מסע בעקבות מורשת האדמו”ר מליובאוויטש – רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ”ל

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

מדליית הזהב שהוענקה לרבי מליובאוויטש מהקונגרס של ארצות הברית ב־1994

 מפורסם לפי CC BY-SA 3.0

–

כתבה וערכה פייגי ויסנשטרן, כתבת לעניני תיירות לשומרי מסורת

–

חסידות חב”ד מזוהה, יותר מכל, עם אהבת ישראל יוקדת, עם פעילות רחבת היקף להפצת היהדות בכל נקודה על פני הגלובוס ועם רוח שליחות הממשיכה לפעם בכל עוז גם לאחר פטירתו של הרבי. קברו של האדמו”ר, הטמון ברובע קווינס שבניו – יורק, מהווה מוקד לעלייה לרגל של חסידי חב”ד ושל רבים אחרים מכל רחבי העולם ומורשתו העשירה ממשיכה להכות גלים גם שני עשורים ויותר לאחר שנלקח לעולם שכולו טוב.

אם תרצו לצאת למסע בעקבות הרבי ומורשתו, הרי שתחילת דרכו של הרבי ממוקמת דווקא על יבשת אירופה, הרחק מן ה “סבן סבנטי” המפורסם ומחוץ לגבולות קראון הייטס.

–

שורשיו של הרבי

ביום י”א בניסן תרס”ב, 18 באפריל 1902, נולד הרב בעיר ניקולייב אשר באוקראינה לאביו, הרב לוי יצחק שניאורסון, ולאמו, הרבנית חנה שניאורסון, כבן בכור מבין שלושה בנים. אביו של הרבי היה צאצא ישיר לאדמו”ר השלישי בשושלת אדמו”רי חב”ד – הצמח צדק, והרך הנולד נקרא בשם מנחם מנדל על שמו. אמו של הרב, הרבנית חנה, הייתה בת רב העיר ניקולייב, הרב מאיר שלמה ינובסקי, אשר היה נכדו של הרב אברהם דוד לבוט. כילד וכנער, ינק מנחם מנדל הצעיר את עיקר תורתו מפי אביו. בהיותו בן שבע שנים, בשנת 1909, התמנה אביו לרב העיר דנייפרופטרובסק (יקטרינוסלב) והמשפחה כולה עקרה לעיר. בדנייפרופטרובסק שכר אביו כמלמד פרטי לבנו את הרב שניאור זלמן וילנקין אשר העשיר את ידיעותיו בלימוד חומש עם פירוש רש”י, נ”ך, משנה וגמרא במשך כארבע וחצי שנים תמימות. בהיותו כבן אחת עשרה שנים שכר אבי הרבי מלמד נוסף אשר הקנה לו ידע רב במשך כשנה בלימוד תורה, חסידות וקבלה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה פעל הרבי רבות לצד אביו לסיוע לפליטי פולין אשר נמלטו לעיר דנייפרופטרובסק. בקיץ תרפ”ב הגיע הרבי לעיר חרקוב במטרה להיוועץ עם אנשי רפואה אודות מצבו הרפואי של אחיו, דובער שניאורסון. בהיותו בחרקוב ביקר בישיבת תומכי תמימים חרקוב. לאחר מכן, בחודש חשוון תרפ”ג נסע יחד עם אחיו לביקור אצל האדמו”ר הריי”צ, רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, השישי בשושלת חסידות חב”ד וחותנו לעתיד אשר שהה בעיר רוסטוב. באותה שנה שהה עם הריי”צ בעיירת הנופש קיסלבודסק ולאחר מכן נסע עמו לרוסטוב ושהה לצדו מספר ימים. משנת תרפ”ד הפך הרבי לאיש סודו של הריי”צ, אשר הטיל עליו תפקידים שונים וגייס אותו למאבק על שמירת תורת ישראל בתוככי רוסיה הסובייטית. בחודש תשרי תרפ”ה ביקר בעיר לנינגרד, אשר בה שהה הריי”צ. במהלך ביקורו בעיר נפגש פעמים ספורות עם הגאון מרגצ’וב, הרב יוסף רוז’ין, אשר העניק לו סמיכה לרבנות ובשנת תרפ”ו נשלח על ידי הריי”צ לביקור בישיבת תומכי תמימים בקרמנצ’וג. בחודש חשון תרפ”ז נטל חלק בוועידת הרבנים שהתקיימה בעיר קורוסטין (וואהלין) ולאחר מכן שהה בעיר לנינגרד. בחודש סיוון תרפ”ז נאסר הריי”צ על ידי השלטונות והרבי היה מראשי הפועלים למען הצלתו. לאחר ששוחרר מכלאו, שהה הריי”צ במלחובקה וחסידים בודדים הותרו לבקרו. באותם ימים היה הרבי שוהה עם הריי”צ במשך שעות ארוכות.

בחודש תשרי תרפ”ח שהה הרבי בדנייפרופטרובסק ובאסרו חג  של חג הסוכות נסע עם אמו לקורסק ומשם ללנינגרד. מיד לאחר מכן עשה את דרכו לריגא ובה שימש כמזכירו הפרטי של הריי”צ. בראש חודש טבת נסע לברלין עד לחג הפסח, בחודשי הקיץ ביקר מספר פעמים בבולדורי במטרה לבקר את הריי”צ ובשנת תרפ”ט (1929) נסע לריגא בה שהה במהלך חודש תשרי.

ביום ו’ בכסלו, בשנת תרפ”ט, השתדך הרבי עם מרת חיה מושקא שניאורסון, בתו של הריי”צ וחגיגת הכלולות התקיימה בעיר ריגא. בשבת פרשת ויצא, ביום י”א בכסלו, התקיימה שבת החתן של הרבי. הוא עלה לתורה במניין התפילה של הריי”צ ולאחר התפילה התקיימה התוועדות עם הריי”צ. ביום י”ד בכסלו התקיימה חגיגת הנישואין בחצר ישיבת תומכי תמימים בוורשה.

מסדר הקידושין היה הריי”צ ובין המשתתפים בשמחת החתונה היו הרב מאיר שפירא זצ”ל ורבי מנחם זעמבא הי”ד. הוריו של הרבי, לעומת זאת, לא הצליחו לצאת את גבולות רוסיה וליטול חלק בשמחת בנם. כתחליף, ערכו הורי הרבי אירוע חגיגי סמלי לציון החתונה. חגיגת הכלולות נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה והייתה שמחה ומרוממת במיוחד.

במקביל לפעילותו התורנית – רוחנית, רכש הרב השכלה מקצועית. כאשר הגיע לגיל שבע עשרה, בשנת 1919, עודד אביו של הרבי את בנו לרכוש מקצוע ולשם כך רשם אותו ללימודי בגרות. נקודה נוספת בדרכו זו של הרבי מצוינת בשנת 1926, באוניברסיטת לנינגרד, בה השתתף כשומע חופשי בשיעורי מתמטיקה והנדסה.  בשנת 1927 עזב את ברית המועצות והתגורר בעיר ברלין, בה עסק בלימוד תורה ובמקביל, שמע קורסים באוניברסיטה. לאחר נישואיו המשיך הרבי להתגורר בברלין ובמשך כסמסטר ומחצה שקד על לימודי הפיזיקה, המתמטיקה והפילוסופיה כשומע חופשי באוניברסיטת ברלין. התחנה הבאה בקורותיו של הרבי ממוקמת בצרפת, בבירה פריז, לשם עקר בשנת 1933 ובה סיים לימודי הנדסת חשמל בבית הספר להשכלה גבוהה בעבודות ציבוריות  .E.S.T.P. כארבע שנים לאחר מכן, ביולי 1937, קיבל הרבי תואר מהנדס חשמל. העיר הצרפתית סורבון מתועדת כתחנה הבאה של הרבי, בה נרשם, בשנת 1938, ללימודי המשך בתחום המדעים המדויקים. מדבריו של הרבי לימים ידוע כי בעת שהותו בצרפת למד פיזיקה גם בעיר סורבו.

–

ההגירה לאמריקה

עם כבישת צרפת על ידי השלטון הנאצי בשנת 1941, נמלט הרבי לארצות הברית, שם הצטרף למשפחת חותנו אשר התגוררה בשכונת קראון הייטס בברוקלין, במרכז  חב”ד העולמי הנודע בשמו ה – 770. עם הגיעו לניו יורק מונה הרבי לניהול המרכז לענייני חינוך וארגון מחנה ישראל אשר הוקמו על ידי חמיו האדמו”ר. בהמשך, מונה למנהל הוצאת הספרים של החסידות – הוצאת קה”ת ואף התמנה בשנת תש”ג לעורך הראשי של ההוצאה. במקביל לפעילותו הנרחבת במוסדות החסידות מימש הרבי את הכשרתו המקצועית כמהנדס חשמל באניות הצי האמריקני בניו יורק. עם הזמן ועם עומס העבודה הרב במוסדות החסידות, עזב הרבי את עבודתו כמהנדס חשמל והקדיש את מרב זמנו ומרצו לפיתוח מוסדותיה של המפוארים חסידות חב”ד.

שיבתו של הרבי באופן זמני לגבולות אירופה מתועדת בשנת תש”ז, עת נסע לקבל את פני אמו שיציאה את גבולות ברית המועצות בדרכה לארה”ב.

המשך דרכו של הרבי, אשר חצתה גבולות וימים וקנתה לה משכן בכל אתר יהודי ושאינו ברחבי העולם, לא יצאה עוד את גבולות ניו יורק. מאז שקיבל הרבי את כתר הרבנות ואת עול החסידות, ביום י’ בשבט ה’תשי”א (1951), לא עזב את מבצר חסידותו המפואר, פרט לשלוש פעמים בודדות בהן ביקר ב”קעמפים” מטעם החסידות בהרי הקטסקיל.

–

מקראון הייטס לכל פינה בעולם

תופעת השליחות החב”דית החלה את דרכה עוד בימי הרש”ב, החמישי בשושלת אדמו”רי חב”ד, אשר שיגר שלוחים להפצת היהדות לגיאורגיה, לבוכרה ואף לארה”ב. בנו וממשיך דרכו, הריי”צ, חיזק את המגמה עם שליחת חסידים כשלוחים נודדים למקומות בהם נפקד מקומו של רב הקהילה ובני הקהילה היו זקוקים להדרכה רוחנית. שלוחיו של הרבי הגיעו למקומות שונים ברחבי רוסיה הקומוניסטית, ברחבי ארה”ב ובערים שונות בצפון אפריקה, כשהם משמרים את גחלת יהדותם של תושבי המקום ומגבירים את מודעתם לחשיבות השמירה על ערכי המסורת היהודית.

עם קבלת מושכות החסידות לידיו, הפך רבי מנחם מנדל שניאורסון את השליחות לקו מנחה בחיי החסידות כשהוא שולח אלפי זוגות מתלמידיו לנקודות יישוב נידחות ומפקיד בידיהם את האחריות להצתת שלהבת היהדות בנקודת היעד. בשנות כהונתו הראשונות, נהג הרבי לקרוא לחסידים מסוימים ולהטיל עליהם את תפקיד השליחות ליעד בו בחר הרבי. שנת תשי”ח מתועדת בקורות החסידות כשנה שבה הפכה השליחות מזרם איטי ומחושב לסחף אדיר אשר הונע מהכרזתו של הרבי “ופרצת” והניע את כלל חסידיו לפרוץ את כל הגבולות הגיאוגרפיים והתרבותיים כאחד, כשהם חותרים להפצת בשורת היהדות והחסידות בכל פינה בעולם. מספר השליחים ההולך וגדל בקצב מתמיד דרש ניהול מסודר וכך התמנה הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, מזכירו האישי של הרבי, לניהול המרכז לענייני שלחיות כשהוא מרכז תחת ידיו האמונות את ניהולו המצליח של מערך השלוחים הכלל עולמי.

השליח הראשון שנבחר על ידי הרבי היה הרב מיכאל ליפסקר, אשר נשלח באופן אישי על ידי הרבי למרוקו במטרה להציל את מורשתה המפוארת של יהדות מרוקו ולבלום את ההתבוללות בקרב תושביה היהודים. הרב ליפסקר, אשר הועד לשליחותו עוד בידי האדמו”ר הקודם ויצא לשליחותו בברכת הרבי, התקבל במרוקו בחשדנות מה, כשההבדל המנטלי החד בין הרב האשכנזי – אמריקני לקהילה הספרדית – מרוקנית הקשה על הפעילות בשטח. עם הגעתו של שליח חב”ד הרב מטוסוב למרוקו, הוא הצליח לרכוש את אמונם של תושבי המקום וייסד רשת מוסדות חינוך ענפה תוך התרכזות בכפרים הקטנים, בהם היו היהודים זקוקים נואשות ליד מכוונת. שלוחים נוספים שיצאו בברכת הרבי למרוקו המשיכו בהפרחת השממה הרוחנית במקום וזכו להצלחה מרובה. הרב יהודה רסקין, שליח חב”די בולט ודומיננטי במרוקו, הקים כשבעים מוסדות חינוך במרוקו אשר הצילו את עתידם הרוחני של אלפי ילדים. שלוח מפורסם נוסף שנמנה על שלוחיו הראשונים של הרבי היה הרב צבי הירש חיטריק, אשר נבחר על ידי הרבי כמקים עולה של תורה בעיר ריו דה ז’ניירו שבברזיל וייסד בה מוסדות חינוך ותורה רבים.

בתי חב”ד, המוכרים לכל מטייל ישראלי בכל פינה על פני המפה, הם נגזרת טבעית של משנת הרבי, הרואה בהקלה גשמית על יהודים תועים אמצעי יעיל לעידוד השיבה אל כור מחצבתם. ארוחות השבת ההמוניות ובתי הספר הזעירים אך העוצמתיים הממוקמים בפינות שונות ברחבי העולם ומספקים לתלמידיהם עושר רוחני ותמיכה גשמית גם יחד, מהווים, במקרים רבים, את הטריגר הבלתי נמנע להצתת הניצוץ היהודי הטמון בליבו של כל אחד ולשיבה אל מסורת האבות. השלוחים, היונקים את כוחם, את השראתם ואת אומץ ליבם ממשנתו הסדורה של הרבי, מקדישים ימים כלילות להפצת אור היהדות בעולם, כשהם רחוקים פיזית ממשפחתם, ממרכז החסידות העולמי ומהעולם המערבי וחווים קשיים רבים הנלווים לתרבות העולם השלישי, שאינה עולה בקנה אחד עם מאפייני הציוויליזציה שהפכו מובנים מאיליהם בעיני כל אחד מאיתנו. עם זאת, כשלוחי הרבי, הם רואים בהפצת ערכי היהדות ערך נעלה ונכונים להקריב את נוחיותם האישית למען המטרה המקודשת. אם תרצו לעקוב אחר ציוני דרכה של החסידות ברחבי העולם, יהיה עליכם לצאת למסע חובק עולם, לא להחמיץ את נקודות היישוב הקטנות והנידחות ביותר ואת הארצות המפותחות פחות, כי בכל מקום בעולם בו נשמה יהודית אחת מחכה לאור, חזקה על חסידי הרבי שיקימו בה אוהל לתורה ולחסידות ומשכן לשכינה.

המערך הלוגיסטי המורכב הכרוך בשיגור השלוחים ליעדיהם ברחבי העולם מופקד כיום בידי המרכז לענייני חינוך של החסידות, המפקח על חלקה הארי של הפעילות בתחום. בישראל, ארגון צעירי אגודת חב”ד אחראי לעניין. במטרה לייעל את מוסד השליחות בכל יעד מיעדיו, מונה בכל מדינה שליח ראשי המקושר באופן ישיר למרכז העולמי ושאר השולחים הפועלים באותה המדינה כפופים אליו. השליח המרכזי יהווה, בדרך כלל, מייצג של תנועת חב”ד במדינה מול השלטונות ואף ימנה או יאשר פעילותם של שליחים חדשים במדינה. פעילות השלוחים כרוכה במסירות נפש של ממש כשהם עצמם אחראיים, במקרים רבים, למימון פעילותם בשטח ולתפעולו של בית חב”ד המקומי, בין אם באמצעות תרומות ובין אם באופן אישי. במקרים מסוימים, זכאי השליח למימון התחלתי המאפשר לו להתחיל את דרכו בנקודת היעד ברגל ימין או למימון מטעם נציגות חב”ד המרכזית במדינת היעד. אך במרבית המקרים, הסוגיה הפיננסית מוטלת באופן בלעדי על כתפי השליח ומהווה, במידה כזו או אחרת, חלק בלתי נפרד מהתפקיד.

כינוס השלוחים העולמי, המתקיים פעם בשנה במרכז חב”ד העולמי – 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ובמוסדות חב”ד השונים שבסביבתו, מאגד כ 4,00 שלוחים מכל רחבי העולם אשר זוכים באירוע להוקרה מרובה על פועלם ויונקים ממנו תעצומות להמשך התמודדותם מול האתגר שנטלו על כתפיהם במצוות הרבי. כינוס השלוחים, אגב, החל מאז ראשית שנות השמונים, אך במתכונת מקומית בלבד. הכינוס במתכונתו העולמית נערך לראשונה בשנת 1987 ומאז מתקיים מדי שנה בשנה. בחיי הרבי הגיע הכינוס לשיאו בשבת, כאשר הרבי היה נושא דברים בפני קהל השלוחים ונוסך בהם כוחות מחודשים להמשך פעילות הקודש.

במהלך הכינוס נערכות סדנאות מקצועיות שונות שמטרתן לייעל את מערך השליחות ולהעניק לשליח כלים רבי ערך אשר יסייעו לו בתפקוד אופטימלי בשטח. פעילות מפורסמת נוספת, המהווה חלק בלתי נפרד מהאירוע, היא צילום קבוצתי של כלל השלוחים אשר מנציחים בתמונה אחת את כוחה של מורשת הרבי.

היבט נוסף בתפוצתה העולמית של החסידות ומורשתה מתבטא במבצעים רחבי ההיקף של האדמו”ר. הרבי הורה לחסידיו לפעול ולהשפיע על כל יהודי, לרבות יהודים תועים, ללמוד את התורה ולקיים את מצוותיה. אחת הדרכים היותר מקובלות ויותר אפקטיביות לקיום הוראת הרבי הייתה היציאה למרכזים ציבוריים כשחסידי חב”ד חושפים את העוברים והשבים למסר שברצונם להעביר ומזכים אותם במצוות שונות, בייחוד בהנחת תפילין. מקומה של האישה החב”דית גם הוא לא נפקד, כשהיא מעודדת עוברות ושבות בריכוזים שאינם שומרי תורה ומצוות להדליק את נרות השבת. פעילויות ידועות נוספות המהוות חלק בלתי נפרד משימור מורשת המבצעים של הרבי נעות סביב מעגל השנה. תהלוכות ל”ג בעומר האטרקטיביות, חנוכיות הענק הניצבות בגאון בכל פינה, המצות המחולקות לפני חג הפסח, תקיעות השופר בראש השנה והסוכות המתנוססות בכל פינה עם הגיע חג הסוכות, מאפשרות לכל יהודי לקיים, ולו פעם אחת בחייו, מצווה מעשית, גם אם איננו מבין את משמעותה ובכך מונצחת מורשת הרבי, אשר ראה בקיום מצוות מעשיות על ידי יהודים ערך עליון, גם אם אינם מבינים את משמעות המצווה אותה הם מקיימים.

–

אוהל הרבי – התחנה האחרונה במסע חייו

קברו של הרבי ממוקם באוהל מיוחד בחלקת חב”ד שבבית הקברות היהודי על שם משה מונטיפיורי הממוקם בשכונת קמבריה הייטס, ברובע קווינס, ניו יורק. ציונו של הרבי ממוקם בצמוד לציון חותנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון והאוהל שמעליו, אשר הוקם בתכנונו האישי של הרבי לאחר פטירת חותנו, איננו מקורה. הרבי הורה לאחר פטירת חותנו לבנות את האוהל כשהוא איננו מקורה, וזאת במטרה לאפשר לכוהנים להגיע אל המקום. לאוהל שתי כניסות נפרדות המאפשרות לגברים ולנשים להיכנס אל ציון הרבי במקביל. לאחר פטירת חמיו היה הרבי מרבה לפקוד את ציון חמיו ולהעתיר בתפילה על חסידיו. הרבי היה נוהג לפקוד את ציון חותנו באופן קבוע, בשרב ובשלג, ורק בשנים האחרונות לחייו הוקם על ידי חסידיו מבנה ממוזג בתוך מתחם האוהל. ביום כ”ז באדר ה’תשנ”ב, כאשר עמד הרבי בתפילה על ציון חותנו, לקה הרבי בשבץ מוחי אשר שיתק את צד גופו הימני ונטל את יכולת הדיבור המופלאה של הרב. כשמונה חודשים לאחר מכן החל שוב הרבי להיראות לקהל חסידיו באמצעות מרפסת מיוחדת אשר הוקמה בסמוך לחדרו, בצדו המערבי של בית המדרש הגדול. במרץ 1994, כשנתיים לאחר שחלה, שקע הרבי בתרדמת ממנה לא קם. הרבי אושפז במרכז הרפואי “בית ישראל” וביום ג’ בתמוז ה’תשנ”ד נפטר לבית עולמו כשהוא מותיר אחריו את עדת חסידיו באבל עמוק.

בהלוויית הרבי נטלו חלק למעלה ממאה אלף איש, ביניהם רבנים, אדמו”רים, אישי ציבור ודמויות מדיניות כדוגמת ראש עיריית ניו יורק, סנאטורים, מושל המדינה, שגריר ישראל באו”ם, בנימין נתניהו ורבים אחרים. במטרה להנציח את גדולתו של הרבי בתורה, נבנה ארון קבורתו מהסטנדר ומהשולחן האישיים שלו ומאחד משולחנות הלימוד שבישיבתו. היות והרבי היה חשוך בנים ולא הותיר אחריו צאצאים, מזכיריו של הרבי אמרו על קברו את קדיש היתום, כנהוג, לקול בכי ההמונים.

עם פטירתו, הפך אוהלו של הרבי לאבן שואבת ליהודים מכל רחבי העולם הפוקדים אותו לכל אורך השנה ובייחוד ביום השנה לפטירתו. העולים לציונו של הרבי נוהגים להעלות את בקשתם על הכתב, להקריא את הכתוב ולקרוע את הפתקה, כשהם מותירים את קרעיה על הציון. במטרה לאפשר לשלוחי הרבי ולחסידיו בכל העולם לשאת את בקשותיהם לברכת הרבי גם מרחוק, מופעלת במקום מערכת לקליטת בקשות באמצעות פקס ובאמצעות דואר אלקטרוני. המערכת קולטת בקשות רבות מנקודות רבות ושונות ברחבי העולם והן מועברות אל קברו של הרבי.

הכניסה אל הקבר מתאפשרת דרך הכניסה הרגילה אל בית הקברות, או לחלופין, דרך בית המבקרים המכונה “אוהל חב”ד ליובאוויטש” וממוקם בשדרות פרנסיס לואיס מספר 226-20. מבית המבקרים, הפעיל לכל אורך היממה ונחשב לדרך המועדפת על מרבית העולים לציון הרבי, יוצא שביל ישיר המוביל עד לקברו.

לנוחיות המבקרים, ממוקם בסמיכות לאוהל מקווה טהרה המאפשר לגברים המבקרים במקום להיטהר טרם כניסתם אל הציון הקדוש. כמו כן, העולים אל האוהל נוהגים להסיר מעל רגליהם נעליים העשויות מעור. לצד אוהל הרבי ממוקמים בית כנסת, בית הכנסת אורחים, בית חב”ד ובו שיעורי תורה וחדר ווידאו שבו מוקרנות שיחותיו של הרבי מסביב לשעון. בחצר המבנים ממוקמים אוהלים גדולים לרווחת העולים המשמשים גם להתוועדויות חסידיות כמיטב המסורת החב”דית. בנוסף, במקום בית לעריכת אירועי חלאק’ה, תלמוד תורה וישיבה שנוסדה מיד לאחר פטירת הרבי. בשבתות הסמוכות ליום השנה לרבי, החל בג’ בתמוז, הופכים הרחובות הסמוכים לציונו לרחבת אוהלים המאכסנת את אלפי החסידים העולים לקברו.

אוהלו של הרבי, השוקק חיים לכל אורך השנה ומהווה בית לכל נשמה יהודית באשר היא, מהווה הוכחה ניצחת לכוח מורשתו של הרבי הממשיכה להכות שורשים בכל רחבי העולם גם שנים רבות לאחר שמסעו האישי תם וכל מבקר במקום חש את עוצמתו של הרבי נושבת מכל פינה ברחבי האוהל, מעודדת ונוסכת כוחות חיוניים להמשך דרכו, גם לאחר שאיננו עמנו עוד.

–

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.