כפר גורד וסביבותיה. פרק מספרו של אביטל ענבר, 50 התענוגות של פרובאנס

–

פרק מספרו של אביטל ענבר, 50 התענוגות של פרובאנס, במהדורה אלקטרונית חדשה ומעודכנת.

הכפר העתיק גורד (Gordes) מקנן על צלע גבעה, ובתי האבן העתיקים שלו משתלשלים מטה, על הצוק שמעל הגיא, כאשכולות של פרחים. האתר המהמם, שבראשו טירה בצורה, שבנייתה החלה במאה ה-11 ותמה בתקופת הרנסאנס, נגלה במלואו לעין הנוסע המתקרב לגורד מכיוונים שונים. בכמה מקומות אפשר לחנות ולצפות במראה המדהים. 

האות העברית העתיקה מ’, הוא סימן ה”מאסט” בספר. בגורד וסביבותיה הקרובות 3 מתוך ה-50 שבספר כולו. לכפר, למסעדת Peir, ולאתר היפהפה פונטן דה ווקליז.

גורד ההדור הוא אחד הכפרים היפים ביותר בצרפת. רחובות תלולים מרוצפים אבן, סדנאות של אומנים, חנויות של אופנה פרובנסאלית, כנסייה עתיקה ונוף רחב-ידיים על הלוברון. שוק בשלישי. יריד קרמיקה באפריל.

חיים מסיקה מוכר על דוכן ארוך את המוצרים המסורתיים של פרובאנס: טאפנאד, אנשואיאד וכדומה. כולם טועמים וחלק גם קונים. כששמע שאני מישראל, הזדהה בשמו היהודי, מצד אימו. שמו הרשמי, שירש מאביו, צרפתי למהדרין. יש לו חנות באיל-סיר-לה-סורג, ומדי בוקר הוא פורס את מרכולתו בכפר אחר, מנסה לדבר עם התיירים כל אחד בשפתו, ונראה מרוצה מהחיים למרות המיסטרל. אחיו דתי ממנו, וביום כיפור, שבו חיים שובת, הם הולכים, ליתר דיוק נוסעים, לבית הכנסת באוויניון. חיפשתי את חיים בשווקים אחרים בפרובאנס, ולא מצאתיו.

גורד נוגה בחורף, מספרת תושבת הכפר. אין תיירים, האנשים שמחזיקים בתי-נופש עוזבים ורוב העסקים סגורים. בחורף 2014-15 ירד שלג, והיה יפהפה. כפרים רבים בקיפאון חלקי בחורף, אבל מה שפתוח זול, והרבה פחות עמוס. לכן מומלץ לבוא בסוף הסתיו, נובמבר למשל.

באמצע 2015 נפתח בגורד אחרי שיפוץ מקיף מלון 5 כוכבים La Bastide de Gordes, טירה מהמאה ה-15 המובנית בחומות ומשקיפה על הלוברון ועל האלפים. השיפוץ עלה 25 מיליון אירו, והמלון במתכונתו החדשה יוקרתי מאוד. הוא מתאפיין, בעיני, במילים élégance raffinée, הידור מעודן, כמעט בכל פרט. הקו העיצובי – להעניק מראית-עין של ימי-ביניים – בא לידי ביטוי, למשל, בלוח המפתחות בקבלה, הנראה כאילן יוחסין. הציורים הרבים שבחדר ובטרקלינים, “תקופתיים”. מדפים של ספרים ישנים ועתיקים ופריטים רבים אחרים נועדו להשלים את הקו העיצובי. אבל התלבושות ה”ביניימיות” של העובדים הזכירו לי את סרט הפולחן “אורחים מטורפים”, Les Visiteurs, עם ז’אן רנו ובעיקר כריסטיאן קלאבייה, שהצחיק עד דמעות מיליוני צופים בקולנוע. ואפרופו מסך, המראה הגדולה בחדר היא גם טלוויזיה ענקית!

כשמסתכלים מחלון החדר, המשקיף אל נוף מרהיב, רואים שהמלון מתפרס כלפי מטה על טראסות וגנים. באחת הטראסות יש “מסלול שחייה”, בריכה צרה וארוכה. בסך הכול יש בו שמונה מפלסים.

פייר גאנייר בבאסטיד של גורד

שם המסעדה Peir, פייר בפרובנסאלית. המטבח הופקד בידי ידידי פייר גאנייר. הוא בא, בדק את המוצרים, גיבש תפריטים ושלח לגורד שני אנשים צעירים מצוות מסעדתו בפריז, שעבדו אצלו ארבע שנים: השף לאו פורז’ה (Forget), ומנהל המסעדה רומן גרנה(Grenet) . המטרה המוצהרת היא להגיע מהר לשני כוכבים במישלן. בפברואר 2016, אחרי חודשים ספורים של פעילות, כבר קטפה את הראשון.

המסעדה קטנה: 20 סועדים באולם, 35 על הגזוזטרה: מכיוון שהגישה לגזוזטרה היא דרך האולם, מגישים או על הגזוזטרה, או באולם. המסעדה הצליחה מיומה הראשון, ושבועיים אחרי פתיחתה כבר הייתה רשימת המתנה.

הארוחה שאכלתי שם באוקטובר 2015 הייתה “גאניירית” בצורת ההגשה. בשנים האחרונות הופך גאנייר כמעט כל מנה למכלול ובו צלחת עיקרית וסביבה צלחות קטנות. אוכלים בכיוון מסוים. כך הופכת המנה לארוחה בזעיר-אנפין. נוכחתי בכך עד כדי סחרחורת כשאכלתי במטבח מסעדתו בפאריס בדצמבר 2013, ארוחה שכתבתי עליה ב”גלובס” שהיא הטובה ביותר בחיי.

הארוחה בגורד נפתחה בשישה מתאבנים קטנים, שהוגשו בכלים שונים, בצבעים שונים, בצורות שונות, כולם יחד. כשטועמים לפי הסדר, מגיעים לבסוף לגלידה בשמן-זית, עם רוקט-בר וירק ששמו העברי אפטניה לבובה, מלשון לב.

הלאנגוסטין בפרחי קישוא, והמרק הצח בניחוח אזוביון, היו נפלאים. מרק הדגים שהוגש קר עם מקצפת שמן-זית, ותבשיל הפאלורד (clam) וצדפות הטלין מקאמארג ביין קאסיס לבן, שתי מנות צדדיות סביב הברבוניה – היו נפלאים לא פחות. ביקשנו תוספת… התעלו גם קרם של בקלה עם עוגית של כבד, וגראטן של עלי סלק עם צנוברים, לטעמי הרכיב המדהים ביותר בארוחה. נתח הלאנגוסט, השלוק לרגע קט, היה מצוין. הקינוחים היו טובים, וכך גם חליטת העשבים. בסך הכל הייתה הארוחה שווה בנקל כוכב אחד במישלן. והיא אכן זכתה בכוכב בפברואר 2016.

היינות שהוגשו לנו היו וייה טלגראף לבן משאטונף-די-פאפ, ולאמארטיק לאגראבייר אדום מחבל היין גראב שממזרח לבורדו – שני יינות שאני אוהב מאוד.

צהריים 75€ ערב 145€. במלון 40 חדרים וסוויטות, ספא חדיש ומסעדה שאינה מתחרה בזו של גאנייר. היא פתוחה לכל, ומגישה ארוחות צהריים ובראנצ’ בימי ראשון. גם ארוחת הבוקר מפוארת. p.gagnaire@bastide-de-gordes.com

33490721212 info@bastide-de-gordes.com..

כביש D177 מוביל מגורד צפונה למנזר סנאנק. דרך יפהפייה, המתפתלת בתוך יער מעל עמק יפה. ב-2015 עדיין הייתה צרה צרה, עם “מקלטים” מימין ומשמאל, שאליהם נדרשת לסטות המכונית היורדת כדי לפנות דרך למכונית שעולה מולה. יופי הדרך הצדיק את הלחץ שעורר החשש שמא תבוא מכונית ממול. בירידה התלולה אפשר לזכות אותה בתואר “קניון” בזעיר אנפין. דרך קצרה אך עוצרת נשימה! אבל ב-2016, נוכחנו לדעת שהיא חד סטרית, ולמפרצים אין שימוש. לגורד חוזרים בדרך אחרת.

לפתע, בתוך עמק צר בשם Sénancole, מתגלה במלוא יופיו אבאיי דה סנאנק (Abbaye de Sénanque), מנזר סנאנק מהמאה ה-12. בביקור המודרך מסופרים קורות חייו של המייסד, ברנאר הקדוש מבורגוניה, ודברי ימיו של המסדר הסיסטרציאני שהקים את המנזר ועוד רבים אחרים והיה, בזמנו, הפעיל ביותר באירופה. כל אלה, והארכיטקטורה המיוחדת של מבניו, שזורים בהיסטוריה של האנושות – וגם בזו של מסעי-הצלב. ביקורים מודרכים בצרפתית. ביקור עצמאי בבקרים מסוימים. לפרטים ומועדים visites@senanque.fr.

המים של פטרארקה

באיל-סיר-לה-סורג כבר עברנו. בפרק זה מתחקים אחר מקורות הנהר סורג: הנביעה המופלאה, פונטן-דה-ווקליז, רק 8 ק”מ מזרחה מ”וונציה של פרובאנס”.

“ואליס קלאוזה” – עמק סגור, כלומר, עמק בעל מוצא אחד – שוכן מעט מערבה לגורד. שם נמצא הכפר פונטן-דה-ווקליז (Fontaine-de-Vaucluse). מהמבוע שבתחומו בוקע מתהום הנהר התת-קרקעי הגדול באירופה, ומתחיל נהר הסורג. עומק התהום אינו ידוע: המדידה העמוקה ביותר היא של 315 מ’. בתהום נאגרים מים המחלחלים מהרים בשטח כולל של 1,100 קמ”ר, ומדי שנה בוקעים כ-630 מיליון ממ”ק. בהמשך מערבה חורץ נהר הסורג את איל-סיר-לה-סורג ועובר באוויניון, ובשני היישובים עודנו מניע גלגלים שסיפקו אנרגיה לתעשיות הטקסטיל במאות 15-19.

האתר המרשים שימש השראה למשורר האיטלקי פטרארקה. באוויניון האפיפיורית הכיר את לאורה לבית סאד מהכפר נוב, והתאהב בה – אך אהבתו לא זכתה למענה. כדי להתגבר על התסכול, פרש לבית בעמק הסורג, וחי בו בבדידות בין 1337 ל-1353. הוא כתב שידע שם את “הרגעים המאושרים ביותר” בחייו.

כאשר מפלס המים בתהום מעל 21.06 מטרים, הנביעה בוקעת החוצה. עקב עצירת גשמים מתמשכת, המים בשפל. המעקב אחר המפלס, יומיומי. בסתיו 2015 עמד על 1.30 מטר: חסרו כמעט 20 מטרים. בחורף, יש סיכוי לראות את המבוע בפעולה. בכל שנה הוא עולה על גדותיו פעם אחת לפחות. כמה ימים אחרי גשמים כבדים בהרים, יכול המפלס לעלות בבת אחת ביותר מ-20 מטרים. “הטבע קובע”, נאמר לי, “אנחנו יכולים רק למדוד” בעזרת ה”סורגומטר”. ב-16.2.2016 עמד המפלס על 21.77 מ’, והמים בקעו מתהום. ב-25.3 – 12.92 מ’. הרוצים לצפות בנהר בוקע, שיבדקו באותו יום ב-0490203222 או ב-www.oti-delasorgue.fr.

בספטמבר 2016 חזרתי לשם אחרי שנים רבות, ושוב הוקסמתי מיופיו של האתר. בשביל להגיע לנביעה צריך לצעוד לאורך הנהר היפה, הזורם תמיד: מקרקעיתו בוקעים מעיינות, ובמים משתכשכים ברווזים. אם מבקרים ביום עמוס במיוחד, חונים מרחק-מה מהכפר. באנו ביום די רגוע, וחנינו בחניוני הכפר, משמאל לכיכר העגולה. לצדם, שירותים בתשלום צנוע, נקיים בזכות המשגיחה.

הטיול הרגלי לאורך הנהר יפה מאוד. בדרך, פרט לדוכני מזכרות ובגדים, יש בתי קפה ומסעדות על שפת המים. בדרככם לאורך הנהר מצפים לכם מוזיאון לספליאולוגיה המוקדש לתעלומת התהום, שרבים ניסו לחקור אותה. מוזיאון המוקדש לפטרארקה וליצירתו. ומוזיאון “הקריאה לחירות”, המתאר את חיי היומיום בזמן הכיבוש הנאצי, ואת הרזיסטאנס. אבל גולת הכותרת היא טחנה עתיקה לייצור נייר, הפועלת כמו במאה ה-14, ומנציחה את זכרה של תעשיית נייר ותיקה במחוז ווקליז. הביקור חינם, והוא מעניין. בחוץ סובב במי תעלה של הסורג גלגל גדול עטור טחב. הוא פועל במחזוריות עם האטות קלות. סיבוב הגלגל מניע את המנגנונים שבפנים, והכל מוסבר ומתואר היטב.

הולכים עד קצה השביל ורואים את פתח התהום. בביקורנו בסתיו 2016 המים היו נמוכים מדי. תיירים חצו את הגדר שנועדה למנוע מעבר מחשש אבנים מידרדרות, והלכו להסתכל פנימה. כולם חזרו בשלום, אבל זה עדיין מסוכן.