מידע על עמק החולה ומסלולי טיול באזור

עמק החולה. צילם:אלכס גרינברג www.greenberg.inter.net.il. מתוך אתר פיקיוויקי

עריכה לשונית: יעל פלד

עמק החולה הוא עמק מישורי שאורכו עשרים וחמישה קילומטרים והוא כולל עיר אחת, מושבה אחת ועשרים קיבוצים ומושבים, שמקצתם שייכים למועצה האזורית גליל עליון ומקצתם שייכים למועצה האזורית מבואות חרמון. גבולותיו של המישור הם מרמת הגולן שבמזרח עד הרי נפתלי שבמערב ומכפר יובל, מעיין ברוך ומורדות החרמון שבצפון עד לרמת כורזים הנחתמת בנחל מחניים\משמר הירדן שבדרום.

–

היסטוריה

הקרקע בעמק החולה הייתה עשויה ממדרגות בזלת ומאדמות סחף. אפיונו זה של העמק הוביל את עופות הים הנודדים לאמצו כמקום מנוחה, בעיקר מסביבו של האגם. בנוסף עמק החולה הוא מקור גידולים של צמחים נדירים ודגים נדירים. במצב זה היה קשה לנצל את הקרקע לחקלאות ואף לנקז את השטח ביעילות, משום שבהעמקת תעלות נחשפו מי תהום נוספים. זהו הגורם לכך שניקוז הביצה התאפשר רק לאחר הורדת מפלס מי האגם, באמצעות העמקת אפיק הירדן במוצאו ממנו.

בשנות החמישים הוחלט לייבש את ביצות החולה ואת אגם החולה שהשתרעו על פני 60,000 דונם כדי להשתמש בשטח זה לצורכי חקלאות. עם זאת בשל סחף המים שיצר סוללת עפר שקומתה כמה מטרים מי הגשמים לא הצליחו להתנקז במי הנחלים שנשפכו לעמק. לכן, בעונת החורף מפלס מי התהום עלה וגרם להצפת שטחים רבים. מצב זה לא אפשר לנצל את הקרקע לחקלאות. בנוסף חובבי הטבע היו מעוניינים לשמר את הנוף. סיטואציה זו הובילה להחלטה לייבש את ביצות החולה ואגם החולה. חובבי הטבע יצאו במאבק נגד מקבלי ההחלטות שהוביל להקמתה של החברה להגנת הטבע. החברה להגנת הטבע הצליחה לשכנע את מקבלי ההחלטות להשאיר שטח של 3,200 דונם שבו הם יוכלו להקים שתי שמורות טבע שמטרתן לשמר את רוח המקום. שטח זה היה אמור לכלול את ביצות, את האגם, את הצומח של החולה ואת נחל עינן והמעיינות המזינים אותו שישמשו לצורך הקמת שמורת טבע. אף על פי כן כשהורידו את מפלס מי אגם החולה התברר שנשארו רק מאות דונמים של מים מבריכות הדגים שהיו מזוהמים בכימיקלים ובתערובת מזון מלאכותית. בנוסף לאחר מלחמת ששת הימים הביאו לשמורה תאואים. מצב זה גרם להכחדתם של צמחים ובעלי חיים רבים.

בשנות השבעים חידשו את סוללות העפר ובנו מאגר שיקוע כדי לשפר את איכותם של המים, אך ניסיון זה לא הצליח.

בתחילת שנות התשעים הציפו שטח המשתרע על פני אלף דונם של אדמות כבול בנוסף להצפות המלאכותיות המתרחשות בכל חורף כדי לשפר את איכותם של מי הכנרת. לעומת זאת בסוף שנות התשעים ייבשו את האגם המרכזי, כדי שהצומח כגון גומא הפפירוס ונופרים ובעלי החיים שנכחדו כגון שפמנונים יוכלו לחזור לשמורה. עם זאת תהליך זה פגע בבתי הגידול ובסוללות העפר שהוביל להורדת מפלס המים, לפגיעה בצמחים ולהכחדתם של הנופרים.

בשנות האלפיים ניסו שוב לשקם את המקום כדי לשפר את איכותם של המים והזרימו מים נקיים מהירדן. תהליך זה צלח ואכן איכותם של המים השתפרה, הצומח התאושש מהמכה שספג ואף בעלי החיים חזרו לשמורה.

כיום עמק החולה משמש למקור מחייתם של בעלי חיים רבים בשל היותו עשיר בחמצן טמפרטורה נוחה של המים. בעלי חיים אלו כוללים עופות כגון עגורים, חסידות, אגמיות, סופיות, ברווזים, שקנאים, קורמורנים, אנפות, דורסי יום, דורסי לילה וציפורי שיר. בנוסף הם כוללים דגים כגון אמנונים ושפמנונים. אף הם כוללים יונקים כגון לוטרות, חתולי ביצות וחזירי בר. גם הם כוללים מכרסמים, צבים, דו-חיים,

בנוסף עמק החולה משמש למקום גידולם של צמחים כגון קנה מצוי, סוף מצוי, נהרונית, קרנן אירוס ענף, גומא הפפירוס, טיון דביק, סמר, פטל הקדוש, שנית הגדולה, ערבה שעירה, דולב מזרחי, מילה סורית, צפצפת הפרת, נופר צהוב ונימפאה לבנה ושל תאואים וחמורים.

רשות הטבע והגנים פועלת בשתי שמורות הטבע שברשותה להחזרת עופות שנכחדו מהשמורה כמו העיט לבן הזנב.

–

התיישבות

בתקופה הפרה-היסטורית

העדות הראשונה להתיישבות בעמק החולה הייתה בבנות יעקב ובמעיין ברוך ,שבהם מצאו שרידי יישוב, צומח ודומם האופייניים לתרבות האשלית. אחרי כן בעינן ששם מצאו שרידי יישוב, צומח ודומם האופייניים לתרבות הנאטופית. בהמשך ביסמון שבמדרונות הגולן ששם מצאו שרידי יישוב, צומח ודומם האופייניים לתרבות הנאוליתית הקדם קרמית לפני 10,000 שנה.

–

בין העת העתיקה לבין ימי הביניים

בתקופת הברונזה והברזל התיישבו בתל ענפה שהיה ממוקם בסמוך לאפיקו של נחל קליל, בתל נעמה שהיה ממוקם סמוך לאפיקו של נחל עיון ובתל רון שהיה ממוקם סמוך לאפיקו של נהר הירדן. מעברם של תושבי המקום עבר במדרונותיהם של ההרים, כשמדרום המעבר היה בין חצור לבין גשר בנות יעקב ואילו מצפון המעבר היה בין בקעת עיון לבין הבניאס. מצב זה מנע מהתושבים להגיע לערים חצור וקדש ובתל דן.

בתקופה ההלניסטית התיישבו בערים פאניאס, דפנה ותלה (תליל) – חולתה של היום.

–

התיישבות ערבית

הערבים שחיו בעמק הע’ורנה נודו מאזורם ועברו להתיישב בעמק החולה ביישובים עין אווזים, באל-ח’אלצה, זוק א-תחתאני ומארג’ עיון שהיו ממוקמים בסמוך לאפיקו של נחל עיון. בנוסף הא התיישבו בואדי אל-חמאם. הם גם התיישבו במקומות שהזכרנו קודם: ביסמון, בעינן ובתל דן.

–

התיישבות יהודית

1883 התיישבו ביסוד המעלה

1890 התיישבו במשמר הירדן.

1916 התיישבו בקיבוץ איילת השחר

1936 התיישבו בקיבוץ חולתה

1939 התיישבו בדן ובעמיר.

1940 התיישבו בראש פינה ובנחמיה.

1941 התיישבו בכפר בלום.

1942 התיישבו בכפר סאלד.

1944 התיישבו בשמיר ובמושב נחלים.

1945 התיישבו בלהבות הבשן