מסלול טיול מרתק להר הבית ולרובע המוסלמי בירושלים העתיקה

היסטוריה בקצרה:

שטח “הר הבית” נקרא בפי המוסלמים “אלמסג’ד אלאקסא”. המינרטים, שמאפיינים כל מסגד בעולם, נמצאים בארבע הפינות של ההר ומשמשים הוכחה לכך שהמתחם כולו הוא המסגד. ועל כן, כולו קדוש. מסיבה זו המוסלמים מאמינים שכל כניסה של בני דתות אחרות או של שוטרים במדים היא חילול קודש.

בשנת 632 מהנביא מוחמד מת, ובשנת 638 נכנעה ירושלים לח’ליף עֹומר בן אלחַ’טַאבּ. עֹומר חיפש את המקום, שממנו עלה מוחמד השמיימה לפי המסורת האסלאמית כדי לקבל את מצוות חמש התפילות ביום.

עבד אלמלכ אבן מרואן, חליף אומאי, הקים בשנת 691 את כיפת הסלע – המבנה המונומנטלי הראשון שעליו ידוע שנבנה עבור המוסלמים. עשרים שנה לאחר מכן, בשנת 711, בנו אלוואליד חנך מבנה חדש – את מסגד אל-אקצא. המבנה חרב ברעידת אדמה בשנת 1033. המבנה העומד היום נבנה ע”י החליף הפאטימי אט’אהר במאה ה-11, ואין בו שרידים של המסגד שבנה אלוואליד.

החל משנת 1118, כל החלק הדרומי של הר הבית היה הרובע הטמפלרי של ירושלים. כיפת הסלע נקראה על ידי הצלבנים “טמפלום דומיני”, ואל-אקצא – “טמפלום סולומוניס”, כלומר “ארמון שלמה”.

עם כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין האיובי בשנת 1187, הוסרו מרבית הסמלים הנוצרים מהמבנים שעל ההר. התקופה הממלוכית מאופיינת בבנייה מואצת של מבנים בשטח הר הבית ובסביבתו, בעיקר על ידי שליט דמשק, האמיר הממלוכי תנכיז אנאסרי, מושל סוריה וארץ ישראל, שנחשב לאחד מגדולי בוניה של ירושלים.

המסגד נפגע ברעידת האדמה בשנת 1927, ושופץ בכספי תרומות של המלך פארוק המצרי (1943) והמלך עבדאללה הירדני (1948). רוב חלקי המסגד היום הם משנת 1948.

השרידים של הורדוס:

בצמוד למוזיאון הר הבית, שכבר סגור תקופה למבקרים, יש רחבת עמודים. על הכותרת הקורינתית של עמודים מסוימים, ניכרים שרידי הזהב שבו ציפה הורדוס את עמודי בית המקדש, כפי שתיאר יוסף בן מתתיהו. כנראה שהעמודים הם מהסטיו המלכותי, מהמבנה המקורי של המקדש מבית שני, או לכל המאוחר מהתקופה הרומית.

מתחת לרחבת העמודים רואים את החללים שבין הקמרונות שבנה הורדוס בחלק הדרומי של הר הבית, ששימשו כמחסנים עד לתקופה הצלבנית. אבירי המסדר הטמפלרי, אשר זיהו את מסגד אל-אקצא כ-”טמפלום סלומוניס” (“ארמון שלמה”), השתמשו בו כארמונם. לשלמה היו הרבה סוסים, ולצלבנים גם. הם זיהו את “אורוות שלמה” מתחת ל-”ארמון שלמה”, הפכו את החללים הללו לאורוות לסוסיהם, וקראו להם “אורוות שלמה”.

הסיפור של שער הרחמים:

בהר הבית, ליד שער הרחמים, השער המזרחי האטום, נבנה בית שער גדול ביזנטי. השער מכונה ע”י הנוצרים “שער הזהב”. על פי המסורת הנוצרית, דרכו נכנס ישוע לירושלים ביום ראשון של השבוע האחרון לחייו. השער נקרא בעברית “שער הרחמים” כי כאן היהודים עמדו והתפללו בעבר, כאשר נמנע מהם להגיע ל-”הר הבית”. לפי דעה אחרת – השער נסתם על ידי הסולטאן סולימאן הראשון במאה ה-16 כחלק מפרויקט הקפת ירושלים בחומה, והפיכת הכותל המזרחי של “הר הבית” לחלק מחומת העיר. הוא ביקש להבטיח בכך את ביטחונה של ירושלים, מבלי שיהיה צורך להציב שומרים בשער.

הוד והדר של כיפת הסלע:

המבנה המפואר “כיפת הסלע” בנוי משתי כיפות: חיצונית מוזהבת, ופנימית – מגילופי עץ. החיפוי החיצוני של הכיפה היה במקורו מזהב טהור, ובמאה ה-16 הוחלף הזהב בכיפת עופרת. רק במאה ה-20 הושבה לכיפה חזותה המוזהבת. בשנים שבין 1958 ל-1964 נערכו במקום מספר שיפוצים, שהעיקרי שביניהם היה החלפת כיפת העופרת בכיפת אלומיניום מוזהבת. בשנים 1991-1995 נערכה סדרת שיפוצים נוספת במבנה, ובמהלכה צופתה כיפת האלומיניום בזהב, 100 ק”ג זהב שתרם המלך חוסיין עם עוד כמה משפחות סעודיות, ומשפחת בן לאדן.

הקרמיקה במקור הייתה של סולימאן המפואר, שבמאה ה-16 ציפה את כיפת הסלע. הקרמיקה הלכה לאיבוד, אולי נפלה ברעידות אדמה. מכיוון שהשרידים נשארו במקום, ניתן היה להכין דגמים זהים, ובשנות ה-60 חוסיין מלך ירדן חיפה מחדש באריחים דומים.

תחנה רביעית: הרובע המוסלמי

יוצאים ממתחם הר הבית דרך שער הכותנה. זהו שער ממלוכי טיפוסי. יש עליו נטיפים ואבנים צבעוניות והוא מוביל לשוק הכותנה המקורה. השוק נחנך בשנת 1329. המקום התנוון בתקופה העות’מאנית, כי נתיבי הסחר עברו מערבה, בעיקר במאה ה-19. עיריית ירושלים במדינת ישראל עוררה את השוק מחדש.

“הכותל הקטן” – החלק המפתיע של הכותל המערבי:

עוברים דרך הסמטאות הציוריות לראות חלק מקיר בית המקדש, הכותל המערבי אשר נמצא בתוך הרובע המוסלמי. “הכותל הקטן” נראה נמוך בהרבה מהכותל הגדול, מאחר שמרבית גובהו מכוסה בעפר. רק שתי שורות מגובהו החשוף הן מבנייה הרודיאנית. בכותל “הגדול” חשופות 12 שורות. ניתן לזהות אבנים מתקופות שונות, חלקן נקבעו בו כשימוש משני כדוגמת בסיס של עמוד. כך נראה הכותל המערבי לפני שהורידו את שכונת המוגרבים בשנת 1967, והרחיבו את רחבת הכותל.

שוקת לשתייה (סביל) בסמטה:  

מערכת להובלת מים לא הייתה קיימת ברובע המוסלמי. על כן, נחפרו בארות ומהן היו מעלים מים לשקתות (סבילים) שהיו מפוזרות ברחבי הרובע. הסולטן התורכי סולימן המפואר בנה חמישה סבילים דומים בירושלים במאה ה-16. שלושה מהם נמצאים ליד הכניסות להר הבית, אחד על ההר עצמו ואחד על הסכר של בריכת הסולטן. הסביל מעוטר ועליו כתובת המנציחה את הבונה ושנת הבנייה. השוקת בנויה מארון קבורה (סרקופג) בשימוש משני, כדי לספק מי שתיה.

שער השלשלת והמחכמה:

שמו של השער מגיע משלשלת שהייתה כאן וסגרה את הרובע. לפני השער ישנה רחבה. ברחבה נמצאת הכניסה למדרסה טנכזיה וגם סביל, שוקת למים. השער בנוי מאלמנטים צלבניים ואילו המחכמה, בית המשפט, בנויה ממוטיבים ממלוכיים.

מדרסת טנקזיה, המחכמה, נבנתה בשנים 1328-9 על ידי האמיר טנקיז מושל סוריה, שירושלים הייתה תחת חסותו. המקום שימש כמנזר עבור נזירים מוסלמים – צופים. בסוף המאה ה- 15 התחילו להשתמש במבנה כבית משפט (מחכמה). כיום הבניין משמש כבסיס של משמר הגבול.

חאן הסולטאן ברחוב השלשלת:

החאן הממלוכי נבנה במאה ה-14 בידי הסולטאן בַּרְקוּק, שעלה לשלטון בשנת 1382 במהפכה. חאן הסולאטן שימש כחאן דרכים, מקום אחסון סחורות ומגורי סוחרים. הכנסות החאן בסך 122 דינר לשנה הוקדשו למימון אחזקת מסגד אל-אקצא. כשחאן הסולטאן נבנה בשנת 1390, הרובע הממלוכי כבר היה קיים. בַּרְקוּק הפך את הסמטה לחלק מהחאן. למטה נוספו חנויות, למעלה מגורים, ושטח החאן הצטמצם. בכניסה לחאן הייתה שלשלת. כל האכסניות בנויות כשורת חדרים, לעתים דו-קומתיים, המקיפים חצר פנימית. שורת החדרים בקומה הראשונה מחוברת על ידי ארקדה ובקומה השנייה בנויה מרפסת. חצר החאן גדולה יותר מחצר האכסניות האחרות ושימשה למסחר. בחאן שכנו גם משרדי גביית מס. ההכנסות מהאכסניות שימשו למימון מוסדות דת.

ארמון הגברת טונשוק ברחוב עקבת תאקיה:

הבניין נבנה על ידי הגברת טונשוק בשנים 1392-3 כדי לשמש מעון לדרוישים, נזירים עניים מוסלמים. טונשוק הייתה אישה ממוצא תורכי שהייתה נשואה במאה ה-14 למושל ירושלים. היא לא רצתה לגור בארמונו, ולכן בנתה את ארמונה עם בית תמחוי צמוד לעניי העיר. מול הארמון היא בנתה קבר (תורבה) עבורה. היא נפטרה בשנת 1398 ונקברה בו. בגלל גודלו של המבנה נרקמו הרבה אגדות המספרות מי הבונה.

בסוף המאה ה- 19 הייתה בארמון ה-”סראיה”, בית הממשל ומקום מושב המושל התורכי של ירושלים. למבנה ארבעה שערי כניסה ממלוכיים שונים. גומחת הכניסה של ארמון הגבירה מעוטר בנטיפי אבן ועיטורים גאומטריים.

תחנה חמישית: שני המסגדים ברובע היהודי

מדוע יש מסגד בליבו של הרובע היהודי?

מסגד סידנא עומר בסגנון הממלוכי נבנה במאה ה-14 בצמוד לבית כנסת הרמב”ן, והוקדש לקדוש המוסלמי סידנא עומר. עם בניית המסגד החלו להתנכל ליהודי העיר, ונאסר עליהם לתקוע בשופר בראש השנה ולרקוד בשמחת תורה. כשבית כנסת החורבה נבנה במאה ה-19, הוא נתפס בחברה המוסלמית כהתגרות במסגד, ועם הכיבוש הירדני נהרס המבנה ונותר בחורבותיו עד לבנייתו מחדש לפני כעשור. המסגד היה אמור להיות מופעל על ידי הוואקף, אך תושבי הרובע היהודי מתנגדים להפעלתו.

המסגד השני, מסגד א-דיסי, ממוקם ברחוב חב”ד סמוך לחניון הרובע. את המסגד שיפץ מלך מרוקו. על פי ההסכם שנחתם עם הוואקף, המסגד ישמש לתפילות אך ללא מואזין.

מקורות מידע שימושיים לטיול שלכם:

הזמינו מקום לינה:

בירושלים יש שפע של מקומות לינה מומלצים. חפשו והזמינו מקום לינה באתר בוקינג.קום. אחד מהיתרונות הגדולים של בוקינג הוא האפשרות לסנן את התוצאות בצורה נרחבת ומדויקת, כך שתוכלו למצוא את מה שמתאים לכם. אפשרות אחרת היא להשוות מחירים באתר הוטלס-קומביינד. 

הזמינו פעילות באזור:

אם אתם בוחרים להישאר בירושלים אחרי הסיבוב בהר הבית והרובע המוסלמי, למה שלא תשלבו פעילות נחמדה בזמן החופשה שלכם? יש הרבה סיורים מודרכים, סדנאות ופעילויות אחרות, שאפשר להזמין דרך אתר פנזינג. הפעילויות מתעדכנות כל הזמן, אז שווה להסתכל! ניתן גם ליצור קשר עם ליאור קן-לי, מורת דרך בירושלים, לקביעת סיור פרטי בעיר (גם בשפה האנגלית).

צאו למסלול טיול נוסף בירושלים:

בירושלים יש הרבה דברים לראות. לכן, אנו מזמינים אתכם להשתמש במאגר מסלולי הטיול שלנו כדי למצוא מסלולים נוספים בירושלים, שאולי יעניינו אתכם.

לסיכום:

הרובע המוסלמי ומתחם מסגד אל-אקצא הם מקומות מרתקים, שחושפים את ההיסטוריה המוסלמית בירושלים. בתקופות שקטות, אפשר לבקר באתרים השונים ולהכיר נקודות מיוחדות שעדיין לא הכרתם.