מסלול טיול בשרונה- היסטוריה, סיפורי בתים ושוק

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

שרונה- היסטוריה וסיפורי בתים

שרונה היא אחד מאזורי הבילוי המבוקשים ביותר בתל אביב. לאחרונה הוטבעה החותמת האחרונה- שוק שרונה מרקט אשר עומד בסטנדרטים בינלאומיים והופך את אתר שרונה כולו למקום הלוקח את המטיילים בו למסע במקום ובזמן. הטיול בשרונה מרחיק את המטיילים לעבר אירופה הקרירה אפילו בחום יולי- אוגוסט וגם לוקח לתקופות אחרות בהן אזור הקריה היה מושבה טמפלרית ונחל איילון נקרא עדיין המוסררה. בראי ההיסטוריה נראה כי הטמפלרים הגיעו ארצה בשליחות, הטביעו את חותמם בארץ, השפיעו רבות על פיתוחה ושזרו בה נקודות מלאות ביופי. לאחר שתרמו בארץ את תרומתם כמו פרשו כנפיים ועפו למקום אחר. הטמפלרים הצליחו ללא ספק במשימתם והחזון שליווה אותם זכה להגשמה- הם תרמו רבות והיוו דוגמה לתושבי הארץ. מושבות הטמפלרים הן מובלעות מלאות קסם הלוקחות את המטיילים בהן למקום ולזמן אחר ומהוות עדות לחיים בארץ ישראל לפני מעל מאה שנים. כך הדבר במושבה הגרמנית בחיפה, בירושלים, בזיכרון יעקב ובאזור אלוני אבא ובית לחם הגלילית. והיום, סוף סוף, גם בתל אביב לא מוחבאים עוד בתיה הקסומים של המושבה שרונה בין כותלי משרדי הממשלה והצבא אלא פתוחים לביקורו של הציבור הרחב. הם משלבים בתוכם סיפורים מן ההיסטוריה, ארכיטקטורה מקסימה, חנויות בוטיק, גלריות וגם שוק יחיד מסוגו בארץ שבו תוכלו לקנות מיבולה של הארץ אך גם להנות ולטעום טעמים רחוקים של קונדיטוריות הנמצאות בלב פריז. כל שנשאר הוא לצאת למסע שיוביל אותנו בין בתיה של שרונה, ייקח אותנו מההווה לעבר ובחזרה ויכיר לנו את שרונה של אז, שרונה של עכשיו ואת השילוב המעניין שנוצר בין השתיים.

–

אז מיהם הטמפלרים?

מיהם הטמפלרים? מהי אותה כת מסתורית אשר תרמה כה רבות לארץ, לקחה את ישראל של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים כמה צעדים קדימה אל עבר פיתוחן של חקלאות ותרבות והפכו אותה משדה קוצים לחלקת אלוהים? הטמפלרים הם כת משיחית שמוצאה מגרמניה. הם נוצרים אדוקים אשר התבדלו מהזרם המרכזי ומטרתם הייתה להשתקע בארץ הקודש ועל ידי כך לקרב את הגאולה. הטמפלרים התיישבו לראשונה בחיפה ב- 1868 וב- 1871 פרשה מתוכם קבוצה של כ-20 איש שחיפשה מקום אחר להתיישב בו. כך הגיעה אותה קבוצה בראשות מנהיגם כריסטוף הופמן. חלקות בגודל של כשנים וחצי דונם, הוצעו רק מתיישבים טמפלרים, שהיה להם כסף לשלם לחלקה, לציוד, ודמי מחייה לשנתיים לאחר הקנייה.  הטמפלרים התיישבו בבתים שנטשו האמריקאים שהקימו את המושבה האמריקאית וכך הקימו את המושבה שרונה. הם האמינו כי רק שילוב בין מגורים בארץ הקודש ובין עבודה יצרנית הכוללת חקלאות, תעשיה זעירה ובניין יביאו את הגאולה ויחזירו את ישו כמשיח. הם יישמו את אמונתם בכל המושבות שהקימו. בכל המושבות ישנו שילוב בין מגורים בבתים שהביאו רוח רעננה לארץ, בתים הבנויים בסגנון בינלאומי וכפרי, חקלאות שכללה את ענפי החקלאות המזוהים ביותר עם הארץ- כרמי ענבים וזיתים לייצור יין ושמן, פרדסים וירקות, ייצור חלב ועוד, מעט תעשיה זעירה כמו נפחות. הטמפלרים לא חיו בבידוד אלא קיימו יחסי שכנות טובה ומסחר עם התושבים המקומיים וכאן גם סוד ההצלחה שלהם. הם מכרו את הירקות, השמן והיין באזור כולו. יחסי המסחר והקהילה הענפים התקיימו גם עם יהודים וגם עם ערבים. הטמפלרים ידעו היטב מהו מקומם ומהו חזונם וידעו כי על מנת להשיג את מטרתם עליהם להשתלב בחיים בארץ הקודש ולא להשתלט או להפריע למהלכם התקין של החיים. אכן הם התקבלו בשמחה על ידי תושבי הארץ אשר ראו בהם רק גורם מקדם ותורם לארץ. הם הביאו עימם גם הרבה מאוד תרבות שהגיעה בדמות נשפי ריקודים, מוזיקה שהתנגנה ונשמעה למרחוק והשפיעה על האזור כולו. עם זאת, לחיי האידיליה היה סוף. למעשה עוד קודם לכן עם עליית הבריטים לשלטון גורשו הטמפלרים למצרים אך הצליחו לחזור אליה ולהשתקע בחזרה. סיום הסאגה לתמיד הגיע עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. אז ראו הבריטים בטמפלרים כנתיני האויב. חלקם אכן החלו לעסוק בפעילות פוליטית נאצית ולהצטרף למפלגה הנאצית. אז רוכזו רובם במושבות שהפכו למחנות מעצר ומשם גורשו ברובם לאוסטרליה. לאחר מלחמת העצמאות, עם כיבוש המושבות הטמפלריות, הושלם סופית גירושם מהארץ. עם זאת, בשל איכותם של הבתים והאווירה המיוחדת שהם משרים סביבם, חלק גדול מבתי המושבות הפך לאתרים לשימור. כך גם בשרונה- 36 מבנים טמפלרים מקוריים שומרו, כאשר 5 מתוכם הועתקו למקום אחר במבצע מורכב. אמנם הטמפלרים שהו בארץ פחות משבעים שנה- ממש רגע בראי הזמן וההיסטוריה, אך ללא ספק הייתה להם השפעה רבה על הכיוון שאליו צמחה הארץ. יהודים וערבים כאחד ראו בהם דוגמה ומופת לבניה איכותית ונעימה המשרה מרחב ויופי, לעבודה מסורה ובלתי מתפשרת, ליחסי שכנות טובים ונעימים וחיים בהרמוניה עם הסביבה.

–

למה שרונה?

שרונה,על שם הפסוק מספר ישעיהו ” והיה השרון לנוח צאן”.

–

ממושבה ירוקה וכפרית לבתים מאחורי סורג ובריח ובחזרה

הרבה עברה המושבה שרונה מהרגע שבו התיישבו בה הטמפלרים ובנו מושבה בסגנון כפר אירופאי שצורתו צלב ועד היום בו חזרה שוב להיות חופשיה ומשוחררת ואף להשרות אווירה של רוגע, כיף והנאה כפי שהיא משרה היום. אילו טלטלות עברה שרונה עד שהפכה למתחם יוצא הדופן שהיא היום? לא מעט טלטלות שבסופו של דבר החזירו אותה למקום הקרוב ביותר לזה ממנו התחילה ולמקום בו היא מגשימה את חזונם של הטמפלרים כמובלעת כפרית וירוקה אך תוססת ומלאה בפעילות וחיי מסחר שוקקים. נכון, אמנם המשיח בדמותו של ישו טרם הגיע, אך עדיין, שרונה כפי שהיא נראית היום, הייתה מעוררת גאווה רבה בקרב הטמפלרים. אז מאין החלה המושבה? מה הייתה לפני שעלו הטמפלרים על הקרקע? למה הפכה לאחר שעזבו הטמפלרים את המקום באופן זמני ולמה הפכה לאחר שעזבו את המקום לנצח?

המושבה שרונה הוקמה כאמור לאחר שפרש קומץ מתושבי המושבה הגרמנית בחיפה ברשות כריסטוף הופמן. המושבה הוקמה ככפר בצורת צלב כשהרחובות המרכזיים בו היו רחוב כריסטוף הופמן (היום דוד אלעזר) ודרך הים (היום רחוב קפלן). אחת המטרות המרכזיות הייתה עיסוק בחקלאות והטמפלרים רכשו שטח אדמה סמוך לנחל איילון, שם עיבדו את האדמה וגידלו תוצרת חקלאית כמו כרמי ענבים וזיתים, פרדסי תפוזים ולימונים ועוד. בתוך המושבה הוקם היקב שייצר ושיווק יין לכל הסביבה, הוקם בית בד לייצור שמן זית, מזקקה לייצור משקאות חריפים וגם בתוך בתי המגורים הוקמו מפעלים ביתיים קטנים, כמו מפעלון לייצור דבש. ליד חלק מהבתים ניתן היה לראות מבנים ששימשו כאסמים, אורוות או רפתות. בקיצור, כפר חקלאי לכל דבר. כאשר הוקמה שרונה, תל אביב עוד לא הייתה בתכנון (אולי בתכנון בתוך ראשם של אנשים מסוימים אך רחוקה עדיין מכדי לצאת לפועל) כך שהמושבה לא הייתה מובלעת בתוך סביבה עירונית כפי שהיא היום. אז האזור העירוני הקרוב ביותר למושבה היה יפו, ושטחי אדמה פנויים לחקלאות לא היו חסרים באזור. בסוף מלחמת העולם הראשונה, כאשר הובס השלטון העותומאני והוחלף על ידי המנדט הבריטי, נעשה ניסיון ראשון לסלק את הטמפלרים ולהשתלט על המושבה, אך ניסיון זה לא צלח. הטמפלרים חזרו והמושבה רק התבססה עוד יותר. השטחים החקלאיים התפרשו על פני שטח רחב יותר ונבנו עוד בתים בסגנון הכה ייחודי. אז, אגב, תל אביב כבר החלה את דרכה אך לא הייתה התנגשות בין תל אביב הקטנה למושבה הטמפלרית אלא להיפך- שררו יחסי שכנות ומסחר טובים בין השתיים והן הפרו זו את זו. החלום ושברו הגיע עם מלחמת העולם השנייה בה כאמור הטמפלרים רוכזו והוגלו, הפעם באופן סופי. אז הפכה שרונה ממושבה חקלאית ירוקה ושוקקת למחנה צבאי. הבריטים היו הראשונים שראו את הפוטנציאל בהתמקמות בבתי שרונה ובהפיכתה למחנה צבאי מגודר. תחילה למפקדה לימי המלחמה ולאחר מלחמת העולם השנייה הם עסקו במקום בעיקר במאבק בהעפלה. היהודים, מנגד, לא נותרו חייבים: המפקדה הבריטית הפכה יעד להתקפות חוזרות של כל המחתרות, מהמתונה ועד הקיצונית ביותר. הלוויית חללי ההגנה בהתקפה על מחנה שרונה הפכה לסמל למאבק להשגת עצמאות בעיר ובכלל, התקפות מחנה שרונה הפכו לסמל במאבק נגד הבריטים. מסירת מחנה שרונה לידי היהודים בסוף 1947 במסגרת התפנות הבריטים מכל אזור גוש דן ומאוחר יותר מהארץ בכלל, הייתה סמל לניצחון ענק של היהודים בדרכם להקמת מדינה. אז הוקם בשרונה המחנה הצבאי הראשון של ההגנה שהיה גלוי ולא מחתרתי. הוא נקרא מחנה יהושע על שמו של יהושע גלוברמן, מפקד מחוז ת”א של ההגנה. לאחר קום המדינה באופן רשמי במאי 1948 פונה המחנה. אז אוכלסו בתי הטמפלרים במשרדי הממשלה שהגיעו מירושלים הנצורה. אז שונה שמה של שרונה לקריה. גם במשך שנים אחרי שפסק המצור על ירושלים נותרו בקריה משרדי ממשלה שונים, כולל לשכת ראש הממשלה. כך הפכה הקריה למובלעת מסתורית מוקפת גדרות ומלאה בסודיות. עם זאת, עקב כך לא נהרסו בתי המושבה והבניה המואצת והפיתוח דילגו על אזור הקריה. מצב זה איפשר את גלגולה האחרון של שרונה והפיכתה חזרה מן הקריה לשרונה, ומאזור מסתורי ומוקף גדרות למתחם בילוי וקניות. כעת המקום משלב בתים היסטוריים, מרכז מבקרים והרבה ירוק- סמל לשרונה של פעם, יחד עם חנויות, מסעדות וגלריות עדכניים ותוססים. המחשבה על הקמת מתחם שרונה הייחודי החלה להתגלגל לאחר שפונו כל משרדי הממשלה מן הקריה והועברו סופית אל מגדל היובל בדרך בגין. אז נותרו הבתים ריקים וכמעט ניתן אישור להריסתם. בזכות ערנות ואכפתיות של המועצה לשימור אתרים יחד עם גורמים בעיריית תל אביב ניתן אישור ליציאתה לדרך של תכנית שימור 36 בתים והפיכת שרונה למתחם תרבות, פנאי וקניות המנציח נתח מן ההיסטוריה בלב העיר הצומחת לגובה סביב. המבנים עברו שחזור לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים על מנת להחזיר להם מראה אותנטי כל האפשר. חלונות מקוריים ומרצפות ייחודיות שוחזרו בחלק מהמבנים, ציורי קיר צוירו בהסתמך על תמונות מקוריות אותה תקופה וממצאים שנמצאו הועברו למרכז המבקרים שבו ניתן לחיות את ההיסטוריה.

–

טיול בין בתי שרונה

לכל בית בשרונה ישנם מספר רבדים- הרובד העכשווי- החנויות, המסעדות או הגלריות המאכלסות אותו היום, סיפורו בתקופה בה הייתה שרונה מושבה טמפלרית וגם תפקידו לאחר שעזבו הטמפלרים את המקום.

–

נגישות

מרחב הפארק מונגש לבעלי מוגבלויות במערכות ישיבה, שבילים רחבים, מתקני משחק לילדים.

מרכז המבקרים, המוזאונים ומרבית בתי שרונה מונגשים.

–

–

דוד אלעזר 6 פינת קפלן 101- בית הנפח גוטלוב והגננת קורנליה

משמש כיום המסעדה האסיינית אקיקו. נכון לינואר 2021.

הנפח גוטלוב גראצה הטמפלרי ,יצר תריסים מברזל לביתו ולא מעץ כמו בשאר הבתים בשרונ. בחזית בנה גוטלוב שני פתחים ששימשו כאוורורארובות מפוח תנור החימום בבית המלאכה ש. כמו כן, בנה מרזבי מים לגגות הרעפים, פירזל פרסות לסוסים, תיקן גלגלים לכרכרות ועגלות הטמפלרים, שערי ברזל ועוד, לעומתו רעייתו קורנליה, שמשה כגננת ילדי הטמפלרים במושבה שרונה, במבנה של בית העם.
לזוג נולדו בנים ובנות ולאחרונה הגיעו הנכדים שלהם מאוסטרליה, לשם הוגלו הוריהם.
בתקופת מלחמת השחרור התיישבה בבית זה אחד ממפקדות גדודי הפלמ”ח. לאחר מלחמת השחרור נמסר המבנה לידי הפרקליטות הצבאית ומפקדתו של הפרקליט הצבאי. בעת השחזור של המושבה, שיקם אותה שי פרקש.

דוד אלעזר 27- יקב, מנהרה ובית חולים למטוסים

נתחיל את טיולינו בקצה הדרום- מזרחי של שרונה, ברחוב דוד אלעזר 27. זה היה ביתו של היקב הגדול בשרונה אשר בשיאו הגיע למימדים גדולים- ליקב היו שני אגפים אשר חוברו ביניהם באמצעות מנהרה תת קרקעית. היקב בשרונה התחיל כיקב קטן אשר פעל סיפק את צרכי המושבה ולא סומן בתור ענף מסחרי. בשנות השמונים של המאה ה- 19 החל הענף להתפתח בזכות יוהן למלה, כורם תושב שרונה אשר למד שיטות עיבוד ענבים חדישות בגרמניה והביא אותן לארץ. בסוף שנות השמונים היה ענף היין בשרונה בשיאו. היקב גדל ונפרש על פני שטח של חמישה מגרשים בדרום המושבה. המבנה המרכזי כלל מרתף ענק בו אוחסנו מאות חביות מלאות יין. מעל המרתף התת קרקעי, בקומת הקרקע, נבנו מחסנים בהם היו גם מתקני עזר. בצידו השני של הרחוב הוקם מפעל שבו יוצרו בקבוקי היין. בין שני חלקי היקב שמשני צידי הרחוב חיברה מנהרה תת קרקעית. במשך תקופה היה שיתוף פעולה בין מושבת שרונה למושבת וילהלמה אשר סיפקה אף היא ענבים. משבר כלכלי בעף היין הביא לירידה בייצור והפכה את ענף ייצור היין מענף כלכלי ראשי לענף כלכלי משני במושבה. אם נרוץ כמה שנים קדימה, להקמתה של מדינת ישראל, כמעט 10 שנים לאחר שעזבו הטמפלרים את הארץ, עבר היקב העצום והפעיל הסבה. ממקום התהוות היין הפך למקום ייצורם של מטוסים. ב- 1948 זכתה ישראל במכרז שבו השתתפו גם מדינות ערב שונות ובמסגרתו הוצעו מטוסי אוסטר בריטיים מפורקים לחלוטין. הוחלט כי מבנה היקב בשרונה יהווה “בית חולים למטוסים”. החלקים והרכיבים של המטוסים הבריטיים הפכו למטוסים ישראלים מתפקדים. מבנה היקב שהיה בעל שיפוע שסייע להורדת חביות היין מטה עזר גם להורדת המטוסים המפורקים אל המרתף שבו אוחסנו. עשרה אנשים בלבד עסקו במלאכה ולאחר שיפוצים כאלה ואחרים הועברו המטוסים לשדה דב שבו הורכבו ועברו טיסת מבחן. היום סוגר הבית ברחוב דוד אלעזר 27 מעגל. במקום פועל במקום בר היין לזכר כמות היין העצומה שאוחסנה בחביות ממש תחת רגליהם של היושבים במקום

–

ניתן לבקר במסגרת הכרטיס המשולב של מרכז המבקרים 

שעות פתיחה

בימים א’, ב’, ג’, ה’ בין השעות 09:00 ועד 17:00
יום ד’ בין השעות 10:00 ועד 18:00( ספט’- אפריל) בשעות 10:00- 21:00 (מאי- אוגוסט)
יום ו’ וערבי חג בין השעות 10:00 ועד 14:00
יום שבת – בין השעות 10:00 ועד 16:00

*הכניסה למנהרה בהרשמה מראש לקבוצות עד 49 משתתפים בכל חצי שעה
* כרטיס משולב למוזיאון כולל כניסה למנהרה על בסיס מקום פנוי.

–

דוד אלעזר 24- רדיו חזק ולימונים לכולם

בית זה נבנה על ידי וילהלמינה ואנדריאס שמידט. הוא נבנה ב- 1872 והיה מבתיה הראשונים של המושבה. בית זה היווה אטרקציה עבור רבים מתושבי המקום. בו הותקן הרדיו הראשון בשרונה ואנשי המושבה נהגו להגיע לעיתים קרובות אל הבית על מנת להאזין לשידורים מגרמניה. הם לא ויתרו על שידורי הרדיו ממולדתם.

וילהלמינה הפכה לאלמנה בגיל צעיר ונישאה בשנית לכריסטיאן פרידריך (פריץ) למלה ועברה להתגורר עימו. אז ביתה הושכר במשך שנים רבות ולכן לא נעשו בו הרחבות או שיפוצים- לא הספיקה להתפתח בו משפחה והוא שימש להשכרה בלבד. נדיר היה למצוא ברחבי המושבה בית אשר מאז בנייתו בשנות ה- 70 של המאה ה 19 לא עבר שינויים כלל. בצמוד לבית היה מבנה מוארך ששימש את המשק, הוא נהרס בהמשך ולא נותר ממנו שריד. וילהלמינה  הייתה ידועה ברחבי המושבה גם בשל פרדס הלימונים שהיה ברשותה. לאחר שעזבו הטמפלרים והבית הועבר לידי המדינה, הוא שימש כמשרד קישור לגיוס חירום עבור יחידות תחזוקה צה”ליות.  גם לקומת הגג נמצא תכלית והיא שימשה כבית כנסת צבאי.

–

דוד אלעזר 17-19- שובך יונים

נתקדם ברחוב לכיוון צפון אל מבנה אשר עבר בעלים ותפקידים מעניינים. הוא התחיל כביתו של פרידריך האשר ב- 1873 בה נבנה. ניתן לראות סימן לכך בהטבעת ראשי התיבות של שמו בכניסה. לאחר מכן התגורר בו עמנואל קנול, שהיה מורה המושבה. לצד הבית היה אסם שמאוחר יותר, כאשר עברה המושבה לידי הבריטים, נהרס ונבנה במקומו מבנה אחר. זה הבית היחידי בשרונה שאינו טמפלרי במקור. לאחר שעברה שרונה לידי המדינה, הוצבה ליד האסם לשעבר אנטנה שנקראה אנטנת התח”ל (תחנות חוץ לארץ). היא נחשבה לפרוייקט סודי ביותר. זה המקום שבו שכן גם מטה המוסד עם הקמתו ומאוחר יותר שכנה במקום יחידת הקשר האלחוטי של המוסד- רשות התח”ל. העובר בסמוך לשטח זה יכול היה לשמוע גרגורי יונים כדרך קבע. במקום שכנה היחידה הסודית 504. זו הייתה יחידת מודיעין אשר אספה מידע רב והייתה בקשר עם שליחיה בחו”ל באמצעות יונים. לכן היו שובכי יונים גדולים במקום. בכל ערב ניתן היה לראות יונים החוזרות מארצות רחוקות כמו הגוש הקומוניסטי מעבר למסך הברזל וגם ממדינות קרובות יותר- ארצות ערב, כשעל רגליהן פתקים סודיים עם מסרים מסוכני המוסד באותם מקומות. תורן האנטנה נמצא עדיין במקום והיה מורם מדי ערב לקליטת אותות במשדרים שבחדר המטה. היום במבנה זה הוסר מעטה הסודיות ושובך היונים שהיה במקום הוחלף בגלריות מקסימות .

–

רחוב דוד אלעזר 20-22- בית הבד

זהו אחד המבנים בו התנהלה פעילות כלכלית ענפה. בית הבד היווה ענף חקלאי מצליח אשר הכניס רווחים יפים למושבה. הבית ובית הבד היו שייכים למשפחת פפלוגפלדר. בית הבד פעל במשך מספר שנים לא מבוטל, בין השנים 1912-1938. הטמפלרים הביאו אל הארץ את הקדמה והוכיחו כי ניתן ליישם את ההתפתחות בתחום המכונאות גם בחקלאות. בית הבד המתקדם היה הוכחה לכך. בבית הבד בשרונה נעשה שימוש במכבש הידראולי חדשני שבגרמניה נעשה בו שימוש להפקת שמן מגרעינים. משפחת פפלוגפלדר הוכיחה כי עם יוזמה ואלתור ניתן להשיג מטרות. כך אותו מכבש הפך לכלי חדשני לעצירת שמן זית. באותם ימים היה זה כלי חדשני ביותר. באותה תקופה כבישת הזיתים נעשתה בדרכים שהשתמרו עוד מימי קדם והמכשיר הפלאי שבאמצעותו הופק שמן בכמות גדולה בהרבה עשה לו שם בכל הארץ. בנוסף למכבש זה נמצאו במקום מכבש נוסף עשוי אבן, ומכונות לריסוק הזיתים. בית הבד ופעילות המכונות בו היוו השראה להקמת בית ספר לקדם צבאי למכונאות רכב בשנות השישים. היום, במסגרת מוזיאון בית הבד שנמצא במקום חזרו המכונות לחיים ופעילותן חודשה.

–

דוד אלעזר 18- ממאפיה ובית קפה לאקדמיה

גלגולים מעניינים עוברים על הבית הסמוך לבית הבד, ברחוב דוד אלעזר 18. היום הוא משמש כאחד המבנים הציבוריים של שרונה והתמקמה בו היחידה ללימודי חוץ של הטכניון. הלימודים הרציניים שמתקיימים בו לא רומזים על תכליתו המקורית- בית קפה ומאפיה המעלה ניחוחות בכל המושבה. ברחוב דוד אלעזר 18 התגוררה משפחת גינטנר שהגיעה לארץ לא זמן רב לאחר שהוקמה שרונה, בשנות השבעים של המאה ה- 19. כאשר הגיעה משפחת גינטנר למקום הוא היה עדיין שטח של פרדס. המשפחה הקימה את ביתה בלב הפרדס. המשפחה הקימה במקום מאפיה שפעלה במשך תקופה. עמנואל, בן המשפחה, היה לאופה הראשי של המאפיה אך הוא נפטר במלחמת העולם בגרמניה. בתו הלן, ואחיה ווילי פתחו במקום את בית קפה גינטנר. בית הקפה הפך לשם דבר באזור כולו והוא משך אליו רבים: יהודים, בריטים וגרמנים כאחד. בית הקפה סיפק חוויה אירופאית לכל החושים: עוגות הפאי האירופאיות הקלאסיות, צלילי המוזיקה שבקעה תמיד מהמקום והרימה את היושבים אל רחבת הריקודים. בין ריקוד לריקוד ישבו המבקרים במקום על כסאות הקש הפזורים בגן הקטן הסמוך לבית. קפה גינטנר היה מקום להתנתק בו מארץ ישראל הלוהטת ולחזור אל קרירותה של גרמניה. עבור הגרמנים שהתגעגעו למולדתם אך גם עבור יהודים שעד לא מזמן חיו באירופה היה זה מקום מבוקש ומיוחד. לאחר גירושם של הטמפלרים ולאחר שעברה שרונה לידי מדינת ישראל שזה עתה הוקמה, עבר המבנה תפנית של 180 מעלות. במקום גן, מוזיקה ועוגות הפך המקום לביתו של משרד המסחר והתעשיה ולאחר מכן לאגף השיקום של משרד הביטחון והנהלת תע”ש.

–

דוד אלעזר 15- ביתו של הגנן

בבית זה התגוררו חלק מהזמן יוהאן למלה ואשתו פאולין. למלה שימש כגנן ואדריכל נוף במקום ותכנן חלק גדול מהשטחים הירוקים והגינות של המושבה שרונה. ביתו נבנה מאוחר יותר, רק ב- 1879 אך הוא היה ממייסדי המושבה. את שמו של למלה וגם את השנה שבה נבנה הבית ניתן היה לראות חקוקים על גבי קשת אבנים המובילה לקומת הקרקע במבנה. הם היו חקוקים על גבי אבן הראשה של הקשת. לאחר מותו של יוהאן למלה נמכר הבית למשפחת ויברלה אשר הוסיפו בו עוד קומה. אז נמכרה אחת הדירות למשפחת האנספלוג שהייתה קרובה למשפחת ויברלה. לאחר שעבר הבית לידי המדינה, שנים לאחר שעזבו הטמפלרים את המושבה, התמקמו בבית אגף של משרד המסחר, התעשיה והאספקה וגם משרד הסעד. מאוחר יותר הוא היווה בית למערכת עיתון “במחנה בנח”ל”.

 –

רחוב דוד אלעזר 9-11 מייצור חלב ודבש לייצור מבצעים סודיים

בית זה הוא הבית שבו התגוררה משפחת למלה. משפחת למלה הייתה משפחה בולטת בשרונה. כריסטיאן פרידריך למלה היה ממנהיגי המקום והוא בלט בו הן בשל ההנהגה והעשייה החברתית והן בשל פעילותו הכלכלית הענפה. הוא היה יזם אשר הוביל רכישת שטחים שבהם ניטעו פרדסים, הוא הוביל את ענף הכרמים וייצור היין במושבה ובביתו היה גם מפעל לייצור דבש. ברפת שהייתה בחצר ביתו גידל פרות וניהל משק לייצור חלב ואף שיווק ירקות- ללא ספק פעילות כלכלית ענפה שהפכה את משפחתו למשפחה מבוססת היטב. בשל הפעילות הכלכלית הענפה יופיו של הבית בלט בשרונה. הוא היה צבוע מבחוץ בצבעים בהירים ובתוכו נראה אחד החדרים כהיכל תרבות קטן. היו בו פסנתר, כלים וחפצים ייחודים ואף תמונות. קצה הקומה הראשונה הוקדש לייצור הדבש. אך חייו של הבית לא היו מרתקים רק בתקופת מגוריה של משפחת למלה בו. לאחר עזיבת הטמפלרים היו לבית יורשים מעניינים שהפכו בית זה לבית מלא מסתורין וסודות הכמוסים בו עד היום. בבית זה התמקמה יחידת המודיעין של חיל האויר. יחידה זו עסקה בפענוח תצלומי אויר ובמקום נרקמו המבצעים הסודיים ביותר של מדינת ישראל. יחידה זו שכנה בבית עד שנות התשעים. מגוון חנויות האופנה הממוקמות בו היום לא רומזות על הפעילות הסודית והמסתורית שהשפיעה רבות על חיי כולנו עד לפני מספר שנים.

–

רחוב דוד אלעזר 8-10 למי צלצלו הפעמונים?

במתחם רחוב דוד אלעזר 8-10 נמצאים היום מספר מבנים, חלקם משמשים גם הם את הטכניון. אחד הבתים היה שייך לאדולף/ קרל פרשלה שהיה בעל הפרדס והרפת הגדולים ביותר בשרונה. המבנה המעניין הנוסף הוא מבנה שהועתק למקום לצורך הרחבת רחוב קפלן. זהו בית הקהילה הישן של שרונה ששימש גם כבית ספר לילדי המקום. בית הקהילה הוא בעל שתי קומות, חלונות מקושתים בקומתו הראשונה, מרפסת בקומתו השניה וגם עליית גג. במבנה זה תוכלו גם היום לראות שעון, ממש כפי שהיה בו כאשר היה פעיל. המנגנון המקורי של השעון הגדול נמצא בעליית הגג ממש לפני שהועתק המבנה למקומו הנוכחי. באותם ימים היה בו גם מגדל פעמונים שצלצלו בדיוק כאשר שעת הפסקת הצהריים הגיעה. הפעמונים עברו מספר דירות, הגיעו לביתו של אספן מתל אביב וחזרו לאחרונה אל מרכז המבקרים. על קירות המבנה היו כתובים פסוקים מן התנ”ך והברית החדשה. המבנה שימש את הקהילה לישיבות והתכנסויות וכן לטקסים דתיים שהתקיימו בו במקום בכנסיה. העברת טקסים דתיים למקום עממי יותר מן הכנסיות המהודרות היה חלק מהאג’נדה של הטמפלרים. המבנה נבנה ב- 1873 והיה בתפקיד בית הקהילה עד 1911. לאחר מכן נבנה בית קהילה חדש אשר ממוקם היום בדוד אלעזר 3, ממש מעבר לכביש. בבית הקהילה החדש נערכו נשפים רבים וצלילי מוזיקה בקעו מהגרמופון שהיה באולם הגדול. בית הקהילה הישן המשיך לשמש כבית ספר עד 1932. לאחר שנה זו נוסד בית ספר חדש ששימש מאוחר יותר כבית חולים הקריה. לאחר שהועבר גם בית הספר למעונו החדש היו ממוקמים בבית הקהילה הישן משרדי המועצה המקומית שרונה וגם הדואר. בגלגולו השני, כאשר הועברה שרונה לידי הבריטים בתקופת מלחמת העולם השנייה התמקמה במקום מפקדת הכוחות הבריטיים. בגלגולו השלישי, לאחר שנמסר המבנה לידי ההגנה, הפך שמו לבית כרמי. הוא נקרא על שמו של חייל שנפל בקרב בחולון ששמו היה כרמי רבינוביץ. לאחר מכן נוסד במקום השירות הבולאי ובו היה ממוקם סניף הדואר של הקריה.

–

קפלן 30- “הבשר של המושבה”

נחצה את כיכר המושבה היפה, נעבור ליד גן הורדים והבריכה ונגיע לרחוב קפלן 30. בבית זה התגוררה תחילה משפחת גרצינגר. משפחת גרצינגר הגיעה לשרונה בסוף המאה ה- 19, נדדה לאפריקה לאזור שהיה תחת שליטה גרמנית וחזרה מאוחר יותר למושבה. ווילי גרצינגר גדל במושב. הוא בנה את ביתו עם אישה שהכיר בתוך המושבה- אלה ממשפחת וולר. וולי גרצינגר הפך לקצב של המושבה. על שלט שנתלה על שער העץ של ביתו הכריז כי כאן נמכרים מוצרי נקניק ובשר. כמו רבים מחבריו הטמפלרים שהביאו לארץ חידושים, גם ויילי גרצינגר הביא חידוש- הוא היה מהראשוני שהשתמשו בחדר קירור, מה שגרם ללקוחות רבים להעדיף את התוצרת שלו. לקוחותיו היו משרונה וגם מהמושבה וילהלמה. לאחר הקמת המדינה התמקם במקום אגף השייך למשרד המסחר התעשיה והאספקה.

–

אלברט מנדלר 3- בית של שתיה ומשחקים

ממש בשכנות לקפלן 30 נמצא מנדלר 3. בית זה היה מוכר בכל רחבי המושבה. נחצה את כיכר המושבה היפה, נעבור ליד גן הורדים והבריכה ונגיע אל רחוב אלברט מנדלר. נתחיל עם בית מספר 3- ביתו של קיבלר. קיבלר הקים בביתו בסוף המאה ה- 19 פאב שבו הוגשו נקניקיות, בירות גרמניות, יינות, שלל משקאות נוספים וגם אוכל קל. זה היה מקום מפגש אהוב על רבים מבני המושבה. הטמפלרים לא רק אכלו ושתו אלא גם אהבו לשחק ולעשות ספורט- בין העבודות בפרדסים, בייצור חלב, דבש, מכירת ירקות, נפחות או נגרות היה להם גם זמן לשחק (ללא ספק אפשר ללמוד דבר או שניים מן הגרמנים בכל הקשור לניהול זמן…). ליד ביתו של קיבלר, בסמוך לבית המרזח הוא פתח מסלול באולינג שבו אהבו חברי המושבה לשחק. במקום היה גם צריף מועדון ספורט שבו אהבו להתכנס בעיקר הגברים אך גם הנשים ולשחק. ב- 1925 הפכו הטמפלרים את גן הירק של המושבה שנמצא ליד הבאולינג ומועדון הספורט למגרש טניס. אין ספק כי הטמפלרים לא ויתרו על החיים הטובים אותם הותירו מאחור במולדתם והוכיחו כי גם בפלשתינה אפשר לשחק טניס ובאולינג. לאחר שעבר הבית לידיים עבריות, התמקמה בו מערכת עיתון “במחנה”. היום שוכן במקום בר לזכר הימים הטובים ההם בהם ישבו הגברים (בעיקר) בגן הירוק של משפחת קיבלר ושתו להנאתם.

אלברט מנדלר 14- לחזור 140 שנה לאחור

נמשיך לרחוב אלברט מנדלר 14. בדרך נעבור על פני בית מספר 6 בו התגוררה משפחת שטלר, זהו המבנה הראשון שעבר תהליך של שימור עוד ב- 2002. נחלוף גם על פני בית מספר 8 בו נמצא היום המוזיאון לאמנות חזותית של אופטיקנה ובעבר הרחוק התגוררו בו שתי אלמנות ובעברו הקרוב יותר שכן בו משרד החקלאות. בבית מספר 14 נמצא היום מרכז המבקרים של שרונה ששיטוט שבו ייקח אותנו הרחק אל אותן שנים בהן הייתה שרונה מושבה טמפלרית פעילה, אך נחזור לרגע לתקופה שבה איש לא חלם שבית זה יהיה אי פעם מרכז מבקרים. באותם ימים התגוררה במקום משפחת באלדנהופר. אב המשפחה עבד כמהנדס. שנים מאוחר יותר הסתתרו בבית זה סודות רבים- הוא שימש כמקום לשכת שר המשטרה, ובמקום הוקם לראשונה ארכיון המדינה וגם ספריית ראש הממשלה. בית זה שימש אפילו את השב”כ בתקופה מסוימת. מרכז המבקרים ממחיש באמצעים רבים, כולל ממצאים שנמצאו במושבה כמו תמונות, רהיטים, כלים, שחזורים של ציורי קיר ועוד, את החיים במושבה הטמפלרית. מרכז המבקרים מספר את סיפורו של המקום גם לאחר עזיבתם של הטמפלרים, את המתרחש במקום בתקופה בה היה המקום מחנה בריטי וגם לאחר שעבר לידיה של מדינת ישראל. במרכז המבקרים ניתן גם לטעום ולחוש את עבודת השימור העצומה שנעשתה על מנת להפוך את שרונה למתחם ירוק ומלא חיים המשלב בין הווה לעבר.

–

אלברט מנדלר 9- לבנים, מטמון זהב

נחזור בקו אלכסוני קצר לאחור אל בית מספר 9.  בעבר היה בית זה ביתו של הבנאי יוהנס וונאגל והבית נבנה ממש עם תחילת ההתיישבות הטמפלרית במקום ב- 1872. יוהנס וונאגל היה בנאי מומחה והגיע לארץ מאזור היער השחור עוד לפני הקמת שרונה. הוא היווה התחלה לשושלת של בנאים ואדריכלים. ילדיו ונכדיו של וונאגל פעלו בשרונה אך לא רק בה, וסייעו בהקמתם של מבנים שונים. מלבד הפעילות הענפה של המשפחה בתחום הבניין, היה לה קשר נוסף וסודי עם הבית ברחוב מנדלר 9, קשר שהתיר ד”ר דני גולדמן רק בשנים האחרונות והתגלה כסיפור אגדה ממש. ב- 1941 קיבלה משפחת וונאגל הודעה מן הבריטים כי עליה לעזוב את הארץ, בדומה לטמפלרים האחרים. הוגו וונאגל, נכדו של יוהנס אבי השושלת הקים את ביתו זמן לא רב לפני כן. ברשותו היו 20 מטבעות זהב אשר חשש לשלומם והוא הטמין אותם בתוך מטפחת בקיר המרתף. לאחר יותר משישים שנה בהן לא הגיע הוגו וונאגל לארץ, כשגילו התקרב ל- 100, נוצר קשר בינו לבין ד”ר דני גולדמן והוא סיפר לו על המטבעות הטמונים. מייד התגייסה משלחת ישראלית אשר ביצעה את החיפושים בקירות המרתף תוך קבלת הכוונה מהוגו באמצעים מודרניים כמו הסקייפ היכן לחפש. לאחר שנמצא האוצר האבוד הגיעו בניו של הוגו לקבל את מטבעות הזהב ולמסור אותם לידי אביהם. זו היתה בהחלט סגירת מעגל עבורו.

–

והדובדבן שבקצפת- שרונה מרקט

נחזור לכיוון מרכז המבקרים ונמשיך דרומה תוך שאנו עוברים ליד רחבת ההחלקה והריקודים. ממש בקצה המתחם נמצא מבנה בודד בסגנון באוהאוס ובו נמצאים מנהלת גינדי ושוק שרונה. שם, איך לא- נתחיל במסע בפני עצמו בתוך שרונה מרקט. שרונה מרקט הוא מתחם קולינריה עצום המשתרע על פני שטח של 8700 מ”ר וכולל בתוכו 90 חנויות, דוכנים, מסעדות ועוד. ממש כמו כל מתחם שרונה, גם שרונה מרקט משלב בין ישן לחדש, בין אותנטי לעדכני ביותר, ובין טעמים אוריינטלים לטעמים בינלאומיים ורחוקים. בשוק ישנן חנויות גבינות המיובאות ממדינות המתמחות בתחום הגבינות כמו איטליה או הולנד לצד גבינות טעימות לא פחות המיוצרות כאן במחלבות בוטיק הפזורות בגליל, בגולן, במרכז או בדרום. בשוק תמצאו ירקות ופירות הגדלים בארץ, כאשר רבים מהם הוא פרי פיתוח ישראלי המתרחש אי שם באזור הערבה כמו גם פירות אקזוטיים ונדירים אשר לא נתפלא אם אותם תראו בשרונה מרקט בפעם הראשונה. אצלנו תוכלו לטעום ולקנות בשרים, מאפים, שמן זית, חמוצים ובעצם מה לא. שרונה מרקט הוא שוק מקורה, שוק אורבני העומד בסטנדרטים עולמיים ובהחלט מיישר קו עם השווקים המקורים הגדולים והמוכרים בעולם. רוצים לטעום אוכל מפנק? תוכלו לבחור בין מנה ממסעדותיהם של השפים המוכרים בארץ כמו ישראל אהרוני או משה שגב לבין טעמים רחוקים- טעמן של עוגיות מקרון או קרואסונים שהגיעו לכאן הישר מקונדיטוריה מוכרת בפריז, או שוקולדים משובחים מהמקום שפתחו שוקולטיירים מוכרים הפורשים לפניכם תוצאה של למידה ארוכת שנים מטובי השוקולטיירים ברחבי העולם. מעוניינים לצנן את עצמכם עם משקה מרענן? כאן תמצאו דוכני מיצים טבעיים ובריאים במגוון צירופים מעניינים לצד יינות או בירות. שרונה מרקט הוא תוצאה של השראה משווקים בארץ ובחו”ל. זהו שקלול של שווקים אחרים בתל אביב כמו שוק הכרמל ושוק לוינסקי הוותיקים יחד עם שוק הנמל הצעיר והחדשני, שווקים מובילים אחרים בארץ כמו מחנה יהודה ובצירוף שווקים מרחבי העולם כמו שוק לה בוקריה בברצלונה, שוק צ’לסי בניו יורק ועוד. בשרונה מרקט ניתנת לכם האפשרות לרכוש גם מוצרים אשר אינם מוצעים בדרך כלל בשווקים המסורתיים, מצרכים יומיומיים הנקנים בדרך כלל בסופר כמו קורנפלקס, קטשופ או רסק עגבניות. אם אתם מתעניינים בתחום הקולינריה המרתק מעבר לשיטוט בשוק, במקום מתקיימות גם סדנאות בישול מגוונות על פי תחומים- לחמים ומאפים, בשרים, מנות צמחוניות, מתוקים ועוד. הסדנאות מועברות על ידי שפים מובילים. תוכלו לסייר במקום גם בסיור מודרך הנערך עם שף ובו תזכו לטעום מטעמי המקום. האפשרויות לבילוי ולהעברת זמן מרתק בשרונה מרקט הן רבות. לכן, אין זה פלא ששרונה מרקט מושך אליו אוכלוסיה הטרוגנית- צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, בני כל העדות והעמים. שרונה מרקט, כמו מתחם שרונה כולו, מחבר בין עבר, הווה ועתיד, ובין האוכלוסיות השונות אשר הופכות את ארצנו לכה מיוחדת

–

הידעת כי……………..

• 8,700 מ”ר – שטח כולל של שרונה מרקט
• 4 שערים ו- 6 כניסות יש למתחם
• 76 אלף – מספר אריחים שהונחו ב”עבודת יד” על גבי רצפת המתחם
• 89 – מספר חנויות, דוכנים ומסעדות
• כ- 70% מתוכם – חנויות קמעונאיות המציעות חומרי גלם ומוצרי איכות בכל תחומי המזון
• כ- 30% – מתחמי הסעדה, מעדניות מתמחות, עמדות שף, מאפיות
• 411 – מקומות חניה בחניון שרונה מרקט

• מעל 10 אלף מוצרים מחכים לכם במרקט לקניה הביתה
• 476 מקומות ישיבה ציבוריים
• למעלה מ- 1500 עובדים במרקט ביום, במשמרות

טעימה קטנה מהסיפורים והמספרים של חנויות נבחרות בשרונה מרקט

נכון ל 8.9.2015

כ-מיליון מקרונים בשנה מיוצרים במעדניית העל פושון, בפריז לבדה

6 טון קמח בחודש משמשים לייצור מאפים בלה פרינה + חצי טון סוכר

פרמז’ן – היא הגבינה הנמכרת ביותר בלה פרומג’רי

70% מהגבינות הנמכרות ברשת מיובאות (גבינות איטלקיות בראש), 30% תוצרת הארץ

15 טון עוף בממוצע נמכרים מדי חודש בקצבית לאטי בשכונת התקווה; חזה עוף הוא החלק הנמכר ביותר, אחריו הפרגית

מסבחה – היא מנת החומוס הנמכרת ביותר באבו חסן, יפו

3 טון תפוזים – כמות התפוזים הנסחטים מדי חודש בסניפי “מיצי בשוק”

כ- 1,000 סוגי גבינות יימכרו בבאשר פרומג’רי בשרונה מרקט

20 סוגי יין יוצעו לטעימה בטייסטינג רום, במידות מזיגה שונות

40 סוגי חלבה + 30 סוגי טחינה יימכרו בממלכת החלבה; החלבה הנמכרת ביותר היא “חלבת פולי קפה”

33 אלף ביצים בשבוע – משמשות להכנת המנות המוכרות והאהובות של רשת בנדיקט

19.45 ס”מ– אורך הסיגר הגדול בחנות הטבק רפובליקה

פסטה בלרינה היא סוג הפסטה הנמכר ביותר בפסטה פיורי ; רוטב רוזה הוא המבוקש ביותר בקרב הישראלים

30 סוגי זיתים + 10 סוגי חמוצים יימכרו בדוכן של סאסי

11 סוגי פטריות יחכו לכם בדוכן של “פורטובלו”

18 סוגי לחמים יימכרו ברשת ארקפה בייקרי

לא פחות מ- 130 בירות ישראליות יימכרו בחנות ביר מרקט

60 דקות – משך קלייה של גרעינים שחורים בקליית חממה

בין 300 ל- 400 מוצרים אסיאתיים מיובאים לישראל על ידי מזרח מערב

סוכריות גומי ו- M&M הם הממתקים הנמכרים ביותר בעולם הממתקים

כ- 470 סוגים שונים של מגזינים, מהמובילים בעולם, נמכרים בעולם המגזינים

טיבון טלה ושייטל טלה הם נתחי הבשר הפופולאריים ביותר באטליז של מרינדו

382 ק”ג – זהו משקלו של דג הטונה המתהדר בתואר “הדג הכי גדול” אצל זיקו דגים

פרלינים מסוג כרמל-מלוח וקראנצ’ הם המוצרים הנמכרים ביותר באיקה שוקולד

–

איך להגיע למתחם שרונה

רכבת ישראל:

תחנת רכבת השלום – 5 דקות הליכה ברגל.

קווי אוטובוס:

קו 39: רידינג – רמת גן עמידר
מסלול: רידינג, דיזינגוף, הבימה, החשמונאים, קרליבך/סנימטק, יצחק שדה, משה דיין,רמת גן עמידר

קו 239: רידינג- דרך הטייסים
מסלול: רידינג, דיזינגוף, קפלן, יגאל אלון, דרך הטייסים

קו 63: כרמלית-מחלף אלוף שדה.
מסלול: כרמלית, בוגרשוב, הבימה, חשמונאים/סנימטק, מנחם בגין, נחלת יצחק, גבעתיים, רמת גן. בדרך מסלול חוזר: סנימטק.

קו 174: רידינג – ראשון לציון
מסלול: רידינג, דיזינגוף, בן גוריון, אבן גבירול, קרליבך, חיל השריון, השבעה, ראשל”צ

קו 126: אזורי חן – ראשון לציון
מסלול: אזורי חן, רמת אביב ג`, אוניברסיטה, סמינר הקיבוצים, דרך נמיר, יהודה מכבי,לאורך אבן גבירול, חשמונאים קרליבך ממשיך לכיוון חולון וראשון.

קו 26: קריית החינוך (אזורי חן) – חולון
מסלול: קריית החינוך (מאחורי אזורי חן), אזורי חן, לוי אשכול, שדה דב, אבן גבירול,חשמונאים/ קרליבך, שכונת שפירא, ההגנה וממשיך לחולון.

קו 289: ת.רכבת האוניברסיטה – חולון
מסלול: ת. רכבת האוניברסיטה, רוקח, אבן גבירול, חשמונאים/קרליבך, שכונת שפירא,ההגנה וממשיך לחולון.

בנוסף לקווים המפורטים קיימים קווים בין עירוניים העוצרים בתחנות דרך מנחם בגין – עזריאלי.

אופניים:

תחנת תל אופן ברחוב אליעזר קפלן פינת רחוב ארניה אוסוולדו.

ברחבי הפארק מספר תחנות לעגינת אופניים פרטיות.

–
חניונים בשרונה:

למגיעים בכלי רכב פרטיים ירידה במנהרת אליאב אל חניונים תת קרקעיים.
לחניון קרית הממשלה כניסה מרחוב קפלן
לחניון המילניום והמגורים כניסה מרחוב הארבעה

חניון תמנע ברחוב הארבעה – ארניה אוסוולדו.
חניון יהל מהנדסים – רחוב לאונרדו דה וינצ’י 5.

חניה בסביבה:

חניון מפעל הפיס – רחוב לאונרדו דה וינצ’י 6
חניון דובנוב – רחוב דובנוב 8
חניון הבימה – רחוב הוברמן – מרמורק

–

לרווחת הציבור שירותים ציבוריים בכתובת אלברט מנדלר 16.

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.