סיור (גם למוגבלי תנועה) בקריית הלאום בגבעת רם, אל מנורת הכנסת

ירושלים, עיר  בתבנית שלשה הרים”

סיור (גם למוגבלי תנועה) בקריית הלאום בגבעת רם מבית המשפט העליון דרך  גן הוורדים ע”ש ווהל, אל “מנורת  הכנסת”

כתב: ארנון ברוק שטיין (כל הזכויות שמורות)

 

הסיור בגן הוורדים קסום וקצר יחסית, בן פחות משעתיים. ניתן לצרף לו סיור בבית המשפט העליון (כשעה+) בכנסת (כשעה+) ומוזיאון ישראל (שעה+ – יום שלם).

 

(סיורים מודרכים בבית המשפט העליון נערכים בשעות 1100 בעברית וב- 1200 באנגלית. ביולי ובאוגוסט ההדרכה באנגלית לקבוצות היא בשעה 1300 לקבוצות בנות למעלה מ- 10 איש ניתן להזמין הדרכה נפרדת בטלפון 02/6759612/3 ) הגישה אל מבנה בית המשפט העליון כמו גם הסיור בתוכו, (כולל המוזיאון הקטן אשר בו)- נגישה. ב”חצר הקשתות” הפנימית אין גישה לפנים החצר (מספר מדרגות) אלא לשביל ההיקפי לחצר בלבד, אולם משביל זה מתאפשר מבט נאות.

אם הגענו בשעות הבוקר אל גן הוורדים, והקדמנו לסיורנו ביקור בבית המשפט העליון, או וויתרנו על סיור זה אולם יש לנו עניין להמשיך לסיור בכנסת, נסיים את הביקור בגן לפי המסלול שיוצע להלן, ובסופו, עם היציאה חזרה אל המדרכה, נרד בה שמאלה (דרומה) ונקיף את גן הוורדים בכיוון ההפוך מזה שנענו בו עד כאן. המדרכה מקיפה את גן הוורדים ממערבו ומדרומו, ואל “משכן הכנסת” יש להמשיך לאורכה, ולהתמודד גם עם מעלה קצר ומעט תלול. לפני הכניסה אל ה”כנסת” כדאי להתעכב מעט ולהביט בפסל “מנורת הכנסת” אותו ראינו קודם לכן מצידו האחורי בלבד. נאלץ לראות את הפסל מעט ממרחק משום המדרגות העולות אל הרחבה עליה הוא מוצב. עיצובו בידי האומן היהודי האנגלי בנו אלקן. והוא נתרם למדינת ישראל כמתנת הפרלמנט הבריטי בשנת 1956.

בעת שנמסר הפסל, צורפה לו הקדשה ובה המילים: “מהפרלמנט הוותיק בעולם, לזה הצעיר בעולם” (ואנו תוהים: מה עם “מועצת הזקנים” ואחר כך ה”הסנהדרין” שלנו, מוסדות חקיקה שקדמו לפרלמנט הבריטי באלפי שנים?…). הפסל הוצב לראשונה סמוך למבנה אשר שימש את ה”כנסת” בראשית דרכה, ומשמש כיום את הרבנות הראשית ירושלים ברח’ המלך גורג’.

על הקנים של המנורה שולבו תבליטים המציינים אירועים מעברו של העם היהודי מתקופת המקרא ועד לזמננו. עוד קודם לכן עמדנו על הסמליות המובעת בכן המרכזי של ה”מנורה”. סיורים במבנה ה”כנסת” עצמו מתאפשרים בימים א-ה בין השעות 0830 ל- 1430 והם מתבצעים ע”י מחלקת ההדרכה של הכנסת בשפות שונות מדי חצי שעה. לבירורי שעות ההדרכה: 02/6753416 ולתיאום עבור קבוצות המונות יותר מ- 10 איש יש ליצור קשר למספר 02/6753420 או 02/6753416 ציר הגישה אל ה”כנסת” כמו גם הסיור במבנה נגישים לכיסאות גלגלים, וישנם במבנה תאי שירותים מותאמים לכיסאות גלגלים.

מרתק לקרוא ב”אתר” האינטרנט של הכנסת את הפרטים באשר לארכיטקטורה של המבנה, והמאבק שהתלווה לתכניות העיצוב האדריכלי והבניה. מסתבר שבניגוד לידע המקובל המופיע גם במדריכים רשמיים, – עיצובו הנוכחי של המבנה הוא מבית היוצר של האדריכלים דב כרמי ובנו רם כרמי, השותף המרכזי לאדריכלות מבנה “בית המשפט העליון”.

 הירידה מה”כנסת” היא חזרה במורד הכביש בו עלינו, ובאם ברצוננו לבקר גם במוזיאון ישראל, הרי שעלינו לפנות בתחתית הירידה שמאלה, ומקץ נסיעה של כ- 700 מטרים אורכה נגיע אל הצומת עם כביש “רופין”. מעבר לכביש נמצא מכלול המבנים של “מוזיאון ישראל”. מכלול זה  מכיל גם את מבנה “היכל הספר” ולאחרונה גם את “דגם ירושלים בתקופת ביהמ”ק השני”. דגם זה היה ממוקם עד לא מכבר במלון “הולילנד” בשכונת “בית וגן”, והועבר למוזיאון כחלק מתוכניות הבנייה העצומה הממלאת לבלתי הכיל את כל מתחם “הולילנד”.

המוזיאון עצמו נגיש גם לכיסא חשמלי באמצעות מערכת משולבת של מישורים משופעים (‘רמפות’) מעלונים ומעליות, הדבר אינו תקף לגן הפסלים על שם בילי רוז!

ניתן להגיע ברכב מיוחד משער הכניסה התחתון של מתחם המוזיאון אל אולם הכניסה העליון של המוזיאון עצמו, כמו גם אל “דגם ירושלים בתקופת הבית השני”. הדבר דורש הזמנה של רכב מיוחד שמחזיק המוזיאון לצורך זה. ההזמנה תיעשה בכניסה למוזיאון, ודרושה מעט סבלנות בהמתנה להגעתו. (אל הדגם ניתן להגיע גם ללא עזרה דרך שביל מתפתל ולא נח במיוחד, אך אפשרי למעבר. תחילתו סמוך לבריכת המים הקטנה, ולשילוט המכוון אל הדגם והוא פונה בתחילה אל בין עצי חורשה קטנטנה. בתצפית הסובבת את הדגם המרשים עצמו, התנועה ספיראלית ואינה כוללת מדרגות, עד למפלס הדגם עצמו, ולחדר ההקרנה של הסרטון.

הדרכה קולית באמצעות מכשיר דמוי טלפון נייד הניתן בפתח המוזיאון, כלולה במחיר הכניסה המוזל לנכים. לבירור שעות ההדרכה הקבועות בשפות שונות ע”י מדריכי המוזיאון, כמו גם הזמנת הדרכות מיוחדות לקבוצות, יש להתקשר למספר: 02/6708811

 

הסיור מבית המשפט העליון דרך גן הוורדים:

תחילת המסלול בכביש העולה אל בית המשפט העליון. המשך העלייה לאורך המדרכה אל פתח המבנה הוא משופע מעט אולם ללא כל קושי. הפרטים אודות ביקורים מודרכים באתר צוינו קודם לכן.

באמצע שנות ה- 80 העמידה “קרן רוטשילד” סכום כסף נכבד למימון בניית משכן קבע חדש לבית המשפט העליון, שהיה ממוקם עד אז במבנה זמני ולא נח ב”מגרש הרוסים” סמוך לכיכר העירייה. (קרן זו תרמה אף את המימון לבניית מבנה ה”כנסת”)  ובשנת 1986 נערכה תחרות האדריכלים. נבחרה הצעתם של האחות והאח לבית כרמי,  עדה (מלמד) ורם. הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992 והוא מתנוסס בראש הגבעה המוקפת במבנים שונים השייכים לרשויות השלטון השונות. למיקום זה ישנו כמובן היבט סמלי עליו יורחב בהמשך. לא רק למיקום המבנה ישנה משמעות סמלית. במבנה כולו משולבים המוני פריטים שכל אחד מהם עוצב ב”כוונת מתכנן” שסמליות בבסיסה. מי שמבקר במבנה לאחר שסייר בו עם האדריכלים המתכננים, מקבל את הרושם שהמבנה כולו הוא מעשה מחשבת של סמלים ומשמעויות חקוקים באבן, בטון וזכוכית. האלמנט הבולט בסמלים אלו, ומתבטא הן בעיצוב הפנימי של המבנה, והן בחיצוניותו- הוא מפגש ה”קו” עם ה”עיגול” או הקשת. הקו מסמל את מידת הדין הנחרצת אשר אינה מתחשבת בדבר זולת העובדות, ואילו המעגליות מבטאת את מידות החסד והרחמים, האמורות להיות חלק מכל הליך משפטי נאות, הליך האמור לקחת בחשבון גם את מכלול הנסיבות שהביאו אל הסיטואציה המשפטית הנידונה

כאמור, מכיל המבנה אינספור “מדרשים באבן” וכדאי להצטרף לסיור מודרך ולשמוע את פרטיהם.

מפתח המבנה נעלה במישור המשופע העולה שמאלה לכיוון מערב, ובחלקו העליון מצויה פנייה חדה המאפשרת כניסה אל תוך גן הוורדים. השביל מאפשר לנו תנועה לאורך הגדר ההיקפית של מבנה בית המשפט מימינו (ממערב לו, ואחר כך מדרומו). השביל מרוצף באבנים שטוחות אשר הנסיעה עליהן אפשרית אולם היא קופצנית ומטרידה. בראשית הנסיעה נראה לימיננו חלק של “גן הוורדים” המחולק לחלקות קטנטנות, מתנת אומות וערים שונות, ומשולבים בהן פריטים של פיסול סביבתי ומתקנים שונים כלוחות שחמט מעוצבים. שבילים צרים מרוצפי אספלט מאפשרים תנועה בין החלקות השונות. לעתים מגיעים אל מדרגה/ות ומגלים ששביל אחר, מטרים ספורים לפני כן- מאפשר מעקף של המדרגה מכיוון אחר. לבירינט משעשע…

אנו ממשיכים להקיף את חומת המבנה עד הגיענו אל שער מלבני, ומעבר לו מרפסת תצפית אל מבנה ה”כנסת” (מימין) ואל בית המשפט ולשכת נשיא ביהמ”ש העליון (משמאל). לא נתעכב כאן, שכן בעוד דקות ספורות נמצא עצמנו במרפסת גבוהה יותר, המצויה מעלינו ממש, וממנה הנוף הנשקף נאה בהרבה. נצא מה’מרפסת’ מזרחה ונמשיך בשביל צר המתעקל לאורך הקיר הדרומי של בית המשפט, נביט אל הנוף היפה של שכונות ה”נחלאות” ובתיהן הקטנים אדומי הגגות, ומקץ כ- 20 מטרים של נסיעה נחצה בזהירות רבה ביותר!! את הדשא בקטע בו הוא עדיין שטוח, אל שביל האספלט המקביל לנו, ואשר לאורכו קבוע מעקה מתכת, והוא חוזר ועולה מערבה, והוא נח לנסיעה. השביל מגיע אל מרפסת תצפית גבוהה מקודמתה. נעצור למספר דקות וניתן דעתנו לסמליות שניתן לייחס לתכנון מכלול “קריית הלאום”, ואולי אף למכלול המוסדות הנפרשים על פני כל גבעת-רם ושוליה (המוזיאונים, האוניברסיטה, הארכיון הציוני, בנק ישראל, בנייני האומה ועוד):

 

נקודה למחשבה: ממלכתיות ותרבות: “מקלט ליהודים”  ו”מקלט ליהדות”

בתווך, בין הר הרצל ממערב לנו, “הר הזיכרון הלאומי” המודרני של מדינת ישראל, להר המוריה במזרח העיר, אשר ניתן לכנותו: “הר הזיכרון הדתי וההיסטורי” מצויה “גבעת רם” אשר בשיא גובהה אנו נמצאים כעת, והיא מבטאת היבט מרכזי נוסף בהווייתה של ירושלים:

המוסדות המצויים על פסגה זו ובסביבתה הקרובה, מהווים הד לשתי תפיסות לאומיות אשר לאורן התחדשה ונוצרה מדינת ישראל המודרנית: חזון מדינת ישראל כ”מקלט ליהודים”, חזון אשר עוצב על ידי תיאודור ב.ז. הרצל במטרה לפתור את הבעיה הקיומית של היהודים הנרדפים ונרצחים בשל היותם נעדרי מולדת לאומית, ולעומתו חזון ירושלים כ”מקלט ליהדות” כפי שעוצב בידי אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו “אחד העם”. הוא ראה דווקא בהתבוללות ובאובדן הזהות התרבותית העצמית את הבעיה הקיומית המרכזית של יהדות זמנו, תופעה אשר הביאה במהירות גוברת והולכת להתבוללותם ולאובדנם (הלא אלים) של יהודים במספר גדל והולך מקרב עמם.

ב”גבעת רם” מרוכזים כלל המוסדות המהווים את “כלי הממלכה” המאפשרים את החיים הלאומיים העצמאים אשר צפה הרצל בעיני רוחו: משרדי הממשלה, משכן הכנסת, בית המשפט העליון, בנק ישראל, ומוסדות רבים נוספים. ראוי לציון התכנון והעיצוב המקשר של “קריית הלאום” כולה באופן בו מתנשא “בית המשפט העליון” בראש המכלול, ובקו הישיר והסמלי המחבר בין לשכת נשיא ביהמ”ש העליון (“הרשות השופטת”) אל פתח ה”כנסת” (“הרשות המחוקקת”). משרדי הממשלה שהם משרדי “הרשות המבצעת” מהווים קשת רחבה של מבנים המחברים בפעילותם המעשית, כמו גם בעיצוב הסמלי של מיקומם הפיסי, בין מבנה בית המחוקקים, למבנה “הרשות השופטת, הצופה בשתיים האחרון מראש הגבעה, מיתרון של גובה, המבטא גם את ההשקפה של “שלטון החוק”.

ולצד שלש רשויות אלו ניצב מבנה “בנק ישראל” המאפשר כלכלית את פעילותן.   

 ריכוז המוסדות המהווים את “כלי הממלכה” ההכרחיים להבטחת התפקוד היומיומי הטכני של הקיום הלאומי, מוקף במעגל רחב של מוסדות אשר מטרת תפקודם ופעילותם משקפים את חזון “המרכז הרוחני המקרין” ששאף לו “אחד העם”, ההוגה שהיה עמיתו ויריבו של הרצל בהנהגה האידיאולוגית של ראשית הציונות:

האוניברסיטה העברית בגבעת רם היוותה בעבר את משכנו הראשי של אחד מבית היוצר המרכזיים של התרבות היהודית המתחדשת. גם כיום, לאחר מעברן של מרבית הפקולטות הרלוונטיות לנושא זה לקמפוס המחודש בהר הצופים, והתפתחותן של רבות נוספות בכל רחבי הארץ, הרי שבכל זאת נותרו במתחם כמה מבתי האוצר המרכזיים של התרבות היהודית הכתובה (“הספרייה הלאומית”) והמושמעת (ה”פונותיקה” שהיא הספרייה המרכזית למוסיקה יהודית מסורתית, המשמרת יצירה מוסיקאלית וקולית אשר לעתים קרובות מקורה החי, הלא משומר, אבד עם חורבנן של הקהילות האירופאיות  בשואה הנאצית, או הפסקת פעילותן של קהילות אחרות אשר מסיבות שונות נתמעטו או חדלו להתקיים).

“מוזיאון ישראל” המצוי אף הוא בשולי “גבעת רם” מהווה את בית האוצר הלאומי להיבטים הפלאסטיים של התרבות והמסורת היהודית, וניתן לראות גם ב”מוזיאון ארצות המקרא”, “מוזיאון המדע”, “האקדמיה למוסיקה”, מכללת “אורט”, “הארכיון הציוני” “מרכז הקונגרסים בבנייני האומה”, ובמוסדות רבים נוספים הממוקמים בשולי הגבעה, כנכללים בהיבט התרבותי המדובר.

 לאחר שנחנו מעט במרפסת התצפית, וניסינו להבין את הנגלה לעיננו במבט מעט “קונספטואלי” נמשיך הלאה לכיוון מערב, נתחבר עם שביל אספלט רחב ובו נפנה שמאלה (דרומה) עד שנגיע אל צומת נוספת אשר סמוך לה ישנו שלט בטון צר ומעברו השני הכתובת: “גן ווהל לוורדים”. מולנו שביל קצרצר המוליך אל מרפסת תצפית מעץ הצופה אל נוף יפהפה ומרגיע, ואל גן המעוצב במעט השראה יפאנית. ואולם, חוסר מחשבה הביא לכך שמשטח המרפסת מוגבה כ-7 ס”מ ויש לקחת זאת בחשבון עם כיסא ממונע. (נעיר שניתן להגיע מצידה השני של מרפסת התצפית אל מקום המאפשר מבט אל רב רובו של המראה הנשקף ממנה).

לאחר שצפינו ונהנינו נתחיל במסלול קצרצר שיביאנו אל מדרגות כך שנצטרך לשוב על עקבותינו. למרות זאת – כדאי לעשותו. נשוב אל השביל ונפנה שמאלה (מערבה) כ- 40 מטרים נוספים ונפנה שוב שמאלה  ופעם נוספת בחדות שמאלה (מזרחה). הגבוהות/ים בינינו יוכלו לצפות אל כר הדשא מתחתנו בצד ימין (דרום) ומעבר לו בשניים מבנייני משרדי הממשלה, כאשר על השמאלי (המזרחי) ביניהם מטפס קיסוס צפוף. מעבר להם על קו האופק הדרום מערבי מצויים בתי שכונת “בית וגן”, מזרחה לה ו”עמוק” יותר לצד דרום נמצאת שכונת “גילה” ומעליה, על קו האופק הדרומי ממש, מצוי רכס “הר גילה”. נמשיך ונרד בשביל ההולך וצר, ונצפה בבריכת המים תחתינו. מעט הלאה מאיתנו ישנן מדרגות, ולכן נשוב לאחור את כל הדרך המפותלת שעשינו עד כאן בדקות האחרונות, ונשוב אל הצומת בה היה שלט הבטון הצר אשר מולו השביל אל מרפסת התצפית מעץ. הפעם נמשיך בשביל הרחב והנח הלאה עם כיוון הנסיעה (מזרחה), ונרד בו. השביל מתעקל עד שמתיישר לכיוון דרום ומולנו מבנה ה”כנסת”. משמאלנו הבתים הגבוהים של “שכונת וולפסון”. מעט הלאה במורד נפגוש פנייה ימינה (מערבה) וכדאי לנסוע בה משך כמה עשרות מטרים של אספלט ההופכים לעפר כבוש (בעלי כיסא ממונע, ראוי שיעריכו אם לנסוע קטע קצרצר זה אם לאו) נסיעה קצרצרה תביאנו אל מול בריכת המים היפה, והנוף המרגיע הסובב אותה. פינת חמד של ממש.

נשוב אל השביל ממנו סטינו לכאן ואל פסל העץ האבסטראקטי של ארבעת העמודים בעלי הראש הגיאומטרי, ונפנה ימינה (דרומה) עד לגדר ירוקה הסובבת את חלקה המערבי של הרחבה בה ממוקם פסל “מנורת הכנסת” של הפסל האנגלי היהודי בנו אלקן. (פרטים אודותיה + קטע העמקה בעל אופי “קונספטואלי” משהו – בהמשך) אנו נאלצים להסתפק מנקודת המצאנו כאן במבט על “אחוריה” של המנורה. נמשיך בשביל ונמצא עצמנו נאלצים פעם נוספת להתמודד עם קטע קצרצר של שביל עפר. הפעם “אין ברירה” ובזהירות רבה ננוע עם הכיסא הממונע, נזהרים מאבנים חדות קטנות. בקטע עפר זה הנמצא מול הכנסת ממוקמים לאורך כל ימי השנה אוהלי מחאה אלמול הכנסת השותקת… משמאלנו פסל סביבתי מופשט נוסף ואנו ממשיכים הלאה, מתחברים אל שביל האספלט וממשיכים בו הישר לפנים. ב”מזלג” השבילים הקרוב נעדיף את השביל הימני הגבוה יותר. ניסע לאורכו, ונתפתל מעט ימינה עם מהלכו במעלה מתון. כאשר נגיע לצומת ומולנו מדרגות העולות הישר לפנים (צפונה)נפנה שמאלה ונמשיך הלאה לאורך השביל. לשמאלנו משרדי הממשלה כאשר זה המצוי מולנו הוא משרד ראש הממשלה. הלאה ממנו מבנה הפירמידה ההפוכה המרשים של “בנק ישראל” בעיצובו של האדריכל שרון. בסוף השביל עליו אנו נעים ישנו גרם מדרגות. לא להיבהל, ימינה להם ישנו שביל משופע נח היורד אל המדרכה.

אם קבענו מפגש עם נהג הרכב במקום בו ירדנו, כלומר בכביש הגישה אל בית המשפט העליון, נעלה עם כיוון הנסיעה הלאה לאורך המדרכה. (במעבר החצייה הקרוב ישנה גם הנמכת מדרכה אל הכביש). אם ברצוננו לשוב אל ה”כנסת” נפנה שמאלה וניסע על המדרכה במקביל לגדר הגן עד לכביש הגישה אל הכנסת, ומולה “מנורת הכנסת”. אם נבחר באופציה זו, כדאי לעצור למספר דקות סמוך ככל שנוכל להגיע אל פסל המנורה (הרחבה אינה נגישה לכיסא ממונע…) ונקדיש דקה לקטע הבא:

 

נקודה למחשבה נוכח “מנורת הכנסת”

לוח השנה היהודי מכיל ימי ציון רבים אשר מקורם דתי, ואחרים אשר מקורם לאומי.

הראשונים נקשרים כולם ישירות או בעקיפין (על פי מקורות מדרשיים שונים) להר המוריה במזרח העיר. לעומתם נקשרים שלשת ימי הציון הלאומיים (יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות) ישירות עם אתרי “הר הזיכרון הלאומי”, הר הרצל, בעיר המערבית.

המתח בין המשמעות הסמלית המתבטאת בשתי הפסגות האמורות, מתמתן במידה מסוימת על ידי התכנים והמסרים שמבטאת הפסגה האמצעית- גבעת רם, ואשר פורטו קודם לכן.

שילוב חזותי מיוחד במינו של המסרים השונים מצוי בפסל “מנורת הכנסת” אשר לפנינו, והוא מעשה ידיו של הפסל האנגלי היהודי בנו אלקן. תבנית הענק של המנורה הניצבת נוכח מבנה ה”כנסת” מהווה פרשנות פיסולית יצירתית לסמלה הלאומי של מדינת ישראל. בנו אלקן עיצב מחדש את הסמל הלאומי שהיה במקור פריט פולחני דתי (מנורת המקדש אשר הכהן הגדול היה ממונה על הדלקת נרותיה) ויצק אל תוכה מגוון משמעויות נוסף: גוף המנורה מכיל תיאורים יצוקים לאירועים שונים בעברו של העם היהודי, ובמחשבה תחילה  בחר אלקן למקם בראש הכן המרכזי של המנורה את משה האוחז בלוחות הברית, ללא ספק מהסמלים הדתיים היותר מובחנים של הקיום היהודי, בעוד שבבסיס המנורה נוצק תיאור חזותי של מאבקם של החלוצים (החילוניים) להקמתה של המדינה הציונית הלאומית המודרנית. מנורת הכנסת ממוקמת פיסית במרכזה של ירושלים ו”צופה” לכאורה בעת ובעונה אחת אל שתי הפסגות: הפסגה “ההיסטורית דתית” ממזרח, והפסגה  “הלאומית מודרנית” במערב. באופן חזותי השכיל האומן בנו אלקן לאחד בפסל מנורת הכנסת שלו, את המסרים העולים משתי פסגות אלו לכלל מקשה אחת אשר יש בה כדי לאחד את כלל הציבור הישראלי, ואולי אף כלל הציבור היהודי בארץ ובעולם, ולאפשר לכל יהודי לזהות בעיר את “ירושלים שלו”.

 

לאחר שהתעכבנו נחצה את הכביש ונבקר במבנה הכנסת (בתנאי שהגענו בשעות הביקור המצוינות בראשית הטקסט) ‏ואם עדיין לא ביקרנו ב”מוזיאון ישראל” וחפצנו בכך – נשוב להסבר המופיע בראשית הסיור.

 

 



בדרך כלל המודעות מופיעות בדף אחרי כמה דקות, אבל מדי פעם ישנו עיכוב של עד שעה. מידע נוסף זמין במדריך להטמעת קוד.

אטרקציות נגישות מסלול טיול ליום שלם מסלולי טיול בדרגת קושי קלה מסלולי טיול ברגל מסלולי טיול לגיל הזהב מסלולי טיול לילדים מסלולי טיול למבוגרים מסלולי טיול למשפחות מסלולי טיול לנוער מסלולי טיול לצעירים מסלולי טיול מומלצים באביב מסלולי טיול מומלצים בחורף מסלולי טיול מומלצים בסתיו מסלולי טיול מומלצים בקיץ מסלולי טיול נגישים מסלולי טיול עם תינוקות בעגלה מסלולים ויומני טיול מומלצים, בישראל , , , ,

רוצים לעזור לאתר טיולים שיהיו בו הרבה מסלולי טיולים?

לחץ כאן

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים