לילי של המוזאיקה. אמנות גיל הפרישה

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

הדרך ללילי עוברת ליד המזגגה

קיבוץ נחשולים שומר על גבולותיו בשער חשמלי. יש לרדת מהמכונית ללחוץ על הפעמון ולהגיד את מילת הקסם “אני למזגגה”. השער הכבד ניפתח ואנחנו נכנסים לחניון בית ההארחה של הקיבוץ הממוקם ממש על שפת המים. עוברים ליד מבנה לבנים מחופה רעפים השולט על סביבתו וידע ימים טובים וטובים פחות מאלו של היום. זהו מבנה המזגגה. חזון היזמות הכלכלי של הברון רוטשילד לייצור בקבוקי יין לייצוא היין המקומי שהבשיל בכרמי הברון בראשון לציון ובזיכרון יעקב.

בכל פעם שאני עוברת את המבנה אני רואה לפני את פניהם של דיזנגוף ואשתו צינה ברנר רגע לפני עזיבתה את המקום עם ביתם הקטנה לפריס. שם נפטרה התינוקת. האם מעולם לא חזרה לעצמה. לבני הזוג אשר ניהלו לימים את העיר תל אביב לא היו ילדים וזיכרון המזגגה העיב על חייהם. (על סיפורה של המזגגה ראו את המאמר: טנטורה חול, זכוכית ומזגגה )

אנחנו הולכים לבקר בביתם של ישרא (ישראל) ולילי הירשברג. ישרא איש גדול נדיב, ניהל את המזגגה במשך שנים רבות והיה אחראי לביצוע פרויקט קירוי הגג. כמו גם לפריטים רבים אשר גילה בעשרות צלילות שביצע בחוף דור עם משלחות חקר. ולילי שהלכה לצידו פרשה לגמלאות וגילתה את עולם הפסיפס.

לילי של המוזאיקה

בקרבת המזגגה מוביל שביל עפר לקבוצת בתים. מבין כולם בולט בייחודו ויופיו הבית של לילי וישרא. הרבה שנים עמד הבית בצניעותו עד אשר התקבלה ההחלטה לשפץ. ישרא נתן ללילי לעשות כרצונה. ללכת עם כל חלומותיה, אהבותיה ובעיקר לתת במה מכובדת כחלק בלתי ניפרד מהבית לעבודות המוזאיקה הרבות אשר יצרה בשלושת השנים האחרונות. בחזית הבית נמצאת גינה רחבת ידיים פקעות החורף החלו לבצבץ. הצבעונים הראשונים כבר נבטו. הפרגולה כבר כוסתה כמעט כולה במטפסים, פינת הליכה וישיבה קסומה הנפתחת אל תוך הבית. על קיר המבואה העבודות של לילי חלקי פסיפס מאירים בצבעוניות רבה את הקיר כולו.

ישרא מכרכר שמח וטוב לב ומראה את “כל בית נכתה”. כל פינה, כל חלק מהבית יוצר חיבורים לעבודות הפסיפס. ברהיטים, במטבח, בעיצוב הקירות, המראות. ידה של לילי בכולן. יפות העבודות להלל. כל מי שמכיר את כתב ידה של אילנה שפיר אמנית המוזאיקה הגדולה מכולן הגרה ויוצרת באשקלון מחבר מיד את השפעתה על לילי אשר הייתה תלמידתה.

אילנה שפיר המאור הגדול בפרשנות מוזאיקה אמנותית חופשית

אילנה שפיר גרה ויוצרת באשקלון. בזכות תפיסת עולמה העיצובית הפכה עבודת המוזאיקה מעבר לטכניקה המסורתית לפרשנות מודרנית שוברת גבולות של חומר וצורה. אילנה הצליחה להטמיע תפיסה חדשה בעבודותיה שבהם הצורה מובילה את הרעיון וכי אין כל מגבלה להכניס חלוקי נחל, זכוכית, צדפים, שברי קרמיקה וכל חומר קשיח היכול לעמוד בתנאי מזג אוויר פתוחים ומוסיף למרקם הטקסטוראלי הכללי. אילנה פיתחה את המונח “מוזאיקה ספונטנית” המעבירה את כל ההחלטות העיצוביות לאמן. מבלי לאבד את המחויבות המחולטת לאופי הטכניקה ולהבנה התמידית כל חלק מהשלם חייב להיות שלם. וכי כל מרקם צורני או צבעוני המתווסף לפאזל הגדול משפיע מידית על כל החלקים הקיימים על משטח העבודה. אילנה מתחילה את העבודה הרבה לפני הנחת החלק על המצע. הרעיון מתחיל מאיסוף של חלקים שבורים של חרסים. השברים מכוסות, קנקנים, אריחים. כאשר נאספת ערמה גדולה, מגוונת ומפתה בצורה וצבע מתחיל מסע החיבורים, השילובים, השינויים, הפרוק ובניית השלם.

שלם הבנוי מסך כל חלקיו

ביתה הפך למצע לעבודותיה. וכאשר צר היה המקום בנתה חצר מופלאה. כל אחת מהעבודות אשר הוכנסו לתוך הקיר או חוברו אליו מהווה שיעור בהבנת עולמה היצירתי. אילנה היא אשת רנסנס המתחברת לחשיבה של “המסע הגדול השלם” מהפיינסרו לדיזיינו. במהלך השנים החלו להגיע לאשקלון תלמידות רבות. אשר בעידודה של אילנה המאמינה בחשיבות עבודת המוזאיקה ובכוחו של ארגון יוצרים לקדם אותו בארץ ובעולם. הקימו את אגודת אמניות המוזאיקה.

 אחת התלמידות אשר עלתה לרגל לאילנה הייתה לילי. לילי סיימה שנים רבות של עבודה כגננת. והחליטה לממש את אהבתה הגדולה התנסות בחומרים. היא בחרה במוזאיקה. ופיתחה את הטכניקה הייחודית לה. הכנת חלקי חומר מצוירים, צבועים, חרוטי צורות במטרה לשבור אותם עם יציאתם מהתנור והפיכתם לנקודת התחלה, המשך או סיום של עבודתה. ערמות החלקים מעוררים את הדמיון

האלות המיתולוגיות בשרות המוזה והמוזאיקה

קיימים שני סוגי יוצרים. אלו הקמים בבקר ומחכים ל”מוזה” להשראה הגדולה ואלו שהינם פועלים עמלים וחרוצים היוצרים את מקורות ההשראה מתוך עצמם. הרעיון כי לאדם היוצר יש מקורות השראה חיצוניים היכולים לרומם את נפשו, רוחות ויכולות הביטוי שלו בתחומי המילה הכתובה, הציור והמוסיקה מתחברים למיתולוגיה היוונית המייחסת לאלים ולבני האלים תכונות אנושיות המועברות על פי החלטתם באופן שרירותי או כפוי את ברכתם או קיללתם. ראשיתו עם אבי האלים זאוס ואלת הזיכרון מנימוסיה. השניים תינו אהבה במשך תשעה לילות ובסיום תשעה חודשים נולדו לבני הזוג תשע בנות יפות ומוכשרות. מספר הבנות אשר כל אחת קיבלה תפקיד משלה בהיררכיית יכולות ההשפעה על האדם בין אינטלקטואלית או רוחנית ונפשית משתנה בכל מיתוס. אך המכנה המשותף לכל המיתוסים מאפיין את המוזות בתכונות משפיעות מכוונות מטרה. וכי האמונה ביכולתן לתת לאדם הנבחר כישורים יוצאי דופן הביא לפיתוח מושג ה”מוזאון” אשר היה מקדש למוזות. הצורך הבלתי נשלט של האדם לקבל השראה, גירוי או משהו המתחרש מחוצה לו ממשיך עד היום. אמנים ויוצרים רבים כתבו,ציירו, שרו, ניגנו ובנו מבנים על ידי קבלת השראה מהמוזה שבחרו. היא תמיד היית המשהו חיצוני. בעל עוצמות ובעיקר אירוע מתמשך.

הפחד של האדם היוצר להתייבשות מקורות יצירתו בעיקר בעידן המודרני בו למעשה הכל כבר נעשה וקשה מאד להמציא משהו חדש “יש מאין” הופכת הכמיהה ל”מוזה” ולחיפושי מקורות “השראה” או כפי שמכנים בבתי הספר לאמנות “התכתבות” בעיקר עם אלו שכב מיצו מזמן את כל יכולות היצירה והמוזה ששמרה עלים.

אין ספק שהמוזות ביקרו תדירות אצל אמני הפסיפס מהמאה הרביעית עד סוף השמינית והביאו להפיכת היכולת ליצור “שטיחים” באבנים צבעוניות טבעיות למלאכת מחשבת אשר הלכה והשתכללה טכנית על ידי הקטנת גודל האבנים. הוספת חומרים נוספים כמו זכוכית ומעל לכל הצורך בבניית “ספרי דגמים” אשר איתם עבור האומנים בין חצרות הפטרונים מממני ההזמנות הגדולות.

שמחת הגילוי של לילי

לילי בחרה במוזאיקה. לימודיה אצל אילנה יצרו אצלה תשתיות טכניות וחשיבה יצירתית מיוחדת לה. היא יוצאת למסע גילוי ושילוב בין כל מרכיבי החומרים והחיבורים. לילי מכינה את כל חלקי עבודותיה בעצמה. צובעת, מטביעה, חורטת בחומר שורפת, שוברת ומשלבת את בחלק החדש במרקם שהיא בונה. עבודותיה מורכבות, מלאות תנועה, צבע וצורות. הן ממלאות את כל הבית, החצר. מסגרת המראה, השולחן, כד הפרחים, מעקה הדלת. כל חלק בבית היה מועמד לשינוי בעבודה החדשה שגילתה. שמחה וצבעים מקדמים אותנו בביתם של לילי וישרא. לאחר הרבה שנים של סדר יום מאורגן ומחויב במסגרת ברורה של זמן לילי יוצאת לדרך חדשה.

–

שמחת החופש שבפנסיה

סיום עבודה וגיל הפנסיה עושה טוב להרבה מאד אנשים המאפשרים לעצמם מבחינה מוסרית, כלכלית ומשפחתית לבנות לעצמם סדר זמן ועניין חדשים. לאחר שסיימו את ה”מטלות הגדולות”. בניית בית, הולדת ילדים, גידולם. סדר חיים ההולך ומשתנה בעידן של חוסר ודאות מקצועית וחוסר ביטחון כלכלי לאורך זמן. מדינת-ישראל החלה כחברה סוציאלית המאגדת את העובדים בארגונים, תנאי שכר ומעל לכל קביעות. הקביעות נתנה ביטחון, שיוך מקצועי, כלכלי וחברתי. עם התפרקות המערכות הכלכליות הגדולות נפרמו כל מרכיבי סדר חיים מובנה וידוע מראש. לילי וישרא מייצגים עדיין כמו רבים מבני דורם את ה”סדר הקבוע” בחיים. סדר אשר הביא לסיום תקופת המחויבויות הגדולות ומכסת שנות העבודה ויציאה לפנסיה.

הפנסיה, גיל הפרישה מאפשרים לאנשים להתחיל פרק חדש בחייהם. העוסק בצרכים הנפשיים והבחירות האישיות שלהם. יש להם זמן ועליהם לקחת בחירות נכונות למלא אותו. תרבות הפנאי לאנשי הגיל השלישי הפכה במדינת ישראל למרכז הגדול ביותר של יוצרים וצרכנים. בשל קהל צרכנים משכיל, סקרן, תובעני המחפש עניין בכל בקר חדש.

לילי וישרא רואים ברכה גדולה בשנות העבודה הרבות שתרמו לקיבוץ. הם חופשיים בבחירות שלהם. לילי בחרה בעבודת המוזאיקה וכמו פנסיונרים אחרים החלה ב”קריירה שנייה”. יש לה “חדש משלה” בבית, מרחב גדול לעבודותיה וזמן ליצור, ללמוד וליישם את מה שהוצנע במשך שנים רבות בשם ה”מטלות הגדולות”.

יפה להלל הוא ביתם של לילי וישרא. מרגש לראות עד כמה ישרא תומך, מספר, מתרגש ונהנה מעיסוקה החדש של אשתו. לילי מצידה רק החלה במסע החומרים, הצורות והצבעים השבורים היוצרים תחת ידיה האמונות שלם חדש צבעוני, זוהר וממלא שמחה וטוב את הבית ואת המבקרים בו.

אם אתם עוברים בכביש החוף ה”יישן” ומזמן לא ביקרתם בקיבוץ נחשולים. כדאי לכם להיכנס. לבקר במזגגה (ראו מאמר) ולהתקשר לישרא –שר החוץ של הבית – 0524703087. ולבקר בבית הפסיפס של לילי וישרא.

כתבה וצילמה: לאה פופר.  מרצה לאומנות שימושית חוקרת אומנויות נעלמות

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.