מסלול טיול בעכו, מחוף הסוסים לזאוויית אל שאזליה ולמבצר

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

  העיר עכו היא תערובת של מיסטיקה ופרקטיקה, של מזימות ורומנטיקה, אהבות ואכזריות קשה, קרבות עזים ובנייה אדירת ממדים. הזמריה הים-תיכונית שתתקיים באולמות האבירים בחול-המועד פסח היא הזדמנות טובה לחזור אל העיר שעדיין חיים בה צאצאיהם של החכם באשי ושל השליט הבדואי האגדי דאהר אל עומר, ולטייל בה בעקבות סיפורים.

המסלול שלפנינו מתאים לכל המשפחה. אורכו כשעתיים, הוא מתחיל בחוף הסוסים, מול אי הזבובים שנבנה בתקופה הצלבנית, ועובר בליבה של העיר העתיקה, בחלקים שנבנו בתקופה העות’מאנית, הקשורים בימיה המפוארים של העיר. 

אי הזבובים

 אי הזבובים, המוכר גם בשמו מגדל הזבובים, הוא מבנה מבוצר השוכן על אי קטן בפתח נמל עכו, שהיה בעבר מגדלור צלבני שנבנה על יסודות פניקיים עתיקים. הסוללה, שחיברה בעבר את המגדל אל חופו הצפוני של מפרץ עכו, שקועה כיום בים. המגדל הראשון במקום נבנה ככל הנראה בתקופה ההלניסטית. השם אי הזבובים ניתן לו על ידי הצלבנים, שחשבו בטעות כי עכו היא עקרון הפלשתית, והניחו כי המבנה הוא מקדשו של האל הכנעני בעל זבוב. במאה ה-17הוקם במקום מסגד.

על אי הזבובים מסופרת גרסה עכואית מקומית לאגדה האוניברסלית על בת מלך הכלואה במגדל. הסיפור לקוח מתוך מדרש תנחומא, ביאליק ורבניצקי כללו אותו בספר האגדה ויש לו גרסאות רבות בספרות העממית ברחבי העולם.

וזו האגדה שמספרים בעכו: “באחד הימים בישרה הרואה בכוכבים לשלמה המלך כי בתו האהובה מיועדת לבן חייטים עני. ‘מפת השמים אינה טועה’, אמרה, ‘אי אפשר להימלט מהגורל’. החכם מכל אדם לא ידע כיצד יציל את בתו מנישואים לאיש פשוט וחסר כול. חשב וחשב ולבסוף החליט להושיבה במגדל הזבובים, שם תהיה מבודדת ומוגנת. על פתח הכניסה הפקיד שומרים, ופעם בשבוע נהג לבוא לבקרה. אלא מה? אותו בן חייטים שראתה הרואה בכוכבים, היה גם בן חיל. הוא נאבק בדוב בהרי ירושלים – ועל פי הכתוב בשמואל א’ יז 36 אכן היו דובים מדרום לירושלים – הרגו, פשט את פרוותו, התעטף בה ונרדם. הוא לא נעור משנתו גם כשהגיע נשר גדול, נשא אותו והניחו על גג מגדל הזבובים. בבוקר קמה הצעירה משנתה וגילתה להפתעתה עלם חמודות בתוך בית-הכלא שבו כלא אותה אביה. בו ברגע ירד ממרום אליהו הנביא (שחי רק כמאה שנים מאוחר יותר) כשהוא מלווה בעשרה מלאכים. הם השיאו את בני הזוג כדת וכדין, כתבו בדמם את הכתובה, הניחו אותה במגדל ונעלמו כלעומת שבאו. כשהגיע שלמה המלך וראה את העובדה המוגמרת, אמר את המשפט הידוע מספר משלי: ‘שלושה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים: דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אונייה בלב ים ודרך גבר בעלמה'”.

זאוויית אל-שאזליה

מאי הזבובים ממשיכים אל זאוויית אל-שאזליה. נכנסים דרך שער היבשה – שער ניקנור

מצד ימין רואים את מלון הבוטיק עכוטל בעל החזית הקולוניאלית, שהוקם במקומו של בית משפט השלום הישראלי, שהוקם במקומו של בית ספר לבנים מהתקופה המנדטורית, שהוקם במקומו של בית המכס העותומאני שהוקם סמוך לשער… ככה זה בעכו.

ממשיכים אל תוך העיר. צועדים ברחוב סלאח אדין ולאחר 150 מ’ פוגשים את השוק הלבן, מהראשונים שהוקמו בתקופה העותומאנית. ממשיכים אל מדרחוב אל ג’זאר ועוצרים למרגלות מסגד אל ג’זאר, שהוא השני בחשיבותו בארץ.

משם נמשיך מערבה, נחלוף על פני “חמאם אל פחה” והתחנה הבאה היא ביקור ובמרכז הסופי העולמי של מסדר השאזלים, שעובר תנופת בניה ועיצוב מחדש.

מתחם מרהיב ביופיו, צמוד למצודה ומשתרע על פני חמישה דונמים. הוא כולל אולמות מפוארים וחדרים מקודשים, כיפה, שהיא השנייה בגודלה בעכו, חצר בסגנון אלהמברה עם בריכות ותעלות מים זורמים וקברים מקודשים. בתום השיפוצים המקום יהפוך לאתר עלייה לרגל לחברי המסדר מרחבי העולם וגם לתיירים ישראליים. זהו מקום מושבו של המסדר העכואי של הסופים, שהם הזרם המיסטי של האסלם, המטיף לאיחוד בלתי אמצעי עם האל.

המסדר העכואי נוסד באמצע המאה ה-19 ונקרא על שם עלי נור א דין ישרוטי, שהגיע לעכו מתוניס. על פי האגדה שנקשרה בשמו, במהלך סערה שהתחוללה בלב ים נטרפה סירתו והגיעה סמוך לקברו של הנביא יונה, שנגלה אליו בחלום ואמר לו להיאבק למען האל בעכו. הוא הגיע לעיר כהולך רגל עני ועם הזמן התגלה כ”קוטב הזמן”, האדם שעל-פי אמונת הסופים מחובר עם הישות האלוהית ויכול להימצא בכל מקום בו זמנית. בימים אלה מסתיימת במקום עבודת השיפוצים.

וכך מספרים השאזלים: “ביום מן הימים שהו השייח’ וקהל מאמיניו בקצה הזאוויה, כשלפתע אמר השייח’ “יאללה”, וכהרף עין מצאו את עצמם הוא והאיש שניצב מאחוריו בתוניס. משהתעשתו השניים ניגשו לאשה שהיתה במקום והיא הכינה עבורם ממתקים תוניסאים עם דבש וחמאה, ששמם יצא למרחוק. כשסיימו לאכול, שבו ביעף לשאזלייה בעכו. “היינו בתוניס!” קרא בהתרגשות האיש שנלווה אל השייח’. “ראו, החמאה עוד מטפטפת מאצבעותי!” תדהמה אחזה בנוכחים, והשייח’ אמר בשקט, בהצביעו על שותפו למסע: “נו, תראו את המשוגע הזה”.

משם נמשיך אל רחוב ההגנה, לא לפני שנעצור למרגלות מלון הבוטיק של אורי בורי “בית האפנדי”, יצירת אומנות אין דומה לה בארץ.

נפנה ברחוב ההגנה ימינה/צפונה, נעקוף בדרכינו את סראיה עבד אללא פחה ששייך בימינו למרכז הבהאי העולמי ונכנס אל המבצר לסיפור האחרון במסלול זה.

המבצר

מבצר עכו הוא מקום התרחשותם של מאורעות היסטוריים חשובים. המצודה והחומה העוברת בגבולה נבנו ב-1785 בימי השלטון הטורקי בארץ, על יסודות המצודה ההוספיטלרית שבה התרכזו במהלך המאה ה -12 וה-13 הכוחות הצלבניים שבאו לכבוש את ארץ הקודש.  אחמד אל-ג’זאר, מושלה הטורקי של עכו, בנה את המצודה שמוכרת לנו כיום וקבע בה את מגוריו ואת מטה צבאו. בתקופת השלטון העותמני, שימש הבניין בית-סוהר וכך גם בימי שלטון המנדט הבריטי. באוגוסט 1868 נכלא בבית-הכלא שבמצודה במשך יותר משנתיים בהא-אללה, מייסדה של הדת הבהאית וכאן כתב את ספר החוקים “כיתב-י-אקדס” (“הספר הקדוש ביותר”). מירזא מהדי, צעיר בניו של בהא-אללה, מת מפצעיו במקום זה והטרגדיה הפתאומית הפכה לאירוע מכונן בתולדות הדת הבהאית ולאחד מהטקסטים המכוננים בדת הצעירה. מקום הנפילה המדויק לא היה ידוע במשך שנים רבות, והתברר רק בראשית המאה ה-21, כשהתגלו תצלומים שערכו במקום אנשי המודיעין הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. באמצעות התצלומים שוחזר הצוהר ונפתח לציבור. בקומה שמתחתיו נחשף הריצוף המקורי שעליו צנח מהדי, ריצוף שהוסתר עד אז מתחת למשטח בטון שיצקו הבריטים. מקום הנפילה, המהווה מקום קדוש ומוקד עלייה לרגל למאמינים, מוקף בחבל. 

באפריל 1920, כ-50 שנה לאחר כליאתו של בהא-אללה, נכלא באותו אגף בחדר הסמוך זאב ז’בוטינסקי, שהיה באותם ימים מפקד ההגנה בירושלים, ועימו 19 צעירים נוספים שנעצרו על ידי המשטרה הבריטית בעוון השתתפותם במהומות דמים שהתחוללו באותם ימים בין יהודים לבין ערבים בירושלים. גם לוחמי המחתרות מההגנה, מהאצ”ל ומהלח”י נכלאו במקום וחלקם גם נידונו למוות והוצאו להורג בחדר הגרדום במקום.

 לאחר קום המדינה פעל במצודה בית-חולים פסיכיאטרי. היום משמש חדר הגרדום חדר זיכרון ומוזיאון של אסירי המחתרות. המרכז הבהאי העולמי מימן את עבודות השיפוץ הנרחבות שנעשו במקום בשנים 2003 ו-2004, שבמהלכן שוחזר פנים המבנה והושב למצב שבו היה לפני שנת 1920, בעוד שהמבנה החיצוני שוחזר והושב למצב שבו היה בעת שלטון המנדט הבריטי.

וזה הסיפור של מירזא מהדי, כפי שמספרים אותו בני הקהילה הבהאית:

“בהא-אללה ובני משפחתו היו כלואים במבצר בשנים שבין 1868 ועד 1870 ומאמיניו של בהא-אללה, שהלכו ורבו, לא הורשו לבקרו. בנו הצעיר מירזא מהדי בן ה-22 נהג לעלות אל גג בית-הסוהר כדי לשאת משם את תפילותיו. הוא נהג להתהלך על גג המצודה, ולהתפלל בדבקות, עד שבאחד הימים בשעת בין ערביים לא הבחין בצוהר שהיה פתוח לרווחה בגג. הוא מעד ונפל על תיבת עץ בחדר שמתחתיו ונפצע באורח אנוש. בהא-אללה הוזעק אליו ואומרים שהצעיר הציע למסור את חייו בתמורה לפתיחת שערי הכלא בפני הצליינים. בהא-אללה, שנקרע  בין חובתו לבנו לחובתו כנביא הבהאים, נעתר בסופו של דבר לבקשת בנו, וב-23 ביוני 1870, 22 שעות לאחר שנפצע, מת מירזא מהדי מפצעיו. הוא נקבר מעבר לחומות העיר, בנקודה הקרובה לבורג’ נבי סאלח, הנביא המוסלמי. זמן קצר לאחר מכן, הורשו עולים מן המזרח לבוא לבקר את מנהיגם”.

ועכשיו אפשר לשים פעמינו אל עבר צלחת חומוס.

הסיפורים לקוחים מתוך הספר “עכו, הסיפור והאגדה” שהפיקה עיריית עכו וכתבו מירית קושניר-סטרומצה ועבדו מתא.

באדיבות אתר הזמריה

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.