מיתמי – אהבת האספנים, פינת חן במושב קדימה

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

ביקרה, צילמה וכתבה: לאה פופר, מורת דרך,  מרצה וחוקרת תרבויות ואומנויות נעלמות

אישה יפה, יפה מאד פותחת את הדלת. שערה הזהוב טובל בפסי אפור המאירים את עיניה הכחולות. מאחוריה מביטות בה כל האימהות הקדומות אותן אספה והביאה לבית אהבתה. נשים גדולות עטופות בבדים עזי צבע זקופות נושאות על ראשן סלים מלאי עמל יומן. רוח של טוב הבא ממקומות אחרים רחוקים עוטף את הבית. העין לא יודעת שבעה. צבעים מתפרצים ויופי תמים, אחר הבא ממקומות שבהם עוני חומרי הופך לעושר רוחני, צבעוני, מלא תנועה סטטית של המרחבים והדמויות. עולם חלומות, אגדות על שדות תירס, בקתות קוטפי עלי הטבק, מסע חתונה ופרחים אין סוף של פרחים בכל הצורות הצבעים והמחברים.

אינגה עומדת לידי שקטה מודעת לתחושות שלי לגבי כל עבודה. הרי היא ובני בחרו אותם והם חשו את אותן תחושות של התרגשות הגילוי, שמחת הצבעים והתובנה כי עליהם לרכוש את הפריטים. לשמר, לעזור לאומן ולבנות אוסף ייחודי.

שדות התות הנצחיים

משני צדי הכביש המוביל למושבה קדימה נפרשים שטחים גדולים של שדות תות מתכנסים מוגנים ביריעות ניילון. בקצוות השורות פורצים החוצה כמה עלי תות בירוק עז ותותים בשרניים גדולים, פתיינים. שרידים אחרונים לחזון התיישבות חקלאית.

ב-5 ביולי שנת 1933 עמדו יהושוע חנקין אשר רכש את הקרקעות בעזרת חברת הכשרת היישוב וקבוצת צעירים “בנים ממשיכים” של מושבות הברון נפעמים ליד שטחי אדמת הבור המכוסה בחלקה ביצות והקשיבו לנאומו של חנקין. “צעדנו צעד קדימה”! אמר בקול רועם. השמש האירה את זקנו הארוך. בעיני הצעירים נדמה כנביא המוביל אותם לארץ המובטחת. מלהט חזונו של חנקין ומה”בנים הממשיכים” נותר סניף הצופים הנושא בגאווה נטולת בסיס מציאותי את השם” בני המושבים”. המילה “קדימה” של שנת 1933 שינתה את משמעותה. בכיכר הכניסה למושבה נשענת דמותו של הרצל על אבן מבטו לעבר האופק הסוגר עליו בבתי מידות. פעם, בבואי בשעת בקר מוקדמת למושבה דימיתי את הרצל מסב את פניו בבושה מבתי המידות זוללי הקרקע החקלאית וחזון ההתיישבות נאנח על בחירתו בעם קשה עורף והחל שר לעצמו את המילים החרוטות על האבן “ולפאתי מזרח קדימה, עין לציון צופיה”.

–

רחוב הרצל פינת רחוב הפלמ”ח

שמות הרחובות מוקירים תודה לאבות המייסדים ומנסים ללכוד בשם את חזון ההתחלה ואת ה”צעד קדימה”. הרצל זכה לרחוב הראשי. רחוב ארוך ישר הנפתח לרחובות קטנים נושאי שמות פרנסי הציונות. אני מחפשת את “הרצל פינת הפלמ”ח”. תסכימו איתי כתובת מחייבת.

בתי המתיישבים הפכו לאחוזת פאר מוקפות גדרות אבן. לעיתים נראים ענפי בוגנוויליה סוררת המנסה לנשום את המרחב הציבורי הפתוח. במהירות רבה היא מוחזרת לקו הישר הגזום של הגדר. בין בתי המידות מצטנעים בתי הסוכנות הקטנים מוקפים עצי פרי. ריח הדרים שוטף את הרחוב, מתגנב בשקט וגורם לי לעצור, לשאוף את הריח המשכר לתוכי ולהיזכר בשירו הנפלא של אהוד מנור שיר ציוני אופטימי

עמוק בתוך החורף תגלה שיש בך עוד קיץ.

עמוק בתוך העצב תגלה שיש בך שמחה.

עמוק בתוך הלילה תגלה שיש בך עוד בוקר.

עמוק בתוך הזעם תגלה שיש בך סליחה.

עמוק בתוך הפחד תגלה שיש בך עוד אומץ.

עמוק בתוך השקט תגלה שיש בך עוד קול.

עמוק בתוך הקרח תגלה שיש בך שלהבת.

עמוק בעננים שוב תגלה כחול-לבן-כחול.

ואם אתה לא אופטימי

זה סימן שאתה לא צעיר

ואם אתה לא אופטימי

זה סימן שצריך שוב אותך להעיר

בציוץ של ציפורים, ברוח מן הים

ובריח פריחת הדרים.

ואם אתה לא אופטימי

זה סימן שאתה לא צעיר

ואם אתה לא אופטימי

זה סימן שצריך שוב אותך להעיר

בצחוקם של נערים,

בשמש שעוד קם,

ובשיר עם כמה חברים.

–

אהבה מהגב

זה סיפור אהבה שיד הגורל כיוונה. לפני כשלושים שנה גבר צעיר יפה להלל וחסר מנוחה בשם בני. מתמחה בעסקי ביטוח בינלאומי. עבודה, סקרנות וייצר הרפתקנות הביאו אותו למדינות דרום אמריקה ולאירוע חברתי בה הופיעה לפניו בחטף גב זקוף שיער בלונדיני ארוך. “את זאת אני לוקח איתי ” אמר בני לחברו. “אתה יודע מי היא”? שאל החבר המופתע “לא” ענה הגבר השרמנטי. “היא בתו של מנהל החברה” “אז מה”? ענה הגבר הישראלי. ובחדר הסמוך נפל הפור. אמר האב לביתו “יש לי כאן אורח מישראל לכי שבי לידו ותארחי לו חברה”. “אבא ביקש ואני התיישבתי לידו” אמרה אינגה. הגב הפך לעיניים, שיער זהוב ופעימות לב בלתי נשלטות גורליות של שניהם. “היא ישבה לידי לא ראינו יותר דבר ולקחתי אותה איתי” “שבועיים אחרי שעזבתי את הבית עם מזוודה התחתנו” סכמה אינגה את ההתגלות והמפגש הייחודי שלהם.

מרד במשפחה, תהליך התפכחות מהאמונה הדתית הקתולית התאהבות בצעיר שבא מתרבות אמונה ומקום אחר וחיבור בלתי נפרד לאהבת אמנות דרום אמריקאית.

יפה להלל היא אינגה. יופי שאינו תלוי בזמן, מרחב גיאוגרפי, אקלים. יופי שאינו מתכהה עם הזמן. יופי רוחני שלם. המחובר לאיש אחד לבני למשפחה שהקימו לכאן ולעכשיו. עוצמת נוכחותו הגברית של בני מאזנת את עדינותה החזקה של אינגה.

לימים פרסם בני את ספר שיריו והפך את סערות הנפש הגוף והמקום להצהרת אהבה עדינה וייחודית

–

את האישה

את האישה בחיי,

את האישה שהביאה זרי דפנה לראשי.

את האישה שבוערת בעורקיי,

מלחשת, רוטטת, שובה את כולי.

את שנתת לי חייך ללא סייג,

את שלבך חבר ללבי.

אתך כל יום יקירה הוא יום חג.

את משאת נפשו של אישך, זה אני!

כמיהתי לחבקך בעוצמה,

ללטף ולחוש את לבך,

ליהנות מדבשו של הרוך בתוכך,

לחוש את עינייך שוטפות גופי בערגה.

את רעיה היא זו שנתנה בי העוז,

את הדחף ללחום וחרוז לך לחרוז.

את היית זו שתמכה

באותם העתים שנפשי בם נקעה.

את היא זו שבלהט ואמונה ביכולתי

הנעת לאופק ורוד את נפשי.

את שהזרקת לדמי את הטעם לחיות

את החשק לרצות.

לרצות בך רעיה, לרצות בקולך, בגופך ובנפשך,

לרצות ביורשיי עד אין גבול, לרצות ברוח אפך.

את שגידלת ושימרת בקנאה

קיננו באשר הוא היה.

את אישה שלבי לך נפעם

בראותי את דמותך, כל כולי אז תשוקה.

כמהה ישותי לך יותר מאי פעם,

וגופי מתרפק לך, אהבה מתוקה!

–

האספן, האספנית ובניית האוסף

בימים אלו נימצא בדפוס ספרו של בני העוסק בתהליך בניית האוסף היחידי בעולם של כל בני משפחת קאמיל פיסארו לדורותיה. תהליך בניית האוסף חיבר את בני לכתיבה על מהות האספנות ואישיות האספן. אדם לא קם בבקר ומחליט “מהיום אני אספן” תכונות האספן מולדות. תופעת האספנות כוללת תאווה לדבר. יכולת התבוננות, “צייד”. לימוד בלתי פוסק, יציאה למסעות גילוי המסתכמים בעיתוי נכון של רכישה – תמיד לפני האחר. תמיד לפני שמישהו מבין את איכות וערך הדבר. התמדה וחיפוש להשלים את האוסף. נושא הכסף? נדמה כי למתבוננים מהצד באוספים גדולים נדמה כי האמירה “טוב, יש לו כסף, הוא יכול להרשות לעצמו” פותרת את העניין. נושא הכסף אינו בהכרח במקום הראשון לאספן המקדיש את עתותיו, חוכמתו ולימודיו לתחום האיסוף. הידע ולא מעט המזל נמצאים במקומות הראשונים. ידע ומזל מביאים את האספן ליכולת לרכוש פריטים במחירים ראשוניים ולהיות זה שישנה את השוק ביחס לאומן, החפץ ויעלה את ערכו.

שמתם לב שאני כותבת בלשון זכר “האספן”? נשים יקרות נא לא להאשים אותי מידית באפליה נשית. לאורך ההיסטוריה נודעו בעולם נשים בודדות אשר הצליחו לבנות אוספים גדולים. הן היו בעמדות כוח נשי או שלטוני. השינוי ביכולות נשים ל”השמיע קול” הנסמך גם על יכולות כלכליות והשפעה אומנותית תרבותית החל בסוף המאה התשע-עשרה ובעיקר בתהליך ההולך ומתפתח אחרי מלחמת העולם הראשונה. בניית אוסף על ידי שני בני זוג הינו נדיר עד היום. העיסוק באוסף מעורר לא פעם התנגדות ותחושת תחרות בלתי ניתנת להכרעה מול חפצים דוממים של הנשים ובני המשפחה.

אינגה ובני חיברו את אהבתם דרך מסעות הגילוי והרכישה של כל האוסף הייחודי המונה אלפי ציורים, פסלים, רישומים ממדינות דרום אמריקה.

–

–

רעידת האדמה בהאיטי – אמנות קירונית נשחקת עד דק

מופלאות דרכי העולם. במשך שנים אספו בני ואינגה את עבודותיהם של ציירים מטהיטי. הגעתם החוזרת למקום, היכרותם עם המקומיים ואנשי הקשר לאמנים היושבים בכפרים בקרבת פורט-או-פרינס הביאו אותם לרכישת מאות יצירות אמנות. ההכרה באמנות ה”ילידים” מהאיטי היו חיבור של “משוגעים לדבר” אשר ראו בעושר הצבעוני, בבניית כל אירוע ותיאור כל פרט מאורח החיים המקומי חוויה חזותית מקורית וייחודית למקום כמו שפה אניגמטית של סמלים וסימנים בהם כל צבע, צורת פרח, מיקום דמות, בית או בעל החיים בעל משמעות. כמו אמרו אנחנו חוגגים את חיינו הדלים הנתונים לחסדי השמיים, הרוחות והים בצבעוניות אדירה אשר תבנה עבורנו עולם דמיוני משלנו בו נמקם כל דמות וכל דבר לפי בחרתנו ורצוננו אנחנו נבנה את העולם הדמיוני שלנו המעוגן במציאות הסובבת אותנו.

החיבור בין “סידור” ההתרחשות לחוסר המציאות ייצר את המציאות. ה”לבנים” נפגשו עם עוצמה ואמת חדשה אחרת לא מוכרת, מסקרנת ויפה להלל.

רעידת האדמה אשר החלה בערבו של ה- 12 בינואר שנת 2010 הטביעה באחת אוצרות אמנות קירונית מקומית נדירה באיכותה. קירות בתי הפרלמנט, בניין העירייה, ארמון הנשיאות, הבנק העולמי, מבני הציבור בתי עשירים היו מכוסים במורלים עצומים נעלמו כלא היו.

שקט מוזר עטף את הבירה פורט – או – פרינס משלחות מכל העולם הגיעו לעזור. המשלחת הישראלית הגיעה ב15 בינואר ומנתה 220 אנשי צוות. שגריר ישראל בהאיטי עמוס רדיאן תאר בפני הכתבים אלי ברדנשטיין ואמיר בוחבוט את שראה…”. עשרות גופות מוטלות בכל קרן רחוב. אלפי בני אדם יושבים באמצע הכביש, פוחדים להיכנס לבתים בגלל האפטר שוק או מסתובבים ללא מטרה. יש מין שקט כזה, מוזר וקשה בעיר אין חשמל ואין מים ואין אוכל. קווי הטלפון קרסו. אנשים קבורים מתחת להריסות ואין צוותי חילוץ שמנסים להוציא אותם משם. לא ראיתי כוחות חילוץ או אמבולנסים. מה שיש זה בטל בשישים. מי שמטפל בפצועים הם אנשי המקום, איש איש וביתו, איש איש ומשפחתו”. בתוך ההרס הכללי, הלא צפוי לא נתן איש את דעתו על האמנות. מספר ההורגים לא וודאי עד היום.500 אלף נפצעו. שלושה מיליון נותרו ללא קורת גג, מזון, מים , בית או קרובי משפחה.

–

אוסף מיתמי- אוסף אהבה הבא משמות שני הילדים מישל ותמי

 אוסף “מיתמי” ידוע כאחד האוספים הפרטיים הגדולים בארץ. האוסף כולל כ-1,800 יצירות אומנות מקוריות של אומנים בעלי שם מרחבי העולם בסגנונות שונים.

הביקור בבית הפרטי אשר הפך לחלק מהגלריה הפרטית ומציג על קירותיו פריטים אהובים במיוחד על בני הזוג המוחלפים חדשות לבקרים, מרגש. בכל פינה ניתן לחוש את “בחירת האספנים” ו”אהבת האספנים”. האוסף נרכש על ידי שניהם. מהלך נדיר בעולם האספנות. לשאלה שבני נישאל לא פעם “איך אתם בוחרים”? בני עונה” היום אנחנו כבר לא צריכים לדבר הבחירות שלנו זהות ומידיות באותה מידה. למען האמת זה היה כבר מההתחלה שננו היינו זרים לתרבות ולעולם שגילינו. הייתה בנו סקרנות ואהבה גדולה לבני המקום. בכל פינה וכפר שכוח אשר בעיננו נדמה עני וחסר כל ראינו צבעים, צורות שמחה. זה הקסים אותנו.  זו הייתה ונשארה מנגינה בלתי פוסקת של ערגה המחדדת את כל החושים. קנינו כי אהבנו קנינו כי רצינו לעזור לאמנים קנינו כי הבנו שהרבה פעמים אם לא נקנה האומן לא יוכל להמשיך לצייר וקנינו כי הבנו שאנחנו רוצים לשמר את האמנות הנאיבית המקומית הייחודית הזאת”

בעקבות רעידת האדמה הגדולה הפכנו מבלי שהתכוונו למתעד האמנות הגדולים ביותר של שלושת הדורות הראשונים של אמני טהיטי יש בידנו את האוסף השלם ביותר של אמני ה”גל הראשון, השני והשלישי”. ברונו אפלה, סטפולה, יאן בלט, מקס רפלר. לא ניתן להשיג יותר עבודות שלהם. עבודות מעטות נמצאות בבתי אספנים ולא מוצגים בפני הקהל הרחב. חלק קטן נימצא באוסף מוזאון ראלי. והיכולת ללמוד ולהבין את חשיבותה של האמנות בטהיטי נימצא בידנו. כאן בבית. התערוכה המוצגת כאן על הקירות היא הוקרת תודה לאמני טהיטי אשר אינם בין החיים.

–

בית של אהבה

אינגה ואני החלטנו לפתוח את הבית לקהל שלא מכיר את האמנות המיוחדת הזאת ולאספנים ואוהבי אמנות המחפשים את האמנות מטהיטי. אנחנו אוהבים לארח בביתנו, בעולמנו האספני.

–

איך מגיעים?

נסיעה על כיבש 4. כניסה לקדימה מצומת הדסים-קדימה. ממשיכים כל הזמן יישר על רחוב הרצל עד פינת הפלמ”ח. פונים ימינה יש במקום חניה. מולכם בפינה ברחוב הפלמ”ח 25 בית עם גדר ירוקה.

יש לתאם את ההגעה מראש: 050-5338823 | 050-5200946

גלריה mitami”’

רחוב הרצל 25 פינת רחוב הפלמ’ח, מושב קדימה

www.mitami-art.com

–

ביקרה וכתבה: לאה פופר, מורת דרך, מרצה וחוקרת תרבויות ואומנויות נעלמות

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.