ 10:00 – 16:40. שבת: 10:00 – 13:00.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כשעה. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
בית תרבות שנבנה לאחר המהפכה. ממוקם קרוב למלקון ומהווה מעין מקדש חילוני עם מגדל פעמון, אך ללא צלב.
הַיידי סַנטָה-מָרִיָה (Haydee Santamaria), אחת משתי הנשים שהשתתפו בהתקפה על מבצר מונקדה בסנטיאגו דה קובה ב-1953, תכננה את הבית כמרכז תרבותי ואינטלקטואלי. כאן נערכים סמינרים ותערוכות של אמנים מכל רחבי אמריקה הלטינית. בקומת הקרקע ספרייה וחנות מוזיקה, ובסמוך נמצאת הגלריה על שם היידי סנטה-מריה, המציגה לראווה עבודות אמנים מהמאה ה-20 – פסלים, עבודות גילוף ותמונות.
פארק לֶנוֹן *
משך הביקור: כ-30 דקות. יש גישה לנכים.
פארק ובו פסל ברונזה של הזמר ג’ון לֶנוֹן, כשהוא יושב על ספסל בפינת הפארק. את הפסל יצר האמן José Villa. ב-8 דצמבר, יום הירצחו של הזמר, נאספים כאן רבים מתושבי העיר ומשמיעים משיריו.
פארק לֶנין *
כתובת: Carretera de la Presa. טלפון: 28 – 4430260 (7).
מועדי הפתיחה: כל יום 9:00 – 17:00.
משך הביקור: חצי יום. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
הפארק, ששטחו כ-7,000 דונם, נמצא 20 ק”מ מדרום למרכז הוואנה. הוא נבנה בשנת 1970 כפארק שעשועים לילדים עם גלריות לאמנות ולקרמיקה, ומשמש גם כ”ריאה הירוקה” של העיר.
הפארק הוקם על-ידי סֶליָה סַנצֶ’ז (Celia Sanchez), שהייתה עוזרתו של קסטרו בזמן המהפכה. הפַּסָל הרוסי לב קרבל עיצב את אנדרטת הענק של לנין, העשויה גרניט, שגובהה תשעה מטרים ומשקלה יותר מ-1,200 טונות. בנייתה הסתיימה ב-1982. דרך טובה לטייל בפארק היא בעזרת רכבת ישנה, שהייתה בשימושם של בתי החרושת לסוכר באזור. תושבי הוואנה באים לכאן לטיולים רגליים בין העצים הענקיים ולרכיבה על סוסים. בפארק יש אקווריום, קולנוע פתוח, גלריות לאמנות, בריכות שחייה, בתי קפה ומסעדות. מומלץ לטייל בפארק בחגים ובימי א’.
הגנים הבוטניים **
Carretera del Roció 3 km. טלפון: 547278-7
מועדי הפתיחה: כל יום: 09:00 – 18:00. זול, צילום.
משאב טבע קסום של 750 דונמים של גנים, המחולקים בהתאם לחלקי כדור הארץ, ובהם צמחים צבעוניים מכל העולם. בפארק יותר מ-200,000 עצים ושיחים מ-4,000 זנים ו-35 ק”מ של שבילי הליכה. הסיור בפארק מתבצע בעגלות הרתומות לטרקטורים בין חלקות צמחים שונים, המסודרות לפי אזורי גידול. מעניין במיוחד הוא הגן היפני היפהפה, המקיף את בריכת המים, וכן אזור הדקלים המכיל יותר מ- 80 סוגים שונים. מומלץ לטייל בפארק בימי א’ ובחגים.
פינקה ויג’יה (Finca Vigía) ***
כתובת: San Francisco de Paula. טלפון: 910809 (7).
מועדי הפתיחה:ימים ב’ – שבת: 9:00 – 16:00. א’: 9:00 – 12:30. זול.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור כשעה. ניתן לצלם. יש גישה לנכים.
המינגוויי שכר את המקום למגורים ב-1939, רכש אותו ב-1940, וחי בו עד 1960. ב-2.7.1961 הוא התאבד בירייה באיידהו שבארצות-הברית. אישתו הרביעית, מארי וֶלש, חזרה לווילה ונפגשה כאן עם פידל קסטרו, וזה החליט להפוך את המקום למוזיאון. המוזיאון נפתח ביולי 1962. במָקום יש ספרייה גדולה, ובה כ-9,000 ספרים, מגזינים ועלונים. בין יצירות האמנות ניתן לראות צלחת קרמיקה שנעשתה על-ידי פִיקָסוֹ. 800 התקליטים מעידים על אהבתו של המינגוויי למוזיקה קלאסית וג’ז. את קירות הבית מקשטים כמה ציורים של ציירים מפורסמים וכן עורות של בעלי-חיים שהמינגוויי צד באפריקה. בחצר נמצאת בריכת שחייה שבּה, כך מסופר, שחתה אֶוָה גַרדנֶר בעירום, ובית קברות קטן, שבו קבר הסופר את ארבעת כלביו. מתחת לסככה נמצאת ספינתו “אל פילאר” שקנה ב-1934.
מרינת המינגווי (Marina Hemingway)
כתובת: 248 y Ave. 5 ta. טלפון: 2041149.
משך הביקור: כשעתיים. יש גישה לנכים.
המרינה נמצאת כ-20 ק”מ ממזרח למרכז הוואנה, והיא ידועה כמרכז של ספורט ימי לתיירים. בכל שנה, בחודש מאי, מתקיימת במקום תחרות שנתית של דיג דג החרב, אליה מגיעים מתמודדים מכל העולם.
להמינגווי אין קשר למרינה, למעט העובדה שהתחרות נקראת על שמו. במָקום כמה מסעדות מצוינות, אך יקרות למדי, ובתי מלון ברמה גבוהה מאוד.
על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.
