מסלול טיול בשביל החמורים, בנחל בצת וקיבוץ אילון

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

כתב, קובי פינקלר

צילום:אלישבע ורנר-רייז. מתוך אתר פיקיוויקי–

כביש הצפון בו אנו נוסעים נסלל ב-1938 בתקופת המרד הערבי. כאן נקבע הגבול בין ישראל ללבנון, שהפריד בין המנדט הבריטי בשטחי ארץ ישראל לבין המנדט הצרפתי בלבנון. באותה שנה החליטו הבריטים לאמץ את תוכניתו של קצין המשטרה הבריטי טגרט, שהובא לאזור מהודו ונודע במומחיותו במלחמה בטרור. הוא המליץ להקים כאן מערכת גבול שתכלול גדר, כביש ושורת בנייני משטרה שנקראו על שמו מבצרי טיגרט. בין המשטרות נבנו מצדיות בטון(פילבוקסים). את העבודה ביצעה חברת סולל בונה, והשמירה הוטלה על השומרים היהודים.

באחד מעיקולי הדרך קיבוץ “אילון”. השם אילון נבחר על ידי וותיקי הקיבוץ בעת הקמתו, צירוף שמות העצים- אלה ואלון הגדלים לרוב בסביבה. נפנה לתוך הקיבוץ ונעשה דרכנו עד ליציאה האחורית הצפונית. כאן סמוך לבית אבן שאמור לשמש בעתיד את רכבת ההר שתסייר בינות לאתרים אנו יורדים בשביל החמורים עד לשמורת נחל בצת. ההליכה בתוך חורש ים תיכוני סבוך ועשיר, הצומח על המדרונות התלולים. צומחים בו עצי אדר סורי, ער אציל, כליל החורש, אלון מצוי, אלון התולע, אלה ארצישראלית ושיח אחירותם החורש. נחל בצת שופע שרכים. פורחים בו משוויה פעמונית, לוע ארי גדול ודרדר גדול פרחים. כאן בחורש חיים יחדיו היערן, עכבר החורש, הדלק בעל הפרווה הנאה, ששודד ביצים מקינים וטורף ציפורים ומכרסמים; ונמנמן העצים הדומה לסנאי. אם יאיר לנו המזל, יקבל את פנינו גם שפן הסלעים הקטן, בן דודו של הפיל הגדול. לרוב מבחינים בשפני סלעים כשהם יוצאים לתפוס שמש ביום נאה. החום חיוני להם, שכן בטמפרטורה נמוכה חום גופם יורד והם נכנסים לתרדמה.

למה שביל החמורים?  כי כאן הוליכו את המטענים על גבם של חמורים ומכאן השם. שעה וחצי של הליכה בירידה העוברת דרך חורשת הזיתים ששימשה את אנשי הפלמ”ח, בינות לבית בד עתיק ושביל בטבע עד לבריכות המים.

את הדרך חזרה כדאי לעשות ברכב שיושאר כאן קודם לכן. העלייה מתישה “מעט”. אם אין ברירה זה לא בלתי אפשרי. ובחזרה לקיבוץ.

באחת מפינות החמד בקיבוץ בגן מוצגים כ- 150 פסלי פסיפס, חלקם דמויות מרשימות של לוחמים, מפלצות וחיות, חלקם כדים וחפצים אחרים. הפסלים “מציצים” מתוך צמחיה טרופית של מיני קקטוסים שונים היוצרת אווירה קסומה. פסלי הפסיפס נבנו ע”י מאיר דוידזון שבעבודתו בקבוץ עבד בבניין והשתמש בפסולת ושאריות חומרי בניין שונים כדי ליצור את הפסלים, אותם ציפה באבני פסיפס. בבית מוצגות כ- 200 עבודות של מאיר ביניהם תמונות, מסכות ופסלים עשויים כולם פסיפס אבן וחומרים ממוחזרים. לאחר שבני הזוג הלכו לעולמם הפך הבית למוזיאון הפתוח למבקרים בתאום מראש עם דליה דוידזון בטלפון: 052-3664609

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.