• תַפרִיט
  • תַפרִיט

מסלול טיול מהמכון האפיפיורי ועד לכנסיה הסקוטית

דף הבית » מסלול טיול מהמכון האפיפיורי ועד לכנסיה הסקוטית

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

זמן קריאה משוער: 3 דקות

קרדיט לתמונה: ZIV ZADOK לפי רישיון של ויקיפדיה

כתב: רון פלד, מומחה ומדריך ירושלים

היכן באמת קברו של הורדוס? האם ליד מלון המלך דוד? היכן נמצא הטקסט המקראי הקדום בעולם? האם כאן קברו של המלך הורדוס? כל זאת ועוד במסלול קצרצר שכולו במרכז ירושלים

סיור קצר בירושלים

סיור קליל במרכז העיר יגלה לנו כמה מנסתריהָ של ירושלים. נתחיל ברחוב אמיל בוטא בסמוך לתחנת הדלק ומלון המלך דוד. החניון שמול למכון הישועי ברחוב אמיל בּוטה, מוביל אל גן בלומפילד הירוק ששוכן מאחורי מלון המלך דוד. מהחניון ניכנס אל הגן המוריק ולאחר כמה עשרות מטרים ומימיננו נבחין באתר ארכיאולוגי קטן חצוב בסלע. באתר מערת קבורה ולה אבן גולל בשלמותה. המערה שייכת לכנסיה היוונית אורתודוכסית והכניסה אליה חסומה.

את סיפורה של המערה כנראה לעולם לא נדע, שכן למרות שהיא נודעת כ”קברי בית הורדוס”, מעולם לא מצאו בה (או בכל מקום אחר) את שרידיו. קונרד שיק, חוקר ירושלים מהמאה ה-19 ומוצא כתובת השילוח, הוא שגילה גם את המערה והסיק לפי כתבי יוסף בן מתיתיהו כי מדובר בקברי בית הורדוס.

נמשיך בשביל הסמוך ממנו הגענו בצעידה קצרה דרומה תוביל אותנו אל הפניה שמאלה לכיוון שכונת ימין משה. השכונה נבנתה בשנת 1890 לזכרו של משה מונטפיורי ובחסות קרן שיסדו ידידיו לכבוד יום הולדתו ה-90, ואין לבלבלה עם משכנות שאננים הסמוכה שנבנתה ביוזמת מונטפיורי כבר ב-1860.

שכונת ימין משה, כמו משכנות שאננים, נבנתה כשמחצית ממנה יועדה לתושבים ממוצא ספרדי ומחצית לדיירים ממוצא אשכנזי. בשל סמיכותה לגבול עם ירדן סבלה השכונה קשות בזמן מלחמת העצמאות (עמדה של ההגנה מימי הקרבות עדיין נמצאת בה) וגם במהלך 19 שנות חלוקת העיר עד 1967. בהמשך התגוררו בה בעיקר אמנים, ומי שסבלו היו המפונים שנאלצו לוותר על בתיהם לטובת תושבים אמידים יותר.

נחצה את השכונה עד שנגיע לטחנת הרוח שבמשכנות שאננים. מקור שם השכונה הוא ספר ישעיה פרק ל”ב: “וְיָשַׁב עַמִּי, בִּנְוֵה שָׁלוֹם; וּבְמִשְׁכְּנוֹת, מִבְטַחִים, וּבִמְנוּחֹת, שַׁאֲנַנּוֹת”.

משה מונטיפיורי החליט לבנות את השכונה במסעו הרביעי לארץ ועשה זאת באמצעות כספי ירושה של יהודה טורא, יהודי מניו אורלינס, ולא מכספיו הפרטיים כפי שמקובל לחשוב. מונטפיורי רכש את השטח מהטורקים, ובתחילה תכנן לבנות במקום בית חולים. השכונה כללה בסך הכל שני מבנים ובהם 28 דירות. בקצר מבין המבנים פועל כיום מרכז תרבות, מוסיקה וכנסים, וכן בית הארחה לאמנים.

למרות שגגות המבנים עוצבו בצורה משוננת, כדי שדמיונם לחומת העיר ינסוך תחושת ביטחון בקרב הדיירים, פחדו רבים מהשהות מחוץ לחומות וחלק נהגו ללון בסתר בעיר העתיקה. רק כשבשנת 1866 לא נדבק איש מתושבי השכונה במגיפה שפרצה בעיר, הבינו הירושלמים את יתרונות השכונה.

לא מעט מיתוסים ואגדות כרוכים בשמה של משכנות שאננים, וזה הזמן לנפצם. אמנם מדובר בשכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה, אבל לא במבני המגורים הראשונים מחוץ להן. דווקא נוצרים היו המתיישבים הראשונים מחוץ לחומות – כמו הרוסים שבנו את מגרש הרוסים ב-1858, הפרוטסטנטים שבנו את בית ספר בהר ציון או הקונסול הבריטי פין, שבנה בית קיט בטלביה.

מיתוס שני הקשור בשכונה מוקדש למרכבה של מונטפיורי. אמנם זו אכן מרכבתו של השר המכובד, אך היא – וגלגליה היפים שהתאימו ללונדון של המאה ה-19 ולא לארץ ישראל – מעולם לא נסעו בדרכי הארץ. את המרכבה הביא לישראל בוריס ש”ץ, מייסד בצלאל. אגב, הכרכרה המקורית נשרפה ב-1986 ובמקומה מוצג כיום שחזור.

מיתוס שלישי ואחרון קשור בטחנת הרוח עצמה. יש האומרים שמעולם לא פעלה בשל בעייה טכנית, ויש האומרים שבגלל כישוף שהטילו עליה ערביי העיר העתיקה שהתקנאו בפלא החדש (על הכישוף דיווח בזמנו אליעזר בו יהודה בעיתון העברי הראשון), אבל הטחנה עבדה, לפחות 18 שנים. היא הופעלה על ידי טוחנים אנגלים ובהמשך הוחכרה ליהודים. אגב, תיאור משעשע של הטחנה מופיע בספרו הנודע של ש”י עגנון “תמול שלשום”.

מהלך 1948 יצקו מגיני ימין משה על גג הטחנה בטון להגנה. הנציב הבריטי שיצא מתפילת יום א’ בכנסיה הסקוטית הסמוכה, הורה לחייליו לפוצץ תוספת זו. בפיצוץ הראשון לא קרה כלום. אנשי ימין משה ביקשו מאיש החבלה הבריטי שידווח לנציב כי ביצע את משימתו, אך החבלן שפחד על פרנסתו, נאלץ לפוצץ את הכיפה, שנבנתה מחדש למחרת. כיום פועל בתוך הטחנה מוזיאון זעיר המוקדש לפועלו של מונטיפיורי.

 ליבו האבוד של של המלך הסקוטי

כמה עשרות מטרים דרומית למשכנות שאננים, נמצאת מזרקת האריות שנבנתה בתרומתו של קנצלר גרמניה לשעבר, הלמוט קוהל, ושוקקת חיים בכל שעה משעות היום. מעבר לכביש – הכנסייה הסקוטית סנט אנדרוז, על שמו של אנדרי, אחד מ-12 השליחים של ישוע.

הכנסיה הוקמה בשנת 1927 על ידי הכנסייה האנגליקנית לזכרם של חיילים סקוטים שנפלו בארץ ישראל ובירושלים במלחמת העולם הראשונה. ליד מדרגות הכניסה לוח זיכרון ובו מוזכרים דבריו של הגנרל אלנבי שנכח בטקס חנוכת הכנסיה. הארכיטקטורה של הבניין מזכירה מלבנים צמודים והחלונות עוצבו בסגנון אר-דקו. ברצפת האפסיס המרכזי של הכנסייה, לוח אבן המזכיר את שמו של מלך סקוטלנד רוברט ברוס (דמותו הופיעה גם בסרטו של מל גיבסון “לב אמיץ”). לפני מותו, אי שם במאה ה-14, ביקש המלך שליבו יקבר בכנסיית הקבר שבירושלים. השליח, ג’יימס דגלס, נהרג בדרכו לעיר ולבו של המלך נעלם.

המרכז למורשת בגין (טל’: 02-5652020) שוכן בסמוך לכנסיה הסקוטית ומשקיף אל העיר העתיקה. בחצר המרכז, ניתן להתרשם מאתר קבורה מתקופת הבית הראשון באזור המכונה כתף הינום. באחד ממערות קבורה אלה נמצאה לוחית כסף ועליהָ פסוק מקראי מברכּת הכוהנים שבתורה. זוהי אחת מהכתובות הקדומות בעולם בעברית וניתן לראותה במוזיאון ישראל.

 

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.