מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.
זמן קריאה משוער: 7 דקותכתבה וערכה: ד”ר ורדה רוטשטיין מאייר. טיולי אומנות
מה אנחנו חושבים על הריביירה הצרפתית? לפגוש את האלילה ברג’יט בארדו (בעודה צעירה), לראות את העירומות על חוף הים בניס, לגעת בכוכבי הקולנוע, לשוט ביאכטה ולהרגיש עשיר, סתם ללכת להמר בקזינו על 10 יורו כי אין לי יותר!
ברווירה הצרפתית יש הרבה יותר מחוף כחול ועירומות על החוף, יש אמנות, מוזיאונים ויצירות נפלאות, אז קדימה יורדים לדרום!
אנחנו מטיילים בעקבות המייסטרים הגדולים של סוף המאה ה 19, בעקבות האור בדרום צרפת והנוף, ושואלים מה מביא את האמנים “ציירי האור” לרדת לדרום צרפת ולעזוב את פריס העיר הגדולה, העיר ללא הפסקה “עיר האורות והאמנות”?
לשם כך בואו נחזור במנהרת הזמן לסוף המאה ה 19 ועד לסיום מלחמת העולם השנייה. זה הזמן שאמנים פעלו בפרובנס ובריביירה הצרפתית, ויתרו על פריז – ויצאו לצייר בחיק הטבע. למעשה הם היו מעין “פרסומאים” לאזור, היות שכל יצירה שלהם הפכה לפרסומת למקום שלא נחשף עדין לתיירים. הם צירו במשיכות מכחול את הנופים, התבוננו מבעד לעדשת המצלמה, וציוריהם גרמו למהפכה באמנות עצמה ולאזור כולו.
עד המאה ה 19 הדרכים היו משובשות, והיה קשה להגיע לדרום, אבל, לאחר המצאת רכבת הקיטור ואוניית הקיטור, החלה נהירה של אמנים ותיירים “חופי התכלת” האקזוטים והעיירות ימי הבינמיות. ירידה לדרום היתה אסקפיזם מהציביליזציה המודרנית למקום בתולי. מלחמת העולם השנייה כמעט פסחה על האזור וכך הריביירה החלה להתמלא באמנים שבאו לחיות באוויר החופשי ולהציג במרחבי תצוגה חליפים שאינם מוזיאון. הראשונים היו הנטורליסטים ואחריהם האימפרסיוניסטים שציירו את הטבע, חיי היום יום, בתי הקפה, עסקו בתיאורי שמים ומים ואפקטים של האור.
“מה אתה רואה? שאל גוסטב מורו את מאטיס כשיצאו מהלובר וחצו את גשר האמנויות (בפריז), מאטיס השיב: משהו אחר ממה שראינו במוזיאון”, האם לדעתך המייסטרים לא ראו אותו מראה שואל האמן מורו?,זו נקודת המפנה בהתפתחות של אמני סוף המאה ה 19 שיוצרת היסטוריה חדשה”. (לחמן צבי ” מה אני,רואה ” סטודיו, גיליון 30 ע”מ 14-15)
–
עיר הבירה של הריביירה הצרפתית הינה ניס, העיר שהפכה למרכז יצירה חשוב באמנות של תחילת המאה ה20. ואליה הגיעו אמנים רבים כדי להתגורר בעיר ובסביבתה. העיר העתיקה והציורית שווה סיור רגלי בפני עצמו בין הסמטאות, בתי הקפה והמסעדות, בבקר מתקיים בעיר העתיקה שוק הפרחים שעם רדת החשכה הופך למסעדה אחת גדולה המציעה מגוון רחב של מאכלי ים, אך לא רק מאכלי ים.
ניס היא עיר של ים ומצטלצלת בה המילה “נופש” אבל ניס היא גם עיר אמנות.
–
מוזיאון התנ”ך של שגאל (1887-1985) אמן יהודי, אמן המשלב מספר סגנונות ביצירתו: קוביזם, פנטזיה וחלום, קצת סוריאליסטים, נושאים מהתנ”ך, החסידות, חייו האישיים, המוזיאון ממוקם בגבעת סימייה, ותמיד שאני מגיעה אליו עולה השאלה במוחי למה החליט מארק שאגל היהודי להעניק לעיר ניס את תצוגת המוזיאון ולא לנו היהודים במדינת ישראל. תשובות יש רבות, אבל אנחנו נעסוק בשלל היצירות. תצוגה מרהיבה של נושאים מספר התנ”ך: אדם וחוה בגן העדן, גירוש מגן עדן, עקידת יצחק, ביקור שלושת המלאכים אצל אברהם, מתן תורה ועגל הזהב, חלום יעקב, יציאת מצרים ועוד. וכל אלה ועוד יצירות רבות אחרת שכולן מלאי תשוקה, צבעוניות ואקספרסיביות דמיון וחלום שאינם משאירים את הצופה רגוע מולן.
להשלים את תמונת חיי מארק שאגל מומלץ לנסוע לסן פול דוואנס ולבקר בבית הקברות שבו האמן קבור עם אשתו, שם חי עד מותו ושם נקבר.
מוזיאון מארק שאגל: כתובת: av. du Dr-Ménard, 16, Nice, שכונת סימייה
פתוח: 18:00-10:00 בחורף עד 17:00
–
מוזיאון מאטיס- בחלקה העליון של ניס בתוך פארק ירוק בין שרידים של ארנה רומית נמצא ביתו של הנרי מאטיס (1869-1954) שהפך למוזיאון, בבית מוצגות עבודות מכל תקופת יצירתו. מאטיס נחשב לפוביסט אך הוא עסק גם במגזרות נייר ופיסול. בצעירותו הושפע ממאנה, סזאן, ומאוחר יותר הוביל את תנועת הפוביזם שדגלה בשחרור הצבע מהאובייקט, שימוש בצבע באופן מודגש ומכאן שהתנועה קיבלה את השם “פוביזם” לשון: ” הפרא” , הצבע שיש לו חיים משלו ולא תלוי באובייקט. מאטיס עבר לגור בדרום צרפת, והחל לעסוק במגזרות נייר שהציגו את תפיסת עולמו לגבי הצורה והצבע.ציטוט: “על תמונה להיות חזקה דייה כדי ליצור אור, ומזה זמן רב ביטאתי את תחושתי בדרך זו.”
מוזיאון מאטיס: כתובת: av. des Arènes-de-Cimiez, 164, Nice
טלפון: 04-9381-0808
פתוח: כל יום, 18:00-10:00; סגור ביום שלישי
אתר: http://www.musee-matisse-nice.org
–
מוזיאון לאמנות מודרנית ובת זמנינו (Musée d’art contemporain), מוזיאון המכיל 1200 יצירות מהשנים 1960 ועד ימינו. סגנון ניאוריאליזם ז’אן טינגלי, כריסטו, סזאר, ארמן, ניקי סאנט פאל, איב קליין ואחרים וכן אמני הפופ כגון אנדי וורהול, טום וסלמן, ג’יימס רוזנקוויסט, אמני הפלוקסוס, אמנות מינימליסטית, יצירות השייכות ל”אסכולת ניס” כמו ארנסט פיגנון ואחרים. המוזיאון מארח גם תערוכות מתחלפות של אמנים עכשווים שבדרך כלל מוצגות בקומה הראשונה, בקומה השנייה התערוכה והאוסף הקבוע של המוזיאון. המוזיאון ממוקם במבנה מיוחד שהוקם על ידי איב ביראד והנרי וידאל ב 1990.
Musée d’art contemporain
מוזיאון: כתובת: Place Yves Klein 06364 Nice
סיורים מודרכים זמינים בכל יום רביעי ב- 3pm
–
מוזיאון פיקאסו – אנטיב
בעיירה אנטיב ( אנטיפוליס היונית) נמצא מוזיאון פיקאסו, השוכן בטירת גרימלדי ( Grimaldi ) העתיקה והמרשימה, שנבנתה על חוף הים על שרידי מבנה רומי. ושימשה בעבר כארמון למשפחת גירמאלדי. לאחר מלחמת העולם השניה, בשנת 1946 פקאסו ואהובתו פרנסואה ז’ילו עברו להתגורר בדרום צרפת וחלק מהזמן מתגוררים בארמון, שם ציירפיקאסו 23 ציורים שנתרמו לארמון שהפך למוזיאון פיקאסו.
אחד הציורים החשובים הנמצאים במוזיאון: שמחת החיים (1946) (La joie de vivre)
ציור שמסמל את שמחת החיים של פיקאסו בשהותו באנטיב, בציור יצורים מיתולוגים: נימפות, פאנים וכל זה על רקע הים. מצב רוחו המרומם של פיקאסו ניכר בצבעי היצירה והקווים העגולים שמחליפים את הקווים המשוננים שהופיעו בעבר ביצירותיו, הנימפה רוקדת במרכז היצירה שכנראה הינה אשתו ז’ילו כאשר מסביבה רוקדים ומשחקים ויצורים מיתולוגים הנראים כפאנים שכנראה הם ילדיו הקטנים של פיקאסו, מכל צד של הנימפה הרוקדת עומד קנטאור חביב המנגן בחליל כפול. פיקאסו צייר את הציור הזה ועוד אחרים על אזבסט שהיה באותם ימים זול (אחרי מלחמת העולם ה 2) וצבעים שצבעו סירות. מרחוק על קו האופק שטה לה סירה
כתובת Place Mariejol, 06600 Antibes
שעות פתיחה: 10:00-14:00 ובחודשי הקיץ עד 18:00סגור ביום שני
אתר: http://www.antibes-juanlespins.com
–
בעיירה ולוריס VALLAURIS ליד אנטיב בכנסיה קטנה רומנסקית מהמאה ה 12 מוצגות שתי יצירות של פיקאסו “מלחמה ושלום” (War and Peace”) שתיהן צוירו מיד לאחר המלחמה על קירות הקפלה כשעוד היתה לו סדנה לקרמיקה “במדורה”, האחת מתארת את אימת המלחמה, ואילו השניה מוקדשת לשלום.
Musée national Pablo Picasso
Place de la Libération
06 220 Vallauris
tél 04 93 64 71 83
www.musee-picasso-vallauris.fr
–
נסיעה קצרה מוולאריס תביא אתכם לביו, בה שוכן המוזיאון הלאומי המוקדש ליצירותיו של של האמן פרננד לז’ה Fernand Lege 1881- 1955
MUSÉE NATIONAL FERNAND LÉGER
במוזיאון יש אוסף של 450 יצירות אמנות בסגנונות שונים שפרננד לז’ה יצר בין השנים 1905-1955. בתחילת דרכו הושפע מהאמן סזאן שהיווה לו נקודת פתיחה לעצב את סגנון הציור שלו שהוא מורכב מצורות הנדסיות בעלות נפח מעורבות עם סגנון קוביסטי, נפחים היוצרים תחושה של דינמיות, לדעתו של לז’ה הטבע בנוי מאותן צורות נפחיות ועליו להדגיש את משקלן הפלסטי, ציוריו עוסקות בלוגיקה ובחשיבה רציונלית. שימוש בגלילים, חרוטים, פירמידות, ושאר צורות שהופכות את האנשים למעין רובוטים ואת הטבע לדימוי של מכונה. במלחמת העולם הראשונה היה בחיל הנדסה דבר המשפיע על דמויותיו שהופכות לאובייקט המאבד את הסובייקט שבו. “חפצון” האנשים.
255 Chemin Val de Pôme
06410 – BIOT
Tel: +33 (0)4 92 91 50 30
Fax: +33 (0)4 92 91 50 31
http://www.musees-nationaux-alpesmaritimes.fr/fleger
–
בריביירה הצרפתית ישנה עיירה קסומה סן פול דה ואנס, עיירה עתיקה ומבוצרת השוכנת על פסגת אחת הגבעות הצופות אל חופי הריביירה והכפרים הציוריים שמסביב. סמטאות הכפר עמוסות בגלריות המציגות ומוכרות יצירות של מיטב האמנים. בבית הקברות הקטן והציורי קבורים מארק שגאל ורעייתו.
בכניסה לעיירה נמצא את מוזיאון “פונדסיון מאג”, Fondation Maeght אחד מהמוזיאונים המודרניים החשובים והמעניינים של הרווירה הצרפתית. מוזיאון שנבנה על ידי משפחת מאגית (Maeght) שהגו את הרעיון ומימשו אותו והקימו מוזיאון חשוב בדרום צרפת, המוזיאון נחנך ב 1964 על ידי אנדרה מאלרו שהיה אחד מידידי המשפחה ושר התרבות באותם ימים, במוזיאון ישנם ציורים, פסלים, רישומים של אמנים מהמאה ה 20 כמו מארק שגאל, מאטיס , פרננד לז’ה, אלכסנדר קלדר, זורז’ בראק, וכן אמנים עכשווים, כל חצי שנה מתחלפת תערוכה באולם התערוכות המתחלפות, בגן מוצבים באופן קבוע הפסלים של ג’קומטי, אדוארדו צ’ילדה, מירו, בוטרו. חלק מהאמנים הציבו את הפסלים בהתייחסות למבנה המוזיאון, פסליו הרבים של מירו מפוזרים בגן וישנה חצר “ג’קומטי” שם מוצבים בדרך קבע פסליו, ופסיפס של מארק שאגל על אחד הקירות.
http://www.fondation-maeght.com
–
כמה ק”מ צפונה מסאן פול דה ואנס נמצאת העיירה ואנס, שבה חיו אמנים רבים, ביניהם פייר פרננדז ארמאן (1928) יליד ניס, שידוע בפסליו העשויים “ריידי מיד” ומגרוטאות, מכלים לחלב ועד מכוניות, גיטרות וכו’, ארמן אהב את ואנס והתגורר בה כמה חודשים מדי שנה. את פסליו אפשר למצוא בכל המרחב של הרווירה הצרפתית (גם במוזיאון ישראל בירושלים)
בשולי העיר העתיקה ואנס, ישנה קפלת הרוזר Chapelle du Rosaire של הנזירות הדומיניקאניות, המכונה “קפלת מאטיס” Matisse Chapel. האמן הדגול מאטיס שהיה מטופל בהיותו חולה על ידי נזירה דומינקנית החליט לתכנן ולעצב את הקפלה לנזירות, הוא תכנן את חלונות הקפלה עם ויטראז’ים של עץ החיים, בגווני צהוב וכחול, תכנן את פעמון הכנסייה את ציורי הקיר, דוכן ההטפה, הפמוטים והצלב. מאטיס מצייר את מאריה ואת ישו ואת דרך יסורו של ישו עד הגיעו לצלב. על האריחים הלבנים ברישום בצבע שחור, באופן סכמתי ביותר.
כתובת: Chapelle du Rosaire
466 Avenue Henri Matisse, 06141 Vence
http://www.vence.fr/la-chapelle-du-rosaire-chef-d?lang=fr
–
בעיירה הציורית קאניה סור מר (Cagnes-sur-Mer) ישנה אחוזה של פייר אוגוסט רנואר (1841-1919) שבה התגורר במשך 12 שנות חייו האחרונות. האחוזה הפכה לסדנת האמן והיא ממוקמת בתוך גן גדול ויפה. הבית הפך למוזיאון לאחר מותו. הבית נשאר כפי שהיה כשהאמן היה חי בו לרבות הריהוט, האטליה, כסא הגלגלים, הבגדים, ובעיקר ציוריו ופסליו. בבית מוצגים 14 יצירות מקוריות של רנואר ועוד מספר פסלים.
רנואר שייך לזרם אימפרסיוניסטים אבל תמיד היה צייר שונה. התמקד בציור דמויות ונופים שאהב, כשהכניס לתוכם אור ומבט רומנטי, אינטימי ועדין, בעזרת הרמוניה של צבעים וקוים, רנואר אהב לצייר את בני משפחתו. בשנים האחרונות לחייו, סבל רנואר מדלקת פרקים קשה והתקשה להניע את ידיו בחופשיות. אבל לא ויתר והמשיך לצייר, שינה את סגנונו למשיכות מכחול חופשיות יותר וצייר כשהמכחול נקשר לזרועו.
–
MUSEE RENOIR – CAGNES SUR MER
19 Chemin des Collettes, 06800 Cagnes-sur-Mer
–
בונאר לה קנה (Le Cannet )
מוזיאון בונאר Musée Bonnard הוקם כדי להציג את יצירתו של פייר בונאר(1867–1947), אחד האמנים החשובים של סוף המאה 19 וראשית המאה ה 20. כשהמוטיב המרכזי של יצירתו הינו אשתו במצבים שונים ובמשך 40 שנה בונאר שב וצייר שדמותה נשארה צעירה כפי שהכיר אותה בראשית דרכו, דרכה הוא מפגין את האידיאליזציה של האהבה הרומנטית הנצחית ושל המוזה הנצחית של האמן שהיא אשתו. לימים פגש את קבוצת הנביס השתייך אליהם עד שעזב את פריז והגיע לדרום צרפת.
16 boulevard Sadi Carnot
06110 LE CANNET
Côte d’Azur – FRANCE
http://www.museebonnard.fr/
0
נמשיך וניסע לאורך חוף התכלת עד “לגבול” עם איטליה בעקבות יצירותיו של ז’אן קוקטו האמן הרב תחומי והגאון, התחנה הראשונה שלנו תהיה village of Saint-Jean-Cap-Ferrat בוילה לכאן הגיע קוקטו לחופשה, אחרי מספר ימים החליט לצייר על קירות הווילה (Villa Santo Sospir ) יום אחר יום עד שהושלמה המלאכה.
כתובת: 14 Avenue Jean Cocteau, 06230 Saint-Jean-Cap-Ferrat,
http://www.villasantosospir.fr/
–
התחנה הבאה שלנו:
La Chapelle Saint Pierre Villefranche על חוף הים נמצאת כנסייה רומנסקית מהמאה ה-16, המוקדשת לפטרוס הקדוש, פטרון הדייגים. במשך שנים רבות היתה מוזנחת ושימשה כמחסן דגים. ז’אן קוקטו החליט לשפץ ולצייר ובמשך שנתיים 1956-57 עיטר את קירותיה כשהוא נעזר בצבא של אמנים מקומיים.
העיטורים מחולקים לחמש סצנות: שתים מוקדשות לתיאור החיים לחופי הים התיכון ושלוש לחייו של פטרוס הקדוש (שמעון) שהיה דייג מכפר נחום שעל שפת הכנרת. על פי המסופר בברית החדשה הוא היה ראשון המלווים לישו, ראש לתלמידיו ולשליחים שהפיצו את תורתו בעולם, וזה שזכה להתמנות לשומר מפתחות מלכות השמים.
–
התחנה הבאה שלנו: בעיירת הנופש מנטון כדי להציץ ו”להפגע” ביצירותיו המדהימות של ז’אן קוקטו במוזיאון שתכנן האדריכל רודי ריקוטי על החוף ים שבו שוכנות יצירותיו של האמן ז’אן קוקטו שהיה משורר, מחזאי, סופר, קולנוען, מעצב, פסל וצייר. האוסף כולל כ-990 עבודות של האמן מורכב רובו מאוסף של איש העסקים האמריקאי המנוח, סברין וונדרמן, שהחל לאסוף יצירות של קוקטו בגיל 19. וכן מוצגים רישומים, צילומים וסרטים העוזרים להבין את דמותו המורכבת של קוקטו שהיה הומוסקסואל מוצהר ואמן רב תחומי.
כתובת: quai de Monléon 2, Menton
טלפון: 04-8981-5250
אתר: musée Jean Cocteau
על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.
השאר תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.