מסלול טיול מומלץ בנחל געתון והחורבה

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

נחל געתון – קרדיט ארכיון קרן קיימת לישראל 

נתחיל דווקא בנהרייה; עיר יפה ומוכרת – “בירת הגליל המערבי”. …שם מוזר – נהרייה, חשבתם על כך…?

האגדה המקומית יודעת לספר על קבוצה של “יקים” – יהודים שעלו מגרמניה בראשית שנות ה – 30 והגיעו לאזור ע”מ לאתר את מיקומה של העיר אותה ביקשו לבנות.
מושג רב לא היה להם על התכונות הנדרשות למקום הזה, אולם בדבר אחד לא היה להם ספק, שכן – בגרמניה אין עיר הראויה לשמה, שאין לה נהר גדול וסואן לחופיה… אי-לכך יש לקום ולתור אחר הנהר, ואם נהר יש – גם שם יש : “נהרייה” (יש להגות זאת בהטעמה יקית עסיסית ככל האפשר). הלכו צפונה… ביקשו דרומה… פנו כה וכה: דיונות למעלה, כורכר למטה ורק הנהר מסרב להופיע. לבסוף, באור שקיעה אחרון, הוחלט בדליית ברירה כי הנהר המבוקש יהיה ערוצו של “ואדי מפשוח”, שעל גדתו נפשו עם שוך היום. מאז בנויה העיר משני צידי הנחל וזה קיבל את שמו העברי: “נחל-געתון”. מכאן גם שמו של הרחוב המרכזי בעיר: “שדרות-הגעתון”.

עד כאן דבר האגדה; מכאן כמה תובנות מקרקע המציאות: אין ספק שבאותם ימים רחוקים, כאשר הגיעו למקום מייסדי העיר – זרמו מים רבים באפיק הנחל, שכן זאת לדעת: בניגוד לגדלו של הנחל, שאינו מבין הענקים (…בלשון ההמעטה), הרי שבכמות המים הזורמים בו, אכן – אין שני לו בכל הגליל המערבי, כי בורך הוא לאורכו במעיינות רבים, אף עשירים במים, החל ממעיינות-הגעתון: “עין-ירק” (עין-ענקלית), “עין-אשחר” (עין א-סוויד) ו”עין-געתון” (עין אל- מג’נונה – “המעין המשוגע” הידוע ל”שמצה”, דרך מעיינותיו הצנועים של נחל-מירב – יובלו הקטן והיפה של נחל געתון: “עין-מירב”, “עינות-אט” ו”עין-חישור” ועד – 4 מעיינות כברי המפורסמים, הגדולים והשופעים שבגליל המערבי כולו: “עין-השיירה” (עין אל-באשה), “עין-צוף” (עין-עסל), “עין-גייח” (עין-פאוור), ו”עין-שפע” (עין אל-מפשוח). שפיעתם הכוללת של ארבעה מעיינות אלה היא כ – 1100 – 1300 מק”ש. יש לזכור כי כיום – אמנם כל המעיינות הגדולים תפוסים ע”י משאבות וצינורות ומימיהם מופנים לצרכי הישובים ההולכים ורבים, אולם בעבר – כאשר כל כמות המים זרמה חופשי בנחל אל הים, אולי המושג – “נהר” כן הלם את הקורה בו.

אם-כן כליווינגסטון בשעתו – נצא לתור את מקורותיו של נחל הגעתון. נצא מצומת נהרייה, אשר בו מתחילה “שדרת-הגעתון” ובמרכזה אפיק הנחל המוסדר בתעלת אבן מבוטנת, בנסיעה מזרחה אל צומת כברי המרומזר. נמשיך ישר בכביש למעלות (89), נעבור בצד ימין את תחנת הדלק, כשמאחוריה הולך ונפער העמק הרחב של נחל-געתון. עוד מעט – קט והשילוט על הכביש מפנה אותנו ימינה אל הקיבוצים “יחיעם” וגעתון” והמושב “עין-יעקב”. פנינו, משמאלנו המחצבה הגדולה. אנו ממשיכים בכביש הפנימי (8833), עוברים על הגשר הנטוי מעל אפיק הנחל, עוד שניים – שלושה עיקולים רחבים ומולנו משמאל ניצב שלט- עץ (קק”ל) קטן המורה אל (…נכון) נחל-געתון. כאן אנו יורדים אל דרך כורכר טובה, חוצים שוב את אפיק הנחל על “גשר אירי” מבוטן מדרום לצפון. בהמשך הדרך – מזרחה, אנו מגלים שהנחל יוצר כאן עמק רחב המשמש כאגן חקלאי יחיד במינו. אין ספק: השילוב הזה של אדמת סחף פוריה, עם נחל שופע מים הם שיצרו לאורך ההיסטוריה הארוכה של המקום את מוקד המשיכה העיקרי שלו.
מצד ימין, במרחק של כ – 1 ק”מ ניתן כבר להבחין במבנה אבן גדול החרב בחלקו: “חורבת-געתון” הניצבת על תל מוארך. פנינו ימינה בדרך צדדית המובילה אליה וחנינו מול גשרון עץ נחמד, המעביר אותנו רגלית מעל אפיק הנחל – דרומה. אם הגענו בעונת החורף או האביב המוקדם – סיכויינו טובים לראות את מי – עודפי המעיינות זורמים באפיק הנחל. אולי אפילו “עין-געתון” זה ה”סרבן האולטימטיבי” המסתתר כאן ממש מולנו, מתחת לחורבה, מערבה לה – נעתר לזמן מה ומזרים בקילוח מפויס ועליז את מימיו במורד התל אל אפיק הנחל (…אם כן – זכינו! אם לא – אולי בשנה הבאה).
אנו פוסעים ברגלינו, עולים במדרון התל בשביל הקצר המוליך אותנו דרך פתח הכניסה בקיר האבן אל מתחם עתיק, בנוי היטב, מוקף חומה. בפי הערבים מכונה המקום: “ח’ירבת-ג’עתון”.
חפירות ארכיאולוגיות של ממש טרם בוצעו במקום, אך הסקר מזהה בקרמיקה הרבה המפוזרת על התל הגדול (החורבה הבנויה – תופסת את חלקו המערבי בלבד) התיישבות במקום החל מן התקופה הישראלית (הברזל) – ימי הממלכה המאוחדת, אלא שבמקרא השם “געתון” לא מופיע ואין זיהוי מקראי למקום. יש המציעים לראות באתר את אחת מ – 20 ערי “ארץ-כבול”, אותן מסר המלך שלמה לחירם מלך צור בתמורה לעזרתו בבניית בית המקדש וארמון המלך בירושלים. (מל.- א’,ט). ואכן “על-פניו” נראה המקום בהחלט, כמתנה טובה וראויה ולא ברור – על מה חירם מתמרמר כל כך… (?)
השם “געתון” בגרסאותיו הארמיות השונות: “גיאתו” או “געתו” וכיו”ב, נזכר לראשונה בברייתא המפורסמת – “ברייתת דתחומין”, המפרטת מאד את מהלך הגבול הצפוני של א”י – הוא הגבול המכונה: “גבול עולי-בבל” ואשר חשיבותו הגדולה היא בכך, שעד ימינו אלה – הוא הגבול הקובע עפ”י ההלכה את תחומי הארץ ואת הישובים החייבים, או הפטורים במצוות השמיטה ושאר המצוות התלויות בארץ.
שם זה מופיע גם ברצפת הפסיפס העתיקה מבית-הכנסת ב”רחוב” (“חורבת-פרווה”), אשר בעמק בית-שאן, (המצטטת את אותה הברייתא, עם כמה שינויים מעניינים) – פעם כ”מי גיאתו” ופעם כ”גיאתו עצמה” – הוא הישוב שהיה על התל בתק. המשנה או אף לפני כן. מכאן שאנו נמצאים על קו הגבול של א”י עפ”י ההלכה היהודית ו…אם נעשה פיסוק מספיק רחב – הרי שרגלנו האחת תהיה חייבת בשמיטה ובמעשרות כוהנים ואילו האחרת תהיה פטורה מהן.

בתקופה הצלבנית היה במקום מבנה כלשהו, אשר יתכן ששרידיו מסתתרים ביסודות המבנה הקיים. המקום נזכר בתעודות הטבטוניות מאותה תקופה בשם “ג’ייסון”, או “ג’יזון” ואין צורך בדמיון פורה במיוחד כדי לזהות את מקור השם המשובש מעט. הסקר הארכיאולוגי מגלה כי אמת – המים ושרידי טחנת הקמח, הנראים מצפון לחורבה על אפיק הנחל, הם – אכן מן התקופה הצלבנית ונראה כי בתקופה זו הייתה פה חווה חקלאית אופיינית.

ולבסוף אל המבנה (ה”חורבה”) הקיים כיום. נראה כי הוא נבנה אי-שם ברבע מהאחרון של המאה ה – 19 ע”י האפנדי הגדול מכולם: מישל סורסוק בן למשפחה בירותית ממוצא יוני, אשר פיתחה את ענף הבנקאות בבירות. סעיף נכבד ממשפחה זו החל לעסוק בתקופה זו ברכישת קרקעות אינטנסיבית בצפון פלשתינה, מתוך ראיה נכוחה – את ההתפתחות העתידית הן בחקלאות והן בתחום ניצני הנדל”נ ועליית הביקוש לקרקעות הן ע”י קבוצות נוצרים המתיישבים בארץ והן ע”י ראשוני התנועה הציונית המגיעים לארץ. הם רוכשים שטחים נרחבים בעיקר בעמקים – קרקעות “ג’יפתליק” (בבעלות הסולטן) וכן בדרך של עיקול קרקעות של כפריים, אשר בנסיבות הפוליטיות והכלכליות שנוצרו באימפריה העות’מאנית – ירדו מנכסיהם ולא יכלו לעמוד בהחזר ההלוואות שלקחו מן האפנדי.
בתוך חלקת “גן-העדן” הקטן בעמק הגעתון בנה לו האפנדי סורסוק חווה חקלאית סגורה, מוקפת חומה. הוא הפקיד עליה לשמרה ולנהלה אפנדי מקומי בשם עפיפי, אשר מהר מאד הרשה לעצמו להקים – במרחק מה מן החווה – ווילה מפוארת, שאת שרידיה החרבים, אך המעידים עדיין על תפארתה בעבר – כי רבה, ניתן עדיין לראות בין עצי האבוקדו במטעי קיבוץ כברי.
בהמשך התל מזרחה ניטע מטע עצי שקד – המקפידים מאז בכל שנה לחוג את חג הט”ו בשבט עד עצם היום הזה. נראה אם כן, שהחווה החקלאית המשיכה לתפקד עד סמוך למלחמת הקוממיות.
לאחר קום המדינה וקום קיבוץ געתון, עלו מספר רעיונות להפוך את המקום ל”אטרקציה – מניבה”, אך בסופו של דבר קבלה את המקום הקק”ל, שהקימה בו חניון …ועדיין זקוק המבנה למישהו שידע לשמור אותו מפגעי הזמן הנוגסים בו בכל פה, בטרם גם כאן נאחר את המועד.

מסלול רגלי מומלץ בסביבה

לאחר שסיירנו ונחנו בתחומי החורבה, נצא דרך שערה – פתחה הדרומי. שביל דרוך מוליך אותנו מזרחה ואנו מוצאים את עצמנו פוסעים מעדנות בלב מטע השקדים הוותיק. השביל מקיף את חומות החורבה ואנו איתו צפונה. כאן נפגוש בשביל הבא מן החניון ופניו מזרחה. לפני שנמשיך בו –  נישא עינינו: לפנינו קיר בנוי אבן שראשו אופקי והוא יורד ישר אל אפיק הנחל. מבט נוסף יגלה לנו כי ראשו (הנדבך העליון שלו, איננו ממש אופקי, אך שיפועו כלפי הנחל כל כך מתון שהוא נראה כמעט אופקי; שכן על ראשו נבחין אל-נכון בתעלה בנויה, אשר בימיה הטובים הוליכה מים אל טחנת קמח שניצבה על אפיק הנחל ונסחפה בשיטפון שלא הותיר לה כאן שריד (מלבד הקיר המדובר).  במבט שלישי נבחין כי קיר תעלת האבן “מצופה” בנטף-נחלים (“טרברטין”), המעיד כי באותם ימים אכן פעלה התעלה וחלק מן המים שזרמו בה עלו מדי פעם על גדותיה וגלשו ע”ג הקיר תוך השקעתם אבן המכונה –  נטף נחלים (שאנו מכירים היטב מכל קומקום חשמלי בבית).

פנינו ימינה ואנו ממשיכים מזרחה על השביל המעביר אותנו ב”מעבר בקר זוויתי”, מוליך אותנו לאורך שדרת הברושים הזקנה. משמאלנו חלקת שדה חקלאי  

ומולנו מבנה בטון קטן, שמימינו “מעבר בקר” נוסף. ואנו ממשיכים בדרך עפר המתעקלת ימינה ושוב ישר מזרחה. כאן משתנה הנוף ואנו מוצאים עצמנו לאורך אפיקו של נחל קטן המפלס דרכו בין מדרונות הגבעות שבאגפיו.

זהו נחל-מירב ששבילו מסומן ירוק. עוד הליכה של כרבע שעה ומימיננו פניה בדרך. אנו עולים בה והיא ממשיכה ומתעקלת לאחור ומוליכה אותנו בתוך פרדס ישן וקטן אל עבר עץ איקליפטוס ענק המזדקר מולנו. כאשר אנו לידו –  מסתבר כצפוי, שלא בכדי,אלא שאכן גם הוא “עץ שתול על פלגי מים”;  שכן –  כאן, למרגלות העץ זורם פלג זך זרזיפי המתנקז אל בריכה עגולה, אשר מימיה מכוסים בירוק הרענן של עדשת המים הצפה. זהו עין-מירב.

אנו נפרדים מהמעין ע”מ להמשיך עוד מעט מזרחה ולפגוש מייד נביעה נוספת העונה לשם “עיינות אט”. אם לא הבחנו קודם, נבחין עתה במבנה אבן עתיק הבנוי כמספר מקמרים מקבילים מטים לנפול. זה מה שנשאר מחורבת מירב.

אם נשוטט מעט בסביבת עיינות-אט, (בזהירות ובתשומת לב) נגלה כאן משטחי סלע טבעי רחבים ועליהם מספר מתקני אבן חצובים ובהם קברי-קשת, בורות מים וכיו”ב.

מייד בהמשך אנו פוגשים בשביל שחור המפנה אותנו שמאלה מהנחל ומעלה אותנו מעדנות אל הגבעה הסמוכה. מכאן מוליך אותנו השביל על הגבעה בכיוון צפון-מערב. כך כ – 20 דק’ בינות מאפייני החורש הטבעי הגלילי ואנו על מדרון הגבעה הפונה מערבה. כאן –  כמה מטרים מימיננו ניצב לו עץ חרוב גדול ומרשים. מנוחה קלה בצילו המבורך (זהירות מ”מוקשי” הבקר הנמצאים תמיד במקום בו רוצים לשבת). זו הזדמנות לתצפית מערבה: תחתנו בסמוך מפגש הנחלים –  געתון מימין ומירב משמאל, היוצרים יחד את עמק הגעתון הרחב והפורה. בהמשך ממול  רחוק יותר ניתן להבחין בגבעת קיבוץ כברי, משמאל מאגרי-געתון ובמרחק בתיה הלבנים של שכונת “נהרייה הירוקה” –  החדשה.

השביל השחור מוריד אותנו אל מרגלות הגבעה וכאן למטה אנו פוגשים בעוד עץ בולט ומרשים. הפעם זהו אורן-ירושלים בודד, מן הגדולים והיפים שיש לנו בגליל. כאן מתעקל שוב השביל ומוליך אותנו ימינה –  צפונה מזרחה לאורך שולי הגבעה המיוערים בחורש טבעי יפהפה. משמאלנו למטה אפיק נחל הגעתון. עוד רבע שעה ולפנינו “מעבר-בקר” נוסף – (אחרון להיום) ואנו נמצאים בעמקו הרחב של נחל-געתון. כאן נמצאים מעיינות הנחל הנזכרים בברייתא הקדומה כ”מי-גיאתו” –  עין-אשחר ועין-ירק. אלא, שהם לכודים בצינורות ומשאבות ולכן נראים בשטח רק לקראת סוף החורף כאשר עודפי המים מוזרמים אל אפיק הגעתון.

לאחר מנוחה קצרה בצל שדרת האיקליפטוסים היפה במקום, אנו פוסעים חזרה מערבה בדרך העפר הטובה המשתרעת בעמק למולנו. לאחר כחצי שעה אנו מגיעים שוב אל חורבת-געתון אותה עזבנו לפני כ -3 שעות. כאן חניית הרכב וכאן סיימנו את הטיול.

נתונים:

קהל היעד: משפחות.

אורך המסלול: כ –4.5 ק”מ.

משך הזמן: כ -4 שעות.

דרגת קושי: קלה עד בינונית.

מפת סמ”ש: מס. 2 –  הגליל העליון

ציוד נדרש: נעלי הליכה טובות, מים לשתייה ולבוש עפ”י התחזית.

כתב: זהר אופיר (מורה-דרך)  טל.: 052-3738822.

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.