החופים של דרום פורטוגל – טיול החופים הטוב ביותר באירופה.

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

ביקר, צילם וכתב: עידו ענבר

חוף גלישה עם מים חמים כל השנה, אגם מהמם מעל סכר, נוף שלא מפסיק להדהים, ואינספור חופים שאסור לפספס. דרום פורטוגל – חבל ארץ נסתר ושקט, ריק מאנשים, ומלא בחוויות, מתעורר לעת קיץ ונרדם לעת חורף, היעד הבא שלכם!

החופים של דרום פורטוגל – טיול. החופים. הטוב. ביותר. באירופה. נקודה.

לא עוד מטקות. לא עוד זבל על החוף. לא עוד זבל צף במים. לא עוד ערסים עם מוסיקה בפול ווליום. לא עוד 35 סנטימטר-רבוע של חוף למגבת לאדם. אל תבינו אותי לא נכון, אני חובב חופים, אם לא מכור, ותמצאו אותי רובץ לאורכו של הים התיכון בחופי הארץ בכל חודשי השנה, כולל מסורת ארוכת שנים של טבילות לילה, אבל בכל זאת – עם כל האהבה לזאת עם הג’חנון ולהוא עם הארטיק, אני הולך!

לאן? לרצועת החופים של דרום פורטוגל.

סגרש, סינש, מילפונטש, לגוש, באראנקו, אודיסייש, ועוד רשימה ארוכה של חופים שכל אחד מהם היפה ביותר שראיתי, יעד אחר יעד, טבילה אחרי טבילה.

אז צאו איתי למסע מופלא בדרום היפה של פורטוגל, וגלו את הקסם של היעד החם ביותר באירופה, ובפעם הבאה שתחשבו על פורטוגל, לא תחשבו פעמיים.

מאוד בגדול –

ווילה נובה דה מילפונטש – מספר חופים. שפך הנהר אל האוקיאנוס – בעיקר לרביצה. אני אהבתי את Praia dos Buizinhos. העוגות בעיירה מעולות!

סינש – החוף Praia de Sao Torpes אהוד על הגולשים ומציע מים חמימים גם בחורף. קראו עוד כדי לגלות איך.

אודיסייש – חוף הנודיסטים של אודיסייש – נחבא אל הכלים, יפה, ושקט.

פראיה דו בליש – חופים נסתרים ומערות בתוך הסלע, תחת מצוק מרשים אל מול ים מהמם.

פראיה מיה – 4 ק”מ של חוף. בטוח תמצאו מקום שקט משלכם.

פראיה דו ברנקו – החוף המועדף עלי. חבוי, קטן, עם אווירה.

מונטרגיל – אגם יפהפה וגדול עם אינספור נקודות לחנות את הרכב במרחק 20 צעדים מהמים.

ועוד רבים אחרים מחכים במאמר ובשטח. תיהנו!

כמה בסיסים על טיולי חופים בכלל וטיול בפורטוגל בפרט:

סיירו בליסבון:

אני שולח אתכם לחופי הדרום, זה נכון, אבל ליסבון עיר יפהפייה, ובשביל עיר בירה גדולה, היא מציעה מרחב נעים ומזמין, לא מה שתצפו מבירה אירופאית עם למעלה מחצי מיליון תושבים (ועוד 2 מיליון במטרופולין…).

הדרך הנכונה והפשוטה להגיע לפורטוגל היא בטיסה, והשדה שאליו תגיעו הוא בליסבון (אגב, שדה תעופה שממוקם בנוחות ממש בקרבת מרכז העיר, וכולל גישה ישירה לרכבת התחתית הנוחה של העיר. נוח פה. מאוד!).

קחו רכב:

השלב הבא הוא לצאת מליסבון, ואני ממליץ בחום לשכור רכב. אם כבר השכרת רכב בחו”ל, אז בפורטוגל, שאפילו מעיר הבירה שלה, ליסבון (Lisbon) אפשר ליהנות עם רכב, דבר שיהיה מיותר עד כדי הזוי בערים כמו ברצלונה, אמסטרדם או מנהטן (ואולי עוד עשור גם בתל-אביב, עם אי-פעם הרכבת הקלה תהיה יותר מערמת כלי עבודה מאחורי גדרות ברזל).

עזבו את הצפון:

הכיוון – דרומה, על מערכת הכבישים הנוחה והמפתיעה באיכותה, מערכת כבישים שהולכת והופכת דלילה ונעימה יותר לנהיגה ככל שמדרימים. דרום פורטוגל היא מעין הודו או אפריקה של אירופה, והדברים מתנהלים בעצלתיים. למרות שבדיוק הפוך מהודו – כבישי הדרום הם ללא טראפיק, כמעט ללא רמזורים, וללא צפירות. התעכבתם לרגע בתמרור עצור? אף אחד לא יצפור לכם. נחמד, מזמין, ורגוע מאוד.

הגיעו מאוחר:

ועשו זאת בספטמבר או באוקטובר. כן, דווקא באוקטובר, אז כולם חזרו הביתה, אבל פורטוגל כמו פורטוגל, לוקחת את הזמן, והשמש מתעכבת שם עוד ועוד, כך שהחופים היפהפיים והנקיים נשארים שטופי שמש ומזמינים לכל אורך אוקטובר – רק בלי תיירים! תהיו שם לבד, והתחושה היא של אי-בודד, בייחוד מול העוצמה של האוקיאנוס.

קחו את הזמן:

לא לכולם יש את הפריבילגיה, אבל אם אתם יכולים, קחו חודש שלם. מינימום שבועיים. יש פה כ”כ הרבה מה לגלות, והגישה של “זבנג וגמרנו” לא תעבוד לכם פה. איטי פה, ויש הנאה באיטיות.

היכנסו למים:

זה שווה את זה. נכון, זה לא חם כמו הים התיכון. נכון, אם הגעתם באוקטובר יכולים להיות ימים עם קצת עננים או שמש לא חזקה מאוד, אבל בכל זאת – זה תמיד שווה את זה. לקרוא, לזכור, ולשנן: “זה תמיד שווה את זה!”.

התארגנו מראש על סידורי שינה:

חשוב לדעת – אסור לישון על החופים. כל חופי הדרום הם שמורת טבע, ואני חייב להודות שנרדמתי בשמירה (שוב ושוב), וכשהתעוררתי החוף היפה עוד היה שם. היו קשובים לחוקי המדינה, וגם לחוקי הטבע:

האוקיאנוס האטלנטי זה לא הים התיכון. הגאות והשפל יכולים להיות של עשרות מטרים (ואפילו מאות!). לא ארחיב, רק אציין שלילה אחד התעוררתי על מיטת מים, בתנועה מהירה ומפתיעה לעבר הים, עם האוהל, התיק והכול. קר מאוד ורטוב מאוד. ראו הוזהרתם!

יש מקומות לינה מסודרים למי שמגיע עם רכב, ומקומות לשים אוהל. זה לרוב לא על החוף עצמו, אלא ליד, ובד”כ מעל, על הצוק, ולא קרוב מדי לקצה, כי יש שם מפולות.

–

ועכשיו ניגש לעיקר – טיול חופים בדרום פורטוגל – הנבחרת:

ווילה נובה דה מילפונטש (Vila Nova de Milfontes) – עיירת חוף יפהפייה זו נמצאת כשעתיים ברכב מליסבון, והיא חלק ממחוז אלנטז’ו, שהוא המחוז עם זיהום האור הנמוך ביותר באירופה, מה שאומר שכמות הכוכבים שרואים בשמיים פשוט אדירה, משהו שבישראל אפשר לראות רק בלב המדבר בלילות בהירים לחלוטין.

לא רק השמיים יפים במילפונטש. נהר המירה (Mira) נשפך לאוקיאנוס בנקודה זו, והמפגש בין הנהר לאוקיאנוס יוצר נוף מהמם. הנהר ואוקיאנוס משתפים פעולה ומציעים מגוון מעורר סקרנות מבחינת החופים. תוכלו להתמקם על חופי האוקיאנוס, או על חוף הנהר הרחב, אידיאלי במקרים שבהם האוקיאנוס סוער וגלי, אז קשה ואף מסוכן להיכנס, בעוד שהנהר שקט ומזמין. צידו האחד, זה הצמוד לעיירה, נגיש דרך גרם מדרגות (כמו רוב חופי הדרום), וצידו האחר דורש נסיעה קצרה מעבר לגשר, חוף שאליו מגיעים בעיקר הדייגים המקומיים.

החופים ארוכים וצרים, ומשתפלים תחת מצוקים מרהיבים, שהנוף הנשקף מהם מעורר השראה, ותוכלו למצוא לא מעט מלונות ודירות להשכרה בעיירה ובסביבה המיידית. אם הגעתם בשיא העונה, אני ממליץ לא ללון בעיירה עצמה, כי מדובר בעיירת קיט לכל עניין ודבר, והמחירים אומנם מחירי פורטוגל, אך עדיין לא זול מאוד. אם באתם מחוץ לעונה, בוודאי תמצאו מחירים נגישים יותר, מה גם שחלק ממקומות הלינה מציעים חלון אל האוקיאנוס או לא הנהר. שווה בהחלט. אם שכרתם רכב, לא תהיה בעיה לקפוץ לעיירה סמוכה וללון במחיר נגיש עוד יותר.

praia do malhao הוא אחד החופים המומלצים ביותר, חוף יפהפה באמת, רחב ידיים, עם גישה נוחה, כדורעף חופים, חול נקי ורך, ושקיעות מהממות.

העוגות הטובות בפורטוגל – בווילה נובה דה מילפונטש!

יש בפורטוגל תרבות של מאפים. לצרפת יש את הקרואסון. לנו יש את הרוגלעך. לפורטוגזים יש את הפשטל דה נאטה (Pastel de nata), לא משהו מומלץ במיוחד, אבל מה שכן מומלץ זה בית הקפה \ מרכול Pão Café & Companhia )”לחם, קפה וחברה”) שבעליו, כמוני בדיוק, חשב שהפשטל דה נאטה פשוט לא מספיק טוב בשביל להתארח על כן תצוגת העוגות המרשים והמפתה שלו.

אילו מאפים בכל זאת הגיעו לתצוגה? (וחלקן הגדול גם לצלחת שלי, ומשם סופם ידוע מראש…)

קוקוס עם דלעת – מתוק עד דמעות אך טעים עד כדי בכי נרגש.
גזר עם שוקולד – אחת הטובות שאכלתי בחיים.
עוגת תפוחים בחושה – בשביל עוגה בחושה, היא בהחלט מעוררת חשק, מה גם שקיבלנו חתיכה ענקית.
והרשימה הולכת ומתארכת, עם קרוב ל-40 סוגי מאפים. שווה עצירה.

זמבוז’יירה דו מאר – גלגלו את זה על הלשון…

35 דקות דרומה ממילפונטש תמצאו את החופים של זמבוז’יירה דו מאר (Zambujeira do Mar), שמציעים קודם כל נוף מטורף, ואח”כ, כשיורדים מטה, חופים לבנים בין מצוקים ענקיים, נוף שכדאי שתתרגלו אליו, אם בכלל אפשר.

פופולארי בעיקר בשיא הקיץ, שכן הוא חשוף לרוחות, החוף הוא נקודת גלישה מעולה עם פיקים שונים וגלים חזקים, כיאה לאוקיאנוס האטלנטי.

אין הרבה מה להגיד – המקום קטן ומזמין (1000 תושבים…). תגיעו, תראו, תבינו, ותתאהבו.

החופים הלבנים של סינש (Sines) ופורטו קובו

כבר עשרים שנה שפורטו קובו (Porto Covo), “נמל רשת-הדיג”, שהיה כפר דייגים הקטן, נמצא במעבר ברור לעבר עולם התיירות, ולמרות שהדיג עדיין מתקיים, הוא כבר מזמן לא מקור הפרנסה העיקרי של בני המקום, או של היזמים שרכשו ופיתחו את השירותים התיירותיים בעיירה ובסביבתה.

תיירותי, אך עדיין קטן, מקסים, אפילו אינטימי, עיירה המונחת בעצלות פורטוגזית טיפוסית על צוקים לא גבוהים עם נופים מרהיבים לאוקיאנוס המתנפץ על הסלע.

אני לא יודע מהי יותר יפה, החופים הלבנים, מי הטורקיז עתירי הגוונים, הנוף על העיירה עצמה או האוקיאנוס בשאגתו, אבל חלק מהחופים היפים שראיתי בחיי היו בפורטו קובו.

Praia da Samoqueira, רחב ידיים ומזמין, יפהפה מלמעלה, מורבידי מקו החוף – שילוב בין חוף פתוח וחולי למסלעה עצומה, מקום מיוחד. אם הגעתם בשיא הקיץ, שם (ובחופים הסמוכים) יהיה מספיק מקום.

Praia dos Buizinhos אפילו עוד יותר לטעמי – קטן מאוד, יפה במיוחד, ולא המוני (לפחות כשאני הגעתי). מומלץ להגיע בסוף הקיץ, אחרת זה עלול להיות צפוף.

Praia de Sao Torpes – חוף גולשים מטופח ופופולארי, שמימיו חמים כל השנה בגלל הקרבה המיידית לתחנת הכוח המקומית (והמזהמת), שמזרימה את המים החמים חזרה לאוקיאנוס.

לא רק החוף, אלא גם הנוף – מי שיביט אל האופק הקרוב (מאוד) מול פראיה דה אילה דו פסגיירו (Praia da Ilha do Pessegueiro), מעט דרומית לפורטו קובו, יזהה אי קטן – llha do Pessegueiro – “אי עץ-האפרסק”.

האגדה מספרת שבמאה השמונה-עשרה הגיעו לאי פיראטים ברברים. הפיראטים, שעשו מה שפיראטים יודעים לעשות – רצחו את הנזיר-המתבודד שפגשו, שעסוק היה בשימור וטיפוח קפלה המוקדשת למריה הקדושה. הם שדדו את המקום, ושרפו את הפסל של מריה הקדושה.

תושבי האי מצאו וקברו את הנזיר, ולאחר חיפושים נרחבים – מצאו את המדורה, ובתוכה הפסל הקדוש – והרי זה פלא, שלא לומר נס – הפסל לא נשרף!

את הפסל החרוך קלות הצילו במבצע נועז והניחו בקפלה חדשה שנבנתה לצורך חגיגת הנס על היבשת, קילומטר מהאי, קפלה שזכתה לשם: “הקפלה של הבתולה השרופה” (Capela de Nossa Senhora da Queimada), שם תוכלו לבקר ולראות את הפסלון.

אפשר להגיע לאי בסירה, ולשוטט עליו בכיף, לגלות עתיקות, לשחות, לצלול, ופשוט ליהנות מהחיים, בידיעה שהפיראטים כבר לא יגיעו…–

חוף אודיסייש (Odeceixe) – עוברים לאלג’זור (Aljezur):

לא סתם מצלצל מוכר, אלג’זור, שמו של אזור זה, הוא נגזרת ישירה מהשפה הערבית. הכפר עצמו נוסד במאה העשירית על ידי הברברים, עם עתיק הנקרא “עם בני החורין”, וחבל ארץ במרוקו של ימינו. חבל ארץ עם היסטוריה עשירה שמתחילה באזור 7000 שנה לפני הספירה, היה להם את כל הזמן שבעולם לייצר חופים שישנו לכם את החיים.

אלג’זור רחוקה עוד כשעה דרומה מווילה נובה דה מילפונטש (סה”כ 3 שעות מליסבון), נסיעה ששווה כל רגע. חבל ארץ זה, הנקרא “אלגארבה” (המערב), הרי הוא הדרומי-מערבי ביותר באירופה, ואודיסייש היא אחד היעדים מהמבוקשים ביותר בתיירות האירופאית הרודפת אחרי השמש לפני החורף הקשה.

בעיירה תוכלו למצוא שירותים תיירותיים שאולי חסרים מעט בחופים אחרים, או לפחות למה שרגיל התייר הישראלי מבחינת זמינות ונגישות. מסעדות, בתי קפה, עיסויים, הרבה אנגלית מסביב, נוח, ועדיין מרוחק, מרגש, חדש ולא מיושב מאוד.

יש גם 2 בתי-ספר לגלישה, למי שעוד לא התחיל לגלוש, כי קרוב לוודאי שאחרי שעברתם את כל החופים המומלצים ראיתם גולש או שניים, ואתם מבינים כמה זה כיף, נכון?

לחובבי הרחצה בעירום, באודיסייש חוף נודיסטים מבודד שהגישה אליו, כמו לחופים רבים, דרך מדרגות מרובות. כמו ברוב מדינות העולם, התערטלות בציבור היא עבירה על החוק, אך לא בחופי הנודיסטים, שם לבישת בגדים מהווה עבירה על חוק לא כתוב וחוצפה בלתי-נסלחת, בייחוד באירופה, יבשת שבה רוב החופים מלאים תיירות חשופות חזה כעניין של שגרה.

החוף חבוי במפרץ קטן ויפהפה, כמו חופים אחרים, אבל קצת יותר מבודד וסגור. שווה ביקור. הגאות שם חזקה במיוחד, לפחות בלילות של ירח מלא, אז החוף נבלע כליל.

–

ברוכים הבאים לסגרש – פראיה דו בליש

סגרש (Sagres) מציעה רצועת חופים אדירה ונגישה שהופכת מאוד פופולארית בקיץ, ובצדק. סירות קיט, סירות דייגים, נמל קטן ופעיל, מסעדות, גלישה, ברקע צוקים ומצוקים, המצודה הגדולה, העיירה הקטנה, ואפילו רועה צאן שמטייל עם העדר מעל החופים.

מי שחפצה נפשו בביקור תיירותי קלאסי, מצודת סגרש – Fortaleza de Sagres מחכה לכם דרום-מערבית לעיירה על צוק מוארך, עליו משטח אבן ענקי של 43 מטרים עם שושנת הרוחות.

לי לא היה עניין במצודות, וכל מעיני בחופים, בייחוד בחוף 5 כוכבים כמו זה. אחרי ירידה ארוכה מהחניון העילי באינספור המדרגות התלולות להפליא (דבר שעוד יתנקם בי בעלייה חזרה בסוף היום), מצאתי את אחד החופים המועדפים עלי.

סגרש מציעה לרבצי החופים את פראיה דו בליש (Praia Do Belich), עם החול הזהוב והמצוקים העוטפים ומהטפסים לגבהים של 40 מטרים – מה שמאפשר ישיבה שקטה ונעימה גם כאשר הרוחות החזקות מתחילות לנשוב.

בתחתית המדרגות תגלו חוף תיירותי ויחסית מלא, גם באמצע אוקטובר, אבל אם ממשיכים לצעוד לאורך החול הזהוב, מגלים מעברים בין הצוקים, סדרה של מערות קטנות, וחופים חדשים וריקים מאדם. או שאנשים כל-כך עייפים אחרי הירידה במדרגות עד שלא נותר להם כוח ללכת את ה-200 מטרים הנוספים, או שפשוט לא מעניין אותם להיות בחוף פרטי. אנחנו נהנינו מאוד.

עוד בתחתית המדרגות האינסופית תמצאו בית קפה פשוט שמציע בירות קרות וארטיקים קפואים לצד קפה ומאפה, צ’יפס ושאר ירקות.

אידיאלי לגולשים ולרובצים כאחד, Praia Do Belich מאתגר רק בגלל אינספור המדרגות, בייחוד כשסוחבים אוכל, ציוד, וגלשנים, אבל בכל זאת, בטיול חופים – שווה את זה. 

לאגוש – פופולארית מאז ומעולם. אל תוותרו עליה

35 ק”מ מסגרש, ה”שפיץ הדרום מערבי של אירופה”, שוכנת בנחת לאגוש (Lagos), עיר עתיקה עם היסטוריה עשירה במיוחד. קלטים, קרתגו, רומאים, פיניקים, וויזיגוטים, ביזנטיים, מורים (שבנו את הטירה הגדולה), המלך אלפונסו של פורטוגל, ועכשיו תורנו, התיירים, לכבוש בסערה את החופים המבוקשים, היפים, רוויי הדם והדגה.

במקום ספינות ונשק, אנו חמושים בגלשנים וכרטיסי אשראי, והכיבוש קורה רק לחודשי הקיץ החמים, כאשר לאחר מכן אנו, התיירים, נסוגים בטבעיות כל אחד למקומו הוא, להתכונן לחורף הקר.

ובינתיים, אם כבר הגענו ללאגוש, אפשר ליהנות מהחופים השונים, כולל את 4 הק”מ של חוף מיה (Meia Praia), הגדול בחופי לגוש, עם יתרון מובהק שגם בשיא עונת התיירות – עם רצועת חופים כה ארוכה, תמיד תמצאו מקום נוח ונעים, מה גם שיש עוד כמה חופים באזור, אז אל חשש.

זה חוף סופר תיירותי, מה שאומר שלפחות במקטע אחד שלו תמצאו שמשיות וכיסאות ים, למי שאוהב את זה, ומצד שני תוכלו למצוא אזורים מרוחקים וכמעט פראיים. בקיצור – כל מה שרציתם ועוד, ברצועת חופים גדולה, עם גיבוי של עיירה מתוחזקת היטב עם מקומות לישון, מכולות, בתי קפה ושאר הפינוקים של פורטוגל, במחירים של פורטוגל.

באראנקו ביץ’ – האמת? שקלתי לשמור עליו בסוד…

מכל החופים בהם ביקרתי, שרק חלקם זכו לראות אור במאמר הזה, הרי שבאראנקו ביץ’ (Praia do Barranco) הוא המהנה ביותר, היפה ביותר, המרוחק ביותר, והשווה ביותר מכולם. מקום קטן, עלוב ומשוגע, גן עדן אמיתי לאוהבי הקמפינג והחופים.

רכסים על גבי רכסים המשקיפים לאוקיאנוס הגועש והקוצף, יוצרים רצועה ארוכה ובלתי-חדירה, ואז, לפתע, משום מקום, לשון חול במפרץ אלוהי, גדול מספיק בשביל לארח אותנו וקטן מספיק בשביל להעלם מעין, כמו מאחז של עולם החופים, מקום שבו החול ביקע את דרכו במצוק החזק, וזיכה את יודעי הדבר בפיסת גן העדן הקטנה הזו.

למפרץ הבודד של באראנקו אפשר לרדת עם הרכב בשתי דרכים, או מהשטח (רק עם 4X4 גבוה!) או משביל די הזוי, לא חצץ, לא אדמה ולא אספלט, במשך קילומטר לפחות השביל בנוי על מעין אבני מדרך לא ברורות ולא יציבות, חלקן הגדול מתפרקות, בולטות או פשוט חסרות. אבל אפשר להגיע דרכו גם עם רכב פרטי, אם לא שכרתם 4X4.

כשביקרנו שם, היו כבר גומחות בנויות מאבנים כדי לארח את האוהל או את הלנים ללא אוהל, ממש על החוף, קרוב מספיק לשמוע את לחש האוקיאנוס המלטף לתוך השינה, ורחוק מספיק כדי שהגאות לא תיקח אתכם בלילה.

יש חניון עם קרוואנים ורכבים, לא גדול, לא מלא, ואני מניח שנפלנו על ימים יפים במיוחד, כי כזה חוף בשיא הקיץ בוודאי מלא עד אפס מקום. בלילה הדלקנו מדורה, ולאט לאט החלו להגיע דרי החוף, כל אחד עם המחווה שלו, השפה שלו, ההומור שלו והעצים שלו להמשך הבעירה.

בוקר. סלע גדול, אשר נחבא אל הכלים בגאות וצץ חזרה עם השפל מזדקר, מול החוף. זכיתי לשחות אליו, לטפס, לדרוך על קיפוד ים ולקפוץ חזרה לשחייה אל החוף. הנאה צרופה (חלק מהקיפוד הולך איתי גם בעת כתיבת שורות אלו…).

חוף, אבל לא ים. פורטוגל, אבל לא בדרום. – מונטרגיל, בכל זאת, מגיע לו

אם כבר שכרתם רכב בליסבון, רגע לפני שאתם צוללים דרומה, אני ממליץ בחום לקפוץ לרגע שעתיים לכיוון צפון-מזרח, שם השכילו הפורטוגזים להעמיד סכר ענק ולייצר את אחד האגמים היפים ביותר במדינה.

מונטרגיל (Montargil), גן עדן לאוהבי המים המתוקים, ואני ביניהם, שוחה, ונהנה. יש אינספור כניסות שיובילו אתכם מהכביש לאגם, והמקומיים החביבים יודעים ושמחים להסביר. החופים שונים, מתיירותי לגמרי עם בננה וקיאקים, ועד לחופים פראיים שקשה להגיע אליהם, או אפשרי רק בשחייה\קיאק.

נהנינו מהבוץ הטבעי והמרפא, שמשאיר שכבה שומנית דקיקה וחלקלקה על העור. נביעות מים מתוקים וטובים סיפקו לנו את מי השתייה והבישול. העצים סיפקו צל לרגעים החמים, וחומר בערה למדורה. משפחת הסוסים שחלפה על פנינו סיפקה עוד ריגוש שהצטרף לרשימה ארוכה של רגעים מקסימים.

המקום לא פחות מיפהפה, ומי שרוצה להתפנק העיירה עצמה מציעה שירותי תיירות שונים, ונופים מהממים על הסביבה הירוקה-כחולה.

לפורטוגל יש עוד הרבה מה להציע, ובחרתי את החופים הללו מסיבות אישיות ורומנטיות, חופים שנהניתי בהם במיוחד, ובעיקר חופים שמאפשרים לברוח מההמונים. אבל אל תעצרו כאן, מי שמפנה לעצמו זמן לגלות את החופים המופלאים של דרום פורטוגל ייהנה בוודאי להתארח גם בחופים כמו פראיה דה מרינה (Praia da Marinha), בחופי אלבופיירה (Albufeira), מפראייה דה פלסייה (Praia da Falésia), פראייה גייל (‪Praia Gale) הארוך, פראייה דוס אולוש דה אגווה (Praia dos Olhos de Água), ואחרים, מה גם שיש לכם הרבה מרווח בין החופים שציינתי על המסלול לגלות עוד פנינים ולהשאיר מקום להפתעות בדרך.

התמקדתי בחופים עצמם, אבל בכל העיירות והחופים יש עוד מה לעשות, דברים לגלות, והרבה פעילויות והפעלות מסביב – טיולים רגליים בשמורת הטבע, רכיבה על סוסים, צלילה, גלישה, מצנחי רחיפה, דייג, עיסויים, שופינג, גלריות אומנות, ועוד פעילויות שונות ומשונות – כל מקום והעניין שלו, ואת זה אשאיר כבר לכם לגלות במסע החופים שלכם לדרום פורטוגל.

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.