סיור בבית שאן העתיקה

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

בית שאן היא מהערים העתיקות המרשימות בארץ. באתר הארכיאולוגי תוכלו להלך על רחובות מהתקופה הרומית, להציץ אל תוך שרידי בתי מרחץ מפוארים ולהרגיש כאילו חזרתם אחורה בזמן. במאמר זה נביא לכם מסלול טיול מומלץ בגן לאומי בית שאן, כדי שתוכלו להוציא את המיטב מהביקור שלכם בבית שאן העתיקה. מוכנים? בואו נתחיל.

כתב: גילי חסקין. ערכה: ליאור קן-לי.

קרדיט תמונה ראשית: רוני קניגסברג, מתוך אתר פיקיויקי. קראו על הרישיון כאן. הסרטונים בכתבה נלקחו מיוטיוב וכל הזכויות שמורות לבעלי הסרטונים.

המאמר נערך לאחרונה ב-24 בינואר 2022.

*גילוי נאות: עמוד זה כולל מספר קישורים של תכניות שותפים שלנו. אם תלחצו על הקישור ותרכשו דרכו את אחד מהשירותים, אנחנו נקבל על זה עמלה, שתעזור לנו לתפעל את האתר. הדבר נעשה ללא תוספת עלות עבורכם. תודה על העזרה!

לחצו כאן לכל מסלולי הטיול בישראל!

קצת על תולדות בית שאן:

שם העיר:

העיר ידועה בתנ”ך בתור בית שאן. פירוש השם “בית שאן” הוא “ביתו של האל שן”. האל שן היה אל כנעני, שהיה נפוץ באזור. בשלב מאוחר יותר, שמה של העיר שונה לניסה סקיתופוליס. שם זה קשור לפולחנו של אל היין, דיוניסוס, שהיה מהחשובים בפולחני העיר בתקופה ההלניסטית-רומית. השם ניסה (Nysa) מופיע כמעט על כל סוגי המטבעות שנטבעו בעיר, בדרך כלל יחד עם השם סקיתופוליס. באגדות המיתולוגיות מוזכר הר ניסה, שבו טיפלו הנימפות בדיוניסוס התינוק. ניסה היה גם שמה של המינקת של דיוניסוס. לפי האגדה, דיוניסוס הגיע לבית שאן עם המינקת שלו ניסה ובליווי הסקיתים, שהיו שבט ברברי. הסקיתים התיישבו בבית שאן ועל שמם נקראה העיר. ודיוניסוס קבר כאן את ניסה לפני שהמשיך בדרכו.

מלומד סקוטי בשם סמית’ מציע השערה אחרת לגבי שמה של העיר. הוא הניח שפירושה המקורי של המילה “שאן” הוא “שקט” ולכן, ייתכן שהעיר נקראה גם בית-שקט. את השם הזה היוונים הפכ לסקיתופוליס.

תולדות העיר בקצרה:

לבית שאן יש היסטוריה ארוכה ועשירה. העיר הוקמה כאן בזכות שפע המים שזורמים באזור מהמעיינות, האקלים הנוח לחקלאות והמיקום האסטרטגי על דרך מסחר. ההתיישבות במקום החלה כבר באלף החמישי לפנה”ס, אך מאז העיר עברה מספר רב של ידיים. היו בה מצרים, פלשתים, הלניסטים, רומיים. בתקופה שבה שלטו כאן הרומאים, העיר נכללה בקבוצת ערי הדקפוליס, שהיו בעלות צביון תרבותי הלניסטי-רומי. העיר פרחה ושגשגה כאחת הערים המרכזיות באזור, אולם הפסידה את הבכורה שלה לטבריה במהלך המאה ה-7. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 749, היא חרבה בעקבות רעידת אדמה גדולה שהכתה בכל האזור. בהמשך שוקמה, אך נותרה יישוב כפרי וקטן יחסית.

מסלול הטיול בגן לאומי בית שאן:

מסלול הטיול שלנו יתמקד בגן הלאומי בית שאן, למרות שיש עתיקות נוספות גם מחוץ לגבולות הגן הלאומי. הכניסה בתשלום. כדי להתעדכן בשעות הפתיחה ובמחירים העדכניים ביותר, יש להיכנס לאתר הרשמי של גן לאומי בית שאן. אם אתם רוצים ליהנות מחוויה ייחודית, כדאי גם להזמין כרטיס לחוויה הלילה – “לילות שאן“. החיזיון האורקולי הלילי מתקיים בימים שני, שלישי, רביעי וחמישי.

נקודה ראשונה – התיאטרון:

את המסלול בבית שאן העתיקה נפתח בתיאטרון המרשים, שנבנה בסוף המאה ה-2. הוא נחשף לראשונה בחפירות שנערכו בשנת 1961 על ידי אפלבאום. למעשה, הוא נבנה על גבי תיאטרון רומי קדום יותר מהמאה ה-1.

בתיאטרון היו מציגים הצגות שונות. במקור, הוצגו בו טרגדיות כדי לגרום לצופים ליראת כבוד כלפי האלים. אך, בתקופה הרומית לא הרבו להעלות בו טרגדיות אלא בעיקר פנטומימה וקומדיות. התיאטרון היה המקום היחיד שבו ניתן היה לצחוק על הקיסר מבלי להיענש!

כאשר בנו את התיאטרון, ניצלו את המדרון הטבעי שבמקום. התיאטרון יכול היה להכיל כ-7,000 אנשים, והמושבים היו ערוכים בשלושה גושים. הגוש התחתון קיים משום שהיה מכוסה באדמה. הגוש השני קיים, אך ללא המושבים, משום שהמושבים נגנבו. לגבי הגוש השלישי, יש עדויות לקיומו, אך לא ברור מתי נפל ונעלם. בסיס המושבים היה עשוי מאבן בזלת, שנפוצה באזור, והמושבים עצמם היו עשויים מאבן גיר שהובאה מהגלבוע. כיוון שההצגות הועלו באור היום, פרסו מעל המושבים רשת שנועדה להצל על הקהל.

על הבימה הייתה רצפת עץ, ומאחוריה הסקנה פרונס, שמורכב מפודיום ועליו עומדים העמודים. במקור, הסקנה פרונס נישא לגובה כ-23 מטרים, כגובה התיאטרון, כך שהקהל לא ראה את העיר שמאחורי הבימה. העמודים נחצבו מגרניט אדומה ואפורה, שהובאה ממצרים או מטורקיה, ומגרניט שחורה שהובאה מצפון אפריקה.  במרכז ניצב שער וזוג עמודים מכל צד. שאר התפאורה הייתה מורכבת מפסלים וקישוטים.

נקודה שנייה – בית המרחץ המערבי:

מהתיאטרון נמשיך מערבה אל בית המרחץ המערבי, הגדול ביותר שנחשף בארץ ישראל. בית המרחץ משתרע על שטח של כ-7 דונמים ונבנה בסוף המאה ה-4. הוא היה מהמקומות החשובים ביותר בבית שאן העתיקה, מתנה מהשלטונות לעם ולכן, לכאן התרכזו כל תושבי האימפריה. בתחילה, הכניסה לא הייתה כרוכה בתשלום, אך לאחר מכן נגבה תשלום סמלי מכל מבקר. בשל הפופולאריות הרבה, הוא היה פתוח 24 שעות ביממה. כנראה שהיו שעות מסוימות לנשים, כיוון שאנשים היו נכנסים לבית המרחץ עירומים ולכן גברים ונשים לא יכלו לרחוץ יחד. בית המרחץ פסק לפעול במאה ה-7 לספירה, בעקבות רעידת האדמה שפקדה את האזור.

כשתעברו בין החדרים השונים של בית המרחץ, תוכלו לראות את חדרי הטיפידריה והקלדריה, שחוממו על ידי אוויר חם. האוויר החם הוזרם מאזור התנורים דרך צינורות חלולים אל מתחת לרצפות. כשאתם מסתכלים על הדברים היום, חשוב לזכור שבעבר הייתה כאן רצפת שיש.

סביב האולמות המחוממים הוקמה חצר בשם פלסטרה, שבה התאמנו באתלטיקה ובאימונים גופניים אחרים. מאחורי החצר נבנו כ-30 חדרים בשתי קומות, ששימשו לעיסוי, פדיקור-מניקור ועוד. אנשים בעלי מעמד גבוה יכלו להרשות לעצמם פינוקים נוספים. כך למשל, הייתה אפשרות לשכור אנשים שיגרדו את גבך או יפנקו אותך בכל דרך אפשרית.

כדאי גם להציץ אל הבריכה הקרה, הבריכה הלא מקורה, שנמצאת מחוץ לבית המרחץ המרכזי. הבריכה יצאה משימוש סביב שנת 500 לספירה. בהמשך ניתן לראות חדרים עם ספות, אלו היו חדרים למנוחה.

נקודה שלישית – רחוב פלאדיוס (רחוב העמודים):

מבית המרחץ, עשו את דרככם אל רחוב פלאדיוס של העיר. רחוב פלאדיוס הוא הקארדו, הרחוב המרכזי של בית שאן העתיקה, שנבנה בתקופה הרומית, לכל המוקדם במחצית המאה ה-4 לספירה. אורכו של הרחוב כ-150 מטרים וכיוונו מדרום-מערב לצפון-מזרח. רוחבו בין 7.2 ל-7.5 מטרים. היה זה רחוב מסחרי פעיל מאד, שמשני צדדיו נבנו כעשרים חנויות בשתי קומות. בחפירות שנערכו מתחת לרחוב נמצאה תעלת הניקוז של העיר, שהובילה את הניקוז לנחל חרוד.

מדוע הארכיאולוגים קראו לרחוב – פלאדיוס? כיוון שעל אחד הסטווים של הרחוב נמצאה כתובת האומרת “בימי פלאוויוס פלאדיוס פורפירוס המושל המפואר, עבודת הסטיו יחד עם הפסיפס נעשתה.”

נקודה רביעית – הסיגמה:

בזמן שאתם הולכים לאורך רחוב פלאדיוס, שימו לב שלא לפספס את הרחבה המעניינת שמתגלה בצד שמאל של הרחוב. ברחבה הזו התגלתה כתובת מהתקופה הביזנטית, מהמאה ה-6 לספירה, שמכנה את הרחבה הזו “סיגמה”. הרחבה בנוי בצורת חצי עיגול ומסביבה חדרים, שכנראה שימשו כמקומות בילוי, כמו מסבאות או בתי בושת. נמצאו במקום כתובות המעידות על פעילות מינית שהתרחשה כאן על בסיס מסחרי, למשל “החדר של הגברת היפה…” באותה תקופה, הזנות הייתה חוקית ולא נחשבה לא מוסרית. בתי זונות היו קיימים בכל עיר, לעיני כל. גברים בתקופה הקלאסית נהגו להינשא בגיל 30, ונאסר עליהם לקיים יחסי מין עם נשים חופשיות. לכן, לא נותרה להם ברירה אלא לקיים יחסים עם בני אותו המין או לחילופין, לפנות לזונות או לשפחות.

בחדרי הסיגמה נמצאו פסיפסים שונים. באחד הפסיפסים שהתגלו מתוארת טיכה, אלת העיר, אוחזת בידה קרן שפע ועל ראשה כתר בצורת חומת העיר. טיכה היא אלת המזל והיא גילמה את רווחת העיר ושגשוגה. לפולחנה היה מקום מרכזי בחיי העיר, כיוון שהייתה אחת משלישיית האלים הקשורה בלידת דיוניסוס. לפי המיתולוגיה היוונית, טיכה שלטה על גורלם של בני האדם. היא מתוארת כבעלת אופי הפכפך, שמשחקת בבני האנוש בשרירותיות גמורה ובקור רוח.

דבר מעניין נוסף שניתן לומר על טיכה הוא, שהנוצרים המשיכו לעשות לה פולחן גם לאחר שהנצרות דחתה את הפולחנים הפגאניים. טיכה מופיעה ביצירות אמנות רבות במזרח האימפריה הביזנטית גם בתקופה שלאחר ביטול הפגאניות. פולחן טיכה הוא פולחן פגאני שהוחדר והוטמע בנצרות. ניתן להדגים זאת באיסורו של קונסטנטינוס על הפולחן האלילי בקונסטנטינופוליס בפרט ובאימפריה בכלל, אך בו זמנית הוא חנך שני מקדשים פגאניים בבירה החדשה, ביניהם מקדש לטיכה.

נקודה חמישית – מקדש רומי:

בסיומו של רחוב העמודים, מצד ימין, תוכלו לראות מקדש רומי. כדי להבליט את רחבת המקדש, היא רוצפה באבן גיר ולא בבזלת. ובחזית המקדש עמדו עמודים שתמכו במרפסת קדמית. הביזנטיים הרסו את המקדש הזה, אבל השאירו את החזית שלו בתור קישוט.

הארכיאולוגים מקשרים את המקדש הזה לפולחן דיוניסוס, אך אין כתובת שמעידה על כך. מה שגילו היה מזבח לכבודו, שהתגלה בבסיליקה הסמוכה. אפשרות אחרת היא שמדובר במבנה הנצחה לכבוד ניסה, וזאת על פי צורת התולוס וממדיו הקטנים של ההיכל. בכל מקרה, כנראה שהמקדש לא היה המקדש המרכזי של העיר. המקדש המרכזי היה זה שניצב על ראש התל, כנראה מקדש לזאוס.

כמה מילים על פולחן דיוניסוס בבית שאן: החפירות הארכיאולוגיות בבית שאן חופשות קשר חזק לפולחן דיוניסוס. ככל הנראה, היה זה הפולחן החשוב ביותר בעיר בתקופה ההלניסטית והרומית. כך למשל, “לידתו” של דיוניסוס כשראשו מבצבץ מברכו של זאוס מופיעה על גבי מטבעות העיר מהמאה ה-2 לספירה.

נקודה שישית – נימפיאון:

אחרי שתסתכלו על המקדש, תפנו ימינה ותראו מהעבר השני שלו את הנימפיאון. זוהי מזרקת מים מפוארת, ששימשה כמקום לשתיית מים עבור העוברים והשבים. המזרקה קושטה בפסלי נימפות, שדרך פיהן זרמו המים החוצה. הנימפות הן יצורים על-טבעיים מהמיתולוגיה היוונית. הן היו נשים צעירות ויפות, שנחשבו לבנותיו של זאוס. ולמרות שנחנו בכוחות מיוחדים, הן היו בנות תמותה. הן היו מפלרטטות ומצליחות למשוך אליהן את כל מי שהן אהבו. רק כאשר כעסו, בדרך כלל בעקבות נזק שנגרם לביתן, הן נהפכו למסוכנות.

חכמי היהודים התייחסו לפסלי הנימפות הללו. הם פסקו שאין לשתות את המים ישירות מפיהן של פסלי הנימפות, משום שזה ייראה כאילו מנקשים את עבודת האלילים, וכל קשר לעבודת אלילים זה כמובן דבר אסור.

רוחבו של הנימפיאון שתראו כאן הוא כ-23 מטרים ועיקרו אפסיס, כלומר סוג של גומחה, שהשתמרה לגובה של 2.85 מטרים. הארכיאולוגים זיהו את המקום כנימפיאון בזכות כתובת ביוונית, שמציינת שמבנה הנימפיאון הוקם במאה ה-4 לספירה. ככל הנראה, מדובר על הקמה מחדש של המבנה, כיוון שהעיטור הארכיטקטוני העשיר הוא מהתקופה הרומית, מסוף המאה ה-2 לספירה.

נקודה שביעית – התל:

לאחר הביקור בחלק המרכזי של בית שאן העתיקה, אתם יכולים לעשות את דרככם מעלה אל התל, שקשור לתקופה המקראית. התל הוא הגבעה שאתם רואים בחלק האחורי של הגן הלאומי. זוהי גבעה מלאכותית, שנוצרה משרידי יישובים בתקופות שונות, שנבנו האחד על גבי השני ושפכיהם נעצרו על ידי החומה.

בתל של בית שאן נחשפו כ-20 שכבות של יישובים. היישוב הקדום ביותר הוא ככל הנראה מהתקופה הניאוליתית, מהאלף החמישית לפנה”ס. העיר התקיימה על התל עד התקופה ההלניסטית. נמצאו על התל, בין היתר, שרידי עיר כנענית, מקדשים כנעניים, בית מושל מצרי ומצודה. בתקופה הרומית, נבנה במקום מקדש לזאוס. בתקופה הביזנטית והערבית הקדומה, התל שימש כפרבר מבוצר של העיר התחתית.

כשתעלו על התל תוכלו לראות את שרידיהם של מספר מקדשים כנעניים ושחזורים של סטלות, מצבות אבן, שיצרו המצרים הקדמונים לזכר אירועים מיליטנטיים שונים.  כדאי גם לעצור ולהתרשם מהנוף המרהיב שנשקף מראש התל.

נקודה שמינית – רחוב סילוואנוס:

לאחר הירידה מהתל, תעברו לאורך רחוב סילוואנוס, הרחוב הארוך בעיר. זהו למעשה הדקומנוס של בית שאן העתיקה, כלומר הרחוב החוצה אותה מכיוון מזרח למערב. הארכיאולוגים שחפרו את הרחוב מצאו כאן כתובת, שמזכירה עורך דין בשם סילוואנוס, שהיה מעורב בהקמת הרחוב ולכן – על שמו הרחוב.

נקודה תשיעית – רחוב הגיא:

בסמוך לרחוב סילוואנוס נמצא גם רחוב הגיא. ברחוב זה תוכלו לראות היטב את מה שחוללה כאן רעידת האדמה של שנת 749 לספירה. הקשתות והעמודים נפולים לצדי הרחוב. רעידת האדמה הפילה את העמודים לשני הכיוונים. מכיוון שהיה קיר מאחורי העמודים, הם יכלו ליפול רק קדימה, אחד על השני. כשהגיעו לכאן הארכיאולוגים בשנות ה-20 של המאה הקודמת, הם מצאו כאן עמוד שחור בודד, שעמד על תילו.

נקודה עשירית – בית המרחץ המזרחי:

הנקודה העשירית והאחרונה בביקור שלכם בבית שאן העתיקה היא בית המרחץ המזרחי. בית המרחץ דומה במבנהו לבית המרחץ המערבי, אך כאן כדאי לשים לב ללטרינה, השירותים הציבוריים של אותה תקופה. הלטרינה נמצאת בחדר מרובע שמתחם של בית המרחץ. מתחת לרצפת השיש שהייתה כאן נחצבה תעלה בגובה 1.2 מטרים. באותם ימים, היו עושים את הצרכים יחד, בלי מחיצות. 40 איש היו יכולים להיכנס בו זמנית. בתוך חדר השירותים היה כד עם חול לניקוי הידיים ונמצאו גם זכוכיות של אמפולות בושם, ששימשו להעברת הריח.

זהו! כל שנותר לכם לעשות זה לחזור חזרה אל הכניסה לגן הלאומי ולסיים את הסיור במקום.

לינה מומלצת באזור בית שאן העתיקה:

רוצים להעביר את הלילה קרוב לבית שאן העתיקה? אם כן, הנה לכם כמה מקומות לינה מומלצים באזור:

אכסניית אנ”א בית שאן: אם אתם מחפשים מקום במחיר סביר, שמתאים למשפחות, אכסניית אנ”א היא פתרון לינה מצוין. באכסנייה תוכלו ליהנות מהנוף המרהיב של הרי הגלבוע והגלעד ומחדרים בסיסיים, שכוללים את כל מה שאתם צריכים לחופשה שלכם. יש גם בריכת שחייה לרווחת האורחים.

סוויטת אדל: אם אתם מחפשים קצת יותר מפנק, אתם יכולים להזמין לילה בסוויטת אדל. מדובר על דירת אירוח מפנקת עם ג’קוזי, טלוויזיה וכל מה שאתם צריכים כדי ליהנות.

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.