איזה בירה שותים האירים? תתפלאו לקרוא כי……

תתפלאו, אבל את זה שותים ה…….(בתוך הכתבה)

כ

כתב, ערך וצילם: דני בר – עיתונאי ומדריך טיולים

כשחושבים על אירלנד ובירה מיד ברור לכל בר-דעת, שמה שהאירים שותים זה בוודאי בירה “שחורה” כהה ובעלת ארומות של עשן וגרעינים קלויים או אולי על בירה בעלת קצף לבן יפה בראשה. ולמי שמכיר יותר אז הכוונה בוודאי לסטאוט כמו “גינס” או אולי “מרפי”. האומנם ?

בביקורי האחרון באירלנד, החלטתי לבחון הדבר לעומק ובכל “בית מרזח” מקומי, או כפי שקוראים לו המקומיים “פוב” ( נשמע כמו שוב ), בחנתי מה יש במצאי ומה יש על השולחנות של הסועדים והשותים- כי הרי אין ארוחה אירית ללא בירה.

מסתבר שבכל פאב או מסעדה יש כמובן בירה מחבית עם לפחות 4 סוגי בירה. גינס היא הסטאוט היחידי שמצאתי, בד”כ היה גם Smithwick’s וכמובן קרלסברג ועוד בירה לאגר כזו או אחרת.

פאב שיש בו יותר ברזים, יהיו בו יותר מגוון של פילזנרים ורק ברז גינס אחד. מקומות מתויירים, שמן הסתם התייר יזמין בירה “אירית” כמו “גינס” , יהיו בה 2 ברזי “גינס”.

לומר את האמת, הבירה האירית החביבה עלי בארצנו היא Kilkenny- בירה אייל עשירה בטעמים, ג’ינג’ית וכיפית. כששאלתי בפאב הראשון בערב הראשון שלנו באירלנד, אם אפשר לקבל Kilkenny, הסתכל הברמן עלי בפליאה ולא ידע על מה אני מדבר. לאחר דין ודברים אמר לי שהבירה הקרובה ביותר למה שאני מתאר היא “סמיטסוויק” ואמנם זו הבירה. התברר לי לאחר כמה ימים של ניסיונות לקבל קילקני ( כולל באזור העיר קילקני ), שהמותג קילקני הוא השם הנהוג בחו”ל לבירה הנקראת באירלנד סמיסוויק.

פתחתי בשיחה עם הברמן ג’וני בבר שנמצא לפני הנמל בכפר וונטרי שע”י דינגל. המקום המה מקומיים עם כוס בירה בצהרי יום שבת שטוף שמש .

“מה הבירה הכי נמכרת אצלך ?” שאלתי והופתעתי מהתשובה המיידית של ג’וני “קרלסברג”. שאלתי שוב האם הבירה הנמכרת ביותר אצלו למרות שרק 2 מתוך 8 הברזים הם של קרלסברג, הוא השיב שכך הדבר ופסק: “האירים שותים קרלסברג” ורק התיירים והזקנים שותים גינס

אני כמובן לא וויתרתי על בירה אירית- ואין כמו הג’ינג’ית האירית מבחינתי.

כך כל יום נוכחתי לדעת מחדש שמה שהאירים רוצים זה בירת לאגר קלה ולא את הבירה האירית ארוכת ההיסטוריה והעשירה בטעמים.

מתברר שהפופולאריות של בירות לאגר בעולם ( מעל ל-95% מצריכת הבירה ) לא פוסחת על האירים, למרות שאצלם הדברים לוקחים קצת יותר זמן, תודות לחוזקו של המותג גינס, וסגנון הסטאוט.

  • ב-1967 עדיין 80% מצריכת הבירה באירלנד הייתה סטאוט ובעיקר “גינס” , ורק 5% לאגרים.
  • בשנת 1975 ירדה צריכת הסטאוט ל-58% וצריכת בירות אייל מעניינות הוכפלה ותפסה כבר נתח של 31% ואילו הלאגרים השלישו את הצריכה לכדי 14% מצריכת הבירה האירית.
  • כעבור עשור התהפכה המגמה וכבר ב-1996 רק 47% צרכו סטאוט והלאגר כבשה השוק לנתח של 53% מצריכת הבירה באירלנד ( מדריך הבירה האירופאי ).
  • בשנת 2005 דיווחה הייניקן שנתח השוק של הסטאוט ירד לכדי 38% מצריכת הבירה באירלנד.

אז האמנם הסנדלר הולך יחף ? האומנם סגנון הבירה האירית הנחשב לשגריר הטוב ביותר של המדינה הירוקה הזו נמצא בירידה כל כך משמעותית בצריכה המקומית באירלנד ?

התשובה החד משמעית שלי היא כן.

בסוף השבוע שהינו בעיירת קיט ששמה קילקי. זו עיירה עם  מספר ברים וכמה מלונות ועוד נותני שירותים לתיירות ותושבי החוות החקלאיות מסביב. בכמה ברים הייתה הופעה מקומית. פקדנו שנים מהברים שבנמצא, ושהיו פעילים בשעות הערב . בר אחד מקומי שהיה אפל ושקט עם מעט מאד מבקרים ורק 2 נגנים שרו ונגנו על במה קטנה, שירי עם איריים. בבר היו  8 שניכר בהם שהם תושבי העיירה ומכירים הברמן באופן אישי ( ואף חלקם היו עם משהוא שנראה כמו פיג’מה ). מה שהיה בכוסות הבירה של יושבי המקום היה בעיקר קרלסברג ( 6 מתוך ה-8 ) ועוד 2 היו אייל מקומי אבל לא סטאוט.

אחרי שמיצינו ביקור עצוב זה ( לא נעים לראות בר שומם ) , עברנו לבר הומה תיירים שצפו בהופעה של סטפ-דנס אירי מקומי של ילד מקומי שרקד עם להקה של 4 נגנים והרבה רעש ושמחה. רוב יושבי הבר היו תיירים ועל כן גם  רוב כוסות הבירה היו עם הגינס האירי הקלאסי.

הוכחה ניצחת להיות הגינס בירה של תיירים הייתה באזור הטמפל בר של דבלין ובייחוד בטמפל-בר עצמו, שם הבירה הנראית ביותר היא כהה בעלת קצף יפה ויציב- כמו שסטאוט אירי טרי ונמזג כיאות צריך להיות.

והמקום בו שותים הכי הרבה סטאוט, ללא כל ספק, הוא הבר במרפסת  הצופה על כל דבלין, על הגג של מפעל גינס בדבלין……שם שותים רק גינס אלפי מבקרים כל יום…..כל היום.

קישורים 

מידע על מבשלות בירה באירלנד

מבשלת גינס

 

 



כתבות ורשמים ,

רוצים לעזור לאתר טיולים שיהיו בו הרבה מסלולי טיולים?

לחץ כאן

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים