סיורים באתרים ומצפורי הנצחה בגולן

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

קרדיט israeltourism via Foter.com  CC BY

הגולן הינו חבל ארץ שידע קרבות עקובים מדם ובו אתרי הנצחה ומורשת רבים ומפורסמים המקובצים יחדיו. 

יום הזיכרון לחללי צה”ל ויום העצמאות לתקומת ישראל מביא איתו כמדי שנה את זיכרון הנופלים ואת מלחמת קיומנו כאן בארץ. ללכת בעקבות סיפור גבורתם, לטייל בעקבות הווייתם שהייתה ואינה עוד, לתור במשעולי הארץ בנתיבים שבהם הם הלכו ולהכיר את אתרי המורשת עבורם הם לחמו, חרפו נפשם והקריבו עצמם.

הגולן הינו חבל ארץ שידע קרבות עקובים מדם ובו אתרי הנצחה ומורשת רבים ומפורסמים המקובצים יחדיו.

אנדרטת אגוז

אתר הנצחה ל-31 חללי סיירת אגוז, למרגלות החרמון. נמצא על כביש 989 כקילומטר אחד אחרי מבצר נמרוד. מהאתר ניתן לצפות לעבר זירת הפעילות של היחידה: גבול הצפון, עמק הירדן ועמק בית שאן.

סיפור המקום

יחידת ‘אגו”ז’ – אנטי גרילה ולוחמה זעירה, הוקמה לראשונה בשנת 1956, בעקבות מבצע קדש, בהוראת אלוף פיקוד הצפון יצחק רבין ז”ל, מטרתה היתה לסכל פעילות סורית אם תהיה כזאת. היחידה שמנתה בראשית הדרך כ-25 לוחמים פורקה חודשים ספורים לאחר הקמתה, בעקבות תקרית שבה נהרג חייל מאש כוחותינו. ב-1963 הוחלט להקים מחדש את היחידה ובאפריל 1968 היא הפכה לגדוד וגדלה מכ-50 לוחמים לכ-400. בצד המשימות ההגנתיות השתלבה יחידת ‘אגו”ז’ גם בפשיטות מצומצמות שבוצעו בצידו השני של הגבול. עד ראשית שנות ה-70 המשיכו לוחמי היחידה בפעילותם כנגד חוליות המחבלים בצפון, אולם מלחמת יום כיפור, שפרצה בהפתעה גמורה, ומצוקת כח האדם ביחידות השריון והחי”ר הביאו שוב, להחלטה לפרק את היחידה ולהעביר את לוחמיה לחטיבת השריון.

ב-1995 הוקמה היחידה בשלישית, כחלק מחטיבת גולני, ופעלה כיחידת מבצעים המפתחת שיטות לחימה ייחודיות לגזרת הצפון ופועלת בעיקר בלבנון.

מצפה גולני

אתר הנצחה לחללי חטיבת גולני בתל פאחר סמוך לשמורת הבניאס. קרב כיבוש תל פאחר בצפון הגולן במלחמת ששת הימים הוא אחד מסיפורי הגבורה הגדולים שידעה ישראל במלחמותיה. גדוד 12 של חטיבת גולני הנציח במקום את לוחמיו שנפלו בקרבות עקובים מדם אלה.

סיפור המקום

בתל פאחר היה אחד ממוצבי צבא סוריה שחלשו על צפון עמק החולה וציר ההבקעה העיקרי של צה”ל לצפון הגולן במלחמת ששת הימים. ההתקפה החלה בצהרי יום שישי, 9 ביוני 1967. חטיבה 8 כבשה את קו המוצבים העליון וחטיבת גולני כבשה את מוצבי החזית. גדוד ברק של חטיבת גולני יצא עם 18 זחל”מים ו-9 טנקים לכיבוש תל פאחר. ניסיון כיבוש ראשון מעורף החזית נכשל כאשר נפגש הגדוד קשות מאש סורית. בניסיון הכיבוש השני הוחלט על התקפה חזיתית, במתקפה תחת אש וכוחות מאולתרים הצליחו שני כוחות להטות את האש הסורית לחזית כשכוח שלישי מגיע מהעורף וכך הושלמה משימת כיבוש המוצב.

34 לוחמים ומפקדים נהרגו בקרב זה, 23 מהם מגדוד 12.

הקרב נחשב לאחד הקרבות המרכזיים במורשת הקרב של חטיבת גולני יחד עם קרב החרמון במלחמת יום הכיפורים וקרב הבופור במלחמת שלום הגליל. החטיבה, קיבלה הכרה ביכולתה כחטיבת חי”ר מהדרג הראשון. יצחק רבין, רמטכ”ל מלחמת ששת הימים, אמר בכנס שנערך ללוחמי החטיבה “אתם ביצעתם את אחד ממבצעי ההבקעה הקשים ביותר בצה”ל, אחד ממבצעי המופת לצה”ל כולו”.

חיילי גדוד 12 של חטיבת גולני פעלו באומץ לב ובנחישות, ועל כך יעידו סיפורי הגבורה הרבים שזכו להוקרת צה”ל: 2 עיטורי גבורה, 2 עיטורי עוז ו-16 עיטורי מופת, שהוענקו ללוחמים בקרב לכיבוש תל פאחר.

מורשת קרב בתל סאקי

סיפורה של רמת הגולן ומלחמת יום הכיפורים מוסבר כאן היטב באמצעות שמע קולי או בסיור מודרך. שלושים ושש שנה מלאו למלחמת יום הכיפורים והדי המלחמה ההיא עדיין מהדהדים באוזננו.

מעט היסטוריה. בבוקר יום הכיפורים נשלחה מח’ צנחנים מגד’ 50 בפיקודו של מנחם אנסבכר לתל סקי, כדי לבצע תצפית. בשעה 2 אחה”צ פרצה המלחמה. התל ספג הפגזה ארטילרית קשה וכוחות סוריים החלו להתקדם לעבר הגבול. בשעות הערב הצטרף כוח טנקים קטן מחטיבה 7 ותגבר את הכוח שעל התל.  הצנחנים וכוח הטנקים ניהלו קרב עם כוחות סוריים שהחלו להתקרב לתל.

במהלך הלילה ניהל המוצב אש עם כוח סורי גדול שהתרכז מצפון לתל. לימים התברר, שהקרבות האלה גרמו לסורים עיכוב גדול, שלבסוף שיבש את התכנית הסורית לכיבוש דרום הגולן. לפנות בוקר החלו הסורים להתקדם אל עבר רמת מגשימים. הטנקים שניסו לחסום את התקדמות הסורים נפגעו כמעט כולם והצוותים חילצו את עצמם לבונקר שעל התל. פעמיים ניסו כוחות של צנחנים לחבור לכוח שעל התל כדי לתגברו או לחלצו. הניסיונות כשלו. כוחות החילוץ סבלו אבדות כבדות. במהלך הבוקר נכבש התל ע”י הסורים. בבונקר קטן הסתתרו 26 לוחמים – צנחנים ושריונאים ובתוכם כמה חיילים פצועים. החיילים הכינו בידם רימונים ללא נצרות מתוך כוונה שאם הסורים יכנסו ילחמו עד הסוף. הסורים, מסיבה השמורה עימם, לא נכנסו לתוך הבונקר והסתפקו בירי פצצות ורימונים לתוכו. מפקד התל נפצע ואיבד את ההכרה. מששבה אליו הכרתו פקד: “משהו יצא לסורים ויאמר שלא נשאר אף אחד בחיים חוץ ממנו”. יצחק נגרקר שריונר מחט’ 188 לבוש סרבל שריונאים, קיבל על עצמו את המשימה ויצא אל הסורים. בתחילה ירו הסורים לעברו אולם משהבחין הקצין הסורי שהוא לבוש סרבל חשב בטעות שהוא טייס והורה לקחתו בשבי.

בכך לא תם סיפור ההישרדות. לאחר כמה שעות שבה ההכרה לאחד הלוחמים והוא החל צועק בקול רם “תנו לי מים”, אנסבכר הורה להשתיק אותו מחשש שהסורים יגלו את יושבי הבונקר. החייל לא השתתק. מחשש לגורל יושבי הבונקר ניתנה פקודה “לחנוק אותו!”. שלמה אביטל העריך ששמיעתו של החייל נפגעה ולכן הוא אינו ממלא את ההוראה. על כן כתב לפצוע “שתוק! הסורים בחוץ! תכף נביא לך מים! קרא והשתתק. כך ניצלו חייו, וחיי יושבי הבונקר כולו. רק ביום השלישי ללחימה, לאחר הצלחת התקפת הנגד, חולצו הנצורים בה. ניתן לצפות על זירת הקרב ממרומי התל.

עמק הבכא

מקום שבו התחולל אחד מקרבות הבלימה הקשים שידע צה”ל במלחמת יום הכיפורים. מראה מאות הטנקים הסורים השרופים, הפרושים על פני העמק, שהתגלה למחרת הקרבות, נתן למקום את שמו – עמק הבכא. במקום ניצבת היום אנדרטת עוז 77 על שם גדוד 77 מחטיבה 7, שהוקמה לזכר הנופלים ולהנצחת מעשי הגבורה שאפיינו את הקרבות במערכה זו.

סיפור המקום

6 באוקטובר 1973, צהרי יום הכיפורים, סוריה בצפון ומצרים בדרום תוקפות במפתיע את מדינת ישראל. הסורים פתחו בהפגזה כבדה והפצצות ממטוסים. מאות טנקים סורים פלשו לתחומי מדינת ישראל באזור המשתרע מהר חרמונית ועד רכס הבוסטר, מצפון לקוניטרה. מול הכוח הסורי העצום ניצבו עשרות טנקים של חטיבות השריון 188 ו-7.

הקרב התנהל בטווחים קצרים ביותר וחטיבות צה”ל ספגו אבדות קשות במשוריינים ובנפש, גדוד 77 של חטיבה 7 בפיקודו של סא”ל אביגדור קהלני שניהל באזור זה את קרבות הבלימה, הצליח לבלום את הצבא הסורי, למנוע את פלישתו לישראל ולהדוף אותו חזרה לסוריה. מפקדי החטיבה ולוחמיה גילו מנהיגות, קור רוח, אומץ לב ונחישות מופלאה.

לאחר המלחמה נחתם בין ישראל לסוריה הסכם הפרדת הכוחות. מאז, הגבול בין ישראל לסוריה הוא השקט ביותר שידעה ישראל בתולדותיה.

באתר ההנצחה שהוקם במקום לזכרם של הנופלים, נשתל עץ לכל חלל. הטנק שבאתר הוא טנק סורי שטיפס על הגבעה ונעצר בנקודה זו ממש.

אתר הנצחה יפהפה ומרשים נחנך לזכרו של איתן, מפקד סיירת צנחנים. האתר הוא מצפה הממוקם ליד מצפה קיים ברמות נפתלי והצופה אל עמק החולה.

ממקום האתר, אותו עיצבה האדריכלית רחל בן-דוד, ניתן לצפות גם אל הרי הלבנון וביום בעל ראות טובה אפשר לראות את הגבעה שעליה נהרג איתן. במרכז אתר ההנצחה מצוי מגדל בטון מעוצב במדרגות בגובה של 4 מ’.

בשטח העליון שלו נשתל עץ זית המואר בפנסים בעת חשיכה. במעקה הצופה אל עמק החולה, מוטבעים לוחות ועליהם כרטיסי טווח וציוני מקום של הנוף הנפלא הנשקף לעיני הצופה.

בסמוך למגדל שעץ הזית בראשו, נבנתה רצפה שנתרמה על ידי יחזקאל מורד ועליה לוחות המספרים את מורשת הקרב של יחידת סיירת צנחנים, סמלי הצנחנים וקווים לדמותו של איתן.

מצפה הר בנטל

הר בנטל, המתנשא לגובה של 1,165 מטרים מעל פני הים, הוא הר געש כבוי המהווה חלק מקו התלים הישראלי. מדרום לו נמצא הר אביטל עם שלל האנטנות שבראשו. שני ההרים הם לוע של הר געש אחד ונכללים בשמורת הטבע “אביטל-בנטל”. רכס הרים זה הוא בעל חשיבות רבה לביטחון המדינה, במיוחד בכל הקשור לאיסוף מודיעין.

סיפור המקום

הר בנטל הוא חלק משרשרת הרי געש הפרושים לכל אורך הגבול שבין ישראל לסוריה. ההר בנוי טוף ובזלת. שמו העברי של הר בנטל ניתן לו בשל הפרשי הגבהים משכנו אביטל הגבוה ממנו. בערבית נקרא ההר תל אל-ע’ראם ופירושו “תל האהוב” או “תל האהבה העזה”.

בפסגת הר בנטל נמצא בית קפה ומוצב צה”לי משוקם, שנבנה על מוצב סורי שקדם לו. מומלץ לסייר בזהירות בתוך המוצב הצה”לי, לטפס למעלה ולהבין את החשיבות הביטחונית והאסטרטגית של הר בנטל. ההר משמש נקודת תצפית מצינת לעבר סוריה, מורדות החרמון וצפון הגולן.

למרגלות ההר שוכן קיבוץ מרום גולן, בכור היישובים בגולן, הממוקם בתוך לוע הר געש בצידו המערבי של הר בנטל.

תצפית עמק קוניטרה

גבולות היסטוריים, משטחים בגווני ירוק וחום ומבנים חדשים לצד ישנים – זה הנוף עוצר הנשימה, הנשקף ממצפה עמק קוניטרה. מהמקום תצפית מרתקת לעבר גבול ישראל-סוריה, לעבר הריסות העיר קוניטרה,  ולעבר העיר החדשה שבנו הסורים בשנים האחרונות.

סיפור המקום

למרגלות הר אביטל בצפון הגולן, נמצאת תצפית נוף עוצרת נשימה המשקיפה על כל עמק קוניטרה, אל מעבר לשטחים החקלאיים של עין זיוון ומרום גולן, ואל הריסותיה של העיירה הסורית קוניטרה. למעשה, קו הגבול בין ישראל וסוריה עובר ממש בקצה השטח המעובד. השם קוניטרה – שמשמעו “קשת” – ניתן לה ככל הנראה בשל גשר הקשתות שבעבר עברה עליו הדרך הראשית לדמשק.

קוניטרה היוותה עיר מחוז סורית ושימשה את מחנות הצבא הרבים שהוקמו ברחבי הגולן. ביום האחרון של מלחמת ששת הימים, ב-10.6.1967, עלה הצבא הישראלי לקוניטרה ללא קרב, לאחר שרדיו דמשק דיווח בטעות על כיבושה בטרם עת. דיווח זה הביא להתמוטטות הצבא הסורי ולבריחת התושבים.

לאחר המלחמה כשהסורים דחו את הצעת השלום הישראלית, התיישבו מקימי קיבוץ מרום גולן בפרברי העיירה קוניטרה עד שב-1972 עברו לנקודת הקבע בצידו המערבי של הר בנטל. ב-1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים נחתם הסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה, במסגרתו נקבע שעמק קוניטרה נשאר בידי ישראל והעיירה קוניטרה נמסרת לסוריה. הסורים לא פינו את חורבות קוניטרה וסמוך לה הקימו את קוניטרה החדשה.

מצפה גדות

אתר הנצחה עם עמדת תצפית ואנדרטה שמוקמה בתוך מוצב סורי נטוש, שנכבש במלחמת ששת הימים. ממצפה גדות אפשר לראות בבירור את עמק החולה ואת הדרך המחברת בין הגולן לגליל. מומלץ ביותר לטייל בין התעלות והבונקרים ולהתרגש מעוז רוחם של חברי קיבוץ גדות מול ההפגזות הסוריות.

את האנדרטה עיצב בשנת 1972, הפסל עזרא אוריין, שהיה מפקד סיירת חטיבת הגולן במלחמה.

סיפור המקום

עד מלחמת ששת הימים היה במקום מוצב סורי בשם “מורתפע”, שפירושו בעברית: רם ונישא. משמעות השם מעידה על טיבו – מוצב מבוצר השולט על הסביבה ועל הדרך הראשית המחברת בין הגולן לגליל. המוצב פנה מערבה לעבר עמק החולה והקנה לסורים יתרון אסטרטגי משמעותי על העמק. חברי קיבוץ גדות, שנמצא למרגלות המוצב הסורי, היו נתונים להפגזות מתמשכות. פעמיים נהרס הקיבוץ לחלוטין והוקם מחדש לאחר כל הפגזה. תקריות האש גברו בשנות ה-60 כאשר הסורים ניסו להטות את מקורות הירדן. עם כיבוש הגולן על ידי חטיבת הגולן, שתוגברה בכוחות צנחנים, גולני ושריון, שוחררו ישובי הצפון מאימת הצבא הסורי.

עם שוך הקרבות עלו בני קיבוץ גדות למוצב הסורי הכבוש יחד עם מפקד החטיבה, עמנואל שקד. בנוכחותם אמר המפקד לחברי גדות: “מכאן אתם נראים גדולים שבעתיים”. יש המייחסים את האמירה לדוד (דדו) אלעזר אלוף פיקוד הצפון דאז. בכך התכוון המפקד להביע את הערכתו על אומץ ליבם וגבורתם של בני הקיבוץ, מכיוון שרק כאשר עולים למעלה ורואים את השליטה המוחלטת של המוצב על הקיבוץ, אפשר להבין כמה קשה היה להם להחזיק מעמד מול ההפגזות הסוריות.

מצפה השלום

נקודת תצפית מדהימה על שפת המצוק הדרומי של הגולן, משקיפה אל נוף מרהיב מהיפים ביותר בארץ. מהחרמון בצפון, דרך הרי צפת והגליל, הארבל, התבור, עמק הירדן והכנרת. אוויר צח ושפע גווני הטבע מובטחים למבקרים במצפה השלום.

סיפור המקום

עד שנת 1967 לפני כיבוש הגולן, עבר הגבול בין ישראל לסוריה לרגלי מצוק דרום הגולן. סוריה שהפכה את הגולן לבסיס צבאי מבוצר היטב, ניצלה את היתרון הטופוגרפי העצום שהיה לה להתקפות בלתי פוסקות על ישובי העמק. ירי, מיקושים, הפגזות והפצצות היו שגרת חיים עבור דייגי הכנרת וחקלאי הקיבוצים. את השטחים החקלאיים שמתחת למצוק עיבדו באמצעות טרקטורים משוריינים תוך סיכון חיים ממשי. דור שלם של ילדים בילה ימים רבים בבונקרים וקיבל את הכינוי “ילדי המקלטים”. מצב זה הביא לכך שבשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים עלה צה”ל לגולן ולאחר יומיים של קרבות גבורה קשים שיחרר את ישובי הצפון מאימת הצבא הסורי. מאז, קרוב ל-40 שנה, אזור הכנרת שקט לחלוטין והשטחים שמתחת למצוק הפכו לאתרי תיירות מושכי קהל ולשטחי חקלאות משגשגים. מציאות שלווה זו היא שהעניקה לנקודת התצפית המרהיבה הזו את שמה – מצפה השלום.

למידע נוסף, דרכי הגעה ומסלולים מפורטים www.tour.golan.org.il

מצפה בניה

מגובה של 740 מ’ מעל פני הים נפרשים לפנינו נופיו הקסומים של צפון הארץ. למרגלותינו משתרע צפונו של עמק החולה, ומעבר לו מתנשאים רמת הגולן ממזרח ורכס החרמון מצפון. צידו המערבי של העמק נתחם על ידי רכס רמים, עליו אנו נמצאים. עמק החולה והרכסים שלצדדיו הם חלק מהבקע הסורי-אפריקאי המתמשך לאורך 6000 ק”מ מטורקיה בצפון ועד אפריקה בדרום. הבקע נוצר לפני 25 מיליוני שנים והוא ממשיך להתפשט גם כיום בקצב של כ-1 ס”מ לשנה.מעבר לעמק מתנשא רכס החרמון. פסגת ההר היא בגובה של 2814 מ’ מעל פני הים, ואילו הנקודה הגבוהה ביותר בשטח ישראל הינה בגובה 2236 מ’ מעל פני הים. החרמון מושלג רוב ימות השנה.

מורדותיו המערביים של החרמון הפונים אלינו קיבלו את הכינוי “חוות שבעא”. על הריבונות באיזור זה קיימת מחלוקת בין ישראל, סוריה ולבנון, והוא משמש עילה בידי החיזבאללה להמשך הסכסוך.

בגבנו נמצא קיבוץ משגב עם. הקיבוץ הוקם ע”י גרעיני פלמ”ח בשנת 1945, ובמשך רוב שנותיו נאלץ להתמודד עם קשיים כלכליים, ביטחוניים וחברתיים. היום נמצא המשק בתהליכי קליטה והתרחבות, והוא מבסס את קיומו על חקלאות, תעשיה ותיירות.

בעמק החולה התרחשו במאה ה-20 אירועים בעלי חשיבות משמעותית לאזור כולו ולתנועה הציונית בפרט.

בתקופת העלייה הראשונה והשנייה ראתה התנועה הציונית חשיבות גדולה בישוב אצבע הגליל על מנת להבטיח שחבל ארץ זה יכלל בתחום המדינה היהודית לכשתוקם. אי לכך הוקמו באזור הישובים מטולה, אותה ניתן לראות מצפון לנו, וכן כפר גלעדי, תל חי וחמארה המוסתרים על ידי הרכס ממזרח לנו. בי”א באדר תר”פ נערך כאן קרב תל חי בו נפלו 6 ממגיני הישוב ובתוכם יוסף טרומפלדור.

בעקבות מלחמת העולם הראשונה נקבע באיזור זה קו הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי. קו הגבול זה הפך במהלך השנים לקו הגבול של מדינת ישראל., והוא עובר על רכס רמים, מקיף את מטולה וממשיך דרך הכפר רג’ר אל מרגלות הגולן והחרמון. בעבר המשיך קו גבול זה דרומה למרגלות הגולן עד לכינרת. במלחמת ששת הימים בשנת 1967 כבשה ישראל את הגולן וקו הגבול זז מזרחה.

קו הגבול עם לבנון לא ידע תקופות ארוכות של שקט.

בסוף שנות השישים של המאה שעברה החלו הפלשתינאים להשתלט על שטחים בלבנון והפכו אותם למעין מדינה שקיבלה את הכינוי “פתחלנד”. הפעילות הצבאית לאורך הגבול הלבנוני נמשכה שנים רבות. בשנת 1982 פתח צה”ל במלחמת שלום הגליל וכבש שטחים גדולים בתחום לבנון. צה”ל שהה בלבנון שנים רבות עד לנסיגה המוחלטת בשנת 2000. במשך שנים מספר נמשך שקט מתוח לאורך הגבול שנוצל להתחזקות החיזבאללה. בשנת 2006 בעקבות חטיפת 2 חיילי צה”ל בידי החיזבאללה נפתחה מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה התחוללו קרבות בין כוחות צה”ל וכוחות חיזבאללה בדרום לבנון, חיל האוויר הישראלי תקף מטרות בעומק לבנון וחיזבאללה שיגר אלפי רקטות מסוגים שונים לשטח ישראל תוך פגיעה ביישובים, בהם יישובים מרוחקים מן הגבול. הלחימה נמשכה 33 יום עד להפסקת האש, ולאחר 48 ימים נוספים יצאו כל כוחות צה”ל מלבנון.

במהלך המלחמה יצא מנקודה זו ממש הכוח בפיקודו של רס”ן בניה ריין ז”ל למשימות הספקה וחילוץ בתוך לבנון.

בניה הי”ד נולד בט”ז באייר תשל”ט ונפל על הגנת העם והארץ ביום י”ט באב תשס”ו במהלך מלחמת לבנון השנייה.

בפרוץ מלחמת לבנון השנייה היה בניה בתקופת מעבר בין תפקידים, ולכן לא היה לו תפקיד מוגדר. למרות זאת התייצב במפקדת החטיבה והתעקש לקבל משימה. בסופו של דבר קיבל בניה פיקוד על כוח שמנה 2 טנקים בצירוף כלים נוספים בהתאם למשימות. בצוות הטנק היו בנוסף לבניה גם אלכס בונימובסקי נהג הטנק, אדם גורן הטען ואורי גרוסמן תותחן הטנק.

במוצאי שבת ה-12 לאוגוסט, בעת שהיה בדרכו למשימת חילוץ נוספת, נפגע הטנק מטיל נ.ט. וכל אנשי הצוות נהרגו.

על אומץ ליבו קיבל רס”ן בניה הי”ד, צל”ש מאלוף פיקוד מרכז יחד עם כל אנשי צוות הטנק.

אחת מאמירות חייו נתגלתה אחרי מותו. כשיצא במשלחת צוערי קורס קצינים לפולין כתב ביומנו כך: “אני יודע שהמוות הזה הוליד חיים, והחיים האלה הם אני. החיים האלה הקנו לי את הזכות לייצג כחייל יהודי מארץ ישראל את כל אלה שהיו ואינם ואת אלה שישנם. החיים האלה תובעים ודורשים. מה בדיוק, קשה לי להגדיר, ועל זה אני חושב, אך ברור לי שהדרישות הן כבירות ומחייבות. מי ייתן ויהיה בי הכוח לעמוד בהן”.

בניה שלנו טמון עתה באדמת ארץ ישראל הארץ שאהב ללא פשרות, בבית העלמין שבקרני שומרון השוכן מעל נחל קנה אותו גמע ברגליו פעמים רבות בחייו.

הלוואי ועוז רוחו של בניה יעמוד לנגד עיני הדור הצעיר שיצעיד את עם ישראל לעתיד טוב יותר. אנו בטוחים שעוצמתו לא תאפשר לכבות את נר ישראל.

חבריו של בניה הקימו אתר על שמו. כתובת האתרwww.benaya.name

איך מגיעים?

המצפה נמצא בכביש המוביל לקיבוץ משגב עם – כ-200 מטר לפני שער הכניסה לקיבוץ.

כפר גלעדי

מורשת העבר הוא סיפורו של המקום. שבילי מטיילים, סליק מחתרתי ובית ראשונים המביא את סיפורו של המקום.

בכניסה לכפר גלעדי מצבת זיכרון לחללי מלחמת לבנון השנייה שעמדו כאן בשעה שטיל הקטיושה פגע בהם. אך סימלי הוא הדבר שהמקום מצוי בפתחו של בית הקברות של תל חי ובמרכזו פסל הארי השואג.

כמה מאות מטרים משם, חצר תל חי. “מכאן הכל החל” כמו שאומר אמנון לוין מנהלו.

שביל החידות ומצפורי זכרון

נסיעה קצרה דרומה מקרית שמונה ואנו בפתחו של “שביל החידות”. העלייה אליו מצומת כח. מסלול ייחודי בין סלעי המקום חקוקים חידות על האזור וכמובן פתרונן.

שביל מסודר, מעגלי והכי חשוב מכל עבר מראות נפלאים. במרכז השביל ציון זיכרון לרן כוכבא שמסוקו התרסק כאן במלחמה האחרונה. במעלה ההר, במושב רמות נפתלי ציון נוסף עץ זיכרון לרס”ן איתן בלחסן  הי”ד שנפל בלבנון. ביום ז’ באדר תשנ”ט (23.2.1999) נפל איתן בקרב בלבנון, עת הוביל את יחידתו לפעילות מבצעית יזומה נגד חוליות החיזבאללה בגזרה המזרחית בדרום לבנון. הכוח נתקל במארב מחבלים ובמהלך הקרב נהרגו שלושה קצינים: רב-סרן איתן בלחסן, מפקד הסיירת, סגן לירז טיטו, קצין הנדסה שצורף לכוח וסגן דוד גרנית, מפקד צוות בסיירת. בן שלושים היה איתן במותו. הוא נטמן בבית-העלמין של מושב רמות נפתלי. הותיר אחריו אישה ובת, הורים, שני אחים ואחות.

להנצחת זכרו הוקם מול ביתו במושב רמות נפתלי מצפור, הצופה למקום נפילתו של איתן בשטח לבנון. סיירת הצנחנים הנהיגה מסורת של שבוע סיורים ותצפיות, ‘שבוע איתן’, הנערך מדי ארבעה חודשים באזור המושב, ובסיומו נאספים לוחמי היחידה לטקס זיכרון לאיתן. המשפחה הכניסה ספר תורה לבית-הכנסת ברמות נפתלי, תרומת משפחת ריירנט מארה”ב, ואירגנה ראלי, מסע ג’יפים, ברמת הגולן, מפעל שהמשפחה מבקשת לקיים דרך קבע, אחת לשנה, לזכרו של איתן.

שאר ישוב – אסון המסוקים

בפתח היישוב אנדרטה מיוחדת שהוקמה כאן לפני שנה במקום נפילת אחד המסוקים, באסון הקשה בו מצאו מותם 73 לוחמים. שילוב של אבני המקום, מים זורמים ושמות הנספים על עצי הסביבה.נכנסים דרך הכניסה לקיבוץ דפנה. לפני השער יורדים למעבר תת קרקעי. פונים ימינה ומיד שמאלה. אין שילוט מסודר. מרחוק תראו את דגל ישראל. זה המקום.

גבעת תום ותומר

כתב וצילם: קובי פינקלר 

הגבעה הינה אתר הנצחה ייחודי בארץ שהוקם לזכר חללי אסון המסוקים שארע ב- בכ”ח בשבט תשנ”ז. סמוך לשעה שבע בערב התנגשו שני מסוקי יסעור מעל שאר-ישוב שבאצבע הגליל. 73 לוחמים נספו. שמונה אנשי צוות אווירי ו 65 חיילים וקצינים שהיו בדרכם ללבנון. אחד המסוקים נפל על בית המשמש כצימר לאורחים, שלמרבה המזל היה ריק באותה שעה. המסוק השני התרסק בשדה פתוח בפאתי הישוב, ליד בית הקברות של קיבוץ דפנה.

היה זה האסון הכבד ביותר בתולדות חיל-האוויר והמדינה כולה הוכתה בתדהמה. יום אבל לאומי הוכרז ביום שבו התקיימו ההלוויות. שניים מבין הנופלים היו שני בוגרי בי”ס צפית של המועצה האזורית יואב. לזכרם בנה אביו של תומר בן קיבוץ נגבה אתר מדהים ביופיו.

האתר בנוי על גבעה שגובהה 101 מ’ ושטחה כ-30 דונם, המשקיפה על מרחבי השפלה ומראש הגבעה ניתן לראות בכיוון מזרח את רכסי ירושלים, חברון והרי יהודה, ממערב את אשדוד, אשקלון ואת “הים הגדול”. ליד גבעת הזיכרון נמצא עמוד חשמל המתנשא לגובה של כ- 40 מ’, כולו צבוע כחול ותכלת (לכן הוא בולט למרחקים) ועליו מצוירות 73 יונים – כמספר הנספים באסון. על הגבעה גן זיכרון שבו בצל עצי אלה פינת התייחדות עם שני החברים תום ותומר. מצדו השני של הגן מסלול שלאורכו סלעים מסותתים עליהם חקוקים שמות כל הנופלים על פי שיוכם החיילי ויחידותיהם ותיאור תחביבו של כל אחד (כמעט).

הפסיעה בנתיב מפעילה מוזיקת רקע המשרה אווירה מרגשת תוך כדי הצעידה לאורך השמות החקוקים בסלע. בכוונת המתכננים לנצל גם את מחצבת הכורכר שלצד הגבעה, לנטיעות של קטעי צומח מהחלקים השונים של הארץ. נופי הארץ כולם שזורים בגבעה. ההרים, העמקים ואפילו צורת המכתשים והצמחים האופייניים להם. בימי החורף פורחים במקום עשרות מיני פרחים.

ניתן לשלב ביקור באתר חומה ומגדל שבמקום וכן במצודת יואב שנמצאת כ- 2 ק”מ מנגבה.

איך מגיעים?

נוסעים בכביש קרית מלאכי – צומת סילבר. חולפים על פני כפר ורבורג דרומה, כעבור 3 ק”מ נכנסים לפי השילוט לנגבה. נוסעים 2 ק”מ עד למפגש עם השלט החום “גבעת תום ותומר” נוסעים עד לעמוד החשמל, מחנים והולכים.

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.