אתרי הנצחה לשואה בגרמניה

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

כשתלמידי בתי ספר בישראל יוצאים למסע לפולין, הם יוצאים בכדי לסייר במחנות ההשמדה שבהם הושמדו מיליוני יהודים במהלך השואה. אף אחד אינו יוצא ל-“מסע לגרמניה”, שם למעשה החלה השואה עם עלייתם של הנאצים לשלטון בשנת 1933. סיבה אפשרית לכך היא שבגרמניה לא הוקמו מחנות השמדה, כיוון שהנאצים לא רצו “לזהם” את אדמתם בדם של יהודים, ולכן מניחים כי אין מה לראות או שיש מעט מדי לראות בגרמניה בכל הקשור לשואה. זוהי כמובן טעות, שכן קיימים אתרים רבים בגרמניה שיכולים לספר לנו על השואה. מצבות הזיכרון לשואה, המוזיאונים ומחנות הריכוז לשעבר שנמצאים בגרמניה נבנו על מנת לוודא כי לעולם לא ישכחו את השואה ואת מיליוני הקורבנות שלה. כל אתרי הזיכרון שרשומים כאן מציעים סיורים מודרכים, תצוגות, סרטים דוקומנטריים, ומבנים מקוריים ממחנות הריכוז שנועדו לספר למבקרים על ההיסטוריה ועל הזוועות של השואה שהתקיימה בגרמניה ומחוצה לה.

מצבת הזיכרון לזכר הקורבנות היהודיים של אירופה (Memorial to the Murdered Jews of Europe), בברלין

הארכיטקט פיטר אייזנמן תכנן את מצבת הזיכרון לזכר הקורבנות היהודיים של אירופה, שנמצאת היום בברלין על שטח של 19,000 מ”ר שמשתרע בין שער ברנדנבורג (Brandenburg Gate) לכיכר פוטסדאם (Potsdamer Platz). כשמסתכלים על הפסל הסביבתי, עיקר תשומת הלב מופנה לשדה הבטון, שמכוסה כולו ביותר מ-2,500 קוביות בטון המסודרות זו לצד זו באופן המזכיר סידור של מצבות בבית קברות. אתם יכולים לעלות על השדה האפור הזה מכל ארבעת צדדיו ולהתהלך בין קוביות הבטון, שכל אחת מעט שונה בגודלה מהשנייה. כשתסתובבו בין הקוביות הללו, שדומות כל כך לקברים, עשויים להתעורר בכם רגשות מבלבלים ומטלטלים, שיהיה לכם קשה לחוות בכל מקום אחר בעולם.

המוזיאון התת-קרקעי הסמוך, “מקום המידע” (The Center of Information), שגם אותו תכנן הארכיטקט אייזנמן, מחזיק בשמותיהם של כל הקורבנות היהודיים הידועים לנו כיום, שהושגו מהמוזיאון הישראלי לזכר השואה, “יד ושם”.

המוזיאון היהודי בברלין (The Jewish Museum Berlin)

המוזיאון היהודי בברלין הוא לא רק מוזיאון שואה – הוא מציג באופן כרונולוגי “שני מילניומים של היסטוריה יהודית גרמנית”  ומספר על אורח חייהם של היהודים בגרמניה מימי רומא העתיקה ועד היום.

מבנה המוזיאון, שתוכנן על ידי דניאל ליבסקינד, מציג ארכיטקטורה מרשימה שגורמת לצופים בה לחוש באופן מוחשי את רגשותיהם של אלו שגורשו ואבדו: צורתו של המוזיאון מזכיר מגן דויד מרוסק, חלונות מפוזרים על פני חזית הפלדה של המבנה בצורה א – סימטרית, וזוויות מוגזמות ו-‘חללים ריקים’ מופיעים לאורך המבנה. בכדי להיכנס אל המוזיאון תצטרכו להיכנס אל תוך המבנה הסמוך, שהוא חלק מהמוזיאון הגרמני להיסטוריה. ממבנה זה יוצא מעבר תת – קרקעי שיוביל אתכם היישר אל תוך המוזיאון היהודי. אם תהיתם מדוע מתכנני המבנה הסתבכו ולא פשוט שמו דלת כניסה ישירה למוזיאון, הסיבה היא במילה אחת – הסמליות. המעבר מהמוזיאון הגרמני להיסטוריה מסמל את הקשר ההדוק בין ההיסטוריה של גרמניה לבין ההיסטוריה של היהדות. כשתלכו דרך המעבר התת – קרקעי תצטרכו לבחור מבין שלושה מסדרונות, שנקראים “שלושת הצירים”. כל ציר יוביל אתכם אל חלק אחר של המוזיאון.

ציר הגלות וגן הגלות יוביל אתכם אל גן שבו ניצבים 49 עמודי בטון זקופים. העמודים ניצבים על משטח שאינו ישר, אלא נוטה בזווית של 12 מעלות, לכן כשתסתובבו בין העמודים אתם עלולים לחוש בסחרחורת ובבחילה. הציר הזה מסמל את בריחתם של יהודי גרמניה מגרמניה בעקבות עלייתם של הנאצים לשלטון.

ציר המוות ומגדל השואה יוביל אתכם אל מגדל השואה. זהו מגדל בטון שלא קיימים בו מוצגים, אלא רק חרך קטן שפונה אל הרחוב שבחוץ ושממנו זולג פנימה מעט אור. המגדל מסמל את חייהם של היהודים שנאלצו להסתתר במחבואים חשוכים במשך התקופה הארוכה של השואה. לאורך קירות הציר תוכלו לראות חפצים שהשתייכו למשפחות יהודיות שנספו במהלך השואה. תוכלו לקרוא, לצד כל חפץ, על המשפחה ועל הדבר שבה הגיע החפץ למוזיאון.

ציר ההמשכיות הוא מסדרון שאם תלכו דרכו, תוכלו לחצות את שני הצירים האחרים, וזאת על מנת לסמל את ההמשכיות של העם היהודי על אף השואה, את תרומתם הנצחית של היהודים לתרבות הגרמנית והעולמית ואת התחדשותו של הקיום היהודי בגרמניה לאחר שהסתיימה השואה. בקצה הציר תוכלו לעלות בגרם מדרגות שמוביל אל אגף המוזיאון שבו מוצגת ההיסטוריה של יהודי גרמניה.

לאורך המוזיאון תמצאו מספר חללים ריקים, שנקראים “חללי זיכרון”. החללים הללו נועדו להדגיש את החלל שנוצר בהיסטוריה של העם היהודי ושל גרמניה בעקבות השואה. באחד מחללי הזיכרון תוכלו לראות את יצירתו של הפסל הישראלי, מנשה קדישמן, שנקראת “שלכת”. היצירה כוללת כ-10,000 “פרצופים זועקים” מברזל. אם תרצו, תוכלו להתהלך על היצירה, שמשמיעה קולות חריקה צורמים כשדורכים עליה, אך זכרו שההליכה על היצירה עלולה להיות חוויה מזעזעת ומטלטלת בעבורכם.

מלבד התערוכות הקבועות במוזיאון, קיימות גם תערוכות מתחלפות שמגיעות אל המוזיאון. אנו ממליצים לכם להתעדכן באתר הרשמי של המוזיאון לפני יציאתכם לברלין, כדי לראות אילו תצוגות מיוחדות יופיעו בזמן ביקורכם: http://www.jmberlin.de/main/EN/homepage-EN.php

שעות הפתיחה של המוזיאון: ימי שני מ-10:00 עד 22:00 (כניסה אחרונה ב-21:00)

ימי שלישי עד ראשון מ-10:00 עד 20:00 (כניסה אחרונה ב-19:00)

מחנה הריכוז דכאו (Dachau Concentration Camp)

מחנה הריכוז דכאו, שממוקם כ-16 קילומטרים צפון-מערבה מהעיר מינכן, הוא ממחנה הריכוז הראשון שהוקם על אדמת גרמניה הנאצית ושימש כדגם למחנות הבאים שהוקמו ברייך השלישי. הנאצים השלימו את הקמתו של המחנה ב-22 במרץ 1933 והחלו לשלוח אליו יהודים ושבויי מלחמה סובייטים. המחנה אומנם לא היה מחנה השמדה, אך רבים מן האנשים שהגיעו אליו מתו עקב תנאי המחייה הזוועתיים.

אם תבחרו לבקר במחנה הריכוז דכאו, וודאי תרצו ללכת על פני “שביל האסיר”, השביל שעליו הוכרחו האסירים של המחנה ללכת אחרי הגעתם אל המחנה. במהלך סיורכם במחנה תוכלו לראות את המקלחות, הבקתות, החצרות והמשרפות (שבהן שרפו את גופותיהם של האסירים שמתו) המקוריות של אסירי דכאו. בנוסף, תוכלו לראות תצוגות נרחבות על אורח חייהם של האסירים ומספר מצבות זיכרון. 

שעות פתיחה של אתר מחנה הריכוז דכאו: מדי יום מ-9:00 עד 17:00

מומלץ גם להציץ באתר הרשמי של אתר הזיכרון, כדי להתעדכן בפרטים הרלוונטיים לפני ביקורכם שם: http://www.kz-gedenkstaette-dachau.de/index-e.html

מחנה הריכוז בוכנוואלד (Concentration Camp Buchenwald)

מחנה הריכוז בוכנוואלד, שממוקם בקרבת העיר וויימר (Weimar), הוא השלישי בגודלו בגרמניה. אל מחנה הריכוז הזה נשלחו יותר מ-250,000 אנשים מחמישים אומות שונות וההערכה היא שכ-65,000 מהאנשים שהגיעו אל המחנה הזה נרצחו בידי הנאצים, ביניהם גם אסירים שנרצחו בצעדות המוות.

אתר הזיכרון כולל בתוכו מספר תצוגות וכשתתהלכו במחנה תוכלו לראות מספר רב של דברים, ביניהם את האדמות הקודמות של המחנה, את מגדלי השמירה, את בית השער ותאי המעצר, את המשרפות, את מרכז החיטוי, את תחנת הרכבת, את מפקדת ה-SS ואת בתי הקברות. לאורך מסלולי ההליכה תוכלו למצוא שלטים המורים על הכיוון לנקודות השונות באתר הנרחב, ביניהם גם שלטים המורים על מסלולי הפטרול הקדומים שנערכו במחנה בזמן פעילותו. ברחבי המחנה תוכלו גם למצוא מספר מבנים שבהם מוצגות תערוכות המספרות על אורח חייהם של האסירים במחנה, וכן על ההיסטוריה של מחנה הריכוז.

שעות הפתיחה של אתר ההנצחה: כל האזורים והמתקנים החיצוניים שבאתר המחנה פתוחים עד השקיעה.

שעות הפתיחה של המוזיאונים שבאתר הזיכרון: מאפריל עד אוקטובר – ימי שלישי עד ראשון ובחגים מ-10:00 עד 18:00 (כניסה אחרונה ב-17:30)

מנובמבר עד מרץ – ימי שלישי עד ראשון ובחגים מ-10:00 עד 16:00 (כניסה אחרונה ב-15:30)

סגורים בימי שני.

מחנה הריכוז זקסנהאוזן (Concentration Camp Sachsenhausen)

כחצי שעה נסיעה צפונה מברלין נמצא אתר הזיכרון של זקסנהאוזן, מחנה ריכוז שהוקם בעיר אורניינבורג (Oranienburg) בשנת 1936. מאז הקמתו ועד שנת 1945, יותר מ-200,000 אנשים נכלאו כאן על ידי הנאצים. מחנה הריכוז זקסנהאוזן היה, במובנים רבים, אחד ממחנות הריכוז החשובים ביותר בתקופת הרייך השלישי: הוא היה המחנה הראשון שהוקם תחת פיקודו של היינרך הימלר  כראש כוחות המשטרה הגרמניים, והנאצים לקחו את המבנה הארכיטקטוני שלו כמודל לכמעט כל מחנות הריכוז האחרים שהוקמו בגרמניה הנאצית. לאחר שהמחנה שוחרר בשנת 1945 על ידי כוחות הצבא הסובייטי והפולני, הסובייטים השתמשו באתר ובמבנים שבו כאתר קבורה לאסירים הפוליטיים שנפלו בין השנים 1945 ל-1950.  

במהלך ביקורכם תוכלו ללכת על פי המסלול המסומן ולהיכנס אל תוך המבנים השונים. בין הדברים שאתם יכולים לראות באתר הזיכרון זקסנהאוזן הם:

“המוזיאון החדש” (New Museum), שבו תוכלו לראות כיצד טקטיקות הפחדת הציבור של הנאצים נהפכו במהרה למערכת מאורגנת שהפעילה את מחנה הריכוז. התצוגה משלבת בתוכה יצירות אמנות, חפצים הקשורים לעבר, מסמכים, סרטים תיעודיים וקטעי אודיו, שכולם יעזרו לכם להבין טוב יותר את אופן התפתחותו של מחנה הריכוז.

“בקתה 38” שהייתה חלק מ-‘המחנה הקטן’. בבקתה זו ובבקתה 39 הנוספת החזיקו האס-אס באסירים היהודים של המחנה מנובמבר 1938 עד אוקטובר 1942. מוזיאון בקתה 38 מספר את סיפורם של האסירים היהודיים במחנה זקסנהאוזן, תוך שימוש בביוגרפיות של חלק מן האסירים.

“מטבח האסירים”, שבו תוכלו לבקר בתערוכה המתמקדת באירועי מפתח בהיסטוריה של מחנה הריכוז זקסנהאוזן. על קירות המטבח תלויים ציורים מרשימים מתקופת פעילותו של מחנה הריכוז. תוכלו לצפות בסרט באורך של 20 דקות, שמוקרן בחדר נפרד מהמטבח, המספר על מה שאירע במחנה הריכוז זקסנהאוזן בהקשר להתפתחותיות היסטוריות רחבות יותר שהתרחשו בין השנים 1933 ל-1945.

שעות הפתיחה של אתר ההנצחה: מה-15 במרץ עד ה-14 באוקטובר פתוח מ-8:30 עד 18:00 מדי יום.

מה-15 באוקטובר עד ה-14 במרץ פתוח מ-8:30 עד 16:30 מדי יום.

מחנה הריכוז נוינגמה בהמבורג (Neuengamme Concentration Camp Hamburg)

מחנה הריכוז נוינגמה, שהוקם במפעל לבנים ישן באזור הפרברים של המבורג, היה המחנה הגדול ביותר שפעל בצפון גרמניה הנאצית. המחנה פעל בין השנים 1938 – 1945 ובמהלך שנות פעילותו אכלס כ-106,000 אסירים, שמתוכם כ-55,000 אסירים מתו עקב תנאי המחייה הבלתי אנושיים ששררו במחנה. האסירים במחנה נוינגמה עבדו בעבודות פרך, סבלו מרעב קיצוני וספגו אלימות קשה מצד השומרים. 

במאי 2005, ביום השנה ה-60 לשחרור המחנה, אתר זיכרון חדש נפתח במקום. אתר הזיכרון החדש כולל מספר תצוגות שמתעדות את ההיסטוריה של האתר ומציגות את הסבל של יותר מ-100,000 בני אדם שהיו אסירים במחנה ושאסור לשכוח את סבלם. חמישה עשר מבנים היסטוריים של מחנה הריכוז נשמרים באתר הזיכרון. בין בתי התצוגה שתוכלו לבקר בהם נמצא “בית הזיכרון” (The House of Remembrance), מבנה מרובע שבתוכו נמצאים שמותיהם של האסירים שידוע כי נספו במחנה הריכוז נוינגמה. השמות רשומים לפי תאריך המיתה על רצועות בד באורך של ארבעה מטרים, התלויות על הקירות האדומים של הגלריה המרובעת.

שעות הפתיחה של אתר ההנצחה: ימי שני עד שישי מ-9:30 עד 16:00

מאוקטובר עד מרץ בימי ראשון, שבת ובחגים מ-12:00 עד 17:00

מאפריל עד ספטמבר בימי ראשון, שבת ובחגים מ-12:00 עד 19:00

מחנה הריכוז ברגן בלזן (Concentration Camp Bergen Belsen)

מחנה הריכוז ברגן בלזן, שממוקם בסקסוניה התחתית (Lower Saxony), הפך לסמל בינלאומי לזוועות של השואה. מעל ל-70,000 בני אדם נספו במחנה ריכוז זה בין השנים 1941 ל-1945. מטרתו העיקרית של מחנה הריכוז הייתה לכלוא יהודים לצורך “תוכנית ההחלפה”, אך כעבור זמן מה הנאצים החליטו להכניס אל תוך המחנה קבוצות נוספות של אסירים, ביניהם קבוצה של כ-3,000 נשים חולות שהגיעו מאושוויץ. בין הנשים שהגיעו אל מחנה הריכוז הייתה אנה פראנק, שנפטרה ממחלת הטיפוס במרץ 1945. תנאי המחייה של האסירים היו זוועתיים, ובפברואר של שנת 1945, זמן מה לפני שחרורו של המחנה, מנת המזון היומית של אסיר עמדה על חצי ליטר מים ופרוסת לחם או תפוח אדמה. מספר שבועות לפני שחרור המחנה אספקת המזון הופסקה לגמרי ואסירים רבים מתו מרעב.  

כיום, אדמות המחנה הן בית קברות ענק שכולל בתוכו מספר פסלים המנציחים את אלו שסבלו ונספו בברגן בלזן. בביקורכם במקום תוכלו גם להיכנס אל תוך מרכז התיעוד (Documentation Center), שנפתח באוקטובר 2007. המרכז מחזיק במסמכים, קטעי ווידיאו, תצלומים וחפצים, שמכולם תוכלו ללמוד על ההיסטוריה של האתר. 48 קטעי הווידיאו המוקרנים במרכז מציגים ראיונות עם עדי ראייה וכן צילומים היסטוריים. במרכז תוכלו למצוא גם דלפק מידע, חנות ספרים וקפיטריה, שממוקמים כולם בקומת הקרקע של המבנה.

שעות הפתיחה של אתר ההנצחה: מאפריל 1 עד ספטמבר 30 מ-10:00 עד 18:00

מאוקטובר 1 עד מרץ 31 מ-10:00 עד 17:00

מומלץ גם להציץ באתר הרשמי של האתר, כדי שתוכלו להתכונן לביקורכם במקום: http://bergen-belsen.stiftung-ng.de

מחנה הריכוז פלוסנבירג (Concentration Camp Flossenbürg)

מחנה הריכוז פלוסנבירג, שהוקם בשנת 1938, ממוקם ביער פפאלץ העילי (Oberpfälzer Wald) בבוואריה (Bavaria). במחנה הריכוז נכלאו כ-90,000 בני אדם, כשמתוכם נספו לפחות 30,000. דיטריך בונהופר, כומר גרמני שהתנגד לאידיאולוגיה הנאצית ולפעילותם של הנאצים, היה בין האסירים במחנה זה ונפטר 23 ימים בלבד לפני שפלוסנבירג שוחרר באפריל 1945. אתר ההנצחה מספק סיורים מודרכים בשפה האנגלית, שאורכים כשעתיים ומעבירים אתכם דרך חלקים מהתצוגה ההיסטורית, “מחנה הריכוז פלוסנבירג, 1938-1945”.

שעות הפתיחה של אתר ההנצחה: ממרץ עד נובמבר מ-9:00 עד 17:00, מדי יום

מדצמבר עד פברואר מ-9:00 עד 16:00, מדי יום

מומלץ גם להציץ באתר הרשמי של האתר, כדי שתוכלו להתכונן לביקורכם במקום: http://www.gedenkstaette-flossenbuerg.de/en/home/

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.