מסלול טיול במכתש הגדול ובמצפה רמון

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

כתב וצילם: קובי פינקלר

עמד לפנינו שבוע ארוך עם מזג אוויר נפלא ואביבי, והחלטנו לשים פעמינו דרומה, אל אהבתנו הישנה – מצפה רמון. ארזנו מזוודות לשלושה ימים ולקחנו גם תיקי גב קטנים שמתאימים לנשיאה במהלך טיולים רגליים. בן זוגי ואני הנחלנו את חיבתנו למדבר ולמראותיו גם לילדינו, ועל כן מילאה את כולנו התרגשות שלפני נסיעה למקום שאליו התגעגענו. היציאה מאזור המרכז העמוס והמפויח התנהלה לאטה, אך ככל שהדרמנו הפכה התנועה דלילה יותר והאוויר נעשה נקי יותר. כאשר השארנו מאחורינו גם את באר שבע, לקחנו נשימה עמוקה ושאפנו אל תוכנו ניחוח מדברי.

על שפת המכתש הגדול בעולם יושבת לה מצפה רמון. עיירה קטנה ואתרים סביב לה, רבים. בלב הר הנגב, בגובה של כ-900 מטרים הוקמה בשנת 1951 עיירת כורים ששימשה תחילה, כבסיס ומחנה עבודה לפועלים שסללו את הדרך לאילת ואלו שעבדו בכריית המחצבים מהמכתש. במרכז הנגב, באמצע הדרך היורדת דרומה, מוקפת בנוף מדברי שוכנת לה מצפה רמון על שלל אתריה התיירותיים. אפשר לטייל בה ובאתרי הסביבה רגלית, אפשר להצטייד בג’יפ, אפשר לנוע ברכבי שטח ואפשר להגיע ל”רובע הבשמים” לצפות במגוון עבודות האומנות.

הדרך למצפה רמון

הכביש המתפתל בדרך למצפה רמון, טומן בחובו הפתעות אחרי כל סיבוב, ומרגע לרגע הגבעות החומות, והמרחבים האינסופיים הנושקים לרקיע, נעשים יפים ומיוחדים יותר. ואז, בלי כל אזהרה, עוד פיתול אחד – וכמו משום מקום צצה העיירה הקטנה והמבודדת, שנחה לה שקטה ומנומנמת מעל אחד המכתשים היפים בעולם. חנינו ליד מרכז המבקרים השוכן בכניסה לעיירה, ותחילה ניגשנו לתצפית על המכתש. גוונים עמומים של חום, אדמדם, אפרפר, כחלחל, ירקרק, סגלגל, ורוד, כתום ואפילו שחור ציירו לעינינו המשתאות מראות נפלאים של נוף מכתשי בצבעי פסטל רכים, והבטחנו לילדים שמחר נרד לשם ונראה הכל מקרוב, אך תחילה נפתח בהליכה קלה על הטיילת.

תצפית מראש הר גמל

פסגת הר גמל, היא נקודת התצפית הכי גבוהה של מצפה רמון ממש מעל למכתש. ניתן להגיע אליה ברגל דרך טיילת המכתש, או ברכב עד לחניה הסמוכה. מכל עבר ממרומי מרפסת התצפית ניבטים נופיו של המכתש ובתיה של “מצפה”, כפי שהיא מכונה בפי תושביה.
כשיורדים מפסגת ההר הזה (אל דאגה – זה לא טיפוס למטיבי לכת) אנו נופלים היישר לטיילת מכתש רמון המשתרעת על שפת המכתש, לאורך של כ-1.5 ק”מ. תחילתה במרכז המבקרים וסיומה בבי”ס שדה הר נגב. הטיילת מסודרת להליכה ולאורכה יצירות של פיסול סביבתי ושני מצפורים למכתש רמון.

הר גמל נקרא כך משום שקצהו העליון נראה ממש כדמותו של גמל רובץ. האגדה מספרת, שבעליו של הגמל קשר אותו לראש ההר וירד אל המכתש אך לא שב, ומאז הגמל רובץ וממתין בסבלנות לשובו של בעליו, כאשר הוא צופה לאופק. ניתן לטפס לשם ברגל מתוך מצפה רמון, ו העלייה לא ממש קלה אך אפשרית, ובסופה מגיעים לגב הגמל שהוא בעצם נקודת תצפית נוספת על המכתש מכוון דרום מזרח.

אחרי שתצפתנו וראינו מה יש בו במכתש מלמעלה, נרד למכתש. הפעם נעזרנו בגיל (חוויה אמיתית במדבר) ובג’יפ. הנסיעה מפותלת ומסקרנת. אט אט נגלים מכמני המכתש. סלעים משכבות שונות ואפילו אבני הגיר הצבעוניות, הובאו לכאן במרוכז בידי אנשי רשות הטבע והגנים לטובת המטיילים והילדים. פינת חמד של ממש סמוכה לכביש החוצה את המכתש. לפתע, באמצע המקום הצחיח ברוב ימות השנה גם מקווה מים וצמחיית מדבר מיוחדת. הרותם פורח בימי האביב בכל פינה, טוריים מדבריים סגלגלים, מבצבצים בינות לסלעים ואפילו חרציות ממלאות את אדמת המכתש.

כשהגענו לכאן ידענו שמכתש הוא אבנים (אחרי ביקור כמובן, במרכז המבקרים) סלעים וצומח מיוחד. אט אט התברר שבתוך המרבדים הללו ישנם בני אדם שמחפשים משהו לנפשם.

נוסעים, נוסעים, עולים (אם נוסעים בג’יפ- לא חייבים) על סלעים ואבני בזלת המפוזרות בשטח עד לשלט “רמת ועין סהרונים”, מהלך 7 ק”מ מהכביש הראשי. הנסיעה בדרך עפר טובה, עבירה לכל רכב. בדרכנו נחלוף על פני חניון בארות, שם התקינה רשות שמורות הטבע מבנה שירותים שבו אפשר להצטייד במי שתייה, לנוח ולאכול לצד שולחנות הממוקמים בצל סככות. מחניון בארות פונים צפונה בדרך עפר ומיד ימינה על פי השילוט “רמת סהרונים”. מחנים את הרכב ברחבת החנייה של רמת סהרונים.

תחילת המסלול בדרך ג’יפים המסומנת בשחור, היורדת היישר מרחבת החנייה אל ערוץ נחל ארדון וממשיכה בו הלאה. כאשר נגיע לנחל ארדון, נחצה את הערוץ לגדה הנגדית (הצפונית), שם נפגוש בסימון הכחול, המוביל למרגלות גבעת חרוט. תחילה נצעד מעט בשביל זה, אך לאחר כמה דקות הליכה ננטוש אותו לנעלה לגבעת חרוט, הבולטת מאוד בנוף. השביל תלול, אך אינו ארוך. מראש הגבעה, שצורתה כצורת חרוט, תצפית נאה על בקעת ארדון, הר ארדון ומרחבי המכתש. עשרות הדייקים הארוכים, המצטלבים זה בזה בין גבעת חרוט והר ארדון, יוצרים מראה מיוחד. הדייק הוא במקורו סלע געשי מותך, החודר לתוך הסדק בסלע, ממלא אותו ומתגבש בתוכו לסלע מוצק. מגבעת חרוט נרד בשביל שבו עלינו בחזרה לערוץ נחל ארדון ונמשיך במורד הערוץ בדרך הג’יפים, לאורך קיר השכבות הצבעוניות שבו חדורים דייקים מרשימים. נוכל לצעוד עד הדייק הארוך והגדול ביותר (כחצי שעה הליכה נינוחה), ומשם נשוב על עקבותינו אל רחבת החנייה. בדרכנו נחלוף על פני עין ארדון. למרות שבמפה מצוין כאן מעיין, הרי שרק לעיתים רחוקות מאוד אפשר למצוא כאן נביעה. בכל זאת אפשר לזהות את מקום המעיין בזכות צמחים הידרופיליים (חובבי לחות) שגדלים סביבו, דוגמת סמר ואשל הצומחים סמוך למעיין. –

מרכז המבקרים

מרכז המבקרים שוכן ממש על שפת המצוק של המכתש, בקצה היישוב ובעצם מהווה מין שער כניסה למכתש. למעשה הגישה למכתש נעשית באמצעות שבילי הליכה או נסיעה שונים, אך במרכז המבקרים ניתן לקבל את כל המידע החיוני לשם כך, לאן כדאי להגיע, ומהם כללי ההתנהגות והבטיחות בשמורה, ובמיוחד עבור מי שזו לו הפעם הראשונה בה הוא מבקר במקום.

אמנם התכנון הנכון הוא להתחיל את הטיול במרכז המבקרים שבמצפה רמון, אך הנסיבות הובילו אותנו אחרת. למרות זאת, החלטנו בכל זאת להיכנס למרכז המבקרים בבוקר היום השלישי לשהותנו במקום היות שחידשו אותו בשנים האחרונות. גילינו שכיום מציע המקום מסע מרתק אל חייו ומפעלו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון, וכיצד נספה במעבורת החלל קולומביה. בין המיצגים המוצגים במקום ניתן לראות שרידים מהמעבורת, דגם גדול ומרשים של מעבורת החלל קולומביה, חליפת החלל של אילן, קטעים מיומניו האישיים, וסרטונים שבהם הוא מופיע בהיותו בחלל.

מיצגים נוספים במרכז מסייעים למבקרים לערוך היכרות עם פלא הטבע הנקרא מכתש רמון, עם התופעות הגיאולוגיות הייחודיות המאפיינות אותו, עם הנוף עוצר הנשימה, ועם העובדה שבעצם לפני זמן רב היה המקום אגם גדול המכוסה במים. בנוסף, בתום הסיור המודרך עברנו לאודיטוריום שבו צפינו בסרט על אופי הטבע במדבר, ועד כמה המכתש שוקק חיים מבחינת החי והצומח, למרות שהוא נראה צחיח ושומם. הביקור במרכז המבקרים הותיר בנו תחושה שנעשה ניסיון מצד המתכננים לחבר בין שמיים לארץ, או יותר נכון בין החלל לכדור הארץ, חיבור נושא אילן רמון ז”ל והמסעות לחלל לבין התופעות הגיאולוגיות הייחודיות למקום, וניסיון זה אכן הצליח לעורר בנו התפעלות והשראה.

רובע הבשמים:

אחרי הליכה כזו גם משהו לנפש. שמנו פעמינו ל”רובע הבשמים”. אזור התעשייה של מצפה רמון שינה באחרונה ייעוד והפך ממתחם עבודה לאזור תיירותי. עודד מ”תוצרת מצפה” מגלה לנו על גלריית האומנים שבה מוצגות יצירות רבות: כלי קרמיקה מעוצבים, ריהוט מבוץ, ביגוד מסוגנן, תכשיטים ועוד. המבקרים, בני כל הגילים, מוזמנים גם להשתתף בסדנאות ייצור תכשיטים, בנייה מבוץ ועוד. בקרו כהנאתכם בפינות המיוחדות ברובע הזה.

למה אלפקה?

בתום הטיול המאומץ והכיפי להר גמל, הגענו לפנות ערב לצימר הביתי והמקסים ששכרנו. צימר בודד עם חצר מושקעת, ובה צמחיית גינה וספסלי ישיבה מעוצבים, ערסלים ונדנדה, שקט ומראה ציורי. פרקנו מזוודות והתמקמנו לארוחת ערב ושנת לילה. למחרת ארזנו תיקי גב אישיים לכל אחד מאתנו עם ציוד חיוני ויצאנו לביקור בחוות האלפקות. יצאנו ממצפה רמון ונענו בכוון השילוט אל עמק קטן ומוסתר סמוך לעיירה. אילן ונעמה דביר הקימו כאן חוות אלפקות מקסימה הן בשל העובדה שהמקום שקט ומבודד, והן בשל האקלים המאפיין מקומות גבוהים בהם מזג האוויר קר ויבש, כמו בהרי האנדים – שם מקורן של הלאמות והאלפקות. אלפקה היא סוג של לאמה, וניתן ללמוד במקום על האלפקות, ועל ההבדלים ביניהן לבין הלאמות. מלבד אלפקות מגדלים בחווה גם חמורים, סוסים, ברווזים, ומלבדם חיים שם כעשרה כלבים שתפקידם להשליט סדר לעיתים, וגם לשמור על חיות החווה מפני טורפים כגון זאבים, שועלים ותנים.

חוות האלפקות היא אתר ביקור אידיאלי לילדים, אך גם מבוגרים נהנים בו מאד, ובמיוחד אוהבי החיות שבינינו. את פנינו קבלה כבר בכניסה אלפקה חמודה וצמרית שמזכירה מעט במראה כבשה אך עם צוואר ארוך. הילדים התקרבו אליה בהיסוס ושמחו לגלות שבניגוד ליעלים החמקניות, האלפקה התקרבה אליהם ורחרחה את ידיהם. הסברנו להם שהיא מריחה את ריח האוכל שבשקית שקנינו בכניסה. לאחר כדקה הגיעה אלפקה נוספת וניסתה להתחרות בחברתה על תשומת ליבנו. הדבר לווה ביריקה האופיינית ללאמות לקול צחוקם המתגלגל של ילדינו.

מלבד סיור של כרבע שעה המלווה בהסבר על המקום, ניתן להסתובב באופן חפשי ברחבי החווה בעוד שבמקביל מתקיימת פעילות לילדים הכוללת דפי צביעה וצבעים בחינם, או רכיבה על לאמה ואריגה מצמר של לאמה בעד תשלום נוסף. בקושי הצלחנו לשכנע את הילדים לצאת משם לאחר כשעתיים מלאות הנאה.

למנסרה דרך טיילת הפסלים

רק אטרקציה כמו פסלים ש “מנגנים” ברוח הנושבת ממצוק מצפה רמון הצליחה לשכנע את הילדים לצאת מחוות האלפקות החווייתית. נסיעה של כעשר או חמש עשרה דקות, החזירה אותנו לאזור הטיילת. הפעם טיילנו לכוון השני – לכוון הפסלים הסביבתיים המוצבים לאורך המצוק. כמעט לכל פסל צליל ייחודי משלו, חלקם מתופעלים על ידי הרוח או במגע יד אדם. צלילי הפסלים הנישאים על כנפי הרוח לעבר המכתש הם אחת החוויות היותר מרגשות שחווינו במקום. באמצע המצוק ראינו גשר קטן לכוון המכתש שמאפשר תצפית ממש מעל למכתש. משם המשכנו לצעוד מערבה לכוון סוף הטיילת עד שהבחנו בסימון ירוק שמוביל לכוון מטה ודרום מזרח, לשביל הליכה בן ארבעה וחצי ק”מ שהביא אותנו עד למנסרה. אנחנו הכרנו היטב את התופעה הייחודית, אך הילדים השתאו למראה חלוקי האבן בעלי הצורה המשונה שכיסו את כל הגבעה. הסברנו להם שמדובר בתופעה גיאולוגית ייחודית, וטיילנו לאורך שביל העץ שנסלל על הגבעה לטובת מטיילים כמונו. ילדינו המורגלים בטיולים ארוכים הסכימו לשוב לעיירה ברגל. העלייה בחזרה לא הייתה קשה, היות שאינה תלולה, וגם לא מיהרנו. הלכנו לאט, נהנים מהנוף המדהים ומהאוויר הצח, וכעבור שעה קלה כבר היינו בחזרה על הטיילת, שוב מוקפים ביעלים המשוטטים לתומם, וצופים בשקט אל המכתש. סיימנו את היום המקסים הזה שוב בצימר החמוד ששכרנו, והתרווחנו בו עייפים אך מאד מאושרים.

הדרך חזרה

לאחר הביקור במרכז המבקרים, ושוטטות נינוחה נוספת בטיילת לבקשתם של הילדים, היה עלינו לארוז מזוודות, תיקי גב ואת עצמנו, ולהתחיל לחזור בכוון הביתה. יצאנו מספיק מוקדם כדי לנסוע בנחת ולהיפרד לאט מהמקום המופלא הזה. הבטחנו לילדים שנעצור בדרך ליד גמלים הרובצים בשולי הדרך, מה שכמובן שימח אותם מאד, ופתח שיחה נלהבת על הזיכרונות מהטיול להר גמל. לטובת צפייה נוספת בהר גמל מרחוק, עשינו עוד סיבוב עם הרכב על גבי הכביש המקיף את העיירה, ולאחר שהילדים צילמו והצטלמו עזבנו את מצפה רמון תוך הבטחה חגיגית לילדים שנבוא לכאן שוב בקרוב.

כחצי שעה לאחר שעזבנו את מצפה רמון, אכן ראינו בדואי עם שני גמליו הרובצים, המקושטים במחצלות צבעוניות. עצרנו כפי שהבטחנו, ואפשרנו לילדים לחוות רכיבה על גמל. את שאר הדרך העבירו הילדים בתנומה, בעוד שבן זוגי ואני שוחחנו בשקט, מרוצים ומאושרים, מוסיקת רקע נעימה ברקע, ולשנינו התחושה שעשינו את הבחירה הנכונה לחופשתנו הקצרה עם הילדים.

מקומות לינה במצפה רמון

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.