לונדון, הנה אנחנו באות

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

כתבה, צילמה וערכה: נטלי שוחט

אמי חשבה שירדתי מהפסים

“לנסוע ללונדון כמה ימים לפני לי הסדר? את לא שפויה! ומה עם ניקיון הפסח, והקניות, והסידורים. מי נוסע לפני פסח?”

אני! לאן? ללונדון, יחד עם הנסיכה המתבגרת שלי. אמנם זה לא היה דיל של הרגע האחרון, בחרנו לנסוע בטיסה סדירה של אל-על, והמלון הוזמן בנפרד, אבל רצינו לנסוע בזמן שנוח לנו, ולא מתי שמתחשק לטיסה לצאת.   

למה לא, בעצם? הבת בחופש מבית הספר, ניקיון וביעור חמץ מעולם לא היו הצד החזק שלי, והבעל פרגן נסיעה לחיזוק הקשר אם-בת, אז יאללה, טסים.

עכשיו, בדיעבד, זה נשמע פשוט, אבל האמת היא שקצת חששתי, כי מעולם לא נסעתי עם ילד מתבגר לבד, בלי הבעל היקר שלי שהוא בגדר: “אני אנווט, אני אנהיג, אני אסדר…”. בסופו של דבר, איך שנפרדנו מבעלי ומבני בשדה התעופה, כל החשש התפוגג. לונדון, הנה אנחנו באים!

כמובן שלא הגענו ללונדון בלי שום ידע. זהו פשוט פשע. קראנו קצת מידע על העיר באינטרנט, לקחנו ספר של שׁיחור, הזמנו כרטיסים מראש לכמה אטרקציות, LONDON PASS ו- TRAVEL CARD לנסיעה חופשית ברכבת התחתית ובאוטובוסים, וטסנו לחמישה ימים של כיף לא רגיל.

בתום מסע של כמעט יום שלם (לקחנו טיסת צהריים), במטוס לשדה התעופה לוטון (המרוחק כ- 40 דקות מלונדון), ברכבת, בשאטל ובמונית, הגענו למלון חביב, דרגה ג’  המצוי ב- RUSSELL SQUERE שבלב לונדון, הלא הוא מלון PRESIDENT. התמקמנו בחדר והתארגנו לקראת ימים של כיף.

המלון היה נחמד, השירות אדיב, החדרים מסודרים ונקיים. מה שהפריע היה ריח האוכל הספוג מאוד בשטיחים הישנים, תחזוקה ירודה יחסית של המלון וארוחה קונטיננטלית מצ’עממת (אם כי גם האוכל המשודרג שהוגש שם בבוקר בתוספת תשלום היה קולוסאלי; אוכל שרק אירופים יכולים ליהנות ממנו. בשר ושעועית בבוקר… ממש לא בשבילנו), וכל זה ב- 90 פאונד ללילה.

טיפ חשוב. בעלי הזמין לנו מבעוד מועד לילה נוסף, למרות שעזבנו את לונדון בטיסת לילה. כך יכולנו לטייל עד 5 אחר הצהריים, להגיע למלון, לנוח, להתארגן ולהתקלח, ולצאת לשדה התעופה רעננים ובלי לחץ. עולה עוד קצת כסף, אבל שווה.

לונדון, הנה אנחנו באים

לונדון. היא חייכה אלינו במאור פנים במשך שישה ימים. היה קר יחסית, אם כי די אופייני לחודש אפריל, אך רוב הזמן זרחה לה השמש, ואף טיפה אחת של גשם. המטריות נותרו מיותמות בתיקי הגב שלנו, והאוויר- קריר, מדגדג באף, פשוט תענוג. מתנה. והיום? הוא נמשך עד 10 בלילה (שעתיים הפרש בינינו לבין אנגליה). זה היה בונוס אמיתי.

–

 לכל מקום הגענו ב”טיוב”, הרכבת התחתית הכול כך יעילה של לונדון, ומדי פעם באוטובוסים החביבים, האדומים, עם הקומתיים. הכול כך – כך קל, ברור, הרבה יותר קל ממה ששיערתי. והיופי של העיר, הישן מול החדש, הקיטשי מול המיוחד. הכול התחבר כל כך וזרם נפלא. לונדון של עכשיו קסמה לי הרבה יותר מלונדון של לפני 30 שנה, כשביקרתי בה כנערה עם משלחת נוער.

שילבנו ביקור בארבעה מוזיאונים (בתי: “אני מרשה לך 3 מוזיאונים.” בסוף התפשרה על ארבעה) כולל מדאם טוסו, הגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר (“אימא, זה משעמם.” אני: התמוגגתי), המוזיאון הבריטי (חייבת להסניף איזו מומיה מצרית), ומוזיאון שגילינו במקרה בדרך בלב לונדון: BELIEVE IT OR NOT , המוקדש לכל מני תופעות יוצאות דופן ומוזרות.

בנוסף היינו כמובן ב”לונדון איי”, באקווריום ובסיור באוטובוס עם גג פתוח, שמסתובב בכל רחבי העיר, וניתן לעלות או לרדת ממנו בכל אתר ואתר. כמובן שביקרנו ב- LONDON BRIDGE, צפינו בארמון ווסטמינסטר ובביג בן, במצודת לונדון, ראינו את חילופי המשמרות בארמון בקינגהם, שטנו על התמזה ועוד כהנה וכהנה.

מגלים את העיר…ועוד כמה דברים

 בין לבין החלטנו פשוט לעלות על “הטיוב”, ולרדת מדי פעם בכל מיני מקומות שצלצלו לנו מוכר. כך הכרנו את קובנט גרדנס, את שכונת קמדן ואת נוטינג היל על השוק היפיפה שלה- פורטובלו;  כמובן שחרשנו את רחובות השופינג אוקספורד, בונד וריג’נט, אם כי נראה היה כי היינו היחידים שלא קנינו שמעט’ס ב- PRIMARK. וכמיטב המסורת ההודית-בריטית, עשינו סיבוב מאלף ברחבי לונדון על…ריקשה, חוויה שאין לפספס, אם כי ראוי להתמקח על המחיר.

לא ויתרנו על עולם ה- M&M ועל “המלי’ס”, חנות הצעצועים הגדולה באירופה, לשמחתה של הנסיכה המתבגרת, וכמובן שהתפנקנו במחוזות הג’אנק פוד נוסח פיש אנד צ’יפס, מקדונל’ס ודומיו.

במסענו גילינו תגליות: שהאנגלים הם מאוד חביבים, נכונים לסייע ולכוון, בעלי חוש הומור נפלא ובכלל לא “קרים” כמו שנהוג לומר עליהם. לא פעם שלפו אנשים מן הרחוב את הפלאפון, פתחו את ה- GOOGLE MAP  וכיוונו אותנו עם המון חן ורצון טוב מבלי שהתבקשו; גילינו שאנחנו בכושר: עלינו וירדנו כמות מדרגות עצומה וצעדנו מרחקים שלא יאמנו במרתפי ה”טיוב”; התענגנו מדי אחה”צ על תה ועוגה, וכן, גם על afternoon tea עם כריכי מלפפונים; גילינו שסופרמרקט קטן ושכונתי, וגם בית מרקחת בקרבת המלון הם ברכה לא מבוטלת; הצטערנו לגלות שה- LONDON PASS, שעלה לא מעט כסף (כ- 200 פאונד לשתינו) והיה תלוי על צווארנו כל העת יחד עם כרטיס הנסיעה החופשי, היה די מיותר, משום שהוא מתאים בעיקרו לכניסה לאתרים שלא מעניינים ילדים…

חשנו שלונדון חכתה לנו, לי ולבת המתבגרת. ההנאה היתה צרופה, החוויה – נפלאה ומענגת. אפילו מוכֵר אנגלי טיפוסי בקרן רחוב היכרנו, שהיה פעם, לפני המון שנים, מתנדב בקיבוץ… וגם להיתקל בישראלים פה ושם (די הרבה, למעשה) היתה זו חוויה חביבה. כיף היה לומר זה לזה “חג שמח”, “שבת שלום”, “תעשו חיים”, או לקבל טיפים על לונדון (בעיקר על קניות).

אך התגלית הכי חשובה בלונדון היתה שהיטבנו להכיר זו את זו, אֵם את בתה מתבגרת. צחקנו כמו שאף פעם לא צחקנו, רבנו ממש מעט ובעיקר, התקרבנו זו לזו.

“אימא,” אמרה לי בתי, כמה כיף לבלות אתך.”

זה היה שווה את הכול.

–

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.