מסלול טיול בשדרות רוטשילד תל אביב. פנינה אדריכלית בינלאומית

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

סיפורה של השדרה הראשונה בתל-אביב – היסטוריה, בתים ואנשים

אנחנו נמצאים באחד מארבעת הרחובות הראשונים של העיר תל- אביב בימים שנקראה עדיין “אחוזת בית“. תל אביב הוקמה בשנת 1909 כשכונת מגורים של בבנייה עצמית עבור יהודי יפו [כיום נווה-צדק], ורק בשנות העשרים החלה להתרחב לכיוון שדרות רוטשילד. בדצמבר 1910, החליט ועד “אחוזת בית” לקרוא לשדרה הראשונה של העיר על שם הברון רוטשילד. השדרה התחילה מנווה צדק ממערב ל”אחוזת-בית”, ושוליה במזרח הובילו לשטח פתוח של חולות. כאשר “אחוזת-בית” הפכה לתל-אביב, נוספו במזרחה של השדרה בתים נוספים. מרבית הבתים שנבנו בתקופה זו נבנו בסגנון מעורב – שילוב של סגנונות מזרחיים ואירופיים.

בית אליהו גולומב. צילם: MathKnight –

ערכה ניצה צמרת. מקורות: פרויקט תל אביב

שדרות רוטשילד היו רחוב רוחבי שחצה את רחוב הרצל [הרחוב הראשון בעיר], אחד העם, לילנבלום ויהודה הלוי. 

כיום מצלים על חלק מבתיה הישנים של השדרה מגדלים חדשים, אך הקסם הארכיטקטוני של בתי האבן העתיקים שחלק ניכר מהם עברו שחזור ושיפוץ במגמת שימור אותנטי, לא פג. מלבד המבנים בעלי החשיבות האדריכלית ההיסטורית והמוזיאונים, נמצאים בשדרה גם מוסדות תרבות, חינוך ומרכזים פיננסיים. אל המופע האורבאני המרתק מצטרפים פסלים ויצירות אמנות, חלק מהמוצגים קבועים וחלק מוצג באורח זמני לתקופות קצובות.

מסלול: עירוני, רגלי, קל, בשטח מישורי ■ אורך מסלול: 2 ק”מ ■ משך הטיול: שעתיים עד ארבע שעות ■ מתאים לכל עונות השנה ■ מומלץ לטייל בשעות היום ■ מומלץ למשפחות, מתאים לעגלות ילדים ולעגלות נכים ■

חניה: בעייתית ברחוב עצמו ולכן כדאי לחנות בחניון מסודר.

נקודת מוצא: תלוי מאיפה ואיך מגיעים באים – הסבר בהמשך.

נקודת סיום: גן יעקב- גן השקמים- בלב מתחם התרבות הכולל את “היכל התרבות”, תיאטרון “הבימה” החדש ו”מוזיאון הלנה רובינשטיין”.

■ לידיעת המטיילים בימי שלישי ושישי בבוקר – קיים יריד אמנות וחפצי נוי במדרחוב נחלת בנימין הסמוך.  

שיעור קצר בהיסטוריה העולמית והמקומית יסייע לנו להבנת מקורות ההשראה הארכיטקטונית של הבתים בשדרות רוטשילד.  

הכול התחיל בשנות העשרים כאשר חלק מבני הדור הצעיר של תושבי “אחוזת בית” נשלחו ללמוד באוניברסיטאות במרכז אירופה. בתקופה זו פרחו בקרב הצעירים ביבשת זו אידיאות שונות לתיקון העולם וליצירת חברה שוויונית. האידיאות שעסקו בכל תחומי החיים השפיעו גם על צעירי “אחוזת בית” שנטמעו לשנים אחדות בהוויה האירופאית. אלה שלמדו בגרמניה הושפעו מהתפיסה הסוציאליסטית שיצרה נקודת מבט מהפכנית באמנות ובעיצוב. בין יוצרי המהפכה בתחומים אלה, היה בית ספר בשם “באוהאוס” לאדריכלות. הנחת העבודה שנלמדה ב”באוהאוס” הציגה מודל מגורים חדשני שתכליתו הפניית עורף לבניית בתים מפוארים לעשירים ותכנון בתים נוחים למעמד הפועלים. בשנות השלושים כאשר ניצני הנאציזם התפשטו בגרמניה ובמדינות אחרות באירופה, חזרו רבים מהצעירים לתל-אביב. הבנים החוזרים התקבלו בשמחה לחיקה של העיר הבתולית שאדמותיה צמאו לבנייה חדשה. כך התאפשרה בנייתם של אלפי בתים בסגנון ה”באוהאוס” ובסגנון אקלקטי המערֵב בין עיצוב מזרחי לעיצוב אירופאי על פני רחובותיה בטווח של כ-15 שנים בין השנים 1931 – 1956.  

בתי הבאוהאוס.  הבתים ניתנים לזיהוי בשל צורת המבנה המרובע הא- סימטרי המשולב בצורות גיאומטריות פשוטות. החלונות מלבניים וארוכי צלעות כמו במפעלים, או עגולים כמו באוניות, וחזיתות הבתים והמרפסות מעוגלות.

רוב הבתים נסמכים על עמודים והמפלס התחתון פנוי להתכנסות דיירים ומאפשר ניתוק של מפלס המגורים מהרחוב. במבט אל על ניתן להבחין בגגות השטוחים, גם משטח זה נוצר בהשראת תפיסה חברתית כדי לאפשר לדיירים התכנסות ומפגש. את החותם האדריכלי הייחודי של ה”באוהאוס” התל-אביבי הטביעו במשך השנים מספר אדריכלים מובילים ביניהם: אריה שרון, זאב רכטר, דב כרמי ואחרים, שיצרו סגנון בנייה מגויס לטובת האקלים הים תיכוני. תחת שרביטם הוגדלו והתגבהו החלונות ונוצרו פתחי אור ואוויר נוספים מחופים בגגונים, המרפסות הוגדלו משמעותית כלפי הרחוב ועל הגגות נבנו פרגולות.

הגעה לנקודת מוצא:

1. מגדל שלום. איך מגיעים למגדל שלום?  לבאים מצפון תל-אביב בנתיבי איילון – יש לפנות מערבה לרחוב ראש פינה, אחר כך לנסוע ברחוב לוינסקי לכיוון מערב ולפנות צפונה לשדרות הר ציון, לכיוון התחנה המרכזית הישנה. לפני התחנה יש לפנות מערבה לרחוב השומרון ובצומת הבאה, בדרך פתח תקווה, פונים מערבה ונוסעים עד לרחוב הרצל. ברחוב הרצל נוסעים לכיוון צפון עד לתחילת שדרות רוטשילד, סמוך למגדל שלום.

2. תחנת הרכבת ההגנה, ברגל. כעשרים דקות הליכה [1.8 ק”מ] עד תחילת המסלול.

ביציאה מתחנת הרכבת יש לפנות שמאלה לרחוב לוינסקי וללכת מערבה עד המפגש עם רחוב הרצל. לאחר מכן יש לפנות ימינה עד שדרות רוטשילד.

3. תחנת הרכבת ההגנה, באוטובוס. אפשר להגיע לתחנה המרכזית החדשה ומשם במונית שירות או אוטובוס כפי שיוסבר בהמשך.

4. תחנת הרכבת ההגנה, במוניות שירות מספר 4 או 5. יש לבקש מהנהג לרדת בשדרות רוטשילד.

5. תחנת הרכבת ההגנה, באוטובוס דן קווים 4 או 5. התחנה המרכזית החדשה נמצאת על רחוב לוינסקי ממערב לנתיבי איילון במרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת. מהקומה הרביעית יוצאים קווים 4 ו-5 של דן. הנוסעים בקו 4 ירד בתחנה ברחוב אלנבי פינת אחד העם ויצעדו אחורה כמה מטרים עד שדרות רוטשילד. הנוסעים בקו 5 ירדו בתחנה הראשונה בשדרות רוטשילד.

יוצאים לדרך

כמעט כל בית בשדרות רוטשילד טומן בחובו סיפור, הבאנו לכאן מידע רב, ואתם תבחרו למה ועד כמה להתייחס במהלך הטיול.

על גבול שכונת נווה צדק נבנה על-ידי קבוצת חבס מגדל המגורים רוטשילד 1 אשר מתוכנן להיות מגדל יוקרה בן 30 קומות.

מול בית מס’ 2 נבנו בעבר תחנת האוטובוסים המרכזית תל-אביב ומוסך אגד שפעלו במקום עד שנות ה-40. על המבנה מצל עץ איקליפטוס עתיק ממוצא אוסטרלי.

שדרות רוטשילד 3, ממוקם פסיפס תולדות תל אביב של נחום גוטמן.

ממשיכים אל בית מס’ 11 הנמצא בפינת רחוב הרצל. היה זה ביתם של הנאהבים והנעימים יוסף אליהו שלוש ורעייתו האהובה פרלה [פַרחה]לבית מויאל. שלוש היה סוחר, קבלן ואיש ציבור ששאף להפגיש בין משכילים יהודים וערבים במסגרת רעיונית חדשנית בשם “המגן”.

בית מס’ 12 הנו שריד היסטורי לימי שכונת “אחוזת בית”. בבית זה התגורר דוור בשם אברהם פוגל, שנרצח בנסיבות מסתוריות בשנת 1939. זהו בית פרטי עם גג רעפים וגינה קטנה, על אחד מקירותיו צויר בימי המנדט סמל האצ”ל ולצדו נרשם ציטוט מ”שמשון”, ספרו של זאב ז’בוטינסקי.

–

בית 13 נבנה בשנת 1925, בשביל יו”ר קק”ל ונציג הקהילה בארגנטינה דוד מוזס

בית מס’ 16 הוא ביתם של צינה ומאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון, שנבנה בשנת 1910. לאחר שצינה נפטרה [1930] החליט דיזנגוף להצטמצם בחדר אחד למגורים ולהפוך את הבית למוזיאון לאמני העיר. ב-15 במאי 1948 הוכרזה באחד מחדרי בית זה מדינת ישראל, הקומה והחדר השמור – היכל העצמאות – הפכו למוזיאון פתוח. חלק אחד בבית מוקדש לימיה הראשונים של העיר ופועלו של דיזנגוף והחלק השני להכרזת העצמאות. [לתיאום סיור מודרך יש להתקשר: 03-5106426 או 03-5173942] בקומות העליונות נמצא בית התנ”ך, חוויה פדגוגית אמנותית המשלבת עבודות והפעלות לגילאים שונים על סיפורי התנ”ך וגיבורי המקרא. [לתיאום סיור מודרך יש להתקשר: 03-5177760].

במרכז השדרה מול בית מס’ 18 בכיכר המייסדים ניצבת “אנדרטת המייסדים”, שהוקמה כמחווה ל-66 מייסדי העיר שהגרילו ביניהם את אדמותיה. כאן היה בית הוועד וכאן נכרתה הבאר הראשונה בעיר. על האנדרטה חקוקים שמות המייסדות ובצדה האחורי תבליט שנעשה על ידי הפסל אהרון פריבר. האנדרטה הוקמה בשנת 1949 לרגל 40 שנה לייסוד תל אביב.

זה עתה יצאנו משכונת אחוזת בית ונכנסנו לאחוזת [נחלת] בנימין הגובלת ברחוב הרצל.

הצמחייה בשדרה. בהזדמנות זו כדאי לשים לב לירק מסביב. השדרה נטועה בשתי שורות עצים משני צדדיו של אי התנועה המרכזי. חלק מהעצים בשדרה נטועים מצדי המדרכות. הנטיעות בשנות העשרים היו של עצים ארצישראלים כמו אזדרכת, ברושים, עצי גרווילאה, דקלי ושינגטוניה ושקמים אפריקאיות שהונבטו במשתלת גימנסיה הרצליה הסמוכה, ובשנות השלושים ניטעו צאלונים, פיקוסים ירוקי עד ועצי סיגלון.

עד 1922 הייתה השדרה השטח הציבורי הירוק היחיד בעיר, אז נחנכה גם “גינת גרוזנברג”, הגן הציבורי הראשון של תל-אביב [רחוב גרוזנברג סמוך לרחוב נחלת בנימין]. לפני שנמשיך, מידע קצר על מי היה אוסקר גרוזנברג. גרוזנברג היה ממובילי ההגנה על בייליס, יהודי שהואשם ברצח נער אוקראיני [1913] . עלילת הדם הסתיימה בזיכויו של בייליס וגרוזברג זכה לשאת שם של רחוב בתל-אביב.

הקיוסק. לא תוכלו להתעלם מהמבנה המצולע קיוסק קפה אספרסו בר הנמצא בהמשך השדרה בפינת רחוב הרצל. זהו שחזור של הקיוסק הראשון שנבנה בתל-אביב בשנת 1910 ותוכנן על-ידי האדריכל יוסף ברסקי. סמוך לקיוסק הוצב פנס הרחוב הראשון בעיר [הפנס המקורי מוצב כיום בקומת הקרקע במגדל שלום] דמיינו לנגד עיניכם את צעירי העיר מתגודדים ליד דלפק העץ ומזמינים כוס סודה. דמיינו את חיים נחמן ביאליק אומר למוכרת: “גזזיני ואגרשך, העדיפיני במילייך” [השקיני בגזוז ואשלם לך במטבע גרוש ותתני לי עודף במטבעות של מיל]

על תולדות הקיוסק ושיפוצו קיראו בשתי רשימות קצרות של האדריכל יוסי מטלון. הראשונה העגמומית משהו והשנייה שכתב עם פתיחתו המחודשת.

ממשיכים אל בית מס’ 23 שהיה ביתה של משפחת שרתוק. הבניין נבנה ב-1912 על-ידי זאב שרתוק, והתגוררה בו גם משפחת אחיו, יעקב שרתוק. בבית זה התגוררו בנו של יעקב, משה שרתוק-שרת [לימים שר החוץ וראש הממשלה השני של מדינת ישראל], בתו עדה ובעלה דב הוז [ממקימי “ההגנה” וראשי תנועת העבודה], ואחר כך, האחות רבקה ובעלה אליהו גולומב שהיה מפקד “ההגנה” וניהל בבית את ענייני הביטחון של הישוב. בשנות השישים נקלעה אלמנתו של גולומב לקשיים ועמדה למכור את הבית לקבלנים. או אז התגייסה ראש הממשלה גולדה מאיר ועמה ותיקי ארגון “ההגנה” להצלתו של הבניין. הבית נרכש מחדש, חזיתו שומרה ושופצה בידי האדריכל יוסף ברלין ונקבע עליה תבליט אבן המכריז “בית אליהו גולומב”. האגף האחורי של הבית תוכנן לשימור בידי פרופסור יוחנן רטנר. בתוך הבית הוקם “מוזיאון ההגנה” עם תפאורה אותנטית מימי ראשית היישוב; מרצפות מצוירות וקירות מעוטרים. בקומות העליונות ניתן לצפות בתצוגת מולטי-מדיה על תולדות ארגון “ההגנה” [לתיאום סיור מודרך יש להתקשר:  03-5608624 או 03-5600809]

רוטשילד 25 – בית הסוחר בצראווי  שבמשך הזמן נהפך למלון ניו יורק. נבנה על ידי האדריכל אקסלרוד. צורה הבניה היא בסיגנון ערבי.

שני הבתים הבאים הם בתים משופצים שנבנו בסגנון האר-נובו עם הרבה קשתות ומוטיבים דקורטיביים בהשראת החי והצומח. בית מס’ 27 באלנבי פינת רוטשילד הוא בית אברהם מויאל, אביה של פרלה, שנישאה לאליהו שלוש שהוזכר לעיל.

הבית הצמוד לו בית מס’ 29 הוא בית לדרברג, המעוטר במעקות מפורזלים על מרפסותיו ואריחי קרמיקה מצוירים של אמני בצלאל על קירותיו.

בית 32 פינת אלנבי. מלון גינוסר (מלון בן נחום) מבנה, בעל קשתות ואריחים צבעונים. נבנה בשנת 1921.

מגדל מאייר נבנה ברוטשילד 34.

בית מס’ 38 מגדל U-בנק, לשעבר “בנק כללי” בבעלות משפחת רוטשילד והוא מבנה ארכיטקטוני מעניין בעל חידודים וחלונות כחולים שתוכנן על-ידי האדריכל אריה פרייברגר.

בית מס’ 40 הוא בית הבנק הבינלאומי שהיה “בית ועד הקהילה” של אחוזת בית שתוכנן על-ידי האדריכל דב הרשקוביץ והוקם בשנת 1926. בשנת 1935 נוספה לו קומה שנייה ובשנת 1942 נקבעו בו משרדי הרבנות והחברה קדישא העירונית, לימים נמכר המבנה לבנק שהתחייב על שימורו. שימו לב עתה אל מגדל הבנק הבינלאומי הצמוד המתנשא אל על ברחוב יהודה הלוי, בין הרחובות שד”ל ויבנה. לפני הכניסה לבניין, פרושה רחבה ציבורית. המגדל נבנה בעורף הבניינים ההיסטוריים “בית ועד הקהילה” ו”בית רבקה גרינוולד” תוך התחייבות של משרד האדריכלים האמריקאי   Pei-Cobb-Freed  [המיוצג בישראל על ידי משרד ניר-קוץ] לשמר את שני המבנים ההיסטוריים. מגדל הבינלאומי בנוי מקירות זכוכית בצורת חמש מנסרות משולשות בגבהים שונים ומתנשא לגובה של 32 קומות, הוא דומה במבנהו למגדל הבנק של סין שבנה Pei בהונג קונג. בבניין זה יושמה טכנולוגיה חדשנית של בנייה בזכוכית שקופה וצריכה מינימאלית של חשמל למיזוג אוויר. בזכות טכנולוגיה זו הוגדר הבניין כ”מגדל המשרדים הירוק הראשון בישראל”.

–

בניין מס’ 45 הוא המגדל של חברת הביטוח “ציון”. זהו המגדל הראשון בשדרה ובהמשך להקמתו של מגדל זה נבנה מולו “מגדל אלרוב”.

–

בית מס’ 46 [פינת רחוב שד”ל] היה בית משפחת לוין שתוכנן על-ידי האדריכל יהודה מגידוביץ’, והוקם בשנת 1924. הבית עשיר בקישוטים ובסמלים בסגנון רומנטי, ובחזיתו פגודה. לימים שכנה בו שגרירות ברית המועצות, כשהשגרירות עברה לרמת-גן הבית ננטש. בשנת 1991 הוכרז המבנה לשימור ובסיום עבודות השימור בסוף שנות ה-90 נודע כבית המכירות הפומביות “סותביס”. שימורו של הבניין נעשה במקביל לבניית “מגדל אלרוב” הנמצא בעורף המבנה ששטחו אוחד עם שטח בית השגרירות. מגדל אלרוב המתנשא לגובה של 23 קומות משלב בתוכו הישג של שימור היסטורי עם בנייה מודרנית. הבניין צמוד לבניין הבורסה לניירות ערך הנמצא ברחוב אחד העם המקביל.

–

בית מס’ 48 [רמח”ל 2] הוא בית נפרסטג שתוכנן על-ידי האדריכל פנחס היט והוקם בשנת 1933.

בית מס’ 55 פינת בצלאל יפה 9. בית וולקובסקי –נבנה בשנת 1932 ובעבר גר המשורר שאול טשרניחובסקי.

בית מס’ 65 הוא ביתו של ש. בן ציון, שתוכנן בשנת 1925 על- ידי האדריכל יהודה מגידוביץ’.

בית מס’ 67 הוא בניין משרדים שהיה בעבר ביתה של משפחת סמואלסון. הבית הוקם בשנת 1932 ותוכנן על-ידי האדריכל חיים סוקולינסקי. חזית המבנה הפונה לרחוב נחמני מעוגלת ואל השדרה פונות מרפסות תלויות. מזה שנים שבית המגורים הוסב לבניין משרדים. 

בית מס’ 76-74 הוא ביתה של משפחת מוזס שנבנה מחדש בשנות ה-90.

בית מס’ 71 הוקם בשנת 1934. זהו בית קריגר שתוכנן על-ידי האדריכל זאב רכטר. בית המגורים בן שלוש הקומות משדר צורניות מאופקת. ראו את המרפסות השקועות היוצרות שעשועי אור וצל ואת משטח החזית המובלט מעט ומטויח בלבן. הפתח הצר והארוך נוצר בהשראת האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה [עליו נרחיב בהמשך].

בניין מס’ 80 הוא בניין של בנק מסד שנבנה בשנות ה-70 על מה שהיה בעבר “קולנוע שדרות”, אחד מבתי הקולנוע הוותיקים בתל אביב. לפני כן פעל בבניין התיאטרון הארץ ישראלי ששימש לזמן מה אכסניה לתיאטרון הבימה.

בית מס’ 81 עשוי לבני סיליקט [silicate] כמוטיב דקורטיבי ליצירת משחקי אור וצל לעין המתבונן. הבית תוכנן על-ידי האדריכל יוסף ברלין שהזכרנו כמי שתכנן את חלקו הקדמי של מוזיאון “ההגנה” ובתים נוספים בשדרה. הוא ובנו זאב תכננו גם את בית מס’ 82 בפינת רחוב מזא”ה בהשפעת סגנון האר-דקו המבוסס על עיטורים גיאומטריים העשויים ממקורות השראה מגוונים. בית המגורים שהוקם בשנת 1933 למשפחות רובינסקי-בראון, הנו בעל שתי החזיתות עם מערך מסוגנן של חלונות ומרפסות. הבית בנוי בקווים אופקיים פתוחים והבדלי גוון הטיח בין הקומות מדגישים קו זה.  הארכיטקטים התייחסו אל מיקום הבית במפגש הרחובות ויצרו בפינתו גגון הצללה בצורת משולש. אגב, הגוונים העזים השולטים כיום במבנה אינם מקוריים ונוספו לו ברבות השנים.

–

הגענו לבית מס’ 83 הבנוי גם הוא מלבני סיליקט חשופות, זהו ביתה של משפחת האדריכל יוסף ברלין ורעייתו שושנה, שהייתה פסלת וציירת. יוסף ברלין עלה לארץ בשנת 1921 והקים עם אדריכל נוסף בשם פסובסקי את ‘אגודת האינג’ינרים והארכיטקטים’. שמונה שנים לאחר עלייתו ארצה הושלמה בניית הבית [1929].

=

מצבו הכללי של בית אנגל, בית מס’ 84, שנבנה בצורת האות ח’ סביב חצר פנימית ופונה לרחוב מזא”ה, אינו טוב. הבית שתוכנן על-ידי האדריכל זאב רכטר בהמשך לתפיסתו האורבאנית של האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה, זקוק לשיפוצים וראוי לשימור מקיף בהיותו הבית הראשון בעיר שנבנה על עמודים. ראוי לציין כי בתקופת מלחמת העולם השנייה שימשה קומת העמודים בבית זה כמפקדה בריטית. על גגו של הבית מוקמו חדר התעמלות וגינת גג ובין דייריו המפורסמים: האדריכל זאב רכטר והגברת אדיס דה פיליפ, מייסדת האופרה של תל-אביב.

הזכרנו את לה קורבוזיה  [בצרפתית: Le Corbusier] גם בהקשר של הפתח הצר בבית משפחת קריגר. קשה לתאר את התפתחותה של האדריכלות מסוף המאה ה- 19 ועד ימינו ללא התייחסות למשנתו האורבאנית של האיש. הוא היה הראשון שלמד לנצל את יתרונותיו של הבטון המזוין שנים ספורות בלבד לאחר שהומצא, והגדיר בעקבות כך חמישה עקרונות תכנוניים שהכתיבו דפוס בנייה חדש.

[1] יש להרים את הבניין על עמודים ולהשתמש בחלל כקומה ראשונה פתוחה וזורמת.

[2] שלד הבניין צריך להיות מבוסס על עמודים מוסתרים בתוך הקירות אשר יוצרים את החלוקה הפנימית ומשחררים את הקירות מנשיאת המבנה.

[3] מאחר שהקירות אינם עוד קירות נושאים, יהפכו החלונות למוטיב אופקי פתוח במעטפת הבניין וישמשו מעתה לאור, לאוויר ולתחושת זרימה.

[4] חלל הפנים יהיה חופשי מבחינה תכנונית. מידותיו ומיקום קירותיו יותאמו לצורכי הדיירים.

[5] הגג יישאר שטוח וישמש כאזור מנוחה ומפגש לדיירים.

בית מס’ 87 הוא בית באומאיל שתוכנן על-ידי האדריכל קרל רובין והוקם בשנת 1936.

בית 88 פינת בלפור 44. נבנה ב-1926 למשפחת שבח ורייזל אשכנזי כבנין למגורים ומאז שופץ. אדריכל מקורי: משה צ’רנר

צמד הבתים 89-91 הוא בית יצחקי שהוקם בשנת 1935 על-פי תכנון של האדריכל פנחס היט. בית התאומים” של יצחקי יוצר מעין תמונת ראי של בניין אחד לשני.  ראו את המרפסות הזוויתיות בגוש הקדמי, שימו לב למבנה השקוע והמוצלל שלהן וראו גם את המרפסות המעוגלות בגוש האחורי.  

בית מס’ 92 פינת המגיד 2 בית שרשבסקי נבנה ב 1925.  תיכנן האדריכל משה לוברניצקי. במקור היה בית בן שתי קומות.

בית מס’ 93 הוא בית מגנט שתוכנן על-ידי האדריכל יהודה מגידוביץ’ והוקם בשנת 1934. 

בית  מס’ 96 הוא בית משפחת פרידמן. הבית שופץ ושוקם ועל אחת ממרפסותיו נראה פסל שלושת הזמרים – ה”מקהלה” של האמנית עפרה צימבליסטה.

בית מס’ 99 נראה כקובייה, זהו בית ריפשטיין ושות’ שתוכנן על-ידי האדריכל יהודה מגידוביץ’, והוקם בשנת 1934. המבנה בעל שלוש הקומות כולל קומת מסחר ודירות מגורים. ראו את החזית החלקה ואת החלונות האופקיים של חדר המדרגות, גם המרפסות העשויות מצינורות ברזל שובות עין.  

את האדריכל יהודה מגידוביץ’ הזכרנו לעיל כמתכנן בית לוין, ביתו של ש. בן ציון ובית מגנט. ראוי לציין שמגידוביץ’ היה מהנדס העיר הראשון של תל אביב. הוא תכנן גם בתים רבים ברחובות הסמוכים, ביניהם: בית מזרחי ברחוב יהודה הלוי 9 [1920], מלון בן נחום בעל הכיפה ברחוב אלנבי 118 [1921], קזינו גלי אביב, בחוף תל אביב [1922], בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי 110 [1922] ועוד.  בין המבנים שתכנן ברחוב נחלת בנימין נזכיר את בית חולים הדסה [1923], מלון נורדאו [1925] ואת בית דוויס, מס’ 39 בשדרות רוטשילד [1933].

בית מס’ 101 בית מקס קליין. תוכנן על-ידי אדריכל פנחס היט, 1933. שופץ במסגרת שימור בתים היסטוריים.

בית מס’ 104. בית שמעון שטרן נבנה ב 1928.

–

בית מס’ 115 הוא ביתם של שלוש משפחות: גולדנברג, רוז ובירק שתוכנן על-ידי האדריכל חיים סוקולינסקי. לבית המגודר יש שתי חזיתות אנכיות סימטריות ומרפסות בולטות.

בית מס’ 117, פינת רחוב בר-אילן 17 (לשעבר לבנון 17) בית אהרונוביץ – אדריכל יצחק רפפורט, 1933. בבנין זה התגורר הדרמטולוג הפרופ’ חיים ברלין

בית מס’ 118 הוא בית האדריכל יצחק רפפורט שנבנה בשנת 1934, בקומה השנייה של הבית גרו ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב השלישי, ורעייתו אסתר. בבית זה קיים בחדר מדרגות המורכב מלוחות בטון. הבית מאופיין בגגונים ובמרפסות בעלות זיזים בולטים. הביטו אל הגג וראו את הקורה האופקית המרחפת ותואמת את אורך המרפסת שנבנתה תחתיה.

גם בית מס’ 117 תוכנן על-ידי האדריכל יצחק רפפורט והוקם בשנת 1933, זהו בית המגורים של משפחת אהרונוביץ. המבנה הוקם על חוות סוסים קטנה שנקראה “גבעת הרוכבים”, הוא מורכב משלושה גושי קובייה ובמרכזן חצר פנימית. התעגלות הפינות בגושים נושקת לחזית השדרה וממנה לחזית הפונה לרחוב בר אילן.

בית מס’ 119 הוא בית דוד חכמי, מייסד חברת הביטוח “הפניקס הישראלי”. הבית תוכנן על-ידי האדריכל ריכרד קאופמן והוקם בשנת 1933. לבית זה יש חזית אחת לרחוב והיא מאחדת את כל הקומות. ראו את המרפסות, בכל קומה חוצה מרפסת אחת לבלימת קרני השמש אל הבית.  

בית מספר 123 בפינת רחוב החשמונאים הוא בית רבינוביץ’, שתוכנן על-ידי האדריכל שמואל שטיינבוק והוקם בשנת 1935. הבית נודע גם בשם “ויטק 9” שניתן לו בסדרת הטלוויזיה “קרובים קרובים” שהפיקה הטלוויזיה החינוכית הישראלית.

בשדרות רוטשילד 124 פינת רחוב בר-אילן נמצאת הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן המשלבת לימודי יהדות עם מדע ואמנות. המבנה היה בעבר בית הספר הממלכתי-דתי ביל”ו, ובימים ההם ועד שנות ה-60 נערכו באולם ההתעמלות שבקומת המרתף, החזרות של המקהלה הקאמרית של תל-אביב.

בית מס’ 134-136, בין כרמיה לברדיצ’בסקי הוא בית משפחות טנצמן ושרפהרץ שתוכנן על-ידי האדריכל יצחק רפופורט והוקם בשנת 1936 .

בית מס’ 139 הוא בית קרייתי שתוכנן על-ידי האדריכל שמואל מיסטצ’קין והוקם בשנת 1937. הבית הנמצא בחזית ל’הבימה’ כולל מערך חלונות ללא מרפסות. שמואל מיסטצקין כיהן כיו”ר אגודת האדריכלים בישראל ועבד כמתכנן עם קיבוצי השומר הצעיר.

הבניין האחרון בשדרה 140-142 ממוקם בפינת מרמורק, מול כיכר הבימה. הבניין המקורי תוכנן על-ידי האדריכל דב כרמי והוקם בשנת 1935. בסוף שנות ה-90 עבר הבניין שיפוץ על-ידי האדריכלים יצחק ישר ועליזה טולדו.

■ בקצה השדרה נמצא מגרש חניה גדול, זו “כיכר התזמורת הפילהרמונית”, או בשמה האחר “כיכר הבימה” שמאחוריה נמצאים בנייני תיאטרון “הבימה” החדש, “היכל התרבות” ו”מוזיאון הלנה רובינשטיין”. לפסל עיגולי הברזל שניצב במגרש מעשה ידיו של האמן מנשה קדישמן קוראים “התרוממות”.

אנו ממליצים לחצות את הכיכר ולתפוס שלווה ב”גן יעקב” המקשר בין שלושת מרכזי התרבות ונקרא על שמו של האדריכל יעקב רכטר בנו של האדריכל זאב רכטר. ב”גן יעקב” נטועים מספר עצי שקמה אפריקאית ששרדו את תהפוכות הזמן ועליהן נכתב השיר הנוסטלגי גן השקמים.

תחת עצי השקמה העתיקים ועם שיר בלב סיימנו את הסיור המאלף בשדרות רוטשילד.

■ להלן מספר דרכים כדי לחזור לתחנת הרכבת ארלוזרוב: קו 70 העובר ברחוב דיזנגוף בתחנה הצמודה ל”מוזיאון הלנה רובינשטיין”, או קו 5 מהתחנה הנמצאת ברחוב טרס”ט 17 מול המוזיאון. לידיעת העייפים, תחנת מוניות “הבימה” נמצאת ברחוב טרס”ט 4.–

הוראות בטיחות זהירות בעת חצית כבישים ובעת הליכה לאורך השדרה.

ציוד 2 ליטר מים למטייל, כובע, נעלים נוחות, משקפי שמש וקרם הגנה מפני הקרינה.

נהניתם? ספרו לחברים והעבירו ברשת.

יש לכם הערות, הארות, תוספות ותמונות מקוריות? נשמח לקבל ולשים קרדיט!!
–

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.