מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.
זמן קריאה משוער: 5 דקות–
הבית של סוזאן – בני נוער יוצרים את עתידם
“כביסה? שניצלים ופירה? חיבוק? כסף כיס? או פשוט בית? אין לי”
רובנו חיים בצורה “נורמטיבית” כלומר יש לנו אבא, אימא ובית = מקום שאנחנו רצויים בו, מחכים לנו בשמחה ומשם אנחנו שואבים את כוחות חיינו. אנחנו חוזרים מכל הדרכים בחיינו הביתה. עבור רובינו זה כל כך מובן מאיליו והשאלה “לאן אתה הולך?” “אני, הולך הביתה”. היא חלק מסדר היום הרגיל. במדינת-ישראל והלכת ומתרבת תופעת נערים ונערות חסרי בית. פליטי בתים שבהם התפרק הקשר הזוגי עקב ממחלות, מוות, סמים, מצב סוציו אקונומי קשה, אלימות. הילדים נותרים ללא סביבה תומכת או בעלת יכולות לספק את צרכיהם הפיזיים והנפשיים. ללא מסגרת מכוונת הרחוב הופך למרחב החיים. והרחוב מאגד בתוכו פיתויים, סכנות, יכולת לממש סיפוקים מהירים וגם את הפחד, הבדידות והחיפוש אחר שיוך חברתי. אשר ברוב המקרים מוביל להחמרת המצב המביא לא אחת להתערבות רשויות החוק.
לממסד הסוציאלי במדינת-ישראל לא תמיד יש פתרונות המתאימים לכל אחד. הצעירים מפתחים כעסים נגד החברה, תסכול ואכזבה מעצמם והסביבה בה הם חיים. ומעל הכול הפחד ואי הרצון לחזור הביתה. למקום שבו מחכה להם העולם ממנו הם בורחים לרחוב. אז מאיפה מתחילים? מאיזה מקום אפשר להתחיל להיות מעורב בחייהם ולהראות להם כי יש גם אפשרויות אחרות?
ברחוב יד חרוצים נימצא מבנה גדול “בית היצרנים”
רחוב יד חרוצים הינו רחוב מרכזי בתלפיות.
מבנה גדול שלט מאיר עיניים “בית היצרנים” עם גרם מדרגות המעלה אותנו לקומות העליונות. עולים בגרם המדרגות או במעלית הנמצאת מצד שמאל ולוחצים על קומה 3. אתם מגיעים לאולם המקדם את פניכם בו מוצגים המוצרים הנעשים בבית סוזאן ומעבר לדלת חדרי העבודה. בהמשך חדר התצוגה בקיטון קטן חדר האוכל בו מבשלים הצעירים את ארוחת הצהריים. אם אתם מגיעים לקראת צהריים ריחות של אוכל יקדמו את פניכם. קרוב לוודאי שעם הגיעכם ייגש אליכם איש גבהה קומה, רזה עטור זקן וכיפה. אביטל מנהל המקום.
אייל ואביטל בונים מסגרות חיים
שני גברים מיוחדים חברו יחד להגשמת הנצחת זכרה של סוזאן במקום של טוב ונתינה. אייל קפלנסקי אשר החליט עם פטירתה של אשתו סוזאן להקים את “בית סוזאן” להגשים את הערכים שבהם האמינה: עזרה לזולת, יצירה, עבודה ועבודת נפש פנימית. יוזמת הקמת הבית הביאה לחיפוש דרכים לתת לנערים ולנערות חסרי בית המוצאים את דרכם מהרחוב לבית הסוהר ולהידרדרות ללא תקווה מוצא אחרון. הרעיון היה ליצור חיבור בין נערים ונערות לאמנים וליצור יחד פריטים לנפשם ולמחייתם. החיבור לא עלה יפה והיה צורך בבניית תשתית ניהולית תכנית וכלכלית מתוכננת. חברו של אייל אביטל גואל נרתם למשימה. נעים הליכות, חכם, סבלני וסמכותי דרך החיוך התמידי. הצליח אביטל עם צוות קטן ומיומן לבנות מסגרת תומכת לנערים ונערות. המטרה העיקרית היא לתת כלים ואחריות לבניית סדר יום וניהול חיים קיומי בסיסי. עמידה בלוח זמנים -השכמה, הגעה למרכז, עבודה של שעות מוגדרות וידועות מראש, פיתוח טכניקות עבודה בזכוכית המחייבים לימוד, התמדה והתמקדות.
יצירה בזכוכית כתהליך למידה
הבחירה בזכוכית כגלם לעבודה נסמכת על חיבור בין תהליכי עבודה המחייבים למידה, התמדה סבלנות ולימוד התמודדות עם תסכולים מפריטים אשר אינם מצליחים למרות ההשקעה הרבה. העבודה בזכוכית מתחלקת לשתי מחלקות האחת הדפסת דגמים על הזכוכית על כלים תעשייתיים ולוחות ההופכים למגשים, וכלי אחסון. כל עבודה נבדקת, ומוכנסת לארונות המקיפים את המבואה הגדולה. בכל אחת מהמגרות נמצאים דגמים וכלי זכוכית יפים להלל.
במקום מוצגים גם תכשיטי העשויים מחרוזי זכוכית הנעשים על ידי בני הנוער. כדי לא לזרוק את הצב, הארנבת או הקיפוד הקטנים אשר עמלו עליהם לא מעט הם נאספים ומודבקים על בובה והופכים לעשייה אומנותית. הזכוכית מלמדת אורך רוח, עמידה באי קבלת תוצאה או סיפוק מיידי. אך כאשר הפריט מצליח קיימת תחושת השיג. וחרוזי הזכוכית הינם מלאכת מחשבת ייחודית של כל אחד מהם. עם החותם האישי של היוצר אותם.
כאשר אני מגיעה עם הקבוצות שלי הם יודעים שעליהם לעשות את ה”מעשה הנכון” היומי. וכולנו רוכשים מהפריטים. הכספים עוברים לנערים ולנערות ולהרחבת צרכי הבית ובעיקר לתחושת גאווה כי עמל כפיהם ראוי.
בנועם ובטוב
הכול כאן נעשה בנועם ובשלבים הגיוניים. לא לכולם תהליך הכניסה למסגרת מחייבת קל, אך אלו שמתמידים ומגיעים אל בית סוזאן מקבלים כלים לחיים. רובם מתגייסים לצבא. הקושי הגדול בשנות השרות הוא חוסר מקום חם לחזור אליו בחופשות ולעיתים צורך במציאת מקום לינה. המערכת הסוציאלית העירונית המשולבת עם האכפתיות האין סופית של אביטל עוזרים לשמירה על קשרים רצופים ועזרה תמידית גם אחרי עזיבת המקום.
–
בין הגדודים העבריים ליד חרוצים
רחוב יד חרוצים נימצא באזור התעשייה של שכונת תלפיות. אזור התעשייה היה חלק מתכנון השכונה. יוזמת הקמת השכונה הייתה של מנהל אופ”ק (בנק אנגלו פלשתינה) יצחק לוי. במטרה להקים מקום מגורים לעובדי הבנק. הקרקע שטח של 145 דונם נרכשה בשנת 1911 מנציג הטמפלרים על ידי רופין במטרה להקים בה עיר יהודית מודרנית כפתרון למגורים מחוץ לחומה. ללא צפיפות ובתנאי הגיינה טובים יותר. בשנת 1919 עם סיומה של המלחמה פנה שוב רופין לרעיון הקמת העיר המודרנית וביקש מהאדריכל פטריק גדס לתכנן את המרחב החדש. בשנת 1920 פנה רופין לריכרד קאופמן להתאים את תכניתו של גדס למרחב הגיאוגרפי ואשר ניסמך על חזון ,עיר גנים, אשר קאופמן החדיר במקומות ייושב רבים בארץ. עגנון אחד מדיירי השכונה מציין את מימוש חזונו של קאופמן על ידי העצים, הבתים הקטנים, הצל והאינטימיות.
שמה “תלפיות” ניתן לה על ידי יצחק לוי וארתור רופין בשל מיקומה הגבוהה תוך ציטוט הפסוק משיר השירים פרק ד פסוק 4 ” כי מגדל צווארך בנוי לתלפיות”. כל שמות הרחובות מתייחסים לאתרי מדבר יהודה והרי יהודה הירדן, הגלעד, כפר עציון, בית הערבה,ים המלח, עין גדי. שמות נוספים החליפו את שמם בחילופי הזמנים. למרות ההשקעה הגדולה בהפיכתה לחלק מרוחה של ירושלים הפכה השכונה אשר נטלה לעצמה עצמאות ביישום חוק ציפוי האבן הבריטי ובאופן ניהולה למתבדלת. הם לא שילמו מיסים לעיריית ירושלים וועד השכונה נאלץ לפתור בעצמו את בעיות התשתיות המים החשמל, התעבורה. רצונם של אנשי השכונה לשמור על עצמאותם המנהלית נמשך עד שנת 1967. בתקופת המלחמה שימש המקום את הצבא הטורקי טורקים כולל מנחת מטוסים אשר שימש גם את הבריטים. בשנת 1921 החלה השכונה לקבל את צביונה עם הרחבת תכניות המתאר על ידי בנימין צ’ייקין על ידי בניית בתי צמודי קרקע הכנת התשתיות בוצעה על ידי אנשי הגדוד העברי ובעלי מקצוע יהודים עבדו בסיתות האבנים. הפרעות ומרד הערבים הפך את השכונה המבודדת ליעד להתקפות
לאחר שינויים ותלאות רבות שינתה השכונה את פניה בשנות השבעים כאשר החלו להיבנות בה בתי קומות אשר קמו על הריסות הבתים הקטנים. קרבת המקום לקיבוץ רמת רחל אשר עבר גם הוא שינויים רבים והצליח להתחזק במקביל לשכונת תלפיות משנות השבעים הביאה לבניית בתי מלון ומרכזי תיירות ותעשייה. כיום נושאת השכונה אופי עירוני, תעשייתי הומה ותזזיתי. אך אסור שנכח את האישים שגרו במקום ובנו לעצמם את בתי חלום עיר הגנים ביניהם אליעזר בן יהודה. בן יהודה החליט לבנות לו בית בתלפיות הבנייה נעשתה על ידי אנשי גדוד העבודה ובן יהודה נהג לבוא ולבדוק את התקדמות הבנייה תיעוד ליראת הכבוד כלפי האיש מתוארת בספרו של אריה לישפיץ דרך עקובה, ואת הולדת המילה “אבן תושבת”.
…”האיש שניגש אלינו מפעם לפעם הוא מלומד גדול ושמו אליעזר. אמנם הוא איש נמוך קומה, רזה וחלוש, ויש לו זקן קטן-קטן, אבל זה איש חשוב. זה בן יהודה! אליעזר בן יהודה, שמכירים אותו לא רק בכל ירושלים, אלא בכל הארץ… יפה לנו שהכרנו את אליעזר בן יהודה. גם הוא בנאי – האיש שבונה מחדש את הלשון שלנו, שתהיה ככל הלשונות. הוא מקפיד מאוד על כל דיבור עברי. כאשר הנחתי את הנדבכים הראשונים לקירות ביתו והוא שמע שאמרתי למגיש לי כי ייתן לי את הזווית, ואחר כך יגיש לי את אבני התתמינה, חייך ותיקן המלומד: “יש לומר אבן פינה, ולא זווית סתם; ותתמינה – מילה ערבית היא, ובעברית שמה – אבן תושבת“. אישים נוספים: הצייר אבל פן, יוסף קלוזנר, ש”י עגנון, בית יוסף ורוזה מראש הנמצא עומד על תילו אשר נרכש על ידי ה”אחיות מרים” כסיוע לניצולי שואה יהודים. אזור התעשייה שבו נימצא בית יד לחרוצים הוקם בשנות השבעים עם שינויים של המוסכים ובעלי המלאכה משכונת ממילא וכיום פועלים לצידם של בעלי המלאכה ועסקי המסחר גם מקומות הסעדה ותרבות פנאי. – בית סוזאן מקום של טוב בקומה השלישית בבית יד חרוצים המאפיין את תולדות הקמת היישוב וחזונו הנסמך על עבודתם של אנשי הגדוד העברי אשר מימשו את חזונו של טרומפלדור אחרי מותו. נימצא מוצנעת פינת חסד קטנה ומיוחדת. כאן במקום הזה נעשית מידי יום עבודה שקטה להחזרת נערים ונערות למעגלי החברה דרך בניית סדר יום ופיתוח מלאכת הכפיים כערך לימודי וכלכלי. הבית של סוזאן רחוב יד חרוצים 19 בית היצרנים, תלפיות ירושלים מנהל המקום אביטל המייל שלו avital@kys.org.il
© כל הזכויות שמורות ללאה פופר אין לעשות שימוש מכל סוג שהוא במסמך זה ללא קבלת אישור בכתב
|
על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.
השאר תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.