מסלול טיול מומלץ בשכונת בת גלים בחיפה

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

סיור בשכונת בת גלים מבוסס על הספר: “לסייר בחיפה בעקבות סופרים” מאת: ז’ק קנו

–

מקור השם: מהתנ”ך (ספר ישעיהו י’, ל’): “צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה, עניה ענתות” … , היינו, הביאי את קולך לידי צהלה, הרימי קול – בת גלים – הקשיבי לקול צעקת הגלים.

תחילת הסיור: הטיילת (רציף פנחס)

בעמדנו מתחת לרכבל שבקצה הדרומי של הטיילת ובהביטנו אל על ניזכר בדברי הנבואה של הרצל כפי שהם באו לידי ביטוי בספרו “אלטנוילאנד” (הוצאת מרדכי ניומן, תשכ”ג):

“קינגסקורט מגיב בהפתעה גדולה למראה קרון ברזל החולף ברעש מעל העצים. בתוך הקרון הזה יושבים תיירים המביטים בנוף. זוהי רכבת חשמל מרחפת כדוגמת אלו הקיימות באירופה. התקנתה הייתה זולה ויעילה מהתקנת מסילות ברזל ברחובות. כך תהא התנועה ברחובות פחות מסוכנת”.

נלך לאורך הטיילת ונתרשם מבתי האבן היפים. נעצור ליד הבית עם הצריח היפה והחצר הגדולה ברציף פנחס 51 בו התגורר ויקטור כהן (מי שהיה מנהל חברת פיק”א בחיפה).

הבית גובל ברחוב קטן (פינת גן) שבמרכזו כיכר קטנה, שריד מוחשי להשקפה הרווחת באותם ימים (“עיר גנים”): תכנון רחובות ובהם כיכר שבסביבתה, בתים עם חצרות קטנות מעובדות ע”י המתיישבים הנהנים מיבול הפירות והירקות בחלקותיהם.

נמשיך ללכת לאורך הטיילת עד שנגיע לבית ברציף פנחס 39 (ביתו של הרב חמאוי שהיה סגן הרב הראשי של חיפה וחבר בבית הדין הרבני), שבנה בית זה ב- 1923.

הבית אמנם נטוש כעת אך מדובר בבית אבן יפה, בעל הגג השטוח, ששתי פינותיו המשולשות הנמצאות בקדמת הבית (לפנים היו 4 משולשים בארבע פינות הבית)  מרמזות לארבע כנפות המזבח ומעל דלת הכניסה חקוקה הכתובת “אם ישכחך ירושלים תשכח ימיני” (שהיום מחמת ההזנחה מטושטשת ובקושי רב ניתן לקראה), אך אותו בית נתן השראה למשורר בנימין אלקובי שהקדיש לו שיר המופיע בספרו “רעש אדמה?… מה איזה רעש?” (תג הוצאה לאור, 1998):

 בשיר “על אבני ביתו בבת גלים” מתאר בנימין אלקובי את הרב חמאוי שחרט כתובת “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”. השיר מתאר את הזמן האירוני הצופה מן הצד ופוסח על כולם, על הרב שנשכח, על הבית שניצל בקושי מפגיעת הזמן, בבתים אחרים.

בהמשך, בבית ברציף פנחס 37,  התגוררה משפחת בירנצווייג , שבנה, איסר בארי   או בכינויו “איסר הגדול”, היה ראש הש”י ב-1948 שהודח מתפקידו בעקבות פרשת בית דין שדה שגזר את הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, שהואשם במסירת ידיעות לידי הבריטים (האשמה שהתבררה אחר-כך כלא נכונה). חשוב לציין, כי בבית  זה, התגוררה בשכירות משנה, משפחתו של ש”י עגנון, עת ששהה בלייפציג שבגרמניה לצורך הוצאת ספרוועדות לכך ניתן למצוא בספרו  “אסתרליין יקירתי” (שוקן, 1983):

 כותבת לו אשתו מכתב ב- 11.3.1930 כי הם השכירו בשכירות משנה שני חדרים אצל משפחת הרץ במשך 4 חודשים במחיר 4 לירות לחודש”…

 ב-10.8.30 עגנון היושב בלייפציג כותב שיר לבנו, חמדת:

 השיר מתאר את חמדת היושב בבת גלים וכותב שירים נאים, ואת אביו של חמדת היושב בעיר זרה ומתגעגע לבנו ולארצו, וישוב לארצו ולמשפחתו בעשרת ימי תשובה אם ירצה השם. בסופו של דבר, רעייתו של עגנון, אסתרליין, החליטה לשוב לירושלים, בין היתר, כפי שהיא מציינת במכתבה אל עגנון מה- 22.8.30, כי היא לא סבלה את אקלימה החם והלח של בת גלים… יחד עם זאת, “תקופת בת גלים” בחיי משפחת עגנון הותירה זיכרונות נעימים אצל ילדי המשפחה.

 ההיסטוריה של משפחת עגנון קשורה לבת גלים עוד לפני מגורי הקבע שלהם בשכונה, כי אחותה של אסתרליין התגוררה בבת גלים (ברחוב השרון 31 עליו יסופר להלן) ובני משפחת עגנון נהגו לבוא לבקר וליהנות מהים אצל קרובי משפחתם: משפחת ברין.

נמשיך בדרכנו, נחלוף על פני ביתו של פנחס מרגולין (מספר 35) שעל שמו נקראה הטיילת ומשם לבניין “הקזינו” המפורסם מימי השלטון הבריטי בארץ כמקום מפגש חברתי, מועדון בו הופיעו אמנים ידועים, ביניהם גם בעלי שם עולמי כגון הזמרת האמריקאית       JOSEPHINE BAKER.

הקזינו שהיה פתוח כל יום עד לפנות בוקר שימש כמקום בילוי מרכזי בחיפה של ימי המנדט הבריטי וגם אחרי השנים הראשונות לאחר קום המדינה .

הסופרת אורה מורג, מתארת בספרה “המרגל שבא מן הים” (כתר, 2006) את ימי הזוהר של “הקזינו” הזכורים לה מימי ילדותה:

הבניין הגבוה וההדור על החוף שחלקו האחורי פונה לים. קירות הזכוכית, מדרגות

השיש, האולם הגדול, המרפסת. עשרות הסלעים מצדי הבניין, רעש הגלים. קרני השמש המוסיפות זוהר. הילדים המתווכחים אם להיכנס. הסיכוי להיכנס הוא רק אם אתה אנגלי או ערבי עשיר. הילדים מתפעלים מיפי הבניין ומשמיעים מילים כמו: מדהים! אגדה!

היא מתארת כל “המי ומי” הבא לקזינו: ערבים עשירים מלבנון ומהארץ, יהודים בעלי מעמד, בכירי השלטון הבריטי בארץ שנהגו לבלות בקזינו ואף מספרת על מכונית שחורה ענקית, שדגל בריטניה מונף על כנפה השמאלית נעצרת. נהג יוצא ממנה ופותח למבוגר בחליפה שחורה ומגבעת אנגלית . זהו הנציב העליון, מק מייקל.

לצערנו, “הקזינו” עומד היום עזוב ונטוש. המשורר נתן זך בספרו “אנטי מחיקון”, (הקיבוץ המאוחד, תשמ”ד) היטיב לתת ביטוי לעזובתו:

ים המתחזה לעירוני, מזבלה נוזלית של מים משתכשכים אל קיר אכול מלח. זיכרון רחוק למשהו שהיה שלם ומתוקן. לנעורים, לקצינים בריטיים. השחף הגומא מרחקים, הסיני המבקש לשלות דג, זיכרון של גבירה הדורה בשמלת מלמלה. הקושי של המשורר לעמוד מול החומות המצהיבות, הקיר אכול המלח, הפנס החלוד שלא דלק  כבר ארבעים שנה.

ליד בניין הקזינו הייתה בריכה אולימפית מלאה במי ים הבריכה שליד הקזינו, הייתה המוקד המרכזי לפעילות הספורטיבית בחיפה.

היו שתי טריבונות משני צדדיה בהן יכלו לצפות עד 2,000 איש שבאו לראות את התחרויות, אליהן היו באים תושבי העיר לצפות בשחיינים הבאים להתחרות במסגרת המכביה או לצפות במשחקי כדורי המים (קבוצת מכבי בת גלים בכדור מים הייתה אלופת הארץ).

בסופו של דבר, הבריכה והקזינו נמכרו, אך לאחר סיבוכים לא מעטים, הופסקה הפעילות בקזינו ובבריכה והתוצאה: עזובה האוכלת בכל פה והתוצאה: לא נותר זכר לעבר המפואר של המכביות ולאליפויות שנערכו בבריכה. נותרה אך ורק העזובה…

מול הקזינו בית משפחת אהרון  רוזנפלד (היום, מועדון בו מתקיימים חוגים ופעילויות לחולי סרטן).

בית זה מתואר בספרה של אורה מורג  “המרגל שבא מן הים כבית אבן יפה, שבכל מוצאי שבת נערכו על הגג חגיגה של קצינים ופקידים בריטים גבוהים עם ריקודים ותזמורת.

זה מול זה, עומדים להם בניין הקזינו ובית משפחת רוזנפלד. שניהם ידעו ימי עבר מפואר, עליהם כתב חיים גורי בשירו “בשכונת רוזנפלד” המופיע בספרו “מאוחרים” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002):

הבית הכחול הכהה, פני המלצרית הפולנייה המופקרת, ימי המנדט, הבירה שיצאו לה מוניטין, המוזג המנמנם בצל. נוף הים בדמדומים וגעגועי המשורר.

ליד בית רוזנפלד עומד בית חסאן (ברציף אהרון רוזנפלד 23) בו התגוררה שני אחים ממשפחת חסאן, בנימין ויהודה, שהגיעו לחיפה משפרעם.

לפני שנפנה לשדרת בת גלים הנמצאת ממש מול “הקזינו” נביט בים הפרוש לנגד עינינו ולפני שניפרד ממנו ניזכר בשירו של חיים גורי (“בת גלים”) מתוך הקובץ “השירים”, כרך א’ (מוסד ביאליק, הקיבוץ המאוחד, 1998):

גורי מצייר את נוף ימה הרחב של בת גלים, סלע שותק בדממה הכחולה, סרטני ענק המהלכים בדממה, קטעי זיכרונות שהלכו ונשכחו עם חלוף הזמן…

נגיע לבית אבן יפה בשדרות בת גלים 10, ביתה של משפחת הווטרינר יצחק סמסונוב, שעבד בחברת פיק”א, שם התגוררה (בבית הקטן שבחצר) אסתרליין ושני ילדיה, חמדת ואמונה, מספר שבועות לפני מעברם באופן סופי. נחצה את השדרה ונגיע לרחוב השרון ומכאן, נעבור לביתה של משפחת ברין.

הבית ברחוב השרון 31: בית האבן היפה הזה שנבנה ב-1922 והוא תוכנן ע”י BERWALD (האדריכל הידוע שתכנן גם את הטכניון הישן ועוד). זהו בית בסגנון “אקלקטי” (“לקטני”), המשלב אלמנטים מזרחיים (קשתות וכו’) וסגנון בנייה אירופאי-מערבי.

בבית זה גרה משפחת הרכבי, שהיה שופט בביה”מ בחיפה, אביו של האלוף יהושפט הרכבי, ראש אמ”ן ומזרחן בעל שם.

משפחת ברין (רבקה, אחותה של אסתרליין) התגוררה כאן ובני משפחת עגנון נהגו לבוא להתארח אצלם (עגנון בא לבד, כדי שיוכל ליהנות מהשקט ומן הים או שאסתרליין ושני ילדיה היו באים לכאן ובכך היו מאפשרים לעגנון ליהנות מהשקט בירושלים כדי שיוכל לכתוב). בתקופות אלו, הוא היה מנהל התכתבות ענפה עם בני משפחתו:

בחודש אוגוסט 1928 כותב עגנון לבנו, חמדת בירושלים, שיר בו הוא מתאר את הים הרועש והגועש, את הצדפים שמצא בחוף, על כך שהוא מתרחץ יום יום בים.

עגנון כמובן כותב גם לאסתרליין (ב-10.8.28) על חוויותיו בים, מפרט את סדר יומו העמוס, לפיו מלבד הרחצה בים פעמיים ביום, בשש בבוקר ובשש בערב ושעה אחת המוקדשת לארוחת צהריים, הוא אינו יוצא מהחדר. עגנון גם מעדכן את אסתרליין, שהוא נוהג כך גם מתוך מניעים בריאותיים, לכן הוא דואג שלא להשתזף, כי הוא מפחד מפני הכאבים….

בבית זה התגוררה אחרי קום המדינה, משפחתו של DON JUAN HERNAN DORENA (חנן) בנו של CAPTAIN STEVE, איש ים רב מעללים ממוצא בסקי שהביא מעפילים לארץ והשתקע בה עם אשתו ו-4 ילדיו (ברח’ העליה מול בי”ח  רמב”ם). שער הנמל ליד בית המכס נקרא על שמו (“שער סטיב”). משך שנים עבד כרב חובל בצי”ם.

על אישים כקפיטן סטיב, אביו של חנן, כתב נתן אלתרמן שיר ב”הטור השביעי” (“נאום תשובה לרב חובל איטלקי”), שהתפרסם בעיתון “דבר” בסוף דצמבר 1945

שזכה יותר מאוחר לעיבוד מוסיקאלי יפה:

השיר מתאר פנייה לקפיטן, ובה ציון העובדה, כי המלאכה נעשתה. יש כאן הלל ושבח לבחורים רבים שהפליגו בספינות הללו. הרמת כוס הברכות מבטאת מידה רבה של סיפוק ושמחה.

נפנה ימינה ברחוב יונתן, נחלוף על פני בית הכנסת הספרדי, נחצה את רחוב כספי (מקים חברת הסחר הימי הנושאת את שמו) ונגיע לרחוב העליה השניה: הרחוב המרכזי של השכונה. לרחוב היסטוריה מעניינת:

ב-1919-1920 רכשה ממשלת המנדט שטח של כ-70 ד’, למטרת הקמת בתי מלאכה של הרכבת, תכנית שבסופו של דבר, לא יצאה לפועל.

היו ניסיונות לרכוש את החלקה הזאת להרחבת גבולות השכונה, אך כל המאמצים העלו חרס בידם, כי הממשלה הבריטית לא הייתה מעוניינת בכך לכן היא גם העבירה חלק מאדמות אלו לצבא הבריטי (במקום שהיום עומד הסופר הגדול והבניינים הגבוהים). בשאר האדמות תוכנן להקים דירות לפקידי הממשלה, לשוטרים בריטיים ועוד אנשי ממשל, אך גם תכנית זאת לא יצאה אל הפועל והאזור הזה נותר שומם.

אחרי מלחמת העולם השניה חזרו לארץ מאות חיילים ארץ ישראליים חיפאיים שהתנדבו לצבא הבריטי ושהיו חייבים למצוא להם פתרונות דיור (רובם ככולם היו חיילים יהודים ומעט הערבים שהתנדבו לצבא הבריטי, לא גילו כל עניין להתגורר בשכונה יהודית, לכן, בפועל, דובר על בניית דירות לחיילים יהודים בלבד).

ואכן, התכנית יצאה אל הפועל ובעקבותיה, הוקם שיכון הבריגדה ואוכלוסיית השכונה גדלה ב-50% וכ-300 משפחות צעירות נוספו לבת גלים. היום, השכונה מאוכלסת במידה רבה בעולים שעלו ארצה בשנים האחרונות, בעיקר מהארצות שבבריה”מ, לשעבר.

רחוב העליה בימי מלחמת העצמאות: בת גלים שקקה חיים בימים שקדמו למלחמה. זה היה אזור בעל שפע של אפשרויות בילוי (“הקזינו”, הבריכה, המסעדות ואף …. HOTEL LIDO, הממוקם בפינת רחוב שרל לוץ-העליה, ממש מול הבסיס, שהיה למעשה, בית בושת מפואר, ששירת בעיקר, בריטים וערבים). השכונה שקקה חיים במלוא מובן המילה…

התושבים הקימו מחסומים במבואות השכונה בהם היו בודקים את הנכנסים והיוצאים, דבר שלא היה לשביעות רצונם של הבריטים, ולא פעם קרה שטנקים בריטים הרסו את המחסומים הללו (שכמובן, הוקמו כל פעם מחדש).

בסופו של דבר, פרק חילוקי הדעות עם הבריטים בעניין הצבת המחסום הסתיים, לאחר ניסיון להכניס מכונת תופת לשכונה שנכשל הודות לערנותם של שומרי המחסום.

גם האצ”ל פעל בשכונה נגד הצבא הבריטי והניח 2 מכונות תופת שפורקו ע”י הבריטים, האחת, במגרש ריק שליד ביה”ס “עליה” של ימינו והשניה ליד המחנה הצבאי הגובל ברחוב העליה.

–

מנזרים בבת גלים: נגיע לכניסה לבית החולים רמב”ם. לימיננו ניצב בנין אבן יפה שמומלץ בכל פה לבקר בו.

הסיור הקצר בבניין מתחיל מול הכניסה לחדר המיון, ברחבה המטופחת זרועת הפסלים. לאחר שנתבונן בהם, ניכנס דרך השער הפתוח לפנינו, אל החצר הגדולה המעוטרת בעצי דקל שמסביב לה, עמודים וקשתות מרשימים.

ניכנס לבניין ונתרשם מהקשתות היפות, מגרם המדרגות העולה אל הקומה העליונה, מדלתות העץ שעדיין לא הוחלפו בדלתות יותר מודרניות.  בניין זה הוקם ב-1892 ע”י מסדר הכרמליתים כמנזר סגור של נזירות שבאו מצרפת  (בבניין ממוקמות היום מספר מרפאות ומשרדים המשרתים את צרכי ביה”ח). נקיף את הבניין ונתבונן בכנסיה שהיום כבר לא משרתת את יעודה המקורי, אלא היא חלק מכלל הבניינים בהם משתמש בית החולים לצרכיו. מנזר הנזירות הכרמליתיות העתיק את מקומו לכרמל הצרפתי (מנזר מוקף חומה הנמצא ברחוב טשרניחובסקי).

נצא משטח ביה”ח, נפנה ימינה לאורך בניין אבן נוסף המעוטר בקשתות ובעמודים מרשימים. גם בניין זה נבנה ע”י מסדר הכרמליתים (בראשית המאה העשרים), והוא שימש בעבר כבית ספר לבנות ע”ש סנט ז’וזף (היום הוא משמש את צרכי המחלקה לבריאות הנפש של בית חולים רמב”ם).

נגיע שוב לרחוב העלייה השניה. בפינת הרחוב, בית טמפלרי טיפוסי (רחוב העליה השניה 14 וברחוב העליה 22 נותר עומד עוד בית טמפלרי).

נפנה ימינה בדרך הסמוכה לו ונראה בית נוסף בו התגוררה משפחת קלטנבך, שבימי מלחמת העולם השניה הועברה ע”י הבריטים, יחד עם שאר הטמפלרים מהמושבה הגרמנית, לאוסטרליה. הייתה כאן מעין חווה חקלאית בה גידלו ירקות, גפנים ועוד גידולים חקלאיים שעובדו ע”י פועלים ערבים.

–

כאן אנו מגלים אחת הפנינים הנסתרות של בת גלים: טחנת רוח שעומדת לה במלוא הדרה מוחבאת מעיני כול!  טחנת רוח אמיתית כמו בהולנד, או לפחות כמו בירושלים…

טחנת הרוח לא שרתה את הטמפלרים בלבד, ולפי עדותם של  חקלאי זיכרון יעקב, הם יצאו בלילה בשיירת עגלות לחיפה וכשהגיעו לקראת בוקר לטחנה, היו משאירים בה את החיטה ואחרי הצהרים היו שבים לקבל את הקמח.

למרגלות זיכרון יעקב הייתה אמנם טחנה גדולה (באזור מעגן מיכאל), אך בגלל ביצות כבארה, שהפרידו בין הטחנה לזיכרון, היה קושי להגיע אליה בעגלה לכן אנשי זיכרון השתמשו בטחנה של בת גלים.

אכן, סיום נאה ומפתיע לסיורנו בבת גלים! –

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.