מסלול מומלץ בגן לאומי אפולוניה ותל ארשף

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

כתב וצילם: רון פלד, ירושלים

בראש הצוק, המתנשא מעל מעגן טבעי קטן, התיישבו בני אדם לפני כ-2,500 שנה וכך החלו קורותיה המרתקים של אפולוניה.

שרידי הישובים, שהתקיימו כאן במשך 1,800 שנה, נחפרו על ידי משלחת המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בראשותו של פרופ’ ישראל רול. 

האתר נמצא בתוך גן לאומי ורשות הטבע והגנים הכשירה אותו לביקור.

תולדות אפולוניה

הישוב הראשון באתר נוסד על ידי הפיניקים בשלהי המאה ה-6 לפני סה”נ (התקופה הפרסית). הפיניקים כינו את המקום ארשוף על שם אחד מהאלים שלהם, רשף, אל המלחמה והסערה. הם ניצלו את הים; שלו ממנו חלזונות שמהם הפיקו את צבי הארגמן, והשתמשו במפרץ הטבעי כמעגן לאניות שבהן סחרו עם העולם היווני.

בתקופה ההלניסטית, במאות ה-1-4 לפני סה”נ, זיהו תושבי המקום את רשף עם האל אפולו, וכינו את העיר אפולוניה. מאוחר יותר, נכבש מישור החוף (כולל אפולוניה) על ידי החשמונאים. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מונה את אפולוניה ברשימת ערי החוף של ממלכת ינאי (קדמוניות היהודים, יג, טו, ד – 395).

בתקופה הרומית, במאות ה-3-1 לסה”נ, התפתחה אפולוניה והפכה לעיר של ממש. בתקופות הרומית והביזאנטית התקיימה באפולוניה קהילה שומרונית ואולי גם קהילה יהודית. בתקופה הביזאנטית, במאות ה-6-5 לסה”נ, הגיעה העיר – שכונתה אש סוזוסה – לשיא פריחתה. היא הפכה לעיר הנמל של דרום השרון. שטחה באותה תקופה היה 280 דונם, והיו בה גתות ובתי בד לעיבוד תוצרת חקלאית, וכן תעשיית זכוכית מפותחת.

כנסייה מפוארת ניצבה בדרום-מזרח העיר. הייתה זו עיר ללא ביצורים, ובה מערכת מים משוכללת, שהתבססה על אגירת מי גשמים בבורות.

בתקופה המוסלמית הקדומה, במאות ה-11-7 לסה”נ, נשלטה העיר על ידי המוסלמים, שכינו אותה ארסוף והקיפו את העיר בחומה, כדי להתגונן מפני התקפות הצי הביזאנטי. שטח העיר הצטמצם לכדי 90 דונם והיא הייתה בנויה בצפיפות.

בשנת 1099 לסה”נ, לאחר שכבשו את ירושלים, צרו הצלבנים על ארסוף אך מתקפתם נכשלה. באביב 1101 לסה”נ הצליח המלך הצלבני בלדווין הראשון, בעזרת צי אניות מגנואה, להכניע את העיר. הצלבנים כינו את העיר ארסור.

באמצע המאה ה-12 לסה”נ נמסר כל אזור דרום השרון למשפחת אצילים צלבנית וארסור הפכה לבירת האזור. הצלבנים חיזקו את חומות העיר המוסלמית וחפרו את החפיר היבש כהגנה נוספת. בעקבות מפלת הצלבנים בקרב חטין, בשנת 1187 לסה”נ, עברה העיר לשליטת המוסלמים למשך ארבע שנים. נצחון הצלבנים בקרב ארסוף בשנת 1191 לסה”נ, קבע את שליטתם בארץ-ישראל למאה שנים נוספות.

בשנת 1241 לסה”נ החלו הצלבנים להקים מבצר בצפון העיר, בהנהגתו של ז’אן ד’איבלין ד’ראסור. עם מותו בשנת 1258 לסה”נ, עברה ארסור לידי בנו, בליאן הראשון. הלה לא עמד בלחץ המתקפות של המוסלמים הממלוכים, ולכן מסר את השליטה על הסניוריה הפיאודלית של מחוז דרום השרון, כולל השליטה בארסור, לידי מסדר ההוספיטאלרים (מסדר צבאי-נוצרי). כמה מאות לוחמים ממסדר זה ישבו בתוך המבצר. באביב 1265 לסה”נ עלה על ארסור הסולטאן הממלוכי בייברס בראש צבא גדול וחזק.

במקום התנהל קרב במשך ארבעים יום עד שנכבשה העיר. כאשר ראו הלוחמים הצלבנים שהיו בתוך המבצר כי אפסה תקוותם, הסכימו להיכנע בתנאי שיינתן להם לעזוב את העיר.

בייברס הסכים אך לאחר שנכנס למבצר אילץ את המגינים להרוס את המבצר ולשרוף אותו, ולקח אותם בשבי. כך הקיץ הקץ על העיר ארסור ועל מבצרה, שהתקיים עשרים וארבע שנים בלבד! הממלוכים הקימו כאן משלט צבאי, שנעזב לאחר זמן מה, ומאש לא נושב המקום עוד.

 הצומח באפולוניה

אפולוניה שוכנת על גבי רכס כורכר (אבן חול גירנית) בקרבת הים. הגורמים העיקריים המשפיעים כאן על הצומח הם רוחות חזקות הנושאות רסס מי-ים, מידת פריכותו של הכורכר והכיסוי החולי. הצמחים המופיעים על רכס הכורכר הם בעלי עמידות גבוהה בפני רסס מי-ים וללא כיסוי חולי. ניתן לראות כאן מלוח קיפח, עדעד רותמי, מדחול דוקרני ונר-לילה חופי.

ממזרח לאפולוניה היה בעבר יער אלוני תבור. הרס יערות השרון החל בתקופה הצלבנית, אז ניצלו את העצים לבנייה ושריפה, ונמשך עד סוף התקופה העות’מאנית. כיום לא נותר, בקרבת אפולוניה כל שריד ליער.

המלצות למסלולים באפולוניה

המסלול הארוך

נראה בקרבת החניה, לפני הכניסה לגן הלאומי. החפיר שהיה יבש הוא חלק ממכלול הביצורים של העיר הצלבנית. הוא מקיף את העיר משלושה עברים; בצד המערבי מוגנת העיר באופן טבעי על ידי מצוק הכורכר הזקוף. החפיר, תחום בצד אחד בחומת העיר ובצד השני בקיר. עומקו של החפיר כ-4 מ’ ורוחבו כ-10 מ’.

 תצפית על הווילה הרומית:

התצפית ממוקמת על תוואי החומה מהתקופות המוסלמית והצלבנית. משני צדי החומה נראים שרידי מתקנים, מהתקופה הביזאנטית, ששימושם אינו ברור.

הווילה הרומית התקיימה כאן במאות ה-1 וה-2 לסה”נ. היא תוכננה ונבנתה לפי מסורת האדריכלות הרומית, וכוללת חצר מרכזית פתוחה מוקפת עמודים, מוקפת בחדרים שהיו מקורים.

 שביל הים:

מסלול הסיור עובר בתוואי החומה מעל הים, ובו שרידים מתקופות שונות:

החומה – נבנתה בתקופה המוסלמית הקדומה, כנראה בימיו של החליף האומאי עבד אל מלכ (705-685 לסה”נ), ושופצה באמצע המאה ה-12 לסה”נ על ידי הצלבנים. עובי החומה כ-1 מ’, והיא הקיפה את העיר מכל צדדיה. חלקים מהחומה, שהתמוטטו במשך הזמן, עודם נראים על החוף.

בריכות מים – מערכת של בריכות מים מטויחות מהתקופה הביזאנטית.

בור מים – בור חצוב לאיסוף מי גשמים ומעליו קמרון חביתי בנוי. בצדו הדרומי של הקמרון נמצא צינור חרס, שהוביל את המים לבור. זמנו של בור המים אינו ידוע, אך ברור כי בכל התקופות התבססה התבססה אספקת המים של העיר על אגירת מי גשמים בבורות חצובים.

בריכת מים – מדופנת באבנים; שימשה לאגירת מים, כנראה מהתקופה הביזאנטית.

כבשן סיד – פעל בשלהי התקופה העות’מאנית. בכבשן שרפו אבני גיר כדי להופכן לסיד. הכבשן בנוי בור מדופן באבנים בקוטר 4 מ’, מעליו תקרת אבן דמוית כיפה, שעליה הניחו את אבני הגיר המיועדות לשריפה. בחלל הבור הסיקו את חומר הבעירה, ותהליך השריפה נמשך בין שלושה לשישה ימים.

שרידי החומה הצלבנית – נראים ליד כבשן הסיד.

באזור זה נערכה חפירה, שבה נחשפו מבנים מהעיר הצלבנית, וכן שרידים קדומים יותר: מסוף המאה ה-6 לפני סה”נ (התקופה הפרסית) – מהזמן שבו ישבו כאן הפיניקים.

 המבצר הצלבני:

המבצר הוקם בחלק הגבוה ביותר באתר החל מ-1241 לסה”נ. הוא מוקף חפיר ושלוש מערכות ביצורים: מערכת הביצור החיצונית כללה חומת תמך, מגדלים חצי עגולים ושער. המערכת הפנימית הייתה קיר היקפי, בגובה כ-6 מ’, שתחם את המערכת החיצונית והיה גבוה ממנה. למעשה זהו הקיר החיצוני של שורת החדרים שמסביב לחצר המבצר. מערכת הביצור השלישית הייתה מגדל העוז, שנישא לגובה 10 מ’.

 1. תצפית על המבצר הצלבני: החפיר של המבצר, שרוחבו 30 מ’ ועומקו כ-14 מ’, היה יבש והגן על המבצר. אל המבצר נכנסו באמצעות גשר שעבר מעל החפיר (התצפית נמצאת מעל ראש הגשר). הכניסה מקצה הגשר אל השער הפנימי של המבצר הייתה עקיפה.

2. תצפית – הקרב על המבצר: ארסור הצלבנית נפלה בקרב יבשה מול צבאו של הסולטאן הממלוכי בייברס ובהנהגתו. הקרב נערך באביב 1265 לסה”נ ונמשך ארבעים ימים. צבא הממלוכים היה חזק ומאורגן, חייליו מילאו את החפיר בקורות עץ, קירבו אל החומה מכונות מלחמה, חפרו מנהרות לכיוון המבצר, וירו אבני קלע וחצים. הלוחמים הצלבנים שרפו את קורות העץ, חפרו מנהרות נגדיות וירו אבני קלע וחצים. עוצמת הצבא הממלוכי גברה על כוחם של הצלבנים והעיר נפלה לידיהם. המבצר נפל לידי הממלוכים ימים מספר לאחר נפילת העיר, והם אילצו את הצלבנים להרוס ולשרוף אותו ולקחו אותם בשבי.

3. שער הכניסה הפנימי למבצר – התנשא לשתי קומות והיה מוגן בשני מגדלים חצי עגולים. הכניסה לשער כללה סבכת ברזל, ולאחריה שתי דלתות עץ. אולם הכניסה היה מקורה ובו ספסלים משני צדדיו. חשיפתו של השער מאמתת את תיאור השער הפנימי של המבצר, הנראה בחותם של הסניור בליאן הראשון, שמקום מושבו היה בארסור.

4. חצר המבצר – קומת הקרקע של המבצר, שאורכה 28 מ’ ורוחבה 10 מ’.

רצפת החצר הייתה עשויה טיח גס. מהחצר עברו אל הקומה השנייה של המבצר ואל האולמות התת-קרקעיים. החצר מוקפת חדרים, ובצדה המערבי נמצא מגדל העוז.

5. האולם הצפוני – אולם ומגדל חצי עגול. שטח האולם 12×5 מ’. הקירות היו מטויחים טיח לבן, והשתמרו לגובה 4 מ’. אין כאן עדות לקומה שנייה, ושימושו של האולם אינו ברור.

6. מתקן אחסון – מתקן עגול שקוטרו 3.30 מ’. קירותיו בנויים אבני גזית והוא היה מקורה בתקרת אבן דמוית כיפה. רצפתו בנויה אבני טחינה. שימש כנראה לאחסון דגנים ומוצרי מזון אחרים.

7. מתקן טחינה – מתקן עגול שקוטרו 3.40 מ’. רצפתו עשויה אבני גיר ובמרכזה אבן עגולה עם חור במרכזה, ששימשה ציר למתקן הטחינה. המתקן שימש כנראה לטחינת דגנים לקמח. בתוך המבצר התגוררו כמה מאות חיילים והמתקן סיפק את הקמח למזונם.

8. המטבח – בצדו האחד שרידים של חמישה תנורי בישול; בצדו השני – שתי בריכות מים מטויחות ותעלת מים.

9. חדר האוכל – שימש את חיילי המבצר בזמני הסעודה. במבצר נחשפו קערות חרס רבות, האופייניות לתקופה הצלבנית, ששימשו כלי אכילה יומיומיים; נמצאו גם צלחות מזוגגות ומעוטרות בצבע, האופייניות לתקופה.

10. תצפית מגדל העוז – מגדל העוז הוא מבנה מתומן (בעל שמונה צלעות), שהיה בנוי על גבי קמרון מדורג, והתנשא לגובה 10 מ’. זו מערכת הביצורים השלישית של המבצר, שהיא גם הגבוהה ביותר. מכאן צופים אל הנמל הצלבני, שבכניסה אליו היו שני מגדלים, אחד מכל צד. שרידי שני המגדלים נראים מבצבצים מתוך הים. מכאן ניתן לראות (בזמן ראות טובה) את יפו בדרום וקיסריה בצפון – אף הן היו ערי נמל צלבניות. ממגדל העוז ניתן לצפות אל תוך המבצר ולראות את שרידיו ואת שער הכניסה הפנימי.

11. החדר השרוף – לאחר שנכנעו הצלבנים בפני הממלוכים, הכריחו אותם הממלוכים להרוס את המבצר ולשרוף אותו. שרידי השריפה נראים בקירות חדר זה. מחדר זה ירו החיילים הצלבנים אבני קלע וחצים לעבר החיילים הממלוכים, כפי שעשו גם מחדרים אחרים, שפנו לכיוון ראש הגשר והחפיר. במבצר ובסביבתו נמצאו 2,200 אבני קלע, רובן ליד שער הכניסה הפנימי.

12. תצפית על מערכת הביצורים החיצונית של המבצר – מכאן נראים חפיר המבצר וראש הגשר, שהוביל אל השער החיצוני של המבצר.

המסלול הקצר:

הליכה בדרך העפר המובילה ישירות אל המבצר הצלבני.

בדרך ניתן לראות את שרידי כבשן הסיד ולצפות על הים, המבצר והנמל הקדום.

בהמשך המסלול – שלטי הסבר אחדים ל המבצר והקרב שנערך בין הצלבנים לממלוכים.

מסלול טיול מגן לאומי חוף השרון אל גן לאומי אפולוניה

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.