מסלול טיול מרתק להר הבית ולרובע המוסלמי בירושלים העתיקה

מאת: שרה פלד

מסע מרתק בנבכי ירושלים, בתוך הרובע המוסלמי הפחות מתויר ע”י ישראלים, עובר דרך נקודות חשובות בהיסטוריה של הכיבוש המוסלמי ומגיע לשיאו בביקור במסגד אל אקצה. ירושלים, עיר שלושת הדתות, החלה את דרכה עם היהדות, נכבשה ע”י הנצרות ולאחריה נכבשה ע”י האיסלאם, כאשר כל דת, החריבה אחריה את מה שבנו קודמיה ובנתה מעליה עיר חדשה. ירושלים מותירה תמיד את מבקריה פעורי פה לנוכח אתריה.

תחנה ראשונה: מצפה רחבעם, הר הזיתים

את המסע מתחילים בתצפית מרהיבה ממזרח, אל הכיפות הבוהקות בשמש, מהר הזיתים. “מצפה רחבעם” שנחנך ב-2002, נמצא מעל בית הקברות היהודי בהר הזיתים. מהמצפה על שמו של השר רחבעם זאבי ז”ל יש תצפית מדהימה על הר הבית, (מימין נמצאת כנסיית הבצלים, מתחת נחל קדרון רחוק יותר, ניתן לצפות על כנסיית דורמציון והקבר הקדוש) והחומה המזרחית שבמרכזה “שער הרחמים” האטום לכניסה והנמצא במתחם אל-אקצה.

עם בוא האסלאם וכיבוש ירושלים על ידי החליף עומר במאה השביעית לספירה , המוסלמים התישבו ליד המקום הקדוש עבורם והוא הר הבית. הרובע המוסלמי שהקיף את הר הבית מכל צדדיו עד מלחמת ששת הימים,  פונה לאחריה, מתושביו הקודמים והפך להיות רחבת תפילה. בסיור בסמטאות הרובע מגלים בתים מיוחדים בסגנונם האדריכלי כמו בתי המדרשות הממלוכיים ומבני הציבור שלהם. הממלוכים שהיו חיילים-עבדים שנשבו ושרתו את בעליהם המוסלמים , התמרדו באמצע המאה ה – 13 והקימו כאן אימפריה גדולה ששלטה בארץ ישראל 250 שנה.

תחנה שניה: חדר הסעודה האחרונה של ישו ותצפית מהגג על הרובע מ”חדר הנשיא”

מהר הזיתים נוסעים לשער ציון, שם נפרדים מההסעה. השער המוביל לרובע הארמני שימש להגנה ובקצהו ממוקמת מרפסת שממנה השומרים שפכו חומר רותח על המנסים לפרוץ. ברובע הארמני נמצא “חדר הסעודה האחרונה” של ישו (שצמוד לאתר הקדוש ליהודים – קבר דוד)שנכבש ע”י המוסלמים והפך בתקופתם למסגד. בחדר נמצאים כתובות וויטראז’ים עם פסוקים מהקוראן וכן במת הדרשן. עולים על גג קבר דוד ממנה ניתן לצפות מקרוב על כיפת הסלע. על הגג נמצא “חדר הנשיא” ששימש את הנשיא בן צבי שנהג להגיע בעיקר בחגים ובמועדי עליה לרגל לברך את המטיילים שהגיעו להר. 

תחנה שלישית: תצפית מגגות הרובע היהודי

בדרך אל מתחם הר הבית, אפשר לעלות על המשטח הרחב של גגות בתי הרובע היהודי (המקום מסודר עם מדרגות ומעקות) ולצפות על הכותל המערבי וכיפת הסלע.

תחנה שלישית: מסגד אל אקצה

פעם ביום למשך שעה, ניתן להיכנס כמבקר אל אתרי מתחם הר הבית המוסלמי כיפת הסלע, מסגד אל אקצה, כיפת השלשלת, מבנים על הר הבית, שער האריות. יש לעבור בידוק ותשאול ולקבל תדרוך לגבי חוקי הביקור.

היסטוריה בקצרה

שטח “הר הבית” נקרא בפי המוסלמים “אלמסג’ד אלאקסא” ואין בו מינרט, הצריח המאפיין כל מסגד בעולם. המינרטים הללו נמצאים בארבע הפינות של ההר, ומשמשים הוכחה כי המתחם כולו הוא המסגד – ועל כן, כולו קדוש. מסיבה זו המוסלמים מאמינים שכל כניסה של בני דתות אחרות או של שוטרים במדים היא חילול קודש. בשנת 632 מֻוחמד מת, ובשנת 638 נכנעה ירושלים לח’ליף עֹמר בן אלחַ’טַאבּ. עֹמר חיפש את המקום, שעל פי המסורת האסלאמית ממנו עלה מֻחמד השמיימה, על מנת לקבל את מצוות חמשת התפילות ביום. עבד אלמלכ אבן מרואן, חליף אומאי, הקים בשנת 691 את “כיפת הסלע” – המבנה המונומנטלי הראשון (שעליו ידוע) שנבנה עבור מוסלמים. 20 שנה לאחר מכן, בשנת 711, בנו של עבד אלמלכ אבן מרואן, אלוואליד, חנך מבנה חדש ל”מסגד אלאקסא”. המבנה חרב ברעידת אדמה בשנת 1033. המבנה העומד היום נבנה ע”י החליף הפאטימי אט’אהר במאה ה-11, ואין בו שרידים של המסגד שבנה אלוואליד. החל משנת 1118, כל החלק הדרומי של “הר הבית” היה הרובע הטמפלרי של ירושלים. “כיפת הסלע” נקראה ע”י הצלבנים טמפלום דומיני, ואלאקסא – טמפלום סולומוניס = ארמון שלמה. עם כיבוש ירושלים בידי סלאח אדין האיובי (1187), הוסרו מרבית הסמלים הנוצרים שהותירו הצלבנים מן המבנים שעל ההר, והתקופה הממלוכית מאופיינת בבנייה מואצת של מבנים בשטח “הר הבית” ובסביבתו, בעיקר על ידי שליט דמשק האמיר הממלוכי תנכיז אנאסרי, מושל סוריה וארץ ישראל, שנחשב לאחד מגדולי בוניה של ירושלים. המסגד נפגע ברעידת האדמה בשנת 1927, ושופץ בכספי תרומות של המלך פארוק המצרי (1943) והמלך עבדאללה הירדני (1948). רוב חלקי המסגד היום הם משנת 1928.

השרידים של הורדוס

ברחבת העמודים הצמודה למוזיאון הר הבית (סגור), על הכותרת הקורינתית של עמודים מסוימים, ניכרים שרידי הזהב שבו ציפה הורדוס את עמודי בית-המקדש, כפי שתאר יוסף בן מתתיהו. כנראה שהעמודים מהסטיו המלכותי, מהמבנה המקורי מבית שני, או לכל המאוחר מהתקופה הרומית. אלו עמודים של בית המקדש שבנה הורדוס. מתחת לרחבת העמודים רואים את החללים שבין הקמרונות שבנה הורדוס בחלק הדרומי של “הר הבית”, ששימשו כמחסנים עד לתקופה הצלבנית. אבירי המסדר הטמפלרי, אשר זיהו את מסגד אלאקסא כ”טמפלום סלומוניס”, השתמשו בו כארמונם. לשלמה היו הרבה סוסים, ולצלבנים גם. הם זיהו את “אורוות שלמה” מתחת ל”ארמון שלמה”, הפכו את החללים הללו לאורוות לסוסיהם, וקראו להם “אורוות שלמה”.

הסיפור של שער הרחמים

בהר הבית, ליד שער הרחמים, השער המזרחי האטום, נבנה בית שער גדול ביזנטי. השער מכונה ע”י הנוצרים “שער הזהב” – עפ”י המסורת הנוצרית דרכו נכנס ישוע לירושלים ביום ראשון של השבוע האחרון לחייו. השער נקרא בעברית “שער הרחמים”, כי כאן היהודים עמדו והתפללו בעבר, כאשר נמנע מהם להגיע ל”הר הבית”. לפי דעה אחרת – השער נסתם על ידי הסולטאן סולימאן הראשון במאה ה-16, כחלק מפרויקט הקפת ירושלים בחומה, והפיכת הכותל המזרחי של “הר הבית” לחלק מחומת העיר. הוא ביקש להבטיח בכך את ביטחונה של ירושלים, מבלי שיהיה צורך להציב שומרים בשער.

הוד והדר של כיפת הסלע

המבנה המפואר “כיפת הסלע” בנוי משתי כיפות: חיצונית – מוזהבת, ופנימית – מגילופי עץ. החיפוי החיצוני של הכיפה היה במקורו מזהב טהור, ובמאה ה-16 הוחלף הזהב בכיפת עופרת. רק במאה ה-20 הושבה לכיפה חזותה המוזהבת. בשנים שבין 1958 ל-1964 נערכו במקום מספר שיפוצים, שהעיקרי שביניהם היה החלפת כיפת העופרת בכיפת אלומיניום מוזהבת. בשנים 1991-1995 נערכה סדרת שיפוצים נוספת במבנה, ובמהלכה צופתה כיפת האלומיניום בזהב, 100 ק”ג זהב שתרם המלך חוסיין עם עוד כמה משפחות סעודיות, ומשפחת בן לאדן. הקרמיקה במקור הייתה של סולימאן המפואר, שבמאה ה-16 ציפה את “כיפת הסלע”. הקרמיקה הלכה לאיבוד – אולי נפלה ברעידות אדמה. מכיוון שהשרידים נשארו במקום, ניתן היה להכין דגמים זהים, ובשנות ה-60 חוסיין מלך ירדן חיפה מחדש באריחים דומים.

תחנה רביעית: הרובע המוסלמי, השוק הססגוני, הכותל הקטן ונקודות חן היסטוריות

יוצאים ממתחם הר הבית דרך שער הכותנה. זהו שער ממלוכי טיפוסי ויש עליו נטיפים ואבנים צבעוניות והוא מוביל לשוק הכותנה המקורה. השוק נחנך בשנת 1329. המקום התנוון בתקופה העות’מאנית, כי נתיבי הסחר עברו מערבה, בעיקר במאה ה-19. עיריית ירושלים במדינת ישראל עוררה את השוק מחדש.

“הכותל הקטן” – החלק המפתיע של הכותל המערבי

עוברים דרך הסמטאות הציוריות לראות חלק מקיר בית המקדש, הכותל המערבי אשר נמצא בתוך הרובע המוסלמי. הכותל הקטן נראה נמוך בהרבה מהכותל הגדול, מאחר שמרבית גובהו מכוסה בעפר. רק שתי שורות מגובהו החשוף הן מבנייה הרודיאנית (בכותל “הגדול” חשופות 12 שורות). ניתן לזהות אבנים מתקופות שונות, חלקן נקבעו בו כשימוש משני כדוגמת בסיס של עמוד. כך נראה הכותל המערבי לפני שהורידו את שכונת המוגרבים בשנת 1967, והרחיבו את רחבת הכותל.

שוקת לשתייה (סביל) בסמטה  

מערכת להובלת מים לא היתה קיימת ברובע. על כן נחפרו בארות ומהן היו מעלים מים לשקתות (סבילים) שהיו מפוזרות ברחבי הרובע. הסולטן התורכי סולימן המפואר בנה חמישה סבילים דומים בירושלים במאה ה – 16. שלשה מהם נמצאים ליד הכניסות להר הבית, אחד על ההר עצמו ואחד על הסכר של בריכת הסולטן. הסביל מעוטר ועליו כתובת המנציחה את הבונה ושנת הבניה. השוקת בנויה מארון קבורה (סרקופג) בשימוש משני, לספק מי שתיה.

שער השלשלת והמחכמה

שמו של השער מגיע משלשלת שהייתה כאן וסגרה את הרובע. לפני השער ישנה רחבה. ברחבה נמצאת הכניסה למדרסה טנכזיה וגם סביל, שוקת למים. השער בנוי מאלמנטים צלבניים ואילו המחכמה, בית המשפט, בנויה ממוטיבים ממלוכיים. מדרסה טנקזיה, המחכמה, נבנתה בשנים 1328/9 על ידי האמיר טנקיז מושל סוריה, שירושלים היתה תחת חסותו. המקום שימש כמנזר עבור נזירים מוסלמים – צופים. בסוף המאה ה- 15 התחילו להשתמש במבנה כבית משפט (מחכמה). כיום הבנין משמש כבסיס של משמר הגבול.

חאן הסולטאן ברחוב השלשלת

החאן הממלוכי שנבנה במאה ה-14 בידי הסולטאן בַּרְקוּק שעלה לשלטון בשנת 1382 במהפכה. חאן הסולאטן שימש כח’אן דרכים, מקום אחסון סחורות ומגורי סוחרים. הכנסות הח’אן בסך 122 דינר לשנה הוקדשו למימון אחזקת מסגד אלאקסא. כשחאן הסולטאן נבנה בשנת 1390, הרובע הממלוכי כבר היה קיים. בַּרְקוּק הפך את הסמטה לחלק מהחאן. למטה נוספו חנויות, למעלה מגורים, ושטח החאן הצטמצם. בכניסה לחאן הייתה שלשלת. כל האכסניות בנויות כשורת חדרים, לעתים דו-קומתיים, המקיפים חצר פנימית. שורת החדרים בקומה הראשונה מחוברת על ידי ארקדה ובקומה השנייה בנויה מרפסת. חצר הח’אן גדולה יותר מחצר האכסניות האחרות ושימשה למסחר, בח’אן שכנו גם משרדי גביית מס. ההכנסות מהאכסניות שימשו למימון מוסדות דת.

ארמון הגברת טונשוק ברחוב עקבת תאקיה

הבנין נבנה על ידי הגברת טונשוק בשנים 1392/3 כדי לשמש מעון לדרוישים (נזירים עניים מוסלמים). טונשוק הייתה אישה ממוצא תורכי אשר הייתה נשואה במאה ה-14 למושל ירושלים. היא לא רצתה לגור בארמונו, ולכן בנתה את ארמונה עם בית תמחוי צמוד לעניי העיר. מול הארמון היא בנתה קבר (תורבה) עבורה. היא נפטרה בשנת 1398 ונקברה בו. בגלל גדלו של המבנה נרקמו הרבה אגדות המספרות מי הבונה. בסוף המאה ה- 19 היתה בארמון ה”סראיה” – בית הממשל ומקום מושב המושל התורכי של ירושלים. למבנה ארבעה שערי כניסה ממלוכיים שונים. גומחת הכניסה של ארמון הגבירה מעוטר בנטיפי אבן ועיטורים גאומטריים.

תחנה חמישית: 2 המסגדים ברובע היהודי

מדוע יש מסגד בליבו של הרובע היהודי?

מסגד סידנא עומר בסגנון הממלוכי, נבנה במאה ה-14 בצמוד לבית כנסת הרמב”ן, והוקדש לקדוש המוסלמי סידנא עומר. עם בניית המסגד החלו להתנכל ליהודי העיר, ונאסר עליהם, לתקוע בשופר בראש השנה ולרקוד בשמחת תורה. כשבית כנסת החורבה נבנה במאה ה-19, הוא נתפס בחברה המוסלמית כהתגרות במסגד, ועם הכיבוש הירדני נהרס המבנה ונותר בחורבותיו עד לבנייתו מחדש לפני כעשור. המסגד היה אמור להיות מופעל ע”י הוואקף, אך תושבי הרובע היהודי מתנגדים להפעלתו.

המסגד השני, מסגד א-דיסי, ממוקם ברחוב חב”ד סמוך לחניון הרובע. את המסגד שיפץ מלך מרוקו. על פי ההסכם שנחתם עם הוואקף, המסגד ישמש לתפילות אך ללא מואזין.

הכותבת היתה אורחת “סיור בירושלים המוסלמית” של חברת פגסוס בהדרכת יהודה הראל.

להשוואת מחירים עבור לינות בירושלים

מסלולי טיול מסלולי טיול ביום הר הבית, הרובע המוסלמי, ירושלים

רוצים לעזור לאתר טיולים שיהיו בו הרבה מסלולי טיולים?

לחץ כאן

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים