מגלים את צרפת: ליון! בין הרון לסון: חדר המדרגות של צרפת

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

טייל, כתב, צילם וערך: עידו ענבר

ליון היא עיר אוניברסיטאית צעירה ותוססת. ליון היא עיר עתיקה עם היסטוריה מפוארת. ליון היא עיר בגווני ירוק אפור, ובעיקר משופעת ומדורגת, עם כמות המדרגות הגדולה בעולם (לא ספרתי). שני נהרות, הרון (Rhône) והסון (Saône), חוצים את ליון לשלושה חלקים, וכל חלק וחלק מחולק לעוד כמה רבעים, וההתמצאות יכולה להיות מאתגרת, כך שהיכולת לחתוך דרך העיר בכיוונים שונים ומגוונים היא כמו טיול במבוך אינסופי, לא רק בעיר העתיקה – .Vieux Lyon

ליון, שהוקמה כבר בשנת 43 לפני-הספירה, הייתה מקום לידתם של לא פחות משני קיסרים רומיים, הפכה למרכז תעשייתי גדול במאה התשעה-עשרה, עם תעשיית משי ענפה ומשגשגת ומעוז המחתרת הצרפתית הפעילה בתקופת מלחמת העולם השנייה ושלטון הנאצים. ההיסטוריה העשירה לא רובצת בכבדות על כתפיה, ויעידו על כך אלפי הסטודנטים הצעירים המגיעים מכל העולם לגור בין סמטאותיה הפתלתלות, ואינספור התיירים שנהנים מטיול קליל ומרומם רוח.

איך מגיעים לליון? לחצו להשוואת מחירי טיסות לליון

איך מבלים בליון? לחצו לקבלת מידע על שירותי תיירות מומלצים בליון

–

“אר יו לוקינג פור טראבול?”

לכל עיר האופי שלה, והדברים שמייחדים אותה. בליון יש כמה וכמה קווי אופי ברורים ובוטים. ממש כמו מבט גאה וישיר או מבנה פנים סימטרי ומחוטב, קווי האופי של ליון תופסים את המבט שלנו, מפתיעים ומסקרנים, ופוגשים את התייר במגדלי המדרגות נוסח טוסקנה, ובחדרי המדרגות, או יותר נכון, “הטראבול” (Traboule).

העיר צמחה וטיפסה על צלע הר, ובנייה צפופה עד כדי רצף אחיד של בתים, לעיתים יפה ולעיתים יפה יותר, אלצה את האדריכלים המקומיים למצוא פיתרונות יצירתיים שיחסכו מהתושבים המקומיים שמחפשים להגיע לביתם את עקיפת הבלוק כולו.

הפיתרון הוא “הטראבול”, חדרי מדרגות פנימיים אשר עוברים בתוך ובין הבניינים, מתחברים לחדר המדרגות של הבניין עצמו, וממשיכים מעלה והלאה, לגובה העיר כולה. ברגע שמצאתם אחד, הרי שאתם נכנסים לעולם שכולו מדרגות ופניות, שכן לרוב לא מדובר בגרם מדרגות ישר מלמטה למעלה, אלא סדרה של פיתולים וסיבובים, תוך שאתם עוברים בין חצר אחורית של בניין אחד לאזור תליית הכביסה של בניין אחר, דרך חדר הדואר של הבניין הבא, והנה לפתע פתאום אתם ברחוב, אחר, בואכם לכניסה לטראבול הבא. ביתר פשטות, הואיל והרחובות הצרים והארוכים הם כולם במקביל לנהר, הטראבול הם פאסאז’ים מקורים ומקוריים מרחוב לרחוב דרך הבתים.

האמת היא שלא רק בליון תמצאו טראבולים שכאלו, אלא גם בערים אחרות בצרפת כמו ווילפרנש (Villefranche-sur-Saône ), שאמברי (Chambéry) ואחרות. בתחילת דרכם שימשו כמעברי סחורות לסוחרי המשי המקומיים, וכדרך מהירה לתושבי האזור הגבוה לרדת ולעלות אל ומהנהר בשביל להביא מי שתייה הביתה. כיום הם לא רק מעברים נוחים ומסקרנים בין בתים, חצרות ורחובות, אלא גם לעיתים מקום לאירועים ומסיבות.

אני אוהב לטפס, כך שביליתי לא רע בכלל בגילוי הטראבול ושיטוט א-סימטרי בין המפלסים השונים של הרובע, כאשר אני עולה ויורד לסירוגין במשחק האיקס-מיקס-דריקס הצרפתי. הם המאפיין המובהק של הרובע העתיק.

–

איפה לבקר בליון? – Vieux Lyon – העיר העתיקה

ליון בנויה כך: במערב הרובע העתיק, אחריה חצי האי בין נהרות הסון והרון, מזרחה מהרון רובע חדש, והרובע ההיסטורי של  יצרני המשי נמצא מצפון מזרח.

למרגלות גבעת פורבייר, הרובע העתיק של ליון, Vieux Lyon, הפך לאתר לשימור בשנת 1954, והוא מחולק לשלושה חלקים. חלק זה בעיר הוא המרתק, העשיר והיפה ביותר, יפה גם בנוף שהוא מציע לשאר החלקים, כולל הנוף מהגבעה המארחת את נוטר דאם דה פורבייר בה תבקרו בהכרח.

באמת שיש לא מעט דברים לראות בליון. 11 מוזיאונים לפחות, לחובבי ההיסטוריה ושוחרי האמנות, כולל את מוזיאון האומנות – Musée des beaux-arts de Lyon, הוא אחד החשובים ביותר בצרפת, ומוזיאון האומנות בת זמננו – Musée d’Art Contemporain, וכמובן – musée des automates, מוזיאון האוטומטיים – אוסף של בובות מכאניות אוטומטיות – משונה עד ביזארי, חביב ומיוחד.

פארק “ראש הזהב” (טט ד’אור – Parc de la Tête d’Or) עם גן החיות החינמי שבו, העיר העתיקה והיפה, מוזיאון המריונטות, הכיכרות, העתיקות, הקתדראלה, ועוד, כל אלו הם המובילים ברשימת האטרקציות המחייבות בביקור שלכם בעיר שהייתה פעם בירת הקולינריה הצרפתית.

–

הנה לכם מקבץ קטן מאותם המקומות שהופכים את ליון לאטרקציה מבוקשת בקרב תיירים ומקומיים:

בזיליקת נוטר דאם דה פורבייר – Basilique Notre-Dame de Fourvière

על ראש גבעה גבוהה מעל העיר העתיקה ניצבת בגאון בזיליקה עצומה, בגובה של לפחות 11 קומות, מלאכת מחשבת של אמנים, מאמינים ובעלי מקצוע, ובהתחשב בגודל העמודים והאבנים ממנה היא בנויה, ובהתחשב בשנים בה היא נבנתה, בין 1872-1884, ככל הנראה מישהו עבד קשה מאוד להקים את הפרויקט המונומנטאלי הזה.

התחושה שהשרה עלי המבנה העצום והרחב היא שאני בעצם די קטן, ואולי כדאי שאכנס להתפלל רגע, שיסלח לי בעל הבית, שהוא, ככל הנראה, די גדול, בהתחשב בבית בו הוא בחר להתגורר.

מעבר להיותה מקום קדוש לנוצרים, בית ליצירות אומנות מרשימות למדי, אטרקציה תיירותית מבוקשת ונקודת מצפה לכל העיר, הרי שיש במקום גם אספקט משעשע, לפחות בשבילי. העובדה שמבקשים לשמור על שקט בגלל הווידויים שמתקיימים במקום הכול-כך תיירותי, קצת כמו ההמוניות המרוסנת עד כדי מבוכה בקפלה הסיסטינית של רומא, שם רודים בקהל המבקרים לעבור מחדר לחדר לפי לוח-זמנים צפוף וגוערים באלו המתעכבים או מעזים לצלם.

הבזיליקה מרשימה, אך ההשוואה עם הסיסטינית מסתיימת בחיוך שהיא מעלה לי על השפתיים – כי ברמת ההוד, הפאר, האיכות ורמת האמנות במקום באמת שאין מה להשוות למלכה הבלתי-מעורערת שבעיר הוותיקן.

מביך עוד יותר הוא המכשיר הקטן שמבקש לבלוע את 2 היורו שלכם בשביל להאיר את הקתדראלה ל-4 דקות תמימות, מה שיאפשר לכם לצלם טוב יותר, כנראה, ויעזור לתחזוקת המקום, שנראה שמסתדר לא רע בכלל.

אל בית התפילה הפופולארי והמתוייר אפשר להגיע דרך אתר העתיקות הרומי הנמצא תחתיו – Théâtre antique de Lyon,  עליו תקראו כאן בהמשך, או דרך צעידה נינוחה בעליית דרך הרחובות, ואז לרדת אל האמפי-תיאטרון הרומי. אני, כמובן, עליתי. אוהב לטפס…

כתובת: Place Saint-Jean, 69005 Lyon
שעות פעילות: כל יום 08:15-19:45. שבת עד 19:00 וראשון 08:00-19:00. בדקו שינויים לפי עונה וחגים.
הכניסה ללא עלות

עתיקות גאלו-רומאיות בעיר ליון – Théatre et Odéon Antiques

ליון עתיקה, וההיסטוריה שלה נפרשת על קרוב לאלפיים שנים, ובמקור נבנתה ככל הנראה כדי ליישב קבוצה של פליטים כדי למנוע מהם לחבור לצבא של מרקוס אנטוניוס, שטמן נפשו בכפו במלחמת אזרחים בשנת 33 לפנה”ס. זה עבד – ונולדה לה עיר. ליון.

המיקום המיוחד שלה – צומת דרכים חשוב, ונקודה אסטרטגית מאוד, הובילו אותה להתפתח במהירות יחסית. העבר העשיר והמפואר של העיר כולל גם לידות של לא פחות משני קיסרים ידועים, קלאודיוס (או למהדרין: טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס), ומרקוס אורליוס אנטונינוס, המכונה קרקלה, שאהב להטיל מיסים, וידוע היה כאוהב יהודים – ואולי יש קשר בין שתי התכונות?

מעבר ללידות מלכותיות ושליטים גאלו-רומיים, גם הארכיטקטורה הקלאסית הגיעה לליון, ונשמרה בחלקה,  ואפשר לפגוש אותה בין היתר באמפי-תיאטרון ששרד, שופץ ושומר, משמש כיום כאתר תיירותי, ומארח מדי שנה את פסטיבל Les Nuits de Fourvière (לילות פורבייר).

במהלך הקיץ מארח המקום אירוע שהפך לקאלט, בחור חביב שהגיע עם מערכת קראוקי קטנה והחל לשיר וכמו כדור-שלג במדרון האמפיתיאטרון הפך לסיפור הצלחה ואירוע המוני עם אלפי משתתפים בו שרים אחד אחרי השני מתנדבים חובבים מהקהל, בעיקר כאלו שלא ממש יודעים לשיר, עושים מעצמם צחוק בליווי של כל הקהל ששר איתם, שירים באנגלית במבטא צרפתי כבד. כדי לפגוש את האירוע הזה תצטרכו להגיע בקיץ.

אמפיתיאטרון – המון מדרגות, כמו שאני אוהב, לא מכונס ונסתר בטראבול, אלא פשוט ככה, באוויר הפתוח, מעל הנוף של העיר והתיירים היפנים שמצלמים את עצמם ואת כולם בכל מיני זוויות ועם כל מיני עזרים (תמונה שלי מופיעה בעשרות אלבומי טיול של יפנים שביקרו בליון).

מהיציאה העילית של האתר ההיסטורי אפשר לצאת ימינה ולהגיע תוך דקות בודדות לבזיליקה, או לחילופין, לאחר הבזיליקה לרדת דרך העתיקות. כך או כך, תעברו בשניהם.

כתובת: Rue Roger Radisson, 69005

שעות פתיחה: בתמונה למעלה.–

פארק ראש-הזהב – Parc de la Tête d’Or

את הפארק, השוכן על גדות הרון ברובע ה-6 והעמיד של ליון, גיליתי בשעות הבוקר המוקדמות, שבחורף של ליון מדובר על 08:30, שעה בה 90% מהצרפתים ככל הנראה עדיין ישנים, או לפחות מתעוררים לאיטם, שכן החנויות נפתחות בעצלתיים בסביבות 10:00 ולעיתים אחרי, מה שלא מעודד אותן להישאר פתוחות עד שעות מאוחרות במיוחד.

כך או כך, הפארק היה כמעט שומם, ופרט לכמה רצים ורצות, הפארק הגדול הרגיש אינטימי למדי, בייחוד עם זרזיף הגשם העדין והצבעים של יום סתיו סגרירי וקסום, עם האווירה שעוטפת הכול בקטיפה נעימה, תחושה שחלקתי עם הברבור והברווזים ששטו בשלווה ונראו אדישים למדי לנוכחות שלי. הם, לעומת הצרפתים, ערים כבר ממזמן, ואולי רק תמהים מה עושה כאן חיה מסוג אדם בשעה כה מוקדמת.

הפארק גדוש בפסלים שמעטרים מדשאות ופינות שונות בו, בכל צידי האגם הגדול. פיסול קלאסי לצד פיסול מודרני. מעבר לכך, מסלולי הליכה שונים, גשרונים מוצלים, והמון צמחייה, שחלקה מטופלת היטב וחלקה עושה רושם פראי יחסית, וגן חיות מקומי, חינמי לחלוטין, (בחרתי להתעלם באלגנטיות מקיומו.)

פארק ראש הזהב – Parc de la Tête d’Or
שעות פתיחה: כל יום 6:30-22:30.
גן החיות שבפארק פתוח כל יום מ-9:00-17:00. (כתובת: Allée de l’Orangerie, 69006)
שימו לב לשינויים בלוחות הזמנים במהלך חגים לאומיים ואירועים מיוחדים.

המוקיון מליון – תיאטרון הפולקלור המקומי

את שמו של לוראן מורגה (Laurent Mourguet) לא שומעים הרבה. האמן המוכשר, איטלקי במקור, יצר דמויות עשויות עץ וחלולות והחל מסורת שהפכה במרוצת השנים לתיאטרון הבובות של ליון. הדמות הראשית שלו, שהיא בעצם דמותו שלו, נקראת  Guignol – (גיניול), “מוקיון” בצרפתית, ובעוד ששמו של היוצר הולך ונשכח, השם של דמותו גיניול הפך לשם נרדף ל”תיאטרון בובות”.

את דרכו החל מורגה כעובד בשכר-רעב בתעשיית המשי המקומית, ולאחר המהפכה החל להכין מריונטות ולשעשע את הרוכלים והקונים בשוק בו עבד עם מופעים הומוריסטיים של בובות המריונטה האיטלקיות הקלאסיות. מורגה פיתח קו חדש של בובות ודמויות חדשות, והשלישייה העיקרית הייתה דמותו שלו – “גיניול”, לצד דמותה של אשתו מאדלון, וחבר-נפש חובב יין בשם ניאפרון.

דמויות אלו מלוות את עולם תיאטרון הבובות המפותח והמפואר של המסורת הצרפתית בכלל ושל ליון בפרט, ואם תשאלו כל ילד צרפתי על גיניול, הוא ידע בדיוק על מה מדובר.

ליון העתיקה הייתה עמוסה בארכיטקטורה איטלקית מפוארת, שהגיעה עם האיטלקים העשירים שהיו דייריה, ואלו שהביאו עימם גם את המטבח האיטלקי למקום. אחד מהמבנים המפוארים הללו, Hôtel Gadagne, (אוטל במובן של חווילה גדולה) שייך היה למשפחה עשירה מפירנצה, משפחת גאדניה, וכיום הוא מארח שני מוזיאונים – מוזיאון ההיסטוריה של ליון, וככל הנראה חשוב עוד יותר – מוזיאון המריונטות העולמי של ליון (Musée des marionnettes du monde), שם תראו לא רק אוסף מרשים של למעלה מ-2000 מריונטות ובובות מכל רחבי העולם, אלא כמובן את דמותו של גיניול ותוכלו לברר האם יתאפשר לכם ליהנות מהצגת גיניול באולם תיאטרון הבובות הפעיל שבקומה השלישית, משעשע עם או בלי ידיעת השפה.

כתובת:  Place du Petit Collège 1
שעות פעילות: כל יום 11:00-18:30 – בדקו שינויים באתר.
אתר האינטרנט של מוזיאון המריונטות של ליון – מוזיאון גאדנייה (Gadagne)
הכניסה בתשלום

המבנה מארח גם את מוזיאון ההיסטוריה של ליון, ולחובבי ארכיטקטורה מדובר במבנה רנסאנס שכדאי לראות. תוכלו לקרוא על כך בקישור זה לאתר של מוזיאוני גאדנייה, להביא זאת בחשבון כשאתם הולכים לבקר שם – שלא תפספסו.

אגב, מוזיאון המריונטות של ליון ממוקם כרבע שעה הליכה ממוזיאון הבובות האוטומטיות של ליון, אבל בעיני זה יותר מדי בובות ליום אחד, ושווה להפריד בין השניים – יום אחרי יום, אלא אם אתם ממש-ממש בעניין.

\

איפה ישנים בליון?

אתם יכולים לתאר לעצמכם שהעיר עמוסה במלונות ודירות לתיירים, ובצדק. עם אינספור סטודנטים, החיפוש אחר דירת נופש יכול להיות מאתגר, והמחירים מטפסים בעיקר בעונה, אך אם התמזל מזלכם אתם תבחרו לבקר דווקא במלון Cour des Loges – חצר הלוג’יות – מלון חמישה כוכבים המורכב משלושה הווילות הבנויות בסגנון הרנסאנס הצרפתי המציע לבעלי הממון בחירה מ-64 יחידות דיור, כל אחת בעיצוב משלה, לצד ספא בסגנון מרחצאות רומיים, מרתפי יין לטעימות, יצירות אומנות מתחלפות בחדרים ובמלון כולו, ותחושה של עושר אירופאי רנסאנסי שכדאי לפגוש מפעם לפעם, כדי לדעת במה מדובר.

במלון “לה קור דה לוג'” ביקרתי כשהייתי ילד קטן, אחרי שטיפסנו על המון-בלאן. שהינו בסוויטת קומתיים. המיטה הייתה בקומה השנייה ומולה היה ג’קוזי גדול. יש לי זיכרון חי מאוד מהפאר והסטייל של המקום, אפילו שהייתי עדיין ילד קטן, בן לא יותר מ-11.

מלון נוסף ברמת ארבעה כוכבים  הוא La Tour Rose, מלון מפואר עליו תוכלו לקרוא בקישור זה למלון באתר השוואות מחירים של מלונות (ועל הדרך תגלו כמה עולה התענוג).

האוכל המקומי – ליון במיטבה – מהאיטלקים ברנסנס ועד ליפה בפלאפל

ליון מפורסמת בין היותר בזכות הקולינריה המקומית, מטבח “דמוי-טפאס”. מפגש בין מגוון רחב של מנות קטנות, אולי יותר כמו המזאטות הידועות כמנות הראשונות של המטבח המזרחי – רק שבמקרה זה הן מורכבות בעיקר ממעדני בשר הכוללות שילובים שונים ומשונים, המוגשים בשירות חופשי לפני המנות העיקריות –  הרי הן בשרים כבדים אשר בושלו ביין.

מסעדות אלו נקראות “בושון” (Les Bouchons), בצרפתית: “פקק”. הכינוי התמוהה הוא מטונימיה שנולדה כבר במאה ה-16 על רקע הסמל שעיטר של מסעדות אלו, אלומה של קש, שנקראה בין היתר בשם “בושון”. הסמל, הוביל עם השנים ליצירת השם, וכיום הוא מושג רשמי לכל דבר, ולא כל מסעדה יכולה לזכות בהסמכה רשמית כ”בושון” מסורתי.

אחד הבושונים הפופולאריים ביותר, La Meunière, מסעדה שזכתה לשבחים רבים לאורך השנים, בטווח המחירים הגבוה יותר. “בושון” אחרים יציעו מגוון לא פחות רחב של מנות, אך בהחלט פחות כבד במחיר. עם מחירים הנעים בין עממי לבין-לאומי מי שמחפש טעימה יוכל למצוא מענה לכיסו ולכרסו. אני נמנעתי.

נהניתי יותר ממפגש כמעט נטול היומרות עם הפלאפל המקומי, פלאפל יפה (Yaafa), שמגיש מנות פלאפל עם שלל רטבים, כולל פלאפל יווני ופלאפל “פרובנסיאלי”, ככל הנראה המצאות מקומיות לגמרי, שעובדות לא רע בכלל, גם מניסיון, וגם בהתחשב בתור הגדול שהיה שם בשעת צהריים מוקדמת.

המנה הבסיסית עלתה 5 יורו, ואפשר לקחת ארוחה שלמה עם שתייה וצ’יפס או טבולה, אבל התוספות מייקרות את המנה בשלושה יורו, כאשר גודל התוספת קטן עד פצפון, לא משתלם, ולא לעניין. המנה עצמה מספקת למדי, ואם אתם גוועים, עדיף לקחת 2 מנות מאשר תוספת מיניאטורית. לא מקמצנות – מניסיון – התוספות לא רק קטנות, אלא גם לא מרשימות בטעם. הפלאפל בהחלט טעים!

Yaafa – Falafel
כתובת:  17 Rue d’Algérie, 69001
שעות פעילות: כל יום מ-11:30-22:00. שבת עד 23:30 וימי א’ 12:00-22:00.
אתר הבית של פלאפל יפה – בצרפתית, אבל אתר יפה

–

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.