מסלול טיול בגן לאומי בית גוברין

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

המערה הצידונית – Photographer Amos Gil. מתוך אתר פיקיוויקי

כתבה וערכה: עינת מנדלבאום עם תוספות של רון פלד

גן לאומי בית גוברין נמצא באזור שפלת יהודה באגנו של נחל גוברין. הוא מורכב משרידיהן של שתי ערים עתיקות: מרשה ועיר שהיתה בתקופה אחת עיר ביזנטית ונקראה בית גוברין ובתקופה אחרת הוקמה על שרידיה עיר רומית שנקראה אליותרופוליס. העיר מרשה הוזכרה כבר בספר יהושע ולאחר מכן כאשר מסופר על כך שרחבעם מלך יהודה ביצר את העיר. מאוחר יותר, לאחר חורבן בית ראשון הפכה מרשה לעיר שבה ערב רב של עמים ותרבויות שחיו יחד ופיתחו את העיר למרכז כלכלי חשוב. העיר כללה את האדומים, הצידונים (ראו את המערה הצידונית), יוונים שהביאו את התרבות ההלניסטית וגם יהודים שנותרו לאחר חורבן הבית. מרשה חרבה לאחר גיור המוני שנעשה לתשוביה בידי בית שחמונאי. את מקומה תפסה לאחר מכן בית גוברין. בתקופה הביזנטית נבנו בעיר כנסיות ומאוחר יותר נחצבו מערות הפעמון.

המקום ייחודי והטיול בו מרתק בגלל המערות הרבות שבו. ניתן להבחין במקום בין כמה סוגים של מערות ששימשו למטרות שונות כפי שנראה בהמשך הטיול. ריבוי המערות נובע מכך שאזור השפלה מורכב ברובו מסלע הקירטון שהוא סלע רך יחסית ונוח לחציבה. סלע הקירטון גם נסחף בקלות יחסית ולכן יצר את הנוף המיוחד לאזור השפלה שהוא גבעות עגולות ורכות בסגנון טוסקנה ולא נוף סלעי קשה. סלע הקירטון הרך מכוסה בקרום קשה הנקרא קרום נארי ובו נהגו לחצוב פתח צר ולהרחיב אותו כלפי מטה. כך נוצרו מערות פעמון שהן מהמערות הגדולות והמרשימות במקום. סך הכל ישנן באתר מעל 3000 מערות שנחצבו ונעשו בהם שימושים שונים כמו מקום לבית בד, קולומבריום (מערה לגידול יונים), אמבטיות, בורות מים ועוד.

במקום ישנו גם אמפיתיאטרון מן התקופה הרומית אשר ניתן לדמיין אותו הומה אדם ובו מוצגות הופעותיהם של גלדיאטורים תוך צעקות משולהבות של הקהל. לפעמים נדמה שרק התפאורה השתנתה אבל ישנם דברים שלא השתנו כמו הרצון של האנשים לראות משחק טוב ומאבק אמיתי. בית גוברין הוא גן לאומי כך שישבו גם מקום לפיקניקים, חלקו נגיש לנכים ויש בו גם חנות למי שצריך. אם מגיעים למקום בחורף ובתחילת האביב כל הגבעות מסביב מוריקות ופורחות כך שלידנו רקע צבעוני ונהדר למערות, אך כיוון שהמערות נמצאות לפחות בחלקן מתחת לאדמה, זהו טיול שמתאים גם לימות הקיץ החמים.

תולדות מרשה (כתב רון פלד)

מרשה מופיעה בין הרי יהודה המוזכרות ביהושע ט”ו, 44 (“ומארשה”) וכאחת הערים שביצר רחבעם בעקבות מסע שישק בממלכתו: “… ויבן ערים למצור ביהודה… ואת גת ואת מרשה ואת זיף…” (דברי-הימים ב’ י”א, 8). בראשית המאה ה-ט’ לפנה”ס תקף זרח הכושי את יהודה וניגף מפני אסא המלך באזור מרשה: “…ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה…” (דברי-הימים ב’ י”ד, 10-8).

בתקופה הפרסית, לאחר חורבן בית ראשון, התיישבו במרשה – כמו גם בכל דרום יהודה – אדומים שהגיעו מדרום-מזרח. בשלהי תקופה זו (במאה ה-ד’ לפנה”ס) הגיעו למרשה צידונים ואף יוונים, שהביאו עמם את התרבות ההלניסטית. בנוסף להם התגוררו במקום מצרים בודדים ויהודים מעטים – חלקם נותרו לאחר חורבן בית ראשון וחלקם הגיעו ממישור החוף. כך נוצר מרקם חברתי מיוחד בעיר ההלניסטית, שהייתה למרכז כלכלי חשוב. באותה תקופה נבנתה גם העיר התחתית ונחצבו בה מערות רבות.

ממקורות היסטוריים ומהחפירות במקום עולה, כי בשנים 112/3 לפנה”ס כבש יוחנן הורקנוס לבית חשמונאי את מרשה וגייר את תושבי העיר וסביבותיה. העיר העליונה והתחתונה הפכו עיי חורבות. מרשה אמנם שבה ונושבה מחדש, אך היישוב בה היה דליל, ולדברי יוסף בן מתתיהו הוא נכחד בידי הצבא הפרתי בשנת 49 לפנה”ס.

תולדות בית גוברין (כתב: רון פלד)

בית גוברין תפסה את מקומה של מרשה כיישוב החשוב באזור. היא נזכרת לראשונה אצל יוסף בן מתתיהו בשנת 68 לספירה, כאחד הכפרים שנכבשו בידי אספסיאנוס הרומי. לאחר חורבן בית שני המשיך להתקיים במקום יישוב יהודי צפוף עד למרד בר-כוכבא (135-132).

בשנת 200 העניק הקיסר ספטימיוס סוורוס לעיר את שמה – “אליותרופוליס”, שמשמעה ‘עיר בני החורין’. תחומה השתרע ממישור החוף עד לים המלח ומאזור בית שמש עד לבקעת באר-שבע. שתי אמות מים הובילו מים ממרחקים ויחד עם מפעלי מים מקומיים סיפקו את צורכי התושבים. חמישה כבישים, שלאורכם נמצאו אבני מיל, הובילו אל העיר מכיוונים שונים. לצד בתי מגורים נבנו בעיר אמפיתיאטרון ומבני ציבור.

היישוב היהודי שוקם, ובמאות ה-ג’-ד’ בית גוברין מוזכרת בתלמוד ובמדרשים, לצד חכמים שיצאו ממנה כר’ יונתן ור’ יהודה בן-יעקב. מהתקופה הרומית והביזנטינית נתגלו בית קברות יהודי גדול ושרידים ארכיטקטוניים וכן כתובת של בית-כנסת. בתקופה הביזנטית הייתה בית גוברין מרכז נוצרי חשוב ונבנו בה כנסיות. בתקופה הערבית הקדומה נחצבו בה רוב מערות הפעמון ומהתקופה הצלבנית נחשפו שרידיה של עיר קטנה ומבוצרת, שבטבורה כנסיה שנחנכה בשנת 1136.

סביב העיר היו כפרים צלבניים ונראה שכנסית “סנדחנה” (סנט אנה) שוקמה באותה תקופה. עד מלחמת העצמאות התקיים במקום כפר ערבי. ביוני 1948 תפס הצבא המצרי את מבנה המשטרה הבריטית, שנבנה כאן בתחילת מלחמת-העולם השנייה. האזור נכבש בידי כוחותינו ב-27 באוקטובר 1948, ובמאי 1949 עלה על הקרקע קיבוץ בית גוברין.

המחקר הארכיאולוגי (כתב: רון פלד)

בשנת 1900 נערכו במרשה חפירות נרחבות על-ידי הארכיאולוגים בליס ומקאליסטר, מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. ב-1902 חקרו תירש ופיטרס את שתי מערות הקבורה הצידוניות הדרומית-מזרחית לתל. בשנות הששים והשבעים נערכו במקום סקרים בידי הגיאוגרף בן-אריה והארכיאולוגים אורן, דגן, קלונר ואחרים. פעולות חפירה ומחקר רחבות היקף מתקיימות מטעם רשות העתיקות בראשות פרופ’ עמוס קלונר למן שנת 1989 ועד היום.

חבל ארץ: דרום שפלת יהודה

נקודת התחלה: חניון הגן הלאומי

נקודת סיום: חניון הגן הלאומי

מפת סימון שבילים: מפה מספר 9- מבואות ירושלים

שילוט והכוונה במסלול: המסלול כולו מסומן וההליכה היא בשבילים ברורים

נקודות ציון: 13940/11140  (Lng:34.8954786198716  Lat:31.612936441195032)

גישה לאזור המסלול: ברגל

עונות מומלצות: כל השנה. בחורף ואביב ניתן להנות מפריחה וירק המקשטים את הגבעות שסביב הגן הלאומי ובקיץ ניתן למצוא במערכת המערות התת קרקעיות מפלט מן החום.

משך המסלול: כחצי יום

מאפייני המסלול: מכיוון שזהו מסלול הנמצא בכולו בתוך גן לאומי, הא מסלול נוח גם למשפחות עם ילדים קטנים ואפילו נוח בחלק ניכר ממנו לעגלות או כסאות גלגלים. למרות היותו נוח, קליל ולא מאתגר מבחינה פיזית זהו מסלול מעניין ומסקרן, גם לגדולים וגם לקטנים. ריבוי המערות שבו הופך את האתר למקום ייחודי שאין רבים כמוהו בארץ. במערות ניתן לראות סימנים ושרידים לחיים שהתנהלו במקום. באחת המערות, המערה הצידונית, נוכל לראות גם ציורי קיר רבים ומרשימים המקשטים את קירותיה. כאשר נטפס אל תל מרשה נוכל לצפות בנוף שנמצא תחתינו הכול שדות חקלאיים ואת הגבעות באזור.

רמת קושי: קל

אורך המסלול בק”מ: כ- 5 ק”מ

איך להגיע: המגיעים מכיוון צפון או דרום נוסעים בכביש 40 עד צומת פלוגות או לחילופין כביש 6 עד מחלף קרית גת ופונים מזרחה לכביש 35. הבאים מכיוון ירושלים להגיע מכביש 38- שער הגיא עד צומת נחושה ובו לפנות ימינה לכביש 35. בכביש 35 יש לעבור את קיבוץ בית גוברין ולפנות אל הגן הלאומי.

נגישות לנכים: השביל המרכזי המקשר בין המערות כמו גם אזור הפיקניקים נגיש לכסאות גלגלים או עגלות ילדים, כך שהמסלול ברובו הוא נגיש.

מקום לפיקניק: במקום ישנם חניונים הכוללים כסאות ושולחנות ומתאים לפיקניקים והם נמצאים בקרבת האטרקציות המרכזיות שבמקום.  בגן הלאומי ישנה גם חנות של רשות הטבע והגנים בה אפשר להצטייד באוכל או תוספות למי שגמר הכל בדרך…

לעיון: הנחיות בטיחות ודגשים לפני ובמהלך טיול

כניסה: בתשלום

חניה: כלולה בתשלום הכניסה.

קליטה בקשר: תקינה

נקודת מילוי מים: במקום ישנם שירותים מסודרים וגם מקום למילוי מים

אזהרות למפגעים במסלול: אזור השפלה באופן כללי מלא מערות ובורות לכן יש ללכת בשביל המרכזי ולא לרדת ממנו.

מקומות להפסקה במסלול: בקרבת המערות המרכזיות- המערות הצידוניות, מערות הפעמון וגם בקרבת תל מרשה ישנם מקומות מוצלים לפיקניקים ולעצירה למנוחה. ישנם מקומות רבים להפסקה במהלך המסלול, גם המערות הצדדיות והפחות מפורסמות הן מקום מצויין לעצירה והסתכלות.

פריחה ומוקדי עניין עונתיים: באזור גן לאומי בית גוברין ישנה בעיקר צמחיית בתה בשילוב של פריחה עונתית. בחורף ניתן לראות במקום כלניות וגם רקפות בין סלעי המערות. לקראת האביב האזור מכוסה בהרבה עשב ירוק וכולל פריחה של תלתנים, מרגניות ועוד. באביב אזור צבוע גם בצהוב מפריחתן של החרציות, הסביונים או שיחים כמו סירה קוצנית, קידה שעירה. הגן הלאומי כולל גם את שרידי הכפר בית ג’ברין שהיה במקום עד מלחמת העצמאות. עד היום ניתן לראות חלקים מן הבוסתנים של הכפר שכוללים עצי פרי שונים כמו רימונים, זיתים, תאנים ועוד.

מסלול הסיור (כתב: רון פלד)

הסלע כאן הוא גיר רך (קירטון) ועוביו עשרות מטרים. מעליו נוצר קרום קשה יותר (נארי), שעוביו 3-1.5 מ’. כדי להגיע אל הקירטון צריך היה לחצוב בנארי. הסלע הטבעי הרך איפשר חציבת מערות רבות ומגוונות. מהמערות הופקה אבן בנייה, ואילו החללים של חלק מהן נוצלו כמתקני תעשייה, לאגירת מים, לאחסון, לאחזקת בהמות ולקבורה.

בגן מצויים אתרי הביקור הבאים:

תל מרשה והעיר התחתית – בתיה ומערותיה (מס’ 7-2, 12-10)

מערות הקבורה הצידוניות (מס’ 9-8)

בית הקברות והכנסייה (מס’ 13,1)

מערות הפעמון בבית גוברין (מס’ 14)

המסלול הארוך (4-3 שעות)

ניסע ברכב מקופת הגן 1.3 ק”מ בכביש העולה לכיוון דרום וממשיך בעיקול שמאלה עד למגרש חניה א’. מכאן נצא לסיור רגלי בן 1.5 ק”מ למערות 9-2.

* את הרכב יש להעביר לחניה ג’, או לחזור אליו בגמר הסיור. אם לרשותכם שני כלי רכב, ניתן להשאיר אחד

מהם בחניה א’ ואת האחר בחניה ג’.

ממערה 9 יש לחזור לרכב באותו שביל הליכה ולהמשיך בנסיעה למערות הפעמון (14).

קצר וקולע (כשעתיים)

נגיע ברכב לחניה א’. מכאן נצא לסיור רגלי למערה הפולנית והקולומבריום (3-2). ניסע 800 מ’ בכביש העולה לעבר תל מרשה ונקיף אותו עד לחניה ב’. נבקר במערכת מערות (7). נמשיך בנסיעה כ-500 מ’ במורד ההר לחניה ג’. נבקר במערה הצידונית המצוירת (8). ניסע כ-1.5 ק”מ עד לחניה ד’, ונבקר במערות הפעמון (14).

האתרים בגן

1. בית הקברות הצפוני של מרשה הוא מן המאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס. נחשפו בו שתי מערות כוכים, שהוכשרו לביקורי קהל. בסמוך להן נמצא חלקן האחורי של שתי מערות נוספות. בור הפעמון, שנחצב אחר כך, פגע במערות אלו.

2. “המערה הפולנית” היא בור מים, שנחצב במאות ה-ד’-ג’ לפנה”ס. בתקופה מאוחרת יותר נהפך הבור למיתקן לגידול יונים. בעת מלחמת העולם השנייה ביקרו במקום חיילים פולנים מצבא אנדרס וחרתו על עמוד התמך (ממנו נותר רק החלק התחתון) את שנת ביקורם – 1943, את הכתובת “ורשה, פולין” ודמות נשר – סמל הצבא הפולני.

3. מערת הקולומבריום (מיתקן לגידול יונים) בנויה בצורת צלב כפול והיא הגדולה והיפה בארץ. נמצאו בה למעלה מ-2,000 כוכים ונראה שבמקורה היו בה רבים יותר. בכוכים גידלו יונים לפולחן ולמאכל, וזבלן נוצל לדישון. הקולומבריום חדל לשמש בסוף המאה ה-ג’ לפנה”ס, והכוכים הוסבו למחסנים. באזור נתגלו 84 מיתקנים כאלו ובהם עשרות אלפי כוכים.

4. מערת האמבטיות מורכבת מגרם מדרגות ושני חדרונים קטנים, שבהם הותקנו מושבים לשימוש המתרחצים. אל היושב בחדרון התת-קרקעי הוזרמו מים בתעלות הזנה וממשפכים שהותקנו בדפנות הסלע. שופך המים לא ראה ממקום עומדו את המתרחץ, וכך נשמרה צניעותו. ייתכן מאוד, שרחצת הגוף השתלבה בפעילות פולחנית.

במרשה אותרו עד כה למעלה מעשרים מיתקנים חצובים בסלע, ששימשו כאמבטיות במאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס.

5. בית הבד הזה הוא אחד מ-22 בתי בד תת-קרקעיים מן המאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס, שנתגלו עד כה במרשה. לרוב, יש בהם מיתקן ריסוק אחד ו-3-2 מתקני קורה לסחיטת השמן. גידול זיתים והפקת שמן היו ענף כלכלי חשוב בשפלה בעת העתיקה. כרמי הזיתים השתרעו על פני אלפי דונמים מסביב לעיר. מסיק הזיתים נערך בסתיו, ובמשך חודשיים – שלושה פעלו בתי הבד במשך רוב שעות היממה כדי להגיע לתפוקה מרבית. ריסוק הזיתים במפרכות ארך כחצי שעה, והשמן נסחט שעות אחדות. השמן מילא צרכים רבים: מאור, בישול, מאכל, שימור מזון, פולחן, סיכת הגוף, ותמרוקים. פסולת הזיתים – הגפת – נוצלה להסקה ולבנייה (שולבה בחומרי מילוט).

6. בית המגורים – הבית המשוחזר בחלקו שימש למגורים ולמסחר בתקופה ההלניסטית (המאות ה-ג’-ב’) לפנה”ס). קומת הקרקע משתרעת על פני 150 מ”ר, וחדריה ערוכים סביב חצר מרכזית קטנה. בגרם מדרגות מרובע עלו לקומה השנייה. קירות הבית השתמרו לגובה 1.5 מ’ מעל לרצפה וטויחו זה מכבר כדי להגן על אבני הגיר הרכות.

בחלקי הקירות המשוחזרים נותרו האבנים חשופות. מתחת לרצפת אחד החדרים נתגלה מטמון של 25 מטבעות, שהמאוחר בהם נטבע בשנת 113 לפנה”ס. מכאן, שהבית חרב בסביבות אותה שנה, בעת כיבוש מרשה בידי יוחנן הורקנוס ה-1. מתחת לבית המגורים נמצאים בורות המים, לתוכם נאספו מי הגשמים מהסמטאות, הגגות והחצרות. המים הוזרמו בצינורות חרס ותעלות לאורך המדרגות. אל הבורות ירדו בגרם מדרגות בעל מעקה.  במעבר מבעד לקיר שבור של אחד הבורות נמצאה מחצבה רחבת ידיים, עם עמודים לתמיכת התקרה, ממנה יש כיום מעבר אל בורות מים של בית מגורים נוסף.

7. בתי מגורים ומערכת תת-קרקעית מהתקופה ההלניסטית – בתי המגורים בנויים, כאמור, במתכונת של חצר מרכזית מוקפת בחדרים, עם חדרי מדרגות שהובילו לקומה השנייה ומתקני רחצה ובישול. מתחתיהם, מצויה מערכת תת-קרקעית מגוונת בשימושיה.

דרך הבית הצפוני ניתן לרדת אל חדר רחצה מדהים בעיצובו ובמצב השתמרותו. בסמוך אליו נמצאים בורות מים. מכאן ישנו מעבר אל קולומבריום מרובע ובור גדל מידות, ולידם בור מים נוסף. המסלול התת-קרקעי מוביל אל קבוצת בורות מים ונמשך לקולומבריום ולחדרים לבורות נוספים. בית הבד והחדרים הסמוכים לו נמצאים מתחת לבית המגורים הרביעי, האחרון בשורה. החדרים התת-קרקעיים הרבים שימשו בעבר בנפרד, ולא היה מעבר ביניהם.

* לאחר הביקור, ניתן להמשיך (בהליכה או בנסיעה) אל מערות הקבורה הצידוניות (9-8).

8-9. מערות הקבורה הצידוניות – במאות ה-ג’-ב’ לפנה”ס נהגו אנשי מרשה לקבור את מתיהם במערות – כוכים בעלי חזית גמלונית (משולש בראש הכוך). במערה 8, שבה שוחזרו הציורים המקוריים, נמצאה גם כתובת המזכירה את אפולופאנס בן ססמאיוס, ראש קהילת הצידונים במרשה. הכתובות והציורים שופכים אור על האמנות, המיתולוגיה והידע הזואולוגי של התקופה, וכן על השתייכותם האתנית של הקברים (אדומית, צידונית ויוונית), קשרי משפחה, מנהגי קבורה ועוד. 80 מ’ דרומית למערה זו שוכנת מערה נוספת ובה ציור משוחזר של נגנים. המערות נתגלו בשנת 1902 ופורסמו על-ידי הארכיאולוגים תירש ופיטרס בשנת 1905. על סמך ציוריהם שוחזרו בשנת 1993 הציורים המקוריים.

* מכאן אפשר לנסוע הישר למערות הפעמון (14), או להגיע אליהן בהליכה דרך כנסיית סנט אנה (13). ניתן גם לחזור למגרש חניה א’ דרך התצפית הדרום-מזרחית (10), המגדל הצפוני (11) במרומי התל ורובע המגונים (12).

10. התצפית הדרום-מזרחית – מפינת התל ניתן לצפות לעבר מזרח השפלה והר חברון.

11. המגדל הצפוני-מערבי – בפינת העיר העליונה נתגלה מגדל מרובע גדל-מידות. המגדל נבנה בשני שלבים:

חלקו התחתון מהמאה ה-ג’ לפנה”ס והעליון מהמאה ה-ב’ לפנה”ס.

קדמה למגדל חומה תחתונה מתקופת מלכי יהודה, המקיפה אותו ממערב ומצפון, ואשר שימשה גם כקיר תמך ליסודות המגדל בתקופה ההלניסטית.

12. חנויות ובתי מגורים – מצפון למגדל נמצאו מבנים משוכללים – חצרות, חדרי מדרגות וחדרים, ששימשו כנראה למסחר ולמגורים בתקופה ההלניסטית. בקומה התחתונה של בתי מגורים נמצאו שש חנויות או בתי-מלאכה, ערוכים זה לצד זה. בתים אלה נסמכו לחומה מתקופת הברזל, שהקיפה את המגדל.

13. כנסיית “סנדחנה” (סנט אנה), ששטחה 56X52 מ’, נבנתה בתקופה הביזנטית וחודשה – אם כי בהיקף קטן יותר – בתקופה הצלבנית. שמה “סנט אנה” שובש ל”סנדחנה” – שמו הערבי של תל מרשה.

14. מערות הפעמון מצויות בתחומי בית גוברין והן מהתקופות הביזנטית והערבית הקדומה. במקור היו כ-80 בורות פעמון, שחוברו על-ידי מעברים והפכו למערכות גדולות. בכל האזור ישנן כ-800 מערות פעמון, שעומקן המרבי 25 מ’ (רובן בעומק 15-12 מ’).

תחילה סברו, כי מערות אלה שימשו לאגירת מים, איסום, מגורים ומקלט. אך כיום ברור, כי היו אלה בעיקר מחצבות, שסיפקו חומרי בנייה לערי מישור החוף ולבית גוברין עצמה. על כך כתב אלמוקדסי, ההיסטוריון הערבי הנודע בן המאה ה-י’:

“היא [בית גוברין] ארץ העושר והשפע, ויש בה הרבה מחצבות שיש…”.

החציבה נעשתה דרך פתח צר, כשהיקף הבור גדל תוך כדי חציבה, מכמה טעמים: להבטיח את המערה מפני התמוטטות, למנוע התייבשות הגיר, להגן על החוצבים מפגעי האקלים, להעניק לחוצבים מיתאר התקדמות עגול וברור, בטוח ונוח לחציבה. גושי הסלע המלבניים הועלו והוצאו מן המערה בעזרת חבלים.

מן הכתובות בערבית, הצלבים והציורים, שחרתו הפועלים במהלך עבודתם, עולה כי היו אלה נוצרים, שהלשון הערבית הייתה שגורה בפיהם. רוב החציבות נעשו במאות ה-ז’-י’ לספירה.

לתשומת לבכם

• זהירות! באתר מאות מערות, בורות וחורבות. יש להקפיד ללכת אך ורק בשבילים המסומנים ולהישמע להוראות הפקחים.

• הכניסה למערות, שטרם נפתחו לקהל, אסורה בהחלט.

• אין לפגוע בעתיקות.

• אין לפגוע בכל צורה שהיא בחי ובצומח.

• לנוחיותכם הוכשרו מקומות חנייה, אזורי פיקניק ושירותים. אנא, שמרו על הניקיון.

• במקרה של תאונה או תקלה יש להזעיק את פקחי האתר.

לינה מומלצת: באזור בית גוברין ניתן למצוא מקומות לינה שונים בסגנון כפרי או מלונות בערים שנמצאות לא רחוק מבית גוברין כמו ירושלים או ערי השפלה. הנה מספר מקומות לינה:

קולומבריום: אם ברצונכם לחוש את חוויית החיים בעת העתיקה בה נחפרו המערות שראינו במהלך המסלול יחד עם פינוק רב וקבלת התנאים הטובים ביותר על כל האבזור הנחוץ לכך, קולומבריום הוא מקום לינה נהדר עבורכם. בקולומבריום, כשמו, אכן תשנו במערה שבה תראו את הגומחות בקיר ששימשו לגידול היונים. המקום מאובזר היטב, תוכלו להנות מג’קוזי, בריכה פנימית וחיצונית, ספא שבו תוכלו לקבל כל טיפול שתרצו, מטבח ואמבטיה הכוללים את כל מה שצריך ואפילו יותר. לפרטים נוספים על קולומבריום באתר השוואת מלונות בארץ ובעולם.

מלון נווה שלום: מלון נווה שלום נמצא בישוב הייחודי נווה שלום, ישוב יהודי- ערבי המוכיח כי אפשר גם אחרת. מלבד האווירה המיוחדת בו, המלון הוא מפנק. יש בו בריכה בעונה, 41 חדרים אשר צופים אל נופו של עמק איילון. המלון עטוף במדשאות וצמחיה הכוללת צמחי תבלין, פרחים ועצים שונים האופייניים לארצנו. באזור המלון ישנם שבילי אופניים רבים, מקומות רבים לטיול ואף יקבים ומחלבות בוטיק. לפרטים נוספים על מלון נווה שלום באתר המציע לכם את הצעת הלינה הטובה ביותר עבורכם.

אטרקציות בסביבת בית גוברין:

חוות ארץ יהודה: לא רחוק מגן לאומי בית גוברין, בקיבוץ צרעה שבבקעת שורק נמצאת חוות ארץ יהודה. במקום ישנו מגוון של חיות בר וחיות בית. המקום עשוי בחלקו הגדול מחומרים ממוחזרים וכולו מראה אהבה לטבע. בעלי המקום עשו מאמץ על מנת לתת לחיות הבר תחושה של סביבתן הטבעית. במקום פינת ליטוף ונערכות בו פעילויות שונות. לפרטים נוספים על חוות ארץ יהודה

מלוא הטנא: מלוא הטנא הוא מרכז חקלאי אורגני אשר נמצא בישוב כרמי יוסף. במקום נערך סיור במטעים, ביקבים ובבתי הבד אותם ראינו לכל אורך הדרך. כעת נוכל גם להתנסות בקטיף עצמי של שלל הפירות הגדלים במקום, ולהנות מארוחה המבוססת על תוצרי המקום. לפרטים נוספים על “מלוא הטנא”

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.