מיומנה של נוודית (NOMAD) ישראלית

שמי ליאור, וחייתי כנוודית בדרכים ברחבי העולם, כ- 12 שנה.

הנוודות החדשה היא אורח חיים וצורת מחשבה המבוססים על ארעיות שנעשתה לאחרונה דבר פופולרי ונגיש, במיוחד לאור העליה באנשים שעובדים מהאינטרנט ולאור כמויות הבלוגרים שנותנים מידע על איך ניתן להחזיק אורח חיים שכזה.

מה שמשותף לרובם הגדול הוא שהם גברים. ומה שונה אצלי? זכיתי להיוולד למין השני.

כנשים, העולם בין כה וכה נראה מפחיד, מאיים יותר ופחות מאפשר. וכיוון שלצאת לדרכים זה דבר שמאוד מפחיד אנשים כשלעצמו, לנשים זה אפילו יותר.

אז איך עשיתי את זה בכל זאת?
האמת, שביום שבו דרכתי בנתב”ג כדי להתחיל את המסע הזה לא היה לי מושג שהוא יקח 12 שנה. חשבתי שאני טסה לטיול קצר (או מה שאנשים קוראים לו טיול ארוך של כמה חודשים).
הייתי בת 19 ורציתי לראות עולם, לא היו אז קבוצות פייסבוק שעזרו בכך או אתרים רבים. היה לי רק את עצמי להתחבט בין פחדים וחששות.
בין פיק ברכיים לרגליים קרות, הבנתי שכל הסיטואציות האלו שאני כה מפחדת מהן בעצם מעולם לא קרו. הן רק בראש שלי, ועד שלא אצא לעולם לא אגלה באמת עם אילו סיטואציות עלי להתמודד.

אז ארזתי תיק ויצאתי.

מהר מאוד הבנתי שכסף הוא הדבר האחרון שצריך להדאיג את מי שחי כנווד. עבודות זמניות אפשר למצוא בכל מקום אם הולכים עם ראש פתוח והחיים בדרכים זולים בהמון מחיים במקום אחד.
רק עכשיו כשחזרתי לישראל התחלתי להבין למה כל כך מטריד את כולם העניין של איך אסתדר כלכלית בטיול ארוך? בישראל עוד לפני שפוקחים את העיניים בבוקר כבר יוצא כסף מהכיס, בין אם זה שכר דירה, תשלום למוסד מדיני כזה או אחר, חשמל, אינטרנט ועוד כל מיני הוצאות אחרות שנוספות כל יום בלי שאפילו התחלנו לחשוב על הצורך הבסיסי שלנו כאנשים בעולם זה.
בדרכים, הצורך הבסיסי הוא היחיד שצריך לקיים כלכלית – אוכל ולינה. נכון יש התניידות לפעמים בכל מיני דרכים, אבל גם אותה אפשר להוזיל בהמון ואפילו לעשות בחינם, וגם אוכל ולינה אפשר בחינם במקומות רבים. מעבר לזה, מה שנראה לנו כמעט כסף פה הוא הרבה מאוד כסף בארצות אחרות.

אבל, הפחדים האמיתיים של אישה בדרכים הם הפחדים הבטיחותיים.

הרבה מהמדינות בהן טיילתי מוגדרות כמדינות מסוכנות. אחד הדברים הנפלאים שגיליתי דרך החיים האלו במסע הוא שכל מה ששמעתי מהמדיה הוא פשוט לא נכון. במדינות מסוכנות כמו מצרים, דרום אפריקה, מקסיקו וכו’ הרגשתי הכי בטוחה. המקומיים היו נחמדים, מקסימים ועוזרים.

אבל,  הפחד שלנו כנשים הוא מעבר לזה, הוא פחד של הטרדות מיניות.

אז כאן אכנס לסטטיסטיקה, שאמנם לא תשמח אף אחד, אבל במקום מסוים היא עוזרת לקבל פרופורציות לגבי המצב בדרכים – רוב מקרי ההטרדות קורים קרוב לבית על ידי מישהו מוכר.
כאישה בעולם הזה, כנראה שבשלב כזה או אחר נצטרך לעבור את זה, וכיוון שזה לא יגרום לנו במקום מגורינו להסתגר מרוב פחד בבית, אין טעם שזה יגרום לנו גם לא לצאת לדרכים.
זה לא שזה לא יקרה בדרכים, כי רוב המקרים הם מאנשים שאנו מכירות היטב, אבל חלק מהשינוי שמתהווה בשנים האחרונות לכבוד האישה יבוא אם לא ניתן לדברים כאלה לעצור אותנו מלצאת ולעשות מה שאנו רוצות.

אז איך מתמודדים עם זה כשאנו בארץ חדשה עם שפה שאנחנו לא בהכרח יודעות?

ובכן, נתחיל בכך שכשאני אומרת טיילתי לבד זה לא שבאמת הייתי לבדי לגמרי 12 שנה. בעולם שבו מלבד חרקים החיה הכי נפוצה היא בני אדם, פוגשים חברים בכל פינה. לעיתים חברים לדקה, ולעיתים חברים שנשארים כל החיים. ודווקא בגלל צורת החיים הזו לא לוקחים את הזמן כדי לבחון לאט לאט את האנשים שמכירים, אלא חברות שנוצרת הופכת להיות מהר מאוד עמוקה ביותר. המעצורים שאנו שמים על עצמנו מלחשוף את עצמנו מיד במקום בו גדלנו לא חלים בדרכים. היו פעמים שפיתחתי חברויות עמוקות יותר בשבוע מאשר מה שעשיתי בשנים בישראל. והחברים האלה מהדרכים יוצרים מעגל תמיכה נפלא בכל מה שקורה.
אתן כדוגמא מקרה שקרה לי בהונדורס בו בפעם היחידה בכל ה-12 שנים בהם הסתובבתי גנבו לי את הארנק מהתיק, עם כל הכסף וכרטיסי האשראי. הראשונה שנחלצה לעזרתי ודאגה לי מאוד היתה בחורה קנדית שהכרתי רק יום קודם לכן.
דרך התמודדות נוספת עם זה היא לסמוך על האינטואיציה שלנו והחוזק האישי. אלו דברים שהופכים להיות כל כך חזקים כשמטיילים לבד, וזה קורה מעצמו, כי כשאנו סומכים באמת רק על עצמנו להסתדר במקומות חדשים לגמרי אנחנו גם לומדים הרבה יותר על החוזק הנפשי שלנו ועל הסתמכות על האינטואיציה שלנו.

החיים בדרכים, חשוב לזכור, הם חיים לכל דבר. הם לא חופשה ארוכה ומתמשכת בה הכל תמיד טוב ונפלא, יש הרבה רגעים קשים, כואבים, מפחידים ועצובים. כמו בחיים רגילים במקום אחד. אבל יש בה גם הרבה רגעים קסומים ונפלאים, למידה אין סופית, קבלת פרספקטיבה שונה וחוויות כל כך מעצימות שלפעמים אין מילים לתאר אותן.

ומה זה אומר מבחינה טכנית? איך מתארגנים לחיים שכאלו?

לנסות להתארגן לחיים שהם הפתעה אחת גדולה לדעתי יוביל להרבה אכזבות, לעומת זאת לקבל כל מה שבא כחלק מההרפתקאה, לזרום עם סיטואציות וגם לדעת לקחת שליטה ולשנות אותם מתי שצריך זו ההתארגנות האמיתית.
הרבה פעמים לא ידעתי לאיזה ארץ אמשיך עד הרגע האחרון, הבחירות לארצות מסוימות באו כיוון שרציתי לראות שם מקומות מסוימים, או להכיר תרבות חדשה, לפעמים זו פשוט הייתה הטיסה הכי זולה שמצאתי, ולפעמים נסעתי כדי לבקר חברים שהכרתי בדרכים. המון פעמים חזרתי למקומות שממש אהבתי.
זזתי עם מטוסים, סירות, טרמפים, מכוניות, אוטובוסים, גמלים, סוסים, הליכה וכו’.
ישנתי בבתי פאר לפעמים ולפעמים בתוך שק שינה בחורשה כלשהי, פעם אפילו העברתי לילה בתחנת דלק.
למדתי שפה חדשה רק מדיבור עם המקומיים, וצלילה ושייט ואיך להדליק אש בעזרת אבנים.
כשהראש פתוח ונשארים סבלניים וסובלניים כלפי כולם מגלים המון דברים נפלאים בדרכים. 

לסיכום

כמעט כל אחד יכול לנסות לחיות כנווד ללא חשש. צריך רק להעיז!!




כתבות ורשמים

רוצים לעזור לאתר טיולים שיהיו בו הרבה מסלולי טיולים?

לחץ כאן

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים