אשראם אמה מתחזקים ונהנים – יומן מסע בהודו

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

טיילה כתבה, צילמה וערכה – נועה הראל

–

נתחיל ונתזכר שאנחנו מטיילים כעת במדינת קרלה שבהודו. זה המקום להרחיב קצת, קרלה זו מדינה ששוכנת בדרום מערב הודו, בינונית בגודלה ומאכלסת כ 34.8 מיליון תושבים. מזג האוויר בקרלה טרופי לחלוטין, מההרים במזרח (כמו איזור מונר) מגיעים מים, לכן היא מלאה באגמים, נהרות וBack Waters. קרלה מפורסמת בbeck water , הכוונה לנתיבי מים רחבים שממוקמים במקביל לרצועת החוף במרחק של כ-5 ק”מ מחוף הים, בעבר שימשו כאמצעי תחבורה להובלת סחורות מפנים הארץ לחופים ומשם לארצות שבמערב. קרלה ידועה בחקלאות שלה, במיוחד בגידול אורז, תבלינים, עשבי מרפא המשמשים לתעשיית התרופות האיורוודיות וכמובן קוקוסים (מרבית הקוקוסים בהודו מגיעים מקרלה).

דבר מעניין לדעת- קרלה נחשבת למדינה המפותחת ביותר בהודו, למשל אחוז יודעי הקרוא וכתוב עומד על 95%. בנוסף יש חוק חינוך חובה, כלומר הילדים בבית הספר ולא מועסקים בכל מיני עבודות או מסתובבים ברחובות כמו בשאר הודו. דבר נוסף שתושבי קרלה מתגאים בו זה מעמד הביניים הרחב והחזק של המדינה. המצע הפוליטי של קרלה מושתת על מצע סוציאליסטי קומונוסטי. כלומר, ניתן לומר שהקומוניזם מצא מקום ומשגשג בקרלה. ללא ספק שהתחושה בקרלה של עושר חומרי החל בסוג הבנייה, בלבוש האנשים ואפילו כמובן באיכות האוכל.

במדינת קרלה ביקרנו עד כה במונר ובתחנתנו האחרונה – קוצ’ין. כאן המקום לחזור למסענו בקוצ’ין שם הספקנו בנתיים להיפרד ממשפחתנו המאמצת. השכם בבוקר הזדרזנו לתפוס אוטובוס שיצא מהטייל של קוצ’ין לעבר kayakulam שממוקמת על רצועת חוף דרומית במרחק של כמאה ושמונים ק”מ. הפעם לא היה זה לוקל טיפוסי אלא אוטובוס מחברת וולוו חדיש, ממוזג ומפנק בנוחות. ללא ספק התחבורה בקרלה היא בכמה רמות גבוהה יותר משאר הודו.

כשהגענו לקאיהקולם תפסנו ריקשה לעבר האשראם שממוקם כ- 10 ק”מ מהעיר על החוף. נהג הריקשה פרק אותנו על גדות הבק ווטרס ליד גשר. זהו הגשר שהוא למעשה הכניסה לאשראם. בעודנו חוצים את הגשר נגלו לעיניינו בניינים (15 קומות) חדשים ומקדש גדול באמצע. בהחלט לא נוף שכיח בהודו ובמיוחד הדבר האחרון שמצפים לראות כשמגיעים לאשראם.

נכנסנו לאשראם וניגשנו להירשם. כדאי לדעת שלפני ההגעה לאשראם צריך להיכנס לאתר של אמה ולהירשם (דרוש רק למלא שם וסוג חדר) כמה ימים מראש, לאחר מספר ימים נשלח אישור קבלה ומספר אסמכתא שיש להציג בהרשמה באשראם. מדובר אומנם במקום ענק שמכיל כחמשת אלפים אנשים ולרוב יש מקום, אך לעיתים בתקופות השיא תיתכן בעיית מקום. לאחר רישום קצר שהזכיר מאוד שרשרת חיול, הוקצו לנו מנעול, סדינים, כריות וחדר. עלינו במעלית לחדרנו בקומה השמינית. קיבלנו חדר נחמד ומסודר עם מיטה זוגית, שירותים, מקלחת, מטבח קטן ונוף לים.. דבר שחשוב להבינו הוא שחדר לזוג זה לא דבר נהוג בדרך כלל באשראם, לרוב מתקיימת הפרדה בין המינים. האשראם של אמה היה מהראשונים שהתיר תרבות זו.

שבעי רצון מהחדר, רצנו מהר להספיק לאכול ארוחת צהריים. הארוחות באשראם כלולות במחיר החדר הזול (250 רופי ללילה). מוגשות שלוש ארוחות צמחוניות בבוקר, בצהריים ובערב. הארוחות די עשירות וטעימות מאוד, מה שגורם לעיתים לקום ולמלא את הצלחת במנה נוספת.. אין הגבלה על האוכל וכול אחד אוכל כאוות נפשו וביטנו. בנוסף פעמיים ביום יש חלוקת צ’אי (ללא תשלום),  בבוקר ובאחר הצהריים. מעבר למטבח הסטנדרטי קיימות גם שתי קפיטריות בתשלום, במחירים סמליים. קפיטריה אחת בסגנון הודי קרלי והשנייה בסגנון מערבי (לחמים, חביתות, עוגות, עוגיות ואפילו מכונת אספרסו). האוכל בשתי הקפיטריות ברמה גבוהה וטעים מאוד. בנוסף לכל הפינוק הזה יש באשראם חנות שייקים, מוכר קוקוסים, צרכנייה (אם רוצים להכין אוכל במטבחון בחדר), ירקן, מוכר צ’אי, חנות אורגנית, חנות בגדים וחנות אירוודית. הכול במחירים מסובסדים.

לאחר שאכלנו ובהחלט שבענו. המשכנו לתדרוך, נהלים וסיור באשראם. צעד נוסף בשרשרת החיול. לאחר קבלת הנהלים והמידע בנוגע למתקני האשראם (אז גם התבשרנו בחדשות הרעות שהבריכה בתיקון..), נערך לנו סיור והסבר מעמיק על אמה עצמה. אז מי היא אמה למעשה?

הסיפור מתחיל לפני כחמישים שנים כשילדה קטנה, כבת עשר, טוענת שחוותה הארה וניגלה לפניה משימת חייה- לחבק אנשים ולתת להם אהבה טהורה ללא הבדל מין, גיל, גזע או דת. כמובן שתחילה טענתה התקבלה בלגלוג אך בכול זאת הילדה המשיכה לחבק את כל מי שראתה, עד שמשפחתה נכנעה ופשוט קיבלה זו כעובדה. השמועה פשטה במהרה ברחבי קרלה ורבים החלו לפקוד את בית המשפחה לבקש חיבוק וברכה. במשך השנים הפכה אמה לקדושה וגורו רשמי בהודו. מכול רחבי העולם אנשים עם בעיות כאלה ואחרות או סתם סקרנים המשיכו לפקוד את המקום. כך נולד בלב אמה הרעיון לבנות את האשראם במקום בו גדלה. כיום במקום בו היה בית המשפחה נמצא מקדש של האלה קאלי ושם מתבצעים כל טיקסי הפולחן של הריטואל ההינדי.

האשראם גדל ונעשה מפורסם עוד ועוד. היום מדובר כבר על אימפריה, עיר שלמה שמתפקדת מכוח האינרציה ומספקת לשוהה בה את כל השירותים. במקום יש בנוסף בית חולים איורוודי, אוניברסיטה ומערכת מחזור מדוקדקת וענפה…

כיום אמה בת שישים וממשיכה לחבק, ארבעה ימים בשבוע היא מתייצבת ברחבה הראשית באשראם, משש בבוקר (אחרי שמסיימת את טקס הפוג’ה), ומתחילה לחבק ולברך אנשים כך ממשיכה במהלך כל היום עד שתיים עשרה בלילה. יש לציין שהיא לא קמה ממושבה, לא לאכול, לא לשתות ולא לשירותים. אנשים רבים עימם דיברנו מהללים את הכוחות המיוחדים של אמה ומאמינים בכוחות המרפאים של חיבוקה. לנו לא יצא לקבל חיבוק מאמה. ביום שהגענו היא יצאה באותו הלילה לסיור ברחבי קרלה. אבל הספקנו לשמוע אותה בערב שרה צ’אנטינג והיה מעניין להרגיש ולראות את האנרגיות המטורפות שיש מסביבה ואת האווירה הכללית באשראם כשהיא נמצאת.

אנחנו העברנו באשראם כשבועיים ונהננו מאוד. בבוקר היינו מתעוררים לצלילי מקהלת הצ’אנטינג (שירה הודית דתית), שבקעו מהמקדש שהיה ממוקם ממש מולנו. זהו טקס שמתבצע כול יום בחמש בבוקר ומסמל את פתיחת היום עם טקס הפוג’ה בתחילתו. את ימינו פתחנו בתרגול יוגה בזריחה. תרגלנו על גג הבניין שמצדנו האחד ים והשני הבק ווטר, מסביבנו מטעי קוקוסים שנמשכים נדמה עד אינסוף ומעלינו דואים מלא עיטים.

המשכנו לארוחת הבוקר הטעימה ומשם הלכנו להתנדבות. כאן המקום להרחיב ולהסביר כי האשראם פועל כולו על מתנדבים. כל מי ששוהה באשראם מתבקש לתרום עצמו, לפי רצונו ויכולתו, למען התנהלות האשראם. בדרך כלל מדובר בשעתיים של התנדבות ביום, אנחנו בחרנו להתנדב במחלקת הקומפוסט, למשך כשלוש שעות ביום. היה מפתיע לגלות כמה הנאה גדולה יש להתעסק עם זבל ומעניין במיוחד לראות איך ניתן להפיק ממנו לבסוף אדמה דשנה. הנאה נוספת הייתה חברת האנשים הנהדרים מכל רחבי העולם שהתנדבו עימנו. בקיצור היה קצת מסריח והרבה כיף 🙂

משם מיהרנו לארוחת הצהריים שהוגשה. סיימנו את היום בצפייה בשקיעה על חוף הים של האשראם שמוקדש בשעות הערב למדיטציה. כך שקענו לנו במדיטציה וכך שקעה עימנו השמש. לאחר שקיעת השמש מתחיל שוב הצ’אנטינג, גם טקס קבוע שמסמל הפעם את סגירת היום. כמובן שלא ויתרנו גם על ארוחת הערב וכמו בכל ארוחה התיישבנו בשולחנות הארוכים (כמו בקיבוץ), כל פעם ליד אנשים אחרים. האוכלוסייה באשראם מורכבת חצי ממקומיים (לרוב מהכפר, ילדים שמגיעים לבי”ס שממוקם באשראם או באבות) וחצי מתיירים (לרוב אירופאים או אמריקאים). כך כל ארוחה, הכרנו אנשים, שוחחנו, גילינו מה קורה בעולם בחוץ או גם בעולמם הפנימי.

מעבר לסדר יום הרגיל של האשראם יש המון פעילויות שמוצעות חלקן חינם כמו קורס מדיטציה (3 ימים) שיצא לנו לעבור ובהחלט היה ברמה גבוהה ומעניין. חלק מהפעילויות בתשלום סימלי כמו שיעורי יוגה יומיים, שיעורי ריקוד הודי, ייעוץ איורוודי, שיעורי מוזיקה, לימוד וודות ועוד. דבר חשוב לדעת הוא שכל פעילויות האשראם לא מחייבות. כלומר כל אחד יכול לבלות את זמנו איך שהוא רוצה.

לאחר שבועיים של כיף אמיתי שהזכיר חווית קיבוץ טובה מלפני חמישים שנים של אחווה ואמונה משותפת, החלטנו שמספיק עם האוטופיה ויש להמשיך ולשוב לעולם האמיתי. בחרנו לתת לעצמנו חופשה קטנה בחוף בקרלה לפני העזיבה של קרלה ובכלל את רצועת החוף. יצרנו קשר עם חברים מקומיים שפגשנו בואטה קאנל. הם סיפרו לנו אז שהם מתגוררים ברצועת החוף בכפר בשם Thriprayer קרוב לTrissur  , ביקשנו שיארגנו לנו בית על החוף.. כך מלאי צפייה לעבר החופש ומלאי אכזבה מהבלגן הטמון בו, התחלנו להצפין חזרה ולהשאיר את האשראם של אמה מאחורינו כמקום ההדרומי ביותר שהגענו אליו במסענו בהודו. נמשיך לעדכן. אום נמה שיווה יא 😉

–

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.