יומן מסע בקרוז, בדרום אמריקה – תיירות תענוגות, מפנקת

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

כתב וערך: עידו ענבר

להיות תייר, איש העולם הגדול, אדם הנהנה מהחיים האלו, זה בהחלט תענוג, וקשה להתעלות על האפשרות להסתובב בעולם, לגלות מקומות חדשים, לפגוש תרבויות חדשות, להתפעל מנופים לא מוכרים, מאנשים ומהתרחשויות מרגשות. אני לא יודע אם כבר הייתם בקרוז בחיים שלכם, אבל ההזדמנות מתדפקת על דלתכם, וכדאי שתתנו לה לסחוף אתכם ללב ים.

קחו את הטיול הכי מהנה ומפנק שאי פעם עשיתם והוסיפו לו עוד 100% הנאה, והנה, קיבלתם קרוז על ספינת תענוגות מפנקת במיוחד שתיקח אתכם לערים כמו בואנוס איירס וסנטיאגו דה צ’ילה, וליעדים כמו מיצרי מגלן ופארק שמורת הקרחונים – אופסלה וספגציני.

ממש לא “סתם עוד טיול”, שייט התענוגות בדרום אמריקה על סיפון האונייה זה ככל הנראה המתנה השווה ביותר שנתתם לעצמכם בחיים האלו, הזדמנות לחוות אינספור ריגושים בעשרים ושישה ימים של שכרון חושים תיירותי לאורכה ולרוחבה של היבשת הדרום אמריקאית.

–

טיול איכותי מתחיל ביעד ייחודי: בואנוס איירס!

בלי לקחת בחשבון את המטרופולין העוטף את העיר, בבואנוס איירס לבדה יש למעלה משלושה מיליון תושבים והיסטוריה של קרוב לחמש-מאות שנה, מה שמסביר את העושר התרבותי ואת אינספור נקודות העניין שיש לעיר להציע לתיירים ולמקומיים כאחד.

באמת שאי-אפשר להעביר במילים את השפע שיש לבואנוס איירס להציע לתייר המבקר בה, אך בכל זאת לפניכם סקירה קצרה של מקומות שחייבים לראות בבואנוס איירס, ומקומות שתראו במהלך הקרוז:

שדרות 9 ביולי (Avenida 9 de Julio) – לנו יש את ה-14 במאי 1948, ולארגנטינאים יש את ה-9 ביולי 1816, וכדי לחגוג את העצמאות שלה, הרפובליקה הארגנטינאית העצמאית ייסדה את השדרה הרחבה ביותר בדרום אמריקה, ואחת מהשדרות הרחבות בעולם.

היא מתחילה את דרכה מתחנת רטירו (Estación Retiro), התחנה המרכזית של בואנוס איירס, ומשתפלת לאורכה של העיר עד לכיכר החוקה (Plaza de la Constitución), ומעבר להיותה מרחב מרשים לשוטטות תיירותית בריאה, הרי שהיא מציעה מפגש עם כמה מאתרי החובה הנוספים בעיר:

—

• תיאטרון קולון (Teatro Colón) – כמו זמר טנור מקצועי, גם אתם תפערו את פיכם מול בית האופרה ‘תיאטרו קולון’ הנמצא ברשימת חמשת בתי-האופרה הגדולים בעולם, מבנה מרשים בצורה יוצאת מן הכלל, גם מבפנים וגם מבחוץ, מרחב להפקות בקנה מידה בינלאומי, כיאה למקום שהפקת הפתיחה שלו הייתה אאידה של ורדי.
• האובליסק (Obelisco de Buenos Aires) – איקונה ידועה של העיר בואנוס איירס, אובליסק זה מזדקף לכל 67.5 המטרים שלו במפגש בין שדרות קוריינטס (Avenida Corrientes) לבין שדרות 9 ביולי בכיכר הרפובליקה (Plaza de la República). בעוד שהאובליסק ניצב דומם ומרשים, מרשימה לא פחות, ובעיקר עם רדת החשיכה, התפאורה סביב המרחב בו הוא ניצב, שכן ניתן לזהות דמיון כלשהו בין הסביבה שלו למקומות כמו כיכר טיימס בניו-יורק ופיקדילי שבלונדון, עם תאורת לד מרשימה ושלטי ענק מוארים, כדי להזכיר לנו שמדובר באחת הבירות הגדולות ושוקקות החיים בעולם.
• פלאסה דה-מאז’ו (Plaza de Mayo) – במרחק של רבע-שעה מכיכר האובליסק והמונומנט על שמו היא נקראת נפרשת כיכר נוספת, עם היסטוריה שכדאי להכיר. הפלאסה דה-מאיו היא אותה הכיכר המשויכת למהפכה שהתחוללה בעיר בשנת 1810 אשר הפכה לחלוטין את היוצרות על מה שהיה עד אותה המהפכה פשוט עוד קולוניה ספרדית, בעצם כינונה של ה”חונטה” הראשונה, מערך הממשל המקומי העצמאי הראשון של העיר.

מאז ועד ימינו אנו מהווה כיכר זו מרחב חי וער לפעילות פוליטית, והארגנטינאים, שאוהבים מחאות והפגנות, לא מפספסים הזדמנות להגיע ולמחות על דבר זה או אחר (והאמת שלא חסרות סיבות). מאז ימי ה”חונטה” הזוהרים ועד לימי שלטון הגנרלים החשוך של ארגנטינה עברה הכיכר לא מעט תהפוכות, כולל את הפגנות “האמהות מכיכר דה מאז’ו” (Madres de Plaza de Mayo), תנועה שהחלה מקומץ אמהות שהתקהלו מול בית השלטון הצבאי והאלים כמחאה על ההעלמות הבלתי-מוסברת של ילדיהן, והמשיכה וצמחה עם מאות אמהות שהגיעו לכיכר מדי שבוע להצטרף למחאה נגד השלטון העריץ והברוטאלי.

• קאסה רוסאדה (Casa Rosada) – מבנה וורדרד זה שצבעו המסביר את שמו הוא “המשרד” של הנשיאות הארגנטינאית, המקום שאליו הנשיא הולך כשהוא קם כל בוקר ללכת לעבודה. המבנה המרשים היה בעבר מבצר שנבנה כדי להגן על העיר, והורחב עם השנים עד לגודלו הנוכחי, וכיום המבנה הוורדרד כולל גם מוזיאון עם פריטים שונים בהקשר הנשיאים השונים של הרפובליקה עד ימינו אנו. האמונה העממית טוענת כי הצבע הוורוד ניתן למבנה כסמל לחיבור בין שתי המפלגות העיקריות, האחת עם סמל אדום והשני עם סמל לבן, אך טענה נוספת גורסת כי הצבע נוצר במקרה עקב שימוש בדם של בקר עם הצבע הלבן כדי לייצב את התערובת אל מול פגעי הלחות, מה שככל הנראה עבד, שכן הבניין נצבע לפני למעלה מ-100 שנים.

–

קפה קטן בפלרמו (Palermo) – להתרענן באחד הרבעים היפים של העיר

בואנוס איירס לא מסתיימת בשדרות היפות ובכיכרות ההיסטוריות, אלא ממשיכה הלאה לשכונות נעימות כמו רובע פלרמו, שלמרות היותו הרובע הגדול בבואנוס איירס, מצליח לשמר תחושה נעימה ומזמינה במיוחד לתיירים ומקומיים אשר מגיעים לשם בעיקר, אך לא רק בסופי-השבוע.

רחובות נעימים, פארקים יפים, ארכיטקטורה מעניינת ואינספור מסעדות, בתי קפה, וחנויות לאופנה ואומנות, כל אלו מהדהדים לצד הגנים הבוטאניים, הגנים היפניים של בואנוס איירס, מוזיאונים ופלנטריום, ועוד לא מעט אטרקציות שהופכות את הרובע הזה לראוי למאמר בפני עצמו.

פלרמו הישנה (Palermo Viejo) לדוגמא הינה חלק מהשכונה, וכפי ששמה מרמז, החלק העתיק יותר, עם ארכיטקטורה קולוניאלית ספרדית לצד שילובים מודרניים שהופכים את המראה שלה לאחד המיוחדים, ולעיתים המשונים, אך הכול בהרמוניה והחן של העולם הישן. חלק זה בשכונה כולל כיכרות מקסימים כמו “פלאזה סרנו” (Plaza Serrano), עם השוק הפתוח בסופי השבוע.

פלרמו סוהו (Palermo Soho) הוא אזור קטן בתוך פלרמו הישנה, והוא נחשב ונחשק כאזור אופנתי במיוחד, עם מעצבי אופנה, מסעדות ובארים נחשבים, ותרבות רחוב שמושכת תיירים ומקומיים כאחד.

–

ביקור בבית הקברות בריקולטה– כי החיים (הטובים) ממשיכים

בגבולו הדרומי של הרובע שוכנת ריקולטה (Recoleta), שכונה ייחודית המפורסמת בעיקר, אך לא רק, בזכות בית-הקברות העתיק שלה, אחד מבתי-הקברות הנחשבים בעולם, ואתר תיירות שזכה לשבחים אינספור, כפי שיעידו אלפי התיירים הפוקדים את המקום מדי יום.

בית הקברות ריקולטה (Cementerio de la Recoleta) הוא המקום בו שוכנים לנצח נצחים דמויות כמו אוויטה פרון, רעייתו של נשיא ארגנטינה לשעבר חואן פרון, ועוד רבים וטובים מדמויות המפתח בהיסטוריה של ארגנטינה, עם לא פחות מ-20 נשיאים לשעבר, שחקנים, משוררים, ואפילו מתאגרף אחד!

בין 57 הדונם של אחוזת הקברים לבין הפסלים המרהיבים (ולעיתים המפחידים) מחכים לכם ספסלי אבן למנוחה, ואינספור זוויות צילום מפתות. לא פחות מ-94 מאותם הקברים הוכרזו על-ידי ממשלת ארגנטינה כמונומנטים בעלי ערך היסטורי למדינה, והשילובים בין סגנונות העיצוב השונים, היופי המונומנטאלי של הפסלים, והתחושה הנינוחה והקלילה של השכונה שמסביב יוצרים מפגש סוריאליסטי ומעניין שמהדהד גם הרבה אחרי שעוזבים את המקום.

–

שכונת “לה בוקה” – כי מראדונה יש רק אחד

מי לא שמע על דייגו ארמנדו מרדונה, שחקן הכדורגל הגדול בכל הזמנים, שהתמסר לקבוצה שאותה אהד מאז ומעולם – בוקה ג’וניורס, מועדון הכדורגל המשויך לשכונת העוני היפה הזו.

האצטדיון המפורסם “הבונבוניירה” (La Bombonera), הוא האצטדיון הביתי של אותה הקבוצה, שהיא אחת מהמובילות בליגת הכדורגל הארגנטינאית, אצטדיון שנחנך כבר בשנת 1940, וצורתו המרובעת היא שקנתה לו את כינויי (שמו הרשמי של האצטדיון הוא Estadio Alberto J. Armando).

השכונה שווה ביקור, והבתים הצבעוניים שבה הם מראה משובב נפש, לצד מופעי הפלמנקו ומועדוני הפלמנקו הרבים בשכונה, ויותר מכול המדרחוב החי והמרגש – “קמיניטו” (Caminito) שיעורר בכם את רוח החיים המקומית, הערה והתוססת.

=

כולם לסיפון – יוצאים להפלגה! היעד: טיגרה.

כמו בטלנובלה ארגנטינאית מוצלחת, הגיע הזמן להיפרד מהאהובה החדשה שלכם, הלו היא בואנוס איירס הקסומה, ועם הבטחה שנשוב בהקדם (בעוד 13 יום ליתר דיוק) לעלות על סיפון אוניית הפאר שתהווה את הבית החדש שלכם לשבועות הקרובים.

עלייה על סיפון של אונייה והתמקמות בתא שהולך להיות החדר שלכם זה דבר מרגש, והדרך הנכונה לעשות זאת היא לצאת מיד לדרך, כדי לייצר את החיבור בין ההתרגשות למציאות – אתם על ספינה, ויוצאים למסע שיט קסום.

כמה אלגנטי הוא היעד הראשון שלכם על הספינה – טיגרה (Tigre). העיירה טיגרה הינה עיירה מקסימה בפרובינציה של בואנוס איירס, הממוקמת על שפך נהר הפאראנה הארגנטינאי, בנויה על אי, ונקראת על שם היגוארים שנהוג היה לצוד באזור.

דרך החיים המקומית, אופיים של התושבים, הבתים הייחודיים והשוק הססגוני ואטרקטיבי של טיגרה הם חובה בכל ביקור בארגנטינה, והעיר מציעה מפגש בין העתיק לחדיש, עם מבנים קלאסיים בניחוח רומנטיקה ישנה לצד מסעדות פאר וספא חדשים ויוקרתיים, והכול בהרמוניה השלווה שמאפיינת יעד זה.

–

מונטווידאו אורוגוואי – כיף להגיד את זה, ויותר כיף להכיר את זה

אורוגוואי היא מדינה קטנה, ומונטווידאו (Montevideo), בירתה, היא העיר הגדולה ביותר בה, עיר המאכלסת כחצי מאוכלוסיית המדינה, והמקום עם איכות החיים הגבוהה ביותר באמריקה הלטינית.

מוזיאון התרבות האינדיאנית – אמריקה הלטינית לא הייתה תמיד לטינית, ומרחבי היבשת היו ביתם של שבטים אינדיאנים רבים. את ההיסטוריה העשירה של התרבויות המקומיות ניתן לפגוש באחד המוזיאונים היפים והמרגשים – מוזיאון התקופה הפרה-קולומביאנית והילידית (Museum of Pre-Columbian and Indigenous), הידוע גם בראשי-התיבות MAPI.

עם מיצגים קבועים ומשתנים הכוללים את ההיסטוריה של ילידי אזור אורוגוואי לצד העבר העשיר של התרבות הילידית של דרום-אמריקה כולה, המוזיאון מעורר את הסקרנות ואת הרצון לפגוש ולהכיר יותר את היבשת, כפי שאכן תעשו בהמשך המסע, ושלא כמו הרבה מוזיאונים אחרים בדרום-אמריקה, במוזיאון זה דווקא תמצאו שילוט גם בשפה האנגלית, ולא רק בספרדית.

המוזיאון פתוח בימים ב’-ו’ 11:30-17:30, שבת 10:00-16:00 וראשון 12:00-18:00

כתובת: 25 de Mayo 279, Montevideo – בעיר העתיקה.

טלפון: +598 2916 9360

–

לא רק המוזיאון הוא אטרקציה ייחודית, אלא כל המרחב בו הוא נבנה – העיר העתיקה של מונטווידאו. המוזיאון לאומנות דקורטיבית שזכה להיבנות בימי הזוהר של הארכיטקטורה הצרפתית הוא רק עוד אחת מרשימת הנקודות המרשימות לאורך הסיור בעיר העתיקה, שנמשך עמוק לתוך השוק המרגש.

שוק הנמל המדובר (Mercado del Puerto) ישאיר אתכם מלאים בהתלהבות וטעם טוב, ולמרות התאבון לעוד, לא תצאו משם עם בטן ריקה, שכן מגוון המזונות הייחודיים והמקומיים מפתה ומשביע, והאורוגוואים ידועים כבעלי תיאבון, ואהבה למזון. שוק זה חוגג את האהבה הזו לאוכל משובח, ומזמין את המבקרים להתמסר בחדווה לתנועה המקומית הערה היוצרת את האווירה הייחודית למקום, שמהווה פחות שוק פתוח ויותר מרחב מסעדות ודוכני מזון מקומי עם אווירה של חגיגת מזון אחת גדולה, כמו נשף שהסיבה לו היא אהבת החיים והאוכל.

–

מפליגים הלאה לפונטה דל אסטה (Punta del Este) – נקודת המזרח

לעיתים נדמה שהחיים של האורוגוואי הממוצע נעים בין ארוחות שחיתות מהממות לבין נופש נצחי לצד הנהר או האוקיאנוס, וללא כל דאגה בעולם. ביקור בפונטה דל אסטה לא יגרום לכם לשנות את דעתכם, שכן עיירת הקיט הזו, השוכנת על חצי אי, היא נקודת נופש נחשבת ויוקרתית במיוחד.

בעוד שבמשך השנה מדובר בעיירה עם אוכלוסיית קבע של בערך 20,000 תושבים, הרי שבעונת התיירות (דצמבר-פברואר) כמות האנשים במקום יכולה להגיע בקלות גם ל-200,000, ולמעלה מזה.

בפונטה דל אסטה תמצאו שני סוגים של חופים, רצועה אטלנטית מזרחית לאורכו של חוף האוקיאנוס, ורצועה מערבית לאורך הנהר, עם חוף רגוע במיוחד הודות להגנה שהוא זוכה לה מרוחות הים הגועשות שמכות ללא רחם בחופי האוקיאנוס האטלנטי.

קאסאפואבלו “בית הכפר” (Casapueblo) – מלון ומוזיאון, ואתר חובה לביקור בפונטה דל אסטה, ויצירת האומנות הארכיטקטונית של קרלוס פאאס וילארו (1923-2014), אמן וארכיטקט אורוגוואי מפורסם, מקום שחייבים לראות.

המלון מציע 70 סוגים שונים של חדרים המכילים בין 2-8 אנשים, ולא פחות מחמישים דירות שונות, ואת כל המתקנים שתוכלו לדמיין, ביוקרה הגבוהה ביותר, וניתן לחזות בפלא השקיעה מכל אחת משלוש-עשרה הקומות של המלון הבנויות במדרג במיוחד בשביל זה (ובשביל העיצוב הייחודי).

המוזיאון נמצא בכיפה המרכזית של המבנה העצום, וכולל את עבודותיו של האמן החתום על עיצוב המבנה, ועוד לא מעט פניני-ארכיטקטורה, כולל מרפסת יפהפייה שעליה בכל ערב (החל משנת 1994) נערך טקס קצר של קבלת השקיעה, עם השמעתו של שירים שונים בהקלטה של אמן זה או אחר.

מוזיאון Casapueblo –
שעות ביקור: כל יום 10:00-18:00
טלפון: +598 4257 8041

מגלים את הספינה  – ומתענגים 

אחד הדברים המרתקים ואחת החוויות הייחודיות שלא כל אדם זוכה לה בחיים אלו הם המפגש עם מסע בלב ים, מסע בו באופק, בכל כיוון שאליו תביטו, תראו ים, ים ועוד ים, ללא יבשה מסביב.

ההתמסרות לניתוק מכל לחץ, מחויבות, מתח, והתעסקות עם חיי היום-יום מעולם לא הייתה מלאה יותר, והיכולת להתרווח ולשקוע עמוק לתוך עולם של תענוגות ומנוחה הופכת זמינה ונגישה כמו שלא הייתה מעולם.

הדרך לפוארטו מדרין (Puerto Madryn) אשר בפטגוניה המפורסמת כוללת שיט בלב ים, והזדמנות לעכל את בואנוס איירס עם שלל החוויות שבה, את מונטווידאו המרשימה ואת פונטה דל אסטה הנינוחה, ולהכין את עצמנו לקראת מפגש ישיר עם הטבע הפראי והיפהפה של חבל ארץ זה.

תיהנו ממנוחה, מהבריכה, שוטטות באונייה, ומיני הפינוקים המחכים לכם על הסיפון, כי מחר מגיעים לפוארטו מדרין.

–

נדהמים בפוארטו מדרין – למי קראת פינגווין?

קשה לתאר במילים את החוויה הפראית והמקסימה הזו, המפגש עם פינגווינים פנים מול פנים, ולא סתם פינגווינים, אלא אוכלוסיית הפינגווינים הגדולה ביותר בדרום אמריקה, הכוללת מספר אדיר של פרטים המגיעים למקום זוגות-זוגות כדי לקנן בין ספטמבר למרץ כל שנה, עד שהצאצאים שלהם גדולים דיו לצאת לדרכם החדשה.

החוויה המרהיבה הזו מתרחשת בעיירה פונטה טומבו (Punta Tombo) שנמצאת לא רחוק מפוארטו מדרין (Puerto Madryn), ומעבר למראה המרהיב, ניתן לקבל הדרכה על האקולוגיה המרתקת של המקום המאפשר לחיים הללו להתרחש. החוויה תשאיר עליכם רושם עז, משהו שתדברו עליו עוד הרבה בעתיד.

המסע הימי נמשך מפוארטו מדרין דרומה, דרך כף הורן שבקצה הדרומי של היבשת, אחד משלושת הכפים הגדולים, מעבר היסטורי מפורסם לשייט מסחרי (בעיקר), בו טבעו אינספור ספינות בעבר, וכיום ניתן לעבור שם בבטחה עם טכנולוגית השיט המודרנית, ובספינה בסדר גודל של ספינת התענוגות Celebrity Infinity.

המעבר בכף הורן יביא אותנו לאושואיה (Ushuaia) הארגנטינאית, ועמוק לשמורת הטבע “ארץ האש” הלו היא פטגוניה הידועה. השמורה המרתקת מהווה המשך איכותי למפגש הקודם עם פלאי הטבע, וגם הפינגווינים היו נהנים לזהות עשרות מינים של יונקים ייחודיים לאזור, ולחזות בקונדור האנדיני המרשים, אחד מתשעים מיני בעלי הכנף בשמורה, המקיפה את המבקרים בה בהוד והפאר של הטבע הלא-נגוע של חבל ארץ זה.

פונטה ארנס ומצרי מגלאן – ההיסטוריה נושקת בעורפנו

מימי מגלי העולם ועד לימינו אנו, מימי האוקיאנוס מהווים דרך מרתקת ומפתה לגילוי ארצות, ופונטה ארנס (Punta Arenas), העיר הדרומית ביותר בצ’ילה, מזמינה אותנו להטיל עוגן, ולפגוש את האנדרטה של מגלאן מגלה הארצות הפורטוגלי הידוע שעל שמו נקראים מיצרי מגלאן, בהם נשוט למחרת, המייצרים המחברים בין האוקיאנוס האטלנטי והאוקיאנוס השקט, שקיבל את שמו מאותו מגלה ארצות בדיוק, לאחר שהאחרון חצה אותו בדרכו להקיף את כדור הארץ בספינה בשנת 1520.

אחרי האנדרטה הידועה מגיעים לתצפית המציעה מבט ממעוף הציפור על העיר כולה, על מיצרי מגלן, ואיי “טיירה דל פואגו”, ארץ האש, אז תכינו את המצלמות.

ביקור במוזיאון ההיסטוריה, התרבות והמסורת של חבל פאטגוניה ייתן לנו תמונה רחבה של ההתנהלות המקומית המסקרנת באזור נידח זה של העולם, והדרך הטובה ביותר להשלים את המסע באזור זה היא ללא ספק ביקור בפארק והשמורה  Patagonia Historical Park, והכרות עם מצודת בולנס (Fuerte Bulnes), מצודה שנבנתה ב-1843 כדי לגונן על מצרי מגלן.

–

צ’ילה – הפיורדים הצ’יליאנים, דגים טריים בפוארטו מונט ונוף בתולי באוסורנו

 הכרנו חלק מהארגנטינאים והאורוגוואים, אך מה עם הצ’יליאנים? שייט בפיורדים הצ’יליאנים הוא חוויה של התמסרות לנוף הבתרים של הרי האנדים המפורסמים, ונוף שבולע אותנו לתוכו, רק כדי לאפשר לנו ליהנות עד תום מהעוצמה שהוא מביא עימו.

אחרי הפיורדים של דרום צ’ילה מחכה לנו פוארטו מונט (Puerto Montt), עיר שהוקמה במקום בו היה בעבר יער עבות מרשים, אשר מיקומו, על גדות נהר יאנקיווה, הפך אותו לאטרקטיבי למהגרים הגרמנים שהיו מהראשונים שהקימו את העיר שנושאת את שמו של הנשיא הצ’יליאני דאז, מנואל מונט.

שוק אנגלמו (Mercado de Angelmó) הוא שוק דגה ופירות ים עשיר ומרגש, אתר חובה לחובבי המזון ואוהבי המטבח, ולא לחינם היכן שלא תחפשו הביקורות על השוק הזה טובות עד מצוינות ללא יוצאים מן הכלל.

אחרי שמתרגלים למסע על אוניית פאר, זה יכול להיות מאתגר לעלות על כלי-רכב יבשתי פשוט ולנוע בשבילי הארץ, אך הנופים הנפרשים מהדרך המתעקלת לעבר אזור האגמים של צ’ילה משכיחה כל דאגה או געגוע לים, והמראה של הר הגעש אוסורנו (Osorno) עם כל 2,652 המטרים שלו הוא אחד השיאים בדרך לשיא נוסף של נוף טבעי ופראי שמחכה לנו – עם מפלי פטרווה (Saltos del Petrohué) השוצפים והגועשים, החוצבים מזה עידן ועידנים בסלע הבזלת השחור והנוקשה, שילוב דרמטי שיוצר גוון-נוף מרתק.

–

סנטיאגו דה צ’ילה – וחזרה לאהובתנו המחכה בסבלנות אין-קץ – בואנוס איירס

היא נראית כה רחוקה כעת, אותה הבטחה שנתתם לאהובתכם מתחילת המסע, אך בואנוס איירס זוכרת ומחכה לכם, כמהה לסיפורי התגליות של כף מגלן, רעבה לחוויות שווקי המזון של מונטווידאו ואנגלמו, ונרגשת על המפגש עם הפינגווינים של פונטה טומבו והטבע הפנטסטי של ארץ האש.

אך רגע לפני המפגש המיוחל, Celebrity Infinity עוגנת בוואלפאראיסו, ואנו מבקרים בסנטיאגו דה צ’ילה, להתענג רק עוד כמה רגעים על חוויות חדשות וייחודיות לפני המפגש המחודש עם בואנוס, שיהיה קצר אך משמעותי.

כיכר הנשק (Plaza de Armas) – הכיכר המרכזית של סנטיאגו דה צ’ילה (Santiago de Chile), בירתה של צ’ילה, כיכר שמחזיקה כמה נקודות עניין חשובות בעיר, בין היתר את הקתדראלה הלאומית (Metropolitan Cathedral of Santiago) בבנייה הניאו-קלאסית שהחלה בשנת 1748.

עוד בסנטיאגו נכיר את המוזיאון הלאומי, וגם את ארמון הנשיאות המפורסם שנשרף והופגז במרידה הצבאית כנגד השלטון הסוציאליסטי בהנהגתו של סלבדור איינדה, שנבחר באופן דמוקרטי לשלטון.

=

קלאפטה – הקרחון המתנפץ, וקרחון אופסלה הענק

הביקור הקצר בבואנוס איירס כולל נחיתה, לינה והמראה, שכן היעד הבא מחכה בקוצר רוח, הרי הוא אל-קלפטה (El Calafate), והקרחון “המתנפץ” פריטו מורנו (Glaciar Perito Moreno), אחד מהקרחונים הגדולים ביותר בפארק הקרחונים הלאומי שנחשב לאתר תיירות מוביל במדינה.

 את שמו קיבל הקרחון בעל הממדים מקולות הנפץ העזים הנשמעים ממנו כאשר הוא משיל מעליו חלקים המוטלים לאגם, כיאה לקרחון עם שטח של 250 קמ”ר ועומק של עד 700 מ’, והנוף הכביר מרגש ומרטיט, ויוצר אפקט מעורר במיוחד, בייחוד כאשר מבינים שהוא עושה את דרכו לעבר ארגנטינה במהירות של 2 מ’ ליום.

לא נסיים במחזה מרהיב זה, ונמשיך לנקודה הבאה והמרגשת עוד יותר, הלו היא הפארק הלאומי ושמורת הקרחונים לוס גלסיירס (Parque Nacional Los Glaciares), שם נפגוש את קרחון אופסלה (Upsala), במהלך שייט באגם ארגנטינו (Lago Argentino).

הפארק כולו משתרע על שטח עצום של לא פחות מ-4,460 קמ”ר, והוא הוכר כאתר מורשת עולמית על-ידי אונסק”ו, ומעבר לאגם ארגנטינו (הגדול בארגנטינה) הפארק כולל בשטחו העצום גם את אגם ויידמה.

הקרחון קיבל את שמו מאוניברסיטת אופסולה שבשבדיה, האוניברסיטה ראשונה שמימנה את מחקר הקרחונים באזור, והוא לא היחיד בו נצפה בסיור שייט זה, שכן גלישה לתוך תעלת ספגציני (Spegazzini) תפגיש אותנו במהרה עם הקרחון הגבוה בשמורה הנושא את שם התעלה.

–

המקום היפה ביותר בכדור-הארץ: מפלי איגואסו.

יש אומרים כי “היופי נמצא בעיני המתבונן” אך נדמה שמפלי האיגוואסו (Cataratas del Iguazú) לא שמעו מעולם את המשפט הזה, וממש כופים את היופי שלהם על המבקרים שנשאבים לתוך עולם גן-העדן המקומי והמרשים הזה, מרחב בו הזמן עצר מלכת, וכל מה שיש הוא הכאן ועכשיו, ועם כזה מין הווה, אין כל צורך או רצון להמשיך את תנועת המחוג.

הצד הארגנטינאי של מפלי האיגוואסו, הנחלקים לא באורח שווה בין ארגנטינה וברזיל, נחשב לצד העשיר והיפה יותר, וללא ספק הגדול יותר מבין חלקי אתר המורשת העולמי הזה, ואחד משבעה פלאי תבל. כל המקטע כולל 2.7 ק”מ עם 275 מפלים בגבהים שונים.

נבקר גם במפל המפורסם מביניהם, “גרון השטן” (Garganta del Diablo) שצורתו כצורת הפרסה, עם רוחב מרשים של 150 מטרים ואורכו 700 מטרים.

לא רק חוויה של נוף מהפנט להיעלם בתוכו, מפלי האיגוואסו מזמינים אותנו גם לחוויות אדרנלין כמו שיט בזודיאק מהיר לתחתית מפל גועש ש”יורק” אותנו החוצה בהתרגשות גדולה, ונותן לנו זריקת מרץ רעננה רק כדי שנוכל לעכל את העוצמה של הנוף שנגלה לעינינו ההמומות שוב ושוב בגן עדן עלי אדמות זה.

הצד הברזילאי של מפלי האיגוואסו מאפשר נקודת מבט פנוראמי על המפלים, עם היופי המופלא בפרספקטיבה אחרת, שקטה יותר, מופנמת יותר, בדיוק מה שצריך לפני שעולים על מטוס לריו דה ז’ניירו.

–

ריו דה ז’ניירו – עיר שהיא פלא אחד גדול

כל מי שהיה אי-פעם בריו יעיד כי העיר הזו, על הפאבלות ושכונות היוקרה, על המוזיאונים ואזורי בתי הקפה, על הריקודים והאוכל המקומי, הקרנבל והכדורגל והאווירה הכללית היא יעד חובה לכל אדם בעולם, לפחות פעם אחת בחיים.

ריו גם היא ראויה למאמר שלם בפני עצמה, אך אנחנו במסע שיט וטיול בדרום אמריקה, והנה כמה מנקודות החובה לביקור בריו דה ז’ניירו, מקומות שנראה במהלך המסע:

קתדרלת ריו דה ז’ניירו (Catedral Metropolitana de São Sebastião) – מעבר להיותה מקום מושבו של הארכיבישוף הרומי-קתולי בעיר, הקתדראלה הזו מעוצבת כפירמידה, וזאת בהשראת הפירמידות המפורסמות של תרבות המאיה של אמריקה הלטינית, וגובהה 75 מטרים, ועם קוטר של 106 מ’, היא יכולה להכיל לא פחות מ-20,000 איש בעמידה.

כתובת:  Av. Chile, 245 – Centro
שעות פתיחה: כל יום 07:00-17:00
טלפון: +55 21 2240 2669

–

קפה קולומבו (Confeitaria Colombo) – עם היסטוריה של למעלה מ-100 שנות פעילות, הקפה המפורסם מושך אליו תיירים ומקומיים כאחד, עם מגוון רחב של עוגות שקשה להתאפק מלאכול, ובעצם למה להתאפק, שהרי הן הולכות מעולה עם הקפה האיכותי שמגישים במקום. למרות הביקוש האדיר לבית-קפה זה, המקום לא הפך ל”מלכודת תיירים”, ונשאר נאמן ליושרה ולמחירים, ובעיקר לאיכות הידועה שלו.

הטעם הטוב לא מסתיים באוכל ובשתייה במקום, וגם העיצוב אטרקטיבי וייחודי, ונותן אווירה שלא תמצאו בבתי קפה אחרים, אווירה שמצליחה להתעלות גם על העומס במקום אם מגיעים בשיא שעות הפעילות.

כתובת:  R. Gonçalves Dias, 32 – Centro

שעות פתיחה: ב’-ו’ 09:00-19:30, ש’ 09:00-17:00 (סגור בראשון)

טלפון: +55 21 2505 1500

–

אצטדיון מרקנה (Estádio do Maracanã)

 שמו המלא של האצטדיון הוא מאריו פיליו, ועם קרוב לשמונים-אלף מקומות ישיבה, הוא לא יזכיר לכם כ”כ את אצטדיון הבונבוניירה של בוקה בבואנוס איירס.

הוא אומנם לא אצטדיון הבית של דייגו ארמנדו מראדונה, אבל אל לנו לשכוח כי ברזיל היא אומת כדורגל גדולה, וככזו היא נדרשת לאצטדיון מרשים אחד לפחות. האצטדיון הזה נבנה כבר בשנות הארבעים כדי לארח את גביע העולם בכדורגל בשנת 1950, טורניר בו הנבחרת הלאומית של ברזיל הפסידה לאורוגוואי במשחק ה”גמר”, שטכנית לא נחשב גמר (הוחלט כי השלב האחרון בטורניר יהיה במתכונת של בית עם 4 הקבוצות המובילות).

האצטדיון עבר מתיחת פנים רצינית החל משנת 2005 כהקדמה לאירוח מונדיאל 2014 והאולימפיאדה בריו 2016 והיום הוא יפה ומרשים מתמיד.

כתובת: Av. Pres. Castelo Branco, s/n – Maracanã
טלפון: +55 800 062 7222

“הר הסוכר” (Pão de Açúcar) – ההר המתוק הזה קיבל את שמו על שום צורתו שמזכירה ליודעי דבר את חרוטי הסוכר המזוקק כפי שיצאו בתהליך הזיקוק במפעלים הברזילאים לסוכר בתקופה הקולוניאלית.

ההר הוא אטרקציה למטפסי הרים, אך אנו נגלה אותו בדרך המקובלת יותר והיא הרכבל העצום הנושא אותנו לאורך 1,400 מטרים עם עצירה אחת בלבד – בפסגת הר אורקה (Morro da Urca), מה שיחשוף אותנו לנוף מהמם לאורך כל הדרך, ועד לפסגת ההר בגובה של קרוב ל-400 מטרים.

הנוף המרהיב הכולל את מפרץ גואנברה (Baía de Guanabara) ואת העיר כולה, והאדרנלין הגועש שבציפה בתוך בועה בין שמיים וארץ, מקבלים שניהם חיזוק כשמתבוננים במטפסי ההרים האמיצים שמגיעים לבחון את קישורי הטיפוס שלהם על ההר עם השם המתוק. לא משנה אם אתם מטפסי הרים וותיקים ומקצועיים או תיירים מתחילים וסקרנים – אסור לוותר על הביקור על ההר הזה.

אתר הבית של “הר הסוכר” Pão de Açúcar

–

כדי להירגע אחרי הסיור המעופף על ההר הגבוה אין כמו טיול קליל בחופים המפורסמים של ריו דה ז’ניירו, הכוללים את חוף איפנמה, חוף לבלון, וחוף קופקבנה המפורסם.

ריו שוכנת למרגלות הר הקורקובדו (Corcovado) ובהמשך ליער הגשם טיזו’קה (Tijuca), ושניהם כוללים אטרקציות יוצאות מגדר הרגיל. בדיוק כשחשבתם שההתרגשות בשיאה, דווקא היום טומן בחובו כמה חוויות שאסור לפספס בריו דה ז’נירו, ואחת מהן היא טיול ג’יפים ביער טיז’וקה.

הטיול יוביל אותנו בשבילי היער הסבוכים ועד להר קורקובדו למפגש עם פסלו של ישו הגואל (Cristo Redentor) – פסל עצום המתנשא בגאון לגובה של 38 מ’ מעל פסגת ההר, כאשר מתחתיו 710 מטרים. סמל ידוע זה של העיר ריו דה ז’ניירו נכנס לאחרונה לרשימה המחודשת של שבעת פלאי תבל, מה שבטוח לא הוריד מרמת המשיכה העצומה שיש לאתר זה כמוקד עלייה לרגל של תיירים מקומיים ותיירים מכל העולם.

אחרי שעלינו גבוה למעלה, אפשר לרדת נמוך עד למטה, לתחתית של ריו, שכונות הפבלות המפורסמות של העיר. פאבלות אפשר למצוא כמעט בכל עיר גדולה בברזיל, אך אלו של ריו, אשר כיכבו בסרטים רבים, מהוות אטרקציה תיירותית בקנה מידה הולך וגדל, מה שמכניס מעט כסף לאוכלוסייה המקומית הענייה, והסיור במקום נותן פרספקטיבה על החיים בברזיל, בריו, ובכלל.

עד כאן מגיע המסע המופלא, שמתחיל בטיסה דרך מדריד לבואנוס איירס, ממשיך בהפלגות משגעות, עובר דרך מפגשים עם פינגווינים, קרחונים ומסעות באגמים ותעלות, מתפתל וזורם דרך עיירות קטנות וציוריות ועד לערי ענק בינלאומיות, דרך מוזיאונים, פסלים, מסעדות ושאר תענוגות החיים, ומשאיר טעם של עוד, לצד אוסף של זיכרונות וחוויות יוצאות דופן.

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.