לגלות את צפון ים המלח – טבע, גוף ונפש, דו קיום

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

צפון ים המלח, משמש לרוב כנקודת מעבר לחלקו הדרומי של הים, שרבים מפספסים את מכמניו כשחולפים על פניו. במרחק פחות מחצי שעה מירושלים ושעה וחצי מתל אביב, אפשר לצוף על פני המים, להתכסות בבוץ ולהנות מהנוף המדברי הקסום וגם לבקר במקומות מרתקים ולהכיר אנשים מעניינים.

כביש 1 המוביל מת”א לים המלח מסתיים בצומת הלידו. אנחנו פונים ימינה ומיד שמאלה לחוף ולכפר הנופש “ביאנקיני”, לפגוש את האישה והחזון דינה דגן. דינה, שהיה בבעלותה פאב ברחוב ביאנקיני בירושלים, סיכלה פיגוע חבלני בפאב שלה בזכות עירנותה ותושייתה. שקית שהושארה ע”י ערבי שהכירה, עוררה את חשדה ובמהירות פעלה להזמנת כוחות הבטחון לנטרול הפצצה שהייתה בשקית. האירוע הטראומטי, הוביל את דינה לעזוב את העיר ולהקים מיזם משלה במקום הנמוך ביותר בעולם. החזון להקים כפר נופש על חורבות חוף ירדני, קרם עור וגידים בשיתוף עם המועצה האזורית מגילות. לפני 18 שנה הוקמו כאן יחידות אירוח ומסעדה מרוקאית, על רצועת חוף פרטית, שסיפקו לנופשים פרטיות עם אוירה המזכירה את השלווה של סיני. במהלך השנים הוסיפה דינה למקום, גן אירועים קסום על החוף ואולם אירועים סגור הצמוד אליו. בנוסף ל-70 הצימרים המיועדים לזוגות ומשפחות, הוקמו מתחמי לינה קבוצתיים, כמו 3 אולמות חאן שיכולים להלין 25 איש בכל אולם וכן מתחם קמפינג מרווח. לאחרונה גם נבנתה וילת אירוח – ארמון מרוקאי, בגודל 120 מ”ר עם 2 חדרי שינה, מטבח מאובזר, בריכת שחייה פרטית וסלון רחב ידיים. בעתיד הקרוב יפתחו גם המבנים האקולוגיים העשויים מבוץ: הספינקס והפירמידות. האוכל המרוקאי שדינה מכינה וגם מעבירה סדנאות בישול לאורחים, מזכיר לנו את מרקש הן בטעם והן במראה. את הלילה העברנו בצימר עם קישוטים מרוקאים, מיטות נוחות, אמבטיה מפנקת ו-2 טלוויזיות כדי לא לריב. מומלץ, קרוב, מרגיע וטעים.

למחיר של כפר הנופש כאן

לא רחוק מכפר הנופש, בסמוך לצומת הלידו, יצאנו לפגוש את גיא ארליך, איש חזון שחלם, יזם והקים את “חוות האפרסמון“, אשר קמה במטרה להחזיר את גידול עץ האפרסמון המקראי (לא העץ עם הפרי הכתום) ואת התעשיות הנובעות ממנו לצפון ים המלח כמו גם לפתח תיירות חינוכית/ערכית. חוות האפרסמון משמשת כחממה לפיתוח חקלאות מקומית של צמחי תבלין, בושם ומרפא. גיא מייצר בחווה שמנים אתריים שהם שיחזור של השמנים שהיו משתמשים בהם בבית המקדש.  והוא מחפש משקיעים לפיתוח. גיא מסביר “לאורך תקופה ארוכה, לפחות אלף שנים ועד המאה השישית לספירה, גדל לחופי ים המלח עץ\שיח האֲפַרְסְמוֹן המופלא. החקלאי העברי הקדום היה היחידי בעולם שגידל את העץ/שיח והפיק ממנו את אחת התרופות החשובות של העולם הקדום ואת הבושם שנחשב היה לטוב וליקר ביותר באימפריה הרומית. העץ היה כה חשוב, עד ששימש כאחד מהמרכיבים של הקטורת של בית המקדש ושל השמן שבו נמשחו מלכי ישראל. בתקופת המקרא קראו לעץ/שיח צֳרִי (צרי הגלעד) וגם קָטַף, נָטַף ובֹּשֶׂם. היוונים היו הראשונים לקרוא לעץ בַּלְסָמוֹן ואילו הרומאים קראו לו אוּפּוֹ-בַּלְסָמוֹן. אֲפַרְסְמוֹן הוא השם היהודי של העץ בתקופת המשנה”. בנוסף, בחוות האפרסמון פועל מרכז מבקרים אשר במרכזו צמחי קטורת, בושם ומרפא מקראיים, גן קסום בו ניתן להתהלך, להתבשם מהריחות ולפגוש צמחים מרתקים השייכים למורשת תרבותית מפוארת. בתיאום מראש, ניתן לערוך סיור במרכז המבקרים. להכיר את צמחי החווה, ללגום חליטה, להקטיר קטורת, להתבשם מריחות קדומים, לגלות מפעל חיים ולקחת חלק במימושו של חלום רומנטי. מומלץ ומעורר גאווה להכיר חלוץ מודרני בלתי נלאה.

אתר חוות האפרסמון כאן

בסמוך לקליה נמצא “מפעל ים המלח של ג’ורג’ חאלק“. במפעל הקיים מתקופת הירדנים, ניתן לראות את תהליך ייצור המלח עד האריזה במסגרת סיור והדרכה בתאום מראש. המפעל מייצר מלח שולחן לישראל, לרשות הפלסטינית, לגדה ולמדינות אחרות בעולם כמו רוסיה, אלבניה, ירדן ועוד. מפעלו של המהנדס עותמן חאלק ,הוקם על חורבות וילה נובו שנותרו מהשוד וההרס שהותירו הערבים כאשר המקום ננטש ערב מלחמת השחרור. מאחורי שער ברזל כחול ממוקם מפעל המלח של משפחת חלאק הפלסטינאית, שקיבלה זיכיון לכרות מלח מידי המלך הירדני בשנים 1963-4, בעל המפעל המהנדס הכימי עותמן חאלק קיבל זיכיון לכריית והפצת מלח יבש ברחבי הממלכה האשמית.  לאחר כיבוש השטח בידי ישראל בשנת 1967, הועבר המפעל לידי כונס הנכסים והאפוטרופוס הכללי הישראלי שמחזיק ברכוש המדינה האשמית שנפל לידינו במלחמה, המהנדס הכימי עותמן חאלק פנה לכונס הנכסים והמקום והזיכיון לכריית מלח הושכר שוב לידיו, בתמורה משלם הזכיין תמלוגים למדינת ישראל על פי חוזה חכירה והיטל מס מלח. מפעלו של עותמן חאלק ממשיך לעבוד בשיטות פרימיטיביות ישנות והינו מפעל קטן יחסית המשתמש בבריכות ייבוש גם בחלקו הצפוני של צומת לידו, עותמן חאלק עמד ועומד בפני קשיים כלכליים, פוליטיים (הרשות הפלסטינאית) וצרכי הביטחון של ישראל לאורך גבולה המזרחי. המלח היבש שנאגר מבריכות האגירה, מועבר למפעל המשפחתי לשטיפה והפרדת חומרים זרים והמים בצנטריפוגה, בהמשך התהליך הוא מיובש בתנור, עובר גריסה של הגושים לגרגרים הממוינים לדרגות עובי שונות בקונוסים עם נקבים בגדלים שונים, הקובעות את טיבו והשימוש של המלח בהמשך דרכו (בישול, קלייה ומעט כמלח לתיבול מזון).

סיור מרתק ומומלץ במקום שמקיים את הדו קיום והשלום. לתיאום סיור טל. 052-4540564

צפון ים המלח הינו מקום קדוש בנצרות וצליינים רבים פוקדים אותו. באזור שני אתרי נצרות חשובים שכדאי לבקר בהם.

קאסר אל-יהוד (בעברית: “ארמון היהודים”), משמש כאתר טבילה בגבול עם ירדן והינו מקום מיוחד ומקודש לנצרות. זוהי הנקודה בה היסטוריונים מאמינים שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל אחרי הנדודים במדבר. בקאסר אל יהוד נהוג לחגוג את חג האפיפניה – טבילה המונית וגדולה של נוצרים בירדן בדיוק כפי שיוחנן הטביל את ישוע לפי המסורת לפני כאלפיים שנים. האתר מופעל ע”י רשות הטבע והגנים.

מנזר דיר חג’לה השוכן בחורשה ירוקה ומטופחת, ובה פינות אירוח מוצלות, כשני קילומטר וחצי מצומת בית הערבה. הוא בנוי לגובה שתי קומות סביב חצר לא מקורה, המרוצפת לוחות אבן ובמרכזה בור מים. המהפך המשמעותי במצבו של המנזר התחולל בשנות ה-70 של המאה ה-20, לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש הבקעה על ידי מדינת ישראל. סלילת כביש הבקעה בצמוד למנזר הפכה אותו ממנזר נידח ושכוח לאתר צליינות חשוב ונגיש. אב המנזר כריסטוס, הפך את המנזר לפנינת צליינות ותיירות. ביוזמתו הוקמה פינת חי בחזית המנזר, הותקנו ספסלי פיקניק בתשלום סמלי, והנזירים אף עובדים עם יושבי יריחו הסמוכה בחקלאות, הכוללת חממות, עדרי כבשים ובקר. הכנסייה הגדולה במנזר שוכנת באולם רחב בעל כיפה גדולה, המצופה במתכת ובולטת למרחוק. יש במקום גם מפעל לפסיפס. הכניסה חופשית.

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.