סלולרי, אינטרנט ודואר בהודו – איך שומרים על קשר עם הבית

כתבה וערכה: נגוהה שפרלינג

– 

בעבר הלא רחוק שמירה על קשר עם הבית בישראל בזמן הטיול בהודו היתה ענין מורכב. לפני עידן הפלאפון, האי מייל והפייסבוק היו אשכרה שולחים מכתבים וגלויות ומתקשרים פעם בשבועיים הביתה, כשלאתר טלפון עם קו חוץ היה סיפור די מורכב. היום התקשורת הרבה יותר קלה ופשוטה, אך יש הרבה מידע שצריך לדעת, הרבה שאלות לגביהן נחוצה הכרעה והרבה תהיות סביב כל עניין התקשורת בטיול. למשל, האם לקחת פלאפון ואיך זה יאפשר לכם את הניתוק לו אתם כה זקוקים? איפה אפשר למצוא אינטרנט (מצד אחד יש אינטרנט בכל חור אך מצד שני זו בכל זאת מדינת עולם שלישי)? האם להביא לפטופ? אילו אמצעי תקשורת ניתן לקחת לטרקים? וגם איך שולחים חפצים לישראל (בטיול ארוך נחוץ משלוח אחד כזה לפחות)?

 

פלאפון בהודו כן או לא

מצד אחד זה נוח ויעיל, אך מצד שני עלולים לגנוב אותו; וחוץ מזה הסתובבות עם טלפון סלולרי מוציאה את כל העוקץ מהעניין- הודו היא עולם אחר, הודו היא ניתוק, שלווה, בריחה מהמערביות, הודו היא התחברות לשקט, לשאנטי, לטבע. הניתוק הוא חלק מהקסם של הטיול הגדול להודו. מישהו יכול לדמיין שכל זה מתחבר איכשהו לטלפון סלולרי בכיס שלא מפסיק לצלצל? להתריע? לצפצף?

וגם למה צריך את זה בכלל? הרי בכל פינה בהודו יש אפשרות להתקשר, יש אינטרנט זמין ויש מחשב. אתה תוכל לבחור מתי להתקשר (בסקייפ או בטלפון עם מונה בגרושים) ולא יחפרו לך. הרי לא באמת יש צורך בפלאפון שרק יפגום לכם בחוויה. וחוץ מזה איזה באסה אם יגנבו לכם את המכשיר? מי בכלל צריך עול כזה של להסתובב עם מכשיר כזה יקר שצריך להשגיח עליו כל הזמן?

אבל מצד שני, לכולם מסביב יש פלאפונים וכולם מסביב מתקשרים ביניהם בווטסאפ ואתה לא רוצה להשאר מחוץ לחבורה לא מעודכן. וחוץ מזה זה כל כך כל כך נוח וזמין. בכל חור תוכל להתחבר, ללמוד, לאסוף מידע, לעדכן. תוכל לדווח און ליין לכל מכריך על הכיף שאתה עושה. וגם אמא תהיה רגועה. ובנוסף, אם תרצה להתנתק פשוט תסגור את המכשיר, אבל כשתצטרך אותו יהיה לך ווטסאפ, אי מייל ופייסבוק זמינים – איך אפשר אפילו לדמיין להסתדר בלי כל אלה? אם תסמכו רק על האינטרנט שמצוי בחנויות המכונות “אינטרנט קפה” (הקשר בינן לבין בתי קפה כמו הקשר בין שמיטה להר סיני) תאכלו הרבה חצץ. אינטרנט איטי, ניתוקים והפסקות חשמל. למי יש סבלנות וזמן? וערך מוסף חשוב – המכשיר הזה הוא גם מצלמה, אז זה בכלל שניים במחיר אחד. בעצם שלושה במחיר אחד – כי גם אפשר לשמוע במכשיר הסלולרי מוזיקה. יש משהו יותר שווה מזה?!?!? ועוד לא הזכרנו את הביטחון האישי והתחושה שאתה אף פעם לא לבד ואתה תמיד במרחק שיחה אם קורה משהו. וכן, יש אינטרנט WIFI בהרבה מקומות בהודו. מי שטייל שם לפני שנים ספורות לא זכה לפינוק הזה אבל בכמה שנים האחרונות הודו סוף סוף גילתה את הפלא ובגסט האוסים, בתי קפה ומסעדות יש WIFI. ומעבר לכך בהרבה מאזורי התיירות המרכזיים (למשל מנאלי ודרהמסלה) יש איזורי 3G ברחובות לשימוש חופשי של הציבור, כך שתוכלו בכיף שלכם לגלוש בכל פינה אם יש לכם חבילת גלישה.

 

הגיע הזמן להכריע

אתם קוראים את הדברים ובוודאי מזדהים עם אחת העמדות המנוגדות הנ”ל. המציאות בשטח מכריעה בגדול בעד הבאת הסמארט פון אתכם גם לקצה העולם. בפועל, הנוחות ניצחה ובגדול- רוב התיירים, בוודאי הישראלים, מגיעים עם הסמארט פון שלהם להודו. בעינינו התשובה היא כנראה דרך האמצע – ניתן לקחת את הסמארט פון וליהנות משלל היתרונות שלו (יש משהו קסום גם בחיבור לארץ ובשיתוף בזמן אמת בכל ההתרחשויות) אך גם לדעת מתי להתנתק. יש לשמור על איזון ולהשתמש במכשיר הסלולרי במידה. כלומר בדחיפות ותכיפות נמוכות, רק במקרי הצורך ותוך כדי גם להשאיר לעצמכם זמן לניתוק ולרומנטיקה של פעם. אם תהיו כל היום תקועים עם הפנים במסך הפסדתם ובענק. אגב, לא חייב להגיע עם סמארט פון יקר מהארץ וככה גם מבטלים את חרדת הגניבה או האובדן של המכשיר היקר. אפשר להגיע עם פלאפון דור ישן או לקנות מכשיר כזה בגרושים בהודו עצמה. ואם החלטתם להגיע עם הפלאפון לחו”ל כדאי שתדעו מה עושים איתו שם ו”איך מקבלים קו”.

 

איך משתמשים בסלולרי בהודו?

אופציה ראשונה היא לעשות חבילה. חבילת פלאפון חו”ל. כמו בכל פעם טסים לחו”ל – קונים חבילה מהספק הסלולרי ורוכשים חבילת גלישה, שיחות והודעות. זה יוצא די יקר כשנוסעים לטיול ארוך.

אופציה שניה היא לחבר את הקו שלכם למספר טלפון הודי. אופציה זו מאפשרת לך להיות זמין לקבל טלפונים וסמסים מאנשים השוהים בהודו וגם לגלוש באינטרנט. המטייל מקבל מספר מקומי ויכול להתקשר בעלות זעירה לחברים, מלונות, גסט האוסים, משרדים וכדומה.  לשם כך יש לרכוש כרטיס סים הודי. ניתן לקנות כזה כמובן בהודו ויש אחד שגם נמכר בארץ- כרטיס סים של חברת הסלולר ההודית AIRTEL.

יש לקחת בחשבון שכרטיס הסים המקומי לעתים יתאים לאיזור מסויים בהודו ובאיזור אחר לא יעבוד. קבלו את זה באהבה כי בהודו כמו בהודו… יש הרבה מטיילים שפשוט קונים בכל איזור חדש סים חדש או שמתמכרים לשקט ולהפוגה בתקשורת במקומות שבהם הסים לא עובד. אגב כל מוכר ישבע לכם שהכרטיס שהוא מציע עובד בכל פינה בהודו אבל, שוב, בהודו כמו בהודו, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. תתכוננו פשוט לקנות סים “אזורי” בכל איזור חדש ומקסימום תופתעו לטובה אם לא תזדקקו להרבה סימים. הכי נכון זה לרכוש סים בחשבון שהוא prepaid (זוכרים את הטוקמן? אז בדיוק ככה). במידה ונגמר הבלאנס (הכסף שהטענתם לחשבון) המנוי נחסם עד שמכניסים אליו עוד כסף, אין שיחות, אין הודעות, אין אינטרנט.

קחו בחשבון גם שהפרוצידורה של קניית סים לא מאד פשוטה ובהודו כמו בהודו עורכת זמן וכרוכה בביורוקרטיה. הגיעו מוכנים, לכך, סבלניים ורגועים. בסוף זה יקרה. הפרוצידורה כוללת מסירת צילום של הדרכון, תמונת פספורט ו-c form. זהו טופס שבעל הגסט האוס או פקיד הקבלה במבית המלון בו אתם לנים ממלא ברגע שאתם משכירים חדר. במידה ולא תגישו את המסמכים האלה בקניית הסים הוא ייחסם אחרי שבועיים.

– 

איזו חברת סלולר להעדיף?

כשאתם רוכשים סים מקומי אתם צריכים לבחור חברת סלולר. בהודו כמו בהודו התחרות קשה והפרסומות זועקות מכל פינה. איך תדעו מה לבחור בין כל כך הרבה חברות סלולר – ארבע עשרה במספר? אנחנו נגיד לכם. ישנן שלוש חברות סלולר הודיות מרכזיות להן יש הכי הרבה קליטה ברחבי הודו והינן airtel, aircel, vodafone.

 

כמה זה עולה?

כרטיס הסים של כל חברה סלולרית יעלה בין 150-350 רופי (15-35 ש”ח) ואז יש לטעון אותו בשיחות ובחבילת גלישה. הטעינה הראשונה היא מינימום 200 רופי (20 ש”ח) וחבילת אינטרנט של 1gb לחודש + 3g (במידה ויש באזור) יעלו לכם 150 רופי (15 ש”ח). כלומר עלות השימוש בטלפון עם סים הודי לחודש תנוע בין חמש מאות לשבע מאות רופי שהם חמישים עד שבעים ש”ח כולל אינטרנט וחבילת דקות.

העלות של השיחות משתנה. לרוב כשמדובר בשיחת פנים בתוך הודו העלות היא 1 רופי לדקה (10 אגורות); אם מדובר בשיחת חוץ מהודו לישראל העלות היא 10 רופי לדקה (שקל לדקה); אם מדובר בשיחת חוץ מישראל להודו לא תשלמו דבר. כנ”ל אם מדובר בשיחת פנים מהודו – 0 רופי לדקה זמן אוויר חינם.

– 

אופציה שלישית היא לקנות כטיס סים בינלאומי כפי שמוכרים בחנויות בארץ.

במקרה כזה היתרון ברור – המספר הישראלי נשמר, אפשר לגלוש באינטרנט מהסלולרי על ידי טעינת כרטיס ה-SIM לגלישה מחו”ל, רשימת אנשי הקשר הולכת איתך במכשיר ואם ישארו לכם דקות שיחה תוכלו להשתמש בהם בטיולים הבאים או למסור הכרטיס לבני המשפחה בנסיעותיהם העתידיות.

 –

אבל לכרטיס הזה יש גם חסרונות- הוא מעט יותר יקר, וגם, למרות ההבטחות, הוא אינו עובד בכל מקום בהודו שטרם הקימה תשתית מספקת שתתאים לכרטיסי סים בינלאומיים בצורה מיטבית. כמו כן, שיחות עם מקומיים – חברים, מקומיים, בתי מלון, גסט האוסים, מסעדות, אתרים וכדומה הרבה יותר יקרות בהשוואה לעלותן תוך שימוש בסים מקומי ולרוב נגבה תשלום גם על שיחות נכנסות.

 –

ואם תבחרו להגיע בלי טלפון סלולרי?

אל דאגה תסתדרו! כפי שכולם הסתדרו שם לפני חמש שנים. אז איך עושים זאת?

משתמשים באינטרנט ואם חייבים גם לקשקש ולא בא לכם על סקייפ או שהקליטה של האינטרנט לא משהו יש גם טלפונים בכל פינה. חפשו טלפון רחוב קלאסי או דוכן המציע עמדות טלפון. כדי לאתר את אלה חפשו אחר השלטים עליהם כתוב STD ISD PCO. ראשי תיבות של: Subcribers Truck Dailing, International Subscriber’s Dailing, Public Call Office.

 –

אינטרנט בהודו

כמעט בכל פינה אפשר היום ליהנות מאינטרנט זמין בהודו. רוב רובה של המדינה מרושת ב2G, מה שמאפשר גלישה במכשירים שונים בתשלום מגוחך. בחלק ממוקדי התיירות יש גם רשת חדישה יותר של 3G. בנוסף ישנן רשתות WIFI במסעדות, בתי מלון וגסט האוסים. אם אינכם מצוידים במכשירים טכנולוגיים תוכלו לגלוש בחנויות אינטרנט שמכונות משום מה “קפה אינטרנט” אבל אין בהן קפה. רק מלא מלא מלא מחשבים ומלא מלא מלא מטיילים שגולשים באינטרנט תמורת תשלום מגוחך. חנויות אלה רבות וזמינות, נוחות ומזמינות, אם כי בהודו כמו בהודו – אין לדעת מתי תהיה תקלה או הפסקת חשמל. שורה תחתונה, מי שצריך אינטרנט בהודו בהחלט ימצא אותו בקלות, גם בכפרים נידחים וחורים עלומים.

 –

ומה לגבי לפטופ?

אוקיי אז סגרנו את נושא הטלפון.  מה לגבי לפטופ? זה באמת חריג לראות מטיילים עם לפטופ, אבל קורה לפעמים. וגם כאן, כמו שם, שוב שאלת הבעד והנגד… מצד אחד מי יכול לסחוב את הדבר הכבד הזה בין כל הציוד? ולמה צריך את זה כשיש מחשב בכל חור? ולך תטעין ותשמור על המכשיר היקר הזה ולך תתנתק מהציביליזציה כמכשיר טכנולוגי שכזה מסתובב בין חפציך.

מצד שני, יש מטיילים שחייבים מחשב למשל כדי לעבוד און ליין או להיות בקשר שוטף עם המטלות של מוסד הלימודים. אבל מעבר לכך כיף לגלוש בו, להקליד עליו כל אימת שרוצים וגם לראות סדרות, סרטים ולשמוע מוסיקה.

בשונה מהפלאפונים לפטופים הרבה פחות נפוצים בקרב תיירים. אך אם בכל זאת תחליטו להיגרר עם הכובד הזה אז בוודאי תרצו לדעת איך תוכלו להשתמש בו בהודו. אז ככה:

בדיוק כמו בישראל חיבור לאינטרנט מתאפשר דרך וויפיי אם ישנו או ב-HOTSPOT דרך הנייד שלכם לאחר שהתחברתם לחבילת גלישה. מי שבוחר באופציה הזו חייב להיות ערני – חבילת הגלישה מוגבלת ואם תורידו הרבה DATA תשרפו אותה מבלי שתשימו לב.  הורדת סרטונים ושירים והתעסקות עם תמונות תאכל לכם ברגעים ספורים הרבה מאד רופיס ותגמור לכם את החבילה. לעניינים רציניים כאלה חכו לקליטת וויפיי.

 =

יש גם אופציה נוספת שהיא אחלה אבל לא מאד זמינה – הכוונה היא לחיבור חוטי של אינטרנט. כמעט בכל אינטרנט קפה, יש חוט רשת סטנדרטי, שאליו תוכלו לחבר את הלפטופ שלכם ולגלוש תמורת תשלום צנוע כמו יתר הגולשים שמשתמשים במחשבים שבמקום.

 =

עוד אופציה היא להיעזר בדונגל, אותו אינטרנט סטיק שרוכשים שם בחנות למוצרים טכנולוגיים בעלות של כאלף עד אלף וחמש מאות רופיות. לדונגל הזה יש להכניס סים וניתן לעבוד איתו מכל חור לאחר שהמוכר יעדכן תוכנה מתאימה לסים וחבילת גלישה לפי בחירתכם.

 =

שליחת חפצים הביתה

העידן בו מטיילים היו שולחים הביתה חבילות ומכתבים, גלויות וסיפורים למרבה הצער חלף מן העולם. כמה קסם היה בלקבל חבילה מישראל, כמה מרגש היה לשפוך את הלב על נייר ולשלוח הביתה אל המשפחה שלא ראיתם זמן רב והגעגוע ממש צבט. ימים אלה חלפו מן העולם אבל עדין ישנם לא מעט מטיילים שבשלב מסוים בטיול הארוך חייבים להיפטר מחלק מהציוד שאספו ולשלוח משלוח הביתה. חלקם ממשיכים בטיול ולא רוצים להיסחב עם ציוד מיותר (מזכרות, בגדים, סרטים, מוסיקה, תכשיטים וכדומה). אחרים מתכוננים לחזרה הביתה ולא רוצים לשלם על כל כך הרבה משקל עודף אז הם שולחים את החבילה בתקווה לקבלה לאחר שיגיעו ארצה.

 –

למרבה המזל העניין הזה של שליחת חבילה מהודו פשוט יותר מפעם אך עודנו כרוך בפרוצדורה קטנה ולא מאד יקרה.

– 

אז איך שולחים חבילה מהודו לארץ?

באמצעות הדואר. ניתן לשלוח חבילה לישראל מכל סוכנות דואר בהודו.

 –

האם זה אמין?

כן. ברוב הגדול של המקרים החבילות מגיעות ליעדן. כמובן שישנם סיפורים על חבילות שלא הגיעו ליעדן או שהגיעו רגע לפני שהמטיילים העתיקו מקומם לבית אבות, או שהגיעו חצי או לגמרי ריקות, אבל עם השנים היעילות והאמינות משתפרת. אם תלכו לדואר ולא שרלטנים, תאספו ותשמרו תיעודים, קבלות ואישורים, תיקחו פרטי התקשרות ותוודאו שהכל בסדר, סביר שהחבילה תגיע לארץ בלי בעיה בכלל.

 

כמה זה עולה לנו?

כמה עולה לשלוח חבילה מהודו לישראל? ובכן עלות המשלוח תלויה בשאלה מאיפה שולחים את החבילה ותלויה גם בשאלה איזו שיטת משלוח בוחרים.

יש משלוח דרך הים, הוא הזול ביותר.

יש משלוח דרך האויר, הוא המהיר ביותר אך גם היקר ביותר.

ויש משלוח המשלב ים ואוויר ועלותו במקום טוב באמצע וכך גם קצב ההגעה של המשלוח ליעדו.

 –

מחירים לדוגמא: משלוח חבילה של כעשרה קילוגרמים מניו דלהי תעלה אלפיים חמש מאות רופיות במשלוח של דואר אויר פלוס דואר ים. החבילה תגיע לארץ תוך חודש ימים (על משלוח דואר אויר שמגיע תוך שבועיים תשלמו יותר ועל משלוח דואר ים שמגע תוך שלושה חודשים תשלמו פחות). אותו משלוח באותם התנאים מגואה (דרום הודו) יעלה כארבעת אלפים שבע מאות רופיות בערך.

 –

תקשורת בזמן הטרק

רבים מהמטיילים בהודו לא מסתובבים רק בערים הגדולות אלא גם מטרקים בין פסגות הרים,  כפרים נידחים ונוף טבע פראי. בזמן הטרקים הזמינות של האינטרנט והרשת הסלולרית שונה בהשוואה לזמינותן ביישובים שמחוץ למסלולי הטרק. עובדה זו מקשה על המטיילים שרבים מהם כן רוצים לשמור על קשר. הם זקוקים לא פעם לעצה (למשל עצה מרופא אם אחד החברים חלה), הכוונה, הרגעת ההורים או סיוע אם הולכים לאיבוד או חלילה קורה משהו בעייתי ונזקקים לעזרה. מאז ומתמיד מטיילים שיצאו לטרקים חיפשו אמצעים שיאפשרו להם תקשורת עם העולם החצון בזמן שהם משוטטים בינות לפסגות צחורות, צולחים נהרות וכובשים יעדים מרהיבים. כיום קיימות לא מעט אופציות לתקשורת ונפרט את כולן:

 –

טלפון סלולרי:

במקומות רבים לאורך הרבה מסלולי טרקים אין קליטה ולא ניתן להשתמש בסלולרי לא לשם גלישה ולא לשם שיחה. אולם הסלולרי בהחלט יכול להוות חלק מהציוד לטרק משום שהוא משמש להשמעת מוסיקה וצילום תמונות ובנוסף לעתים יש אינטרנט בכפרים לאורך המסלול ואז בהחלט הטלפון הסלולרי הופך למכשיר שימושי. לרוב לא מומלץ לסמוך רק על הטלפון הסלולרי משום שאין לדעת מתי יהיה ניתן להשתמש בו ו/או להטעין אותו ויש להצטייד באמצעי תקשורת נוסף אמין וזמין יותר.

 –

טלפון לוויני:

טלפון לוויני הוא כמו טלפון סלולארי ומשמש לשיחות טלפוניות ולמשלוח הודעות. התקשורת מבוססת על לווין ולכן כשיש “בעיות” ומקרי חירום מכשיר זה לא מספיק יעיל. למשל, אין קליטה בסופות, תחת מחסה, תחת מפולת, בנקיקים צרים ועוד,  על כן הוא איננו מומלץ למקרי חירום.

שני טלפונים לווייניים שקיימים ומשמים לתקשורת בלבד הם אירידיום iridium וinmarsat.

 –

מסנג’ר לווייני דו כיווני:

זהו מכשיר המאפשר העברת מסרים כתובים- קבלה ומשלוח של הודעו טקסט

 

תוכנה:

חברת עולם קטן small-world.co.il פיתחה תוכנת יומן מסע וחירום שיודעת לקבל הודעות מכל מכשיר שמשדר מיקום ולהציג בגוגל וגם להעביר הודעות שגרה ומצוקה למי שצריך.

 

משואות איתור:

מכשירים לווייניים המסייעים לאיתור של אדם שלחץ על כפתור מצוקה. ישנם כמה מכשירי איתור כאלה עם פונקציות שונות:

 

האחד, משואת איתור “טרייסר” tracer – מדובר במכשיר שפותח למטרות חירום, הוא איננו מאפשר שיחות או העברת מסרים והודעות, אין בו כל תקשורת או אינטרנט מלבד תקשורת אחת בסיסית – שידור אות מצוקה קצר. המכשיר הפועל ביעילות כבר משנות השמונים פועל באמצעות מספר מערכות לווייניות שכולן מפוקחות על ידי ארגון בין לאומי הממומן על ידי מדינות העולם כלומר. גף זה הוא גוף לא מסחרי. המכשיר מאפשר שידור חירום בלבד, האות שלו מאד עצמתי אך פועל לזמן קצר. מכשיר זה נחשב יעיל במיוחד גם במקומות בהם אין קליטה של לוויינים. המערכת של הטרייסר ייעודית לחילוץ והצלה ומשדרת אות בעוצמה אדירה של 5W ובתדר ארוך 406 מגה הרץ. אות כה חזק ורחוק זה הופך אותו מבחינת חילוץ ופתרון למקרי חירום למכשיר העדיף ביותר, יותר מטלפון לוויני ומשואת איתור הספוט שמהאות שלהם מתקשה לחדור צמרות עצים ולצאת אל הלוויין גם כשיש מכשולים כגון עצים, הרים, מבנים, סלעים וכדומה. מכשיר הטרייסר מתבסס על שתי מערכות איתור- האחת,, והשניה, דופלר. מקלט הGPS מובנה במכשיר הטרייסר ומשדר באופן מיידי כחלק מאות המצוקה גם נתוני מיקום של המשואה ברמת  דיוק של עד 100 מטרים; ובמידה והGPS לא עובד מופעלת אוטומטית טכנולוגיית דופלר שמאפשרת את איתור המשואה תוך כעשר עד גג ארבעים וחמש דקות  ברמת דיוק של 3 ק”מ וכעבור ארבעים וחמש דקות נוספות   כ- 45 דקות נוספות רמת הדיוק עולה ל- 300-400 מטרים.  יתרון נוסף של המכשיר הוא שמקלו הנמוך – פחות מארבע מאות גרם. כמו כן, הפעלתו מהירה וקלה והוא מניע תוך דקות צוותי חילוץ והצלה.

חסרונה הבולט של משואת האיתור מסוג טרייסר נעוץ בעובדה שאין בה תקשורת כלל ובניגוד למשואות איתור מסוימות היא לא מאפשרת קשר עם העולם החיצון בעת שגרת הטיול אלא רק בעת מצוקה והיא גם לא מאפשרת לפרט את הצרכים והמאפיינים הייחודיים למצב החירום.

– 

השני, משואת איתור spot: זהו מכשיר המאפשר איתור של המשואה. בעת מקרה חירום משדר המטייל אות שמועברת  למייל, SMS ולמוקד בינלאומי. האות של מכשיר זה נמוכה בהשוואה לטרייסר אולם היא משודרת לאורך זמן רב הרבה יותר, אפילו חודשים.

בנוסף לשני אלה ישנו מכשיר שהוא גם טלפון לוויני וגם משואת איתור. זהו הטורייה thuraya. הוא מאפשר גם תקשורת וגם שידור מיקום. היתרון הבולט של מכשיר זה היכולת לתקשר באמצעותו לא רק במקרי חירום אולם האות שלו נמוכה יותר בהשוואה לטרייסר.

הודו טיפים והמלצות של יאיר בר זוהר כתבות ורשמים

רוצים לעזור לאתר טיולים שיהיו בו הרבה מסלולי טיולים?

לחץ כאן

התגובות שלך

אתה צריך להיות מחובר לשלוח תגובה

מידע על יאיר טיולים

בוגר בית ספר לתיירות, עוסק במידענות תיירותית, פנאי ונופש, בתור תחביב אישי, במשך 15 שנה.
האתר משמש למידע אישי בלבד ואיננו אתר מסחרי.

לקבלת מידע על מסלולי טיול, ארועים, טיפים

כתבות אחרונות