יומן מסע של שרה פלד במונטנגרו הפראית

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

חולמים על יעד ללא מלכודות תיירים? טבע פראי ללא צפיפות אוכלוסין? נופים מדהימים שמתאימים לנסיעה במכונית, ג’יפים, טרקים רגליים, רפטינג או בטן גב על חוף ציורי? אז כדאי לכם לבחור במונטנגרו, יעד קרוב, בתולי וחסר פשרות בעניין הנוף, האנשים, האוכל והשקט…מתאים לזוגות ולמשפחות.

מחודש אפריל 2016, מפעילה ישראייר טיסות ישירות למונטנגרו לעיר טיווט הקרובה לרצועת החוף (בימים שני ושישי), ממנה תצאו למסע מופלא בנופי בראשית. מאחר שאנחנו טיילנו שם טרום הפעלת הקו הישיר, טסנו לדוברובניק שבקרואטיה, שם שכרנו רכב וחצינו את הגבול למונטנגרו.

–

יום 1: מדוברובניק לפודריצה:

נוסעים לאורך חופו של הים האדריאטי על כביש 2 עד הרצג נובי. עיר חוף ציורית שכדאי להלך בין סמטאותיה הצרות היורדות לשפת הים. לאחר התרעננות בליקוק גלידה, חוזרים לכביש וממשיכים לכיוון קוטור. הכביש מתפתל לו לאורך הפיורד המדהים, כל פיתול שווה עצירה לצילום. עוברים דרך העיירות ריסאן ופראסט ומגיעים לקוטור, עיר נמל שעוגנות בה ספינות הקרוז הענקיות הפולטות תיירים לביקור בעיר העתיקה ובחנויות המזכרות. אנחנו, ששבענו מערים עתיקות, השקענו את זמננו במסעדת דגים יוקרתית היושבת על מרפסת המשקיפה על המפרץ שנחשב מהיפים בעולם:

GALION: Šuranj BB – 85330 Kotor, +382 32 311 300, +382 67 263 414 (יקר אבל טעים).

המסעדות הטובות ביותר במונטנגרו

=

עוזבים את קוטור ועולים בדרך נוף מדהימה 27 סרפנטינות, הכביש צר והפיתולים חדים ועל כן יש לשמור על ערנות חדה בהתאם, לרכס לובוצ’ן, היעד בשילוט: פארק לובוצ’ן. על פסגתו הנישאת לגובה 1,700 מ’, הוקם מוזוליאום לכבוד פטר השני שהיה השליט המשורר בן המאה ה19, אל המוזוליאום עולים 400 מדרגות, קשות אך כדאיות, על מנת לצפות על מונטנגרו הפרושה כעל כף יד. יורדים חזרה מההר, ונוסעים בכביש המוביל לסטינז’ה בכביש M2.3 אשר יביא אותנו לפודגריצה. הלינה הנפוצה בקרב המטיילים, היא במרכז העיר, אך אנחנו בחרנו במלון עסקים לא יקר אך מהודר ומרווח ב80 יורו לחדר ללילה לאחר שהישווינו מחירים למלון Aurel

–

יום 2: מפודגריצה לקולאשין

לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו מהאזור האורבני המישורי והתחלנו לטפס, כלומר המכונית, לגבהיי ההרים השחורים. עולים על כביש E80 שהוא גם M2 עד להצטלבות עם P19 שמים בגיפיאס את היעד PLAV פלאב, עיירה קטנה סמוכה לאגם שקט וציורי, השוכנת על גבול אלבניה. זהו המקום הראשון בו ראינו מסגד ואין בו כנסייה. הקירבה לאלבניה המוסלמית עושה את שלה. בדרך לאגם עוברים בדרכים פתלתלות מאתגרות וחובה לעצור אצל המקומיים לקפה, בירה או מאכלים מסורתיים מטוגנים וטעימים. יושבים על גדת האגם הנהדר ומקשיבים לשקט. חוזרים באותה דרך לכיוון צפון מזרח אל עיירת הסקי קולאשין שם נלון, נאכל ונשמח. רב המטיילים בוחרים במלון ספא ביאנקה, אנחנו בחרנו בצימר נפלא שלצידו מפכפך פלג מים צלולים ורגועים. אתה יכול לשבת על גדת הפלג או לצפות עליו מהחלון הצרפתי של צימר. בעלת הבית מאד ידידותית. יש לה מבנה בן 4 חדרים, אנחנו היינו בקומה השנייה הצופה אל פכפוך הפלג. לארוחת הערב קפצנו למלון ביאנקה שם השתכנו חברינו מדוושי האופנים שנראו מותשים קלות. החבורה הביאה איתה בקבוקי יין מהארץ שנדרש להם דמי חליצה (פקק) כי לא נקנו אצלם…וכך העברנו ערב טעים ומשכר עד לשעות הקטנות של הלילה.

להשוואות מחירים לצימרים

–

יום 3: קולאשין

הגברת מירוביץ כבר המתינה במטבח לקבל את הנחיותינו לגבי מרכיבי ארוחת הבוקר שכללה, ביצה כבקשתך, מיני גבינות ונקניקים, ירקות, פירות, מיץ תפוזים וקפה וטוסטים. היה טעים כמו שאמא מכינה בבית. היינו אצלה 2 לילות במחיר של 64 יורו. שבעים, החלטנו לכבוש את שמורת הביוגרדצה. שמורת הטבע והאגם שלה הוכרזו כאזור טבע מוגן עוד בשנת 1878. השמורה ידועה בעיקר בגלל החי והצומח שלה ועל מנת להכיר אותם יצאנו למסלול סובב האגם, למשך שעתיים לערך. ההליכה נוחה על שבילים מוצלים כולל שבילי עץ תרומת ממשלת אוסטריה. לאחר מנוחה קצרה החלטנו לעשות טרק שחשבנו שהוא קצר, אולם היה ארוך. אז טיפסנו עד שהתעייפנו וחזרנו. אותו שביל העולה מהשמורה אל ההר, משמש גם רוכבי אופניים וג’יפים. ממליצה להתנסות בעליה עד למצפור, מאחר שהדרך יפיפייה, עוברת בתוך יער עם פלגי מים החוצים את השביל מידי פעם. מומלץ לקנות את מפת השמורה בחנות השמורה. אחרי יום מאתגר, שבנו לחדרנו שבקולאשין.

–

יום 4: קולאשין – רפטינג בנהר הטארה – זאבליאק

לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לכיוון העיירה מוייקובאץ ממנה זורם נהר הטארה והופך לקניון רב עוצמה. נסענו לאורך הקניון על כביש E65 עד לגשר האלמותי שמעל נהר הטארה ממנו יש הקופצים בנג’י או משתלשלים באומגה. עומדים על הגשר ומתפעלים מצבע מי הנהר, צבע טורקיז שאין אנו רגילים אליו. השילוב בין אפרוריות הצוקים לטורקיז המים מערפל את החושים. הגיע העת לדגום את מי הנהר ברפטינג סוער. פונים בדרך היורדת בסמוך לגשר לאתר יציאת סירות הגומי לרפטינג. אנחנו מקבלים בגדי אמודאים חסיני קור. חליפת הגומי מחטבת את מי שגופו/ה כבר מחוטב. מקבלים גם קסדה ומשוט, כולל דברי אזהרה לגבי בטיחות וסכנות, ועולים על הסירות. זהו רפטינג רגוע. המים לא שוצפים על כן מתאים גם לילדים. בסוף המסלול מקבלים ארוחה מונטנגרית טעימה כחלק מהעסקה. ישנן חברות שמספקות רפטינג גם ללא ארוחה והמחיר יותר זול. אחר הצהריים נסענו למלון בזאבליאק. זוהי עיירת סקי היושבת בפאתי שמורת הדורמיטור. פה נבלה את היומיים הקרובים. בחרנו במלון סקי 4 כוכבים. המלון אכן נראה כפי שהוצג, החדרים מרווחים, אולם חדר השירותים היה קצת מצחיק. האסלה צמודה לקיר, לא ברור למה. ביקשנו להחליף חדר. הוחלף החדר. השירותים עם האסלה הצמודה נמצאים גם פה. “ייחודיות” של המלון כנראה. לעומת זאת האוכל בארוחות הבוקר והערב מעולה, מגוון וזול. מלון “פולאר סטאר” עבור 2 לילות שילמנו 120 יורו.

קישור להשוואות מחיר למלון

–

יום 5: שמורת הדורמיטור ונהר פיבה

רכס הרי הדורמיטור שייך לרכסי האלפים הדינריים המצויים במדינות הבלקן. השמורה הענקית כוללת את רכסי ההרים, העמקים והאגמים הקרחוניים התכלכלים. את הבוקר התחלנו עם טיול רגלי סובב האגם. ההשתקפויות בבוקר נהדרות, והמסלול מקסים. לפתע התקדרו השמים והחל לרדת גשם בדיוק עם סיום המסלול לשמחתנו. היעד הבא הוא TRSA ולכן עוזבים את זבליאק, עולים על כביש P5 ומתפתלים אתו בתוך ההרים הקרסטיים עם הקימוט האדיר שהרים את הרכס הזה. אזהרה, הדרך כל כך יפה והעצירות רבות, כך שמומלץ לא להציב יעדים נוספים. דרך זו מצטרפת בסופה לכביש E62 שאליו נפנה ימינה לכיוון הגבול עם בוסניה הרצגובינה. הנסיעה לאורך הקניון הכחול ירקרק עוצרת נשימה. כל עיקול שווה צילום. מאחר שאנו לנים בזאבליאק, חוזרים את אותה דרך חזרה.

http://www.visit-montenegro.com/tourism/national-parks/durmitor/

–

יום 6: זאבליאק – ניקשיץ – סקאדאר

את היום השישי במונטנגרו העברנו בעיקר בנסיעה מהצפון לדרום בכביש E762 לוירפאזאר על חוף אגם סקאדר. בדרך עצרנו לביקור במנזר אוסטרוג הבנוי על מצוק ענק. נכנסים למנזר הלבן, ומחלקו העליון ישנה תצפית מרהיבה. הנופים בדרך היו משגעים כרגיל, אבל הדובדבן של הטיול היום היה ללא ספק כאשר עצרנו בדנילובגראד לאכול צהרים. אחרי שביקרנו בגן הפסלים במרכז העיירה, נכנסנו למסעדה הסמוכה lovac , מסעדה מקומית לא לתיירים שלא מדברים מילה אנגלית. אבל החום, הלבביות והרצון הטוב של בעלת המסעדה גברו על מחסום השפה. גם אורח מקומי שישב במסעדה נרתם לעזרה, שבסופו של דבר אכלנו דג טרוטה טעים להפליא. כל כך התחברנו עם בעלי המסעדה והתושב המקומי, שהוא הזמין אותנו לבירה על חשבונו. המשכנו עד פודגריצה ועלינו על כביש E80 המוביל אותנו לויפאזר. זוהי עיירה ציורית אשר יושבת על גדת אגם סקאדר. נעים לשוטט בה ולשבת בבתי הקפה או המסעדות הצופות על האגם. בעיירה מלונות אחדים, אנו בחרנו במלון VIR שיושב ממש על האגם. לחדרים מרפסות נהדרות להתרגעות בשקיעה ובתצפית על ההשתקפויות של ההרים במי האגם. המלון עצמו ראה ימים טובים בתקופה הקומוניסטית שלו, טיטו והחונטה נהגו להתארח בו. הוא בנוי בסגנון מונומנטלי קומוניסטי, ונשאר תקוע אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת. החדרים דיי סיזיפיים, הטלוויזיה מודל שנת 1980 עם אנטנה שצריך לסובב אותה כדי לקלוט שידורים. בעיקר ראינו את השלג דאשתקד מרצד על המסך העתיק. במקלחת, זרם המים היה בסגנון זרזיף קר. הרגשנו את הקומוניסטיות משתלטת עלינו והתגעגענו לטיטו. אבל, הלא באנו בשביל המרפסת, והיא שווה בהחלט.

שילמנו עבור לילה אחד 60 יורו. אחרי שביצענו השוואת מחירים למלון

–

יום 7: ויפאזר – מוריצ’י – פטרובאץ – בודווה – טיוואת – דוברובניק – ישראל

היום האחרון במונטנגרו. התחלנו את הבוקר בביקור בכפר מוריצי על חוף אגם סקאדאר. אגם סקאדר, המכונה גם אגם סקוטארי ואגם שקודר, הוא אגם על הגבול של מונטנגרו עם אלבניה, האגם הגדול ביותר בחצי האי הבלקני. הוא קרוי על שם העיר שקודרה בצפון אלבניה. פני השטח שלו, 6 מטרים מעל פני הים, נעים בין 370 קמ”ר ל- 530 קמ”ר, מתוכם שני שליש הם במונטנגרו. בצידו הדרום-מערבי של האגם ניתן למצוא מספר איים קטנים כמו בשקה, עם שתי כנסיות, וגרמוז’ור עם מבצר ובית כלא לשעבר. החלק המונטנגרי של האגם וסביבתו הוכרזו כפארק לאומי בשנת 1983. החלק האלבני הוכרז כשמורת טבע. האגם מהווה אחד משמורות הציפורים הגדולות באירופה, עם 270 מינים שונים של ציפורים, ביניהם כמה מהשקנאים האחרונים אשר נותרו באירופה, מה שהופך אותו לפופולרי בקרב צפרים. האגם מכיל גם בתי גידול של שחפים ואנפות ובעל שפע של דגים, בעיקר קרפיון, לבנון וצלופח. מתוך 34 מיני דגים מקומיים, 7 אנדמיים לאגם סקאדר. מויפאזאר ניתן לצאת לשייט מודרך בעקבות החי והצומח וכל מה שתואר לעיל. אנחנו העדפנו לנסוע במכונית, לאורך הגדה המערבית דרומה לכיוון הגבול עם אלבניה. במוריצ’י ניתן לרדת דרך העיירה לחוף חולי שמזכיר את סיני ולהסתלבט על החוף.

חוזרים עם הדרך חזרה לויפאזר ועולים על כביש M2 לכיוון פטרובאץ. הדרך המתפתלת בנוף הררי נמוך נפתחת לפתע לנוף משגע של חוף הים. מכאן מתחילים לרדת למישור החוף ולאזור הקייט והשייט, הריביירה של מונטנגרו. עולים על כביש E80 שעובר דרך כל עיירות החוף כולל בודווה. הנוף יפה והכביש עולה ויורד לסירוגין מהר למישור. אנחנו נסענו הישר לטיוואט על מנת לאכול ארוחת דגים כהלכתה במסעדה מומלצת תוך כדי שכשוך רגליים בים. מסעדת VINO SANTA  מגישים מנות לפי הדגה. לנו יצא שבלולים ואסקרגו, מלווים בהרבה יין!

תם ונשלם הטיול המופלא, מונטנגרו, עוד נשוב אליך…

כלי עזר (קישורים) שיעזרו לך לתכנן טיול

–

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.