מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.
זמן קריאה משוער: 7 דקות–
תכננה, כתבה וערכה: ליאור קן-לי
פורסם ב-26.3.2017–
עוד מעט מחליפים את שטר מאה השקלים הנוכחי בשטר חדש. האם אי אפשר יצא לכם להתעמק במה שמצויר על שטר מאה השקל שבו אנו משתמשים כבר למעלה מעשור? אם לא, אולי תופתעו לגלות שעל גבי שני צדדיו של השטר ממתינים לכם שפע של סיפורים ואפילו טיול. במסלול הטיול הבא ניקח אתכם לטיול קצר בעקבות 100 שקל באזור הגליל.
משך הטיול: בין 3 ל-4 שעות.
דרגת קושי: קלה. קיימות מספר מדרגות לאורך המסלול.
נקודת התחלה: קיבוץ בית קשת בגליל התחתון, צמוד לכביש 65.–
על צד אחד – יצחק בן-צבי:
האיש שמביט עליכם מהשטר הוא לא אחר מאשר יצחק בן-צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל. את חייו הוא התחיל בכלל באוקראינה. ב-1903, עם פרוץ פרעות קישינייב באוקראינה, הקים בן-צבי יחד עם נוספים את ארגון ה”הגנה היהודית”. רק ב-1904 ביקר לראשונה בארץ ישראל. בעת הביקור שלו, סייר לבדו ברחבי הארץ במשך כחודשיים וביקר אצל מספר קהילות יהודיות באזור. בשנת 1906 בן-צבי השתתף בוועידת היסוד של המפלגה הציונית הסוציאליסטית “פועלי ציון”, שהתקיימה בעיר שלו, ועזר בגיבוש הגרסה הסופית של מצע המפלגה.
במסגרת העלייה השנייה, בשנת 1907, יצחק בן-צבי עלה לארץ, ובאותה שנה גם לקח חלק בהקמת ארגון “בר גיורא” החשאי, שמטרתו הייתה לשמור על ביטחונם של היישובים היהודיים בארץ ישראל. שנתיים לאחר מכן, ב-1909, השתתף בהקמת “השומר”, ארגון הגנה רשמי. בין המקימים של “השומר” הייתה גם רחל ינאית, שכנראה מצאה חן בעיניו מאד, כיוון שבהמשך, בשנת 1918, נשא אותה לאישה.
יצחק בן-צבי עשה עוד דברים רבים למען היישוב היהודי ושירת בשורה של תפקידים בכירים ביותר, עד שלבסוף, בשנת 1952, נבחר לנשיא השני של מדינת ישראל.
את מסלול הטיול אנו רוצים לפתוח בביתו של יצחק בן-צבי, שבמשך השנים שימש כמפקדה של ארגון “ההגנה” וכן כמקום עריכת ישיבות הוועד הפועל והוועד הלאומי. יצחק בן-צבי ואשתו רחל ינאית בחרו להתגורר בצריף צנוע ברחוב אבן גבירול שבשכונת רחביה. הם התגוררו בצריף הזה מאז שנת 1924, אך אז, ב-1950, הוחלט לפרק את הצריף ולבנות במקומו בית דירות. הזוג עבר להתגורר באחת מדירות הקרקע של הבניין וכשהתבקשו לעבור לבית זלמן שוקן, שנועד לנשיאי ישראל, הם סירבו. רחל ינאית אמרה באותה עת: “נודע לי, שהממשלה חפצה, כי נתגורר בארמון בית שוקן, אך אנו לא נעזוב את פינתנו זו, שבה עמד צריפנו. עז רצוננו להמשיך בחיי פשטות.” בסופו של דבר הם הגיעו לפשרה ועברו להתגורר בבית ניסים ולירו, שעמד ברחוב אלחריזי הסמוך.
ומה עשו עם הצריף המקורי של המשפחה?
תחנה ראשונה במסלול – צריף משפחת בן-צבי בבית קשת:
את מסלול הטיול נתחיל בקיבוץ בית קשת, שנמצא בגליל התחתון. הצריף המקורי של משפחת בן-צבי, שפורק בשנת 1950, הועבר לקיבוץ בשנת 1952, והיום אתם יכולים לבקר בו בתיאום מראש. עיצוב הצריף הוא פשוט וצנוע, ומשקף את אורח החיים הפשוט שקיימו בני משפחת בן-צבי לאורך כל ימות חייהם. בני הזוג בן-צבי ביקשו להנציח בתוך המבנה את בנם עלי, שנהרג בשנת 1948 יחד עם שבעה לוחמים נוספים, בעת שהגנו על קיבוץ בית קשת בפני פורעים ערבים במהלך מלחמת העצמאות. עלי נפל ימים אחדים לפני מועד חתונתו.
שעות הפתיחה: ימי שני עד חמישי בין השעות 9:00-17:00, ימי שישי ושבת בין השעות 10:00-14:00.
כדי לקבוע ביקור בצריף, טלפנו מבעוד מועד לטלפון 04-676712.
על הצד השני – פקיעין:
הגב של השטר עמוס בצילומים שונים מתוך היישוב הציורי פקיעין. יצחק בן-צבי אהב מאד לחקור את ההיסטוריה של העם היהודי, ועמד בראש המוסד לחקר הקהילות היהודיות במזרח התיכון, שנוסד בשנת 1948 ושינה את שמו ל-“מכון בן-צבי” בשנת 1952. במהלך חייו, הקדיש מחקרים רבים לגיאוגרפיה של ארץ ישראל ולאוכלוסיות השונות שהתגוררו בה לאורך השנים. פקיעין עניין את בן-צבי באופן מיוחד.
בתחילת ימיה של הציונות כתנועה לאומית מתחדשת, היא הייתה צריכה למצוא נתון שיוכיח שלעם היהודי יש קשר עמוק ורב שנים עם ארץ ישראל, מולדתו. איך מוכיחים דבר כזה? במחקר שיצחק בן צבי וחבריו ערכו, הם ניסו להוכיח שהיהודים מעולם לא עזבו את ארץ ישראל ושתמיד הייתה בארץ כמות מסוימת של יהודים. הם הצליחו להוכיח שבכל נקודת זמן הייתה איזו שהיא אוכלוסייה יהודית באיזו שהיא נקודה בארץ. אבל מה לגבי אזור שבו תמיד הייתה אוכלוסייה יהודית, שמעולם לא עזבה? אחד מהאזורים הללו הוא אזור יטא. האזור השני הוא אזור הגליל העליון, בעיקר המזרחי. יצחק בן-צבי חיפש בנרות אחר יישוב שבו היה קיים רצף של התיישבות יהודית לאורך כל השנים. משום מה, הוא שם דגש מאד גדול על פקיעין. אבל, האזכור הראשון של התיישבות יהודית בפקיעין הוא רק מ-1522. התגלו בפקיעין גם ממצאים ארכיאולוגיים, שמעידים על יישוב יהודי במקום במאה ה-6, אך לא נמצאו כל עדויות לכך שבפקיעין ישבו יהודים בין המאה ה-6 למאה ה-16. לצערו הרב של יצחק בן-צבי, הוא לא הצליח למצוא יישוב שבו היה רצף התיישבותי יהודי רציף. ובכל זאת, במסקנות המחקר שלו הוא רשם כי על אף שלא מצא ממצאים חד משמעיים, הוא משוכנע שבפקיעין הייתה אוכלוסייה יהודית מאז ומתמיד. כך, הפכה פקיעין לסמל משמעותי עבור העם היהודי בארץ ישראל.
איך תגיעו לפקיעין? אם אתם יוצאים מקיבוץ בית קשת, סעו על כביש 65 צפונה עד צומת קדרים, שם פנו שמאלה לכביש 85. המשיכו בכביש זה עד שתראו אחרי אחד הרמזורים שלט שמפנה ימינה לכיוון “פקיעין החדשה”/ “ראמה”. פנו והמשיכו ישר בכיכר על כביש 864, שיתפתל לשמאל וימשיך את דרכו מעלה עד לפקיעין. משך הנסיעה מבית קשת לפקיעין הוא כ-50 דקות.–
תחנה שנייה במסלול – תצפית על הגרעין העתיק של הכפר:
את הטיול שלכם בפקיעין תתחילו ליד השלט החום שמכוון לכיוון מערת רשב”י המפורסמת. הישענו על המעקה ותיהנו מהנוף המרהיב שנשקף בפניכם, של בקעת פקיעין היפהפייה ושל גרעין הכפר העתיק של פקיעין למרגלותיכם. הכפר לאט-לאט טיפס ועלה אל מעבר לכביש שזה עתה נסעתם עליו, שבזמן סלילתו עבר מעל הכפר.
אם תוציאו מהארנק שלכם שטר של מאה שקל, תוכלו להבחין בחלקו העליון, מתחת לסימון הענק של ה-100, צילום פחות או יותר מהזווית הזו של כפר פקיעין, שנלקח ב-1957. בצילום הזה רואים שאין על אף אחד מגגות הכפר סוכות. היום המצב שונה ותוכלו לראות על רבים מהגגות סוכות גפנים. ייתכן שבעבר הגגות לא היו חזקים מספיק כדי להחזיק עליהם סוכות.
כמה זמן מומלץ לבקר? כמה זמן שייקח לכם להתרשם מהנוף.
איך תגיעו? המשיכו לנסוע על כביש 864, שעולה לפקיעין, עד שתראו מצד שמאל שלכם שלט חום שמצביע לכיוון “מערת רשב”י”.–
תחנה שלישית במסלול – מערת הרשב”י:
לאחר שסיימתם להתרשם מהנוף, עשו את דרככם ימינה אל המדרגות שיורדות מטה לכיוון מערת הרשב”י, הלוא הוא רבי שמעון בר יוחאי. המערה אולי נראית פשוטה למדי ממבט ראשון, אך מאחוריה מסתתר אחד מהסיפורים החשובים ביותר במסורת היהודית.
אבל, לפני שנספר לכם את הסיפור, נבקש מכם להוציא שטר של מאה שקל מהארנק ולהסתכל על האזור שנמצא בחלקו העליון-מרכזי של השטר, לצד כיתוב ה-100 הענק. אם תסתכלו היטב, תוכלו לזהות שם ענף של עץ. זהו אחד מענפיו של עץ החרוב, שגדל מעל המערה. כיוון שרשב”י ובנו אלעזר התנגדו לרומאים ששלטו בארץ, הם נאלצו להסתתר מפניהם. כשהמצב החמיר במיוחד, הם עברו להסתתר, לפי המסורת, במערה הזו כאן. בדרך נס נברא להם במקום מעיין ועץ חרוב, שלפי המסורת הוא העץ ממנו צמחו כל עצי החרוב האחרים שתוכלו לראות היום במקום.
הרשב”י ובנו ישבו במערה במשך 12 שנים ולמדו תורה, ורק כשהודיעו להם שהקיסר מת ושגזרות הרומאים בוטלו, הם יצאו החוצה אל האוויר הפתוח. כשיצאו, ראו לפניהם את השדות של היישוב, ואנשים חורשים וזורעים בהם. כעס על כך רבי שמעון בר יוחאי ולא הצליח להבין מדוע האנשים האלה עוסקים בדברי חולין ולא מתעסקים בדברים שבקודש, כמו שהוא ובנו עשו במשך 12 שנים. כל מה שהוא הסתכל עליו, עלה בלהבות. אלהים כעס על כך מאד ודרש מהם לחזור אל תוך המערה למשך שנה נוספת. מסורות מסוימות מספרות שכשרבי שמעון בר יוחאי יצא מהמערה לאחר 13 שנה הוא יצא עם חוכמה רבה, שבעזרתה כתב את ספר הזוהר.
אם תסתכלו פנימה, אל תוך המערה, תראו שהיא קטנה למדי. איך יכול להיות ששני אנשים העבירו בה 13 שנים? ובכן, כנראה שהמערה לא הייתה עד כדי כך קטנה לפני מאות שנים. בפנים אתם יכולים לראות ערימה של אבנים שחוסמים את המערה וכנראה התמוטטו בעקבות רעידת אדמה שהייתה כאן.
כמה זמן מומלץ לבקר? חצי שעה לכל היותר. אם אין קבוצות מטיילים במקום, אפשר לשבת, לנוח וליהנות מהאווירה הנעימה השוררת במקום.
איך תגיעו? רדו במדרגות ולאחר מספר מדרגות פנו בפנייה הראשונה ימינה לכיוון המערה. מדובר על רגעים ספורים של הליכה.
ארוחת צהריים בכיכר המעיין:
לאחר הביקור שלכם במערת הרשב”י, עשו את דרככם אל מרכז הגרעין העתיק של פקיעין, אל כיכר המעיין, שקרויה על שם המעיין שנמצא במרכזה. מסביב למעיין נמצאות מספר מסעדות. אנו ממליצים במיוחד על מסעדת עץ התות במעיין, שמגישה תפריט קבוע של מסבחה תוצרת בית, חומוס, עלי גפן ממולאים, לבנה מחלב עיזים, פיתה דרוזית טעימה במיוחד ועוד מטעמים. אם אתם מעדיפים ארוחה בשרית, גם את זה אפשר להשיג במסעדת עץ התות. המסעדה פתוחה מדי יום מהשעה 8:00. והמחירים – סבירים.
כמה מילים על המעיין: זהו אחד מהמעיינות החזקים ביותר באזור. בשנות ה-20 וה-30 הוא ממש הציף את הרחבה כאן ומימיו זרמו מטה, אל שתי טחנות קמח שנמצאות באזור. לימים החליטו לסגור אותו כאן בבריכה. היו משתמשים במים העודפים של המים כדי להשקות את הטרסות החקלאיות שבסביבה. ליד המעיין אתם יכולים להבחין בעץ תות מרשים, שלא נותן פירות, כיוון שהוא זכר, אבל מעניק צל גדול כשהוא מלבלב באביב. עץ התות הזה ועצי תות נוספים בפקיעין מלמדים על תעשיית משי, שהייתה פעילה כאן במאות ה-17-19. זחלי טוואי המשי ניזונים כמעט באופן בלעדי מעליו של עץ התות. עוד דבר שאתם יכולים להבחין בו סביב המעיין הוא האנדרטה הניצבת מעליו ומציגה שתי דמויות חשובות לעדה הדרוזית: הימני הוא כמאל ג’ובלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, שנרצח על ידי הסורים, והשמאלי הוא הסולטאן אל-אטרש, מנהיג הדרוזים במרד שהתרחש בג’בל אלדרוז בשנות ה-20.
איך תגיעו? המשיכו לרדת במדרגות וכשתגיעו לצומת דרכים, קחו את הפנייה ימינה. המשיכו ברחוב עד פנייה שמאלה ולאחר מכן פנייה קלה ימינה אל כיכר המעיין. משך ההליכה הוא כ-10 דקות.
תחנה רביעית במסלול – בית הכנסת העתיק:
לאחר ששבעתם, המשיכו ברחוב לכיוון צפון-מערב ופנו שמאלה אל תוך הסמטה הראשונה, אל תוך “שכונת היהודים”. תוך מספר צעדים תראו מצד ימין שלכם את הכניסה לבית הכנסת העתיק של פקיעין. היכנסו אל תוך הרחבה של בית הכנסת ושלפו את שטר מאה השקלים מהארנק. חזית בית הכנסת מופיעה בחלק התחתון של השטר. רואים את הדלת, את החלון ואת הקיר של בית הכנסת.
בית הכנסת עומד במקום הזה מהתקופה העות’מאנית, קרוב ל-250 שנים. ואיך יודעים שמדובר בבית כנסת, אתם שואלים? ובכן, נמצאה בו למשל אבן, שעליה חרותים צורות של לולב, אתרוג, אשכול ענבים ומנורה, סימולים יהודים מובהקים. האבן כנראה לא הייתה חלק מבית מגורים, אלא ממבנה ציבורי, קהילתי, בית כנסת.
בית הכנסת עבר שיפוצים ושינויים רבים לאורך השנים. כך למשל, בשנת 1956, יצחק בן-צבי עזר לסדר לבית הכנסת גג קשיח. עד אז, הגג של בית הכנסת היה בנוי מקורות עץ. בנוסף, בשנים האחרונות, הוחלפה רצפת בית הכנסת הישנה ברצפה חדשה.
קהילת יהודי פקיעין הלכה והצטמצמה עם השנים. בימי המנדט הבריטי נותרו בפקיעין רק כ-15 משפחות יהודיות ובכל זאת, הם חשבו שלקהילה תהיה עתיד, כיוון שהחליטו לבנות כאן בשנת 1926 בית ספר יהודי.ב-1936 פרץ המרד הערבי, והדרוזים של פקיעין עוד לא ממש החליטו אם הם הולכים נגד המרד או איתו. כיוון שהסוכנות היהודית חששה לבני הקהילה היהודית בפקיעין, היא פינתה אותם מהכפר. עם סיום המרד הערבי, בשנת 1939, חזרו לפקיעין שלוש משפחות בלבד, עודה, תומא וזינאטי. במלחמת העצמאות פינו אותם פעם נוספת והפעם חזרה לפקיעין רק משפחה אחת, משפחת זינאטי, האב יוסף, אשתו סעדה והילדים שאול ומרגלית. יוסף היה אחראי מטעם משרד הדתות על האתרים הקדושים בפקיעין. לימים ההורים נפטרו, והבן שאול עזב את פקיעין. הבת, מרגלית, חיה בכפר עד היום ודואגת לאתרים הקדושים במקום אביה.
יש לקחת בחשבון שייתכן שבעת ביקורכם בית הכנסת יהיה בשיפוצים ואי אפשר יהיה להיכנס לתוך המבנה עצמו, אבל תוכלו להסתפק בביקור ברחבה.
שעות הפתיחה: ראשון עד חמישי בין השעות 9:00-16:30, ימי שישי בין השעות 9:00-13:00. מומלץ לתאם את הביקור מראש בטלפון 04-999-7197.
כמה זמן מומלץ לבקר? כחצי שעה.–
יש לכם זמן ומחפשים עוד רעיונות לטיול שלכם בפקיעין? היכנסו לאתר האינטרנט של מרכז המבקרים, בית זינאתי.
–
על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.
