• תַפרִיט
  • תַפרִיט

סיפורה של יפו

דף הבית » סיפורה של יפו

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

זמן קריאה משוער: 4 דקות

 סיפורה של יפו בעת הקדומה

יפו העיר העתיקה התקיימה אלפי שנים לפני שחוברה לתל-אביב העברית. עוד בתעודות מסע מצריות מאלף ה 15 לפני הספירה מתוארת העיר בשם יאפו, התנ”ך שמייחס לעיר את מקום יציאת יונה הנביא הרחום לים, מעניק לה את השם יפו על שם יפת בן נח שהקים אותה. העיר הייתה תחת כיבוש מצרי בתקופת רעמסס השלישי החל משנת 1470 לפנה”ס, הכיבוש אגב היה בשיטת הסוס הטרויאני (במקום סוס השתמשו בסלים) בתקופה ההליניסטית נקראה העיר יפו-יופיאה ,הרומאים קראו לה פלאבייה יופיי, המוסלמים קראו לה יאפא. עם השנים הרבות בעת העתיקה העיר עברה מיד ליד, שלטו בה מצרים-פרסים-פיניקים-צידונים-פלישתים-עברים (דוד המלך ובנו שלמה המלך)-סורים.

 יפו בתקופת החשמונאים והרומאים

בשנת 301 לפנה”ס תלמי יורשו של אלכסנדר הגדול כבש את יפו, והפכה לנמל חשוב בממלכתו. בזמן מרד החשמונאים תושבי העיר הנוכרים התנכלו ליהודים שדרו בעיר והרגו מאות מהם בטביעה. יהודה המכבי בתגובה פשט על יפו והחריב את הנמל על ספינותיו. יורשו יהונתן הוופסי (אחיו) כבש את העיר שוב מידי היוונים-סורים. שוב חזרה העיר לידי היוונים,ואז נכבשה יפו ע”י שמעון התרסי (אחיהם של יהודה ויונתן) הבן היחיד של מתיתיהו שנותר בחיים. מאז הצליחו החשמונאים להושיב בה יהודים,ולהפכה לנמל חשוב לממלכה החשמונאית המתהווה, בעיקר בזמן השיא שלה בימי יוחנן הורקונוס (נכדו של מתיתיהו), ואלכסנדר ינאי (נינו).

פומפיוס (כן זה שנלחם עם יוליוס קיסר) כבש את העיר, והוציא אותה מתחום יהודה, קיסר יריבו החזיר אותה. מרק אנטוניוס שוב החרים אותה ומסרה לאהובתו קליאופטרה, והורדוס קיבל אותה חזרה לממלכתו. בזמן המרד הגדול ביצעו הרומאים טבח גדול בתושבי העיר היהודים, שחלק גדול מהם טבע בסערה שהתחוללה בים. הרומאים הקימו בה עיר רומאית על שם המשפחה הקיסרית הפלאבית.

 יפו באלף הנשכח

בשלהי שילטון הביזנטים (יורשי הרומאים) אז באו על העיר ימי שיכחה ,הגדולה שלה ירדה לטובת רמלה שהוקמה ע”י המוסלמים, שאף הרסו את יפו לפני תחילת מסעות הצלב מחשש שתשמש כבסיס לצלבנים.

הצלבנים כבשו אותה ב 1011, המוסלמים החזירו אותה לשליטתם. במסע הצלב השלישי כבש מלך אנגליה ריצ’רד (כן ההוא מרובין הוד) את העיר מידי כוחות צלאח א-דין. הנוצרים צלבנים ביצרו את העיר והקימו בה כנסיות ומנזרים. אך לבסוף כוחותיו של ביבריס הממלוכי-מוסלמי היו על העליונה והעיר נפלה לידי המוסלמים בשנת 1268, והעיר נחרבה שוב תושביה הוגלו.

 הכיבוש העותומאני הצרפתי והמצרי

שוב באו על העיר ימי שכחה, והיא עמדה חרבה עד שהגיעו אליה כעבור כ 400 שנה נזירים פרנציסקנים,והקימו בה אכסניה. בארץ שלטו אז העותומאנים ועושי דברם. בשנת 1775-6 נכבשה העיר ע”י קצין מצרי שמרד מוחמד בך אבו-דאב לאחר מצור בן 66 יום ולילה, סוכם על הסכם כניעה מכובד שהופר כמובן ע”י הצרים, ובתושבי העיר השאננים נערך טבח מחריד, ומסופר שגולגולותיהם של אלפי גברים נערמו בערמה במקום שבו שוכנת כיום שכונת תל-כביר, מאז כונה המקום תל-אריש (תל הראשים).

גורלה של העיר לא שפר ובשנת 1799 נכבשה העיר ע”י נפוליאון הצרפתי, שבסיומה של המערכה המרה, נטבחו אלפי שבויי המלחמה ע”י נפוליאון ואנשיו (איפה גולדסטון?), ובעיר פרצה מגפת דבר שממנה סבלו גם הצרפתים, ונפוליאון הרחמן סעד את הגוססים, והורה להעניק להם רעל לקיצור הייסורים. הכיבוש הצרפתי מהווה נקודת זינוק של יפו לתודעה העולמית, מאז החלה העיר לצבור תאוצה ביחסי המסחר שלה עם העולם ובתיירות שהחלה להגיעה אליה, ולהתעוררות של הציונות, והכי חשוב הקריירה של נפוליאון המריאה,5 חודשים לאחר התבוסות בעכו, והמראות הקשים ביפו, הוא עלה לשלטון בצרפת.

העיר נכבשה שוב בשנת 1807 ע”י השליטים מבית אל-גאזר (סולימאן פאשה/מוחמד אבו-נבוט) שהיו כולם עבדים לבנים אלבנים שעלו לגדולה בארץ ישראל. אבו נבוט כמושל יפו פעל רבות לפיתוח העיר. ב-15 שנות שלטונו שוקמה העיר, נבנתה והורחבה. נבנתה חומה לכיוון הים, שופצה חומת היבשה, נבנה שער ראשי במזרח העיר. המצודה נבנתה מחדש ושתי מצודות נוספות הוקמו ליד הנמל, בגבעת יפו של היום. מסגד מחמודיה נבנה מחדש ברחבה המכונה היום כיכר השעון. מעמד העיר שוקם, והצרפתים והאנגלים שיכנו בה נציגים בקונסוליות.

גם אז העיר לא נחלה שקט, המצרים חזרו אליה בשנת 1831 בכיבוש הארץ הישראלי האחרון שלהם (אם לא כוללים את כיבושי 1948 במלחמת השחרור). יפו שימשה לקשר עם מצרים, מרכז לחילותיו, ובה נגבו יhסים. אברהים פחה ביקש להפוך את ארץ ישראל לאזור התיישבות מצרי ובבוסתנים שסביב יפו קמו שכונות ערביות מוסלמיות של מהגרים ממצרים. יחסו לנוצרים וליהודים היה סובלני, כדי להשיג את תמיכת מעצמות אירופה בשלטונו. הוא התיר למעצמות זרות להקים בעיר מוסדות דת וחינוך. האוכלוסייה המוסלמית התנגדה לגישתו ומרדה בשלטון המצרי, והשלטון חזר לממשל העותומני בשנת 1840.

החזרה לתודעה העולמית

לאחר עזיבת המצרים, נהרסו חומות העיר ובתוואי החומה והחפיר הוקמו בתים רבים וחנויות. המצודה הצפונית נהרסה חלקית ועל ההריסות נבנה בית החולים הצרפתי של האחיות סנט ג’וזף. העיר התפשטה דרומה וצפונה (ממזרח לה היו בוסתנים). בדרום החלו להיבנות שכונת עג’מי וג’בליה ובצפון הוקמה שכונת מנשייה.

בנוסף החלו להתבסס שכונות שהקימו פלחים שהובאו בכיבוש המצרי של 1831, כסכנאות יפו (שכונות) כמו: אבו-כביר, חרייה, ספוריה, מנשייה, עג’מי, ג’בליה, סלמה, א-תורקי, יאזור, סאקייה, ש’יח-מוניס, גמוסין, גוריישה, סומייל,שכונות שהיו במרחק של 2 ק”מ מהעיר יפו. החלהעלייה משיחית של נוצרים מאמריקה (המושבה האמריקנית) שנכשלו בגדול, ואז עלייה של נוצרים טמפלרים גרמנים לסביבות יפו, תוך הצלחה גדולה והקמת שרונה, המושבה הגרמנית ואלהלה (דרך יפו), וכמובן אברהם שלוש וחבריו הקימו את נווה-צדק.

עונת התפוזים

אז החלו לפרוח בעיר תעשיות התיירות הסבון והתפוזים, גידול התפוזים עלה בהתמדה עד שהגיע ל35 מיליון תפוז בשנה! התורכים שחמדו את ההכנסות, הוציאו לשוק את חוק הטאבו (רישום הקרקעות), וגרמו לקרקעות יפו ולפרדסים הפוריים לעבור מידי הרבה מאוד פלאחים עניים לידי מעט אפנדים עשירים שהקימו להם בתי בארות, מעיין ארמונות קטנים עם בארות מים שתחמו את הפרדסים העצומים שהקיפו את יפו. כיום נחשבת הפעולה הזאת של התורכים להקלה ביכולת ההתיישבות הציונית היהודית לרכוש הרבה קרקעות ממעט אנשים יחסית. בפרדסים היו שומרים, שחלקם אף היה יהודים תימנים שהקימו להם שכונות שהיו למעשה השכונות הראשונות היהודיות מחוץ לחומות יפו (כדוגמת כרם-התימנים, מחנה יהודה, מחנה יוסף, שבזי).

 תל אביב נולדת ומאורעות הדמים

בשנת 1909 נולדת רשמית תל-אביב העיר, וגדלה לאיטה עד שפורצת מלחמת העולם הראשונה, התורכים מגרשים את דיירי 140 הבתים שכללה העיר, מחשש שישמשו בסיס לכוחות הבריטים העוינים. עם הכיבוש של כוחות המנדט הבריטי חוזרים היהודים אליה, ומגדילים את מספר תושביה באלפים רבים, רובם מהעליות השלישית/רביעית/חמישית. העיר שמכונה עיר הקיוסקים על שם הקיוסקים הרבים שנבנים לאורכה ורוחבה, עוברת את 100000 התושבים והופכת את יפו העתיקה לקטנה בין השתיים.

 אז באו המאורעות של תרפ”א, ותרפ”ט, תרצ”ו, תרפ”ז, הפצצת העיר ע”י חיל האוויר האיטלקי במלחמת העולם השנייה, והעיר תל-אביב נפרדה בשל סכסוך הדמים מיפו, ואף הקימה לעצמה נמל נפרד. הקרבות בין תושבי יפו והסכנות שלה לעיר היהודית ושכונותיה נמשכו לאורך 1947-1948.בשנת 1948 עם סיום שילטון המנדט הבריטי, נכבשת יפו ע”י ההגנה והאצ”ל (השיטה הייתה טרור על התושבים, וניתוק יפו מסכנותיה), ורוב תושביה הערבים נמלטים ממנה.

 

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

צרו קשר עם ורדה לתכנון הטיול שלכם