• תַפרִיט
  • תַפרִיט

מסלול טיול נגיש בשכונת מאה שערים בירושלים

דף הבית » מסלול טיול נגיש בשכונת מאה שערים בירושלים

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

זמן קריאה משוער: 15 דקות

טיול בשכונת מאה שערים בירושלים הוא טיול מגוון בנופיו האורבאניים והאנושיים. שכונת מאה שערים הוקמה על ידי יהודים שומרי מצוות, אך בראשיתה הייתה מופת לקדמה ולמודרניזציה, וכונתה אף “פריז של האוריינט”. “פנס הקסם”, הגלגול הראשון של בית הקולנוע, הופעל לראשונה בשכונה הזאת, אך חדל להתקיים כאן בשל חרם שהוציאו הקנאים והקיצוניים ברבני השכונה. יוסף ריבלין, מיוזמי ומקימי השכונה, היה גם הראשון שהשמיע בירושלים צלילי גרמופון, הגלגול הראשון של מכשיר ה-C.D. הגרמופון ניגן צלילי קונצרט חזנות, אך זה לא עצר את הקיצוניים מלהחרים את ריבלין. הקנאות הגוברת הביאה לכך שריבלין, שהביא “חידושים” שונים, גורש לבסוף בשנת 1882 מהשכונה שאותה הקים. בשבת שבה גירשוהו, עמד ריבלין על דוכן בית הכנסת ודרש בסרקזם ביקורתי: “לפני תשע שנים כשהלכתי במקום הזה, שהיה שומם לגמרי, היה לבי נוקפני בדבר אחריות, וסכנה. דאגתי: מי יודע אם נצליח שיגורו כאן בני אדם. ועכשיו ברוך ה’ זכיתי שיש כאן אפילו אנשים המגרשים אותי מהמקום”. במסלול הטיול במאה שערים תעברו בין נקודות שונות בשכונה, תלמדו על השינויים שעברה לאורך השנים ותכירו את אורח החיים החרדי בירושלים.

המסלול המוצע הוא בגדר הצעה בלבד ואתם מוזמנים לשנות אותו בהתאם לצרכיכם.

כתב: ארנון ברוקשטיין. המאמר עודכן ונערך על ידי צוות האתר בדצמבר 2023.

קרדיט תמונה ראשית: אילנה שקולניק, מתוך אתר פיקיוויקי.

*גילוי נאות: עמוד זה עשוי לכלול קישורים של תכניות שותפים שלנו. אם תלחצו על הקישור ותרכשו דרכו את אחד מהשירותים, אנחנו נקבל על זה עמלה, שתעזור לנו לתפעל את האתר. הדבר נעשה ללא תוספת עלות עבורכם. תודה על העזרה!

נקודות חשובות לפני שמתחילים

  • משך הטיול כשעתיים וחצי, תלוי בקצב  וברמת ההתעניינות שלכם.
  • מומלץ להתחיל את הטיול בשעות אחר הצהריים ולסיימו לקראת ערב. מאה שערים נמצאת במרחק הליכה קצר משוק מחנה יהודה, לשם אתם יכולים ללכת בסיום הטיול. 
  • יש להתלבש בלבוש צנוע. במהלך הטיול, תיכנסו לתוככי החצרות של שכונת מאה שערים החרדית, כך שחובה להתלבש בלבוש צנוע עם שמלות או חצאיות ארוכות לנשים – בין אם כנוסעות בכיסא הגלגלים, ובין אם כנלוות – וחולצות ארוכות שרוול. היענות לבקשה זו מהווה את ההבדל בין סיור נינוח ומרתק שנענה בחיוך לבין סיור עתיר מתח. כיפה לראשי הגברים המלווים אינה הכרח, אולם תוסיף לתחושה הטובה בסיור. קחו בחשבון שייתכן שקיצוניים יתייחסו אליכם בצורה לא נעימה גם אם תגיעו בלבוש צנוע. 
  • הסיור נגיש לכיסא גלגלים רגיל, אך אינו מומלץ לכיסא ממונע שכן מצב הכבישים הפנימיים בשכונות ובחצרות גורם טלטלה ואינו מותאם לצמיגים מאד עדינים. לעיתים ישנו צורך לרדת ממדרכה ללא הנמכה אל הכביש.
  • אם אתם מתכוונים להישאר לילה בירושלים לפני או אחרי הטיול שלכם במאה שערים, אנו ממליצים לבדוק את רשימת המלונות הזאת של מלונות נגישים באזור מאה שעריםעם זאת, חשוב מאד לבדוק מול המלונות עצמם האם המלון אכן נגיש עבור הצרכים שלכם לפני שאתם מבצעים הזמנה. הרשימה נועדה רק כדי לתת אופציות אפשריות. 

קצת רקע על התפתחות ענף היהדות החרדית

מאה שערים היא שכונה שכל מהותה היא המונח ההלכתי “גדר”. העיקרון ההלכתי נועד לעצור סחף שעלול להביא לידי עבירה, זמן רב לפני שנוצר הקונפליקט ההלכתי עצמו. על תושבי מאה שערים נאסרים דברים רבים אשר אין בהם עצמם שום עבירה הלכתית, אך השימוש בהם או החשיפה אליהם עלולה להוביל לניסיון שיהיה קשה לעמוד בו.

מנסחה הראשון של השיטה המדוברת כשיטת חיים יהודית כוללת היה רבי משה סופר מהעיר פרשבורג בהונגריה בראשית המאה ה-19, הידוע בכינויו ה-“חתם סופר” על שם אחד הספרים שכתב. אדם זה עמד בראש המערכה כנגד תנועת הרפורמה, שסחפה אז רבים מקרב היהודים שומרי המצוות. חידוש זה של הרפורמה נוסף לשוויון הזכויות, ל-“אמנציפציה” שזכו לה יהודים בארצות אירופה, ובעקבותיה נפתחו בפניהם שערי האוניברסיטאות, ההשכלה האקדמית והמקצועית. אפשרויות לימוד וקידום מקצועי ומעמדי שהיו עד אז בחזקת בלתי אפשרי לחלוטין הפכו לפתע לברי השגה.

על אלו נוספו בהמשך פיתויי התנועות האידיאולוגיות החדשות: “סוציאליזם”, “קומוניזם”, “ציונות” ועוד. כל התנועות הללו סחפו במשך כ-50 שנה ויותר את מרבית הציבור וכמשתקף בשירו של חיים נחמן ביאליק, שהיה בעצמו בחור ישיבה בעברו, העניין סחף גם רבים מבחורי בית המדרש. “חרדים” עוד לא היו קיימים באותה תקופה. בקרב ראשי הציבור הדתי תורני הייתה תחושה של חורבן מוחלט, תחושה שמפעל רוחני תרבותי בן אלפי שנים מצוי על סף חיסול, ושעוד זמן קצר תאבד היהדות התורנית לבלי שוב! הנחתו של ה-“חתם סופר” הייתה כי על מנת להימנע מפיתויי הרפורמה ושאר החידושים, יש להציב “גדרות” נוקשות ולהימנע מלכתחילה ממגע עם כל סוג של השכלה מודרנית. הוא אסר על כל שמץ של מגע עם התנועות האידיאולוגיות החדשות, ואף עם חידושים טכנולוגיים. הוא היה זה שטבע את מטבע הלשון “חדש אסור מהתורה”. מקורו של הביטוי באיסור הלכתי קיים, אולם ה-“חתם סופר” הוציאו באופן מוחלט ובמודע (!) מהקשרו החקלאי המקורי, והעניק לו משמעות מילולית חדשה לחלוטין אשר משמשת מאז את ההנחיה העקרונית למגע “נכון” עם העולם המודרני ופיתוייו.

היקפו ועוצמתו הנוכחית של הציבור החרדי מעלה כי הצלחתם של ה-“חתם סופר” וממשיכי דרכו עלתה על כל ששיערו כאפשרי. מעולם לא הייתה היהדות התורנית רבת עוצמה כל כך. מספרית, כלכלית ופוליטית!

הערה: סיפורים מפורטים, צילומים נדירים ואנקדוטות אודות השכונה ויושביה, מצויים בחוברת שהוציאה הוצאת ספרי ידיעת ארץ ישראל “אריאל” (חוברת מקובצת 163-164).

רוצים לצאת לסיור עצמאי מודרך בשכונות החרדיות?

אם אתם רוצים ליהנות מהדרכה תוך כדי הטיול שלכם בשכונות החרדיות של ירושלים וללמוד הרבה יותר על אורח החיים החרדי, הפלגים והכתות, אתם מוזמנים להוריד את הסיור העצמאי המודרך של GoBeeTravel ישירות לנייד. הסיור מודרך על ידי מורה הדרך מוטי בר לב, שנולד בשכונת מאה שערים כבן להורים חוזרים בתשובה ובהמשך יצא בשאלה, אך עדיין מכיר היטב את סמטאות השכונה וכמובן את אורח החיים שבה. הכניסו את קוד הקופון TIULIM כדי ליהנות מהנחה של 10% על כל הסיורים של GoBeeTravel.

הזמינו סיור עצמאי בשכונות החרדיות של ירושלים ישירות לנייד!

הסרטון באדיבות GoBeeTravel

מסלול הטיול הנגיש במאה שערים

תחנה ראשונה: ספריית בני ברית

את הטיול במאה שערים מומלץ להתחיל מתחנת המונית שברחוב שטראוס. אם אתם מגיעים עצמאית באמצעות הרכבת הקלה, רדו בתחנת “יפו מרכז” והמשיכו צפונה על רחוב שטראוס עד שתראו את תחנת המוניות מצד ימין. בנקודה הזאת, פנו ימינה לרחוב בני ברית והמשיכו בו עד שתראו את ספריית בני ברית מצד שמאל.

בניין בני ברית הוקם בשנת 1902 על ידי המסדר היהודי העולמי “בני ברית” במטרה לשכן בו את הספרייה העברית שהקים במסגר בשנת 1892 בשם “ספריית אברבנאל”. רק חלק מתכנית הבניה המקורית התממש. בשנת 1920 נמסר המבנה והספרייה להסתדרות הציונית והפך לגלגול הראשון של הספרייה הלאומית. בהמשך, בשנת 1930, האוסף הועבר להר הצופים וב-1958 למשכן הקבע בקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם. מיקומה של הספרייה ה-“חילונית משכילית” סמוך כל כך לשכונות שהפכו כבר אז לבעלות מגמה הולכת ו-“מתחרדת” היוותה מקור למתח ועוינות, שכן היו בחורים רבים שהגיעו לכאן מישיבות שכונת מאה שערים הסמוכה, ומתחת לכרך רמב”ם שהיה פתוח לפניהם, היו קוראים ספרות “אסורה” – סוציאליסטית, לאומית ציונית, או אחרת…

בהמשך, המבנה הפך למדרשה צבאית תורנית, והיום הוא משמש כישיבה. 

תחנה שנייה: שער הכניסה למאה שערים

מספריית בני ברית, פנו אל רחוב חזנוביץ’ ולאחר מכן פנו שמאלה אל רחוב שלמה זלמן בהר”ן, על שמו של מנהל החשבונות של “חברת ההתיישבות” שהקימה את השכונה. המשיכו ברחוב זה צפון מזרחה עד שתגיעו לתחתית הרחוב. לימינכם תמצאו שער ברזל, שהוא שער הכניסה לשכונת מאה שערים. 

החברה שייסדה את השכונה התארגנה בשנת 1874. ראשית פעולתה הייתה בשבת פרשת “תולדות” בספר בראשית, שם מצוין כי יצחק זרע את שדהו וקצר “מאה שערים”, כלומר פי מאה משזרע. המייסדים ראו בכך סימן ברכה וקראו לשכונה העתידית כך. השכונה הוקמה בשנות ה-80 של המאה ה -19 לפי תכנון אדריכלי של הארכיטקט קונרד שיק.

היום נוהג הציבור לקרוא לכל מכלול השכונות הסובב את ה-“חצר” בה אנו מצויים כעת “מאה שערים”, והדבר כמובן אינו נכון.

תחנה שלישית: חסדי מרדכי משען לחולה

לאחר שתעברו את שער הכניסה למאה שערים, פנו ימינה אל רחוב חוני המעגל ולאחר כ-60 מטרים, פנו שמאלה אל רחוב חברת ש”ס. המושג “חברת ש”ס” כמו גם “חברת משניות”, שנפגוש בהמשך, מתייחס למוסד חביב שמקיימת החברה החרדית. קשישים וסתם “בעלי בתים” מתושבי השכונה מתחייבים לפקוד את בית המדרש וללמוד מדי יום דף גמרא או מספר משניות. עבור לימודם זה, החייב לעמוד בקריטריונים שונים של הספק, הם מקבלים סכום כספי יומיומי סמלי.

בהמשך הרחוב זה תראו בצד ימין את הבניין של חסדי מרדכי. כל עני ורעב מוזמן לאכול כאן ארוחה חמה ומזינה אחת ביום ושלוש ארוחות בשבת.

מאין הכסף להחזקת “בית תבשיל” זה? כאן המקום להתעכב מעט על אחד מעמודי התווך של החברה החרדית, מושג הגמ”ח (גמילות חסד). כל אדם בקהילה, גם העני שבעניים, המתפרנס בעצמו מצדקה, חייב במצוות “מעשר”. כך נמנעת אצל עניי הקהילה תחושת התלות המלאה המשפילה את האדם ומעוותת את דמותו הרוחנית, שכן גם הם הרי זוכים להיות תומכים במישהו. כספי המעשר המגיעים בציבור הדתי לסכומים מאד משמעותיים מופנים למוסדות צדקה, או לאחזקה פרטית של גמ”ח כל שהוא בביתם הפרטי. יש גמ”ח לעריסות תינוק, טיטולים, מזון לתינוקות, ספסלים סכו”ם או שולחנות מתקפלים לשמחות, שמלות כלה הדורות העוברות כביסה ומשמשות כלות רבות נוספות, תפילין למי שחסר לו למשך זמן מסוים משום שנשלחו לבדיקה או אבדו ועדיין לא נקנה סט חדש, גמ”ח הלוואה ללא ריבית ועוד אלפי דוגמאות. כל מי שזקוק למשהו, פונה לגמ”ח ומקבל את הדבר ללא תשלום לתקופה מוגבלת של השימוש. יש אלפי גמ”חים בעולם החרדי והדתי, החל במוסדות ענק כ-“יד שרה” וכלה בבתים פרטיים. ספר טלפונים מקיף של אלפים רבים המכונה “גמ”ח הגמ”חים” אף הוא בנמצא…

ובכן, “בית התבשיל” שאנו בסמוך לו שייך אף הוא למערכת זו של גמ”חים, וממומן מכספי המעשר של אי אלו אנשים. והלוואי שהעולם “החילוני” היה מאמץ את הדפוס החברתי הקהילתי הזה…

תחנה רביעית: כולל אהבת ציון

המשיכו כמה צעדים קדימה ותראו מצד ימין את פתח ומעליו השלט “כולל אהבת ציון”, מוסד שאף הוא מהווה פן מרכזי באורח החיים החרדי. בואו נבהיר את המשמעות של שני המושגים הללו – “כולל” ו-“אהבת ציון”.

המסלול בו מתקדם ילד חרדי במעברו לנעורים ולבגרות חופף לחלוטין את תכנית לימודיו התורניים וזהה לה. כילד הוא לומד בתלמוד תורה או “חדר”, משם יעבור ל-“ישיבה קטנה” וממנה ל-“ישיבה לצעירים”. עם נישואיו ייעשה על ידי משפחתו כל מאמץ לאפשר את המשך לימודיו, וב-“תנאי החתונה”, יסכמו כמה שנים משפחת הכלה תתמוך כלכלית בזוג הצעיר, כחלק מ-“הנדוניה”. כדי להשלים את ההכנסה ממקור זה, ובעת הצורך כתחליף לה, הצעיר הנשוי ינסה ללמוד בישיבה התומכת בתלמידיה במלגה. המקור למימון מלגות אלו ב-“כוללים” הוא מכספי ה-“מעשרות”. ישנם “כוללים” לאברכים צעירים – בחורי ישיבה נשואים, וישנם “כוללים” למבוגרים יותר, הבוחרים בלימוד כדרך חיים ונמנעים אידיאולוגית מעבודה, בתמיכה אידיאולוגית-כלכלית מלאה של סביבתם. זה קצת דומה לסטודנט הממשיך במלגה ללימודי דוקטורט, ובמלגה נוספת ל”פוסט דוקטורט”, וממשיך במלגות מחקר אלו ואחרות עד לאין קץ…

“כוללים” נפוצים הרבה יותר מיועדים לבחורי ישיבה שיצאו לשוק העבודה ומקדישים מספר שעות מדי יום ללימוד ישיבתי (“קובעים עתים לתורה”) תמורת מלגה נמוכה משמעותית מזו של “הכוללים” ללימודי יום שלם.

ועכשיו, לגבי “אהבת ציון”. אין ספק שאהבת ציון המתבטאת בשכונה זו מאד שונה מהציונות של הציבור הדתי לאומי, ובטח מזו של הציבור החילוני. הציבור החרדי מחזיק בתפיסה שהקמת מדינת ישראל על בסיס הציונות הלאומית המודרנית יסודה בחטא. העלייה של הציונים לארץ שונה במגמותיה מזו של החרדים. החרדים עולים לארץ מזה מאות רבות של שנים מתוך ראיית קדושתה של הארץ והבנה של קדושה זו כמחייבת את המתגורר בארץ לאורח חיים אדוק ומחמיר במיוחד בכל הנוגע למצוות. העלייה הציונית החילונית לארץ לעומת זאת היא חלק מהתנועה הלאומית העולמית המודרנית, ומטרתה היא הקמת מדינת לאום “ככל העמים”.

למעשה, שתי העליות הללו עומדות זו מול זו מבחינה אידיאולוגית, כאשר מטרותיה של האחת שוללות את האחרת. החרדים מרגישים שהציונים, החיים בצורה המנוערת מההלכה, מרחיקים את הגאולה ולכן שמים את מאמציהם הרוחניים של יהודים שומרי מצוות בכל התפוצה משך מאות ואלפי שנים. הציוניים החילוניים כופרים לשיטת החרדים ברעיון “שלוש השבועות” שהשביע האל את בני ישראל ואת אומות העולם. ישראל הושבעו “שלא לעלות בחומה”, כלומר, שלא לנסות לעלות ולהקים את ממלכתם בכוחם שלהם עד בוא הזמן שייעד לכך האל, שאז ישלח את ה-“משיח” שהוא למעשה המלך העתיד לעשות זאת. עוד נשבעו ישראל “שלא ימרדו באומות העולם”, וכל מעשיה של הציונות, החיה על חרבה מיום שהחלה את דרכה הלא הם “מרידה באומות”. אומות העולם מצדן הושבעו “שלא ישתעבדו בהם בישראל יותר מדי”.

האם הפוגרומים, הרדיפות האינסופיות ושיאן ב”שואה”, האם זו “השתעבדות רבה מדי בישראל”? זה שורש אחד הוויכוחים המרכזיים, כאשר חרדים טוענים שחלק מכל הנ”ל הם תוצאה דווקא של הפרת השבועות מצד יהודים ציוניים.

טענה חריפה נוספת של הציבור החרדי הקנאי, היא שהציונות בשנות קיומה הביאה לחילון של מאות אלפים ואף מיליונים של מי שהיו שומרי מצוות, או מי שהיו אמורים להיות כאלו. לטענתם, הציונות חילנה את מאות אלפי בני יהדות ספרד ועדות המזרח, כמו גם רבים מעולי ומהגרי אירופה והמערב, וצאצאיהם לאורך מאה השנים של קיומה. המספרים העצומים של מי שעברו חילון כתוצאה מהכיוון אותו התוותה ואף כפתה הציונות החילונית, הביאו את החרדים הגרים במקום למשוואה המצמררת, שסימני גרפיטי שלה מופיעים לעתים על קירות בתים: “ציונות=נאציזם”. לטענתם, היטלר חיסל מיליונים בגופם, ואילו הציונות ממשיכה את מפעלו בכך שהיא “מחסלת” מיליונים של יהודים מבחינה רוחנית ומפקיעה מהם את יהדותם. זו שיטה שאחזו בה רבים ממנהיגי השכונה, ראשי העדה החרדית לפלגיה השונים, ואשר “נושאי הדגל” שלה היו הרב יהושע יהודה ליב דיסקין מהעיר בריסק (“הבריסקער רבה” בפי החרדים) והרב יוסף חיים זוננפלד. ממשיכיו של האחרון הקימו את הקהילה הקיצונית ביותר, “נטורי קרתא”, שם ארמי שפירושו “שומרי העיר” או “שומרי החומות” במובן של “חומות הדת”.

הציוניים הדתיים, ממשיכי דרכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי”ה) רואים בישראל החילונית שלב ביניים הכרחי בדרך להפיכת המדינה למדינת הלכה, ומכאן תמיכתם בה ושיתוף פעולתם המלא כמעט עם מוסדותיה. החרדים שוללים את השיטה הזו מכל וכל.

החרדים הקיצוניים אינם מכירים במדינת ישראל הציונית “הכופרת”, והם מעדיפים לראות עצמם כתושבי הארץ, כ”פלסטינאים”. הם אינם משלמים מיסים למדינה, אינם מכירים במוסדותיה, ואינם מקבלים ממנה טובות הנאה כדמי ‘ביטוח לאומי’ וכדומה. הם נעזרים בתרומות חבריהם בקהילות עשירות באירופה ובארה”ב. לעומת זאת, הם משלמים מיסים עירוניים ומקבלים מהעירייה שירותים שונים.

חשוב לציין כי כל הנ”ל תקף לקבוצות החיות בשכונות אלו, אולם לא לכלל התושבים.

תחנה חמישית: הישיבה הגדולה ותלמוד תורה מאה שערים

המשיכו מעט הלאה ברחוב וחלפו על פני “בית תבשיל” נוסף בשם “אשל ירושלים”. בצומת, פנו שמאלה במורד רחוב עונג שבת. שם הרחוב מבוסס על פסוק מדברי הנביא ישעיהו, “…וקראת לשבת עונג…”. הלכות רבות נבנו על פסוק זה. מדובר במרבית ההלכות הנוהגות בשבת ועניינן הוא “רוח היום”, האווירה המיוחדת הנוצרת בשבת עבור היהודי/ה שומר/ת המצוות באופן הנהגתו את עצמו והאווירה שהוא יוצר בביתו ובסביבתו. לבוש חגיגי מיוחד, הילוך נינוח, שולחן ערוך בחגיגיות, תבשילים ייחודיים, נוהגים הקשורים בזוגיות וחיי אישות, זמירות המיוחדות לשבת ומושרות בשלוש ארוחות השבת ועוד ועוד, כל אלו שייכים לקטגוריה זו של “עונג שבת”.

בתחתית הרחוב, פנו שוב שמאלה לרחוב עין יעקב. “עין יעקב” הוא אוסף אגדות ופירושים משני התלמודים שנלקטו ופורשו במאה ה- 15 בפורטוגל על ידי יעקב בן שלמה איבן חביב ובנו לוי. 

בהמשך הרחוב, מול בית מספר 43 ישנו רחוב קצרצר אשר בקצהו מתנוסס המבנה הגדול של “הישיבה הגדולה ותלמוד התורה מאה שערים”, מרכזה הרוחני של השכונה מאז ראשיתה. ייתכן שהמבנה הגדול תוכנן אף הוא על ידי האדריכל קונרד שיק שתכנן את השכונה כולה עם הקמתה. אחרים טוענים כי הוא מזכיר במשהו את בית הכנסת העתיק בגטו לובלין. גרם מדרגות מוליך אל הישיבה הבנויה מסביב לחצר מרכזית והיא אינה נגישה לכיסא גלגלים. ככלל, אין המחנכים במקום מעודדים ביקורים המפריעים את רציפות הלימוד. בקומה השנייה מצוי בית כנסת ובו ציורים מרהיבים של האומן החרדי יצחק בק, מעבודות האמנות המרשימות שנוצרו בארץ.

כיום משמש המבנה את ילדי הגנים וכיתה א’ בלבד, ואילו הישיבה עברה לשכונה סמוכה.

באשר להקצנה הרבה שעברה השכונה, מעניין לציין שלאחר מלחמת ששת הימים ביקר נשיא המדינה זלמן שז”ר במקום והשתתף בתפילת הודיה חגיגית. במציאות העכשווית אירוע שכזה שוב אינו עולה על הדעת.

תחנה שישית: שטיבלאך מאה שערים

בהמשך הרחוב, סמוך למבנה הישיבה, מצוי מבנה בית כנסת המיוחד לשכונות חרדיות, “שטיבלאך”. מבנה ספציפי זה שימש בראשיתו ככיתות לימוד לילדי הישיבה הסמוכה ובהמשך הפך לבית תפילה. המיוחד במוסד ה-“שטיבלאך” הוא שבבית הכנסת הזה, שמורכב ממספר חדרונים קטנים, התפילה לא פוסקת במשך כל שעות היממה, ואפילו לא בשעות מאוחרות של הלילה. אין בו זמני תפילה קבועים. אם אדם “פספס” את שעת התפילה הקבועה באחד מבתי הכנסת הרבים בשכונה, הוא יכול להגיע לכאן, להכריז בקול מפתח אחד חדרי התפילה את רצונו ליצור “מניין אד הוק” לתפילת “שחרית”, “מנחה”, או “מעריב”, ותוך דקות בודדות יהיה לו כאן מניין מתאים.

תחנה שביעית: שכונת בתי אונגרין

המשיכו עד לקצה של רחוב עין יעקב, עד לשער הכניסה שבו נכנסתם אל השכונה. לאחר שתעברו את השער, פנו ימינה אל הרחוב הראשי של השכונה, רחוב מאה שערים. המשיכו ימינה עד הפנייה שמאלה אל רחוב הרב יוסף חיים זוננפלד, ממייסדי קהילת “נטורי קרתא”. לאחר מכן, פנו מיד ימינה אל רחוב שומרי אמונים. המשיכו כ-80 מטרים לאורך הקיר החיצוני הצפוני של “בתי אונגרין”, המכונה “שכונת החומה”, עד שתגיעו אל שער מקושת מאבן דרכו אפשר להיכנס בצורה נגישה ללא מדרגות. המשיכו מעט הלאה ועלו ברמפה משופעת שתוביל אתכם בצורה נוחה אל חצר קטנה ומטופחת מוקפת מבנים, ואשר בקצה המזרחי שלה ניצבת ישיבת ה-“חתם סופר”, עליו הרחבנו קודם לכן.

מהרחבה הזו, המשיכו מעט הלאה לכיוון דרום וחלפו מתחת שתי קשתות אבן אל הרחבה הבאה. ברחוב פומפדיתא, שנקרא על שם ישיבה בבלית מתקופת התלמוד, פנו ימינה אל החצר. תוך זמן קצר תמצאו את עצמכם מול פתח ישיבת “כתב סופר”, על שם ספר נוסף מספריו של רבי משה סופר). הכיכר בה אתם עומדים כעת נקראת “כיכר הונגריה הגדולה”, מקום מוצאן של רבות מהמשפחות הגרות בשכונה, ומכאן השם “בתי אונגרין”. לכו עד קצה הרחבה, הביטו על המבנים המקיפים אותה ושובו על עקבותיכם אל רחוב מאה שערים.

זה המקום לדון לרגע על ההבדל בין “רמת חיים” לבין “איכות חיים”. משפחות רבות חיות כאן בצפיפות שבעולם החילוני נתפשת כמעט בלתי אפשרית. עשר נפשות ויותר מתגוררות ברבות מהדירות הקטנטנות, שנפתחות אל מרפסות מוארכות בסגנון שהיה מקובל ב-“שטעטל”, העיירה המזרח אירופית. בדירות רבות מתחלקים ילדים רבים בחדר קטנטן, ולא אחת חולקים שני ילדים מיטה. יחד עם זאת, הביקוש רב על ההיצע, ורבות מהמשפחות יכולות להחליף בכל עת את דירתן הזעירה באחת גדולה הרבה יותר בשכונות החרדיות החדשות יותר של העיר. מרביתן מחליטות להישאר כאן בזכות האופי השכונתי המיוחד אשר אין לו תחליף. הדלות החומרית היא בין השאר תוצאת סדרי עדיפויות שונים. בכל דירה קטנטונת תוכלו למצוא ספרייה תורנית ענפה, כלי שבת נאים, הילדים כולם לומדים כמעט מינקות ועד בכלל, ובדרך נס לא מוסבר מצליחים מרבית ההורים לרכוש לכל צאצאיהם דירות. 

תחנה שמינית: ישיבת חסידי ברסלב

כשתחזרו חזרה מרחוב שומרי אמונים לרחוב מאה שערים, פנו שמאלה והמשיכו ברחוב עד שתראו מצד ימין את ישיבת חסידי ברסלב. זוהי חסידות המתייחדת בכך שלאחר מות ה”רבה” המייסד, רבי נחמן מברסלב, לא נבחר אחר תחתיו והיא מתנהלת ללא מנהיג חי. לפיכך, יש המכנים את חברי הקהילה הזו “חסידים מתים”. משום כתביו העשירים כל כך של מייסדה, כמו גם דרכו המיסטית המעשית המיוחדת, משכה אליה החסידות מספר גדול מאד של צעירים חילוניים שהמירו ג’ינס, “פירסינג” ומכנסי שרוואל רחבים בנוסח גואה בלבוש חסידי טיפוסי וכיפה לבנה סרוגה הטיפוסית לחסידות זו. מספרם של המצטרפים החדשים כה גדול עד כי שכונות המורכבות מהם ומחסידי ברסלב וותיקים מצויות כיום בערים רבות בארץ.

תחנה תשיעית: מוסדות חסידות תולדות אהרון

מעט הלאה ברחוב, והפעם בצד שמאל, נמצא מבנה חסידות “תולדות אהרון”, המשתייכת לממשיכי דרכם הקיצונית של הרב זוננפלד וה-“רבה מבריסק”. בשבתות הם מתאפיינים בלבוש מפוספס בהיר או מוזהב אשר העניק להם בעולם החילוני את הכינוי “זברות”. הם רואים בלבוש זה, בכובע הפרווה, ה-“שטריימל” האופייני להם ובגלימה החומה שחלקם לובשים בימות החול, לבוש “ירושלמי” טיפוסי, אותו לבשו אבות אבותיהם בעיר עוד זמן רב מאד טרם “הפלישה הציונית” אל הארץ. לפיכך, הם מכנים עצמם  “חצר הישוב הישן”.

תחנה עשירית: בית החולים האיטלקי

בסוף רחוב מאה שערים, תגיעו אל הצומת עם רחוב שבטי ישראל. פנו ימינה ותראו את המגדל היפה של “בית החולים האיטלקי”, שנבנה על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי בין 1912 ל-1919. ברלוצי היה האדריכל שזולת דוד רזניק הישראלי, הטביע את החותם הגדול ביותר על מראה ירושלים. כנסיות ומבנים יפהפיים רבים בעיר נזקפים לזכותו. מבנה זה מזכיר מאד את הסגנון בו נבנה “מגדל הסניוריה” ב”פלאציו ווקיו” שבפירנצה, סגנון הרנסאנס בטוסקנה.

לאחר בנייתו שימש כבית חולים בניהול נזירות איטלקיות. במלחמת העולם השנייה הופקע על ידי הבריטים כ-“רכוש אויב” ושימש כמטה ה-RAF, חיל האוויר הבריטי בארץ ישראל, וכבית חולים צבאי.

קשרי ידידות בין חייל בריטי לעמיתו היהודי איש “ההגנה” הביאו לכך שכוחותינו קיבלו התראה של מספר שעות טרם פינוי הבניין על ידי הבריטים ביום 14 למאי 1948, וכך קרה שכוחות “ההגנה” פרצו למבנה דקות לפני ההסתערות הירדנית-פלסטינית והבניין האסטרטגי הפך לאחת העמדות החשובות ביותר לאורך קו ההגנה העירוני של ירושלים בין 1948 ל- 1967.

בראשית שנות ה-60 נרכש המבנה על ידי מדינת ישראל והוסב לשמש כמשכנו של משרד החינוך. שלטי בתי האצולה האיטלקיים שהיו נעוצים במקומות רבים בקירות החיצוניים הוסרו, ורק בודדים נשארו.

מה שכן נשאר על קירות המבנה הם כתמי דיו דהויים רבים. אלו הם שרידי ההפגנות הסוערות שנערכו מול מבנה משרד החינוך באמצע שנות ה-60. בשנת 1953 התקבל בכנסת חוק החינוך הממלכתי והייתה כוונה לאחד בו גם את מוסדות החינוך החרדיים. כאשר הנושא עמד קונקרטית על הפרק בראשית שנות ה-60, זמן קצר אחרי שהמבנה הפך למשרד החינוך, נערכו מולו הפגנות סוערות ביותר שהשתתפו בהם גם ילדי תלמודי התורה, ה-“חדרים” ו-“הישיבות הקטנות”. הילדים באו להפגנות ובידיהם קסתות דיו, כי באותה תקופה עוד היה מקובל במוסדות לימוד אלו לכתוב בדיו ובנוצת אווז. הם הטיחו את הקסתות בקירות המבנה, והמוני הכתמים, אם כי דהויים מאד, עדיין ניכרים על הקירות עד היום, למעלה מ-60 שנה אחרי.

תחנה 11: בית מחניים

המשיכו הלאה אל הצומת הקרובה וחצו אל המשך רחוב שבטי ישראל ואל צדו השני של הרחוב, שם נמצא אחד הבתים היפים בעיר, בית מחניים. הכניסה אליו אסורה אך ניתן לראותו מהמדרכה.

מבנה זה משמש כיום את משרד שר/ת החינוך. הבית המקורי המפואר נבנה על ידי הבנקאי השוויצרי יעקב יוהאן פרוטיגר לפי תכניות שהתווה קונרד שיק, מתכנן שכונת מאה שערים, בשנת 1885 וכינה אותו בשמו על שום הפסוק “ויקרא (יעקב) שם המקום ההוא מחניים”. לימים ירד מנכסיו והבית נמכר ועבר גלגולים רבים. 

בעבר, שכן כאן בית הספר לבנות של הגברת לנדאו ע”ש אוולינה דה רוטשילד. עד מלחמת העולם הראשונה, התגוררו כאן קצינים תורכיים, ולאחריהם העסקן הציוני הבכיר מנחם אוסישקין. הרס חלקי של משכן הנציב הבריטי העליון במתחם “אוגוסטה ויקטוריה” ברעידת האדמה של שנת 1927 הביא להפקעת הבית ולהסבתו לצרכי הנציב. אוסישקין עבר לרחביה ובנה בית שאף הוא נשא את השם “מחניים”. לימים שב לכאן ביה”ס “אוולינה” ומראשית שנות ה- 50 משמש המבנה כמשרד שר/ת החינוך.

תחנה 12: כנסיית המבשר האנגליקנית על שם סנט פול

מעט הלאה תראו מצד שמאל את כנסיית המבשר האנגליקנית על שם סנט פול. הכנסייה נבנתה ב- 1874 כמבנה הראשון באזור כולו, וקרויה על שם פאולוס, מפיץ הנצרות. הכנסייה נוסדה על ידי המיסיון האנגלי עבור הקהילה הפרוטסטנטית הערבית במקום, לכן הכתובות בערבית על קירות המבנה, ועבורם גם תורגמו לערבית ספרי התפילה. עם תום מלחמת העצמאות נותקה הכנסייה מקהל מאמיניה, חדלה משימוש ונמסרה להשגחת “המרכז הפיני המשיחי” הממוקם מולה מעבר לכביש בשני מבנים מוארכים נאים.

תחנה 13: שכונת מוסררה

חיזרו על עקבותיכם אל הצומת המרומזרת ופנו ימינה במורד רחוב הנביאים עד שתגיעו למפגש עם רחוב המתחבר מצד ימין, הוא רחוב הלני המלכה. אין במקום הנמכת מדרכה ויש להתגבר על הפרש גובה של כ-13 ס”מ. כנסו אל תוך הרחוב היפה הזה ועלו מעט לאורכו עד לפנייה לרחוב חולדה הנביאה. פנו שמאלה אל חולדה הנביאה כדי לטעום “על קצה המזלג” מיופייה של “שכונת מורשה”, ששמה המקורי, “מוסררה”, עוד דבק בה. שימו לב שהריצוף ברחוב הזה מעט “קופצני” בשל אבניו הקטנות.

מעבר יהודים אל מחוץ לעיר העתיקה בסוף המאה ה-19 היה מבוסס על הקמת שכונות מגורים בידי אגודות וחברות התיישבות שונות. הנוצרים בנו מחוץ לחומות שלל בנייני ציבור לצרכים פילנטרופיים, כמו בתי יתומים, בתי חולים ומנזרים, ואילו המוסלמים יצאו מהחומות באופן מעט שונה. שכונת מוסררה היא דוגמה טובה ליציאה זו. בתי השכונה נבנו כ”בתי ח’מולה” עבור משפחות מוסלמיות עשירות, שעזבו בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 את העיר העתיקה הצפופה והמזוהמת ובנו בתים מפוארים למשפחה המורחבת (ח’מולה). במרכז רבים מהמבנים האלה ישנה חצר יפהפייה. במלחמת העצמאות ברחו תושבי השכונה מבתיהם, ותוך זמן-מה שוכנו בהם עולים חדשים ממרוקו. אלו חיו בתנאי דלות חומרית קשה, מספר משפחות בכל בית בשכונה, מול שער שכם, על הגבול ממש. לימים, כאשר אוחדה העיר והתברר הפוטנציאל העצום של המקום כשכונה יוקרתית, נעשה ניסיון על ידי עיריית ירושלים לפנות את תושבי מוסררה אל שכונה במערב העיר, כמו שנעשה לפני כן בתושביה של שכונת ימין משה, תורכים במוצאם, שפונו אל שכונת קריית מנחם. במקרה של מוסררה, העירייה לא הצליחה להזיז את תושבי השכונה. כאן פגשו פקידי העירייה את הגרעין הקשה של תנועת “הפנתרים השחורים”, דמויות כצ’ארלי ביטון, סעדיה מרציאנו, ואחרים, שהעבירו מסר ברור וחד משמעי: שיפוץ כן, אך רק בתנאי שיהיה בשיתוף פעולה מלא עם התושבים, שיישארו בשכונה. מומלץ לראות את הסרט “קזבלן” בן התקופה, שממחיש סיטואציה דומה בעיר יפו. ואכן, בדומה לימין משה, שהפכה לשכונת יוקרה מובילה בעיר, עברה מוסררה שיפוץ מקיף והפכה לפנינת חן רבת יופי בירושלים, כאשר חלק מתושביה המקוריים עוד גרים בה.

תחנה 14: כיכר ספרא

התקדמו עד קצהו של רחוב חולדה הנביאה ואז פנו מספר מטרים שמאלה ותמצאו עצמכם בחצר מעוצבת ומעין הגבהה במרכזה. ממול תראו את קיר צדו העורפי של בית מספר 16 של רחוב הע”ח, הקרוי על שם 78 נרצחי השיירה לאוניברסיטה העברית ולבית החולים הדסה בהר הצופים. הבית מכונה “בית החלונות”, ואפשר להבין מדוע.

שובו ועלו ברחוב שבו ירדתם מעט, רחוב נתן הנביא, והפעם המשיכו בו למעלה (מערבה) ומול בית מספר 8 פנו שמאלה במעלה המשופע אל רחוב דניאל. בקצהו תפגשו את רחוב אלישע ותעפילו בו חזרה אל רחוב שבטי ישראל, שם נמצאים המבנים של קריית עיריית ירושלים, הסובבים סביב כיכר ספרא.

כיכר מרשימה זו נחנכה בשנת 1993, כאשר הושלם אחד הפרויקטים הגדולים ביותר בעיר עד אז, שמטרתו לרכז את כל משרדי העירייה כאן במכלול מודרני אחד. לצורך זה שופץ מבנה לשכת ראש העיר – המבנה המזרחי של הכיכר – ושופצו לחלוטין ונספחו לו עשרה מבנים סמוכים נוספים שהיו שייכים בעבר לאתריו השונים של מגרש הרוסים. נבנו גם שלשה בניינים חדשים ומרשימים בעיצובם הארכיטקטוני.

בכיכר רחבת הידיים מתקיימים במהלך השנה אירועים שונים מטעם העירייה ומדי פעם מוצגים בה גם מיצגים אומנותיים שונים.

מומלץ לחצות את הרחבה אל צידה המערבי, ולנוע לאורך הפרוזדור הצמוד לקיר המבנה עד למעבר אל “מגרש הרוסים” ולהמשיך סמוך למבנה מגורי הנזירות שהפך למבנה “בית המשפט המחוזי” ואשר שימש בעבר את משכן “בית המשפט העליון” עד למעברו למשכנו החדש ב”גבעת רם”. הלאה משם נמצאת כנסיית השילוש הקדוש הרוסית ומעט מעבר לה, נמצא אתר מעניין מוקף גדר נמוכה, הנקרא “אצבע עוג”. זהו עמוד חצוב שהושאר באתר חציבתו בשל סדק שנוצר בו, ושהיה מיועד אולי לאחד הסטווים שהקיפו את בית המקדש המפואר שבנה המלך הורדוס בשלהי המאה ה-1 לפנה”ס, או לסטווי כנסיית הניאה האדירה שבנה יוסטיניאנוס בראשית המאה ה-6.

אם הגעתם בתחבורה ציבורית, אתם יכולים לעלות על הרכבת הקלה בתחנת “העירייה” הסמוכה ולסיים כאן את הטיול שלכם במאה שערים בירושלים. 

לסיכום

שכונת מאה שערים היא שכונה מרתקת הפותחת צוהר אל עולמם של היהודים החרדים, הנשמרים מתהליכי המודרניזציה. חשוב מאד להגיע בלבוש צנוע, אך יש לקחת בחשבון שיכול להיות שעדיין יזהו אתכם כלא-חרדים ויתייחסו אליכם בצורה לא נעימה. אל תתרגשו יותר מדי ונסו להוציא את המיטב מהסיור באזור.  

מקורות שימושיים לתכנון הטיול שלכם

הזמנת לינה

מומלץ להשתמש באתר בוקינג כדי להזמין מלונות בארץ. ככל שמזמינים יותר פעמים דרך בוקינג, כך אתם זוכים להנחות גדולות יותר על הלינה שלכם.

אם אתם יותר בעניין של אכסניות, אתם יכולים לחפש באתר Hostelworld שמתמחה בלינות מהסוג הזה. 

קבלו >> טריק מיוחד שיכול לחסוך לכם מאות ואפילו אלפי שקלים בהזמנת לינה!

הזמנת פעילויות ואטרקציות

אתם יכולים למצוא מגוון פעילויות וסיורים מודרכים באתר הישראלי Funzing. ברגע שאתם יודעים לאם אתם מתכננים לנסוע, מומלץ לבדוק האם יש איזו שהיא פעילות מיוחדת באזור הטיול שלכם.

אתם יכולים גם להזמין סיור קולי עצמאי דרך אתר GoBeeTravel, שאותו תוכלו להפעיל מהנייד בזמן שאתם מסיירים בערים המרכזיות בישראל. הכניסו את קוד הקופון TIULIM כדי ליהנות מ-10% הנחה על כל הסיורים הקוליים.


על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.


השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

צרו קשר עם ורדה לתכנון הטיול שלכם